ביאור מלת שבת

[לםרבה המשרה]

בכמה מקומות בתורה מצינו מלת שבת מלשון ביטול כמו (שמ' יב טו) תשביתו שאור מבתיכם, ולא תשבית מלח ברית אלקיך (ויק' ב יג), והשבתי חיה רעה מן הארץ (שם כו ו) ובכולם תירגם אולקלוס ביטול, וכן בהרבה מקומות בנ"ך. ואילו בשבת של מעשה בראשית תירגם אונקלוס מלשון מנוחה: ונח, גבי (בבראשית רפ"ב) וישבת ביום השביעי,וכן בכי בו שבת מכל מלאכתו, וכן בפ' אמור תירגם (כג לב) תשבתו שבתכם: תנוחון ניחכון. (וע"ע בפ' כי תשא לא יז). ורציתי לידע אם עיקר משמעות לשון שבת הוא מנוחה, וביטול הוא לשון שאול, או להפיך דעיקר משמעות שבת הוא לשון ביטול, ומנוחה הוא לשון שאול. ואם נאמר כן דעיקר משמעות הלשון הוא ביטול, למה שינה אונקלוס לתרגמו בשבת בראשית מלשון מנוחה, הא אפשר לפרש כי בא שבת מכל מלאכתו שביום השביעי נתבטל ה' מכל מלאכתו ומהיכן ידע שהוא לשון מנוחה כלל?

[מה שנכון נכון]

ראה ברש"י עה"פ ויכל אלהים ביום השביעי שפירש "מה היה חסר העולם מנוחה, באת שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה".
והיינו שהמנוחה של שבת אינה רק בטול המלאכה ושב וא"ת, אלא מציאות חדשה ובריאה של מנוחה ומרגוע שנבראת ביום השביעי, וזו גם הנשמה היתירה שיש לאדם בשבת ראה ביאור רש"י בביצה טז., ונקראת השבת מתנה טובה שנתנה לישראל, ולא רק איסור מלאכה. וע"כ לשון בטול ממלאכה אינו מתאים כאן.

בשמות טז,ל וישבת העם ביום השביעי תרגם ושבתו עמא ולא ונחו עמא, אולי בגלל שעיקר הענין שם הוא כלפי איסור יציאה ללקוט מהמן, ולא על כללות השבת.
ובשמות לא,יז שבת וינפש תרגם שבת ונח, כנראה בגלל הכפילות.

גם יתכן שלשון בטול ממלאכה משמעותו שיש עוד מלאכה לעשות, ונמנע ואינו עושה, אבל במעשה בראשית נגמרה כל המלאכה ואין עוד חדש תחת השמש, וכבר לא קיים במציאות ביחס לבריאת העולם מושג מלאכה שאפשר להתבטל ממנה.

[בקרו טלה]

רד"ק בראשית פרק ב פסוק ב
וישבות - ממה שבת? מכל מלאכתו - שלא ברא אחר יום הששי דבר, ובאמרו וישבות דברה תורה בלשון בני אדם, כי אין לפניו יגיעה כמו שאמר, לא יעף ולא יגע (ישעיה מ' ל"ט) ולא ברא העולם ביגיעה. או פירוש וישבת ויפסק, וכן תשביתו שאור (שמות י"ב ט"ו) השביתו מפנינו את קדוש ישראל (ישעיה ל' י"א):

[אנא עבדא]

אם הנך קורא אידיש, כדאי לך לבדוק בחומש 'תורה ברורה' (אגב, חומשים מאוד פופולריים בחו"ל, ומאז הופעתם לפני כחמש שנים הם כבר נדפסו בכמה מהדורות), מה שהאריך וכתב בזה

[חכם מן ההר]

בשעתו כשיצא הספר לאור עורר נקודה זו שערורי' גדולה. בחומש הנ"ל פי' ביודש שבת "צישטערונג".

[מטעים]

בכמה מקומות בתורה מצינו מלת שבת מלשון ביטול כמו (שמ' יב טו) תשביתו שאור מבתיכם, ולא תשבית מלח ברית אלקיך (ויק' ב יג), והשבתי חיה רעה מן הארץ (שם כו ו) ובכולם תירגם אולקלוס ביטול, וכן בהרבה מקומות בנ"ך.

זה פשיטא ד"לא תשבית מלח ברית אלקיך" הוא לשון ביטול אך בתשביתו שאור מבתיכם יש לדון דאינו לשון ביטול אלא לשון ביעור וכן יש מן הראשונים שכך למדו (וראה רמב"ן פסחים ד: ד"ה ואפשר.)
מצורף בענין זה הערה נפלאה מדברי רבי יוסף ענגיל בגליוני הש"ס מסכת פסחים (ד"ה וחכמים אומרים אף מפרר).
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=217

[דרומי]

הגאון הרוגצובי משווה את 'תשביתו' ל'והשבתי חיה רעה מן הארץ', ולפי זה מבאר 'לשיטתיה' של רבי יהודה ורבי שמעון. עייין בצפנת פענח על התורה.

[חוקר ודורש]

ד"א בפיוט של לך קלי תשוקתי בליל יום כיפור באחד הבתים כתוב
וגדלה משובתי-היינו שובבות..