חובב_ספרים כתב:הוא היחיד מהחוג שלו שהראה איזה ביקוש לאמת. עכ"ז למרות גילויו הרבים שצדקו בהם, האמת שלו בהרבה מקרים לא היה אלא תחושת הבטן ופרשנות שלו כשבקל אפשר לפרשן באופן אחר. לדוגמא
הבטחתי כתב:מה היתה דעתו על הגניזה החרסונית?
אני כתב: למה נראה לי שכל האגרת של בעל התניא לר"מ מיזליש על נאפליון והקיסר היא זיוף ילדותי?
למה זו האגרת היחידה ! (למעט האגרות החרסוניות...) מכל אגרות אדמוה"ז הכתובה בסגנון כ"כ לא אופיני לכתיבתו 'הרבנית' של הרב?
למה סביב דמותו של ר"מ מיזליש יש יותר מידי אגדות פנטסטיות, פגישות אישיות עם הצאר ('נאמן ק"ק וילנא' היה תפקיד כה ממלכתי ורב רושם, עד שהעומד בראשו נתוודע לצאר?...) ועם נאפליון, וריגול כפול וכו'?
האם אדמוה"ז ור"מ מיזליש היו כה ידידים ורעים עד שאדמוה"ז יכתוב אליו: והוי זכור במה שנתפרדנו איש מעל רעהו בפעטרבורג בביאור ע"פ שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי....
הסיפורים על הריגול מקורם כולם בר"מ מיזליש עצמו (באגרותיו הנפדסות בציון) ובניו.. גם האגרת של הרב על נאפליון והצאר כנראה מקורה משם
ר' יהושע מונדשיין כתב: לשיטתך, מדוע רד"צ הילמן לא העלה שום שמץ ערעור על המכתב? ומי כמוהו מכיר את סגנון מכתבי אדה"ז ואת סגנון מכתבי הגניזה...
עכ"פ, כמדומני ששמואל קראוס כבר העלה את חשד הזיוף שבאגרת זו, בעיקר מפני שמקורה היחיד הוא רודקינזון.
גם לעווי, מזכירו של מונטיפיורי, קיבל חלק מהסיפורים, וכנראה שבחלקם יש ממש. איני זוכר מאומה בדבר פגישתו עם הצאר, אלא רק עם נפוליאון.
מה מופרך בזה שאדה"ז ראה בו ידיד ורע, בפרט בפט"ב שיהודים בה מעט וקל להתיידד איש עם רעהו.
אם המקור לחלק מן השמועות אמנם במכתבי ר"מ עצמו, איני מוצא סיבה לפקפק בהן, כל עוד יש לו חזקת כשרות ולא תפסנוהו בבלוף או בסניליות.
כמובן שאין בכל הנ"ל להחשידני שאני מאמין באמיתותו של המכתב. צריכים לדון במקורותיו ולראות אם הם עומדים בפני הביקורת.
אני כתב: דיברתי עמו והוא אישר את דברי, שזו אגרת אחת ויחידה בנוסח שכזה, ושאכן הנוסח שווה לנוסח החרסוני, אלא שלדבריו כיון שצא המכתב מפי בית רבי שאיש הגון היה, וקדם בדור לפני פרסום הגניזה לפיכך אין סיבה לפקפק, וטענת השווין מוסברת על ידו לאידך גיסא, דהזייפן נטל אגרת מופלאה זו כאבטיפוס לזיופיו...
יהושע מונדשיין כתב: אלא שברוב בורותיו לא הצליח בעל הגניזה להגיע אפילו לרמתה של איגרת זו...
אני כתב: כולם יודעים מה חושבים היום אנשים נורמליים על הגניזה החרסונית, מאידך כולם מבינים שאי אפשר לשנות ממה שקבע הרבי וכו'.
אבל אף אחד לא מחייב אנשים להתבזות ולפרסם שוב את הבירורים הפסבדו מדעיים סביב הגניזה כל פעם מחדש. היה אפשר להדפיס במדור מיוחד את מכתבי הגניזה ולכתוב בראשם, 'בירור מקיף אודות מכתבי הגניזה וכו' התפרסם ב... ומשם תדרשנו'.
ר' יהושע מונדשיין כתב:בגלל ש"אי אפשר לשנות ממה שקבע הרבי" לכן אין הוא יכול לשנות את מדור הגניזה
אולי יצליחו לפעול אצלו שאת מפתח מכתבי הגניזה לא יתן בראש הספר בין שאר המכתבים, אלא בתחילת מדור הגניזה
אותי מרגיזה החזרה הבלתי נלאית על התירוץ הכללי לכל השאלות: "טעות המעתיק". שבכל מקום שיש קושיה חוזר הוא על התירוץ הזה שוב ושוב
איש_ספר כתב:אני מצ"ב כמה תכתובות מעניינות שהיו לי עמו אבדל לח"ט.אני כתב: למה נראה לי שכל האגרת של בעל התניא לר"מ מיזליש על נאפליון והקיסר היא זיוף ילדותי?
למה זו האגרת היחידה ! (למעט האגרות החרסוניות...) מכל אגרות אדמוה"ז הכתובה בסגנון כ"כ לא אופיני לכתיבתו 'הרבנית' של הרב?
למה סביב דמותו של ר"מ מיזליש יש יותר מידי אגדות פנטסטיות, פגישות אישיות עם הצאר ('נאמן ק"ק וילנא' היה תפקיד כה ממלכתי ורב רושם, עד שהעומד בראשו נתוודע לצאר?...) ועם נאפליון, וריגול כפול וכו'?
האם אדמוה"ז ור"מ מיזליש היו כה ידידים ורעים עד שאדמוה"ז יכתוב אליו: והוי זכור במה שנתפרדנו איש מעל רעהו בפעטרבורג בביאור ע"פ שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי....
הסיפורים על הריגול מקורם כולם בר"מ מיזליש עצמו (באגרותיו הנפדסות בציון) ובניו.. גם האגרת של הרב על נאפליון והצאר כנראה מקורה משםר' יהושע מונדשיין כתב: לשיטתך, מדוע רד"צ הילמן לא העלה שום שמץ ערעור על המכתב? ומי כמוהו מכיר את סגנון מכתבי אדה"ז ואת סגנון מכתבי הגניזה...
עכ"פ, כמדומני ששמואל קראוס כבר העלה את חשד הזיוף שבאגרת זו, בעיקר מפני שמקורה היחיד הוא רודקינזון.
גם לעווי, מזכירו של מונטיפיורי, קיבל חלק מהסיפורים, וכנראה שבחלקם יש ממש. איני זוכר מאומה בדבר פגישתו עם הצאר, אלא רק עם נפוליאון.
מה מופרך בזה שאדה"ז ראה בו ידיד ורע, בפרט בפט"ב שיהודים בה מעט וקל להתיידד איש עם רעהו.
אם המקור לחלק מן השמועות אמנם במכתבי ר"מ עצמו, איני מוצא סיבה לפקפק בהן, כל עוד יש לו חזקת כשרות ולא תפסנוהו בבלוף או בסניליות.
כמובן שאין בכל הנ"ל להחשידני שאני מאמין באמיתותו של המכתב. צריכים לדון במקורותיו ולראות אם הם עומדים בפני הביקורת.אני כתב: דיברתי עמו והוא אישר את דברי, שזו אגרת אחת ויחידה בנוסח שכזה, ושאכן הנוסח שווה לנוסח החרסוני, אלא שלדבריו כיון שצא המכתב מפי בית רבי שאיש הגון היה, וקדם בדור לפני פרסום הגניזה לפיכך אין סיבה לפקפק, וטענת השווין מוסברת על ידו לאידך גיסא, דהזייפן נטל אגרת מופלאה זו כאבטיפוס לזיופיו...יהושע מונדשיין כתב: אלא שברוב בורותיו לא הצליח בעל הגניזה להגיע אפילו לרמתה של איגרת זו...
כמה שנים אח"כ פרסם ר' יהושע אגרת זו בספרו המרתק, המסע האחרון, ושם כמה בירורים סביבה.
>>>>>>>>>>
והנה עוד מתקופה מאוחרת יותר, היה זה כאשר רש"ד לווין שליט"א ניגש להדפסת אגרות אדמוה"ז במהדורה מחודשת, ואני הק' העברתי איזה תיקונים מעטים מגליונות הרדצ"ה על ספרו אגרות בעה"ת שעשוי להיות בהם שימוש במהדורה החדשה. ויזכר לטוב הרש"ד, שהסכים לפרסם את התיקונים הנכונים על שמו של הרד"צ במהדורתו! ולאו מילתא זוטרתא היא. עכ"פ בהקשר הזה שלחתי לר' יהושע הודעה/ הצעה אחת,אני כתב: כולם יודעים מה חושבים היום אנשים נורמליים על הגניזה החרסונית, מאידך כולם מבינים שאי אפשר לשנות ממה שקבע הרבי וכו'.
אבל אף אחד לא מחייב אנשים להתבזות ולפרסם שוב את הבירורים הפסבדו מדעיים סביב הגניזה כל פעם מחדש. היה אפשר להדפיס במדור מיוחד את מכתבי הגניזה ולכתוב בראשם, 'בירור מקיף אודות מכתבי הגניזה וכו' התפרסם ב... ומשם תדרשנו'.ר' יהושע מונדשיין כתב:בגלל ש"אי אפשר לשנות ממה שקבע הרבי" לכן אין הוא יכול לשנות את מדור הגניזה
אולי יצליחו לפעול אצלו שאת מפתח מכתבי הגניזה לא יתן בראש הספר בין שאר המכתבים, אלא בתחילת מדור הגניזה
אותי מרגיזה החזרה הבלתי נלאית על התירוץ הכללי לכל השאלות: "טעות המעתיק". שבכל מקום שיש קושיה חוזר הוא על התירוץ הזה שוב ושוב
איש_ספר כתב:עוד מעט גם רי"ל גרונר יבוא להספיד.פרץ מוצקין כתב:הרב בלוי מספיד: "כשרון עצום להפצת המעיינות"
"אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו הספרותית והמחקרית הוא - חתירתו הקנאית לאמת, בלי פשרות ובלי פשעטלאך" ● הרב טוביה בלוי במאמר מיוחד עם לכתו של "חוקר החסידות" הרב יהושע מונדשיין ע"ה, השבוע ● לקריאה
על הספדים מעין אלו ידועים דברי הגריי"ק בחיי עולם, (עמ' רעו במהד' שבאוצר).
שש משזר כתב:איש_ספר כתב:עוד מעט גם רי"ל גרונר יבוא להספיד.פרץ מוצקין כתב:הרב בלוי מספיד: "כשרון עצום להפצת המעיינות"
"אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו הספרותית והמחקרית הוא - חתירתו הקנאית לאמת, בלי פשרות ובלי פשעטלאך" ● הרב טוביה בלוי במאמר מיוחד עם לכתו של "חוקר החסידות" הרב יהושע מונדשיין ע"ה, השבוע ● לקריאה
על הספדים מעין אלו ידועים דברי הגריי"ק בחיי עולם, (עמ' רעו במהד' שבאוצר).
כמדומה שלא ראית מה שר' יהושע מונדשיין כתב עליו, שא"כ היית כותב שרי"ל גרונר עשה 'לחיים' בביהמ"ד, וד"ל.
זלמניו כתב:איש מאיתנו אינו אובייקטיבי בויכוחים מעין אלו. נקודה. כל אחד מייצג בדר"כ את המקום שלו [וזה לא אומר שהוא לא צודק!] כך שויכוחים כאלו, בפרט כשהם מלווים בגבות מקומרות, בפנים זועפות ובסכיני-אצבעות עלי מקלדת דוגמת מיתתך כפרתך [משהו בסגנון הנוסח הבריטי לעולי הגרדום...] - ממש לא מראים על צדקות, יר"ש, חרדה לדבר ה' וכו'. וודאי שאינם קשורים לצדק.
אדם נמדד בהתנהגותו הוא - ובדרך שלאורה הוא חונך. נולדת חסיד? הרי הנך נבחן עד כמה חסיד הנך. נולדת למשפחה של בני תורה - בדוק את עצמך עד כמה אתה מממש את הדרך, בהתמדה ובמיצוי בכח והמח. וכן על זו הדרך.
גם זו לטובה כתב:הגרשז"א- "עבודת האדם להבחין בין עיקר לטפל"
כדי שלא להעלות את קצפו של המנהל..לא האריך בדברים
כמה כואב הלב שאוצר כלי חמדה בעל מעלות תרומיות, איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים (לגמרי, למחצה שליש ורביע)
אין כאן המקום לדבר סרה במתים, אלא לעורר את החיים, ודי בהערה זו.
ישועה בקרוב כתב:דברי הרב אי"ס, או יותר נכון דברי מונדשיין שם, מוזרים.
לי בעצמי כתב הרב מונדשיין ז"ל שאינו מפקפק בדברי האדמו"ר מחב"ד וחמיו זצ"ל.
פרשת_דרכים כתב:גם זו לטובה כתב:הגרשז"א- "עבודת האדם להבחין בין עיקר לטפל"
כדי שלא להעלות את קצפו של המנהל..לא האריך בדברים
כמה כואב הלב שאוצר כלי חמדה בעל מעלות תרומיות, איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים (לגמרי, למחצה שליש ורביע)
אין כאן המקום לדבר סרה במתים, אלא לעורר את החיים, ודי בהערה זו.
איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים? ,לוואי יהי חלקנו עמו שאיזן וחקר ותיקן, אהב את האמת מפני שהיא אמת, וכל מקום שנתן עיניו בו לא הניח אחריו מקום להתגדר בו.
גם זו לטובה כתב:פרשת_דרכים כתב:גם זו לטובה כתב:הגרשז"א- "עבודת האדם להבחין בין עיקר לטפל"
כדי שלא להעלות את קצפו של המנהל..לא האריך בדברים
כמה כואב הלב שאוצר כלי חמדה בעל מעלות תרומיות, איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים (לגמרי, למחצה שליש ורביע)
אין כאן המקום לדבר סרה במתים, אלא לעורר את החיים, ודי בהערה זו.
איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים? ,לוואי יהי חלקנו עמו שאיזן וחקר ותיקן, אהב את האמת מפני שהיא אמת, וכל מקום שנתן עיניו בו לא הניח אחריו מקום להתגדר בו.
על דא קא בכינא, ואכמ"ל
גם זו לטובה כתב:הגרשז"א- "עבודת האדם להבחין בין עיקר לטפל"
כדי שלא להעלות את קצפו של המנהל..לא האריך בדברים
כמה כואב הלב שאוצר כלי חמדה בעל מעלות תרומיות, איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים (לגמרי, למחצה שליש ורביע)
אין כאן המקום לדבר סרה במתים, אלא לעורר את החיים, ודי בהערה זו.
ונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא, יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת"ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל, ונתן תורת כ"א בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש בשחרית, ק"ש בערבית, קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה ואת כו' אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם.
לייבעדיג יענקל כתב:אור שמח הלכות תלמוד תורה פרק אונמצא מצוות ת"ת אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא, יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת"ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים, לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב ת"ת לכל ישראל, ונתן תורת כ"א בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה, לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש בשחרית, ק"ש בערבית, קים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין למודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה ואת כו' אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם.
נ"ב, שאלה קטנה לרב גם זו לטובה: בירורים אודות 'תולדות ישו' הם בגדר עיקרים או שמא הם טפלים וזוטות?
הוגה ומעיין כתב:שלשום פגשתי את דודי, צמ"ס ומחבר ספרים, והשיחה פתחה באופן טבעי בר' יהושע. הוא סיפר שמשך שנה ישב המנוח בכולל צמח צדק בעיר העתיקה, ולמד בחברותא עם רחשל"ד רעק"א, כיון שהיתה לו תוכנית להוציא ספר השוואות בין יסודות למדניים של הרב ושל רעק"א. (הספר לא יצא לאור בסוף, אך ההקדמה ובה הפרוגרמה ראתה אור ב"כרם חב"ד" שלו). בתקופה זו שם דודי לב שר' יהושע אינו שותה דבר במהלך כל ישיבתו בכולל. אחר זמן (אולי ב"שבעה", אינני זוכר בדיוק) שאל על כך את בניו שיחיו, ואמרו שהנהגה זו ידועה להם: הוא קיבל על עצמו בנדר שלא לשתות ולטעום במקומות העבודה, כדי שלא יבוא מתוך טעימה בספה"ל לידי קירוב דעת מיותר עם שאר העובדים שם.
אבדה היא ואין לה תמורה.
מנדלי כתב:מאמר נוסף פרי עטו של פרופ' דוד אסף התפרסם במוסף מקור ראשון של שבת.
הרי הוא לפניכם - http://musaf-shabbat.com/2015/01/09/%D7 ... %A1%D7%A3/
מנדלי כתב:כן, נוסף.
הראשון פורסם בבלוג 'עונ"ש', והשני כפי שציינתי ב'מקור ראשון'. הן אמת שרוב רובו של המאמר השני נכתב כבר במאמרו הראשון אך לא כולו.
לייטנר כתב:מנדלי כתב:כן, נוסף.
הראשון פורסם בבלוג 'עונ"ש', והשני כפי שציינתי ב'מקור ראשון'. הן אמת שרוב רובו של המאמר השני נכתב כבר במאמרו הראשון אך לא כולו.
אולי תוכל לעמוד על ההבדלים המהותיים בין שני המאמרים (מלבד כתיבתו של מונדשיין בסו"ס)?
גם זו לטובה כתב:[b]כמה כואב הלב שאוצר כלי חמדה בעל מעלות תרומיות, איבד חלק יקר מחייו על זוטות ודברים בטלים (לגמרי, למחצה שליש ורביע)
אין כאן המקום לדבר סרה במתים, אלא לעורר את החיים, ודי בהערה זו.
אני כתב:אתמול הייתי אצל... הוסיף, שאמר לו פעם ר' שמעון אמוראי בסיפוק: יש לי תלמיד, הוא הבחור דוד חנזין, שלמד אז במרכז הרב ולימים היה רב בפ"ת.
לא ראיתי שהזכירו פרט זה (הקשר עם ר"ד חנזין) בנכתב אחריו.יהושע מונדשיין כתב: ...ומכיון שהתקרבותי לחב"ד היתה (בין השאר) בעקבות משפחת חנזין (כשאחותי ע"ה נישאה לאחיינו של הרב חנזין), הרי שאני מתלמידי תלמידיו של הרב אמוראי...
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 374 אורחים
