ראשית, אני חייב להבהיר שבתגובתי לרב תוכן לא היתה לי שום כוונה לרמיזה על טפשות או כל דבר דומה. קודם כל מפני שזה לא נכון, כידוע לי ומן הסתם לשאר הכותבים בפורום מתוך כתיבתו של הרב תוכן בפורום. שנית, זה גם לא שייך לנושא. המכתם הלטיני לעיל קפץ לראשי משום שמשמעו המילולית היא התפעלות ממידות תרומיות, אך הוא משמש בדר"כ באירוניה כדי לתאר תמימות נאיבית, או (כפי שהיתה כוונתי במקרה שלנו) היתממות "קדושה". הא ותו לא, ואני מבקש בזה את סליחתו של הרב תוכן אם הוא או אחרים הבינו את דברי אחרת.איש_ספר כתב:מיסודות האנטישמיות הקלאסית היא ההכללה, אבל נניח גם לזה.
"שמן זית זך", בשפתו של הרא"ל, פירושה, התנזרות מכל השפעה חיצונית, וסירוב לקבל השראה מכל גורם שאינו יהודי דתי. פחות או יותר.
ועתה אני שואל, האם התופעות המכוערות אליהם הוא רומז, ושאתה משוכנע בקיומם, הם מתוך אותה חתירה לשמך זית זך?
ר' חצקל סרנא, למשל לא דחף את חניכיו למסלול של "שמן זית זך"? האם העובדה שהוא לא היה יהודי גנב ורמאי, זה בגלל שהוא קיבל השראה מביירון?
ר' משה שמואל שפירא למשל ודמותו הנקיה שהיתה מופת לחניכיו הוא תוצר של ויליאם בטלר?
סתם נקטתי שמות לא רלוונטים, כדי לא להשאיר את הדיון ברמת העקרון.
לומר שהיהדות הצרופה כשהיא נטולת השפעות זרות ("שמן זית זך") מובילה לרמאות ונכלוליות, זה בהחלט ז'רגון שיילוקי....
פתחת בגנות ההכללה, וסיימת בקושיה ממקרים פרטיים, אתמהה.
לעצם הענין: ראשית, "שמן זית זך" משמעו (בהקשר המדובר) לאו דווקא העדרה של חשיפה לתרבות זרה, אלא גם עצם מדיניות ההסתגרות וההתבדלות, שהיא המובילה (לדעתו עכ"פ) לכל מה שצויין שם בלי שום קשר לכל כתבי ביירון, ודומני שאין שום אפשרות להבין את כוונתו אחרת (
אגב, כמו הביטוי הלטיני לעיל, גם 'שמן זית זך' משמש בדר"כ כביטוי שיש בו גם נימה אירונית של ביקורת על התנשאות והתבדלות, מעין נוסח עברי ל-holier than thou; אם כי ביתד נאמן, למשל, הביטוי משמש במשמעו כפשוטו).
שנית, הדיון שם לכל צדדיו הוא על תוצאות רצויות ובלתי רצויות של מדיניות חינוכית זו או אחרת
ברמה הציבורית. לכן קושיות של האיכא פלוני והאיכא אלמוני אינן ממין הענין. מדבריך למדתי שכשהוא מדבר על "לוחמנות, התנשאות, צידוק עצמי" אתה מבין למה הכוונה. ובכן, הפועל היוצא ממצב כזה
(ברמה הציבורית; תמיד יימצאו פרטים לוחמניים אך לא מתנשאים, מתנשאים אך לא צדקנים, וגם צדקנים אך לא מערימים) הוא מה שמכונה בלע"ז sense of entitlement
(משום שאינני יודע לתרגם באופן הולם, אני שונה באולתי להשתמש בביטוי שעלול להתפרש שלא כהוגן, אבל הכוונה למשהו כמו), תחושת "מגיע-לי" הנובעת מתוך החשבת ערך עצמי וזלזול בערך הזולת. מכאן ועד עיגול פינות וקיצור דרך כדי להשיג את מה ש"מגיע לי" הדרך קצרה מאד (לא אצל כולם, כמובן), ואני לא מדבר על מקרים נקודתיים אלא על נורמה חברתית נפוצה.
במידה מסויימת אני חושב שיש בטענה זו מן האמת (אם כי יש גם סיבות נוספות, אולי חשובות יותר, לאותן התנהגויות, ובראשן דקדוקי עניות). מכיוון שכמה כותבים כאן מכירים אותי אישית, אני מקווה שלא יחשדו גם בי שאני אוטו-אנטישמי.
אוצר החכמה כתב:כמובן שקורה שאדם חרדי נתפס בעוולה, הקפיצה על כך וההכללה והאמירה שלכן כלל שומרי התורה מערימים וגונבי דעת היא אנטישמיות קלאסית.
אמרו חז"ל רובן בגזל, ואינני חושב שהמצב השתפר מאז, לא בציבור החרדי ולא בשאר מקומות. לא זה הנושא, אלא נורמות ציבוריות הרואות בחיוב, או לפחות נותנות הסכמה שבשתיקה, להערמה וגנבת דעת. לא כדאי להאריך בזה, אבל היודע יודע על נורמות דיווח התלמידים בישיבות, למשל, והדברים התפרסמו בדוחות מבקר המדינה ושאר מקומות. מדובר במערכת שלמה, המצויה בלב הציבוריות החרדית ובמידה ידועה אף מהווה את המצפן המוסרי שלה, ועם זאת חלקים נכבדים שלה מתבססים דרך קבע על שיטות שקשה שלא לראות בהן הערמה וגנבת דעת. יש מי שחושב שגם זה קיים בכל המגזרים בחברה (כך כתב, כמדומני, הרב תוכן באשכול אחר) - לפי נסיוני זה פשוט לא נכון.
כאמור, יש סיבות רבות ומגוונות למצב ענינים זה. לענ"ד ההתנשאות ותחושת הצידוק העצמי אינן הסיבה העיקרית, אבל אני כן חושב שיש להן תרומה משמעותית. גם אם זה לא נכון, זו לא טענה אנטישמית.