שיטות הקדמונים - מה זה היצר הרע?

[הנאמן בפקדונו]

ב"ה

ידוע כי יש מחלוקת בין הקדמונים מהו בדיוק היצר הרע, האם הוא מלאך המפתה לאדם, או שמא הגוף עצמו העשוי מחומר הוא הוא המושך האדם לרע.
האם יש למישהו אפשרות להרחיב ולהביא מקורות קדמוניים לזה?

יישר כח

[מה שנכון נכון]

ראה באגרת המוסר לרי"ס. [ובעלי שור].

[יאיר]

יש הגמ' המפורסמת בב"ב "הוא השטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות".

[הנאמן בפקדונו]

יש הגמ' המפורסמת בב"ב "הוא השטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות".

זה ודאי, רק השאלה האם באמת כוונת הגמרא כפשוטה ולפ"ז היצר הרע אינו דבוק עם האדם ואינו מקונן בו משעת יצירתו כדברי הגמ' בסנהדרין, כי הלא השטן מפתה לעוד אנשים

[יאיר]

יתכן [שראיתי פעם] שהוא גם וגם, שניהם יחד.

[גאולה בקרוב]

מה היחס בין "שני היצרים" לבין "שני הנפשות" שיש באדם?
שתי דעות, או שהיינו הך?

[יאיר]

בספר התניא מובא שיצר הטוב ויצר הרע הם שתי נפשות. לבני ישראל, יש שתי נפשות, אחת נפש בהמית והשנייה היא הנפש האלוקית. והיצר הרע הוא הנפש הבהמית. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שעיקרם תאוות גשמיות וגופניות. כהמשך לגישה זו, בחסידות חב"ד מודגשת השיטה של "מוח השליט על הלב", כלומר לשלוט על הלב ועל האישיות.

[זיסע יונגאלע]

בספר התניא מובא שיצר הטוב ויצר הרע הם שתי נפשות. לבני ישראל, יש שתי נפשות, אחת נפש בהמית והשנייה היא הנפש האלוקית. והיצר הרע הוא הנפש הבהמית. היצר הטוב מבוסס בעיקרו על המחשבה והמוח, ואילו היצר הרע מבטא את האמוציות והרגשות הספונטניים שעמם האדם נולד, שעיקרם תאוות גשמיות וגופניות. כהמשך לגישה זו, בחסידות חב"ד מודגשת השיטה של "מוח השליט על הלב", כלומר לשלוט על הלב ועל האישיות.

משובח. כת"ר ביטא בשפתו את לשון קדשו של אדמוה"ז בעל התניא. שם.
אמנם באופן כללי מש"כ הרב פותח האשכול:

ב"ה

ידוע כי יש מחלוקת בין הקדמונים מהו בדיוק היצר הרע, האם הוא מלאך המפתה לאדם, או שמא הגוף עצמו העשוי מחומר הוא הוא המושך האדם לרע.
האם יש למישהו אפשרות להרחיב ולהביא מקורות קדמוניים לזה?

יישר כח

כמדומני,
שלפני שמעמיסים עוד ועוד מקורות קדמוניים על טקסט זה,
ראוי להסביר בשפה המדוברת, מהו בכלל מה שכתב הרב 'הנאמן בפקדונו':
1. מהו מלאך .
2. מהו מפתה.
3. מהו לאדם.
4. מהו הגוף עצמו העשוי מחומר (=האם 'גוף' 'עצמו' 'החומר', כולל את מבוכת המדענים בבעיה הפסיכופיזית, או לא ?)
כש4 השאלות הנ"ל יהיו יותר ברורים,
יהיה יותר קל לענות על השאלה של פותח האשכול.
וגם התוצאה של "הוא השטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות" תהיה מובנת כפשוטה באופן המתיישב על הלב.

[עתניאל בן קנז]

לזיסע...
לפעמים החלוקה של כל שאלה ל4 -5 שאלות מפתח (ועריכת טבלת אקסל...) אינה מפשטת את השאלה, אלא פשוט מסבכת אותה...

אולי כדאי להשאיר את השאלה כפשוטה, ולהתיר לאנשים 'תמימים' לנסות לענות עליה כפי הבנתם.

[אברהם ישראל]

תשובה שכתבתי בנושא: (לגבי מחלוקת ראשונים לא מצאתי)

ובכן- לכל יהודי צדיק או רשע יש שתי נפשות. נפש אחת מצד סיטרא אחרא כפי שכתוב בתורה (בראשית ח, כא) "ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו". נפש זו מתלבשת בדם האדם להחיות את הגוף, וממנה באות כל המדות רעות מארבע יסודות רעים שבה דהיינו כעס וגאוה מיסוד האש. ותאות התענוגים מיסוד המים. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות מיסוד העפר. וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז).
ולאדם יש בחירה לנטות אחרי הטוב או אחרי הרע. היצר הרע נמצא מיד כשנולד. והיצר הטוב נמצא מגיל שלש עשרה.
מקורות:

כתב בתניא (בליקוטי אמרים פרק א- ב) ביאור הענין על פי מה שכתב רבי חיים ויטאל ז"ל בספרו שער הקדושה (ובעץ חיים שער נ פרק ב] דלכל איש ישראל אחד צדיק ואחד רשע יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי שהן שתי נפשות נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, וכדכתיב "כי נפש הבשר בדם היא" וממנה באות כל המדות רעות מארבע יסודות רעים שבה דהיינו: כעס וגאוה מיסוד האש שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות מיסוד העפר. וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם כמו רחמנות וגמילות חסדים באות ממנה כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפה נוגה שיש בה גם כן טוב והיא מסוד עץ הדעת טוב ורע. מה שאין כן נפשות אומות עובדי גלולים הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל כמו שכתב בעץ חיים (שער מט פרק ג) וכל טיבו דעבדין האומות עובדי גלולים לגרמייהו עבדין וכדאיתא בגמרא על פי "וחסד לאומים חטאת" שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גלולים עושין אינן אלא להתייהר.
ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמו שכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז) ואתה נפחת בי וכמו שכתוב בזוהר "מאן דנפח מתוכיה נפח" פירוש מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. עכ"ל.
ומקורו מדברי ספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל (בהקדמה ד"ה ודע) ודע כי אחר שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע, חוברו נפשו וגופו גם הם כל אחד מטוב ורע, וזו היא ענין זוהמת הנחש שהטיל בחוה ובאדם, ועל ידי הרע והזוהמא שהטיל בהם גרמו להם חלאים ונגעים ומיתה לנפשם ולגופם, וזהו שכתוב (בראשית ב, יז) "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", מיתת הנפש ומיתת הגוף. הנה כאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, גרם תערובת הזה בכל העולמות ואין לך דבר שאינו כלול מטוב ורע.
ונמצא כי גוף האדם הנוצר מארבעה היסודות התחתונים, והנה הם כלולים טוב ורע, וגוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר, אמנם מן הרע שבהם נוצרו בגוף ארבע מרות שהם: הלבנה, והשחורה, והאדומה, והירוקה. וכאשר תתגבר איזה מהם מבחינת הרע שבהן, על בחינת הטוב שבהן, באים חלאים ונגעים על האדם, ואם תתגבר ביותר תמית לגוף האדם.
וכבר נתבאר כי בכל העולמות היה עירוב טוב ורע, ונמצא כי גם בנפש האדם היה כן, כי הלא חוצבה מן ארבע יסודות רוחנים שמהם נוצרו כל העליונים והם ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, ועל זה נאמר (יחזקאל לז, ט) מארבע רוחות בואי הרוח. וזו הנקרא נפש האדם עצמו מצד הטוב. והנה גם את זה לעומת זה עשה האלהים, והוא הנקרא, אדם בליעל, כולל ארבעה אבות נזיקין, וארבעה מראות נגעים, מן ארבעה יסודות הרעים ומשם נמשכה נפש רעה אל האדם הנקרא יצר הרע, וכשתתגבר נפש זו על נפש הטובה יבואו אליה נזקין ונגעים וחלאי הנפש, ואם תתגבר יותר תמיתנו.
והנה נפש הטהורה שהיא הפרי כלולה מתרי"ג אברים וגידים, מתלבשת תוך תרי"ג אברים וגידין של נפש הטמאה הנקראת קליפת הפרי, ושתיהן יחד מתלבשות בתרי"ג אברים וגידים של הגוף, ונמצאו איברי נפש הטהורה תוך איברי נפש הרעה, ואברי נפש הרעה תוך איברי הגוף. והנה כל אחת משתי נפשות אלו צריכה מזון רוחני להתקיים. ע"כ.
וכן ביאר בספר שערי קדושה (חלק ג שער ב השער השני ד"ה גם) "גם נתבאר ענין היצר הטוב והיצר הרע שבאדם מה ענינם. כי הם שתי יצירות נתוספו באדם זולת נשמתו והם אור מאור המלאכים ונקרא יצר הטוב ואור מאור הקליפות הנקרא יצר הרע חוץ אל יצר הטוב וקליפה אליו, אך הנשמה עצמה של האדם פנימית מכולם, ולהיותה פנימית וגם כי היא הנקראת עצמות האדם לכן יש בידו בחירה להטות למקום שירצה כי גדול הוא מהן, האמנם עיקר נטיתו אל היצר הטוב כי הוא קדוש כמוהו וגם כי הוא יותר סמוך אליו, אך הגוף עיקר נטיתו אל היצר הרע כי שניהם מצד הרע וגם שהן סמוכין יחד. והנה בבחינה זו היא קטטת החומר עם הנשמה כי כיון שהנשמה אינה פועלת המצות אלא על ידי הגוף אשר נוטה יותר אל היצר הרע בבחינה זו יש קושי גדול להכניעם".
וחז"ל דרשו על יצר הטוב ויצר הרע דרשות רבות, שמהם נוכל ללמוד מעט על יצרים אלו.
דאיתא במסכת ברכות (סא.) דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם בשני יודי"ן שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא אחד יצר טוב ואחד יצר רע. וכאמור.
ובמסכת ברכות (סא:) תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן שנאמר "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב) רשעים יצר רע שופטן. ואמרה הגמרא במסכת שבת (קה: ובנדה יג:) כך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. וכן איתא במסכת סנהדרין (צט:) אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה.
ובמסכת סוכה (נב:), אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא. ואמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע. יצר הרע דכתיב ואשר הרעתי (מיכה ד, ו).
ובענין המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע, כן מבואר במסכת נדרים (לב:) אמר רמי בר אבא מאי דכתיב (קהלת ט, יד) "עיר קטנה ואנשים בה מעט, ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא". עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים וחרמים, אלו עונות. ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב. ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר הטוב.
ובהנהגת האדם עם יצר הרע כתוב במסכת סוטה (מז.) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ע"כ. ונראה שהכונה, שלא ידחה את רצונות הגוף עד הקצה האחרון, שיחלה גופו ולא יוכל אחר כך לעבוד את הקב"ה.
והדרך הכי טובה להלחם ביצר הרע, הסבירה הגמרא במסכת קידושין (ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז) ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. תנו רבנן קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע. אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר "רק רע כל היום" (בראשית ו, ה). ואמר רבי שמעון בן לוי "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו. ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו". ותנא דבי רבי ישמעאל "בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ".
וכן מבואר במסכת ברכות (ה :) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד, ה) אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר "אמרו בלבבכם" אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר "על משכבכם" אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר "ודמו סלה".
וביאר בבית הבחירה למאירי במסכת ברכות (ה.) מי שרואה עצמו מצד טבעו מוכן לעבירות ישתדל בעצמו ויתחזק להשליט יצר טוב על יצר הרע ויכעיסנו עליו. רצה לומר שישלוט שכלו על תאותו ואם נצחו בכך מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, רצה לומר בקיום המצות וגדרי הדת שקיומם והבנת עניניהם ישמרוהו מהתפרץ במה שטבעו תאב.
ואמרו חז"ל בגמרא מסכת בבא בתרא (טז.) אמר ריש לקיש הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות.
ובגמרא מסכת סנהדרין (צא:) אמר לו אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה אמר לו משעת יצירה אמר לו אם כן בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה.
ובענין מקום משכנו של היצר הרע כבר כתבנו לעיל בשם התניא שהוא הנפש שהתלבש בדם. וכן ביאר ביתר הרחבה בתניא (בליקוטי אמרים פרק ט) והנה מקום משכן נפש הבהמית שמקליפת נוגה בכל איש ישראל הוא בלב בחלל שמאלי שהוא מלא דם וכתיב "כי הדם הוא הנפש" ולכן כל התאות והתפארות וכעס ודומיהן הן בלב ומהלב הן מתפשטות בכל הגוף וגם עולה למוח שבראש לחשב ולהרהר בהן ולהתחכם בהן כמו שהדם מקורו בלב ומהלב מתפשט לכל האברים וגם עולה להמוח שבראש. אך מקום משכן נפש האלהית הוא במוחין שבראש ומשם מתפשטת לכל האברים וגם בלב בחלל הימני שאין בו דם וכמו שכתוב "לב חכם לימינו" והיא אהבת ה' כרשפי שלהבת מתלהבת בלב משכילים המבינים ומתבוננים בדעתם אשר במוחם בדברים המעוררים את האהבה. וכן שמחת לבב בתפארת ה' והדר גאונו כאשר עיני החכם אשר בראשו במוח חכמתו ובינתו מסתכלים ביקרא דמלכא ותפארת גדולתו עד אין חקר ואין סוף ותכלית כמבואר במקום אחר וכן שאר מדות קדושות שבלב הן מחכמה בינה ודעת שבמוחין. אך הנה כתיב "ולאום מלאום יאמץ" כי הגוף נקרא עיר קטנה וכמו ששני מלכים נלחמים על עיר אחת שכל אחד רוצה לכבשה ולמלוך עליה דהיינו להנהיג יושביה כרצונו ושיהיו סרים למשמעתו בכל אשר יגזור עליהם. כך שתי הנפשות האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו שהאלהית חפצה ורצונה שתהא היא לבדה המושלת עליו ומנהיגתו וכל האברים יהיו סרים למשמעתה ובטלים אצלה לגמרי ומרכבה אליה ויהיו לבוש לעשר בחינותיה וג' לבושיה הנ"ל שיתלבשו כולם באברי הגוף ויהיה הגוף כולו מלא מהם לבדם ולא יעבור זר בתוכם ח"ו דהיינו תלת מוחין שבראש יהיו ממולאים מחב"ד שבנפש האלהית שהיא חכמת ה' ובינתו להתבונן בגדולתו אשר עד אין חקר ואין סוף ולהוליד מהן על ידי הדעת היראה במוחו ופחד ה' בלבו ואהבת ה' כאש בוערה בלבו כרשפי שלהבת להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו באין סוף ברוך הוא, בכל לב ונפש ומאד מעומקא דלבא שבחלל הימני שיהיה תוכו רצוף אהבה מלא וגדוש עד שתתפשט גם לחלל השמאלי לאכפיא לסטרה אחרא, יסוד המים הרעים שבה שהיא התאוה שמקליפת נוגה לשנותה ולהפכה מתענוגי עולם הזה לאהבת ה' כמ"ש "בכל לבבך" (דברים ו, ה) בשני יצריך. וכ"ה בדעת ותבונה (דף כו ד"ה ועתה עמודה א למטה).
ואמרו בגמרא במסכת ברכות (נד.) "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. וביאר הרד"ק (בראשית פרק ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, קראו יצר לפי שנוצר עמו, ואמר מנעוריו, כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט. וכן ביאר רבינו בחיי (בראשית פרק ) ומכאן יתבאר סוד יצירת אדם המורכב משני יצרים, וכלול מהם יצר הטוב ויצר הרע, והם הם שאמרו חכמי האמת ע"ה: (שבת קיט:) שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם אחד לימינו ואחד לשמאלו. וכונתו למה שכתוב בגמרא (שם) תניא רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.
וכן ביאר רבינו בחיי (בבראשית פרק ח) מנעוריו. אמרו רז"ל: (בראשית רבא לד, י) מנעוריו, משננער לצאת ממעי אמו. וידוע שאין האדם מתחייב במצות, שהן מצד היצר טוב, עד י"ג שנה, וזהו שדרשו רז"ל: (קהלת רבה ט, כד) יצה"ר גדול מיצר הטוב י"ג שנה. וכן אמר שלמה ע"ה: (קהלת ד, יד) "כי מבית האסורים יצא למלוך", כי משעה שהוא יוצא מבית הרחם ששם אסור ומוסגר כאדם המוסגר בבית האסורים מיד הוא רוצה למלוך והוא מבקש פי הדד ונמשך אחר התאוות.
וכן ביאר רבינו בחיי (בשמות פרק א) שנאמר "לתת לפתאים ערמה" (משלי א, ד), נערים - שנאמר "לנער דעת ומזמה" (משלי א, ד), ועיקר התוכחת הוא לנער, לפי שאין כלי שכלו שלמים, ועוד שיצר הרע קודם בו ליצר הטוב י"ג שנה, ואין כל מחשבתו והתבוננותו רק בתענוגי העולם והגוף.
וכן מבואר במדרש רבא (בראשית פרשה ט, ז) רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו. ע"כ.
נמצא שיצר הטוב ויצר הרע הם שתי נפשות שיש לאדם. ויצר הרע מגיע מיד ביום הולדו ואילו יצר הטוב רק לאחר שלש עשרה שנה.

[זיסע יונגאלע]

לזיסע...
לפעמים החלוקה של כל שאלה ל4 -5 שאלות מפתח (ועריכת טבלת אקסל...) אינה מפשטת את השאלה, אלא פשוט מסבכת אותה...

אולי כדאי להשאיר את השאלה כפשוטה, ולהתיר לאנשים 'תמימים' לנסות לענות עליה כפי הבנתם.

כפי שהציבור ירצה :
בשמחה רבה.

כפי שכתבתי כאן : viewtopic.php?f=17&t=21013&p=208487#p208429
יש שמדבר אל ליבם דווקא בסגנון שכתבת רבינו עתניאל בן קנז שליט"א.
ויש (אני מכיר עכ"פ) שמדבר אל ליבם דווקא הסיגנון הנ"ל שאני כתבתי.

ציטוט מהתכתבות עם הג"ר שאול אלתר:

בענין התשובה מאתמול על יבוק, ראיתי שאכן חלק מהראשונים שחשבתי שמפרשים "ירדן" אין זה מוכרח כלל.
רשמתי לעצמי לעשות טבלת "אקסל" ובו לחשב בשורה העליונה כל שיטות הראשונים. ובטור הימני. כל השאלות כמו: 1.מהו יבק. 2.מהו מעבר. 3.מה זה "ויעבר". 4.מה זה "ויעבירם". 5.מה זה הירדן הזה. 6.מהו נחל. 7.מהו נהר. 8.איך עברו את הנחל. 9 איך יעקב עבר את הנחל. 10.איך מסתדר המדרש של נוטל מצד זה 11.מהו פשטיה דקרא 12.מה "קטונתי".
ימחל כת"ר לכתוב לי אם מכיר את תוכנת "אקסל" לעומת תוכנת "וורד" במחשב.
כי אני רגיל לומר שיש לחשוב "וורד" [-חשיבה ספונטנית שאינה מוגבלת לשום מסגרת] ויש לחשוב "אקסל" [-חשיבה שמחויבת לתת תשובות למסגרות מובנות מראש].
ובזה אני רגיל לפרש הרמב"ם ביסוה"ת פ"ב ה"ב: "בשעה שיתבונן האדם ב..." "...וכשמחשב בדברים אלו עצמן",
והיינו אדם שמבטא את גדלות ה', למשל בטקסט: "האייבישטר רואה הכל", אם הוא מתבונן [-חושב "וורד"] בטקסט הזה, זה מביא לו אהבה כברמב"ם שם, ואם הוא מחשב[-חושב "אקסל"] זה מביא לו יראה כברמב"ם שם.

ע"ז הגיב הגר"ש:

אינני מכיר תוכנות מחשב , מלבד אוצר החכמה (בצורה שיטחית)

בהתכתבות בהמשך, כתבתי להגר"ש:

1. מכיוון והמשכתי מדי פעם בנושא של היבוק-ירדן, לפי תוכנת-המחשב "אקסל". וראיתי תועלתה כי רבה היא, כיוון שהיא לא נותנת "לפספס" כמו ב"וורד", ששם מצוי יותר הבחינה ד"אגב חורפיה לא דק".
אמרתי, אעצור בינתיים עד היכן שהגעתי היום בסוגיה זו, ואתחיל לעבוד בטבלאות "אקסל" על פרוייקט "אמונת חכמים" בבסיס כל ההתכתבות דכת"ר עמי וליבון הענינים עם מו' [שביקשו ממני לכתוב בעילום שמו] שי'-ר' א.מ.רושצקי-ר'ש.א.אייזנר.

[זיסע יונגאלע]

סיפור אישי:
בגיל 14 נכנסתי באחת הפעמים לאדמו"ר זצ"ל מגור בעל ה'פני מנחם'. והוא אמר לי בין השאר [בעברית צחה, [כולל הציטטות שאמר זי"ע] בהגייה מודרנית/צברית, ולא בהגייה פולנית/חסידית/גוראית]:
"כתוב בפרשה הראשונה בתורה, הקדוש ברוך הוא אמר לקין : 'לפתח חטאת רובץ'.
כתוב בגמרא שהיצר הרגע מתלווה לאדם מהרגע שהוא נולד,
לכל אדם,
לא רק לך...'

ע"ע בענין הנ"ל (השפעת היצה"ר היושב כזבוב בין מפתחי הלב, על הבחירה של האדם, כפי שמבין במוחו (אי-קיו בלע"ז IQ) viewtopic.php?f=17&t=21013&start=120#p207697

[זיסע יונגאלע]

מהאישי:

בגיל 14 נכנסתי באחת הפעמים לאדמו"ר זצ"ל מגור בעל ה'פני מנחם'. והוא אמר לי בין השאר [בעברית צחה, [כולל הציטטות שאמר זי"ע] בהגייה מודרנית/צברית, ולא בהגייה פולנית/חסידית/גוראית]:
מלים אלו לא מוסיפים כבוד לרבינו הקוה"ט בלשון המעטה.

לדעתי ההיפך הגמור:
כך ירד רבינו הקוה"ט ממרום פסגתו שאין לנו השגה בזה,
ודיבר בשפה המובנת לצוציק בן 14 של שנת תשנ"ה.

וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם

[זיסע יונגאלע]

המשך באישי:

זה כבר פעם חמישית שאתה לא עונה לי ממין הטענה

מה לא מובן ?
יש שיראו את הניסוח שכתבתי, כפי שאתה רואה : רח"ל זילזול ח"ו בקוה"ק.
ויש שיראו בניסוח שכתבתי, כפי שאני רואה : ענוותנות, ומסירות-נפש להסביר לצוציק בשפה שהצוציק מבין.
עכשיו זה כבר ממין הטענה, או עדיין לא ?