ברזילי כתב:אמנם משקלו הסגולי של הקמח משתנה מאד, ותלוי גם באופן הדחיסה שלו אל תוך הכלי, אבל הרמב"ם הלא מסר את שיעור מידות הנפח גם לפי משקל של מים, ולדעתו רביעית מים משקלה 27 דרהם (פיהמ"ש ריש עדיות).
אחר שידענו כי רביעית מים היא נפח של 10.8 אצבעות מעוקבות, אם יהיה הדרהם 3.2 גרם, תהיה מידת האצבע בדיוק 2 ס"מ, ולפי מידה זו הכין רח,נ את הכלי שהזכרת וכו'
אבל אחר שהדרהם כנראה קטן יותר (2.8 גרם נניח) ממילא צריך להקטין גם את מידת האצבע (לכ-1.9 ס"מ) ואת שיעור חלה בהתאם (פי 0.875).
ברזילי כתב:אין בכך כלום, אם שיעור הדרהם קטן, על כרחנו שגם האצבעות של הרמב"ם קטנות יותר. ככלל, מדידת רוחב אצבע אינה מדוייקת במיוחד, מדידת משקל מטבעות מדוייקת הרבה יותר.
כבר אמרתי לך לעיל, שהקשר בין מידות נפח ומשקל לא נאמר ברמב"ם רק לגבי קמח, אלא גם על מים. גם המים של הרמב"ם היו יותר קלים מבזמננו?ישראל אליהו כתב:על כרחנו שהקמח של הרמב"ם היה יותר קל.ברזילי כתב:אין בכך כלום, אם שיעור הדרהם קטן, על כרחנו שגם האצבעות של הרמב"ם קטנות יותר. ככלל, מדידת רוחב אצבע אינה מדוייקת במיוחד, מדידת משקל מטבעות מדוייקת הרבה יותר.
ברזילי כתב:כבר אמרתי לך לעיל, שהקשר בין מידות נפח ומשקל לא נאמר ברמב"ם רק לגבי קמח, אלא גם על מים. גם המים של הרמב"ם היו יותר קלים מבזמננו?ישראל אליהו כתב:על כרחנו שהקמח של הרמב"ם היה יותר קל.ברזילי כתב:אין בכך כלום, אם שיעור הדרהם קטן, על כרחנו שגם האצבעות של הרמב"ם קטנות יותר. ככלל, מדידת רוחב אצבע אינה מדוייקת במיוחד, מדידת משקל מטבעות מדוייקת הרבה יותר.
ברזילי כתב:לא היה ולא נברא. אפילו מי ים שבהם ריכוז גבוה מאד של מלח כבדים ממים מתוקים רק ב-3 אחוזים, ומשקל מים רגילים לשתיה אינו משתנה ממקום למקום אפילו באחוז אחד (בטמפרטורה ולחץ סבירים).
.
ברזילי כתב:כדי לשבר את האוזן - כדי להתאים את המשקל שנותן הרמב"ם עם מידת האצבע של רח"נ צריך להניח שהמים של הרמב"ם היו קלים יותר ב-15% ממים רגילים של זמננו. כלומר, קלים הרבה יותר משמן זית, למשל (אלא שאולי גם השמן שם היה קל במיוחד כדי שיצוף על המים הקלים של זמנם, וכו' וכו'). הרבה יותר סביר שהמדידה של רח"נ לא היתה מדוייקת, או שמידת האצבע השתנתה מעט מזמן הרמב"ם לזמנו.
הניסוי שאתה מתאר רק מדגים כיצד מדידה ביתית בידי אדם לא מיומן יכולה להביא לטעות גדולה. פער של 15% כתבתי לפי משקל דרהם של 2.8 גר' שהוא זה העולה ממדידות מדוייקות שנעשו בשנים האחרונות, כפי שהאריכו המחברים (וייס, בניש, מרגולין וכו'). גם פער של ששה אחוזים אינו סביר כלל וכלל, בודאי לא לכיוון שאתה מבקש (כלומר ניתן לייצר מים "כבדים יותר" אם ממיסים בהם מינרלים וכו', וגם אז ההבדל לא יגיע לשיעור הנדרש בלי שטעם המים ישתנה דרמטית, אבל אינני רואה כיצד ניתן לייצר, אפילו לפי הזמנה, מים קלים ב-6% וכ"ש ב-15%, בתנאי לחץ וטמפרטורה סבירים). כאמור, כדי שהמים הקלים של הרמב"ם יהיו קלים כנדרש הם צריכים להיות הרבה יותר קלים משמן זית.ישראל אליהו כתב:ברזילי כתב:לא היה ולא נברא. אפילו מי ים שבהם ריכוז גבוה מאד של מלח כבדים ממים מתוקים רק ב-3 אחוזים, ומשקל מים רגילים לשתיה אינו משתנה ממקום למקום אפילו באחוז אחד (בטמפרטורה ולחץ סבירים).
.
כך אומר התשב"ץ. חבירי בדק בכוסות מהברז ומהמסנן, ואלו היו הממצאים. אז יכול להיות שכיון ששקל במשקל לא מדוייק, ולכן זה הגיע ל10 גרם, לכן כתבתי כ10 גרם.
אבל עדיין יש הבדל. וראה עוד להלן.ברזילי כתב:כדי לשבר את האוזן - כדי להתאים את המשקל שנותן הרמב"ם עם מידת האצבע של רח"נ צריך להניח שהמים של הרמב"ם היו קלים יותר ב-15% ממים רגילים של זמננו. כלומר, קלים הרבה יותר משמן זית, למשל (אלא שאולי גם השמן שם היה קל במיוחד כדי שיצוף על המים הקלים של זמנם, וכו' וכו'). הרבה יותר סביר שהמדידה של רח"נ לא היתה מדוייקת, או שמידת האצבע השתנתה מעט מזמן הרמב"ם לזמנו.
למה 15%? הלא ההבדל בין 3.2 גרם ל3 גרם הוא כ6%. ויכול להיות בהחלט, שהמים בנילוס שלפני כ800 שנה היו קלים מהמים של א"י היום ב6%
ישראל אליהו כתב:זאת ועוד, לדבריך שהאצבעות גדלו, הלא הצל"ח שהגדיל את השיעורים זה יצא לו ממה שמדד מ"ג ביצים, ומדד ז' אצבעות, ומצא שהשיעור שלפי אצבעות הוא כפלים מהשיעור לפי ביצים. ועמדו לפניו ב' אפשרויות, או שהביצים התקטנו, או שהאצבעות גדלו, וכתב שלא מסתבר שהאצבעות שלנו גדלו, כיון שהדורות הולכים ומתמעטים, ועל כרחך שהביצים שלנו התקטנו. ולדבריך, היה צריך לומר שהאצבעות גדלו. וזה לא הסתבר לו.
ועוד, הלא בסיס השיעורים הוא שיעור מקוה, שהוא ארבעים סאה, ושטחו הוא אמה על אמה ברום שלוש אמות. וממנו אנו גוזרים את נפח הרביעית כמבואר בפסחים (קט.), ואם נקטין את שיעור הרביעית מחמת שנאמר שהאצבעות שבזמן הרמב"ם היו יותר קטנות, א"כ נצטרך להקטין את כל שיעורי האצבע והאמה, וגם את שיעור המקוה בכ6%. וזה לא אמרה אדם מעולם.
וכל שיש לכאו' סתירה בין המשקל הקדום למידה של היום, עלינו להכפיף את המשקל של פעם למידה של היום, ולומר שהמשקל של פעם שוה למידה של היום כיון שהחיטים/המים של זמנו ומקומו של הרמב"ם היו יותר קלים. - כיון שקבלה בידינו מרבינו יוסף קארו בשו"ת אבקת רוכל (סי' נ"ג) שאם יש סתירה בין המשקל למידה, המידה היא העיקר ויתד תקועה, וא"כ עלינו למדוד שוב לפי המידה. וכל שיש סתירה לכאו', המידה תגבר.
"לא עניין אותו" זה קצת בעייתי בהקשר הזה. אם כל הסיבה לשינוי היא המנהג שהונהג עפ"י הנוב"י, והנוב"י עצמו ודאי הנהיג את שיטתו כי חשב שהתקטנו השיעורים, האם לא חשוב לדעת אם הנהגה זו היתה הוראה בטעות (בניגוד לדיון באשכול סמוך, כאן מדובר בעניין מציאותי, שאם אכן היתה בו טעות אין זו הוראה בכלל)?אוצר החכמה כתב:לענ"ד החזו"א לא הציע דרך חליפית אלא ראה בה את יסוד דרכו ובפירוש סבר שלפני הנוב"י נהגו מידות יותר קטנות ורק ברגע שהנוב"י וגדולי הדור מדדו המידה משתנה כמו שמבאר שם.
לכן בעצם לא כ"כ עניין אותו מה היה השיעור ה"אמיתי" בזמן חז"ל.
השיעורין דאורייתא לפי הנראה אע"פ שלא התווכח בזה בפועל בעצם הלך יותר כהבנת הנוב"י.
ברזילי כתב:"לא עניין אותו" זה קצת בעייתי בהקשר הזה. אם כל הסיבה לשינוי היא המנהג שהונהג עפ"י הנוב"י, והנוב"י עצמו ודאי הנהיג את שיטתו כי חשב שהתקטנו השיעורים, האם לא חשוב לדעת אם הנהגה זו היתה הוראה בטעות (בניגוד לדיון באשכול סמוך, כאן מדובר בעניין מציאותי, שאם אכן היתה בו טעות אין זו הוראה בכלל)?אוצר החכמה כתב:לענ"ד החזו"א לא הציע דרך חליפית אלא ראה בה את יסוד דרכו ובפירוש סבר שלפני הנוב"י נהגו מידות יותר קטנות ורק ברגע שהנוב"י וגדולי הדור מדדו המידה משתנה כמו שמבאר שם.
לכן בעצם לא כ"כ עניין אותו מה היה השיעור ה"אמיתי" בזמן חז"ל.
השיעורין דאורייתא לפי הנראה אע"פ שלא התווכח בזה בפועל בעצם הלך יותר כהבנת הנוב"י.
אוצר החכמה כתב:מה שהב"י אומר הוא שמבחינה הלכתית מה שקובע הוא המידה, ולא שהמידה גוברת לקבוע מה היתה המציאות פעם במקרה של סתירה.
כך שאתה יכול לטעון או שלא מעניין אותנו מה מדד הרמב"ם כי צריך למדוד במידות ימינו, טענת החזו"א העקרונית. ואחד מהם (האצבעות) השתנה כטענת ברזילי.
או שיש טעות באחת המידות היינו או שלא יודעים מה באמת היה הדרהם או שלא יודעים למדוד גודל אצבע (כעין טענת הגר"ח נאה שמידת הנוב"י שגויה)
אבל כשדנים מה במציאות מדד הרמב"ם אין לזה קשר לדברי הב"י.
אוצר החכמה כתב:
את הטענה כבר הבאתי תשבץ שמים יכולים להיות קלים אני בכלל לא מבין, באותה מידה ניתן לטעון כבר הביאו נוב"י שמידת האצבעות היא 2.4 ומה יש לדון בכלל?
ישראל אליהו כתב: וזה מה שעשה הרח"נ (ולומר שלא דייק במדידותיו, זה מופרך. תראה איך הוא מדייק בספרו בכל מה שמדד)
העובדה שמדדו שני גדול"י באותה תקופה ובאותה מדינה ויצא להם פער של 20% ממחישה שוב עד כמה מדידות כאלה אינן מדוייקות, ויש לסמוך יותר על מדידות משקל.וירטואלי כתב:יסוד היסודות של החזו"א בקונטרסו הוא שאי אפשר לתת מידה לרוחב אצבע אלא כ- 2.4 ס"מ, מאחר שכך המדידה שלו נותנת ובפרט שכך מדדו גדולי הדורות ויש להם כח לקבוע את השיעורים מענין דעתו של רואה , זה מה שהניא אותו להוציא את הקונטרס ולהשיב מלחמה השערה נגד הגראח"נ, וכמדומני שהוא גם כותב זאת במכתב שמבחינתו זה דבר מוחלט ומזה נקודת המוצא.
על כל שאר עיקרי שיטתו, הטעם שנתן לקיום השיעור הגדול, ובכלל זה אפילו מה שהגדיל את שיעור הפרשת חלה עפ"י האצבעות לא נתקדשה המלחמה.
אתה צודק בזה שאם כל מה שלקחנו מהנוב"י הוא את מדידת האצבעות, זה עקבי (אם כי גם רח"נ מדד וכך עלה במדידתו ולכן זהו השיעור לפי דעתו של רואה. אלא שחזרנו לשאלה מי הוא בכלל "רואה" ומי אינו נמנה בכלל זה (וחידוש הוא שגם להיות מודד מוסמך צריך להמנות בין גדולי הדור לפי שיעור חזו"א), והאמת יורה דרכו שמדידת אצבעות בידי מי שאינו מיומן במדידות שיטתיות היא מאד מאד לא מדוייקת). אבל, לפחות לגבי מידות הנפח מה שנהגו בזה (מי שנהג) במידות גדולות, היה עפ"י תירוצו של הנוב"י ולא רק על פי מדידתו, ולמרות שהחזו"א אכן מצדד לומר שאפשר שבמידות הנפח אין להגדיל השיעורים (פרט לרביעית, אולי), בסופו של דבר עיקר ההוראה שיצאה מבית מדרשו היא שיש להכפיל גם את שיעורי הנפח, ועל זה יש להעיר כנ"ל.אוצר החכמה כתב:לברזילי. אני לא מבין את טענתך נגד החזו"א.
הנוב"י מדד וזה מה שעלה במדידתו, בעניין הזה אין טעות, ולכן צריך לנהוג כך כי מה שב"ד מודד הוא השיעור, דעתו של רואה לפי הבנת החזו"א.
עכשיו יש שאלה הלכתית, מה עושים עם ראיות שבזמן חז"ל המצב היה שונה (ביצים), לזה יש תשובות שונות, התשובה של הנוב"י היא שהאצבעות בזמן חז"ל היו שוות והביצים התקטנו. התשובה של החזו"א היא שגם אם זה לא היה כך זה לא משנה מבחינה הלכתית. למה אם הנוב"י לא סבר את התירוץ של החזו"א אלא תירוץ אחר זה משנה את העובדה שזו היתה המדידה שעלתה בידו.
ראשית דבר, נקודת הייחוס שהיא המדידה המדוייקת ביותר היא משקל המטבעות (משקל הדינרים ליתר דיוק). אתה חוזר לענין הקמח, שאכן צפיפותו משתנה מאד לפי התנאים, אבל השאלה היא לא על קמח אלא על מים. לומר שצפיפות המים השתנתה, והמים של הרמב"ם היו קלים יותר בכ-15% הוא דבר מופרך מעיקרו, כבר סביר יותר לומר ששמות המספרים השתנו מזמן הרמב"ם, וכשהוא אומר 27 דרהם כוונתו למספר שאנו מכנים 31. אחר שצפיפות המים ידועה בדיוק גבוה מאד, ממילא גם שיעור האצבע לפי הרמב"ם ידוע לנו בדיוק גבוה מאד, והוא קטן במקצת מזה שמדד רח"נ.ישראל אליהו כתב:נעשה סדר. יש לנו מידע (מוחלט) שמשקל חלה בזמן הרמב"ם היה 1560 גרם. אין לנו מידע מוחלט על מידת האצבעות של הרמב"ם, וכן אין לנו מידע מוחלט על נפח הקמח של הרמב"ם. יש לנו ב' אפשרויות. האחת, לומר שהקמח של הרמב"ם הוא בדיוק כמו הקמח הלבן שלנו (מה שלא מסתבר כלל וכלל, כי מסתמא היה לרמב"ם קמח מלא שנפחו יותר קל מהלבן), והמים של הרמב"ם הם כמו המים שלנו (וכבר הבאתי תשב"ץ), ואז כיון שהאצבעות שלנו לא מתאימות למשקל של הרמב"ם, נחליט שהאצבעות שלנו השתנו.
האפשרות השניה, לומר שהאצבעות שלנו לא השתנו, וכיון שאנו רואים שהמשקל של הרמב"ם לא משתווה לאצבעות שלנו, נחליט שהקמח של הרמב"ם היה שונה, ואילו היה בודק בקמח שלנו, היה מגיע ל1666.
ולזה הבאתי את דברי האבקת רוכל שהמידה היא שקובעת. וכל שיש לנו איזה ספק כנ"ל, עלינו למדוד שוב לפי זמנינו, וזה מה שעשה הרח"נ (ולומר שלא דייק במדידותיו, זה מופרך. תראה איך הוא מדייק בספרו בכל מה שמדד), וכיון שהנתונים הם שזה לא מתאים למשקל הרמב"ם, עדיף לומר שהאצבעות שלנו מכריעים את משקל הרמב"ם, באופן שנאמר שהרמב"ם שקל קמח אחר. וזה עדיף מאשר שנאמר שאצבעותינו השתנו. [ואמנם הרח"נ חשב שהדרה"ם לא השתנה מזמן הרמב"ם, וממילא גם הקמח לא השתנה. אולם אנו יודעים שהדרה"ם כן השתנה, ולכן צריכים לומר שהקמח שלנו השתנה].
ושוב, כת"ר משיג על החזו"א עצמו ואין זה הנושא.ברזילי כתב:העובדה שמדדו שני גדול"י באותה תקופה ובאותה מדינה ויצא להם פער של 20% ממחישה שוב עד כמה מדידות כאלה אינן מדוייקות, ויש לסמוך יותר על מדידות משקל.
ברזילי כתב:אני מסכים עם הסיפא - שנקודת המוצא שלו היתה הסכמת חכמי הדורות (אם כי יש לפקפק טובא גם בזה - כדרכו של החזו"א בנושאים אחרים "חכמי הדורות" שדעתם נחשבת אצלו לקביעת מנהג "כל ישראל" הם מדגם מייצג של תת-קבוצה ספציפית, ואכמ"ל). אבל על זה גופא שאלתי - אם יתברר שהסכמה זו היתה בטעות, זה לא רלבנטי?
א. לא נמצא דרהם מצרי, אבל כן נמצאו מטבעות דרהם שהוטבעו בסוריה באותה תקופה. היחס בין דרהם מצרי לדרהם ערבי (דרהם אל-ערב) נמסר לנו במדוייק על ידי ר"א בן הרמב"ם.יורה_דעות כתב:הערה קטנה על הכותרת וההודעה הראשונה: לא נמצא עדיין דרהם מצרי מזמן הרמב"ם. הרמב"ם מדגיש שמדתו היא אך ורק בדרהם של מצרים ומזמנו. נמצאו מהרבה תקופות ומהרבה מקומות אבל לא זה שהרמב"ם דיבר עליו. (כך לפחות לפי המתואר בספרים מהשנים האחרונות)
ברזילי כתב:א. לא נמצא דרהם מצרי, אבל כן נמצאו מטבעות דרהם שהוטבעו בסוריה באותה תקופה. היחס בין דרהם מצרי לדרהם ערבי (דרהם אל-ערב) נמסר לנו במדוייק על ידי ר"א בן הרמב"ם.יורה_דעות כתב:הערה קטנה על הכותרת וההודעה הראשונה: לא נמצא עדיין דרהם מצרי מזמן הרמב"ם. הרמב"ם מדגיש שמדתו היא אך ורק בדרהם של מצרים ומזמנו. נמצאו מהרבה תקופות ומהרבה מקומות אבל לא זה שהרמב"ם דיבר עליו. (כך לפחות לפי המתואר בספרים מהשנים האחרונות)
ב. בסופו של דבר, אם רוצים לקבוע את המשקלים בדיוק, לא ערכו של הדרהם חשוב, אלא ערכו של הדינר. משקלו של הדינר ידוע, והמטבעות שנמצאו הם בפיזור קטן מאד (לעומת הדרהם), וכך גם מקובל אצל הנומיסמטיקאים שמשקל הדינר הערבי היה יציב במשך מאות שנים, כולל זמנו של הרמב"ם. אחר שהרמב"ם קובע את הרביעית כנפח מים במשקל 17.5 דינרים, מדידה מדוייקת של הדרהם המצרי אינה נצרכת כלל.
וראה גם באשכול זה אודות הקונטרס המדובר.'המחדשים' קובעים בודאות שדינר משקלו 4.25 גרם ואין חולק בזה (בהערה: לטענתם משקל זה היה יציב במשך 600 שנה. במציאות אין דינרים ממצרים בזמן הרמב"ם שמשקלם 4.25 גרם). ראשית נא עיין בספר מנחת צבי' סימן נ"א שסובר על פי חוקרים שדינר משקלו 4.35 גרם. וראה עוד בספר 'מדות ומשקלות של תורה' עמוד פ"א שמביא חוקר שמשקל הדינר היה 4.688 גרם ועל סמך מה קבעת בודאות שהחוקר שסובר שהדינר שמשקלו 4.25 הוא הצודק?"
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 157 אורחים