מאמר נורא הוד לכ' הילולת הרשב"י

[אור היוקד]

מאמר נורא הוד

על גודל קדושת יומא דההילולא קדישא

לכבוד התנא האלוקי רשב"י


ביאורים יקרים,
דרושים נחמדים, רמזים נפלאים,
סובב הולך באור היוקד בענינא דיומא,
מלהיב הלבבות בקדושת היום,
בהילולא דבר יוחאי,
עפ"י תורת אור שבעת הימים
רבינו הבעש"ט זיע"א ותלמידיו הק'

[אור היוקד]

כאן גם תשובה ערוכה על כל ענין תלמידי דרבי עקיבא 'והאשכול' היה העולם 'שמם'

[203040]

מאמר נפלא למאד.

מאד מעניין לדעת מה שמבוא בפנים מדברי ה'שם משמואל' להרה"ק רבי שמואל העליר אשר כותב את עדותו וז"ל ומעיד אני באמת כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם כי הרב הקדוש רבי חיים בן עט"ר זיע"א היה פעם אחד בהלולא פה עיה"ק צפת ת"ו וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה ובעת הלולא היה שמח שמחה גדולה והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה וזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ויחוש לגאלנו במהרה בימינו אכי"ר, עכ"ל.

מעניין לדעת האם העדות הלזו אודות האו"ח הקודש יש עוד בספרים או שהוא מקור היחדי לכך.

[אביר יעקב]

ואמנם אפשר להוסיף פה סנסן נחמד, צא וחשוב האדן עולה כמנין ס', כי הוא 'איש אלוקים קדוש הוא' רבי שמעון שבו כלולים כל הס' רבוא נשמת ישראל והוא הנהר היוצא מעדן להשקות את צאן מרעיתו בני ישראל, זאת ועוד ביחוד, שזה 'מצות העליה' שבו קאמר הזוהר הק' הנ"ל מאן פני וכו' דא רבי שמעון הרי בו גופא מרומז על עיצומו של יום, כיון שנאמר בכתוב שלוש פעמים וגו' ב'חג' המצות 'חג' השבועות 'חג' הסוכות, צא וחשוב ג' פעמים 'חג' [שלש פעמים בשנה] עולה לא פחות ולא יותר ל"ג, והוא לרמז על זה היום הקודש ל"ג בעמר שאפשר לקיים 'שלש פעמים בשנה' וגו' 'מאן פני אדן וכו' דא רבי שמעון 'ודאי בדרא דא'.

"כמה שזה מדהים"

[שש בן שש]

עדיף לכתוב: פטירתו.

[אור היוקד]

הנני לעלות שוב מאמר 'נורא הוד' שנכתב שנה שעברה

לכבוד הילולת הרשב"י זיע"א

[עקביה]

יישר כח על המאמר!

בעמ' י' עוסק המאמר בדברי זוהר (שמות לח.): "וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב"י". וכותב המחבר: והנה היו מן 'הרבנים' אשר נתקשו בהבנת דברי הזוהר הללו וכו'

אני מניח שהמרכאות העוטרות את תיבת 'הרבנים' באו להביע זלזול באותם רבנים.
חושבני שיש למחות על כך. מי שצווח ככרוכיא על ציטוט זה מהזוהר היה היעב"ץ בספרו' מטפחת ספרים'. הוא כותב שודאי זו תוספת מאוחרת ממי שאינו בר סמכא, ועוד כותב שהמינים עתידים להיתלות בזוהר זה [וחכם עדיף מנביא! נזדמן לי פעם לדבר עם איזה משיחיסט על טיב אמונתו ברבו, ומיד שלף זוהר זה...].

בסך הכל כמדומני שקושיית היעב"ץ טובה מהתירוצים עליה. יישובו של החיד"א קשה לענ"ד. מה בין זה ובין 'את ה' אלוקיך תירא, לרבות ת"ח'? לא נאמר שם שת"ח הם ה' אלוקיך, אלא שהמילה 'את' באה לרבות שגם מהם צריך לירא כעין שצריך לירא מה'. ומה שכתב הרב מקאמארנא איני יודע מה יש בו כדי ליישב, בירושלמי (עירובין ה א) אמרו:
שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. והחילוק ברור כשמש.

[גימפעל]

יישר כח על המאמר!

בעמ' י' עוסק המאמר בדברי זוהר (שמות לח.): "וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב"י". וכותב המחבר: והנה היו מן 'הרבנים' אשר נתקשו בהבנת דברי הזוהר הללו וכו'

אני מניח שהמרכאות העוטרות את תיבת 'הרבנים' באו להביע זלזול באותם רבנים.
חושבני שיש למחות על כך. מי שצווח ככרוכיא על ציטוט זה מהזוהר היה היעב"ץ בספרו' מטפחת ספרים'. הוא כותב שודאי זו תוספת מאוחרת ממי שאינו בר סמכא, ועוד כותב שהמינים עתידים להיתלות בזוהר זה [וחכם עדיף מנביא! נזדמן לי פעם לדבר עם איזה משיחיסט על טיב אמונתו ברבו, ומיד שלף זוהר זה...].

בסך הכל כמדומני שקושיית היעב"ץ טובה מהתירוצים עליה. יישובו של החיד"א קשה לענ"ד. מה בין זה ובין 'את ה' אלוקיך תירא, לרבות ת"ח'? לא נאמר שם שת"ח הם ה' אלוקיך, אלא שהמילה 'את' באה לרבות שגם מהם צריך לירא כעין שצריך לירא מה'. ומה שכתב הרב מקאמארנא איני יודע מה יש בו כדי ליישב, בירושלמי (עירובין ה א) אמרו:
שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. והחילוק ברור כשמש.

וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

[אוצר החכמה]

יישר כח על המאמר!

בעמ' י' עוסק המאמר בדברי זוהר (שמות לח.): "וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב"י". וכותב המחבר: והנה היו מן 'הרבנים' אשר נתקשו בהבנת דברי הזוהר הללו וכו'

אני מניח שהמרכאות העוטרות את תיבת 'הרבנים' באו להביע זלזול באותם רבנים.
חושבני שיש למחות על כך. מי שצווח ככרוכיא על ציטוט זה מהזוהר היה היעב"ץ בספרו' מטפחת ספרים'. הוא כותב שודאי זו תוספת מאוחרת ממי שאינו בר סמכא, ועוד כותב שהמינים עתידים להיתלות בזוהר זה [וחכם עדיף מנביא! נזדמן לי פעם לדבר עם איזה משיחיסט על טיב אמונתו ברבו, ומיד שלף זוהר זה...].

בסך הכל כמדומני שקושיית היעב"ץ טובה מהתירוצים עליה. יישובו של החיד"א קשה לענ"ד. מה בין זה ובין 'את ה' אלוקיך תירא, לרבות ת"ח'? לא נאמר שם שת"ח הם ה' אלוקיך, אלא שהמילה 'את' באה לרבות שגם מהם צריך לירא כעין שצריך לירא מה'. ומה שכתב הרב מקאמארנא איני יודע מה יש בו כדי ליישב, בירושלמי (עירובין ה א) אמרו:
שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. והחילוק ברור כשמש.

לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

[עקביה]

וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

לא הבנתי מה לא הבנת. הלא הזוהר אומר בפירוש "מאן פני האדון יי' דא רשב"י". לא שמרבים זאת מ-את, ולא מ-האדון. אלא 'האדון ה'' זה רשב"י.

מה הכוונה 'יראת אדם במקום יראת ה''?

את הסוגריים האחרונות לא הבנתי.

[עקביה]

בירושלמי יש משהו דומה לכאורה לזוהר:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ביכורים פרק ג
וה' בהיכל קדשו הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין.

ומ"מ אין זה אותו דבר. לא כתוב כאן שריב"ל הוא ה' בהיכל קדשו, אלא בדומה לכך שה' בהיכל קדשו, כך ריב"ל בכנישתא וכו' (יש לשים לב להבדל שבין 'דא' שבזוהר ל'הא' שבירושלמי).

ובעלי תמר שם כתב:

עלי תמר ביכורים פרק ג הלכה ג
וה' בהיכל קדשו הא רבי יצחק בן אלעזר בכנישתא מרדתא דקסרין. נראה לבאר, שוודאי אלו שנתנו כסף נתמנו בהיכלי בתי כנסיות של עשירים הדיוטים בעלי תרבות יונית ולא היו זקוקים לת"ח אלא לנואמים בקיאין בלשון, שכידוע היו בתכנ"ס היכלות כאלו שאפילו ק"ש קראו ביונית ולא ידעו לקרות בתורה, כמ"ש בסוטה פ"ז ה"א ובמגילה פ"ד ה"ג ובתוספתא שם. ועליהם הוא אומר וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות כמ"ש בשקלים סוף פ"ה. והיו הדיוטים עשירים אלו זקוקים להיכלות ולא לסתם בתי כנסיות ובתי מדרשות שרבניהם היו חכמי תורה ובחרו להם היכלות עם רבנים הדיוטים שנתמנו בכסף לשם משרה טובה ולפיכך אמר להם המתורגמן אם ביהכנ"ס היכל אתם דורשים הא ריב"א בכנשתא מרדתא דקסרין שהוא היכל ה' בהיכל קדשו שם, ששם השכינה שורה והוא מקדש מעט. ושו"ר בפירוש רא"ף שפירש עד"ז, וה' בהיכל קדשו, תורת ה' הוא בהיכל קודש של ביהכנ"ס בכנישתא מרדתא דקיסרין והוא ריב"א ולו נאה להתמנות. אבל רש"ס פירש וה' בהיכל קדשו, כלומר ת"ח עובד ה'. וכזה פירש היפ"מ, וה' בהיכל קדשו כי הצדיקים נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא כמ"ש בב"ב וכו' ובעקבותם הלך הגרי"ע ז"ל בגה"ש, וכתב דוגמת זה בספר הזהר יראה פני זכורך את פני האדון ה', דא רשב"י, ולחנם תמהו על הזהר כי גם בירושלמי כאן הוא ממש כזה ע"כ. וקשה לומר כן. וגם בזהר יתכן לפרש, יראה כל זכורך את פני האדון ה' דא רשב"י שהשכינה שורה עליו והסובבים אותו הם במקום שכינה ומקיימים יראה כל זכורך את פני האדון ה' כי במקום שרשב"י שם השכינה שם.

[גימפעל]

וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

בהגהותיו גח הזהר הוא רק מסביר שנלמד מ'את' כמו את ה"א תירא לרבות ת"ח.

[שמשון]

מצו"ב קונטרס נפלא מתורת הגה"צ רי"א וינטרויב זצ"ל

[אור היוקד]

'לבעל העקביה' כל האתקפתא שלא במקומה, מי שזכה לדרוך במפתונה של 'פינמיות התורה' יודע ומבין כל דברי הזוהר הללו וכפי שמבואר בכל סיפה"ק, וראה היטב בדברי הזוהר חי 'שהיום יום הילולא דיליה' (שם) מה שצווח ככרוכיה שח"ו מלהגיה, והדברים כך ניתנו מסיני.

[אוצר החכמה]

וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

לא הבנתי מה לא הבנת. הלא הזוהר אומר בפירוש "מאן פני האדון יי' דא רשב"י". לא שמרבים זאת מ-את, ולא מ-האדון. אלא 'האדון ה'' זה רשב"י.

מה הכוונה 'יראת אדם במקום יראת ה''?

את הסוגריים האחרונות לא הבנתי.

ברור שכוונת הזהר לרבות. (מהאת או ממילה אחרת אולי) , ואפילו אם לדעתך יש מקום להסתפק תסביר כך, או תקבל את ההגהה שהרי הזהר כידוע ספר שאינו מוגה כ"כ, ולא יהיה קשה לך שום דבר. לא חייבים להתעקש להתקיף את הזהר (ולדקדק בלשון דא והא רק בשביל זה).


בעניין היראה. יראה יש לה תכונה מסויימת שיראה מאד מאחד סותרת את היראה מאחרים. ומי שאומר שהוא אינו ירא אלא מהקב"ה בדרך כלל מתכוון לומר שכיוון שהוא מתיירא מהקב"ה אינו מתיירא מאחרים. כי היראה מהקב"ה היא משום שבידו הכל ויש בזה איזה שהוא פן של סתירה ליראת אדם. ולכן שמעון העמסוני התקשה דווקא בזה. אבל להגיד שצריך להקביל גם פני רבו חוץ מראייה במקדש הוא דין שאין בו שום קושי.

הסבר לסוגרים. אתה טענת שהזהר הזה המינים משתמשים בו, ועל זה כתבתי שאולי אם היה היעב"ץ כותב שאין בזהר הזה שום תמיהה וכמו שביארתי לא היו המינים חושבים שאפשר להשתמש בו למה שכתבת.

[עקביה]

'לבעל העקביה' כל האתקפתא שלא במקומה, מי שזכה לדרוך במפתונה של 'פינמיות התורה' יודע ומבין כל דברי הזוהר הללו וכפי שמבואר בכל סיפה"ק, וראה היטב בדברי הזוהר חי 'שהיום יום הילולא דיליה' (שם) מה שצווח ככרוכיה שח"ו מלהגיה, והדברים כך ניתנו מסיני.

'לבעלו של בעל אור היוקד' כל מי שזכה לטעום טעם תורה יודע שאין לזלזל בגדולי ישראל, כגון לכנות את רבי יעקב עמדין - 'הרבנים', או לדחות את דבריהם בקש.
אני מתנצל, לא מצאתי אפשרות לגופן גדול יותר, ועם כבודו הסליחה.

[עקביה]

ברור שכוונת הזהר לרבות. (מהאת או ממילה אחרת אולי) , ואפילו אם לדעתך יש מקום להסתפק תסביר כך, או תקבל את ההגהה שהרי הזהר כידוע ספר שאינו מוגה כ"כ, ולא יהיה קשה לך שום דבר. לא חייבים להתעקש להתקיף את הזהר (ולדקדק בלשון דא והא רק בשביל זה).


בעניין היראה. יראה יש לה תכונה מסויימת שיראה מאד מאחד סותרת את היראה מאחרים. ומי שאומר שהוא אינו ירא אלא מהקב"ה בדרך כלל מתכוון לומר שכיוון שהוא מתיירא מהקב"ה אינו מתיירא מאחרים. כי היראה מהקב"ה היא משום שבידו הכל ויש בזה איזה שהוא פן של סתירה ליראת אדם. ולכן שמעון העמסוני התקשה דווקא בזה. אבל להגיד שצריך להקביל גם פני רבו חוץ מראייה במקדש הוא דין שאין בו שום קושי.

הסבר לסוגרים. אתה טענת שהזהר הזה המינים משתמשים בו, ועל זה כתבתי שאולי אם היה היעב"ץ כותב שאין בזהר הזה שום תמיהה וכמו שביארתי לא היו המינים חושבים שאפשר להשתמש בו למה שכתבת.

א. נו נו... לענ"ד לא משמע כך (יותר נכון משמע להדיא לא כך). ואצ"ל שאין כאן התקפה על הזוהר, אלא רק הערה חשובה על כך שככל הנראה חלו בו ידיים. אמנם מוסכם כמעט על הכל שהוא עבר עריכות מאוחרות, כפי שכתב ר' יצחק אייזיק חבר, בספרו 'מגן וצינה', אבל היעב"ץ מעיר שתוך כדי נכנסו בו גם דברים שאינם ראויים.

ב. מסכים.

ג. אפשר.

[אוצר החכמה]

אני מתקשה להבין למה החלו בו ידים של נמחקה המילה את לא טוב לך, ורק חלו בו ידים שאיזה איניש דלא מעלי הכניס משפט שמקומם אותך כן נראה לך סביר.


יש כאן עוד נקודה. אם תטען שנשמטה האת או כדעתי שזה הכוונה בלאו הכי, לא יקשה על כל גדולי עולם כגון האריז"ל ושאר המקובלים שראו את זה ולא התקוממו כי גם הם כנראה חשבו שהכוונה היא עם האת. לעומת זה לומר שכולם ידעו שיש פה משהו שאינו ראוי והתעלמו מזה זה הרבה פחות סביר. ואם אתה טוען שלהם לא היתה בעייה עם זה אז נשאלת השאלה למה לך יש בעייה שלא היתה להם.

מעין דבר זה כתבתי בזמנו להרב איתם הנקין הי"ד על מה שכתב שתלמיד טועה כתב ברש"י את מעשה ברוריה, שאין הרבה טעם להציל את רש"י מלהיות טועה אבל להשאיר את המהרי"ל ועוד גדולים כטועים.

[עקביה]

למען האמת תוספת 'את' לא מאד עוזרת, כי מלשון הזוהר לא נראה שכוונתו לרבות (אמנם אינני בקי בלשונות הזוהר, ואם ידוע לך או למישהו מחכמי הפורום, שיש בזוהר דברים כאלה, אנא יעמידני על טעותי). והיעב"ץ הלא מסתייג גם מתיקון זה.

אנא הוצא אותי מהתמונה והכנס במקומי את רבי יעקב עמדין.

לגבי הנקודה הנוספת, אם ידועה התייחסות מלפני היעב"ץ לשורה זו בזוהר, יש מכך ראיה, אך אם אינה ידועה, אין כל ראיה לכאן או לכאן. אפשר שסיבות שונות גרמו להם לא להתייחס לכך.

[אור היוקד]

לבעל העקביה:

תגיד את הגמ' [בפסחים כ"ב] בדברי רבי עקיבא את ה' אלוקיך תירא לרבות ת"ח, גם ח"ו תרצה לשלוח בו יד,

ואתה צא וראה מה שכתב גאון עוזינו החיד"א זיע"א שם וז"ל הק' (מראית עין פסחים)

עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. @5אפשר לומר בסגנון אחר ממה שכתבתי זאת לפנים. והוא דהן קדם היו יראים לרבות שום דבר אצל יראת ה' וגם לת"ח היו יראים לרבות כי לו אדם הוא הת"ח ומה יצדק אנוש עם אל. עד שבא רבי עקיבא באמבוהא גדולה פתח בכ"ד אלף תלמידים וכל העם יראים ממנו ומכבדים אותו ומזה נמשך דשומעים לקולו לקיום התורה. אז נתגלה למפרע דמה שציוה ה' לירא מהת"ח ולכבדם אינו משום כבוד עצמן של החכמים כדי שיקשה בעינינו מה אדם להחשיבו ח"ו בגדר רבון העולם ולירא ממנו. אכן מה שציוה לירא מהת"ח ולכבדו הוא לכבודו ולכבוד התורה כי כאשר יהיה כבוד ומורא לת"ח בזה תתקיים התורה כי הוא יזהיר לעם ודבריו נשמעים ויהיה קיום התורה וא"כ המורא וכבוד הת"ח הוא בשביל התורה עצמה וזהו מותר גמור. וזה רמז עד שבא רבי עקיבא באמבוהא גדולה בכ"ד אלף תלמידים ותהי לחרדת אלהים דכלם יראים ממנו ודבריו נשמעים אז נתגלה דמה שציוה ה' למורא וכבוד ת"ח הוא בשביל התורה וקיומה לא בשביל כבוד הת"ח עצמו ולכן דרש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח לכבוד התורה עצמה. ואחר שהודיענו רבי עקיבא נתישב לנו ענין זה דכבוד ומורא ת"ח. ודרך צחות אפשר איש בער לא ידע וכסיל לא יבין, את זאת, כלומר עתה ידענו מה מצוה זו דמורא ת"ח. וכסיל לא יבין את דכתיב את ה' אלהיך לרבות הת"ח, כי את זאת משום התורה שנקראת זאת ולא משום הת"ח עצמו כי אם היה נותן לב היה מבין דלא משום הת"ח עצמו ציוה ה' לכבדו ולירא ממנו כי אם לכבוד התורה שעי"ז תתקיים התורה, ועמ"ש אני בעניי בקונטנריס ככר לאדן דף ק"פ בס"ד ובקונטריס זה בקמא על דף מ"א בעזר משדי:

והביאור שביאר בגמ' כך נפרש ממש דברי הזוהר ודו'ק.

[עקביה]

א. מה זה 'בעל העקביה'?

ב. לטענה מ 'את ה' אלקיך תירא' התייחסתי לעיל והסברתי מדוע אין בה משום יישוב. לא קראת?

ג. אין קשר בין דברי החיד"א על הגמ' בפסחים לבין מש"כ הזוהר. גם זה מתבאר ממה שכתבתי לעיל. עיי"ש ותמצא נחת.

[אביר יעקב]

לאחר עיון וחשיבה נראה שצדקו מאוד דברי 'אור היוקד' בביאור דברי הזוהר כדברי הגמ' ושפתיים ישק.

[אוצר החכמה]

למען האמת תוספת 'את' לא מאד עוזרת, כי מלשון הזוהר לא נראה שכוונתו לרבות (אמנם אינני בקי בלשונות הזוהר, ואם ידוע לך או למישהו מחכמי הפורום, שיש בזוהר דברים כאלה, אנא יעמידני על טעותי). והיעב"ץ הלא מסתייג גם מתיקון זה.

אנא הוצא אותי מהתמונה והכנס במקומי את רבי יעקב עמדין.

לגבי הנקודה הנוספת, אם ידועה התייחסות מלפני היעב"ץ לשורה זו בזוהר, יש מכך ראיה, אך אם אינה ידועה, אין כל ראיה לכאן או לכאן. אפשר שסיבות שונות גרמו להם לא להתייחס לכך.

לדעתי מלשון הזהר נראה ברור שאין כוונתו לומר שהאדון (שוודאי בכוונת הפסוק היא על הקב"ה) הוא רשב"י אלא שהדין ליראות את פני האדון כולל גם את רשב"י, לזה קוראים ריבוי. מאיזה מילה למד את זה הזהר, ע"ז כתבתי למעלה שאיני יודע, אבל כיוון שידעינן שאת הוא ריבוייא מסתבר שמזה ריבה.

מה יש לי להוציא אותך מהתמונה ולהכניס את ר' יעקב עמדין, אתה הבאת את דבריו בפורום וטענת שהם צודקים ואני כותב שלפי ענ"ד צדקו בזה כל החכמים שלא כתבו כדבריו והוא לא צדק, ברור שאם היעב"ץ היה בא לכתוב כאן בפורום הייתי מנסה לדון בדבריו לפניו אבל הוא לא כותב כאן בפורום.

ובעצם אני לא מבין בכלל הלא ר"י עמדין בעצם סובר כמוני שאם מוסיפים מילת העניין מתיישב ורק שטוען שבלי זה לא ראוי הלשון וע"כ שצריך להגיה ואני בעניותי טוען שזו הכוונה גם בלי ההגהה. כך שוודאי אין מהזהר הזה שום ראייה לעניין קדמות הזהר וחשיבות דבריו שעליהם היתה תלונת הכותב. ומי העלה את זה הלא אתה, לכן אני מתווכח איתך.


אודות הסיבות:
בהחלט יתכן שסיבות שונות גרמו להם לא להתייחס לזה למשל שכל החכמים שלמדו זהר היו בעצם עיוורים והקריא לפניהם נער קטון ותמיד על השורה הזאת דילג. או שרשב"י (או יותר סביר ר' משה די ליאון) עשה מופת שהשורה הזאת הוסתרה מכולם אבל בזמן היעב"ץ נגמר המופת. לי נראה שהסיבה שאני נתתי קצת יותר סבירה.

[אוצר החכמה]

לעצם העניין יש לי עוד הערה ששוכחים להביא את כל לשון הזהר וכשמעיינין בזה אני בכלל מסופק אם הפשט שחשבו היעב"ץ הוא כווונת הזהר בכלל וז"ל הזהר
אתו ר' חייא ור' יוסי אשתטחו קמיה ונשקו ידוי, ובכו ואמרו גליפין עלאין ותתאין זקפן רישא בגינך עבד קודשא בריך הוא ירושלים לתתא כגוונא דלעילא, עבד (רשב''י) שורי קרתא קדישא ותרעוי, מאן דעייל לא עייל עד דיפתחון תרעין, מאן דסליק לא סליק עד דיתתקנון דרגין דשורי מאן יכיל למפתח תרעין דקרתא קדישא ומאן יכיל לאתקנא דרגין דשורי דא רשב''י דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא ואיהו אתקין דרגין עלאין וכתוב (שמות לד) יראה כל זכורך את פני האדון יי', מאן פני האדון יי' דא רשב''י דמאן דאיהו דכורא מן דכרניא בעי לאתחזאה קמיה.

צריך לשים לב, ר"ח ור"י הדגישו קודם את העובדה שרשב"י הוא זה שפותח את שערי ירושלים ומה דבר זה קשור לנושא?

כשרואים את כל העניין אפשר לפרש שני פירושים שהרעיון בהם אחד אבל הלשון משתנה.

דרך אחת: שהכוונה היא שהנראה אצל רשב"י רק כך יכול להיות נראה אצל הקב"ה כאדם האומר לחבירו אתה רוצה להכיר את הקב"ה, אתה צריך להכנס אצל פלוני ולשמוע את דבריו, כך הכוונה כאן אתה רוצה להגיע אל הקב"ה ששערי ירושלים יפתחו לך , לך אצל רשב"י, אם אתה זכר (כי ייראה כל זכורך) וכוח אנשים יש להבנתך לך אצל האדון רשב"י שהוא מן הזכרים ודרך דבריו תיראה לפני הקב"ה.

או שהכוונה כאן לגמרי אחרת. הזהר מפרש את המילה את כאן בלשון עם והכוונה היא שאין אפשרות להיראות לפני ה' אלא ביחד עם רשב"י כאילו כתוב יראה כל זכורך עם פני האדון רשב"י אצל ה' וזהו דמאן דאיהו דכורא מן דכרנייא בעי לאתחזי כלומר בין הזכרים (עם הזכרים - רשב"י) עליו להיראות.

[אוצר החכמה]

בחיפוש באוצר שעשיתי מצאתי שמביאים בשם ר' אברהם גאלאנטי (ועוד אחרים) שכתבו שהכוונה מאן פני האדון דא רשב"י לא שרשב"י הוא האדון אלא שהצדיקים הם פני האדון היינו שמגלים שכינתו של הקב"ה בעולם ומצד זה נקראים פני האדון. (ודיוק הזהר לדרוש זה היא מתוספת מילת פני)

כך שסה"כ בעיני יש כאן קושיא קטנה מאד (כי אפשר לומר שהכוונה לריבוי וכמו שהבין היעב"ץ והגיה), ואפשר לתרץ הרבה תירוצים.

[עקביה]

א. הזוהר כותב 'מאן', שבתרגום לעברית הוא - מיהו. כיצד אפשר לטעון בפשטות כזו שכוונתו לריבוי?

ב. מילא. תשאיר אותי בתמונה. פשוט, אני לא פוטוגני... וחוץ מזה, ראית את דברי היעב"ץ בפנים (במהדורה הזו זה בעמ' 22 http://hebrewbooks.org/33319), ואת הסתייגותו הרבה מדברים אלה גם אחר התיקון?

ג. נוסף על הסיבות כבדות המשקל שהזכרת, אפשר גם שהם העדיפו לא לעורר דיון על אמינות הזוהר ועל ייחוסו לרשב"י, ולא חששו שתצא תקלה ממילים אלה.

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

ה. הפירוש שהבאת בשם ר' אברהם גלאנטי נשמע טוב יותר. היום ראיתי שגם בפירוש 'מתוק מדבש' מפרש כך. ועדיין צ"ע השאלה 'מאן פני האדון ה'', וכי יש כאן משהו מיותר או משונה הדורש הסבר?

[אביר יעקב]

מכתב מן הגאון האדיר רבי יעקב חיים סופר שליט"א (בראש ספר בוצינא קדישא) וז"ל:

וכבר ידוע שעל דברי ספר הזהר הקדיש הללו, הרעיש הגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מטפחת ספרים, ולכן הגיה בדברי הזהר שצריך לומר [את] פני האדין ה' דא רבי שמעון בר יוחאי, ומתיבת את נפיק, והכוונה על דרך שדרשי בפסחים (כ"ב ב') את ה' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים. והביא דבריו בהצרה הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו ניצוצי אורות לזהר שם, ועיין מה שכתב כזה בספר מידות רשב"י (דל"ב ע"א ודקנ"ז ע"א) עש"ב.

ובהגהות ניצוצי זהר (שם אות ל) האריך בזה והראה לנו בקיאותו וכה כתב: הגאון יעב"ץ הגיה מאן את פני האדון ה' שאת לרבות תלמידי חכמים, אולם עיין לקמן (קכ"ד ע"ב) לזמנין תתאין אקרין בשמא דעילאין האדון ה' וכו', ושם (צ' א') מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא, ובמסכת בבא בתרא (ע"ה ב') שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, ואלי הן צדיקים, משיח, וכו', ובירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג) ובמדרש שמואל (פ"ז ס"ו) נקטו וה' בהיכל קדשו דא רבי יצחק בן אלעזר בכנישתא מרודתא דקסרין, ועיין לקמן בזהר (נ' א' וקס"ג א'), וזהר ה"ג (ע"ט ב'), ועיין רבינו בחיי שמות (ל"ג י) על הפסיק והיה כל מבקש ה', היה הכתוב ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד [ועיין ירושלמי עירובין פ"ה ה"א], וכן מצינו שנקרא יעקב בשם אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל וכו', וכן מצינו בשם הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב ותלך לדרוש את ה' וכתיב ויאמר לה ה' וכו', ועיין זהר ח"א (צ"ט ב') בסתרי תורה צדיק אדון וכו' עכ"ל, וקצת קדמו אב"ד טבריה ת"ו, הגאון המובהק רבי יעקב חי זריהן ז"ל בספרו שופריה דיעקב (פרשת משפטים דמ"ח ע"ב) שהשיב על טענת הגאון יעב"ץ ז"ל עש"ב, ועיין בספר מנחת שי ירמיה (כ"ג ו'), ובספר בגדי כהונה (דף רס"ז ודף רס"ח) ואכמ"ל.

ובעניותי תמה אני על עצמי, שרבותינו הגאין יעב"ץ ז"ל והגאון חיד"א ז"ל לא הזכירו תלמוד ערוך, דגברא רבה נקרא ומכונה בתואר ה'י והיא במסכת מועד קטן (ט"ז א'): "אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ומנלן דמזמנינן לדינא, דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך, "לקמי גברא רבה" דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן , וגם בהגהות ניצוצי זהר הנ"ל עם שהאריך בזה כנ"ל, לא ציין לההיא דמועד קטן דאייתנא בס"ד. [ומצאתי בספר חרדים (פרק ס"ו אות מ"ב) שכתב: "הצדיקים נקראים פני השכינה, יען אור השכינה מאירה על פניהם" וכו' ע"ש, יעיין בספר איר החמה על ספר הזהר הנ"ל (דל"ח ע"א) ודוק'].

[אוצר החכמה]

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

מה זה פה גן ילדים? לא מוצא חן בעיניך הפירוש שלי אז לא. גם אני לא בטוח בו כמו שכתבתי. יש לך תשובה וטענה נגד זה תכתוב.

[עקביה]

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

מה זה פה גן ילדים? לא מוצא חן בעיניך הפירוש שלי אז לא. גם אני לא בטוח בו כמו שכתבתי. יש לך תשובה וטענה נגד זה תכתוב.

מדוע גן ילדים? אתה טענת נגד דברי היעב"ץ משתיקתם של החכמים שקדמוהו, ואני השבתי על פירושיך באותה מטבע.
ולגופם של דברים, לענ"ד דבריך אינם מתיישבים בלשון: מאן פני האדון ה' דא רשב"י.

[עקביה]

מכתב מן הגאון האדיר רבי יעקב חיים סופר שליט"א (בראש ספר בוצינא קדישא) וז"ל:

וכבר ידוע שעל דברי ספר הזהר הקדיש הללו, הרעיש הגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מטפחת ספרים, ולכן הגיה בדברי הזהר שצריך לומר [את] פני האדין ה' דא רבי שמעון בר יוחאי, ומתיבת את נפיק, והכוונה על דרך שדרשי בפסחים (כ"ב ב') את ה' אלהיך תירא את לרבות תלמידי חכמים. והביא דבריו בהצרה הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו ניצוצי אורות לזהר שם, ועיין מה שכתב כזה בספר מידות רשב"י (דל"ב ע"א ודקנ"ז ע"א) עש"ב.

ובהגהות ניצוצי זהר (שם אות ל) האריך בזה והראה לנו בקיאותו וכה כתב: הגאון יעב"ץ הגיה מאן את פני האדון ה' שאת לרבות תלמידי חכמים, אולם עיין לקמן (קכ"ד ע"ב) לזמנין תתאין אקרין בשמא דעילאין האדון ה' וכו', ושם (צ' א') מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא, ובמסכת בבא בתרא (ע"ה ב') שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, ואלי הן צדיקים, משיח, וכו', ובירושלמי ביכורים (פ"ג ה"ג) ובמדרש שמואל (פ"ז ס"ו) נקטו וה' בהיכל קדשו דא רבי יצחק בן אלעזר בכנישתא מרודתא דקסרין, ועיין לקמן בזהר (נ' א' וקס"ג א'), וזהר ה"ג (ע"ט ב'), ועיין רבינו בחיי שמות (ל"ג י) על הפסיק והיה כל מבקש ה', היה הכתוב ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד [ועיין ירושלמי עירובין פ"ה ה"א], וכן מצינו שנקרא יעקב בשם אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל וכו', וכן מצינו בשם הצדיק שנקרא בשם המיוחד, הוא שכתוב ותלך לדרוש את ה' וכתיב ויאמר לה ה' וכו', ועיין זהר ח"א (צ"ט ב') בסתרי תורה צדיק אדון וכו' עכ"ל, וקצת קדמו אב"ד טבריה ת"ו, הגאון המובהק רבי יעקב חי זריהן ז"ל בספרו שופריה דיעקב (פרשת משפטים דמ"ח ע"ב) שהשיב על טענת הגאון יעב"ץ ז"ל עש"ב, ועיין בספר מנחת שי ירמיה (כ"ג ו'), ובספר בגדי כהונה (דף רס"ז ודף רס"ח) ואכמ"ל.

ובעניותי תמה אני על עצמי, שרבותינו הגאין יעב"ץ ז"ל והגאון חיד"א ז"ל לא הזכירו תלמוד ערוך, דגברא רבה נקרא ומכונה בתואר ה'י והיא במסכת מועד קטן (ט"ז א'): "אמר רבא מנלן דמשדרין שליחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב, ומנלן דמזמנינן לדינא, דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך, "לקמי גברא רבה" דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן , וגם בהגהות ניצוצי זהר הנ"ל עם שהאריך בזה כנ"ל, לא ציין לההיא דמועד קטן דאייתנא בס"ד. [ומצאתי בספר חרדים (פרק ס"ו אות מ"ב) שכתב: "הצדיקים נקראים פני השכינה, יען אור השכינה מאירה על פניהם" וכו' ע"ש, יעיין בספר איר החמה על ספר הזהר הנ"ל (דל"ח ע"א) ודוק'].

יישר כוח על הדברים!

לענ"ד אפשר להתווכח עם הראיות שהוא מביא. בחלקם כבר עסקתי לעיל.
מעניין לראות את דברי רבינו בחיי, ומעניין גם להעיר שרש"י התאמץ לדחות את אותה דעה בה דוגל רבינו בחיי.
הערה נוספת, מקובל שרבינו בחיי הכיר את הזוהר, א"כ מדוע לא הביא גם ממנו, את אותה שורה בה אנו דנים?

עכ"פ כל המקורות שמזכיר רבינו בחיי הם פסוקים הנותנים מקום להבין שישנם בני אדם שנתכנו בתוארו של הקב"ה, מה שא"א בשו"א לומר על הפסוק 'יראה כל זכורך את פני האדון ה''.

עוד אעיר שפליאה דעת ממני נשגבה מה מצא הרחי"ס בגמ' במו"ק. הלא אין כוונת הגמ' כלל לומר שגברא רבה נקרא ומכונה בתואר הקב"ה. הגמ' אומרת שכשם שמשה רבינו הזכיר את הגדול שבדיינים, במקרה שלו, הוא ממ"ה הקב"ה, כדי להעצים את ההזמנה וליראות את המוזמן, כך המזמין לבית דין, יזכיר את שמו של הגדול בדיינים, מאותו טעם. (ראה ר"ן בחידושיו, ועל הרי"ף בשם ראב"ד). ומה לזה שייכות לנד"ד?

[אוצר החכמה]

ד. מעניין מאד שהן היעב"ץ והן המשיבים על דבריו, שהיו כולם מופלגים בידיעת הזוהר, בעיון ובבקיאות, לא ידעו את ההקשר בו נאמרו דברי הזהר.

מה זה פה גן ילדים? לא מוצא חן בעיניך הפירוש שלי אז לא. גם אני לא בטוח בו כמו שכתבתי. יש לך תשובה וטענה נגד זה תכתוב.

מדוע גן ילדים? אתה טענת נגד דברי היעב"ץ משתיקתם של החכמים שקדמוהו, ואני השבתי על פירושיך באותה מטבע.
ולגופם של דברים, לענ"ד דבריך אינם מתיישבים בלשון: מאן פני האדון ה' דא רשב"י.

למה אותה מטבע?
אני כתבתי "מעניין מאד שהיעב"ץ לא שם לב שהאריז"ל וכל חכמי הדור שלפניו כולם מופלגים בידיעת הזהר לא שמו לב ללשונו של הזהר"?

ולגופם של דברים, אני מתקשה להבין איך אפשר מצד אחד לטעון חלו בו ידים עד שאתה מוכן לטעון שכל הקטע הוסיפו איזה עם הארץ או רשע, אבל מצד שני לא לקבל הנחה שהלשון לא מדוקדקת ולדקדק בכל תג ותג בלשונו כאילו היה פסוקי התורה. זה אמור הן כלפי טענתך כלפי, שכאמור אני בהחלט מסכים שהיא רק אפשרות, והן כלפי התעקשותך נגד הגהתו של היעב"ץ שזה מריבוי.

[צביב]

לא הבנתי את הקושיה
הבטחת התורה שכל זכורך יראה את פני העולם'
ואפילו משה רבינו לא ראה אלא ''אחורי''
ואפילו מנשה שאל על ישעיהו הנביא ולא מפסוק זה
כי מובן שכוונת הפסוק כאן שירגישו בהשראת השכינה
(אומנם הגר''א אמר על יהודי פשוט מזמן המקדש וכו' וא''כ ההרגשה ניכרת עד שנקראת ראייה)
ומ''מ השראת השכינה על הצדיקים (כתובות ה.)
ולכן ירגישו השראת השכינה אצלו (וכתבתי בזה במק''א)

ובאופן אחר
רבי שמעון היה מבני עליה, באספקלריא המאירה
(ובאידרא זוטא, שראה יותר כעת)
ואצלו התקיים הפסוק אם היה עולה לרגל, היה רואה את פני האדון
וכיון ששקול כנגד כל ישראל ( כמ''ש הרמח''ל על המערה)
מתקיים הפסוק כפשוטו, ודוחק.

[עקביה]

צביב

חוששני שנתחלף לך 'יֵראה' ב 'יִראה'.

בפסוק נאמר:
שמות פרק לד
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

היינו לא נאמר שעלינו לראות את ה', אלא ליראות לפניו (שהוא, כביכול, יראה אותנו בבית המקדש).

כאשר הזוהר אומר ש'פני האדון ה'' זה רשב"י, אין הכוונה שרשב"י יזכה לראות את פני ה'. המשמעות לכאורה היא שרשב"י הוא ה', ועל יצא היעב"ץ בקול זעקה.

[צביב]

צביב

חוששני שנתחלף לך 'יֵראה' ב 'יִראה'.

בפסוק נאמר:
שמות פרק לד
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

היינו לא נאמר שעלינו לראות את ה', אלא ליראות לפניו (שהוא, כביכול, יראה אותנו בבית המקדש).

כאשר הזוהר אומר ש'פני האדון ה'' זה רשב"י, אין הכוונה שרשב"י יזכה לראות את פני ה'. המשמעות לכאורה היא שרשב"י הוא ה', ועל יצא היעב"ץ בקול זעקה.

נכון

[משולש]

מאמר נפלא למאד.

מאד מעניין לדעת מה שמבוא בפנים מדברי ה'שם משמואל' להרה"ק רבי שמואל העליר אשר כותב את עדותו וז"ל ומעיד אני באמת כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים אשר אבותם ראו וספרו להם כי הרב הקדוש רבי חיים בן עט"ר זיע"א היה פעם אחד בהלולא פה עיה"ק צפת ת"ו וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר שעולים משם אל המקדש ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא וכל נשמות הצדיקים שמה ובעת הלולא היה שמח שמחה גדולה והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה וזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ויחוש לגאלנו במהרה בימינו אכי"ר, עכ"ל.

מעניין לדעת האם העדות הלזו אודות האו"ח הקודש יש עוד בספרים או שהוא מקור היחדי לכך.

יש מקור אחר שהאוה"ח היה במירון,(מספר ארץ החיים) אבל לא בל"ג בעומר, אלא בי"ח אדר. וכנראה עדות שם משמואל הנ"ל לא מדויקת. כי לפי תיאור המסע שם קשה להאמין שהוא היה שם שוב. ויותר הגיוני לומר שהתחלף להם י"ח באדר לי"ח באייר.

[זסבה]

וידוע גם שהיעב"ץ בהגהותיו על הזהר, לא מחק ולא הגיה קטע זה, אלא הסבירו.

מה הוא מסביר? במטפחת ספרים הוא דווקא כן מגיה, ומוסיף את המילה 'את' [פני האדון ה'], וכותב שמה'את' מרבים את רשב"י. ואף אחרי הגהה זו הוא ממשיך להסס, ולהעדיף את מחיקת הקטע מספר הזוהר.

לא הבנתי את הקושי. גם הזוהר לא התכוון אלא לרבות מאת או מהמילה אדון, וכדרך כל הלימודים של חז"ל שכל מילה מרבה משהו. ואילו היה כתוב ייראה כל זכורך את פני ה' היינו אומרים הקב"ה בלבד עתה שנוספה המילה אדון באה לרבות גם אדון אחר ומאן נינהו רשב"י.
(במידה מסויימת יש כאן הרבה פחות מאשר את ה"א תירא כי יראה אין מקום ליראת אדם במקום יראת ה' וזה היה הקושי של שמעון העמסוני דווקא בזה, אבל לעניין ליראות וודאי שאפשר לרבות צורך להקביל פני רבו.)

(אגב המינים אני לא יודע מה היה קורה אם לא היו מערערים על המימרא הזאת האם אז היה מביא לך את הראייה)

לא הבנתי מה לא הבנת. הלא הזוהר אומר בפירוש "מאן פני האדון יי' דא רשב"י". לא שמרבים זאת מ-את, ולא מ-האדון. אלא 'האדון ה'' זה רשב"י.

מה הכוונה 'יראת אדם במקום יראת ה''?

את הסוגריים האחרונות לא הבנתי.

היעב"ץ לא הסביר בהגהותיו על הזוהר לא הוסיף כלום בענין זה רק כתב ע"ז: עיין מטפחת.

[דודי צח]

איתא במסכת חגיגה (ד.) שהעבד פטור מראייה, ונלמד מהכתוב "את פני האדון ה'" - מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר. (ועי"ש בגמ' מדוע צריך כאן מיעוט מיוחד לעבד)

הרי מבואר, כי מי שיש לו 'אדון אחר' נפטר מראיית פני ה'.

ובאמת כל איש ואיש, גם מה שמוגדר על פי דין 'בן חורין', עבד הוא לתאוותיו במדה זו או אחרת, בבחינת אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, כך שקשה למצוא את האדם השלם, אשר 'האדון' היחידי שלו הוא האדון ה', כי מה נעשה ויש לנו אדון אחר - הוא היצר הרע וחיילותיו.

אם כן יש איזה ריעותא וחולשא במצות ראיית פני האדון ה'.

אכן רשב"י, שהוא בחינת האדם השלם - כנאמר 'נעשה אדם נאמר בעבורך' - הוא זה שאין לו אלא 'אדון אחד' הוא הוי"ה.

כל זה יתכן בכוונה העמוקה של דברי הזוהר: מאן פני האדון ה'? - מיהו זה שיכול לקיים דבר זה בשלימות ליראות פני האדון ה' בלי שום צל וסניף של אדנות אחרת, דא רשב"י - שהאדון האחד שלו הוא ה'.

[שמעתי לפני עשור שנים מבחור בן 15, ומצא חן בעיני - בפרט ששייך להשתלב בהקשר הכללי של דברי הזוהר]

[מחצד חקלא]

עי' היטיב בספרו הנפלא של הגר"י הלל "עד הגל הזה" על עיניני ל"ג בעומר, שהביא מהאריז"ל שמי שלא השיג בחכמת הקבלה, אין לו שום אפשרות להבין דברי הזוהר. ויבוא ח"ו לקצץ בנטיעות ולהפוך חושך לאור, וזה היה טעותם של כת הצב"י השבור.

ידוע מכל הספרים שספר הזוהר נכתב מלכתחילה בהעלמה גדולה, ויש שכתבו שזהו יחודו של רשב"י ובזה היה כוחו שיכל לכתוב את הדברים באופן שרק הראויים יבינו. וכמדומני הרמ"ק כתב שלכן רבי אבא נבחר ע"י רשב"י לכתוב את הזוהר כמבואר בסוף האידרא זוטא (-לגבי האידרא זוטא).

גם בלי כל הנ"ל ספר הזוהר יש לו "עולם שלם של מושגים" ו"שפה" ו"קודים" משלו.

מוזר מאוד שמנסים כאן לבאר זוהר כפי שמנסים להסביר איזה מדרש או גמרא.

וע"ז נאמר איזהו חכם המכיר את מקומו. במופלא ממך אל תדרוש.

[בקי בן יגלי]

בגמרא סנהדרין דף צח. ריב"ל אשכח לאליהו בפתח מערה של רשב"י, ושאל אותו אתינא לעלמא דאתי,
אמר ליה אם ירצה "אדון" זה. ופרש"י ש"אדון" הכוונה לשכינה שהיתה עמהם.
ושמה לא מצאתי לא בראשונים ולא באחרוני אחרונים, מי שיפרש ש"אדון" הנאמר שם הכוונה על רשב"י,
ויש לעיין מדוע?

(ואולי זה מהוי הוכחה שלומדים רק מהיתור של "את" פני האדון.)

[נקדש את שמך בעולם]

גם בלי כל הנ"ל ספר הזוהר יש לו "עולם שלם של מושגים" ו"שפה" ו"קודים" משלו.

מוזר מאוד שמנסים כאן לבאר זוהר כפי שמנסים להסביר איזה מדרש או גמרא.

וע"ז נאמר איזהו חכם המכיר את מקומו. במופלא ממך אל תדרוש.

הנקודות שהזכרת נכונות מאוד ובדיוק בגלל זה, איסור חמור מאוד לצטט את המשפט המוקשה ההוא מהזוהר כל זמן שלא זכינו להגיע לדרגא של הבנה במשמעותו,
שמעתי פעם מחכם אחד שאמר 'האמונה שלנו בקב''ה חזקה יותר מהאמונה שלנו בזוה''ק' , כלומר מי שמבין באמת יודע להסביר את הדברים בצורה נכונה, אך מי שחושב שיש לדברים מקום כפשוטם לא נדחה את אמונתנו המוחלטת ביחודו של הקב''ה בגלל אמונתנו בזוה''ק.