תעלומה בספר ילקוט יוסף החדש על שביעית

[אוהב אוצר]

אם אני לא טועה, כתב בספר והאר עינינו על שמירת הראיה, שמי שמציק לו מראות אסורות, צריך לדעת שיש לו רגש לדבר כמו שמציק לו מראה של חילול שבת וההיפך, דוגמא לפועל שעובד במוסך שלא אכפת לו להתלכלך בכתמי שמן גדולים ופיח לעומת מנהל בנק שכתם זעיר בחולצה כבר מתבייש בו.
בדיוק הנושא כאן - שיש כאלו כבר גס ליבם בענין ואין להם רגש כלל לכבוד ת"ח בצורה הנצרכת.
הח"ח היה מתיר לכתוב כאן את מה שכתבו על הילקוט יוסף? תוכיחו!

[אוהב אוצר]

ממש לא ברמתו. רחוקים ממנה. אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים. וללא משוא פנים.

עם המילים האלו אנשים נותנים דרור למקלדת שלהם ומתרצים את התנהגותם.
אף אחד לא היה מתבטא כך נגד הגר"ח ק' הרב שטיינמן או ר' שמואל שליט"א [על כולם] בלי להתחמק.
יש דרך.

[ארזי ביתר]

הח"ח היה מתיר לכתוב כאן את מה שכתבו על הילקוט יוסף? תוכיחו!

אתה טוען שלא? תוכיח!

[ארזי ביתר]

אף אחד לא היה מתבטא כך נגד הגר"ח ק' הרב שטיינמן או ר' שמואל שליט"א [על כולם] בלי להתחמק.

איפה אתה חי? עליהם מדברים בצורה יותר בוטה.

[מנדלי]

אוהב אוצר,

יש סיכוי שתפסיק לברבר כאן שטויות במיץ? חוץ ממך אף אחד לא הרגיש פגיעה בגאון בעל הילקוט.

[איש_ספר]

מספיק עם הבכיינות, ועם ההשוואות המטופשות, בן זקני תורה שבדור לבין ת"ח מרמה אחרת לגמרי. שהיא עצמה גובלת בחוצפה. איזה חכם המכיר את מקומו ומכיר גם את משקלם של ת"ח למדרגותיהם.

[אוהב אוצר]

לא עשיתי שום השוואה ביניהם! ההשוואה היחידה היא שאסור לזלזל באף אחד מהם!
אני לא מנסה ח"ו וח"ו לדרג, אתה מסוגל, בבקשה.

[איש_ספר]

לא עשיתי שום השוואה ביניהם! ההשוואה היחידה היא שאסור לזלזל באף אחד מהם!
אני לא מנסה ח"ו וח"ו לדרג, אתה מסוגל, בבקשה.

מי שלא מסוגל להבחין בין מדרגת ר' חיים קנייבסקי למדרגת ר' יצחק יוסף, למשל, באמת אין מקומו כאן.
הצדקנות המאוסה הזו לפי העבירה הגדולה ביותר זה להבחין במשקלם של החכמים, היא היא שמביאה עלינו את אסון הבאבות, הנוכלים הפוחזים והנואפים.

[ארזי ביתר]

אף אחד לא היה מתבטא כך נגד הגר"ח ק' הרב שטיינמן או ר' שמואל שליט"א [על כולם] בלי להתחמק.

איפה אתה חי? עליהם מדברים בצורה יותר בוטה.

הח"ח היה מתיר לכתוב כאן את מה שכתבו על הילקוט יוסף? תוכיחו!

אתה טוען שלא? תוכיח!

מדוע אתה בורח? תענה תשובות לשתי הטענות האחרונות שלי.

[אוהב אוצר]

לא עשיתי שום השוואה ביניהם! ההשוואה היחידה היא שאסור לזלזל באף אחד מהם!
אני לא מנסה ח"ו וח"ו לדרג, אתה מסוגל, בבקשה.

מי שלא מסוגל להבחין בין מדרגת ר' חיים קנייבסקי למדרגת ר' יצחק יוסף, למשל, באמת אין מקומו כאן.
הצדקנות המאוסה הזו לפי העבירה הגדולה ביותר זה להבחין במשקלם של החכמים, היא היא שמביאה עלינו את אסון הבאבות, הנוכלים הפוחזים והנואפים.

בודאי ובודאי שאני מבחין וזה ברור לכל בר דעת, רק לא אזלזל בהם באותה רמת איסור מכיון שבשו"ע לא רשום כיצד להבדיל כמה אצל זה מותר וכמה אצל זה אסור....
יש הבדל עצום בין הרב יצחק יוסף לבין הבאבות למיניהם.

אף אחד לא היה מתבטא כך נגד הגר"ח ק' הרב שטיינמן או ר' שמואל שליט"א [על כולם] בלי להתחמק.

איפה אתה חי? עליהם מדברים בצורה יותר בוטה.

אוי לאלו ולאלו. גם אני נמנה על אחד מן הצדדים אבל לדבר על אחד מהם? אני משוגע?

הח"ח היה מתיר לכתוב כאן את מה שכתבו על הילקוט יוסף? תוכיחו!

אתה טוען שלא? תוכיח!

כל מי שלמד הלכות שמירת הלשון בצורה בסיסית, יוכל לומר שאין היתר להגיד שההלכות בילקוט יוסף נשלפו מהשרוול. זה לשה"ר גמור ובזיון ת"ח.
מדוע אתה בורח? תענה תשובות לשתי הטענות האחרונות שלי.

[יושב בסתר]

הבה נחזור לדיון בגופם של דברים ולא לגופם של אנשים.

מצאתי עוד תימה בספר הנ"ל, בעמ' תתלט חזר שוב פעם על דבריו בענין הבירור בהבנת מהרשד"ם מילה במילה, אלא שבאמצע הוסיף עוד שני חכמים נוספים שס"ל כמוהו בהבנת מהרשד"ם, והם שו"ת גדולת מרדכי גלאנטי, והגר"ש סלאנט.
אולם המעיין בדברי הילקו"י עצמו כשמביא אותם, ימצא שאין שום איזכור למילה חרם, או נידוי, או מהרשד"ם, אלא רק שסמכו על מרן שאין קדו"ש בפירות נכרים.
וא"כ התימה שוב מתעוררת, מה נכנסו שני החכמים הנ"ל לכאן? הרי הוא עוסק בהבנת המהרשד"ם והם לא דברו ע"ז כלל!

[אוהב אוצר]

רק שאבין: גם לפי המעוררים כאן, מוסכם שלפי הב"י [כמו שכתב בצורה ברורה באבקת רוכל] אין לנהוג בהם קדושת שביעית, זה נכון?
עוד, ששם בין הדברים כתב מפורש לגבי חיוב תרו"מ דהא בהא תליא, דהיינו: אם אין חיוב של הפרשת תרו"מ אין בהם קדושת שביעית.

[ס''ט]

כן.

[אוהב אוצר]

כב' גם יגיב על השורה שניה שנוספה כעת

[ס''ט]

יש טעות בניסוח. לדעת הב"י הפירות תורת חולין, וממילא אין בהם דין קדושת שביעית, ולאידך חייבים בתרו"מ (בנתמרחו ע"י ישראל).

[אוהב אוצר]

אני לא חושב שיש מח' על נתמרחו בידי ישראל, זה ברור שעשו נידוי על מי שלא יפריש.

[ס''ט]

ועל זה המבי"ט ובנו מהרי"ט חלקו בתקיפות שאין צריך להפריש, וכן נמשך בעל החרדים והשל"ה. ואף אחד מהם לא חש לחרם (לענין הפרשת תרו"מ)!

[מלח הארץ]

כיון שהוזכרו כאן ר' יצחק יוסף והבאבות לא אתאפק מלספר מה ששמעתי ממנו [מכלי שני] שלפי שנים רבות נסע עם אביו זצ"ל לנתיבות ם מסר אביו שיעור תורה, ואז אמרולו האנשים שסביבו אם הגעת עד הנה בוא והכנס לבאבא סאלי, משנכנס אליו כיבדו הבאבא סאלי מאד וביקשו שישאר עימו לסעודה [כידוע היה עורך סעודות גדולות בכל יום] תוך שהוא אומר לו יודע אני שאם תסעד עימי יחד נצליח להביא את המשיח. ענה לו הגרע"י שיש לו שיעור תורה בירושלים ואם ישאר כאן יפסיד את השיעור ואי לכך אינו יכול להישאר...
ואמר ר' יצחק יוסף שברי לו שלא אמר כן אביו אלא מפני שלא היה לו צד קלוש שאכן יביאו את המשיח.

[אוהב אוצר]

ועל זה המבי"ט ובנו מהרי"ט חלקו בתקיפות שאין צריך להפריש, וכן נמשך בעל החרדים והשל"ה. ואף אחד מהם לא חש לחרם (לענין הפרשת תרו"מ)!

ןאם לא צריך להפריש, אז אין קדו"ש, אני טועה?

[ס''ט]

ההפך, לדעתם מאחר ויש קדו"ש לכן א"צ להפריש.

נסכם:

לדעת הב"י, הפירות תורת חולין, וממילא אין קדו"ש ויש חיוב תרו"מ.

לדעת המבי"ט, הפירות תורת שביעית, וממילא יש קדו"ש ואין חיוב תרו"מ.

[אוהב אוצר]

ההפך, לדעתם מאחר ויש קדו"ש לכן א"צ להפריש.

צודק, טעות שלי.

[גם זו לטובה]

מדהים לראות את הדברים נפרטים לפרוטות, אבל לקושטא המהירות שבה יוצאים כרכי הילקוט יוסף אינה מותירה אפשרות למציאות אחרת.

במחילה, אמת שיש טוענים שכל ספרי ילקו"י לא נכתבו בעיון הראוי וכו', ברם אין לזה שייכות לנידון דידן, לטוב ולמוטב, אין ספק שסוגיא דידן לא למד המחבר במהירות ובחיפזון, אלא כראוי וכנכון ל"עשרת הדברות" במשנתו של אביו שעליה הם נלחמים [וכלשון אחיו של המחבר בלוויה - אבא אנחנו נלחם על..] ברם ברור שהמחבר לא למד וכתב סוגיא זו בצורה אובייקטיבית, יותר אין ברצוני להאריך, מחשש שהאשכול ינעל.

[עתניאל בן קנז]

לשם ידיעה, מצאתי דוגמאות רבות נוספות תוך כדי עיון בספרי ילקוט יוסף, מסגנון האמור (רשימת אחרונים אשר כביכול מסכימים לפסק מסוים. אולם תוך כדי עיון מדוקדק במקורות, נמצא שחלקם לא דיבר מנושא זה, וחלקם אף סובר להיפך). וניכר בהדיא, שהעתיק את המראי מקומות ממלקט אחר, מבלי לעיין בפנים. (כדרכם של מלקטים הכותבים ספרים רבים בנושאים רבים בקצב מהיר...).

לדוגמא
אני מצטט מחידושי אחד הרבנים בני דורינו על הלכות שבת, שנמצא תחת ידי לעריכה. [אקווה שתוכן הדברים יובנו מהציטוט]

ולאור האמור, יש לי השגה על ס' ילקוט יוסף (סי' ש"כ סעי' יח) שנקט להלכה כדעת המקילין הנ"ל, דכל האיסור אינו אלא מדרבנן, וע"כ יש להקל בשבות דשבות וכדו'.
והנה, אף שהפוסק כן יש לו על מי לסמוך - ה"ה הפמ"ג והרדב"ז והשבלי הלקט. מ"מ בפירוט המראי מקומות לפסקו ציין כל מיני ראיות אשר נראות כשיבוש חמור. דמציין המקורות לפסק זה, דכן הוא דעת רש"י - ומפלפל נגד החזו"א וביה"ל הנ"ל שהבינו כרש"י לחומרא ומוכיח שכוונת רש"י לקולא. ומצין דכן פסקו להלכה, הגר"ז, הפמ"ג, המ"ב בשעה"צ, האג"ט, וכן האריך בזה בבדי השולחן.
וכל דבריו תמוהין בזה. דאף אם נקבל סברתו דהפשט האמיתי ברש"י היא כרדב"ז ודעימיה - ודלא כחזו"א וביה"ל ומטה יהודה, מ"מ סוף סוף יש לנו שיטות בראשונים בהדיא החולקות על רש"י, ה"ה שיטת דתוס' רי"ד - אשר התעלם ממנו ולא הביא שיטתו כלל. (הביא רק את ריש דברי התוס' רי"ד אשר הבין ברש"י כרדב"ז והתעלם לגמרי מסופו - החולק על רש"י). וכן התעלם לגמרי משי' הרי"ף - כפי שהבין הפרישה, שהדבר אסור מדינא ואף חייבים עליו.
[וכן יש לציין למה שהערנו לעיל, ויבואר לקמן, שמדברי השבלי הלקט אין ראיה לשי' רש"י - לגבי זתים וענבים, דאפשר לא כתב זאת אלא לגבי לימונים].
זאת ועוד. הני אחרונים שהסתמך עליהם בהכרעת הפסק אינם נכונים כלל. דאה"נ דהפמ"ג סבר כן. מ"מ בשי' שו"ע הגר"ז הלא הבאנו לעיל שיש מפרשין שחזר בו. (ואין לומר שלא ראה את דברים שהבאנו, שהרי הוא מצטט את ריש דברי קצות השולחן שם ורק התעלם מסופם).
ומה שכתב שכן הכריע המ"ב בשעה"צ - לא היו דברים מעולם! דרק הביא שם שיטת הרדב"ז, לאחר שבפנים המ"ב פסק כדרישה, ולעולם לא הכריע בנושא זה.
ובפרט מה שציין בשם אג"ט, הלא שקר ענה בו. דאדרבה האג"ט מסיק בהדיא דיש ראיות מגמ' וראשונים לשי' התוס' רי"ד, וכפי שציינו זאת. וכן מסקנת בדה"ש אינו לקולא - אלא אדרבה לחומרא, ורק בשאר פירות הקיל בצירוף סברות דאין סחיטה בש"פ ואף בזה המחמיר תע"ב.
ולאור האמור רוב מקורות שציין אינם כדבריו, ובוודאי וודאי שמן הדין יש להחמיר בנידון זה, שיש בו חשש איסור דאורייתא, חיוב חטאת, לדעת הרבה ראשונים ואחרונים ודו"ק.

[ארפכשד]

ומה שכתב שכן הכריע המ"ב בשעה"צ - לא היו דברים מעולם! דרק הביא שם שיטת הרדב"ז, לאחר שבפנים המ"ב פסק כדרישה, ולעולם לא הכריע בנושא זה.
ובפרט מה שציין בשם אג"ט, הלא שקר ענה בו. דאדרבה האג"ט מסיק בהדיא דיש ראיות מגמ' וראשונים לשי' התוס' רי"ד, וכפי שציינו זאת.

נבהלו עשתונותי ונתחלחלה דעתי וגם דמעו עיני בראותי חבילות של תשובות שאין בהן ממש.
הא קמן המשנ"ב כתב בסי' ש"כ ס"ק י"ח (על דבר סוחט פירות לתוך קערה על מנת ליתנו אח"כ בתבשיל) וז"ל ועיין בדרישה שכתב דחיובא נמי יש בזה. ובשעה"צ שם כתב על זה וז"ל אמנם אח"כ מצאתי בתשובת רדב"ז דיש בזה איסורא ולא חיובא וכו' וכן כתב הפמ"ג וכו'. עכ"ל. וכל מעיין ישפוט בצדק דפשטות לשון אמנם אחר כך הוא שחוזר בו ממה שכתב במשנה ברורה וגם אם רוצה מאן דהוא לדחוק להפך אין בזה כדי השגה על הרב הילקוט יוסף.
והאגלי טל ג"כ אף שבהפירוש שלו באמת כתב כמו שהביאו בשמו, הן מ"מ בפסק ההלכה בפנים הספר סתם שפטור וי"א שחייב וא"כ משמע שכן דעתו להלכה.

[גם זו לטובה]

ומה שכתב שכן הכריע המ"ב בשעה"צ - לא היו דברים מעולם! דרק הביא שם שיטת הרדב"ז, לאחר שבפנים המ"ב פסק כדרישה, ולעולם לא הכריע בנושא זה.
ובפרט מה שציין בשם אג"ט, הלא שקר ענה בו. דאדרבה האג"ט מסיק בהדיא דיש ראיות מגמ' וראשונים לשי' התוס' רי"ד, וכפי שציינו זאת.

נבהלו עשתונותי ונתחלחלה דעתי וגם דמעו עיני בראותי חבילות של תשובות שאין בהן ממש.
הא קמן המשנ"ב כתב בסי' ש"כ ס"ק י"ח (על דבר סוחט פירות לתוך קערה על מנת ליתנו אח"כ בתבשיל) וז"ל ועיין בדרישה שכתב דחיובא נמי יש בזה. ובשעה"צ שם כתב על זה וז"ל אמנם אח"כ מצאתי בתשובת רדב"ז דיש בזה איסורא ולא חיובא וכו' וכן כתב הפמ"ג וכו'. עכ"ל. וכל מעיין ישפוט בצדק דפשטות לשון אמנם אחר כך הוא שחוזר בו ממה שכתב במשנה ברורה וגם אם רוצה מאן דהוא לדחוק להפך אין בזה כדי השגה על הרב הילקוט יוסף.
והאגלי טל ג"כ אף שבהפירוש שלו באמת כתב כמו שהביאו בשמו, הן מ"מ בפסק ההלכה בפנים הספר סתם שפטור וי"א שחייב וא"כ משמע שכן דעתו להלכה.

באמת בהרבה מקומות יש מבוכה בדבר מסקנתו של המ"ב, כאשר בשעה"צ כתב דלא כדבריו במ"ב, ויש להאריך בזה, וכמד' האריך בזה הרב ענבל במאמרו בישורון, עכ"פ נראה שהמ"ב לא קבע בזה מסמרות, ודעתו האישית נטתה להקל, אמנם לא מלאו לבו לסתום בגוף הספר דלא כפרישה.

[ארפכשד]

מ"מ סוף סוף יש לנו שיטות בראשונים בהדיא החולקות על רש"י, ה"ה שיטת דתוס' רי"ד - אשר התעלם ממנו ולא הביא שיטתו כלל. (הביא רק את ריש דברי התוס' רי"ד אשר הבין ברש"י כרדב"ז והתעלם לגמרי מסופו - החולק על רש"י). וכן התעלם לגמרי משי' הרי"ף - כפי שהבין הפרישה, שהדבר אסור מדינא ואף חייבים עליו.

גם בזה לא ירדתי לעומק דעת הרב המשיג ואפילו לא לתחילת דעתו דאה"נ הדרישה הבין כן בדעת הרי"ף אבל בפ"מ משמע שהבין אף בדעת הרי"ף שהוא דרבנן ובאמת גם אני בעניותי לא ראיתי מאין הוציא הדרישה כן ברי"ף ומי יתן ידעתי דרכו ושמא ס"ל דמאן דפליג על רש"י בביאור הסוגיא בפירוש קדרה וקערה אין לו מקור לפטור במשקה לצורך אוכל אך יש להשיב דמ"מ על סברתו של רש"י דלצורך אוכל שרי מדאורייתא לא מצינו מאן דפליג, וזו היא דעת הפמ"ג.
גם מה שהביא מתוס' הרי"ד כל מעיין יראה בעיניו שאין הדברים מפורשים כלל בהתוס' רי"ד רק האג"ט כתב שנראה דלפי דעתו חייב חטאת דאי משום מראית עין למה יהא אסור היכא דמוכחא מילתא ופשיטא דהפמ"ג שחלק על זה וסבירא ליה שיש משום מראית עין גם בקדרה אין להביא ראיה מתוס' הרי"ד כנגדו.
גם צע"ק למה לא הזכיר הרב המשיג שהדרישה כתב שבלשון הטור משמע שהוא דרבנן.

עכ"פ נראה שהמ"ב לא קבע בזה מסמרות, ודעתו האישית נטתה להקל, אמנם לא מלאו לבו לסתום בגוף הספר דלא כפרישה.

תמהני, הן כתב המשנ"ב בשעה"צ דבזמן כתיבת המשנ"ב עדיין לא ראה את דברי הרדב"ז.

[מאיר סובל]

[/size]

עכ"פ נראה שהמ"ב לא קבע בזה מסמרות, ודעתו האישית נטתה להקל, אמנם לא מלאו לבו לסתום בגוף הספר דלא כפרישה.

תמהני, הן כתב המשנ"ב בשעה"צ דבזמן כתיבת המשנ"ב עדיין לא ראה את דברי הרדב"ז.

תמיהתך על הרב גז"ל תמוהה, וכי זה הודפס בשני ספרים? זה אותו עמוד - ואם אחר הכתיבה גילה ספר שמשנה את הדין, היה מגיה ומתקן כמובן. וברור שלרשום למעלה דעה עיקרית אחת, ולמטה לציין ששוב ראה דעה אחרת - זה בדיוק הכרעה לחומרה בלי לקבוע בזה מסמרות חזקים.

[המעיין]

אחרי הויכוח של החברים מקשיבים דכאן, סוף דבר המתבונן הישר בויכוח זה בהלכות שבת, יראה כי מדובר פה במקרה רגיל של ויכוח הלכתי, וכדרך ויכוחים כאלה יש טענות על הצד השני שהביא ראיות שאינן ראיות, ולא שפיל לסופייהו וכולי.

אבל אין כאן דוגמה לדרך כללית לא ראויה של הילקוט יוסף כפי שניסו להציג את זה.

[ארפכשד]

[/size]

עכ"פ נראה שהמ"ב לא קבע בזה מסמרות, ודעתו האישית נטתה להקל, אמנם לא מלאו לבו לסתום בגוף הספר דלא כפרישה.

תמהני, הן כתב המשנ"ב בשעה"צ דבזמן כתיבת המשנ"ב עדיין לא ראה את דברי הרדב"ז.

תמיהתך על הרב גז"ל תמוהה, וכי זה הודפס בשני ספרים? זה אותו עמוד - ואם אחר הכתיבה גילה ספר שמשנה את הדין, היה מגיה ומתקן כמובן. וברור שלרשום למעלה דעה עיקרית אחת, ולמטה לציין ששוב ראה דעה אחרת - זה בדיוק הכרעה לחומרה בלי לקבוע בזה מסמרות חזקים.

אני הנני תלמיד קטן של רבני הפרום דפה ונסתמכתי על מה שבזכרוני יש שכתבו כאן דהוא טעות נפוצה והאמת היא שהמשנ"ב תיקן השער הציון וביאור הלכה אחר שסיים להכין את המשנה ברורה והכניס את מה שחזר בו והגיה לתוך השער הציון וביאור הלכה. אך בעוונותי שכחתי את משנתי ואיני יודע איה מקומו.

[איש רגיל]

אני הנני תלמיד קטן של רבני הפרום דפה ונסתמכתי על מה שבזכרוני יש שכתבו כאן דהוא טעות נפוצה והאמת היא שהמשנ"ב תיקן השער הציון וביאור הלכה אחר שסיים להכין את המשנה ברורה והכניס את מה שחזר בו והגיה לתוך השער הציון וביאור הלכה. אך בעוונותי שכחתי את משנתי ואיני יודע איה מקומו.

מהודעה זו ואילך: viewtopic.php?f=7&t=15637&hilit#p146957

[ס''ט]

הנני חוזר לדיון שפתחנו בו, האם החרימו הב"י ובית דינו לנוהגים קדושת שביעית בפירות נכרי.

והנה בשו"ת אבקת רוכל (סי' כה) כתב הב"י, כי נידו למקילים שלא להפריש תרו"מ מפירות הגוי שנגמרה מלאכתם ביד ישראל (כסברת המבי"ט), ולא הזכיר כלל וכלל כי היה איזה חרם או נידוי לשומרים בהם קדושת שביעית (כסברת המבי"ט ג"כ).

וזה לשונו:

"אמר יוסף קארו, אחר שכתב החכם הר' משה מטראני אגרת זאת השנית, רצה לעשות מעשה כדבריו בשמיטה שעברה, ומיחו בידו. ובשמיטה זו שהיא שנת השל"ד הקשה את רוחו ואמץ את לבבו לתקוע עצמו לעשות מעשה כדבריו ביד רמה, וקמו כל חכמי העיר ועיינו בדבריו הראשונים והאחרונים וראו שאין בהם ממש, והכריזו בבתי כנסיות בגזרת נידוי שכולם יפרישו תרומות ומעשרות מפירות הגוי שנתמרחו ביד ישראל בשביעית כמו בשאר שנים. נאום הצעיר יוסף קארו".

יבוא הטוען ויטען לאו דוקא, והב"י חדא מינייהו נקט, דהא בהא תליא, ולדעתו כמו"כ הנידוי כולל ג"כ מי ששומר בהם קדו"ש.

ולאידך יטען שכנגדו, דאדרבה, אילו היה כך בודאי לא היה לו לב"י להשמיענו רק שנידו למקילים שאינם מפרישים תרו"מ, אלא גדולה מזאת היה לו להשמיענו שאפילו למחמירים לנהוג בהם קדו"ש נידו והחרימו, שזהו חידוש גדול ורבותא טפי לנדות למי שנוהג כסברת המחמירים, ובודאי לא היה לו לב"י להניח רבותא זו. אלא ש"מ שבאמת לא נידו אלא למקילים שלא להפריש תרו"מ, ואילו המחמירים לנהוג בהם קדו"ש, הגם שלדעת הב"י ודעימיה אין צורך, מ"מ לנדות על כך לא עלה על לבם מעולם.

כך או כך, את הכתוב באבקת רוכל (וגם מה שלא כתוב) אי אפשר לשנות ולהזיז ממקומו.

ואולם מצאתי דבר מצער בספר חזון עובדיה (חנוכה, עמ' פה אות ה) שגרע והוסיף בלשון האבקת רוכל כרצונו, ועשה בו כבשלו.

וזה לשון החזון עובדיה שם:

"והנה נידון האמרי יושר היה בשמן זית שהובא מא"י לחו"ל, וסיים שם, שאע"פ שרוב השמנים הבאים מארץ ישראל של גויים הם, מ"מ יש לחוש לדברי המבי"ט שדין שביעית נוהג גם בשל גויים. וכ"כ בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה. וזה אינו, שהעיקר כמרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל (סי' כה) שאין דין שביעית נוהג בפירות של גויים בין להקל בין להחמיר. ובפרט שכן הסכימו עם מרן כל חכמי צפת בדורו, כמו שסיים שם וזה לשונו: הנה בשנתינו זו השל"ד כתב ה"ר משה מטראני אגרת זאת השנית, שיש דין שביעית אף לפירות של גויים, והקשה את רוחו ואמץ את לבבו לעשות מעשה כדבריו ביד רמה, וקמו כל חכמי העיר הזאת צפת יע"א, ועיינו היטב בדבריו, וראו שאין בהם ממש, והכריזו כולם בבתי כנסיות בגזירת נידוי שלא לנהוג דין שביעית בפירות של גויים וכמו שכתבתי, ע"ש".

הרי שהעלים לגמרי הכתוב באבק"ר כי נידו למקילים שלא להפריש תרו"מ, ותמורת זה "שתל" בדברי האבק"ר (כבר ברישא ובעיקר בסיפא) כי נידו לנוהגים דין שביעית בפירות של גויים. ואולם כאמור להד"ם (כלומר בנוסח ובלשון האבק"ר).

[אוהב אוצר]

נורא נוראות פלא פלאות, ממש מצווה לברר.
אבל אחר המחילה, א"א קצת יותר ביראת כבוד מול אחד מפוסקי וגדולי הדור?

גרע, עשה בו כבשלו, שתל, באמת, אין קצת כבוד?
אין, אבל אין מילים יותר מכובדות להדגיש את התמיהה הזאת?

[מחולת המחנים]

הרב קוק באגרות ראי"ה (ח"א סוף אגרת רפ"ט) כתב שיש לחוש לאיסור שאסרו גאוני הדור בימי הב"י, שלא להחמיר בפירות של נכרי בקדושת שביעית.
נראה שסבר גם הוא כדבר פשוט שהחרימו על הנוהגים קדושת שביעית בפירות נכרים.

[עט סופר]

קודם כל אביע את כאבי על הזלזול בכבודו של הגר"י יוסף, אין ספק שלהוציא מעל 40 כרכים בהיקף שכזה מצריך עמל ויגיעה התמדה ארוכה וכשרונות ברוכים, ובפרט שהספר נכתב להנחיל הלכה ברורה לשכבות העם מאחינו הספרדים שצריכים קיצור הלכות קליל, ואכן זכה וזיכה ומאות אלפי מאחינו הספרדים לומדים אותו בבית הכנסת על שולחן שבת וכיו"ב ויודעים את ההלכה הפסוקה אשר יעשון למעשה, ובסייעתא דשמיא אף על קלות הבנת ההלכות למעלה, ניכר מהערות למטה שנעשה מתוך עיון ושיקול הדעת טובא.
למען האמת בעבר כמעט ולא הגיעו לידי ספריו, אולם לאחרונה מאז שהוא במאגרים ובפרט בבר אילן, נפלאתי מאד על העבודה המקיפה והמדויקת, ובפרט שחלק ניכר מהכרכים יצאו לפני עידן המחשבים, אם כי נעזר רבות באביו הגאון, אך ניכר שירש ממנו גם את כשרונותיו.
מצוי הדבר מאד גם בפוסקים חשובים שמצטטים דברים לפום ריהטא, ויש מלקטים שאחוז השגיאות כגון אלו גבוה מאד, ואכמ"ל, ועד כמה שבאו הדברים לידי, דוגמאות כאשכול זה מועטות ביותר.
בנוגע למהרשד"ם אכן מאד יש להצטער עליה, כיון שכל מי שקורא את דברי המהרשד"ם בפשיטות נראה שהבנה הפשוטה היא כדברי הארץ חיים והחזון איש, ולפו"ר נראה שהוא כשגגה מפי השליט בציץ הקודש. אם כי אני מסייג את דברי, שהאבן ישראל היה רב גוברא, ודרכו היה להודות על האמת, וראה את דברי החזו"א, ומ"מ סבר שכוונת כדברי הציץ הקודש, ומה שאני הקטן לא ירדתי לסוף דעתו אינו ראיה. ומ"מ אף מי שמבין כך בדבריו ראוי עכ"פ לבאר כיצד ניתן להבין כן מדבריו, או לציין לשיטות החולקות בענין.
אם כי אף לו כל הרשימה נכונה יש להצטער שההערה העיקרית שיש להעיר שקשה מאד להעמידם מול הארץ חיים שנתקבל כפוסק אחרון אצל רוב הספרדים בארץ ישראל, וכן החזון איש שנתקבל כפוסק אחרון בקרב ציבור גדול מאד מבני אשכנז. לצערנו כותב יחסית לא מוכר בירחון תורני מקבל משקל כפוסק הדור. כמובן שאין כוונתי לפאת השולחן [אם אכן ניתן להבין משם כך], האבן ישראל, ואביו הגרע"י, ועוד, אלא שאין לצרף אליהם חלק נכבד מהרשימה.

[אחד מדבר]

באמת שהדברים נוראים אבל להוי ידוע שזה דבר שיטתי בכל ספריו של הנ''ל ואיני רוצה להאריך עתה, כי נראה שאין בזה תועלת רבה, אך עכ''פ טוב שידעו התלמידי חכמים שאסור לסמוך על הנ''ל והוא ענין שיטתי שחוזר על עצמו אין ספור פעמים בספריו.

[נוה הלבנון]

נורא נוראות פלא פלאות, ממש מצווה לברר.
אבל אחר המחילה, א"א קצת יותר ביראת כבוד מול אחד מפוסקי וגדולי הדור?

גרע, עשה בו כבשלו, שתל, באמת, אין קצת כבוד?
אין, אבל אין מילים יותר מכובדות להדגיש את התמיהה הזאת?

הביזיון האמיתי כאן להגרע"י רבך, זה תגובתך.
אתה מסכים שיש כאן 'פאדיחה', רק שאתה מבקש לא לבייש...
רחמנות.

[מה שנכון נכון]

דברי החזו"ע חנוכה הנ"ל יסודם ביבי"א ח"ג יו"ד סימן יט אות ו. ושם הסגנון כהוגן.

[מחולת המחנים]

שאלת בור ועם הארץ: האם את הספר חזון עובדיה כתב הגר"ע בעצמו?
וכידוע שהספר חזון עובדיה מבוסס על פסקים שהשיב לשואליו ברדיו.

[מה שנכון נכון]

שאלת בור ועם הארץ: האם את הספר חזון עובדיה כתב הגר"ע בעצמו?
וכידוע שהספר חזון עובדיה מבוסס על פסקים שהשיב לשואליו ברדיו.

הכל נכתב על ידו, כפי שהדגיש בהקדמת חזו"ע שבת א, ושה"ה לשאר ספריו.
הדברים שהשיב ברדיו הם הנדפסים בשו"ת יחו"ד ולא בחזו"ע, וגם הם נכתבו על ידו.
רק סכומי ההלכות בהליכות עולם הנדפסים בריש העמוד נכתבו ע"י בנו ר"ד.

[אוהב אוצר]

נורא נוראות פלא פלאות, ממש מצווה לברר.
אבל אחר המחילה, א"א קצת יותר ביראת כבוד מול אחד מפוסקי וגדולי הדור?

גרע, עשה בו כבשלו, שתל, באמת, אין קצת כבוד?
אין, אבל אין מילים יותר מכובדות להדגיש את התמיהה הזאת?

הביזיון האמיתי כאן להגרע"י רבך, זה תגובתך.
אתה מסכים שיש כאן 'פאדיחה', רק שאתה מבקש לא לבייש...
רחמנות.

מדבריך משמע שכל מי שהוא תלמיד של איזה ת"ח מסויים אפשר לבזותו? רחמנות עליך.
לעצם הענין: אני לא הולך ראש בקיר, פתחתי אבקת רוכל וראיתי שדבריו של ס"ט נכונים [בנוגע לציטוט בלבד!] ולכן, יהיה אשר יהיה כל ת"ח רבך או רבי או רבו של פלוני שתהיה עליו תמיהה כזאת
[על ציטוט לא מדוייק! לא על פסק הלכה או סברא או הבנה!] יצטרך בירור או ביאור, מה הקשר לפדיחה??? מציאות, הראשונים נחשבו כמלאכים לא אחרונים ומדובר בבשר ודם - אבל ענק.

ה"י ירחם מי שלוקח עליו את האחריות כאן...