אשה אי מותרת ללמוד תורה
ד' בהעלותך התשכ"ט בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי היקר מאד נעלה נו"נ או"א חוב"ט מתנהג בחסידות יר"ש וכו' כש"ת הרה"ג מוה"ר ליבוש לאנדסמאן שליט"א.
אחדשה"ט בדבר שאלתו בהא דקיי"ל דלא ילמוד תורה לבתו כמבואר יו"ד סי' רמ"ו ס"ו אם מותרת האשה לעצמה ללמוד תורה וכן ללמוד מאשה אחרת, ולפום ריהטא הי' נראה דדא תלוי במחלוקת בכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות אם רוצות לקיים דנחלקו בה הראשונים דעת רש"י והטור וכן נראה דעת הרמב"ם דאין יכולין לקיים ודעת התוס' ושאר ראשונים וכן אנן נוהגין דיכולות לקיים ומיהו יש לדחות דלא דמי דהכא טעם איכא לדבר כאלו מלמדה תפלות.
והנראה דללמוד לעצמה ודאי מותרת דמי יאמר לה שתשמע לנו שלא תקבל שכר כיון דמפורש אמרו דמקבל שכר כמבואר בש"ס דגם אשה יש לה שכר על לימודה ובאמת המפורסם לא צריך ראי' הרי לן נשים מלומדות מדור דור וברוריה דביתהו דר"מ ומיכל בת שאול וגם בדורות האחרונים ואשת הפרישה ועוד ועוד ומיהו ללמוד עם אחרות צ"ע קצת אם מותרות ג"כ וקצת הי' נראה משנה קידושין פ"ב לא תלמוד אשה סופרים ופי' בגמ' אשה משום אבהתא דינוקי ובלאו הכי היתה מותרת ללמוד עם אחרים ואולי דוקא זכרים והכי משמע לשון ינוקי ולא קאמר משום תינוקת ולכאורה להטעם דמלמדה תפלות אין נפ"מ מי הוא הלומדה והלומדה עובר משום לפ"ע עכ"פ ואם נשלחה ע"י אביה א"כ הוא עובר וגם המורה עוברת כמובן. ומיהו כל זה ללמדה תורה פלפולי דאורייתא אבל ללמדה הלכות אדרבה מצוה וחיוב הוא וכל הנשים מחויבות לדעת כל המצות ל"ת דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה וא"א לחייבן אם לא ילמדו וכן מחייבות ללמוד כל המ"ע שהז"ג איך לקיימם והלכות שבת ויו"ט ופסח וכל המועדים וש"ע א"ח הל' תפלה וביהכ"נ נטילת ידים ברכת המזון קריאת התורה וכל שארי הלכות הנוגעות כמובן. ועיין ס"ח סי' שי"ג ושו"ת מהרי"א יו"ד סי' מ"ח.
ובזה הנני ידידו המברכו בברכת התורה ללומדיה דושה"ט וש"ת בלב ונפש. מנשה הקטן
אוצר החכמה כתב:הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?
מה שנכון נכון כתב:אוצר החכמה כתב:הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?
בקרית מלך הביא מקור לזה מהירושלמי ריש חגיגה: נשים לשמוע [ולא ללמוד] דלא כבן עזאי. אף דמירי במקרא.
אוצר החכמה כתב:הגר"א בביאורו באמת מביא מקור להיתר תורה שבכתב מהגמרא בנדרים ששוכר מלמד ללמד בנותיו, מה שלא ברור לי בזה הוא שהגר"א מביא את זה בתור מקור לדברי הרמב"ם שאין בזה תפלות, אבל הרמב"ם שם אומר שאעפ"כ יש איסור בדבר וקשה א. הרי בגמרא שם משמע שמותר לגמרי. ב. מאיפה באמת לקח הרמב"ם את החילוק שיש בזה שתי דרגות: איסור ותפלות?
כנסת ישראל כתב:בלי להתייחס לכל הענין, במכתב הגרעק"א אחר פטירת רעיתו כותב שהיה לו ויכוחים איתה בעניני עבודת השם עד חצות הלילה.
חובב_ספרים כתב:בשו"ת זכרון יוסף [סי' י"ג ד"ה כאשר אמרתי] הוא כתב שאמר דבריו שם "בפני זוגתי המושכלת ומלומדת" והביא מה שהיא הוסיפה לבאר פיוטים ותפילות ע"פ זה.
כל דצריך כתב:בספר "דורות בישראל" מאת שלמה אשכנזי ישנו פרק על נשים משכילות וחכמות וכתוב על מקרה באירופה לפני כמה מאוד שנים שבישיבה מסוימת לאחר פטירת ראש הישיבה לא היה מועמד גבר הראוי מספיק למלא את מקומו ואישה (אאל"ט ממשפחתו של ראש הישיבה הנפטר) שימשה במשרה זו כשהי מאחורי וילון בשיעורי לפני התלמידים).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 254 אורחים