הוד_והדר כתב:איש ספר
לגבי אות ט, הריא"ז לא השמיט כלום, אם מישהו השמיט היה בדרך כלל בנו רש"א שעשה בכתבי המנח"א כבתוך שלו, ובהוצאות חדשות הרבה פעמים החזירו הרבה השמטות וכו' וד"ל ואכמ"ל
לגבי הנ"ל (כעת כבר אות י', מחמת הוספת מספר לאחת הקטעים באמצע).
גם הרש"א מרגליות לאו קטלא קניא באגמא הי', אך בכל אופן פשוט שלא היה עושה דבר כזה בלי התייעצות עם אביו, בפרט כאשר אביו הי' לו כנראה שייכות עם ההדפסה.
גם הבקורת עליו "שעשה בכתבי המנח"א כבתוך שלו" מוגזם, האם הוסיף דברים בתוך הספרים, האם השמיט דברים חוץ מדברים הפוגעים ישירות באנשים מסויימים, לא ולא. כך שכל ה"עשיה כבתוך שלו" מצטמצם לצנזור דברים הפוגעים, שהיא הנידון באשכול זה, ואדרבה משם ראיה לדידן שדעתו (ודעת אביו) שיש להשמיט דברים כאלו.
כמו כן לא טיפש הי' הרש"א שבשנת תשכ"ב (כנרשם מפורש על שער 'מאמר זכרון צדיקים' ושער 'מאמר מילי דהספידא') כאשר עדיין היו בחיים כו"כ תלמידים מובהקים של המנח"א (לדוגמא, מהמבוגרים בעל 'תורת א' משאפראן, מה"צעירים" בעל 'בית ארזים' ובעל 'כוכבי יצחק'), שהוא ישמיט לדעת עצמו בלי יראה מהתוצאות, וכנראה הבין שדעת כולם כמותו.
ולגוף הספר 'חמשה מאמרות' הנזכר, מונחת כעת לפני, יצא לאור על ידי "הוצאת ספרי בית צדיקים שע"י ת"ת תפארת בנים בנשיאות כ"ק אדמו"ר מרן ממונקאטש שליט"א", המסייעים לדפוס הנזכרים במפורש הם הר"ר בעריש וויינבערגער (הידוע ביותר נידון ה'אגרות שפירין' שסידר) והר"ר פנחס עסטרייכער, שניהם חסידי מונקאטש מובהקים. אין שום זכר מהרש"א מרגליות, אך יש ב'כתבי קודש' שבסוף 'מאמר מילי דהספידא' תוספת "הגהות הארזי"ם", ר"ת שמו של ריא"ז מרגליות, כך שהאב וודאי היה מעורב בהדפסה, ויש להסיק על מעורבות הבן רק מתוך היותו בן הקרוב אל אביו. על כל פנים, נראה שגדולי חסידי מונקאטש היו אז בדעה זו שיש להשמיט הדברים הבוטים מתוך הספרים, ועל כגון דא נאמר סתירת זקנים בנין.