אכילת שום בפסח

[גם זו לטובה]

למה אין שום מיובש לפסח? [כמד' שראיתי במפ"ג באיזה מקום שדיבר בזה]
האם יש מחמירים גם בשום טרי?

[מנחם ירושלמי]

השום מיובא מסין כידוע, ואין ועד כשרות שמוכן לקחת אחריות שהיבוש נעשה תוך שמירה מחמץ, בעבר היה נהוג ליבש עם פירורי לחם כמדומני שהיום לא, אך לתת הכשר פירושו לקחת אחריות לדבר. יש אומרים שזהו כבר נעשה ל"מנהג ירושלים" לא להשתמש בשום מיובש. אך כמדומני ש"מנהג ירושלים" גם היה לא להשתמש בדברים תעשייתיים עד פסקו האחרון של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שהורה לתת הכשר לממתקי ילדים משום שמצוה לשמחם בזה. וא"כ אם יהיה הכשר מהודר על שום מיובש לכאו' לא יהיה טעם לאסור.

[גם זו לטובה]

היכן הובא פסקו של הגרי"פ וטעמו?

[גם זו לטובה]

א' פמ"ג (תס"ד א"א א) "יש נוהגין שלא לאכול שום בפסח, ואיני יודע טעם למה, ומכל מקום עתה אין להקל בפני עם הארץ, ובצנעא לתלמיד חכם אין להחמיר"
ח"א (קכז,א) "נראה לי פשוט, דמה שיש נוהגים שלא לאכול צנון ושומים שאין לזה שום טעם וריח, מותר להתיר להם בפשיטות, דבודאי בזה לא שייך שום סייג"
ב' שמעתי- שבשום יבש גם כיום אין "כשר לפסח" בגלל שהייבוש נעשה בכפרים קטנים בסין, וקשה מאוד לפקח [לא הבנתי למה רק בפסח נזהרים, ומ"ט בכל השנה לא חוששים לשאר איסורים] אולם "שום טרי" יש בכל הכשרויות המוהדרות.
ג' המנהג שהובא בפמ"ג והח"א, לא ידעתי אם מיירי בשום יבש או טרי והאם היו מיבשים במקומם או מביאים מקומות רחוקים, ויש לברר היטב המציאות. [ועכ"פ "שום טרי" בימינו שאין מנהג שלא לאוכלו, פשיטא דמודה הפמ"ג דמותר לאוכלו אף בפני ע"ה]

[עדיאל ברויאר]

השום מיובא מסין כידוע, ואין ועד כשרות שמוכן לקחת אחריות שהיבוש נעשה תוך שמירה מחמץ, בעבר היה נהוג ליבש עם פירורי לחם כמדומני שהיום לא, אך לתת הכשר פירושו לקחת אחריות לדבר. יש אומרים שזהו כבר נעשה ל"מנהג ירושלים" לא להשתמש בשום מיובש. אך כמדומני ש"מנהג ירושלים" גם היה לא להשתמש בדברים תעשייתיים עד פסקו האחרון של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שהורה לתת הכשר לממתקי ילדים משום שמצוה לשמחם בזה. וא"כ אם יהיה הכשר מהודר על שום מיובש לכאו' לא יהיה טעם לאסור.

כיצד יש הכשר (הרב רובין והרב מחפוד) על אבקת שום?

[גם זו לטובה]

השום מיובא מסין כידוע, ואין ועד כשרות שמוכן לקחת אחריות שהיבוש נעשה תוך שמירה מחמץ, בעבר היה נהוג ליבש עם פירורי לחם כמדומני שהיום לא, אך לתת הכשר פירושו לקחת אחריות לדבר. יש אומרים שזהו כבר נעשה ל"מנהג ירושלים" לא להשתמש בשום מיובש. אך כמדומני ש"מנהג ירושלים" גם היה לא להשתמש בדברים תעשייתיים עד פסקו האחרון של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שהורה לתת הכשר לממתקי ילדים משום שמצוה לשמחם בזה. וא"כ אם יהיה הכשר מהודר על שום מיובש לכאו' לא יהיה טעם לאסור.

כיצד יש הכשר (הרב רובין והרב מחפוד) על אבקת שום?

אין כאן קושיה, מה שצריך לברר האם יש סיבה הלכתית למה הרב רובין נתן הכשר ו"העדה" לא.

[עדיאל ברויאר]

לא התכוונתי להקשות על דבריו אלא רק להבין את ההבדל, בין אם יש הבדל מציאותי בין הפקת אבקת שום ובין הפקת שום יבש, ובין אם יש הבדל אחר, הלכתי או טכני.

[עם_הארץ]

שמעתי פעם מהיכן נשתרבב המנהג שלא לאכול שום בפסח.
החטים שהיו משתמשים למצות, בדרך כלל לא היו שמורה משעת קצירה, והיו לוקחים חטים מן השוק ובודקים אותם שלא יהיו מצומחים, כמבואר בפוסקים צורת הבדיקה. ובכל זאת היו מבררים לפני הטחינה, מפני שהיו מעורבים בין גרגרי החטה גם זרעים חריפים, שהיו נראים כמו שן של שום, וגם היו נקראים כן "קנעבעלאך". והטעם הנכון כי אין הקנעבעלאך חמץ, אלא שאם יטחנו יחד עם החטה, והם חריפים, הרי העיסה מחמצת מהרה. ומכאן נשתרבב שהקנאבעל (השום) אסור בפסח.
יבואו המחפשים ויחפשו, והיודעים יספרו, אם אמנם הגרעין של הענין, שהיו מבררים החטה מקנעבעלאך הוא נכון. אם כן, מובן שבהמון העם נשתרבב מזה איסור לשום (גם אם אינו טעם הלכתי).

[משה ובני ישראל]

ואלה שכן אוכלים מכוונים לעל שום מה, על שום שלא הספיק וכו'

[הא לחמא עניא]

בספר המיוחד והמוצלח "כהלכות הפסח" של הרב ראנד, מביא עדותו של זקנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאכלו בבית אביו זצוק"ל שום טרי שחתכו עם סכין חדש שמיוחד לפסח.
ראה שם.

[אפרקסתא דעניא]

השנה יש שום גבישי לפסח בהשגחת בד"ץ העדה"ח.

[אליהו בן עמרם]

בספר המיוחד והמוצלח "כהלכות הפסח" של הרב ראנד, מביא עדותו של זקנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאכלו בבית אביו זצוק"ל שום טרי שחתכו עם סכין חדש שמיוחד לפסח.
ראה שם.

מצוי בחנויות שום טרי, שחתכו ממנו את העלים עד לגובה של כ- 5 ס"מ מעל עיגולו של השום עצמו.
לשאלתי, למה לא נחוש לחיתוך "דבר חריף" בסכין לא ידועה שמבליע בכולו גם אם אינה בת יומה, שמעתי בשם מו"צ חשוב שאין חשש, כי החיתוך בעלים ולא בגוף השום בעצמו.
ומה ידוע לחו"ר דאתרא הדין בענין זה?

[אפרקסתא דעניא]

למה לחשוש שחתכו בסכין ההוא חמץ חם או חריף, או שיש עליו לכלוכי חמץ בעין?

[נשר]

בספר המיוחד והמוצלח "כהלכות הפסח" של הרב ראנד, מביא עדותו של זקנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאכלו בבית אביו זצוק"ל שום טרי שחתכו עם סכין חדש שמיוחד לפסח.
ראה שם.

מצוי בחנויות שום טרי, שחתכו ממנו את העלים עד לגובה של כ- 5 ס"מ מעל עיגולו של השום עצמו.
לשאלתי, למה לא נחוש לחיתוך "דבר חריף" בסכין לא ידועה שמבליע בכולו גם אם אינה בת יומה, שמעתי בשם מו"צ חשוב שאין חשש, כי החיתוך בעלים ולא בגוף השום בעצמו.
ומה ידוע לחו"ר דאתרא הדין בענין זה?

יעויין יו"ד צו (בנו"כ או הט"ז או הש"ך) שם מבואר שזנבות השומים אינם נאסרים אלא כדי קליפה.

[לבי במערב]

יבואו המחפשים ויחפשו, והיודעים יספרו, אם אמנם הגרעין של הענין, שהיו מבררים החטה מקנעבעלאך הוא נכון. אם כן, מובן שבהמון העם נשתרבב מזה איסור לשום (גם אם אינו טעם הלכתי).

וראיתי בספר קובץ מנהגי ישורון על הלכות והכנות לפסח, שהביא שם מפי ספרים ומפי סופרים במה שנהגו שלא לאכול שום בפסח והביא שם שאין במנהג זה שום יסוד ומקור אלא נשתרבב המנהג שלא לאכול שום בפסח. וזאת מסיבה שהחטים שהיו משתמשים למצות, בדרך כלל לא היו שמורה משעת קצירה, והיו לוקחים חטים מן השוק ובודקים אותם שלא יהיו מצומחים, כמבואר בפוסקים צורת הבדיקה. ובכל זאת היו מבררים לפני הטחינה, מפני שהיו מעורבים בין גרגרי החטה גם זרעים חריפים, שהיו נראים כמו שן של שום, וגם היו נקראים כן "קנעבעלאך". והטעם הנכון כי אין הקנעבעלאך חמץ, אלא שאם יטחנו יחד עם החטה, והם חריפים, הרי העיסה מחמצת מהרה. ומכאן נשתרבב שהקנאבעל (השום) אסור בפסח. יבואו המחפשים ויחפשו, והיודעים יספרו, אם אמנם הגרעין של הענין, שהיו מבררים החטה מקנעבעלאך הוא נכון. אם כן, מובן שבהמון העם נשתרבב מזה איסור לשום ואין לזה טעם הלכתי.

(מכאן)
וראה נטע"ג הל' פסח ח"ב ע' רי (ובהע' ז) - שדן בטעם מנהג זה; וע"ע כאן וכאן.

[נותן טעם]

על דרך הצחות יש הוכחה מההגדה שאוכלים שום בפסח שאומרים מצה על שום מה?

[דרומי]

יש לפסק את המשפט נכון וכתמיהה: מצה זו שאנו אוכלים על שום - מה?!...

[לחיים]

כך או כך: אוכלים את המצה עם שום