וכתב בזה החזקוני, וז"ל:
והביא דבריו במג"א או"ח סי' תצד. ואמנם כן הוא מנהג הגר"א לקרוא בחג השבועות בטעם העליון, ובפר' יתרו בטעם התחתון, וכשיטת החזקוני.יש ברוב הדברות שתי נגינות, ללמד שבעצרת שהיא דוגמת מתן תורה, ומתרגמינן הדברות, קורין דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות, לעשות כל אחת מהן פסוק אחד, שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הקטנות לעשות ד' פסוקים שהם ד' דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפר' יתרו כשאר שבתות השנה, קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד' פסוקים, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד, לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו. ובשבועות דוקא כמו שפי' למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד, לזכרון שבדבור אחד נאמרו כי שמור וזכור בדבור אחד נאמרו.
ומטו משמיה דהגאון הגדול רבי שלמה פישר שליט"א שהביא מקור וביאור נחמד לדברי החזקוני, דהנה איתא בברכות ה,א: מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורתם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.
וקשה הלא עשרת הדברות הם ג"כ בכלל תורה, ולמה החשיבתם הגמ' לב' דברים לוחות ותורה. ודוחק לומר, דהיינו משום שעשרת הדברות ניתנו בנפרד, ולכן חשיב תורה ודברות כ"א בפנ"ע, שהרי גם התורה איכא מאן דסבר דניתנה מגילות מגילות, ולסוף ארבעים שנה צירפם משה רבינו יחד, ואם תלוי במה שניתן לחוד צריך להחשיב את התורה עצמה כפי מספר המגילות שניתנו.
אלא ע"כ שהקב"ה נתן את עשרת הדברות למשה רבינו בב' אופנים. א] בפסוקים וטעמים כשאר פסוקי התורה. ב] נתן למשה רבינו עשרת הדברות מחולקים לדברות, ולא לפסוקים, וזהו טעם העליון, וע"כ נחשב דברות לחוד ותורה לחוד. ומאחר שבמעמד הר סיני שמענו עשרת הדברות בדברות ולא בפסוקים, לכן בחג השבועות קורין את עשרת הדברות, בדברות ולא בפסוקים.