עדיאל ברויאר כתב:לכאורה זה תלוי בשתי שאלות -
א. האם באמת ניתן לראות את הפירורים לאחר האפייה? אם לא, זה בטל בשישים.
עדיאל ברויאר כתב:אגב, יש לשים לב שלפי הדעות שחברה בע"מ אינה יישות מוכרת מבחינה הלכתית (סברה שמשתמשים בה בעיקר לענייני ריבית), לכאורה יש מקום להקל בזה גם מצד מכירת חמץ וטבילת כלים, שאינם נחשבים כנמצאים אצל יהודי.
אורך רוח כתב:יש לזכור שכל ענין החומרא שלא לסמוך לאחר הפסח על חמץ בעין שנמכר לגוי הינה חומרא בלבד, וכתבו הרבה מן הפוסקים דאין לחוש לחומרא זו, ובודאי שאפשר לצרף לה לסניפין את הטענות המובאות כאן.
עדיאל ברויאר כתב:אורך רוח כתב:יש לזכור שכל ענין החומרא שלא לסמוך לאחר הפסח על חמץ בעין שנמכר לגוי הינה חומרא בלבד, וכתבו הרבה מן הפוסקים דאין לחוש לחומרא זו, ובודאי שאפשר לצרף לה לסניפין את הטענות המובאות כאן.
אתה צודק, וכך באמת לפי רוב הפוסקים. אך יש לזכור שיש פוסקים שאינם סומכים על מכירת חמץ כלל וכלל מדינא.
בברכה המשולשת כתב:אדוננו הגר"א
עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).
אוהב אוצר כתב:עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).
אתה רוצה לומר שפוסקי זמננו לא ראו זאת? ממש מפחיד! כיצד מצאת מקור כזה?
אוהב אוצר כתב:עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).
אתה רוצה לומר שפוסקי זמננו לא ראו זאת? ממש מפחיד! כיצד מצאת מקור כזה?
נוה הלבנון כתב:פוסקי זמנינו אינם נחשבים 'אחרונים' ודאי לא אלו שטרם פקיע שמיה.[/size]]
כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
אחימעץ כתב:כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?
אבן זועקת כתב:נושא הפירורים הוזכר בעבר באשכול זה
אוהב אוצר כתב:הרב הנוה, דעה של 'גאון' בעלת משקל גדול להוסיף בחיזוק החומרא של אלו שמשתדלים שלא לסמוך על המכירה.
אחימעץ כתב:כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?
אחימעץ כתב:כבר האריכו לבאר שאין פסול במכירת חמץ משום הערמה כעין זו, כי כל איסור התורה בחמץ היה להרחיק החמץ מהאיש הישראלי בימי הפסח דווקא וזה באמת קורה במכירת חמץ, משא"כ במלאכת שבת שסו"ס לא שובתת בשבת וחוזרת לעבוד בימי השבוע.עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
וככלל לכאורה מי שסומך על היתר עסקא באיסור לאו חמור ובהיתר מאד רעוע מצ"ע, כיצד לא יסמוך על מכירת חמץ שאיסורה משום קנסא בעלמא?
הסברא הנ"ל אינה מתירה, המכירה מתירה מעיקה"ד.עדיאל ברויאר כתב:
לא הבנתי כיצד מועילה הסברה הנ"ל להתיר איסור תורה. הרי החמץ ברשותו! וכי דרשינן טעמא דקרא?!
לגבי היתר עיסקא, כפי שכבר העירו, גם היא בעייתית מאוד ויש פוסלים גם אותה, כמו מכירת חמץ והיתר מכירה (והרי מהמקור הנ"ל עולה שהערמה אסורה גם בדרבנן, וכן עולה מהרבה ראשונים!).
כמדומני שבספר מלוה ה' לגר"מ לוי זצ"ל כתב שאסור להכנס לאוברדרפט.
המקור הלא-ידוע אכן מעניין מאד, וייש"כ, אבל לעצם הענין יותר היה לך להביא תוספתא מפורשת "אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור".עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).
אחימעץ כתב:הסברא הנ"ל אינה מתירה, המכירה מתירה מעיקה"ד.עדיאל ברויאר כתב:
לא הבנתי כיצד מועילה הסברה הנ"ל להתיר איסור תורה. הרי החמץ ברשותו! וכי דרשינן טעמא דקרא?!
לגבי היתר עיסקא, כפי שכבר העירו, גם היא בעייתית מאוד ויש פוסלים גם אותה, כמו מכירת חמץ והיתר מכירה (והרי מהמקור הנ"ל עולה שהערמה אסורה גם בדרבנן, וכן עולה מהרבה ראשונים!).
כמדומני שבספר מלוה ה' לגר"מ לוי זצ"ל כתב שאסור להכנס לאוברדרפט.
ואלא מאי הערמה היא לטענת כת"ר [ויש להדגיש שב' מיני ריעותא יש בהערמה הא' בדיני חושן משפט שאפ"ל שבלב כל אדם שאינו מתכוון באמת למכור, אך לא ע"ז מדבר הגאון הנ"ל אלא על ענין הערמה שהוא מכוון לעקור את המצווה בפטורא בעלמא ו]ע"ז התשובה היא שאין כאן הערמה כי באמת החמץ אינו ברשותו באופן מוחלט בימי הפסח ומה שעושה טצדקי בכדי לקבלו אחר הפסח אין בזה שום ריעותא בקיום כוונת התורה.
ברזילי כתב:המקור הלא-ידוע אכן מעניין מאד, וייש"כ, אבל לעצם הענין יותר היה לך להביא תוספתא מפורשת "אין מוכרים חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכל עד שלא הגיע שעת ביעור".עדיאל ברויאר כתב:מקור חד ומזעזע (וכ"כ אמיתי וישר, בעיניי הקטנות) מהגאונים שמחזק את האוסרים (עוסק בהקניית בהמה לגוי בשביל מלאכת שבת. יעוי' בתוס' שבת יח ע"ב) -
תשובת גאונים שהובאה בסידור המיוחס לר' שלמה מגרמייזא (סי' קטז אות יח), וז"ל: "אפילו מוכר לו מכירה בעדים ואינו מתנה עמו על מנת שיחזירם לו אחר השבת, וקונה אותם גוי קיניין גמור, כיון שיצאת שבת וחוזר ישראל כמנהגו, הוכר הדבר, ויודעין הכל שמתנה עמו להתערם במצות [ולגנוב] דעת שמים ודעת הבריות, ויש כאן בדבר איסור וחילול השם בפני גוים וישראל, אפילו הערמה בדרבנן, אפילו בדבר שבות, איסור לעשות לכתחילה, וכל שכן הכא בדבר מלאכה", עכ"ל.
הדברים הובאו בשינויים קלים גם בגאוניקה (ח"ב עמ' קצו-קצז).
אלא מאי, תנאים אחרונים נחלקו על דברי התוספתא הללו, וא"כ הם דחויים להלכה. ה"ה לדברי הגאון שצטטת - אחר שמאות בשנים הסכמת רוב מכריע של הפוסקים היא שניתן למכור חמץ גם באופן קבוע מדי שנה בשנה, וגם כשברור לכל שיש כאן הערמה, וכן עמא דבר דורות רבים, דברי הגאון הנ"ל (וכן דברים מפורשים יותר של רב עמרם גאון ועוד) לא נפסקו להלכה ותו לא (יש מקום לדון באופני המכירה השונים, ועד כמה המכירה של זמננו טובה יותר או פחות מזו של הפוסקים לדורותיהם, אבל כל זה איננו נוגע למקור שהזכרת ששולל הערמות באופן כללי, וזה נגד הסכמת הפוסקים בכ"מ).
אמנם, יש בהחלט מקום לחלק מבחינת הסמכות, בין הכרעת התלמוד (או התוספתא) להכרעת פוסקים ראשונים ואחרונים, אבל מי שבעיניו רק דברי התלמוד מחייבים, והכרעת הב"י (למשל) להתיר מכירת חמץ אינה בעלת משקל בעיניו, למה יסמוך דווקא על תשובה של גאון עלום-שם?
עדיאל ברויאר כתב:מהתוספתא היה ניתן לטעון רק לגזירה דרבנן. אם המכירה לא תקפה כלל מדינא, לכאורה עובר המשהה על ב"י וב"י.
אחימעץ כתב:עדיאל ברויאר כתב:מהתוספתא היה ניתן לטעון רק לגזירה דרבנן. אם המכירה לא תקפה כלל מדינא, לכאורה עובר המשהה על ב"י וב"י.
גם בדברי הגאון מבואר רק על איסור ההערמה שגונב דעת המקום ולא על איסור מעיקר דינא דבל יראה.
בדיוק כך, וגם דברי גאון שלא הותירו חותם משמעותי בדורות שאחריהם, במקום הכרעת הפוסקים ומנהג כל ישראל במשך אלף שנה, אינם משנה (עם ההסתייגות בסוף דברי לעיל)אחימעץ כתב:בית שמאי [פסחים כא א] במקום בית הלל אינה משנה.
עדיאל ברויאר כתב:באמת זה תלוי כיצד מבינים את המילים "ויש כאן בדבר איסור". ומסכים בהחלט שאין הכרח מכאן שהמכירה פוקעת לגמרי, אלא רק אסורה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 375 אורחים