יאיר כתב:הפס' "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" מתאים כאן.
ארזי ביתר כתב:א. אתה מניח הנחה ושואל שאלה. אני מכיר שיכורים רבים שמתרגשים עד דמעות. אני מכיר שיכורים עצובים. אני מכיר שיכורים מדוכאים. יש כל מיני שיכורים, וההנחה שלך היא טעות.
באופן כללי, האלכוהול הופך בן אדם ל'לא שפוי', וממילא מצבי רוחו אין להם הסבר.
אישי כתב:ארזי ביתר כתב:א. אתה מניח הנחה ושואל שאלה. אני מכיר שיכורים רבים שמתרגשים עד דמעות. אני מכיר שיכורים עצובים. אני מכיר שיכורים מדוכאים. יש כל מיני שיכורים, וההנחה שלך היא טעות.
באופן כללי, האלכוהול הופך בן אדם ל'לא שפוי', וממילא מצבי רוחו אין להם הסבר.
א. נכון שיש שיכורים עצובים ואף מיללים... אך לכאורה אחת הסיבות למצות שיכרות בפורים הוא להוסיף שמחה, וזה גם המצב ברוב השיכורים.
ב. הרי כתוב ויין ישמח לבב אנוש, וכתיב תנו שכר למרי נפש, ואמנם לא מדובר על מצב של שיכרות, אבל מסתבר שיש קשר.
ג. שלחו לי בפרטי, הסבר מפורט מד"ר על הענין, ומתברר שכאשר הכהל מתערב בדם, הוא יוצר מצב של הרדמה בחלקים מסויימים במח, האחראים על העצבות.
על כל פנים יש עדיין מקום לנסות להבין מדוע הקב"ה ברא את האדם כך. ובהחלט ניתן להבין שכשאין דעת יש יותר מקום לנשמה להתגלות, וודאי שהנשמה מלאה בשמחה (ההסבר לשיכורים שאינם שמחים [ולענ"ד המתרגשים עד דמעות כן שמחים בד"כ, משא"כ האומללים ממש] הוא משום שזה לא גילוי גמור של הנשמה, ומי שיש אצלו הרבה עצבות בנפש אז היא מתגלת, אמנם בדרך כלל בדרך שקשורה יותר לנשמה שלו)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 22 אורחים