כתובות דף עז. ברש"י: לא ידעתי וכו' אבל באשכנז ראיתי

[מיללער]

ברש"י ד"ה מקמץ צואת כלבים כתב: לא ידעתי מה צורך בה, אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן.

האם כוונת רש"י ז"ל היא שלא ידע הצורך עד שראה מה שעושים באשכנז או שעל אף שראה שבאשכנז שורין בה בגדים לא ידע מה צורך יש בצואת כלבים דוקא?

רש"י נולד בצרפת ולמד באשכנז.

[מה שנכון נכון]

בפשטוות הכונה שלא ידע לאיזה צורך שמשה בזמן התלמוד, וע"ז כתב שאולי עשו בזמנם כמנהג אשכנז.

[מיללער]

בפשטוות הכונה שלא ידע לאיזה צורך שמשה בזמן התלמוד, וע"ז כתב שאולי עשו בזמנם כמנהג אשכנז.

מסתבר, תודה


ויש לציין שהתוס' הביאו בפשטות מהגמ' בברכות שבימי חז"ל עיבדו עורות בצואת כלבים.

וראיתי שהיעב"ץ ציין על זה לעיין ב'פרק שירה', על מה כוונתו?

[בקרו טלה]

וראיתי שהיעב"ץ ציין על זה לעיין ב'פרק שירה', על מה כוונתו?

פרק שירה:
רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמרו כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו:

[מיללער]

תודה רבה

[חיימקה]

וראיתי שהיעב"ץ ציין על זה לעיין ב'פרק שירה', על מה כוונתו?

פרק שירה:
רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמרו כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו:

כן הביא גם בגליון הש"ס ברכות כה.
ונפשי בשאלתי: בשלמא כלבים מובן מדוע זכו לעבד עורות מצואתם, אבל מדוע - כפי שמבואר שם בגמ' - גם החזירים זכו לכך?

[אהרן תאומים]

איפה ראיתי שהחזירים זכו שיעבדו עורות לכתיבת ספר תורה?
אגב מאמר בענין הערת הגליון כאן בברכות ומענין לענין פרשת השבוע ג"כ

[חיימקה]

מרש"י שם - ומהיכי תיתי לחלק בין עורות המעובדים בצואת הכלבים לבין עורות המעובדים בצואת חזירים!

[אהרן תאומים]

מרש"י שם - ומהיכי תיתי לחלק בין עורות המעובדים בצואת הכלבים לבין עורות המעובדים בצואת חזירים!

במחילה ממעכ"ת עירבוב גדול עירבבת כאן רש"י מדבר על עיבוד עורות באופן כללי וכן בגמרא לא מוזכר כלום בענין מטרת עיבוד העורות, שיכולים לשמש לקלף לעור לסנדלים וכו' , אלא שהגליון הראה לענין זה לילקוט וכן הוא בפרק שירה על פרשת השבוע בא ששם מדובר שהכלבים זכו שיעבדו מצואתם קלף "לס"ת"

[לבי במערב]

לעצם הענין, שרש"י מפרש דברי הגמ' ע"פ מנהג שראה בימיו - ראה רש"י ד"ה טעמי תורה (ברכות סב, א).
וצ"ב טעם שינוי הלשון בין הכא להתם.

[אור החכמה]

לענין עיבוד עורות בצואת כלבים וכו' - הנני להביא בזה דברי מו"א שליט"א בספר מנוחת שלום ח"ג סימן י"א

111.PNG (135.51 KiB) נצפה 5314 פעמים

222.PNG (137.75 KiB) נצפה 5314 פעמים

333.PNG (20.01 KiB) נצפה 5314 פעמים

[אהרן תאומים]

במה שתמה מה מידה כנגד מידה אם צואתם נחשבת לפרשא בעלמא, נביחה היא עם הפה והצואה היא מהאוכל שדרך הפה וכן קול אינו בו ממש, ונרמז בצואתם ענין הריח כדאמרינן קול מראה וריח אין בהם מעילה, וע"כ כנגד קול הנביחה שאין בו ממש משתמשים בעיבוד בצואה שריחה רע.
ואגב בענין זה עצמו של סוגית "המקמץ" שהראה אביך בספרו בענין דרכו של רש"י כהוכחה שרש"י סותר עצמו, כבר מזמן רב רציתי להראות לו מאמרי דלדעיל בענין זה המישב את הסתירות, ואשמח מאוד אם תוכל לקשור אותי אם אביך הגאון לדון איתו בהרבה מן הדברים שכתבתי

[חיימקה]

ייש"כ על המובא מהרה"ג יעקב חיים סופר שליט"א.

אולם מה שכתוב שם באות ב' מהגידולי הקדש דמשמע דקאי על צואת חזירים, עיינתי שם וראיתי שמרחיב שם בדברי הנוב"י ולגבי הצואת כלבים ולא מוזכר שם מהחזירים.

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 19&hilite=

[חיימקה]

הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף כה עמוד א
"ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שנתן עורות לתוכן". מבואר הכא, שמעבדין עורות מצואתן של חזירים וכלבים.
והנה, איתא בילקוט שמעוני פר' בא שכלבים זכו שיעבדו מצואתן עורות לס"ת, משום שבזמן שיצאו ישראל ממצרים לא חרץ כלב לשונו ולכך פרע להם הקדוש ברוך הוא בכך שמעבדים מצואתם עורות לס"ת אף על פי שהיא חיה טמאה.
אך יש להקשות, שהרי אף החזיר הוא חיה טמאה ומפני מה לא שאלו לגביו במה זכה לכך.
אמנם, לפי מה שאיתא במדרש שהחזיר עתיד ליטהר לעתיד לבוא, משום שעכשיו מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה ולעתיד לבוא הוא גם יעלה גרה, א"כ ניחא שעל החזיר אין שום קושיא כיון שלבסוף יהיה החזיר הטהור.
עוד נראה לבאר, שמה שהקשו על הכלב משום מה זכה, אי"ז משום שהוא חיה טמאה אלא מטעם אחר המבואר בלשון המדרש דאמרינן "הני כלבין דחציפין במה זכו", (וע"ע מ"ש בהערות כתובות).
ועיין בנוב"י שהקשה איך מעבדין עורות סת"ם מצואת כלבים הרי איתא בשבת (כז ב) שבעינן שיהא מן המותר בפיך מבהמה טהורה, ועיי"ש שהוכיח לפי"ז, שמותר לצבוע בדבר הבא מבהמה טמאה כיון שאינו בגוף הדבר, ע"ש.
ולכאורה יש לדחות קושיתו, שהרי הכא אין שום איסור אכילה שהרי עורות אינם ראויין לאכילה כלל וא"כ גם עורות של בהמה טמאה לא נאמר בה איסור אכילה, אך באמת יש לדחות דחיה זו, שס"ס בעינן להלכה שבעינן ממין המותר בפיך וכלבים אינם ממין המותר בפיך, אלא שמ"מ נראה לדחות הקושיא משום שצואה אינה מגוף הבהמה אלא פירשא בעלמא היא, ולכך לא בעינן בזה שיהא מן המותר בפיך, משא"כ לגבי עור הבהמה שהוא חלק מגופה של הבהמה בזה אמרינן שתלוי אם אין הוא מן המותר בפיך, ולכן אין מקום לקושיתו של הנוב"י, (וע"ע קובץ תשובות ח"א ת' ז' - ח' ובח"ב סי' ב' ובהערות חולין).

[אהרן תאומים]

יפה! אחר המחילה ממע"כ הגריש"א זצוקללה"ה תמוה למה נדחק בהמצאה חדשות שעתיד החזיר וכו', צואת חזירים מאן דכר שמיה גבי סת"ם? ועוד אם יטהר בעתיד למאי מגיע לו שכר עכשיו, ועוד אחר שהניח הנחה אחת "לא נכונה" הוצרך לתרץ דוחק נוסף למה רק על "הכלב" נשאל, והדברים מחוורים שלא כדבריו, ומקור הדברים קדום לילקוט שמעוני נאמרו בפרק שירה.
גם בגמרא וברש"י מוזכר עיבוד "עורות" באופן כללי משמש לעורות לבגדים נעליים וכדומה

[חיימקה]

אפשר להמשיך ולהתווכח סחור סחור. ומרן החזו"א כבר כתב באגרותיו (כז-כח) שאין דרכו להתווכח, ואין בדבר תועלת.
עכ"פ כבר כתבנו שרש"י לא חילק בעיבוד העורות בין כלבים לחזירים, וכמו שאפשר לפרש שמעורות אלו עושים נעליים כן אפשר לפרש שמעורות אלו עושים סת"ם.
והיא גופא שבגיליון הש"ס ציין דבריו על דברי רש"י האלו.
וב"ה שמצאנו סייעתא לדברינו.