וזה לשון הב"ח או"ח סימן סא
ואפילו הכי יקראנה באימה וביראה ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קדוש השם המיוחד דזהו ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך (ברכות סא ב) ועל זה אמר הכתוב (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכוונה זו יקראנה באימה וביראה ברתת ובזיע:
א. מה מקורו של הב"ח וכבר היה על זה אשכול בעבר - וראה קישור להלן.
ב. הייתכן שר"ע לא כיוון באחד כל ימי חייו.
ג. לכאו' ניתן לכוון למסור את הנפש גם אחר אמירת אחד, ואין הכוונה באמירת אחד דווקא, וכבר דנו על כך הפוסקים, (שלא כדעת הגרי"ז ז"ל שצריך לכוון הכל באמירת אחד) וכן משמע להדיא מלשון הגמ' משתקין אותו שצריך וניתן לכוון הכל באמירת אחד עיין שם. - וכן פוסק הגר"ח קנייבסקי שליט"א והובא בדעת נוטה שאין הכוונה באמירת אחד ממש אלא גם אח"כ. והדברים פשוטים. - ולפי"ז מדוע א"כ אמר רבי עקיבא מתי יבוא לידי, ומדוע אמרה בת קול אשריך שיצאה נשמתך באחד. בשעה שכך צריך לעשות ג' פעמים ביום.
וז"ל הגמ' בברכות: לד,א
אי לא כוון דעתיה מעיקרא - מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה.
וברש"י שם.
מחינן ליה - כלומר: מלמדין אותו שיכוין ומכין אותו אם ירגיל בכך.
--
ראו באשכול זה: viewtopic.php?f=7&t=11368&p=107248#p107133
--
הדברים ידועים שיש בדברי הב"ח הק' הרבה ענינים קבליים והסתיר זאת, אך אבקש לדעת האם מה שכותב שם הב"ח יש לו מקור בנגלה. שצריך למסור את הנפש באחד מתוך הפסוק כי עליך הורגנו כל היום וכן העתיק במ"ב בשם הב"ח.
על פניו הצדק עם מה שראיתי בספרים הק' שזהו הכוונה מתי אבוא לידי ואקיימנה - למסור את הנפש ב'אחד' דייקא.
ולפי דבריו הכל מסתתדר - ואין חולק על כך.
א. אבקש רק לדעת האם גם בזה סתם הב"ח ולא פירוש.
ב. כפי שכתבתי למעלה. מהגמ' בברכות שם משתקין אותו מבואר להדיא שצריך וניתן לכוון בעת אמירת אחד וכפי הנראה גם כל קריאת שמע ולפי"ז לא ניתן לפרש שלזה כיוון רבי עקיבא. שמעולם לא הצליח לכוון שייצא נשמתו ב'אחד'
אשמח לשמוע דעת החברים.
וזה לשון הגמ' ברכות סא,ב
ואהבת את ה' אלקיך. תניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. רבי עקיבא אומר: בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך (דברים ל') - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים. בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד