"שלש מזבחות במקום רואים אותם לחזות"

[נוטר הכרמים]

"ולמה נתינת דמו על המשקוף ושתי המזוזות. שהן שלש מזבחות במקום רואים אותם לחזות. זכר שלש מזבחות של אב – המון נרמזות. שבדן ובית אל ואלן מורה נחרזות". (סילוק לשבת הגדול מרבינו יוסף טוב עלם).

א) ומטו להקשות בזה (בשם מרן הגר"ח מבריסק שהקשה להגאון רבי שמחה זליג זצ"ל דיין ומו"ץ דבריסק), דעולה מדברי הפייט דאברהם אבינו בנה שלשה מזבחות, וחידש בעל הפייט כי שלשת ההזאות של פסח מצרים על המשקוף ועל שתי המזוזות היו כנגד אותן שלש המזבחות, [ועי' בפסחים (צו, א), ועוד, הא תנא רב יוסף שלשה מזבחות היו שם, על המשקוף ועל שתי המזוזות].

ואמנם לא כן מבואר בדברי רש"י בפרשת בלק (כג, ד) עה"פ את שבעת המזבחת, וז"ל, שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כולן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו', (שם יג, יח) ויאהל אברהם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'. ויעקב בנה שתים; אחד בשכם ואחד בבית אל. הרי לנו להדיא דאברהם אבינו בנה ארבעה מזבחות.

(יעויין בזה כל העובדא בספר משנת חיים (להגרח"מ הלוי שטינברג שליט"א, פר' וירא), ויעויין עוד בספר מגדים חדשים (להגרד"י וייס שליט"א, שם), ובאמת כבר הקשה כן בהגהות הרש"ש פסחים ל, ב, ויעו"ש שהקשה עוד על הפייטן דבדן לא מצינו שעשה מזבח).

[אף כי יש לציין שמצינו דעת ר' ישמעאל במכילתא דפי' סף אסקופת הדלת, וס"ל ששם חקק גומא וקבל ג"כ הדם, ומובא בירושלמי (פ"ט ה"ה) שיטה זו, (ומבואר שלשיטה זו כך עשו מביא סף כלי ומקבל הדם ונתן הכלי על האסקופה וטובל האגודה בהכלי ומזה, וקחשיב ארבעה מקומות משום שלא היה טובלין מהכלי עד שנתנו אותו על האסקופה)].

[נוטר הכרמים]

ב) ושמעתי מהרב הגאון רבי יאיר ישראלי שליט"א שאמר ליישב שישנו חילוק גדול בין ג' מזבחות שבנה אברהם בדן ובבית אל ואלון מורה שתכלית אלו המזבחות היה לפרסם אלקותו ית' כדמפרש קרא 'ויקרא בשם ד', וכמו שפירשו חז"ל דהיינו שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה (ב"ר לך לך לט, מז), ולעומת זאת המזבח שבנה אברהם אבינו בהר המוריה היתה לתכלית אחרת, כדמפרש קרא (בראשית כב, יד), וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵֽׁם־ הַמָּקוֹם הַהוּא ד' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד' יֵרָאֶֽה. ופירש"י, ה' יראה - פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות: אשר יאמר היום - שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקדוש ברוך הוא לעמו.

והיינו שבנה מזבח במקום המיועד לדורות לבית המקדש, ובזה העמיד לדורות את המקום המוכן להשראת השכינה ולהקרבת הקרבנות, ועי' ברכות סב, ב, רבי יוחנן אמר בית המקדש ראה, ובפסחים פח, א, אברהם קראו הר וכו'. וברמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה ה"ב, ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק וכו'.

ומעתה מבואר דהפייט מיירי מאלו המזבחות אשר "במקום רואים אותם לחזות", והיינו שנועדו למטרת שיראו אותם ויקרא שמו של הקב"ה בפי כל בריה, אשר לזה ניתן דם הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות, שהם לאות על הפתח, ואין זה סתירה לזה שהיה מזבח נוסף בהר המוריה, עכ"ד, ודפח"ח.

[נוטר הכרמים]

ג) אולם נראה להרחיב הדברים בביאור ובתוספת עומק, בהקדם דברי המשך חכמה הנפלאים בתחילת ספר ויקרא, וז"ל, הקדמונים נחלקו בטעם הקרבנות: המורה אמר כי הוא להרחיק לב האדם מעבודה זרה. והרמב"ן (ויקרא א, ט) וסייעתו אמרו כי הוא לקרב כל הכוחות העולמות. והוא ענין עלעקטרי רוחני, אשר בפעולות הכהן עשה גבוהות בעולמות שונים כידוע.

ואולי יש להכריע, כי קרבנות במה הם רק להרחיק עבודה זרה מלבבות עם ישראל, לכן צוה כי יקטירו לשם שמים. לא כן קרבנות בית המקדש - המה ודאי לקרב העולמות ולחבר דודים [ומצאתי אחרי זה בדברי רלב"ג בתועליותיו במלכים על קרא ד"רק בבמות הוא מזבח ומקטיר" (מלכים - א, ג, ג) - שאף שהיו מותרות אין בהם כונה עצמית, יעויין שם]. ומקור לזה הא דתנן ריש פרק פרת חטאת (זבחים קיג, א): אין ריח ניחוח בבמה קטנה. הרי דקדשי במה אינם לריח ניחוח. ובזה יובן הא דאמר רב נתן (נדרים כב, א): הנודר כאילו בנה במה (והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן). היינו שבמה היא לגדור עצמו מעבודה זרה. אבל בזמן שבית המקדש קיים הוא עושה רשע במה שגודר עצמו מעבודה זרה בהא דבונה במה, הלא ה' בהיכל קדשו ויכול להקריב במקדש! כן הנודר, הוא רוצה לגדור עצמו בנדר, אבל הוא מוסיף פשע, שכבר גדרתו התורה באזהרותיה המאירות עיניים. ודו"ק.

ולפי דברי המש"ח מבואר היטב החילוק הנז', דג' הקרבנות הראשונים שהקריב אברהם אבינו בודאי היו במין הראשון, והיה להם דין הקרבה בבמה, וכל תכליתם היה לתכלית הראשונה להרחיק עבודה זרה מכל לבבות התועים אחריה, ולהקריא שם הקב"ה בפי כל בריה, אבל הקרבן שהקריב בהר המוריה היה לקרב את העולמות, וכבר האריכו האחרונים לבאר שהקרבת הקרבן בעת העקידה היו לזה כל דיני קרבן כמשפטם בבית המקדש, כמבואר במשך חכמה סו"פ וירא לענין השחיטה במאכלת, דהיה לזה דין קרבן בבית המקדש דבעי כלי שרת כדאיתא ברש"י שם, ולא דין במה דתנן בזבחים קיא דא"צ כלי שרת.

והנה איתא בב"ר (בראשית יט, ח), עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה.

ומפורש בשם רבינו הגר"א (ליקוטים בסוף פי' לאיוב) שהורדת השכינה ע"י אברהם אבינו היה בעת הקרבת הקרבן שאמר אברהם 'אשר יאמר היום בהר ד' יראה', ומבואר להדיא דענין קרבן זה בהר המוריה היה כדברי הרמב"ן לקרב העולמות.

[ונראה עוד לפי"ז, דהנה מובא במדרש 'צדקות' (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד 500), וחסד לאומים חטאת, חסד שעשה אברהם אבינו חטאת הוא לאו"ה. אמר הקדוש ברוך הוא לאו"ה לא היה אחד מכם שבנה מזבח לשמי עד שבא אברהם ובנה מזבח לשמי שנאמר ויבן שם אברהם מזבח וגו' (בראשית כ"ב).

ולכאורה צ"ב, דהרי איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל), ר' שמעון אומ' באצבע הראה הב"ה לאברהם אבינו המזבח ואמ' לו זה הוא המזבח, והוא היה המזבח שהקריבו קין והבל, והוא המזבח שהקריבו נח ובניו, שנ' ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא ויבן שם אברהם את המזבח, הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים.

וכן מפורש בהמשך לשון הרמב"ם בהל' בית הבחירה שם, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.

ואולם לפי החילוק האמור נראה, דאף כי הראשונים הקריבו לפני אברהם אבינו קרבנות, לא היה זה אלא קרבנות בבחינת 'הר המוריה', לקרב את העולמות, ולא בנו מזבח לתכלית שם ד', והיינו לקרוא בשם ד' ולהקריא אלהותו בפי כל בריה, ודוק].

[נוטר הכרמים]

ד) והנה בענינו של קרבן פסח מצינו שכל ענינו ומהותו זה לתכלית הראשונה הנזכרת בדברי המשך חכמה דהיינו להרחיק עבודה זרה מלבבות עם ישראל, דהנה בקרבן פסח נצטוו (שמות יב, כא): משכו וקחו לכם... ושחטו הפסח. ובמכילתא, ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודת כוכבים והדבקו במצוה.

ובמדרש שמו"ר (טז, ג): הה"ד יבושו כל עובדי פסל. בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה, רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. אמר לו הקב"ה, חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום.
[והרמב"ם בספר מורה הנבוכים (ח"ג פרק מו) כתב, ומפני זאת הכונה בעצמה צונו לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר תחשבו בו שהוא סבה ממיתה, הוא המציל מן המות, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה בעשות כל מה שהיו מרחיקין אותו עובדי ע"ז, עכ"ל].

ומבואר בספרים (תורת חיים חולין צב, א ד"ה גפן, בני יששכר ועוד), ששחיטת השה לקרבן פסח זה ביטול הע"ז של מצרים שישראל היו שטופים בו, כמבואר ברמב"ם ריש הל' ע"ז, שכן הטלה הוא אלהיהם של מצרים, ובשחיטתו הוכיחו את אפסיותו.

ובספר שפתי כהן עה"ת האריך לבאר שזהו כל מצות שחיטת הפסח, לבטל את את מזל טלה שהמצרים שלטו בו, וגם לשחוט הפה-סח של המקטרג שרו של מצרים שאמר מה נשתנו אלו מאלו, לזה שחטוהו כדי שידע שבטלתם אתו ויסתם פיו. ושחטוהו יום י"ד לפי שליל ט"ו היו נימולים וע"ז של ישראל אין לה ביטול.

ועוד כתב טעם לאיסור 'כל עצם לא תשברו בו', לפי שאיזה מישראל היו עובדים למזל טלה, וע"ז של ישראל אין לה ביטול עולמית, לזה העצם שהוא העיקר לא ישבר שהוא אסור בהנאה ואין לו ביטול.

וכן כתב בחתם סופר על אתר, והוסיף לבאר לפי"ז הכתוב להלן (שמות יב, כד): ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, דהיינו בעתיד בזמן שכבר לא יזדקקו לבטל את הע"ז, ואז תהא מצות קרבן פסח כחק בלא טעם.

ומעתה מבואר היטב דהרמז בהקרבת קרבן פסח, ובפרט פסח מצרים שכל עניינו הוא ביטול הע"ז הוא דווקא לאותם ג' מזבחות שנועדו לקריאת שם ד' והקראת שמו בפי כל בריה בביטול כל ע"ז שבעולם.

[נוטר הכרמים]

ה) והנה בדברי המש"ח מוטמן ברמז כי ענין ההקרבה להרחיק ולבטל הע"ז מעכב בו שיהיה לשם שמים, "כי קרבנות במה הם רק להרחיק עבודה זרה מלבבות עם ישראל, לכן צוה כי יקטירו לשם שמים", ובאמת גם בקרבן פסח מצינו הדגשה זו, כמפורש בלשון רש"י בפר' בא (יב, יא), פסח הוא לה' - הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים.

ועוד מבואר בדברי המש"ח, דבהקרבה בבמות "עצם הקרבנות אינם אהובים להשם ואינם לריח ניחוח, רק כדי להגדירם מעבודה זרה", ובאמת הרי גם בקרבן פסח לא מצינו שנאמר בו ריח ניחוח. (יעויין בספר עמק ברכה על הגש"פ בשם הנצי"ב, ועי' בהעמק דבר דברים טז, ג, ובשו"ת משיב דבר ח"ב סי' נו, וע"ע בכלי חמדה פר' כי תבוא, ובשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' ה).

[מה שנכון נכון]

כבר העירו שמקור דברי הפייטן בב"ר לט,טז: ויבן שם מזבח לה', אר"א ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י, וא' לקנינה, וא' שלא יפלו בניו.
ובפשטות צ"ל שנמנו רק המזבחות שבנה מעצמו, משא"כ בהר המוריה נצטוה לבנות. [ויעקב שנאמר לו קום עלה בית אל ועשה שם מזבח, היינו שזרזו לקיים את נדרו].

וראה עוד כאן.

12-C-5 35-39.pdf

(57.18 KiB) הורד 354 פעמים

[נוטר הכרמים]

ייש"כ.

בשולי הגליון כתבתי,

אאמו"ר שליט"א העיר בזה, דבדברי רש"י שם (ומקורו בדברי הפסיקתא המובאים בילקוט) מבואר דג' המזבחות זה אחד על בשורת הזרע ואחד על בשורת ארץ ישראל, ורק האחד בעי היינו כנגד הע"ז, שאברהם אבינו נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן והתפלל שם עליהם.

וע"ז השיב הרה"ג ר' יאיר שליט"א, כי בדברי הפיוט מפורש שבדן ובית אל ואלון מורה נחרזות, והיינו מלשון מחרוזת, ומבואר בדברי הפייטן דסבר דכל ענין ג' המזבחות היינו מענין אחד, ולאו תלת מילי נינהו.

[אום אני חומה]

ייש"כ.
דברים נפלאים.

[נוטר הכרמים]

עתה ראיתי שבספר החדש והנפלא "שיעורי רבי משולם דוד הלוי" עה"ת פר' בלק מביא כל העובדא עם הגר"ח, ומציע ביאור אחר - פשטני, הפייט מיירי ממזבחות שאברהם אבינו הקים, המזבח שעליו היה העקידה בהר המוריה לא הוקם ע"י אברהם אבינו, אלא הוא המזבח של קין והבל ונח וכו' כמובא כבר לעיל.

[נוטר הכרמים]

יש להעיר על מה שנתבאר לעיל לחלק בין ענין ק"פ לקרבן אאע"ה בהר המוריה, מדברי המגלה עמוקות (אופן קצג), וז"ל, רצה להעביר מיד השר אמן מנא, השעיר שביד ימינו לקטרג על מכירת יוסף כמו שהעביר האיל שהיה בידו לקטרג על עקדת יצחק. ואותו קטרוג נפרע בחורבן בית המקדש. וזה סוד נורא אלקים ממקדשיך, אל תקרי ממקדשיך. - ויניקתו מצד הימין. ומטעם זה לקח אברהם הגר לאשה. - ובכניסת ארץ ישראל שהוא ת' על ת', שהם ת' עלמין דכסופין, יבטל מצרים שהוא ת' על ת' בתי דינים דחציפין. - ועל ידי משיח בן יוסף יהיה החטא של מכירת יוסף תלוי:
רצה משה להכניע השר הגדול ברקיע שנקרא אמן מנא, שהוא שר גדול של מצרים שהיה בידו ביד ימין שעיר עזים של מכירת יוסף, וביד שמאל איל של יצחק, והיה מקטרג תמיד על מכירת יוסף ועל עקידת יצחק שהעלו איל במקום יצחק (בראשית כב יג), והתורה כתב לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה [כה ד]), כי כבר נתנו לו את יצחק להקריבו. והנה בא משה שהוא בעל הצאן בשעה ששחט קרבן פסח, והעביר את האיל מיד שמאל

[עושה חדשות]

ביאור בענין קרבנות האבות, לפי שי' הר"מ דטעם הקרבנות הוא להרחקת ע"ז,
וכן דיון ארוך בד' הר"מ והבאת מקורות והוספת ביאור,
עי' במצו"ב מספר הבתים שהרחיב בסוגיא זו.

ספר הבתים - מצות הקרבנות.PDF

(2.73 MiB) הורד 370 פעמים

[עושה חדשות]

באופן אישי נהניתי מהסיפור, אעלהו כאן ליהנות בהם בני אדם.

הגרמ''ד - בלק.png (57.24 KiB) נצפה 6886 פעמים

[שטיינער]

כבר הגרי"ח סופר שליט"א בספר הדר יעקב ח"ו סי' ז [יצא לאור בתשס"ו] קדם וזכה וביאר בטוטו"ד דברי הפייטן ויישב דבריו מתמיהות הרש"ש, ושם חשף שמקור הדברים במדרש בראשית רבה פרשה ל"ט, עיין שם דברי נועם. (ושם כתב שלא מצא מקור דברי רש"י בפרשתן ששבעה מזבחות שבנה בלעם כנגד שבעה מזבחות שבנו אברהם יצחק ויעקב ע"ש, והיודע יודיע).

[ברזילי]

ריט"ע היה רבו של רגמ"ה???
(כמו כן, רגמ"ה גם לא היה רבו של רש"י, שהרי רגמ"ה נפטר לפני לידתו של רש"י או סמוך לה, אבל עכ"פ רביה דרביה הוה)

[סיפרון]

אלו דברי הרב הדר יעקב:

הדר יעקב1.PNG (37.83 KiB) נצפה 6862 פעמים

הדר יעקב2.PNG (154.88 KiB) נצפה 6862 פעמים

הדר יעקב3.PNG (149.78 KiB) נצפה 6862 פעמים

[עושה חדשות]

יש להעיר על מה שנתבאר לעיל לחלק בין ענין ק"פ לקרבן אאע"ה בהר המוריה, מדברי המגלה עמוקות (אופן קצג), וז"ל, רצה להעביר מיד השר אמן מנא, השעיר שביד ימינו לקטרג על מכירת יוסף כמו שהעביר האיל שהיה בידו לקטרג על עקדת יצחק. ואותו קטרוג נפרע בחורבן בית המקדש. וזה סוד נורא אלקים ממקדשיך, אל תקרי ממקדשיך. - ויניקתו מצד הימין. ומטעם זה לקח אברהם הגר לאשה. - ובכניסת ארץ ישראל שהוא ת' על ת', שהם ת' עלמין דכסופין, יבטל מצרים שהוא ת' על ת' בתי דינים דחציפין. - ועל ידי משיח בן יוסף יהיה החטא של מכירת יוסף תלוי:
רצה משה להכניע השר הגדול ברקיע שנקרא אמן מנא, שהוא שר גדול של מצרים שהיה בידו ביד ימין שעיר עזים של מכירת יוסף, וביד שמאל איל של יצחק, והיה מקטרג תמיד על מכירת יוסף ועל עקידת יצחק שהעלו איל במקום יצחק (בראשית כב יג), והתורה כתב לא תחסום שור בדישו (דברים כ"ה [כה ד]), כי כבר נתנו לו את יצחק להקריבו. והנה בא משה שהוא בעל הצאן בשעה ששחט קרבן פסח, והעביר את האיל מיד שמאל

ראיתי כעת - ז"ל מורה הנבוכים ח"ג פמ"ו: "אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים, בעבור שחטא עדת ישראל כלה היה בשעיר רמז למכירת יוסף הצדיק, שנאמר בעניינו וישחטו שעיר עזים, ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות לישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, ושצריך כפרה על החטא ההוא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא, רוצה בזה שאם יהיה המרי בממון יפזר ממונו בעבודה, ואם יהיה המרי בהנאת גופו ייגע גופו ויטריחהו בעבודת הענוי והצום ולקום בלילות, ואם יהיה המרי במדה מן המדות יעמד כנגדה בהפך המדה ההיא, כמו שבארנו בהלכות דעות וזולתם, ואם יהיה המרי בעיון, ר"ל שיאמין דעת בלתי אמתי לקוצר יד שכלו והתרשלו מן החקירה ומהתיחד לעיון, יעמד כנגדו בפנות מחשבתו מכל דבר מעניני העולם רק במושכל לבד, ויחשוב וידקדק במה שצריך שיאמן באמת, כאמרו ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי, והוא משל על ההפסק והעמידה אצל הספק, כמו שבארנו בתחלת זה המאמר, כמו שתראה שנעשה באהרן כאשר נכשל במעשה העגל, היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו פר ועגל, וכאשר היה המרי בשעיר עזים היה העבודה בשעיר עזים, וכאשר יתישבו אלו העניינים בנפש, יהיה מביא בלא ספק להיות המרי קשה בעיני האדם ויזהר ממנו עד שלא יכשל אדם בו ויצטרך לכפרה ארוכה וטורח ואפשר שלא תשלם הכפרה, וישמר האדם בעבור זה מן החטא מתחלת הענין ויברח ממנו, וזאת תועלת מבוארת מאד".

[נוטר הכרמים]

והנה הרש"ש בהגהותיו לפסחים (ל, ב) כבר זכה בהערה זו, כפי שכבר ציטטו כאן, ושם הוסיף הערה נוספת: שבדן לא מצינו שעשה מזבח. וכוונתו כי במקראות מצינו שעשה מזבח בחברון ולא בדן, וקושיא זו אינה מתיישבת בכל האמור. [וראה מאמרו של ר' אברהם פרנקל בקובץ המעין ניסן תשע"ב עמ' 35 שרוצה להגיה].

והרב יעקב לויפר שליט"א במילואים ל'סדר יוצרות המבואר כוונת הלב' שבההדרתו הציע דבר המתקבל, שאין כוונת הפייטן לפרט את המקומות שבהם בנה אברהם אבינו מזבחות, אלא הכוונה היא ששלשת מזבחותיו של אברהם עומדים כנגד שלשה מזבחות של חטא שנבנו אח"כ בארץ, והם שני המזבחות שבנה ירבעם בבית אל ובדן לעגלי הזהב (מלכים א יג, ב וברש"י), והמקדש שבנו הכותים בהר גריזים שבשכם היא אלון מורה (ראה רש"י בראשית יב, ו). ולפי"ז את"ש מאוד הלשון 'נחרזות' שאין לו מובן כל כך. כלומר, שלשת מזבחות הקודש של אברהם נחרזים ועומדים כנגד אותם מזבחות של ע"ז שנבנו בארץ ישראל.

והוסיף שאם כנים הדברים, מן הסתם היה לפני הפייטן מדרש שנתעלם מאתנו, ושם היה כתוב ענין זה ששלשת המזבחות של אברהם קידמו את שלשת המזבחות של עבודה זרה.

[ORI929]

נשמח שבעל נוטר הכרמים יצרף כל דבריו אחד לאחד ויעלה כאן כקוב להורדה
בתודה ובברכה