כנסת ישראל כתב:הדוגמאות כאן לתושבע"פ לפני בית שני, קצת בעייתיות, ההשוואה של רות לתמר מוזרה, שהרי אין תושבע"פ לפני מתן תורה.
כנסת ישראל כתב:אף צופה מלבדך לא הבין את אשר איננו, לא אמרתי לא להביא משכיל, אלא לא להביאו בתור א' מבימ"ד של הגר"א, ולא להביאו בלא הכחשתו בצידו, ולא להביא 2 מקורות שאינם אלא אחד, וכן ע"ז הדרך.
וכמדומה שהגיע למהתלות אות הוא שהדיון מוצה.
כנסת ישראל כתב:הערה נוספת בענין אחר:
מה פשר הכינוי [בעמ' 13] ה'סופר' י.א הלוי?
בעמ' 31 נקרא הפולמוסן החרדי..
ורק בעמ' 53 מקבל את התואר 'הרב'.
וכי בגלל שאינו היסטוריון [לדעתו האנינה של כת"ר] אינו זכאי לשם הרב?יורה_דעות כתב:וגם לגבי הרב הלוי הדברים לא חד משמעיים, ואף תלוי באיזה חלק של תורותיו. כמובן שהוא לכשעצמו היה ת"ח מופלג ופעל רבות לחיזוק הדת (לא רק בספריו, אלא בכל פעילותו הציבורית), אבל מבחינה מקצועית לא כל הרבדים בחיבורו הם "היסטוריים" (כפי שלא אכנה את עצמי על סמך ספרי לתושבע"פ "היסטוריון").
יורה_דעות כתב:אין זה כמובן מפני שאינו זכאי לתואר רב, שהרי לא זכיתי להיכנס לועדה הרוחנית של יתד נאמן היודעת מי ראוי לתואר, וכן יודעת להעיר לאחרים איך הדפיסו שם בלי תואר וכדו'. וכמובן שמצוה לפרסם את טיעונך, שהרי על פי חיבורו יש להוכיח שהוא זכאי עכ"פ לתואר רב.
כשעוסקים בהיסטוריה, גם אם רב גדול בחר בכובע של היסטוריון או של סופר (לא כל מי שכותב על היסטוריה נעשה היסטוריון), לא דנים ברבנותו. הרב מאיר להמן היה ת"ח גדול, ובשער ספרו 'מאיר נתיב' כתוב "הרה"ג מאיר להמן", וכך מן הסתם בקובץ התורני שהיה משתתף בו או במקום שכיהן ברבנות (עד כמה שזכרוני מטעה אותי), אבל בשער הספר רבי יוסלמן נכתב בסך הכל "מאיר להמן", משום שמדובר בספרות (והיה זה לפני העידן היחודי שלנו בו כל סופר, זמר, מנהל חידר, הוא "רב" מעצם טבעו). ע"כ נא לא יתרעם כבודו יותר מדי.
הלוי הוא זה שקבע שאין להוכיח מדברי התוס' בשאלות היסטוריות כי "מלאכתם לא היתה חקירת דברי הימים". על כן כבוד "בתים לבדים" במקומו מונח לדיני ספיקות ממון, אבל לגבי ההיסטוריה אין משתמשים ברבנות.
נכון הדבר שיש הרבה שאלות היסטוריות שיש בהן מקום למבטו של אדם גדול כיצד להבינן, אבל אין זו הגמוניה על כל ההיסטוריה, אלא בכלל כמבט על החיים וכדו', ולא כפענוח שאלות מציאותיות וכיוצא בו. וכמובן שנדרשת בקיאות בדברי חז"ל והבנתם ועוד ועוד, אבל המקצוע הינו היסטוריה.
וירטואלי כתב:באותה רמה של טיעון אפשר לכתוב גם הסופר החרדי (?) חיים יוסף דוד אזולאי
וירטואלי כתב:באותה רמה של טיעון
יורה_דעות כתב:כנסת ישראל כתב:אף צופה מלבדך לא הבין את אשר איננו, לא אמרתי לא להביא משכיל, אלא לא להביאו בתור א' מבימ"ד של הגר"א, ולא להביאו בלא הכחשתו בצידו, ולא להביא 2 מקורות שאינם אלא אחד, וכן ע"ז הדרך.
וכמדומה שהגיע למהתלות אות הוא שהדיון מוצה.
עכשיו ביארת השקפתך נכוחה. לענין ההשקפתי כבר התייחסתי, אבל עתה, פתאום הבנתי מה קרה לענין הביבליוגרפי, כשכתבתי את הדברים עדיין לא נולד הסבא של ההיברו בוקס, ולא היה בידי קריה נאמנה, אלא כנראה ראיתי מישהו שמצטט את הקריה נאמנה בשם ר"מ מאיליה, ובמקורות אחרים ראיתי שמביאים את הדבר בשם רצ"ה ק"ב, ולכן טרחתי לציין 3 מקורות שמצטטים את מכתבו כי לא ידעתי מקור אחר לו. ולא ידעתי שבק"נ מסתמך גם על ק"ב.
ולגבי סתירות בספר, יש בו הרבה סתירות מסוג זה שתיארת, כגון כיצד להתייחס להלוי, ולא נעשו הדברים בלי כוונה. כמבואר בהקדמתו הספר אינו נצמד להשקפה אחת ולנקודת מוצא אחת, וכדי להבין זאת חשוב לקרוא את הקדמת המורה נבוכים (ולא להיצמד לפרשנות של גודמן או שטראוס דווקא, אם כי חשוב לקרוא דבריהם כדי להבין את משמעות הסתירות וההיסטוריה שלהם). כך למשל פרק ה' ופרק ז' עוסקים במוצהר בשתי גישות שונות לאגדות חז"ל. הרבה פעמים מבוססים דברי התושבע"פ על נימוקים יבשים בלבד, אבל לפעמים המחבר מדבר על "האמונה מלאת ההוד, שבאה אלינו מפי נביאינו הקדושים וחכמינו הנעלים", כך אתה יכול למצוא שבמקום אחד מובאים דברי רנ"ק בלי הסתייגות מעבר להסתייגות הענינית, ובמקום אחר מוגדרים דבריו כ"דברי נבלה ודופי", כך לגבי וייס, לפעמים מובא בשויון נפש, ופ"א הוא עפ"ל. וגם לגבי הרב הלוי הדברים לא חד משמעיים, ואף תלוי באיזה חלק של תורותיו. כמובן שהוא לכשעצמו היה ת"ח מופלג ופעל רבות לחיזוק הדת (לא רק בספריו, אלא בכל פעילותו הציבורית), אבל מבחינה מקצועית לא כל הרבדים בחיבורו הם "היסטוריים" (כפי שלא אכנה את עצמי על סמך ספרי לתושבע"פ "היסטוריון").
לגבי הצדוקים, ביארתי היטב את התיאוריה, כל כת מורכבת מגרעין רעיוני שיש בו להט ואידיאלים, וגם ישנה איזו קבוצה שמאמינה בו בכל ליבה. אבל מה שמניע את הכת בד"כ הוא אגו כסף כבוד ושליטה וכו' (תוכל לראות זאת גם בסביבתינו הקרובה).
לגבי תושבע"פ קודם מתן תורה, כפי שכ' מחולת המחניים, וכפי שכתבתי באריכות בספר, בודאי שהיתה תושבע"פ לפני מתן תורה, זה כתוב בפשט הפסוק תורותי, גם לפני הדרשה. והדוגמאות של תושבע"פ שלא נוהגת אצלינו, רק מחזקות זאת, שהתושבע"פ היא דבר נפרד מהתושבע"פ, ואמנם מהעובדה שבימי הבית השני בטל איסור מלאכה בר"ח ונשאר רק כמנהג אצל הנשים, יש להסיק שחכמים שלא הקפידו עליו ידעו שאינו הלכה למשה מסיני אלא רק מנהג. וגם לביטול מנהג כמובן היה טעם, ואולי בטל בסוף ימי בית ראשון מסיבות שונות, ולד' כנה"ג נחשב שנשתנו טעמי המנהג (יש כמה אפשרויות לבאר ד"ז). אבל עצם קיום הדברים הגדולים האלו שאין להם זכר בתורה שבכתב, מלמד שהסמכות לא היתה רק התורה שבכתב, ואף לא היו מבטלים מה שאין לו זכר בתורה.
קשירת האות על היד מפורשת בתורה, אך הכתות הפורשות פירשוהו כמטאפורה ולא "סביב היד".
בעמ' 38. שיעור דברי כך הם: ההשערות של הקורא הספקן היא שחז"ל הסיקו מסברא שהיתה מסורת קדמונית, אבל לא היתה להם עדות מוצקה לכך. ואורבך קובע אף יותר גרוע, שההלכה נוצרה רק בימי חז"ל. בניגוד להשערות אלו, העובדה שבנחמיה מוכח שהיתר עמונית הוא דבר ברור ומוצק שאין צורך לבססו כלל, מלמדת שמדובר במסורת וודאית.
יש"כ על כל דבריו.
נ.ב. אגב אעתיק המליצה הנאה שהביא שם "דינר קוצר דינר בוצר דינר מתיר דינר אוסר"
אוצר החכמה כתב:נ.ב. אגב אעתיק המליצה הנאה שהביא שם "דינר קוצר דינר בוצר דינר מתיר דינר אוסר"
בספר שרי המאה הביא לזה המשך כך: דינר מעמיד פרנס בור על הציבור.
יורה_דעות כתב:לכאו' את ההלכה של דבר שהצדוקים מודים בו לא קובעים הצדוקים, דהיינו שאם יתכנסו מועצת הצדוקים ויחליטו כך או כך אין זה נפ"מ להלכה, ואין הצדוקים מוזכרים אלא כמשל, שטעה בדבר פשוט כ"כ שא"א להתווכח בו, אין ע"ז שם הוראה מוטעית אלא סתם ע"ה. ולכאו' כל דור כפי ההבנה באותו דור, וכל מה שאין להסתפק בו נחשב הצדוקים מודים בו, ומה שיש מקום להסתפק ויש מכחישים נחשב אין מודים בו ויש להוראתו שם הוראת טעות.
הישיבישער כתב:רכשתי היום את הספר ברוב התלהבות ביריד של מוסד הרב קוק, ואכן הפער בין המחיר הזול לתוכן הוא עצום.
עם זאת אני מוכרח לציין שיש לי כאבי בטן קשים על רוח הדברים השוררת שם, וכנראה מתוך רצון להציג את הספר כמדעי ככל האפשר הנ"ל הרשה לעצמו קצת יותר מידי.
אין לי כרגע כוח להבי דוגמאות (מכיון שאני אוחז ממש בהתחלה) אך אציין הערה שצרמה לי, בה הוא מביא את דברי כ"ק אדמו"ר מקאמרנא בעל היכל הברכה, עם תארים מפליגים שקשר לאר"י הק' שהיה כא' מן התנאים ועוד,
וכותב ע"ז "דברי האדמו"ר מוגזמים ומופרכים מעיקרם", בלי להתייחס לתוכן ההערה ולעצם ההשתלחות שלא הבנתי בדיוק את פשרה, אין מדובר כאן על רבע'לא קטן מסמטאות בני ברק אלא על אחד מענקי הרוח שלפני המלחמה, ודומה שעל חוקר חרדי שמתיימר להיות יהודי ת"ח וראש כולל, לשמור על כבודם של גדולים, גם אם הוא אינו חסיד.
רק אות ודוגמא קטנה להראות שאינך מבין בכלל בדברים האלו וכו', הוא הדבר להביא דברי הגאון הגדול מפוסקי הדורות בעל האגרות משה זצ"ל כקונטרה למה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע וזה מראה בדיוק כמה הבנה יש לך בנושא, ובזה אסיים דברי
רוצה לידע כתב:יש להשיג כבר הספר באמריקה,?
הוד_והדר כתב:ומה חשבת שהערתך הבומבסטית ושיקולים איך יתכן שהאר"י היה גדול יותר מהנביאים לא היה יודע הה"ק מקאמארנא זי"ע, ובכל זאת כתב מה שכתב לפי מה שנתגלה לו במתיבתא דרקיע.
מחולת המחנים כתב:תמיד במקרים כאלו מקננת במוחי השאלה: מדוע לתפוס את דברי הרה"ק המחודשים כפשוטם ואילו על דברי חז"ל לומר שאינם כפשוטם ואינם לפי השגתנו, האם לא עדיף לומר על הדברים המחודשים והתמוהים שאינם כפשוטם ואינם לפי השגתנו, ואילו דברי חז"ל אשר הם כמסמרות נטועים הם כפשוטם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 292 אורחים