דיעות והגיגים של הגאון רבי הלל זקס זצוק"ל

[בברכה המשולשת]

התנגד לגילוח הזקן (לפחות אצל בני משפחתו)

הרי זקנו מרנא הח"ח פסק שמכונת גילוח זה תער דאורייתא

[ממרומי היער]

סיפר חבר : פעם ישבתי במטבח ביתו של ר' הלל וחלקנו יחד את אותה תבנית עוגה שהרבנית הכינה, לפתע קרא ר' הלל לרעייתו ואמר "אסתרק'ה, החסרון בעוגה שהכנת היא שככל שנהנים ממנה יותר, כך חסרונה גדל"

[גם זו לטובה]

כמדומה שאמר לי ר' הלל -גם אני וגם ר' הירש קונים ספרים בכספי מעשר, אולם אני עושה כדין ור' הירש שלא כדין, משום שביתי פתוח לכל וכולם יודעים שאפשר לשאול ממני ספרים, אולם ר' הירש.. [וגם אני הקטן לא ידעתי בבחורתי שהריטב"א חיבר את ספר הזכרון ולאחר ששמעתי ע"כ מר' הלל, הוסיף "אתה יכול לבוא ולשאול ממני את הספר"]

עוד אמר ר' הלל,- כשלמדתי את כל שו"ע או"ח כסדר, [כמד' אמר שלמד בליות שבת עם חברותא] בדקתי מי צודק בביאור דברי המג"א, המחצה"ש או לבושי שרד, וכמד' שהוסיף שאף שדברי מחהצ"ש נראים יפים יותר מ"מ ברוב מקומות האמת עם הלבושי שרד.

היה מכנה את המגיד משנה "הבעל הבית על הרמב"ם"

הח"ח היה בבחינת "האמא של כלל ישראל" וכן היה "פרקטי"

תמה על היעב"ץ- הרי היה אינטליגנט וא"כ היאך טעה בהבנת המושג טיול בסוכה, ואני הקטן הוספתי הרי ר' הלל ידוע כאינטליגנט, והיאך לא ידע שהדברים הנ"ל נוספו ע"י מדפיסי סידור "בית יעקב".

[ממרומי היער]

מדוע הוא התנגד שיצלמו אותו ?

[אוצר החכמה]

יש לזה שתי סיבות טובות. שיטת הראשונים האוסרת צורת אדם גם באינו בולט, וטעם על פי סוד שאסור.
ומסתמא חשש לשניהם.
(ידועים דברי היעב"ץ על החכ"צ שלא רצה שיציירו אותו וכידוע שגם הח"ח לא רצה להצטלם עד שנאלץ לכך)

הבאתי כאן פעם חילוק מחודש שאמר לי הגרי"י פישר שבצילום יש מקום להקל, אבל מסתמא ר' הלל לא סבר כן.

[לייטנר]

הרב סלמן מוצפי התנגד שיצלמוהו (כנראה, כמקובל, מפני הטעם שבח"ן), ונתן טעם נגלה לדבריו שהדבר גובל בביטול תורה, משום שאחר הצילום יסדרו באלבום ומדי פעם יעלעלו בו וכו'.

[אום אני חומה]

חי עם הרבנית תחי' בשלום בית מופלא.
פעם הלכו לבית הכנסת בשבת בבוקר וירד גשם, וכיסה אותה בטליתו לאורך כל הדרך.

[היא שיחתי]

בפורום 'ספרים וסופרים' - הגאון ר' הלל סובר שחשמל בשבת אסור משום תופר, זה נכון?

אכן. בזמנו מסר שיעור פתיחה בישיבה למסכת שבת ואמר שגדולי ישראל שבכל הדורות שקדו על תקנת ישראל שלא יעברו איסורים, וכשהתחדש החשמל רצו למנוע את ישראל מלעבור על איסור ולהדליק חשמל בשבת, אבל לא מצאו מדין איזה מלאכה בעצם זה אסור. אז בהתחלה אמרו שזה מבעיר, אח"כ התחדשו הפלורוסנטים שזה כבר לא מבעיר ולא ידעו מאיזה דין לאסור, עד שבא החזו"א ואמר שזה משום בונה ואף אחד לא מבין אז אי אפשר להתווכח. היה עוד אחד אחרי זה שרצה לטעון שזה בכלל תופר... עד כאן דבריו (מאד בערך).

בזמנו ששמעתי את הדברים תמהתי על הדברים האלו שהיו נשמעים לי כזלזול בחזו"א - החזו"א אמר שזה בונה, עוד מעט יגידו שזה גם תופר... עד שהסבירו לי ש"ההוא שטען שזה בכלל תופר" זה ר' הלל בעצמו.

כמדומה אמר שהואיל וזה 'חוטי' חשמל מתאים יותר תופר מבונה
ובא להפקיע הצד המחודש למאוד מאוד שהוא בונה

[צופר הנעמתי]

כמדומה אמר שהואיל וזה 'חוטי' חשמל מתאים יותר תופר מבונה
ובא להפקיע הצד המחודש למאוד מאוד שהוא בונה

שמעתי שאמר שהוא תופר ממש (מפי ת"ח שלא מסתבר שטעה בכוונת דבריו).

איך עוד לא עלתה כאן שיטתו בענין מחיית עמלק ב"צ'מחה ובצ'נאה"? והסכין המפורסמת שהיתה תלויה על קיר ביתו...

[ממרומי היער]

בזמנו כשהרב שך הוציא איסור העולם הישיבות לעשות רשיון נהיגה, אמר רק הלל שיש שני טיפשים : אחד שלאבא שלו אין רכב והוא עושה רשיון, והשני שלאבא שלו יש רכב והוא לא עושה רשיון.

[טוב לי]

נעים חינני ומשעשע עד מאד לעסוק באמרותיו הלייציות אותם היה שופע ללא הרף. אולם כאחד שהכירו מעט (איני מתיימר לכתוב תלמידו) ליבי חלל בקרבי בקראי שני עמודים אלו המתעסקים בזוטות ולמטה מהם, המקטינים את הדמות וממעטים את הצלם.
רואה אני לחובה לכתוב מספר מילים על דמותו של האדם הגדול הזה ויהיה זה לחיזוק בשבילנו ולעילוי נשמתו.

ואתחיל בדבר שייתן אולי פרספקטיבה נכונה לדברים שנכתבו כאן לעיל.
רבינו ר' הלל היה אדם חביב ושמח עד למאד. כבר בראשית שנותי בישיבת חברון שמתי לב כי לא היה אחד (עקבתי אחרי דבר זה במשך זמן מה) מבני הישיבה שהיה מדבר עם ר' הלל בלימוד או בכל נושא אחר ולא יצא מחוייך, פשוטו כמשמעו! אמרות כנף וסיפורים שונים היו שגורים על לשונו, והוא עשה בהם שימוש רב בבואו לבאר סברא קשה או יסוד עמוק בלימוד, כממרח שוקולד על פרוסת לחם. טיפשים שבינינו נשארו עם הסיפור והבדיחה והממרח (ואף כתבו אותם ע"ג הפורום) והחכמים נטלו את פת הלחם והחכימו בכפליים.
ר' הלל לא השתרר על איש. תלמיד קטן כגדול חש נעימות יוצאת דופן במחיצתו, גם עקיצותיו המפורסמות בשיעורים יצאו מלב אוהב ומחייך וכך נתקבלו אצל שומעיהם.
החיוך עליו דיברתי קודם שאפף את השיחות עמו נבע גם משפתו הייחודית. שפת לשון הקודש העשירה אותה היה דובר, היתה משמחת כל שומע וניבים רבים אשר היו שגורים על לשונו הפכו לנחלת הכלל אצל תלמידיו ומקורביו.
וכבר אמר היום בשמו אחיו הגאון ר' יעקב יהושע שליט"א, כי ההלכה הראשונה בשו"ע או"ח היא "שויתי ה' לנגדי תמיד" והאחרונה בחלק זה היא "וטוב לב משתה תמיד", ואין שני הדברים התמידיים הללו סותרים זה לזה כל עיקר.
ונאים הדברים למי שאמרם.

אחדול בינתיים מחמת השעה הדוחקת, ואם יעלה רצון מלפני האדון ברוך הוא, אשלים עוד להרבות בהספדו וגדולתו של האי גאון וצדיק.

[אוצר החכמה]

דפדפתי עכשיו בנושא הזה וכמעט כל מה שכתבו כאן הוא סברותיו שנאמרו בעניינים רציניים אם כי כדרכו באופן מחוייך מעט. כמובן שלא הביאו כאן את שיעוריו בב"ק וכתובות, אבל זה לא מה שאמורים לעשות כאן.

[עט סופר]

עמדתי להעלות שורה של דברים המצויים באמתחתי היכולים להעלות חיוך בפני חו"ר הפורום, ולמי שמתבונן גם עומק רב.
אך התבוננתי ושמתי לב על גדלותו העצומה של הגר"ה שהיה לו לשון עוקצנית במיוחד, ואמירות חדות כתער, ומטבעו היה בנקל יכול להתכבד בקלון חבירו, ובכ"ז ידע לכבוש את יצרו בגבורה עילאית, ותלמידיו מספרים שמעולם לא שמעו מפיו לשה"ר, או פגיעה אישית, תמיד ידע בטוב טעם שכל אחד יצא מאיתו שמח וטוב לב. הוא ידע מה לומר ובעיקר מה לומר ומה אסור לומר.
קיבלתי על עצמי קבלה קטנה להמנע מכך ולא להעלות דברים היכולים להתפרש שלא באופן הנכון, בפרט כאן שקוראים זאת גם רבים מחוגים שונים שיתקשו להבין את הדברים בצורה הנכונה. ואף לא להיות הראשון שמעיר על אופן הספדו של חכם זה, שכותרתו הוא הגיגים...
כיון שכבר העירו טוב לי ואצר החכמה בטוב טעם על הענין, אני מרשה לעצמי להביא סיפור אחד המראה על כוחו וגדלותו עם תלמידיו.
בימי בחרותי היה לי חבר שהכרתיו כקל דעת שלמד אצל הגר"ה, ראיתי מגיע לביהמ"ד בשעה 10:00 שמח ומאושר מניח את התפילין אומר פסוקי דזמרה בנעימה כמונה מעות, ואח"כ מריץ את שאר התפילה.
הייתי המום מאי האי, רבותיו הקודמים מעולם לא הצליחו לחנכו בענין, תמיד היו אומרים עליו שנאמר במקום רנה שם תפילה וכתיב ירננו על משכבותם, השינוי בפסוקי דזמרה מילא, כ"א משתנה, אך הפרדוקס הסתירה מינה וביה נשגב מתפיסתי.
הלה מיהר להסביר, בוועדים הגר"ה ביאר לנו מה זה פסוקי דזמרה, אני לא מסוגל אחרת, כשנגיע בוועדים לתפילה בזמנה, קר"ש וברכותיה, שמו"ע, אני כבר יודע היום שלא אהיה מסוגל לישון בבוקר.
אני כבר לא בקשר עם חבר זה שנים רבות, אך כשפגשתי כאן ושם עושה רושם שהגר"ה הצליח להוציא יקר מזולל, וכנראה שהגיעו בוועדים לעוד הרבה נושאים...

[הברכות]

איך עוד לא עלתה כאן שיטתו בענין מחיית עמלק ב"צ'מחה ובצ'נאה"? והסכין המפורסמת שהיתה תלויה על קיר ביתו...

השארת אותנו במתח...

[מלח הארץ]

זכורני בשיעור כללי שלו שהאריך לבאר ענין הבלא דבור, שהוא חנק השור מחמת חוסר חמצן ובזה האריך בסוגיא שם. ובנה דבריו על כך שבמציאות ניכר שאין חום בבור י' שיכול להרוג שור.
לאחר השיעור שאלתיו מה יאמר על 'כלים דפקעי בהבלא'? וענה לי "אני ביארתי מה שביכלתי, ואינני משועבד להסביר כל הסוגיא כולה לפי דרכי" [לא ציטוט מדויק]

[ממרומי היער]

במחילה שראש הישיבה הגאון ר' הלל, אם דברי כאן היוו פגיעה בכבודו של גדולתו וקדושתו של ר' הלל זצוק"ל, וכמו שהעיר טוב לי. אני מניח שרוב המעיינים הכירוהו לפחות במקצת או שעמדו קצת על סגנונו ומעלותיו של ר' הלל, ולכן הרשיתי לעצמי לכתוב בקלות דעת משהו.

[ממרומי היער]

שנתיים ברציפות הוא דיבר בהיכל הישיבה על סדר הוידוי ביום כיפור, שאנשים אומרים את סדר החיי אדם, ובאמת עיקר עניין ה'אשמנו' 'בגדנו' זה תיקון הא' ב'.

[מצאצאיו של אברהם]

זכורני שאמר פעם בזה"ל "חסד זה לא ג'נטלמניות" כלומר זה חיוב של התורה כשאר מצוות כגון ישיבה בסוכה ואכילת כזית מצה בפסח, ואם הוא לא מקיים חסד במקום שהוא חייב ע"פ התורה, אז הוא ביטל מצוות עשה כפשוטו.
ואין כאן מקום להאריך את מדת החסד של הראש ישיבה זצוק"ל.

[גם זו לטובה]

אישה אחת שאלה את ר"ה - במקום עבודתי פלוני מלכלך עלי אצל "הבוס", האם מותר לי לספר לבוס לה"ר על פלוני כדי שיפטר את פלוני או לפחות לא יקבל את דבריו, האם חשיב לה"ר לתועלת? השיב ר"ה- לא חשיב לה"ר תועלת כיון שאין תועלת מגוף הסיפור, אולם מותר מדין הבא להרגך השכם להורגו עכת"ד.

[טוב לי]

איך עוד לא עלתה כאן שיטתו בענין מחיית עמלק ב"צ'מחה ובצ'נאה"? והסכין המפורסמת שהיתה תלויה על קיר ביתו...

השארת אותנו במתח...

רבינו רבי הלל זצ"ל חידש בדין "זכור" [והוא מדיוק מפליא בלשון הרמב"ם שם, כדרכו] כי חלק [ואולי עיקר] מדין זכור הוא להתכונן ולהכין עצמנו להיות מוכנים בכל רגע [כשיגיע הזמן במהרה בימינו] לבצע בפועל את דין מחיית עמלק. והיה מתאר בשפתו הציורית מאי משמע. לגשת לילד קטן חמוד בעל מחלפות תלתלים 'בלונדע' הגולשים על חלקת צואריו וכו' וכו', שיוודע שהוא מזרע עמלק, וללא חת להניף מולו את הסכין ולהרוג אותו.

פעם בפורים בבדיחות דעתם של בני הישיבה העניקו לו במתנה סכין כסף קבוע במסגרת ומסביב כיתובים ופסוקים על מצות מחיית עמלק. סכין זה היה תלוי זמן מה על קיר ביתו.

[כנסת ישראל]

מתח ביקורת על מהדירי רמבם פרנקל שנטו יותר מדאי לדעתו אחר כתבי יד תימניים גם במקום שאינו מוצדק.
והתבטא בשפתו הציורית (כנ"ל) "מדפיסי רמב"ם פרנקל היה כנראה שורש נשמתם בתימן".

באשכול בסו"ס הנזכר לעיל צויין לספר ילקוט בני ירושלים שהוציאה לאור בתו, ובראשו הקדמה מעניינת ממנו על אגדות חז"ל.
האם יש כאן למאן דהוא את הספר הנ"ל?

[בברכה המשולשת]

מתח ביקורת על מהדירי רמבם פרנקל שנטו יותר מדאי לדעתו אחר כתבי יד תימניים גם במקום שאינו מוצדק.
והתבטא בשפתו הציורית (כנ"ל) "מדפיסי רמב"ם פרנקל היה כנראה שורש נשמתם בתימן".

אז לפי איזה כתבי יד היה להכריע? האם כוונתו זצ"ל היתה יש להכריע לפי עדי הנוסח המזרחיים, כבמהדורת הרב שילת?

[עט סופר]

מתח ביקורת על מהדירי רמבם פרנקל שנטו יותר מדאי לדעתו אחר כתבי יד תימניים גם במקום שאינו מוצדק.
והתבטא בשפתו הציורית (כנ"ל) "מדפיסי רמב"ם פרנקל היה כנראה שורש נשמתם בתימן".

אז לפי איזה כתבי יד היה להכריע? האם כוונתו זצ"ל היתה יש להכריע לפי עדי הנוסח המזרחיים, כבמהדורת הרב שילת?

אין לי ידיעה בענין, אך מהשערה הגר"ה לא היה מקבע במסמרות סגנון כתב יד מסוים בדוקא, ודן בכל מקום לגופו של ענין, זה לא אומר שהוא לא נותן משקל לכתב יד תימני יותר משאר כתבי יד, אך עדיין אפשר להיות פחות מקובעים בענין.

[לייטנר]

איך עוד לא עלתה כאן שיטתו בענין מחיית עמלק ב"צ'מחה ובצ'נאה"? והסכין המפורסמת שהיתה תלויה על קיר ביתו...

השארת אותנו במתח...

רבינו רבי הלל זצ"ל חידש בדין "זכור" [והוא מדיוק מפליא בלשון הרמב"ם שם, כדרכו] כי חלק [ואולי עיקר] מדין זכור הוא להתכונן ולהכין עצמנו להיות מוכנים בכל רגע [כשיגיע הזמן במהרה בימינו] לבצע בפועל את דין מחיית עמלק. והיה מתאר בשפתו הציורית מאי משמע. לגשת לילד קטן חמוד בעל מחלפות תלתלים 'בלונדע' הגולשים על חלקת צואריו וכו' וכו', שיוודע שהוא מזרע עמלק, וללא חת להניף מולו את הסכין ולהרוג אותו.

פעם בפורים בבדיחות דעתם של בני הישיבה העניקו לו במתנה סכין כסף קבוע במסגרת ומסביב כיתובים ופסוקים על מצות מחיית עמלק. סכין זה היה תלוי זמן מה על קיר ביתו.

ובוודאי כחלק מההכנה, היה שוחט.

[אוצר החכמה]

אני לא יודע אם הביאו כאן את דבריו על שני הק"ו שאין לעשות, מרק במזלג ויד לכיס.
1. אם דגים שאינם נאכלים בכף נאכלים במזלג מרק שנאכל בכף אינו דין שייאכל במזלג.
2. אם הכיס שלי, שאסור לך להכניס בו את היד לי מותר להכניס בו את היד, הכיס שלך שמותר לך להכניס בו את היד, אינו דין שיהיה מותר לי להכניס בו את היד.

[נוה הלבנון]

ידיעה אישית לא תיתכן שהרי היה בן שלוש במות סבו.
אגב נזכרתי שיש מימרא ידועה של הח"ח שאמר אודות ביאת המשיח "אני לא אזכה לראותו, בני אולי, נכדי בודאי",
לכאורה עתה הופרכו דבריו [או אולי יש לו אחים]!

בהחלט יש לו אחים.
אחיו משכונת עזרת תורה צעיר ממנו בכ -15 שנה.

[מתעניין]

ללומדי הדף היומי שלמדו היום מסכת יבמות קט, "אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר". ותמה ר' הלל מהו אותו דבר מגונה אשר נזהר אבא שאול בנקיות לשונו לאמרו בפירוש, ורק רמז לו בתואר "דבר אחר", אשר נתייחד בחז"ל לכל אותם דברים משוקצים ומתועבים אשר לא רצו להזכירם בפירוש.
ולאחר זמן פשטיה מסברא דנפשיה, וכן מצא מפורש בתוספתא יבמות פרק ו' הלכה י', "[אבא שאול אומר (גירסת הגר"א וכת"י)] הבא על יבמתו לשם נוי לשם נכסים רואין אותו כאילו פגע בערוה וקרוב הולד להיות ממזר."

[אוצר החכמה]

אני לא יודע אם הביאו כאן את דבריו על שני הק"ו שאין לעשות, מרק במזלג ויד לכיס.
1. אם דגים שאינם נאכלים בכף נאכלים במזלג מרק שנאכל בכף אינו דין שייאכל במזלג.
2. אם הכיס שלי, שאסור לך להכניס בו את היד לי מותר להכניס בו את היד, הכיס שלך שמותר לך להכניס בו את היד, אינו דין שיהיה מותר לי להכניס בו את היד.

כמדומני שהדבר כבר הופיע אצל דרויאנוב ב'אוצר הבדיחה והחידוד', כשבמקור לא מדובר על כיס אלא על אשה...

אבל ר' הלל כדרכו, אמר בצחוק והתכוון ברצינות, ואמר את זה ממש תוך כדי לימוד. דהיינו שלפעמים היה מסביר שאנשים חושבים שיש בדבר ק"ו אבל כד מעיינת בה שפיר אתה רואה שבעצם זה נופל באחת הקטגוריות האלה וצריך להזהר מזה.

[בר אוריין תנינא]

1. אם דגים שאינם נאכלים בכף נאכלים במזלג מרק שנאכל בכף אינו דין שייאכל במזלג.

תגיד לילד בן 3 את הק"ו הזה והוא ישאל אותך מיד: "אבל הרי אפשר לאכול דגים בכף?"

במחכ"ת ר' הלל היה מתבדח אבל לא היה מדבר שטויות. גם הלצותיו היו מלאות חכמה ופיקחות לאין שיעור.

[הוגה ומעיין]

1. אם דגים שאינם נאכלים בכף נאכלים במזלג מרק שנאכל בכף אינו דין שייאכל במזלג.

תגיד לילד בן 3 את הק"ו הזה והוא ישאל אותך מיד: "אבל הרי אפשר לאכול דגים בכף?"

במחכ"ת ר' הלל היה מתבדח אבל לא היה מדבר שטויות. גם הלצותיו היו מלאות חכמה ופיקחות לאין שיעור.

הילד שלי - אמנם קצת גדול יותר מ-3 - אמר את התשובה המדויקת יותר לקל-וחומר ממין זה: הרי אפשר לומר את הק"ו הפוך, וללמוד מכך שדגים נאכלים בכף ושמותר לחבר להכניס את ידו לכיס שלי.

ואכן מבואר בראשונים שבכל מקום שאפשר לומר את הק"ו להיפך, הרי מה"ט הוא שאין דנים ק"ו.

בשולי הדברים עלי לציין שהילד מאוד נהנה מהק"ו הזה, והדבר הפריע להירדמותו.

[תוכן]

איך עוד לא עלתה כאן שיטתו בענין מחיית עמלק ב"צ'מחה ובצ'נאה"? והסכין המפורסמת שהיתה תלויה על קיר ביתו...

השארת אותנו במתח...

רבינו רבי הלל זצ"ל חידש בדין "זכור" [והוא מדיוק מפליא בלשון הרמב"ם שם, כדרכו] כי חלק [ואולי עיקר] מדין זכור הוא להתכונן ולהכין עצמנו להיות מוכנים בכל רגע [כשיגיע הזמן במהרה בימינו] לבצע בפועל את דין מחיית עמלק. והיה מתאר בשפתו הציורית מאי משמע. לגשת לילד קטן חמוד בעל מחלפות תלתלים 'בלונדע' הגולשים על חלקת צואריו וכו' וכו', שיוודע שהוא מזרע עמלק, וללא חת להניף מולו את הסכין ולהרוג אותו.

פעם בפורים בבדיחות דעתם של בני הישיבה העניקו לו במתנה סכין כסף קבוע במסגרת ומסביב כיתובים ופסוקים על מצות מחיית עמלק. סכין זה היה תלוי זמן מה על קיר ביתו.

אני לא מבין את הדבר הזה. הרי לית מאן דפליג שיש מצוות יותר קשות ויש מצוות יותר קלות, וע"ז נאמר הזהר במצוה קלה כבחמורה. ולית מאן דפליג שצריך לעשות כל מצוה בשמחה גדולה ועצומה. אבל להציג מצות מחיית עמלק כאילו שזה קל לעשות אותה בשמחה, זה דבר בלתי נתפס אצלי.

[צופר הנעמתי]

אני לא מבין את הדבר הזה. הרי לית מאן דפליג שיש מצוות יותר קשות ויש מצוות יותר קלות, וע"ז נאמר הזהר במצוה קלה כבחמורה. ולית מאן דפליג שצריך לעשות כל מצוה בשמחה גדולה ועצומה. אבל להציג מצות מחיית עמלק כאילו שזה קל לעשות אותה בשמחה, זה דבר בלתי נתפס אצלי.

מי אמר שהציג כאילו זה קל לעשות אותה בשמחה? אדרבא הדגיש את הקושי ואת חיוב השנאה שצריך שיהיה ע"מ לקיים את המצוה "בשמחה ובשנאה".

[תוכן]

אני לא מבין את הדבר הזה. הרי לית מאן דפליג שיש מצוות יותר קשות ויש מצוות יותר קלות, וע"ז נאמר הזהר במצוה קלה כבחמורה. ולית מאן דפליג שצריך לעשות כל מצוה בשמחה גדולה ועצומה. אבל להציג מצות מחיית עמלק כאילו שזה קל לעשות אותה בשמחה, זה דבר בלתי נתפס אצלי.

מי אמר שהציג כאילו זה קל לעשות אותה בשמחה? אדרבא הדגיש את הקושי ואת חיוב השנאה שצריך שיהיה ע"מ לקיים את המצוה "בשמחה ובשנאה".

לא כך הבנתי את הדברים. אלא הוא הציג את זה כאילו שבמושכל ראשון קשה, אבל המושכל ראשון הוא טעות, אלא צריך לעשות את זה בשמחה. ולי הקטן נראה שהמושכל ראשון הוא נכון, אבל עם כל הקושי שבדבר עדיין צריך לעשות את זה בשמחה.

[אוצר החכמה]

1. אם דגים שאינם נאכלים בכף נאכלים במזלג מרק שנאכל בכף אינו דין שייאכל במזלג.

תגיד לילד בן 3 את הק"ו הזה והוא ישאל אותך מיד: "אבל הרי אפשר לאכול דגים בכף?"

במחכ"ת ר' הלל היה מתבדח אבל לא היה מדבר שטויות. גם הלצותיו היו מלאות חכמה ופיקחות לאין שיעור.

הילד שלי - אמנם קצת גדול יותר מ-3 - אמר את התשובה המדויקת יותר לקל-וחומר ממין זה: הרי אפשר לומר את הק"ו הפוך, וללמוד מכך שדגים נאכלים בכף ושמותר לחבר להכניס את ידו לכיס שלי.

ואכן מבואר בראשונים שבכל מקום שאפשר לומר את הק"ו להיפך, הרי מה"ט הוא שאין דנים ק"ו.

בשולי הדברים עלי לציין שהילד מאוד נהנה מהק"ו הזה, והדבר הפריע להירדמותו.

זה בדיוק מה שרצה ר' הלל להסביר, ששני הק"ו האלה לא נדחים בדיוק מאותה סברא. הסברא בכיסים היא שבאמת אפשר להתחיל הפוך והיינו שמשני שהצדדים זה שווה, בדגים זה לא בגלל שאפשר להפוך אלא זה עניין אחר שכל אחד הוא מעניינו ואין קשר בין אחד לשני.

ובזה גם תשובה לדברי בר אוריין. אם נדון ומה מרק שאינו נאכל כלל במזלג נאכל בכף דגים שנאכלים גם במזלג אינו דין שראוי שייאכלו בכף, ןכאן הרי אי אפשר להפוך כדבריך. אלא העיקר הוא שזה שני עניינים.

[ממרומי היער]

הערב מתקיים כינוס בשכונת עזרת תורה מספד על ר' הלל, מישהו היה שם ויכול להעלות דברים שנאמרו שם?

[גם זו לטובה]

פעם נשאל הגר"ה, האם מותר להכניס את עיתון י.נ לבית הכסא- והוא השיב- הא פשיטא דמותר להכניס כי קמבעיא לי אם מותר להוציאו.

[מלך זקן וכסיל]

להכניס את עיתון י.נ לבית הכסא

ויש שהביאו ראיה לכך בדרך מליצה מדברים, כג, יד. ויתד תהיה וגו'

[סכינא חריפא]

הילד שלי - אמנם קצת גדול יותר מ-3 - אמר את התשובה המדויקת יותר לקל-וחומר ממין זה: הרי אפשר לומר את הק"ו הפוך, וללמוד מכך שדגים נאכלים בכף ושמותר לחבר להכניס את ידו לכיס שלי.

ואכן מבואר בראשונים שבכל מקום שאפשר לומר את הק"ו להיפך, הרי מה"ט הוא שאין דנים ק"ו.

בשולי הדברים עלי לציין שהילד מאוד נהנה מהק"ו הזה, והדבר הפריע להירדמותו.

דברי כת"ר לכאורה בהעלם התו' זבחים דף טז ב' כל חדא וחדא תיקום בדוכתיה. צ"ע פ"ק דחולין (דף כב:) גבי ק"ו דכשר בתורים פסול בבני יונה וגבי כשר שבפרה פסול בעגלה (שם כג:) וגבי ויהיו כל הכלים מקבלין טומאה מאוירן מק"ו (שם כה.) ובפר' ואלו מנחות (מנחות עה.) גבי חלות ורקיקים וכן פר' כל המנחות (שם דף סב:) גבי שלמי יחיד שטעונין סמיכה ובפ' השוכר את הפועלים (ב"מ פח:) גבי שור אוכל במחובר ובפרק כיצד הרגל (ב"ק כה:) דקאמר ותהא שן חייבת ברשות הרבים מק"ו ובפ"ק דקדושין (דף יד.) ותהא יבמה יוצאה בגט מקל וחומר ובנזיר פרק שלשה מינין (דף מד.) גבי טמא כמיטמא ובסוף יש מותרות (יבמות פז:) דנעשה מתים כחיים מק"ו צריך לדקדק בכולן אמאי לא אמר כל חדא וחדא תיקום בדוכתיה וכו' ע"ש.

[גם זו לטובה]

על "שיטת סלבודקא"- אמר "השכלה כשרה"

[זיסע יונגאלע]

על "שיטת סלבודקא"- אמר "השכלה כשרה"

סליחה על הבורות.
אינני "ליטוואק", [-במובן המגזרי...]
ואם ימחל מישהו להסביריני, מה כוונת "שיטת סלבודקא" בקצירת האומר ממש. שעליה התבטא ר' הלל "השכלה כשרה".