איש_ספר כתב:זאב יעבץ מקורבו ואיש בריתו של הרב קוק, נודע על שם ספרו תולדות ישראל. בחלק ד' המוקדש לחשמונאים ומלחמתם בכובש וכו', לא מצאתי זכר לנס פך השמן המובא בגמרא. היתכן? האם עמדו בכך? [האם יש קשר לפולמוס חז"ס?]
היחוס הגדול 'מקורבו ואיש בריתו של הרב קוק' אינו מפחיד אותי - למיעוט עיוני ב'תולדות ישראל' של יעבץ, איני מתפלא על השמטת נס פך השמן, גם ללא השמטה זו, עדיין יש בספר מספיק כפירה בדברי חז"ל הנראים ניסיים, עיין למשל בהסברו הפשוט מיהו 'תנא דבי אליהו' המוזכר בבבלי, ברור שאין זה מה שאליהו הנביא גילה לתנאים, הרי זה אינו טבעי, לכן ממציא הוא אמורא נכבד בשם 'אליהו', שבבית מדרשו נשנו כל הברייתות של תנא דבי אליהו, עיי"ש. - והם גם קובצו בספר הנושא שם זה.
חכם באשי כתב:
דעו נא רבותי,
כי נס פך השמן המפורסם, נזכר רק בתלמוד הבבלי אך איננו מופיע בשום מקור ארצישראלי ולא היה מוכר במדרשי האגדה והפייטנים הארצישראליים הקדומים,
שמעתי [כמדומני מהחוקר ר' נתן פריד, המומחה! לענייני מגילת אנטיוכוס וענייני חנוכה שבחז"ל], שהסיבה פשוטה, בני ארץ ישראל, שחיו בזמן הבית, היו מורגלים בניסים שהיו יום יום בבית המקדש, עשרה ניסים, ועוד. מי שיכלו לראות מידי יום את אש המזבח מתנשאת, את עמוד העשן על צורתו הלא טבעית [רבוצה ככלב], נר המערבי שלא כבה, שהעידו עליו הכהנים מידי יום, לחם הפנים החם כביום הלקחו, ועוד. ומי מדבר ברגלים נס העומדים צפופים, לאלה לא הרשים הנס של פך השמן במיוחד. מאידך, אחרי שנים של עצמאות רוחנית, גם אם היו כפופים במיסים לשלטון זר, לפתע גזירות שמד בארץ ישראל, וקושי פיזי לקיים את המצוות התורה הבסיסיות. – משאירע הנס, וניצחו את אויביהם, ברור שאנשי הכנה"ג שתיקנו על הניסים, הדגישו את מה שהיה חידוש טמאים ביד טהורים, רבים ביד מעטים, זדים ביד עוסקי תורתיך, כמעט בדרך אגב נזרק משפט על הדלקת הנרות בחצרות קדשך. שהרי עצם נס השמן המועט לא הרשים אותם כ"כ, הן הנר המערבי עשה זאת כל השנים. – נכון שכשבאו לקבוע את מצוות חג החנוכה, הרי שמלבד ההלל על כלל הניסים, נקבעה הדלקת הנרות ובמשך שמונה ימים דווקא לזכר נס פך השמן. אך לספר ולהזכיר, לא הרגישו לנחוץ.
אצל בני בבל המצב היה להיפך, גזירות שמד, וכפיה להעביר על הדת היו מידי כמה שנים, עיין באגרת רב שרירא ובשאר הספרים העוסקים בחיי היהודים בבבל בזמן בית שני. כובש אחד הסביר פנים ליהודים, ושלאחריו נאסר עליהם הדלקת הנר וכו' וכו'. ושוב נושעו מרשע זה בחסדי ה', וחוזר חלילה, לכן לא הורגש אצלם צורך לקביעת חג על נצחון על צורר היהודים. מאידך נס פך השמן הכה הדים בכל תפוצות הגולה. – על כן כשנאלה השאלה בבלי, מאי חנוכה, והכוונה על איזה נס קבעוה, כי ידעו מנס הנצחון על הרשעים, אך זו אינה סיבה לקביעת חג, אלא נס פך השמן שנלוה לנצחון הצבאי, כמבואר בגמרא.