לפני שבוע נדפס הסיפור במגזין לילדים באידיש, מפי אחד הנכדים (ר' יואל הלוי וואזנר רב דביהמ"ד שבט הלוי ב?), וז"ל בתרגום מדוייק, כמעט מילולי.
סיפור המעשה שמעתי מזקיני זצ"ל בעצמו, ואמסרנה בדיוק כמו ששמעתיה ממנו.
בהיותה עלמה, היתה לה לסבתא כשרון לשיר יפה. היא אף הלחינה ניגונים, שאחד מהם היה זקיני שר על "שיר המעלות" בכל הסעודות לפני ברכת המזון. בימים ההם דרו ביחד עם עכו"ם, והוצרכו ללמוד בבית ספר אחד. שם בבית ספר התוודעו מקולה הערב, והנהלת בית הספר מסרו מידע זו להממשלה. מהממשלה ביקשוה לשיר באירועים רשמיים, והבטיחו לה הרבה כסף וכבוד, כך שהסבתא התחשק לה לקבל הצעה זו.
אך אביה הזכיר לה תמיד הברכה שקיבלה מצדיקים גדולים - האדמו"ר מקאפיטשניץ זצ"ל והחפץ חיים זצ"ל – שאם לא תשיר תזכה לבנים יראי ה'
הסבתא זכתה להשאר בחיים אחר השואה, וגרה בניו יורק בשכונת וושינגטון הייטס. כל עש"ק אחר ביאתו מהמקוה היה זקיני זצ"ל נוהג להשתחרר מכל טירדות הכלל, והתיישב לכתוב מכתב לאמו ונתנה תיכף בתיבת דואר עוד לפני שבת. כי משלוח הדואר עד הגיעה לארה"ב ארך שבוע שלם, כך שהמכתב יגיע לאמו לפני שבת הבא.
עד כאן דברי הנכד.
והנה מה שיש להעיר על זה. הרב זצ"ל נולד בשנת תרע"ב-תרע"ג. בהיות אמו נערה, כלומר לפני שנת תר"ע לערך, לא היו החפץ חיים והאדמו"ר מקאפיטשניץ בווינה כל עיקר. החפץ חיים לפי מה שנראה מתולדותיו לא יצא מגבולות רוסיה הגדולה עד שנת תרפ"ג (עד מלחה"ע הראשונה היה תמיד במדינות ליטא ופולין שהיו אז חלק מממלכת רוסיה האדירה, בשנות מלחה"ע ברח לפנים ברוסיה, ונשאר שם עד תרפ"א, רק בסיון תרפ"א עזב את רוסיה לשוב לעיירתו רדין, שבינתיים נעשתה חלק ממדינת פולין המחודשת, אך גבולות רוסיה כפי מה שהיו לפני מלחה"ע הא' לא עזב עד הכנסי' הגדולה בשנת תרפ"ג. וראה דברי הרמ"מ ישר
בספרו 'דאס לעבן און שאפען פון חפץ חיים' עמוד 342 שהדרכון הבין לאומי הראשון שהחפץ חיים קיבל היה לפני נסיעתו לווינה לכנסיה הגדולה). האדמו"ר מקאפיטשניץ היתה דירתו בקאפיטשניץ עד שהוכרח לברוח במלחה"ע הא', ונסע לווינה, והתיישב שם כמו שהתיישבו אז כמה רבנים ואדמורי"ם. כך שברור שאמו של הרב ז"ל שכנראה לידתה ומגורה בווינה (ויתכן שנולדה במיאווע מולדת אמה, או בצעהלים מולדת אביה, אך ודאי לא בפולין או גליציה) לא פגשה לא את החפץ חיים ולא את האדמו"ר מקאפיטשניץ בנערותה.
אך כשנעיין בסיפור כמו שכתוב נבחין בנקודה קטנה, הכל צפוי במקף והכל תלוי במקף, בתוך הסיפור שהיה לה הבטחה מצדיקים, מוסיף המספר שמות הצדיקים במקף לפניה ובמקף לאחריה. המובן לענ"ד שפרט זה מוסיף ממקור אחר. מסתבר שמאן דהו, בידעו הסיפור, ובלי התבוננות בשנות חיי הרב זצ"ל, שיער שהכוונה לאחד מגדולי ישראל הידועים משהייתם בווינה, ומשום מה בחר בהאדמו"ר מקאפיטשניץ שמפורסם היותו בה תושב קבוע, ובהחפץ חיים שמפורסם ביקורו שם. אך לאמיתו של דבר שמות הצדיקים לא נודע לנו, ואם בהשערות, יותר מסתבר שמדובר ברבני קהלת ווינה החרדית - שיפשוהל, כהרב רבי יוסף בוימגארטן זצ"ל, הרב רבי שלמה זלמן שפיצר זצ"ל וכדומה. אך יתכן גם שמדובר בגדולי ישראל אחרים, מהגאונים וצדיקים הרבים ששהו משך זמן בווינה לעת חליים לבקר ברופאים מומחים.
מן הענין לציין גם על מנהגו של הרב זצ"ל שהוזכר, לכתוב מכתב לאמו בכל עש"ק וליתנה תיכף בדואר, שיתכן שהנהגה זו קיבלה מרבו מהר"מ שפירא מלובלין זצ"ל, שהיה עושה כן, כמו שמעיד הרב רבי אפרים אליעזר הכהן יאללעס מפילדלפי' בתשובה שנדפס בספר 'ארצות החיים' לר' ד"ב שווארץ (תולדות רבני אמריקה הצפונית והדרומית), שבהיות מהר"מ שפירא בארה"ב מסר לו בעש"ק מכתב להוריו ליתנה בתיבת הדואר (אבקש למי שיש הספר הנ"ל לבדוק המכתב אם דבריי מדוייקים, כי הנני כותב מזכרון רחוק מלפני עשרים שנה).
ואוסיף נקודות קטנות לזכרו של הגאון זצ"ל
שמעתי ממי ששמע בעצמו מאחד הרבנים שהיה מעורב בשאלה שבשבט הלוי חלק ו' סימן קצ"ז, שתיכף כאשר קראו להרב זצ"ל על הטלפון בשאלה זו, השיב מיד כל האריכות שבתשובה, כולל הדיוק מדברי המאירי וכו', הכל היה אצלו כמונח בקופסא. ואין צריך לפרש שהדברים מורים על דרך לימודו, שחקר בעת לימודו על כל נקודה שאפשר להוציא מדברי הראשונים להלכה ולמעשה.
תשובתו שבחלק ג' סימן נ"ו, מקום הניחו לו להתגדר בזה, וכל לומדי סוגיית הוצאה למעלה מעשרה מוכרחים להשתמש בדרכו וניתוחו בסוגיא זו.
מן הענין לציין - הגם שכמעט עבר זמנו בהתקרב יום שלשים שאחר פסיקת הזכרת גשם - שזמן פטירת הרב זצ"ל הזכירה את חידושו להלכה
בתשובותיו ח"ו סימן ט"ז, שהטועה בקיץ להזכיר מוריד הגשם, אף אם חזר תוך כדי דיבור ואמר מוריד הטל, צריך לחזור לראש, דבשבחו של מקום לא מועיל תוכ"ד, רק בתפלה כותן טל ומטר, והביא ראיה ממה שלא נזכר בשו"ע דין תוכ"ד בטעה בגבורות גשמים. זכורני שראיתי בקונטרס שי"ל ע"י חסידי סאטמר (הנקרא משהו כעין ליקוט פסקי הלכות דברי יואל) שהאדמו"ר מפשעווארסק רבי יעקב זצ"ל הורה כן מסברת עצמו בפני האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, והודה לו האדמו"ר מסאטמר.
לבסוף אוסיף משהו שיתכן לא ימצא חן בעיני רבים, אך לענ"ד למעלה גדולה יחשב, אף שבתפיסת עולמנו כהיום נראה להרבה כהיפכו. הובא לעיל סיפור מפי הרב זצ"ל, שלדברי המעתיק נמצא בקלטה איך שהרב זצ"ל מספרה, סיפור מהאבן האזל זצ"ל עם האדמו"ר מבעלזא זצ"ל. כפי שהתברר, לכל הפחות פרט אחד מהסיפור לא היה מדוייק, שהחליף מובאה מהתרגום ואמרה על שם האבן עזרא.
ואביא אות נאמן יותר על חוסר דיוק בסיפורים שאצל הרב זצ"ל. בשו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ג בשאלה האחרונה שם, נשאל הרב ז"ל במה זכה רבו מהר"ם שפירא זצ"ל שמסגרת דף היומי שתיכנן נלמדת בכל ישראל. והשיב הרב ז"ל בשבחו של רבו הגאון זצ"ל וז"ל:
היתה לו שאיפה כל ימיו לרומם קרן התורה וקרן ישראל, והי' מנהיג ות"ח עצום גדול בתורה ויראה ואוהב ישראל ממדרגה ראשונה, ובודאי הי' זה תפקיד נשמתו הטהורה מן השמים. וידוע שהגה"צ כ"ק אדמו"ר מגור ר' אברהם מרדכי זצל"ה אמר לו, איני מקנה בכם על המצוה הגדולה הזאת, אבל מקנה אני בכם על המצוה שעשיתם לפני זה שהביאה מצוה זאת בבחינת מצוה גוררת מצוה.
חציו הראשון, הדברים בשבח מהר"מ שפירא זצ"ל נוקבים ומאלפים, לא אזכור דוגמתו הגדרת גדלותו בכל מישרים במלים קצרות כאלו. אך סוף דבריו במח"כ אינם מדוייקים, כאשר העובדא ידועה לא בשם האמרי אמת זצ"ל אלא בשם האדמו"ר מהר"י מטשורטקוב זצ"ל, ולא על מהר"מ שפירא אלא על ר' שמואל אייכנבוים ז"ל מראשי קהלת לובלין שזכה להקדיש מכספו את השטח לצורך בנין הישיבה. והיה מקום לומר שהרב זצ"ל בהיותו תלמיד ישיבת יח"ל זוכר הדברים בצורה האמיתית, והמסופר כהיום היא טעות. אך כיון שהרב מתחיל "וידוע", והידוע היא כגירסא האחרת, מסתבר שהרב זצ"ל לא דייק יפה בסיפור זה שהעיקר היא המסר ולא פרטי הסיפור מי ולמי ועל מה.
ובעקרון, הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, כי הרב ז"ל היה כל עיסוקו בתורה, יומם ולילה לא ישבות, ובסיפורים לא שם עניין כל כך, ולכך אך טבעי שסיפורים לא היו מדוייקים. והמחשבה שיש בזה גנות ח"ו היא חלק מתפיסת עולמנו המבולבל, שמכל רב נדרש להיות גם נואם, וגם עסקן ציבורי, וגם מספר סיפורים מיוחדים, ולא לשכוח קפוטות מבריקות וכו'. וכבר התאונן
הגאון הרידב"ז זצ"ל שזו דרך שכחת התורה, כאשר הרבנים במקום עסק התורה מוכרחים להתעסק בעסקנות ציבורית ובהכשרה לנאום וכו'.
שאלו פה על יחוסו של הרב זצ"ל להפנים מאירות ומהר"י אייבשיץ זצ"ל
בחיפוש באוצר מצאתי בספר
באר המועדים ח"ב עמודים שצ"ח-ת"ב, וב
דרכי משה החדש מהדורת תשע"ב עמוד רי"ח, ובסדרי היחוס בספרי הגאון בעל להורות נתן זצ"ל
יחוסו להפנים מאירות: הרב זצ"ל, בן ר' יוסף צבי, חתן ר' בן ציון שיף מצעהלים-ווינה, בן ר' יצחק יעקב, בן ר' בנימין, בן ר' יעקב, חתן רבי שלמה אייזנשטאט, בן רבי בנימין הצדיק מלאקנבאך, בן הפנים מאירות זצ"ל.
יחוסו למהר"י אייבשיץ: ר' בן ציון שיף הנ"ל, חתן ר' שמואל ווייס ממיאווע (מחותנו של הכתב סופר), חתן רבי נתן נטע ברודא אב"ד שוסבורג, בן רבי מרדכי ברודא, בן רבי אב"ד סעניץ, חתן רבי נתן נטע, בן מהר"י אייבשיץ זצ"ל
יש לציין עוד ש'בבאר המועדים' שם מאריך בשמועה שרבי בנימין בן הפנים מאירות היה חתנו של
היעב"ץ זצ"ל בזיוו"ש, וממנה כל צאצאיו.