חותמך ופתילך

[שבע]

בספר יערות דבש (ח"ב דרוש ב')
"וזהו מאמר תמר: חותמך ופתילך תתן לי לערבון, ודרשינן [???] חותם, זה תפילין, ופתילך, זהו ציצית"

וכן בספר ברית שלום (לר' פינחס אב"ד וואלדווי, פרנקפורט תע"ח), פ' כי תשא ועוד
"על דרך מה שדרשו חז"ל [???] חותמך ופתילך, חותמך זה תפילין וכו' "

וכן בספר אהל יעקב (קראנץ) פ' וישב
"מאמרם ז"ל במדרש [???] חותמו ופתילו - טליתו שהוא מתעטף בו ותפילין שבראשו"

ובעוד ספרי דרוש וחסידות

מוכרים לי דברי רמב"ן, בעל הטורים, וכן דברי המדרש רבה (פ' פה) על פסוק זה

שאלתי ובקשתי:

האם ידוע לאי מי - מקורות קדומים נוספים המזכירים מדרש עלום זה

[שבטיישראל]

מקומות קדומים אינם ידועים לי.

אך הנה דבריו הק' של הרה"ק מוהר"ר אברהם דוב מאווריטש זיע"א בספה"ק בת עין עה"ת (פ' וישב):

ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר וגו' (לח כד - כו). הנה איתא בכתבי האר"י ז"ל (חמה"י לחנוכה, ע' זח"ג רנט. ומ"ש ע"ז בס' מאיר עיני חכמים שי"ג פ"ב) שעיקר סוף גמר החתימה היא בחנוכה. אם כן נוכל לומר שזה מרומז בפסוקים אלו עד"ז, ויהי כמשלש חדשים, היינו מראש השנה עד חנוכה, שאז עיקר גמר חתימה:
על כן בא המקטרג על בני האדם לפני בורא עולמים ברוך הוא, שהוא מרומז בתיבת יהודה (ע' זח"א פט ע"ב). לומר זנתה תמר כלתך, היינו כנסת ישראל שדמתה לתמר (שמ"ר לו א), שהיא מכונה בשם כלה (פס"ר פ' לז), זנתה וסרה ממך, והלכה אחר זנונה, ולא די לה בזה שהלכה אחר תאות לבה הרע, אלא שגם היא הרה לזנונים, הרה היא בחינת דביקות, היינו שמעצמה היא דבוקה תמיד בתאותה בלי שום גורם לזה:
ויאמר יהודה, הוא הבורא ב"ה, הוציאוה ותשרף עבור זה, שבלא שום גרמא ומניעה היא הרה לזנונים רק מעצמה היא הרה ודבוקה לתאות לבה הרע. היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר, בהתנצלות של אמת, ששקר ענה השטן בזה שמקטרג על בני האדם שהמה דבוקים בגודל תשוקה לתאוות רעות, כי האמת הוא כך שרק לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, פירוש, שאנחנו עמו דבוקים רק בבורא עולמים ב"ה שהוא מקור החסד, וגמטריא אל"ה ל"ו, ומה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצון הבורא ב"ה הוא רק מחמת רוב טרדת הזמן וטרדת הפרנסה ושאר מאורעות של בני האדם, אבל באמת בפנימיות הלב דבוקים אנחנו בגודל חיבה ותשוקה רק לבורא עולמים ב"ה:
ותאמר עוד לבורא עולמים ב"ה ראייה אמיתית לזה, הכר נא למי החתמת, מרמז על השמן של נרות חנוכה, שהיה חתם בחותמו של כהן גדול (שבת כא ע"ב), והפתילים מרמז על הפתילות של נר חנוכה, והמטה מרמז על הכלי של נר חנוכה, כידוע כי תיבת המט"ה עם הכולל גימטריא כל"י. פירוש, מהמצות נר חנוכה שאנו מקיימים כמצות רצונך הקדוש, היא ראייה מפורשת שאנחנו הולכים רק אחר רצונך, וחשוקים ודבוקים רק בך ולא ח"ו וכו', רק מה שאנחנו עושים לפעמים נגד רצונך הוא רק מחמת הנ"ל:
ויאמר יהודה, הוא הבורא ב"ה, צדקה ממני. כביכול אני חייב בזה (ע' רש"י ז"ל), היינו הבורא ב"ה מודה להם שהמה צודקים, כי אני רואה שהאמת הוא שהמה דבקים רק בי, ומה שהמה עושים לפרקים נגד רצוני ח"ו, הוא רק מחמת כי על כן לא נתתיה לשלה בני, ר"ל תיבת של"ה מרמז על משיח צדקנו, כמאמר הכתוב (בראשית מט י) עד כי יבוא שילה, היינו מחמת שזה זמן רב שלא נתתי ומסרתי אותם לרועה נאמן הוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:

[תולעת ספרים07]

רבינו שבטי - שבע שאל מקור שהפתילים המה ציצית ואתה הבאת ראיה שהפתילים המה נרות חנוכה.
לא כן?
ואפשר שאני טעיתי בזה.

[יאיר.]

כפי הנראה אין מקור ידוע קדום יותר מבעל הטורים.(פענח רזא [אות לח'])

וכן מובא בזהר "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ" דא תפילין.

ובב"ר שציין שבע, מוזכר שפתילך-ל' פתיל ציצית.

[חכם באשי]

יאיר,
פענח רזא קדם ל'בעל הטורים' בכמה דורות.
ובכלל, מרבית דברי בעל הטורים מצויים בפרשנותם של חסידי אשכנז. ובענין הזה, יש לבדוק, לדוגמא, בפירוש הרוקח על התורה; פירוש רבינו אפרים.

[היא שיחתי]

כפול
viewtopic.php?f=17&t=5235

[שיף]

כפול
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=5235

וזה הההודעה היחידה שם

איני יודע מקור קדום אבל במליצת ריה"ל השתמש בזה בהקשר הזה ביום ליבשה:
למי זאת נרשמת / הכר נא דבר אמת / למי החותמת / ולמי הפתילים:

[איש גלילי]

כפול
http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=5235

וזה הההודעה היחידה שם

איני יודע מקור קדום אבל במליצת ריה"ל השתמש בזה בהקשר הזה ביום ליבשה:
למי זאת נרשמת / הכר נא דבר אמת / למי החותמת / ולמי הפתילים:

התירוץ הזה הוא לדעתי באמת דומה לאיסתרא בלגינא, כי לכאורה כונת ריה"ל להמליץ על מצות המילה. כמו שאומר לפני זה: הבאים עמך / בברית חותמך / ומבטן לשמך / המה נמולים.

[איקטורין]

כיצד מסר יהודה לתמר את חותמו הלא מבואר בגמ' (ב"מ כז:) כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי. כיס וארנקי משום דמסמני, וטבעת משום דמזייף.
וכתב רש"י: דמזייף - שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו, לפיכך אינו משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותיו.

[י. אברהם]

כיצד מסר יהודה לתמר את חותמו הלא מבואר בגמ' (ב"מ כז:) כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי. כיס וארנקי משום דמסמני, וטבעת משום דמזייף.
וכתב רש"י: דמזייף - שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו, לפיכך אינו משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותיו.

וכי איסור שנו כאן?

[דרומי]

היא הנותנת, שתמר ביקשה חפץ שיקר ליהודה ובטוח יחזור כדי לבקשו, ולכן ביקשה דוקא את החותמת האישית שאנשים בדרך כלל לא משאילים.

וראה בארוכה כאן - בסימן ג' (לגבי "פתילך")

[איקטורין]

ייש"כ
ת"ח ציין לעץ החיים - אבולעפיא, שדן בזה בארוכה.
https://tablet.otzar.org/#/book/25248/p ... /0/end/0/c