מרן הגר''ש הלוי וואזנר זצ''ל

לומד_בישיבה

אני מעתיק את כל הקטע.

אני בעה"ב מתושבי זכרון-מאיר ואתם הרב, עלי לעשות פרוזבול אצלכם. כתב בכי"ק נוסח הפרוזבול לדעתו, ואז הוצרכנו לשבת והוא עמד על רגליו וקרא בע"פ מה שכתב בכ"י וחתם עצמו חותם מלא:

הפסיקים ונקודות במקור
--
בנוגע ל'חותם מלא' לחתום 'חותם מלא' בפרוזבול יש בזה דיון אך על רב השכונה לא מצאתי.

לומד_בישיבה

בדקתי בכתובים.
רבי משה מרדכי שולזינגר ז"ל אמר בהספד על הסטייפלער בירחי כלה שהסטייפלער אמר לו שאם באים לשאול אותו בהלכות טריפות, אסור לומר לך/לכי לרב, וזה שהוא אומר לכי לרב זה רק כשהוא מגיע למסקנא שזה טרף, והוא אינו רוצה לומר טריפה.
כמו כן אמר שם - שהסטייפלר היה נוהג להסביר למישהו אח"כ, כאשר הוא היה נכנס, או תלמיד אחר שלו, מדוע הגיע למסקנא שזה טרף.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ד' אפריל 22, 2015 9:56 pm

מישהו יודע איך הרב יוחנן ואזנר מו"צ סקווירא מונטריאול, קרוב משפחתו של השבט הלוי זצ"ל?
תודה.

ארזי ביתר · הודעהעל ידי **ארזי ביתר** » ד' אפריל 22, 2015 10:00 pm

לא ידען כתב:מישהו יודע איך הרב יוחנן ואזנר מו"צ סקווירא מונטריאול, קרוב משפחתו של השבט הלוי זצ"ל?
תודה.

מסתמא נכדו. ודאי מצאצאיו. [וואזנר+מו"צ=צאצא...]

שומר-הגחלת

הרב וואזנר כותב עליו בהסכמה "ש"ב",
למעשה שם משפחתו "סג"ל וואזנר".

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ד' אפריל 22, 2015 10:30 pm

שומר-הגחלת כתב:הרב וואזנר כותב עליו בהסכמה "ש"ב",
למעשה שם משפחתו "סג"ל וואזנר".

סג"ל זה הלוי ותו לא.
הוא לא צאצא אבל מסתבר שקרוב.
למרן היה דוד שנקרא יוחנן. [הוא נישא בתקופה שהרב נולד] ומסתבר שהנ"ל נכדו.

עדיאל ברויאר

לא ידען כתב:הילדים והגבאים סיפרו שגם כשהיה בלי הכרה כמעט אזי כאשר הניחו לו תפילין נישקם כשקרבום אליו.

מעניין מהי דעת הרב זי''ע להנחת תפילין במצב כזה.

לכאורה תלוי אם קיום מצוות התפילין היא במעשה או במציאות. לפני כמה חודשים היה אחד מבני משפחתי מחוסר הכרה והסתפקתי אם יש עניין בדבר. בתחילה חשבתי שיש לחלק בין תפילין דראש לתפילין דיד, שהרי כתוב "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך". אולם מאידך יש צד שלא רק שאינו מועיל אלא אסור - שהרי אין לך היסח הדעת גדול מזה. אמנם גם בזה יש לדון מה הטעם לאיסור היסח הדעת והאם תוקפו הוא שבלי זה אין קיום של המצווה או שרק אסור לקיימה כך, אך אם אי אפשר יתכן שיהיה היתר (ובפרט אם לא קיים טעם האיסור בחולה שכזה). אולם ראוי לציין שיש מצבים של אדם מחוסר הכרה שמודע לחלוטין למה שקורה איתו, ושמעתי מקרוב על מקרה כזה. וגם אצל קרוב משפחתי, שב"ה חזר לרוב איתנו, הוא זכר בוודאות חלק מהזמן שהיה מחוסר הכרה לחלוטין למרות שהוא לא הראה שום סימן כלפי חוץ. ואם כך, אולי לא נחשב היסח הדעת.
כעת ראיתי שבפסקי תשובות או"ח סי' לח אות ד' הביא לאסור להניח על מחוסר הכרה מחשש לנקיות, והביא שאם רצון קרוביו להניח עליו שאולי ירגיש ויתחזק אין איסור לזמן קצר, יעוי"ש.
אמנם השאלה הראשונה שייכת לכאורה גם באדם שנמצא בהכרה אך אינו יכול להניח מחמת שנשברה ידו וכדו'. דאם תלויה המצווה במעשה, וזו מצווה אישית שאי אפשר לה להעשות ע"י שליח, אפשר שאין בזה שום מצווה ומברך לבטלה. אך כמדומני שבזמנו ראיתי בפוסקים שנקטו בפשיטות שאדם אחר מניח לו ומברך כהרגלו. וכעת ראיתי שבעניין לשון הפסוק הנ"ל דן בספר תשובות והנהגות כרך ב סימן כה, יעוי"ש.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 23, 2015 1:31 am

היסח הדעת, להלכה הוא רק שחוק וקלות ראש.
האבחנה לחלק בין תפש"ר לתפש"י, ידועה מהצ"פ (ויש לה סמך מנוסח הברכות).

לומד_בישיבה

לומד_בישיבה כתב:בדקתי בכתובים.
רבי משה מרדכי שולזינגר ז"ל אמר בהספד על הסטייפלער בירחי כלה שהסטייפלער אמר לו שאם באים לשאול אותו בהלכות טריפות, אסור לומר לך/לכי לרב, וזה שהוא אומר לכי לרב זה רק כשהוא מגיע למסקנא שזה טרף, והוא אינו רוצה לומר טריפה.
כמו כן אמר שם - שהסטייפלר היה נוהג להסביר למישהו אח"כ, כאשר הוא היה נכנס, או תלמיד אחר שלו, מדוע הגיע למסקנא שזה טרף.

שאלתי היום ידענים, והם טוענים שהגריש"א ז"ל ג"כ לא היה פוסק על טריפות, ואם היה רואה דם בביצה וכדו' היה נוהג לומר לכי לרב, הכוונה לרב גרשון לפידות ז"ל.
האם מישהו יוכל להוסיף בזה.

מנחם וואהלינער

ארזי ביתר כתב:
לא ידען כתב:מישהו יודע איך הרב יוחנן ואזנר מו"צ סקווירא מונטריאול, קרוב משפחתו של השבט הלוי זצ"ל?
תודה.

מסתמא נכדו. ודאי מצאצאיו. [וואזנר+מו"צ=צאצא...]

אבא של הוא בן דודו של הגר"ש

כל דצריך · הודעהעל ידי **כל דצריך** » ו' אפריל 24, 2015 3:21 pm

viewtopic.php?f=19&t=21718&p=214827#p214827
אין לאף לא אחד מה להגיב לגבי זה?

אמסטרדם · הודעהעל ידי **אמסטרדם** » ו' אפריל 24, 2015 6:28 pm

כל דצריך כתב:http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=19&t=21718&p=214827#p214827
אין לאף לא אחד מה להגיב לגבי זה?

לכאו' ע"ז נאמר הושענא נפש מבהלה. ר"ל.

כל דצריך · הודעהעל ידי **כל דצריך** » א' אפריל 26, 2015 10:56 pm

הכתבה "תורה נטו" ממוסף "אתנחתא" של "בשבע" בגרסה של אתר ערוץ 7 (יש גם גרסת סריקה): http://www.inn.co.il/News/News.aspx/296657

אורייתא! · הודעהעל ידי **אורייתא!** » ב' אפריל 27, 2015 12:17 am

בעניין מעשה החתונה, לאחר שקראתי את ההודעות למעלה שדברו בעניין כתבתי סיכום המעשה.. האם פספסתי משהו?

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ב' אפריל 27, 2015 12:36 am

מענין לענין, בקשר להגר"ש זצ"ל:

אמנם ייתכן שבשאלה זו דשו רבים בעבר (אולי גם כאן בפורום) - אך לא זכיתי לראות פסקים ו/או שיטות בדבר -
אך באשכול סמוך (בעת חליו של הרב זצ"ל), שאל א' באם יש להוסיף תואר "הלוי" (וכיו"ב בדבר "הכהן", ואולי גם יש לדון בזה על קדימת "הרב" לשם החולה ל"ע?) - ולא נענה שם על אתר.

והרי מעשים בכל יום שמבקשים רחמי שמים לחולים מגדו"י - ואני בער ולא אדע: היאך ראוי להתנהג?

(אמנם מצינו אצל אדמו"רים ורבנים גדולים - שבעלותם לתורה נקראו עם תוארים הראויים להם [ולפעמים אפילו בהשמטת שמם, כזו "יעמוד אדוננו מורנו ורבינו בן הר"ר .."], ואילו ב"מי שבירך" לחולים - לא שינו בין החסיד הפשוט להאדמו"ר ב(הסרת) תואריו).

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ב' אפריל 27, 2015 1:19 am

הזכרתני מה שקראתי בעיתון. איני יודע אם זה נכון אם לאו.

בעבר קראו לרב ואזנר לעליה לתורה 'יעמוד מורנו הרב הלוי'. בשנים האחרונות אמר לגבאים כי מבקש שיזכירו שם אביו בעת העליה לתורה 'בן ר' יוסף צבי הלוי' כי חושש לכיבוד אביו. וזאת למעלה מ- 70 שנה מפטירתו !!

אני התפללתי שם הרבה מאוד ב15 השנים האחרונות ולא שמתי לב איך קראוהו לתורה.

אספקלריא · הודעהעל ידי **אספקלריא** » ב' אפריל 27, 2015 2:25 am

אורייתא! כתב:בעניין מעשה החתונה, לאחר שקראתי את ההודעות למעלה שדברו בעניין כתבתי סיכום המעשה.. האם פספסתי משהו?

בהערה 2 נזכר שיש לעיין בספר "זכרון שמואל", וראוי להדגיש ששם משמע שהמעשה היה בדיוק הפוך, כמו שכתב לעיל הרב מה שנכון נכון
viewtopic.php?f=19&t=21718&start=80#p214436
וכן מה שנזכר אח"כ בהמשך ההערה שכאילו רבי שמואל רוזובסקי פסק כמו הגמרא, והרב וואזנר טען שמבואר בשו"ע אחרת, קשה לכתוב את זה כשלכאורה אין כזה שולחן ערוך!
(וחוץ מזה, כל המעיין בספרי רבי שמואל רוזובסקי נוכח בבקיאותו העצומה בשו"ע ונושאי כליו, וכבר העירו ע"ז שם לעיל).
ולפי המבואר בדברי ר' משנ"נ, ובהודעות שקדמו לדבריו, הנידון אינו נוגע לדברי השו"ע, אלא השאלה היא האם לפסוק כדעת האחרונים (גם בזה יש לברר האם מדובר בנקודות הכסף ביו"ד סי' שמ"ב, או החתם סופר, הדגול מרבבה, החכמת אדם וכו').

לומד_בישיבה

ככלות השלושים והאבל על הסתלקותו של מרן פוסק הדור בעל "שבט הלוי" זצו"ק תתקיים ביום חמישי עצרת מסד והתעוררות בביהמ"ד המרכזי "היכל יצחק" במודיעין עילית, ישאו דברי הספר והתעוררות, נשיא ביהמ"ד ותלמידו המובהק, מח"ס 'שיעורי שבט הלוי' גאב"ד חניכי הישיבות הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א
כאמור השבוע ביום חמישי בשעה 8.45 תתקיים עצרת התעוררות והספר המרכזית של העיר מודיעין עילית ביהכל ביהמ"ד הגדול "היכל יצחק" רחוב חפץ חיים 6 מודיעין עילית

לדעתי זה אמור להיות ההספד הכי יפה.
ומי שיוכל להביא את הדברים יבוא על שכרו מן השמים.

לומד_בישיבה

אורייתא! כתב:בעניין מעשה החתונה, לאחר שקראתי את ההודעות למעלה שדברו בעניין כתבתי סיכום המעשה.. האם פספסתי משהו?

דו"ק היטב בפרטי הסיפור.
עליך גם לקחת בחשבון ששיעורי הגר"ש רוזובסקי ז"ל על כתובות הינו משנת תש"י.
ושם כבר נתבאר הכל.
כמו כן בזכרון שמואל פונה אליו ר"ש רוזובסקי ז"ל בנוסח תורה היא וללמוד אני צריך וכו' ומסיים בצ"ע.
ראה שם.
ראה מכאן והלאה viewtopic.php?f=19&t=21718&start=40#p214277

לומד_בישיבה

ככלות השלושים והאבל על הסתלקותו של מרן פוסק הדור בעל "שבט הלוי" זצוק"ל תתקיים ביום חמישי עצרת מספד והתעוררות בביהמ"ד המרכזי "היכל יצחק" במודיעין עילית, ישאו דברי הספד והתעוררות, נשיא ביהמ"ד ותלמידו המובהק, מח"ס 'שיעורי שבט הלוי' גאב"ד חניכי הישיבות הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א
כאמור השבוע ביום חמישי בשעה 8.45 תתקיים עצרת התעוררות והספד המרכזית של העיר מודיעין עילית ביהכל ביהמ"ד הגדול "היכל יצחק" רחוב חפץ חיים 6 מודיעין עילית

--
מועתק מהמודעות שהופצו והודבקו ברחוב וכן הוא בעיתונות
אני לא חושב שיש בזה פוליטיקות

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד א
תנו רבנן: בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה

--
אגב, לא מצאנו בחז"ל מדוע מתרחשות רעידות אדמה, והארכנו על כך במק"א ואולי גם באחד האשכולות בבית המדרש.

אהרון 37 · הודעהעל ידי **אהרון 37** » ב' אפריל 27, 2015 5:14 pm

מה שצויין כאן שהיסח הדעת להלכה זה רק שחוק וקלות ראש זה לא כ"כ פשוט, השאגת אריה פוסק ל"כ, ויש מקום לדון בדבר.

לגבי חילוק בין תש"י לתש"ר, חילוק כזה הובא בישועות יעקב[כמדומני בסימן לא] , וטעמו, שתוס' כותב שהק"ו מציץ אינו ק"ו גמור כיון שבציץ השם גלוי ובתפילין מחופה, וכותב, לפי זה שבתש"ר הק"ו הוא ק"ו גמור כיון שהשי"ן מגולה,ובתש"י זה מדרבנן.

שוב חשבתי, שקראתי רק הודעה אחת, ולא את כל העניין, ואולי התכוונו אחת שיש חילוק בגדר היסח הדעת בין תש"י לתש"ר?.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' אפריל 27, 2015 9:32 pm

סיפור יפה מאד על הרב וואזנר.

לפני שלוש שנים בערך, הביא לו יהודי מתנה מגילת שיר השירים על קלף מתנה, בשבת חוה"מ התברר שהרב הביא עמו (אולי מער"ש) את המגילה, וביקש שיקראו את המגילה מתוכה, אלא שלא נמצא בכל הישיבה מי שיודע לקרוא שה"ש בתוך המגילה בטעמיה. חיש מהר הזעיקו את הרה"ג רצ"א (בהגרש"ז) אולמן, המתגורר במרחק מה, והוא הגיע וקרא את המגילה, (בלא ברכה), להנאת נפשו הטהורה של הרב וואזנר. הרב ראה כי טוב, והחליט לעשות לעצמו גם שאר מגילות בקלף, הוא אמר ויהי. ומאז קראו בישיבה את כל המגילות מתוך מגילה כשירה כדין. אמנם מגילת איכה, לא מלאו לבו - המצפה לגאולת ישראל - לכתוב על קלף. כ"ז שמעתי בשעתו מידידי רצ"א הנזכר.

וכמה מעלות טובות אפשר למנות בסיפור הזה, ובראשם הנכונות לשנות ממנהגו כשהוא למעלה מתשעים שנה, כל שהוא מוצא מנהג אחרים טוב משלו. וזו מעלה נדירה מאד.

יצוין, כי גם בערלוי ובדושינסקי קוראים מתוך מגילות כתובות על קלף, ובערלוי אף מברכים, אבל אי"ז מנהג אונגראן אלא השפעות ירושלמיות.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ב' אפריל 27, 2015 10:26 pm

בקשר לסיפור המאוד מפורסם על אמו שהתברכה בבן שיאיר את ישראל, אם לא תשיר בבית האופרה וכדו'.

הרב ואזנר עצמו כמה פעמים, אומרים שגם לר' דן סגל ששאלו במפגיע, התחמק ואמר כי רק יודע שאמו תמיד אמרה לו 'הקרבתי הרבה בשבילך'.

אמנם בנוסח מצבתה שבביה"ח 'זכרון מאיר', שככל הנראה נכתב על ידי בנה הגאון, וכך גם נראה לפי הנוסח, כותב: "תמיד יזכירו - לעולם יזכירו - כינור שיריך"
(מעניין לציין כי אולי מטעם כיבוד אב, האסטריכון מרכיב את המילים רחל בת רבצ. והוא באות ת'. או אולי בגלל שבשם קצר כ'רחל' לא ניתן 'לדחוס' מה שרצה לכתוב עליה...)
והוא נראה יותר ממרמז על עובדא זו. כי אם סתם מדברים בקולה הנעים ובשיריה המרגשים, מה 'תמיד יזכירו' ואח"כ הכפל 'לעולם יזכירו'. כן נראה לענ"ד.

זלמניו · הודעהעל ידי **זלמניו** » ב' אפריל 27, 2015 10:43 pm

אורייתא! כתב:בעניין מעשה החתונה, לאחר שקראתי את ההודעות למעלה שדברו בעניין כתבתי סיכום המעשה.. האם פספסתי משהו?

א. אני לא מבין למה התחלת הסיפור זה שר' רפאל קצנלבוגן התפעל מזה. מאי אולמיה מיתר הת"ח ששם, וגם התחלת הסיפור באופן זה מסיטה את הדיון וההתפעלות מגופו של דבר.
ב. הערת השוליים לא נכונה לגבי הסיפור של רא"א כץ כי הוא נפטר אחרי החופה.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ג' אפריל 28, 2015 12:09 am

(שמעתי מידיד, תלמיד ותיק) בקיץ שנת תש"ע אחר השיעור האחרון לפני שנסע לעיר הנופש 'שולץ' אמר:
אני נוסע לקבל כוחות חדשים לעבודת הקודש, אבל ליהוי ידוע ואני מוסר מודעה שהסדרים שלי במשך היום שם, הם בדיוק כפי הסדרים כאן.

מה שנכון נכון

לא ידען כתב:אמנם בנוסח מצבתה שבביה"ח 'זכרון מאיר', שככל הנראה נכתב על ידי בנה הגאון, וכך גם נראה לפי הנוסח, כותב: "תמיד יזכירו - לעולם יזכירו - כינור שיריך"
והוא נראה יותר ממרמז על עובדא זו. כי אם סתם מדברים בקולה הנעים ובשיריה המרגשים, מה 'תמיד יזכירו' ואח"כ הכפל 'לעולם יזכירו'. כן נראה לענ"ד.

כתוב שם: תמיד יזכירו לעולם יכירו.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ג' אפריל 28, 2015 9:07 am

את תמונת מצתבתה כבר הכנסנו כאן ואכן כתוב "יכירו"
וראשי השורות הם 'רחל בת רבנ צ-יון' ולא כנכתב לעיל
viewtopic.php?f=19&t=21718#p213807

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ג' אפריל 28, 2015 11:23 pm

אכן צודקים.

מישהו יודע:
בקשר לחתונתו. האם אכן נערכה בל' ניסן? האם היו הגבלות על כך?
כי שמעתי שהייתה חתונה מאוד מפוארת.
מה הגר"ש הלוי עצמו התייחס לכך?

היש קשר בין משפחת אמו, שיף, לשיף שוהל המפורסם בוינה שם גם התקיימה חתונתו זו?

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ד' אפריל 29, 2015 12:01 am

לא ידען כתב:היש קשר בין משפחת אמו, שיף, לשיף שוהל המפורסם בוינה שם גם התקיימה חתונתו זו?

אינני בקיא, אבל שמעתי שזה אותה משפחה. מענין גם שמצד אמו הינו נכד לרבי יונתן אייבשיץ שכתב על המהר"ם שיף בספריו 'ראש משפחת אימי'.

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ד' אפריל 29, 2015 12:26 am

ר' בן ציון שיף, ראש הקהל של וינה, התפלל ב'שיף-שוהל' הקרוי על שם משפחתו (מתוך הכתבה במשפחה).

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ד' אפריל 29, 2015 9:54 am

לפני שבוע נדפס הסיפור במגזין לילדים באידיש, מפי אחד הנכדים (ר' יואל הלוי וואזנר רב דביהמ"ד שבט הלוי ב?), וז"ל בתרגום מדוייק, כמעט מילולי.

סיפור המעשה שמעתי מזקיני זצ"ל בעצמו, ואמסרנה בדיוק כמו ששמעתיה ממנו.
בהיותה עלמה, היתה לה לסבתא כשרון לשיר יפה. היא אף הלחינה ניגונים, שאחד מהם היה זקיני שר על "שיר המעלות" בכל הסעודות לפני ברכת המזון. בימים ההם דרו ביחד עם עכו"ם, והוצרכו ללמוד בבית ספר אחד. שם בבית ספר התוודעו מקולה הערב, והנהלת בית הספר מסרו מידע זו להממשלה. מהממשלה ביקשוה לשיר באירועים רשמיים, והבטיחו לה הרבה כסף וכבוד, כך שהסבתא התחשק לה לקבל הצעה זו.
אך אביה הזכיר לה תמיד הברכה שקיבלה מצדיקים גדולים - האדמו"ר מקאפיטשניץ זצ"ל והחפץ חיים זצ"ל – שאם לא תשיר תזכה לבנים יראי ה'
הסבתא זכתה להשאר בחיים אחר השואה, וגרה בניו יורק בשכונת וושינגטון הייטס. כל עש"ק אחר ביאתו מהמקוה היה זקיני זצ"ל נוהג להשתחרר מכל טירדות הכלל, והתיישב לכתוב מכתב לאמו ונתנה תיכף בתיבת דואר עוד לפני שבת. כי משלוח הדואר עד הגיעה לארה"ב ארך שבוע שלם, כך שהמכתב יגיע לאמו לפני שבת הבא.

עד כאן דברי הנכד.
והנה מה שיש להעיר על זה. הרב זצ"ל נולד בשנת תרע"ב-תרע"ג. בהיות אמו נערה, כלומר לפני שנת תר"ע לערך, לא היו החפץ חיים והאדמו"ר מקאפיטשניץ בווינה כל עיקר. החפץ חיים לפי מה שנראה מתולדותיו לא יצא מגבולות רוסיה הגדולה עד שנת תרפ"ג (עד מלחה"ע הראשונה היה תמיד במדינות ליטא ופולין שהיו אז חלק מממלכת רוסיה האדירה, בשנות מלחה"ע ברח לפנים ברוסיה, ונשאר שם עד תרפ"א, רק בסיון תרפ"א עזב את רוסיה לשוב לעיירתו רדין, שבינתיים נעשתה חלק ממדינת פולין המחודשת, אך גבולות רוסיה כפי מה שהיו לפני מלחה"ע הא' לא עזב עד הכנסי' הגדולה בשנת תרפ"ג. וראה דברי הרמ"מ ישר בספרו 'דאס לעבן און שאפען פון חפץ חיים' עמוד 342 שהדרכון הבין לאומי הראשון שהחפץ חיים קיבל היה לפני נסיעתו לווינה לכנסיה הגדולה). האדמו"ר מקאפיטשניץ היתה דירתו בקאפיטשניץ עד שהוכרח לברוח במלחה"ע הא', ונסע לווינה, והתיישב שם כמו שהתיישבו אז כמה רבנים ואדמורי"ם. כך שברור שאמו של הרב ז"ל שכנראה לידתה ומגורה בווינה (ויתכן שנולדה במיאווע מולדת אמה, או בצעהלים מולדת אביה, אך ודאי לא בפולין או גליציה) לא פגשה לא את החפץ חיים ולא את האדמו"ר מקאפיטשניץ בנערותה.
אך כשנעיין בסיפור כמו שכתוב נבחין בנקודה קטנה, הכל צפוי במקף והכל תלוי במקף, בתוך הסיפור שהיה לה הבטחה מצדיקים, מוסיף המספר שמות הצדיקים במקף לפניה ובמקף לאחריה. המובן לענ"ד שפרט זה מוסיף ממקור אחר. מסתבר שמאן דהו, בידעו הסיפור, ובלי התבוננות בשנות חיי הרב זצ"ל, שיער שהכוונה לאחד מגדולי ישראל הידועים משהייתם בווינה, ומשום מה בחר בהאדמו"ר מקאפיטשניץ שמפורסם היותו בה תושב קבוע, ובהחפץ חיים שמפורסם ביקורו שם. אך לאמיתו של דבר שמות הצדיקים לא נודע לנו, ואם בהשערות, יותר מסתבר שמדובר ברבני קהלת ווינה החרדית - שיפשוהל, כהרב רבי יוסף בוימגארטן זצ"ל, הרב רבי שלמה זלמן שפיצר זצ"ל וכדומה. אך יתכן גם שמדובר בגדולי ישראל אחרים, מהגאונים וצדיקים הרבים ששהו משך זמן בווינה לעת חליים לבקר ברופאים מומחים.
מן הענין לציין גם על מנהגו של הרב זצ"ל שהוזכר, לכתוב מכתב לאמו בכל עש"ק וליתנה תיכף בדואר, שיתכן שהנהגה זו קיבלה מרבו מהר"מ שפירא מלובלין זצ"ל, שהיה עושה כן, כמו שמעיד הרב רבי אפרים אליעזר הכהן יאללעס מפילדלפי' בתשובה שנדפס בספר 'ארצות החיים' לר' ד"ב שווארץ (תולדות רבני אמריקה הצפונית והדרומית), שבהיות מהר"מ שפירא בארה"ב מסר לו בעש"ק מכתב להוריו ליתנה בתיבת הדואר (אבקש למי שיש הספר הנ"ל לבדוק המכתב אם דבריי מדוייקים, כי הנני כותב מזכרון רחוק מלפני עשרים שנה).

ואוסיף נקודות קטנות לזכרו של הגאון זצ"ל
שמעתי ממי ששמע בעצמו מאחד הרבנים שהיה מעורב בשאלה שבשבט הלוי חלק ו' סימן קצ"ז, שתיכף כאשר קראו להרב זצ"ל על הטלפון בשאלה זו, השיב מיד כל האריכות שבתשובה, כולל הדיוק מדברי המאירי וכו', הכל היה אצלו כמונח בקופסא. ואין צריך לפרש שהדברים מורים על דרך לימודו, שחקר בעת לימודו על כל נקודה שאפשר להוציא מדברי הראשונים להלכה ולמעשה.
תשובתו שבחלק ג' סימן נ"ו, מקום הניחו לו להתגדר בזה, וכל לומדי סוגיית הוצאה למעלה מעשרה מוכרחים להשתמש בדרכו וניתוחו בסוגיא זו.
מן הענין לציין - הגם שכמעט עבר זמנו בהתקרב יום שלשים שאחר פסיקת הזכרת גשם - שזמן פטירת הרב זצ"ל הזכירה את חידושו להלכה בתשובותיו ח"ו סימן ט"ז, שהטועה בקיץ להזכיר מוריד הגשם, אף אם חזר תוך כדי דיבור ואמר מוריד הטל, צריך לחזור לראש, דבשבחו של מקום לא מועיל תוכ"ד, רק בתפלה כותן טל ומטר, והביא ראיה ממה שלא נזכר בשו"ע דין תוכ"ד בטעה בגבורות גשמים. זכורני שראיתי בקונטרס שי"ל ע"י חסידי סאטמר (הנקרא משהו כעין ליקוט פסקי הלכות דברי יואל) שהאדמו"ר מפשעווארסק רבי יעקב זצ"ל הורה כן מסברת עצמו בפני האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, והודה לו האדמו"ר מסאטמר.

לבסוף אוסיף משהו שיתכן לא ימצא חן בעיני רבים, אך לענ"ד למעלה גדולה יחשב, אף שבתפיסת עולמנו כהיום נראה להרבה כהיפכו. הובא לעיל סיפור מפי הרב זצ"ל, שלדברי המעתיק נמצא בקלטה איך שהרב זצ"ל מספרה, סיפור מהאבן האזל זצ"ל עם האדמו"ר מבעלזא זצ"ל. כפי שהתברר, לכל הפחות פרט אחד מהסיפור לא היה מדוייק, שהחליף מובאה מהתרגום ואמרה על שם האבן עזרא.
ואביא אות נאמן יותר על חוסר דיוק בסיפורים שאצל הרב זצ"ל. בשו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ג בשאלה האחרונה שם, נשאל הרב ז"ל במה זכה רבו מהר"ם שפירא זצ"ל שמסגרת דף היומי שתיכנן נלמדת בכל ישראל. והשיב הרב ז"ל בשבחו של רבו הגאון זצ"ל וז"ל:

היתה לו שאיפה כל ימיו לרומם קרן התורה וקרן ישראל, והי' מנהיג ות"ח עצום גדול בתורה ויראה ואוהב ישראל ממדרגה ראשונה, ובודאי הי' זה תפקיד נשמתו הטהורה מן השמים. וידוע שהגה"צ כ"ק אדמו"ר מגור ר' אברהם מרדכי זצל"ה אמר לו, איני מקנה בכם על המצוה הגדולה הזאת, אבל מקנה אני בכם על המצוה שעשיתם לפני זה שהביאה מצוה זאת בבחינת מצוה גוררת מצוה.

חציו הראשון, הדברים בשבח מהר"מ שפירא זצ"ל נוקבים ומאלפים, לא אזכור דוגמתו הגדרת גדלותו בכל מישרים במלים קצרות כאלו. אך סוף דבריו במח"כ אינם מדוייקים, כאשר העובדא ידועה לא בשם האמרי אמת זצ"ל אלא בשם האדמו"ר מהר"י מטשורטקוב זצ"ל, ולא על מהר"מ שפירא אלא על ר' שמואל אייכנבוים ז"ל מראשי קהלת לובלין שזכה להקדיש מכספו את השטח לצורך בנין הישיבה. והיה מקום לומר שהרב זצ"ל בהיותו תלמיד ישיבת יח"ל זוכר הדברים בצורה האמיתית, והמסופר כהיום היא טעות. אך כיון שהרב מתחיל "וידוע", והידוע היא כגירסא האחרת, מסתבר שהרב זצ"ל לא דייק יפה בסיפור זה שהעיקר היא המסר ולא פרטי הסיפור מי ולמי ועל מה.
ובעקרון, הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, כי הרב ז"ל היה כל עיסוקו בתורה, יומם ולילה לא ישבות, ובסיפורים לא שם עניין כל כך, ולכך אך טבעי שסיפורים לא היו מדוייקים. והמחשבה שיש בזה גנות ח"ו היא חלק מתפיסת עולמנו המבולבל, שמכל רב נדרש להיות גם נואם, וגם עסקן ציבורי, וגם מספר סיפורים מיוחדים, ולא לשכוח קפוטות מבריקות וכו'. וכבר התאונן הגאון הרידב"ז זצ"ל שזו דרך שכחת התורה, כאשר הרבנים במקום עסק התורה מוכרחים להתעסק בעסקנות ציבורית ובהכשרה לנאום וכו'.

שאלו פה על יחוסו של הרב זצ"ל להפנים מאירות ומהר"י אייבשיץ זצ"ל
בחיפוש באוצר מצאתי בספר באר המועדים ח"ב עמודים שצ"ח-ת"ב, ובדרכי משה החדש מהדורת תשע"ב עמוד רי"ח, ובסדרי היחוס בספרי הגאון בעל להורות נתן זצ"ל
יחוסו להפנים מאירות: הרב זצ"ל, בן ר' יוסף צבי, חתן ר' בן ציון שיף מצעהלים-ווינה, בן ר' יצחק יעקב, בן ר' בנימין, בן ר' יעקב, חתן רבי שלמה אייזנשטאט, בן רבי בנימין הצדיק מלאקנבאך, בן הפנים מאירות זצ"ל.
יחוסו למהר"י אייבשיץ: ר' בן ציון שיף הנ"ל, חתן ר' שמואל ווייס ממיאווע (מחותנו של הכתב סופר), חתן רבי נתן נטע ברודא אב"ד שוסבורג, בן רבי מרדכי ברודא, בן רבי אב"ד סעניץ, חתן רבי נתן נטע, בן מהר"י אייבשיץ זצ"ל
יש לציין עוד ש'בבאר המועדים' שם מאריך בשמועה שרבי בנימין בן הפנים מאירות היה חתנו של היעב"ץ זצ"ל בזיוו"ש, וממנה כל צאצאיו.

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ד' אפריל 29, 2015 10:24 am

מתעמק כתב:והנה מה שיש להעיר על זה. הרב זצ"ל נולד בשנת תרע"ב-תרע"ג. בהיות אמו נערה, כלומר לפני שנת תר"ע לערך, לא היו החפץ חיים והאדמו"ר מקאפיטשניץ בווינה כל עיקר. החפץ חיים לפי מה שנראה מתולדותיו לא יצא מגבולות רוסיה הגדולה עד שנת תרפ"ג (עד מלחה"ע הראשונה היה תמיד במדינות ליטא ופולין שהיו אז חלק מממלכת רוסיה האדירה, בשנות מלחה"ע ברח לפנים ברוסיה, ונשאר שם עד תרפ"א, רק בסיון תרפ"א עזב את רוסיה לשוב לעיירתו רדין, שבינתיים נעשתה חלק ממדינת פולין המחודשת, אך גבולות רוסיה כפי מה שהיו לפני מלחה"ע הא' לא עזב עד הכנסי' הגדולה בשנת תרפ"ג. וראה דברי הרמ"מ ישר בספרו 'דאס לעבן און שאפען פון חפץ חיים' עמוד 342 שהדרכון הבין לאומי הראשון שהחפץ חיים קיבל היה לפני נסיעתו לווינה לכנסיה הגדולה). האדמו"ר מקאפיטשניץ היתה דירתו בקאפיטשניץ עד שהוכרח לברוח במלחה"ע הא', ונסע לווינה, והתיישב שם כמו שהתיישבו אז כמה רבנים ואדמורי"ם. כך שברור שאמו של הרב ז"ל שכנראה לידתה ומגורה בווינה (ויתכן שנולדה במיאווע מולדת אמה, או בצעהלים מולדת אביה, אך ודאי לא בפולין או גליציה) לא פגשה לא את החפץ חיים ולא את האדמו"ר מקאפיטשניץ בנערותה.

בכתבה הנ"ל במשפחה מספר ר' יוסף צבי בשם אמו שזה היה מרנא הח"ח זללה"ה וצ"ע

מה שנכון נכון

לא הבנתי מה השאלה, אולי הוריה [אתה או בלעדיה] פגשו את הח"ח בעירו או במקום אחר. [או שהקשר היה ע"י שליח או מכתב].

הכהן · הודעהעל ידי **הכהן** » ד' אפריל 29, 2015 10:32 am

בכתבה הנ"ל הח"ח היה בוינה ופגש אותה

מה שנכון נכון

בספור שהביא מתעמק לא הוזכר פרט זה. ונראה שם שהשתדל לדייק למסור כפי ששמע מהרש"ו.
ובכל אופן עדיף לומר שפרט כלשהו אינו מדוייק, מאשר להיות כופר הכל מדין עדות שבטלה מקצתה.

לא ידען · הודעהעל ידי **לא ידען** » ד' אפריל 29, 2015 7:20 pm

יישר כוח מתעמק על הבאת הדברים. נפלא.

בקרב הרבנים ממסורת ה'חתם סופר', ישנה חשיבות רבה הרבה יותר לדיוק ולסיפור הסיפורים. זו לא 'עוד' מעלה, ומכאן החרדה והייחוס לדיוק שמביאים ומייחסים לגדול ממשיכי מורשתו בדורנו.

אשר ע"כ:
א. בקשר לסיפור עם רבי איסר זלמן מלצר שהבאתי, יתכן ונשתבש לי במשך השנים והחלפתי בין תרגום קהלת לאבן עזרא קהלת. יש לי עכ"פ קלטת טייפ וברגע שאמצאה אבדוק שם ואם אצליח אביא הנה.

ב. דווקא בקשר לסיפור על 'מצווה גוררת מצווה' אני שמעתיה על מרן האמרי אמת זי"ע ורבי מאיר שפירא, כך שמה ש'ידוע' לאחדים אינו בהכרח מה שידוע לאחרים.

ג. הבאתי לעיל רשימה ארוכה של סיפורים ועובדות ששמע מפיו נכדו. אף אחד לא דיבר בהם. נראה לי ששם כמעט הכל מדוייק ומוכיח את דיוקו בסיפור עובדות (עד כדי שגם ה'כלי שני' כמעט 100%).

ד. דובר כאן על שאלת גשמים והביא הרב מתעמק מתורת מרן הרב זי"ע. ואני, צעיר שבין סקרני התלמידים לא יודע לספר מתורתו אך זאת אדע שבאו אליו אחרי השיעור ושאלוהו האם לומר 'ועננו בורא עולם' והשיב שאף הוא חשב על זה והחליט 'ביז חנוכה' לחכות עם אמירתה. אגב, יומיים לפני חנוכה החלו גשמים יורדים ולא אמרו בסוף.

בקשר למה שכתב 'לומד בישיבה', האחרון שאפשר כמובן לומר עליו שהלך בשיטת 'חזיונות וגילויים' הוא כמובן מרן הרב ואזנר, ובטח לכך כיוון, אך מה שהיה 'מחוץ להלכה הפסוקה' מה שאצל חסידים קוראים 'רעבישע זאכין' דברים שבהרגש דק, או במסורת וסייעתא דשמיא, היה מרן רבינו הרב ואזנר אחד המיוחדים בזה. רבות היה מתבטא בביטויי לשון כמו 'ליבי אומר לי' (שאין לעשות טיפול רפואי זה (אחרי שבדק צדדי ההלכה/שאין לחנך בצורה כזאת/שלא יהיה נחת משידוך זה ועוד) והדברים עתיקים וידועים.
היו מגדולי ישראל ששלחו לשאלו שאלות בהלכה, הרבה בגלל האישיות המרוממת והעילאית שלו, ובמקרה שזה לא רק הלכה יש כאן את כוחו וסייעתא משמיא ו'ההרגשים' הנדירים שלו.

אכתוב סיפור ששמעתי סתם מפי השמועה. לא רציתי לכתבו כי עוסק בעניינים דקים ולא שמעתיו ממקורות מהימנים:
ר' ? אברבוך היה יהודי צדיק וותיק וחסיד שעלה מרוסיה, והתפלל בבית מדרשו של הרבי הקודם ממכנובקא זי"ע שבא לרבו ואמר לו שחברו שנפטר בגולת סיביר בא אליו בחלומו כל העת ואומר כי אין לו מנוחה בעולם האמת, באשר מעשה שהיה והבטיח את כל 'העולם הבא' שלו למי שיביא לו חיטים למצות לפסח. הרב אברבוך רץ וטרח והשיג, וכעת בא אליו החבר בחלום שאין לו מנוחה מכך.
הרבי ממכנובקא שלחו קדם הרב ואזנר. הרב ואזנר אמר לו שזו שאלה עבור 'רבי' ולא שאלה הלכתית, ואינו מבין אפוא, למה שלח הרבי דווקא אליו.
לבסוף הרבי ממכנובקא הורהו לילך בפני ארון הקודש כשהוא פתוח ולומר כי מוחל בפה מלא לחברו על התחייבותו לו. אח"כ חלם וראה את חברו מחייך אליו באור גדול. ע"כ הסיפור.
והיה אם נכונה העובדא, רואים מכך שצדיקים וגדולים הכירו ברב ואזנר כמי שלו יד ועסק בנסתרות. מצד שני, אם הסיפור מדוייק רואים שהוא לא נזקק לזה ודווקא הפנה את השאלות ממין זה לצדיקים אחרים.

נוטר הכרמים

לא ידען כתב:

אכתוב סיפור ששמעתי סתם מפי השמועה. לא רציתי לכתבו כי עוסק בעניינים דקים ולא שמעתיו ממקורות מהימנים:
ר' ? אברבוך היה יהודי צדיק וותיק וחסיד שעלה מרוסיה, והתפלל בבית מדרשו של הרבי הקודם ממכנובקא זי"ע שבא לרבו ואמר לו שחברו שנפטר בגולת סיביר בא אליו בחלומו כל העת ואומר כי אין לו מנוחה בעולם האמת, באשר מעשה שהיה והבטיח את כל 'העולם הבא' שלו למי שיביא לו חיטים למצות לפסח. הרב אברבוך רץ וטרח והשיג, וכעת בא אליו החבר בחלום שאין לו מנוחה מכך.
הרבי ממכנובקא שלחו קדם הרב ואזנר. הרב ואזנר אמר לו שזו שאלה עבור 'רבי' ולא שאלה הלכתית, ואינו מבין אפוא, למה שלח הרבי דווקא אליו.
לבסוף הרבי ממכנובקא הורהו לילך בפני ארון הקודש כשהוא פתוח ולומר כי מוחל בפה מלא לחברו על התחייבותו לו. אח"כ חלם וראה את חברו מחייך אליו באור גדול. ע"כ הסיפור.
והיה אם נכונה העובדא, רואים מכך שצדיקים וגדולים הכירו ברב ואזנר כמי שלו יד ועסק בנסתרות. מצד שני, אם הסיפור מדוייק רואים שהוא לא נזקק לזה ודווקא הפנה את השאלות ממין זה לצדיקים אחרים.

אני קראתי את הסיפור שהתרחש אמנם עם הרבי ממאכנובקא, אבל הרב ששלח היה הגרי"ש אונגר זצ"ל, בתוספת סיפורים לחג הפסח של עיתון המודיע לפני כמה שנים, כמובן בהרחבה גדולה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' אפריל 29, 2015 7:52 pm

תודה מרובה לרב מתעמק ולרב לא ידען

הסיפור האחרון בהודעתו של לא ידען, לא מסופר על ר' יוחנן אברבוך (שעלה לארץ בצעירותו) ולא ברב וואזנר, אלא ביהודי ששמו ר' יעקב שטינברג והרב היה הרב אונגר, הסיפור מופיע ברשומים בשמך.

מגיה · הודעהעל ידי **מגיה** » ד' אפריל 29, 2015 10:03 pm

לא ידען כתב:
אשר ע"כ:
א. בקשר לסיפור עם רבי איסר זלמן מלצר שהבאתי, יתכן ונשתבש לי במשך השנים והחלפתי בין תרגום קהלת לאבן עזרא קהלת. יש לי עכ"פ קלטת טייפ וברגע שאמצאה אבדוק שם ואם אצליח אביא הנה.

[/size]

מעניין האם בהקלטה יהיה אישוש לגירסת הסיפור כפי שהבאתיה בעמ' קודם, שהרבי מבעלזא הוזכר רק כמראה מקום היכן היה הסיפור, וגם דובר על זמן מנחה ועוד.
[/size]

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ד' אפריל 29, 2015 10:31 pm

יתכן בהחלט שהרב ז"ל היה דייקן בסיפורים שיש בהם נפקותא, ועם זאת יתכן שלא דקדק בסיפורים שהעיקר המסר ולא הפרטים (מה נ"מ להמסר אם האמרי אמת או האדמו"ר מטשורטקוב, ואם להגרמ"ש או לר"ש אייכנבוים. וה"ה בסיפור על בעל אבן האזל, שום אחד לא יחשוב שהיה מוציא דבר הלכה מזה, רק שפלוני קטרג על עדה שלמה בטענה שהם מזלזלים בחיוב הלכתי, ומצא הרב ז"ל סיפור שזכר בדיוק או שלא בדיוק להורות שלא כך מתייחסים לגדול בישראל וה"ה שלא כך מתייחסים לעדה שלמה. אך אם אחד מעדת החסידים היה שואלו אישית אם מותר לעבור את זמן תפלה, בוודאי שהיה משיב בשלילה ובתוקף. מסתבר גם שכך היה התייחסותו לכל חוג שתהיה, לדוגמא אם היו מבקרים בפניו עדת הליטאים על גילוח הזקן, היה מצא סיפור לציין שלא כך מתייחסים לעדה שלמה. כך שהדקדוק בהסיפור היה די מיותר. כאמור זה הנלע"ד).

שמו של החפץ חיים בטח שלא יתכן כמו שהערתי לעיל שלא היה שום נקודת מפגש בינו לבין משפחת שיף עד שנת תרפ"ג, גם שאר האדמורי"ם ששמם הועלה בסיפורים האלו, כלום תושבי ווינה לאחר מלחה"ע הראשונה, וכנראה הם הוספות מספרים שונים מהשערה. ואם להשערות ואפשריות, לפי השנים בהחלט יתכן שהכוונה לאדמו"ר מהרש"ב מלובאוויטש, שביקר אצל רופאים בווינה בשנת תרס"ב-תרס"ג לרפואת כאבים ביד, בתקופה זו היתה אמו של הרב ז"ל לערך בת י"ב. אך שוב, זה רק אפשרות.

ארזי ביתר כתב:לפני המלחמה, ברח מרן זצוק"ל יחד עם נוו"ב ע"ה לארץ הקודש. חמיו הי"ד לא הסכים עם בריחתו, כי טען שהנאצים לא יעשו כלום, וזה פחד שווא. ולכן, השאירו את בנם בכורם אצלם, כשחמיו אומר לו טרם שנפרדו, עוד תראה שאתם תחזרו בסוף. הגרח"מ שליט"א ניצל בנס, והגיע לארץ לאחר השואה בדרך לא דרך, אך כל משפחתם נספתה במלחמה העולמית השניה.

אגב, זו הסיבה שהגרח"מ שכבר עבר את גיל השבעים, אמר בלוויה 'זה לי 65 שנה, שאני מסתובב אצל אבי'. כיון שרק בגיל 6 הגיע לארץ...

כמה הערות. 65 שנים אחורה זה בשנת תש"י, ואם הגרח"מ הגיע רק אז לארה"ק היה לכל הפחות בן י"א, כאשר הוריו עלו לארה"ק בשנת תרצ"ט (כבר בתשרי תש"ב וודאי ששערי סלובקיה היו סגורים, אך מסתבר שכבר בשנת ת"ש לא היה אפשר לצאת משם). ולאשר נישואיו של הרב ז"ל היו בשנת תרצ"ה לערך, מסתבר יותר שנולד כבר בתרצ"ז, מה גם שלא מסתבר שהניח בן שלא נגמל עדיין בבית חמיו. אם כן, נראה שדברי הגרח"מ מוסבים על תקופת בר מצוה (תרצ"ז-תש"י), שמאז מחשיב עצמו לראוי לקבל מתורת והדרכת אביו. כמו כן לא נכון הקביעה ש"כל משפחתם נספתה במלחמה העולמית השניה" ורק הגרח"מ שהיה ילד קטן ניצל לבדו בדרך נס, חמיו של הרב ז"ל, ר' מרדכי געלבער ניצל ועלה לארה"ק ונפטר בשנת תשי"ג, וכן חמותו נפטרה בשנות ה'תש"ל, כמו כן שרד גיסו/מחותנו רש"מ

פורום אוצר החכמה

מי מחובר