ברזילי כתב:הדיוק בדברי מופרז - לא התכוונתי לומר שבשאלה הראשונה אין דיון. בכל אחת מן השאלות יש דיון בקדמונים (כמובן, כדי לדון אם יש תוקף לחיוב מוסרי לולא ציווי התורה, צריך להניח שיש בכלל מוסר טבעי, ולכן השאלות תלויות זו בזו בצד אחד), אם כי דומני שבשאלה הראשונה יש הסכמה רחבה יותר (ובמובן המוגבל של שאלה זו אין צורך להגיע לדברי הרס"ג, גם הרמב"ם בש"פ שהוזכר לעיל, וכן דומה שסבורים רוב הדעות בראשונים, מניח קיומו של מוסר עצמאי, או מצוות שיש להן טעם לקיום מעבר לעצם קיומו של דבר ד').
סכינא חריפא כתב:זה שיש מוסר טבעי זו עובדה, מוסר טבעי במובן של חוש מוסרי שזוקק ומחייב פעולות מסוימות ומעכב פעולות אחרות, [ושיכול להיות סיבה מאת הבורא לנתינתם של מצוות] השאלה האם הציווי בתורה הוא בגדר גילוי מילתא או חיוב של עבודת הבורא היא שאלה שלא יכולה להיות נידונה, כי הצד הזה שהציווי בתורה הוא גילוי אינו ניתן להעלות על הדעת, יש כאן שאלה אחרת אם הציווי האלקי יכול לסתור לציווי המוסרי זו שאלה שבהסתברות ולא יותר, זו לכאורה שאלת מקור הסמכות בדברי כת"ר.
יש כאן שאלה אחרת אם עבודת השם היא ערך נפרד או שהוא ערך בכלל הערכים הקיימים ולכן אינו יכול לסתור להם בעצם - זו שאלה אחרת שאינה נידונה.
בריסק כתב: אך הגר"ח ז"ל מוכיח שם מכמה מקומות שלא שייך לומר "מצוות שיכליות" לא מוזכר שם מה הגאון ר' שמעון השיב לו על כך, אך הגר"ח שופך שם גפרית ואש להוכיח שאין דבר כזה "מצוות שכליות". (וכפי מה שמובא שם גם הבית הלוי טען כך שאין "מצוות שכליות" אין שם הפנייה מדוייקת היכן כותב כך הבית הלוי, אך ניתן להתרשם שכך הוא כותב באחד מספריו).
שטייגעניסט כתב:בריסק כתב: אך הגר"ח ז"ל מוכיח שם מכמה מקומות שלא שייך לומר "מצוות שיכליות" לא מוזכר שם מה הגאון ר' שמעון השיב לו על כך, אך הגר"ח שופך שם גפרית ואש להוכיח שאין דבר כזה "מצוות שכליות". (וכפי מה שמובא שם גם הבית הלוי טען כך שאין "מצוות שכליות" אין שם הפנייה מדוייקת היכן כותב כך הבית הלוי, אך ניתן להתרשם שכך הוא כותב באחד מספריו).
עדיין לא הבאת איפה הגר"ח כתב כן, ומכיון שכך אני מרשה לעצמי להתבטאות שמי שאינו מכיר במושג מצות שיכליות הוא כנראה אינו מכיר את המושג שכל בכלל! [אגב בעידן הפוסטמודרניזם זוהי דעה פופולרית ביותר].
בריסק כתב:אם כוונתך לומר שאנו צריכים לפעול על פי הרגש והמוסר גם לולא התורה לכאו' פשוט שלא.
וראה בקישור בספר מסילת ישרים http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?177116&&page=11שם הוא מביא ראיה מן הפסוק שצריך להיות רחום היות והתורה אומרת מה הוא רחום וכו', הוי אומר שלולא התורה לא היינו צריכים להיות רחמנים.
וכעי"ז ידוע תירוץ הגרש"ש על קושיית מהר"י באסן למה המוציא מחבירו עליו הראיה הרי ספק איסור גזל לחומרא, שמכיון שהסברא הפשוטה שמספק אין להוציא ממנו, וכך היה נהוג עוד קודם מ"ת,
אבל הרי באמת היה איפכא, שהתורה קדמה להעולם תתקע"ד דורות.
בריסק כתב:(מדברי מרן זצ"ל בסעודת הברית של נכדו שליט"א בן הגרי"ד זצ"ל - ו' אדר תשי"א).
אוצר החכמה כתב:לא מובן מה אתה שואל.
בנו הגדול של הרב מבריסק, הוא הגרי"ז הנקרא כאן מרן זצ"ל, היה שמו הגרי"ד (ר' יושע בער, והוא הנקרא כאן הגרי"ד זצ"ל) והוא היה ראש ישיבת בריסק, אחרי פטירת הגרי"ד משמש בנו הגרא"י כראש הישיבה. (הגרא"י נולד בתש"ט, אז כנראה הנכד בעל הברית הוא אחיו)
לא ראיתי אחד (!) שהעלה מקור לסברה מעין דעתו של מנחם צמח.שטייגעניסט כתב:כפי ששיער אחד החברים אכן מדובר במנחם צמח, לא אמרתי מראש בגלל שלא ידעתי, לא כדי למתוח או משהו דומה.
לי אישית דבריו נראים, אם כי גם אני מסתייג קצת מהניסוח. רציתי לראות אם ישנם גם תלמידי חכמים בעלי תריסין שסבורים ככה, לצערי רוב המגיבים לא התייחסו לגופו על עניין אלא לגופו של ניסוח וכדומה, בכל זאת היו פה כמה [ברזילי עוד] שהעלו סברות ומקורות לכאן ולכאן, להם תודתי שלוחה.
חשבונות רבים כתב:לא ראיתי אחד (!) שהעלה מקור לסברה מעין דעתו של מנחם צמח.שטייגעניסט כתב:כפי ששיער אחד החברים אכן מדובר במנחם צמח, לא אמרתי מראש בגלל שלא ידעתי, לא כדי למתוח או משהו דומה.
לי אישית דבריו נראים, אם כי גם אני מסתייג קצת מהניסוח. רציתי לראות אם ישנם גם תלמידי חכמים בעלי תריסין שסבורים ככה, לצערי רוב המגיבים לא התייחסו לגופו על עניין אלא לגופו של ניסוח וכדומה, בכל זאת היו פה כמה [ברזילי עוד] שהעלו סברות ומקורות לכאן ולכאן, להם תודתי שלוחה.
כל הדיון נשתלשל לשאלה האם יש מוסר קודם לתורה וכו' אבל לדעתו של צמח שהעיקר הוא המוסר ולא ההלכה איש לא הביא מקור או שמץ ראיה.
והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, והיה לך לאות על ידך, ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. לבאר המשך הפסוקים הללו, וכתב רש"י דפסוק זה הוא תשובה לבן הרשע, וכן הוא בהגדה של פסח רשע מה אומר מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל. והנה אע"ג דמצוה להקהות את שניו ולרמז שהוא לא היה נגאל מ"מ הרי תירוץ על שאלתו צריך לומר גם לו, וזה החירוף אינו תירוץ לשאלתו ועיקר התשובה הוא שבעבור זה יצאנו ממצרים, וא"כ לפום רהיטא נראה דקאי בבן קטן שאינו יודע מאומה ממעשה שהיה יציאת מצרים דהרי חזינן דהתשובה הוא רק זה דיצאנו ממצרים, וא"כ לכאורה יש להבין מפני מה קורהו רשע אחרי שאינו יודע מאומה מענין יצ"מ, ואם יש להאשימו על זה גופא אמאי אינו יודע מזה לכאורה יש לתלות האשם באביו על שלא למדו יותר מעל הבן. ולכאורה נראה בפשיטות דזהו גופא רשעתו במה שאומר לכם דמשמעו ולא לו ואינו רוצה לקיים המצוה כל זמן שאינו יודע סיבתה וטעמה למה צוה ה' כן כבר נכנס בגדר רשע. דלחכם יספיק מה שמקבל מאביו שכן המצוה לעשות והגם דרשאי לשאול על הטעם ג"כ וכמו דשואל בן החכם מ"מ אין זה שייך לענין עיקר חיובא של העשיה דגם קודם שיודע טעם של המצוה צריך שיוסכם בדעתו החיוב לעשותה בכל הפרטים כמו ששומע מאביו דמסתמא הדברים נכונים ומיושבים, וכמו שאה"כ (משלי א) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ואם אביו יודע הטעם ומגיד לו מה טוב. אבל הרשע כל זמן שאינו יודע הטעם והסיבה של המצוה אינו רוצה לעשותה ואומר לכם ולא לו ובעבור זה נקרא רשע:
אמנם יותר נראה דהפרשה איירי בבן גדול ומלומד היודע ענין יצ"מ והנסים שנעשו אז, רק לבו נטה לצד המינים והאפיקורסים המתחכמים ואומרים טעמים למצות ואחרי שימציאו איזו טעם שאינו שייך בזמנים אלו יאמרו שכבר נתבטלה המצוה וחיובה חלילה, וכמו כת הרעפארעם המשובשים בדעתם הנותנים זמן להמצוה ואומרים מצוה זו היתה שייכת אז באותו זמן מסיבות שבודים מלבם לא בזמן הזה או רק באותו מקום ואותו מדינה לא במדינה אחרת וכיוצא בזה מדבריהם הנלוזים, אין רצוני להאריך בזה ולהביא דבריהם הנלוזים. והנה מצות פסח לכאורה אין לקרותה חוקה רק יש בה טעם גלוי ומפורסם. וכמבואר בילקוט (שמות קצה) ובזוה"ק (עי' ח"א דף רנו א) שבזה הראו ישראל ביטול לע"ז של המצריים, שהיו המצריים עובדים לטלה וכמבואר בפסוק הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם. ומש"ה נצטוו ישראל לשוחטו ולבל לשבור בו עצם למען יהיו העצמות שלו מושלכים בחוצות, וכן לצלותו כשהוא שלם שיהיה ניכר מהותו שהוא שה למען יראו המצריים וכל אדם מה שעשו ישראל לע"ז שלהם וידעו הכל שאין בה ממש. ובמדרש (רבה) פרשת בא (טז ב) כתב אמר הקב"ה למשה שישחטו הפסח א"ל הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו א"ל חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו ע"ז שלהם לעיניהם. ובודאי דהיא מצוה שכליית ולא חוקה וכל אדם אפי' הרשע מודה בה שכן החיוב לעשותה אחרי שהמצריים הכבידו שיעבוד קשה כל כך על ישראל בחומר ובלבנים וקלקלו אותם בנפשותם עד שגרמו ע"י שיעבודם הקשה שכמה מישראל הוכרחו מתוך אונסם לעבוד ע"ז שלהם וכמו דאיתא במדרש (ילקוט בשלח רמז רלד) הללו עבדו ע"ז והללו [עבדו] ע"ז. והשי"ת נקם נקמת עמו ועשה במצריים שפטים ובע"ז שלהם והוציא ישראל לחירות וביד חזקה הסיר מהם טומאתן ומשכם מהע"ז של מצרים והכניסם תחת כנפיו להיות לו לעם סגולה, דודאי דהיה חוב מוטל על ישראל אז בשעת מעשה לבטל הע"ז של מצריים, וכמו שאמר הכתוב משכו וקחו לכם איש שה ואיתא במדרש (רבה טז ג) משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם שה כו', וכן בכל שנה ושנה כשמגיע זמן גאולתם על ישראל היה החוב הקדוש להקריב הפסח להראות ביטול ע"ז של מצריים למען ידעו הכל כי לה' המלוכה ואין בלתו. רק הרשע בא כמתחכם ואומר מה העבודה הזאת לכם, כאומר דגם אני מודה במצוה זו רק היא היתה נאותה בזמנים הקודמים שהיו נמצאים בעולם אנשים סכלים מאמינים בענייני עבודה זרה ודאי שהיתה עבודה חשובה לישראל לעשות פסח, אבל בזמנינו אלה אשר כולנו חכמים ומאמינים באחדות הבורא ואין בעולם שום זכרון לע"ז וגם אחד לא ימצא בעולם שיעבוד לשה וכבר בטל הטעם כולו ועכשיו שוב אין מקום לעבודה זו ואין בה כבוד לה', וזהו שדקדק ואמר מה העבודה הזאת לכם הקרבת הפסח אין זו חשובה עבודה לה' כלל, וכאומר דבזמן הזה צריך לעבוד את ה' באופן אחר שיהיה נאות לפי הזמן והמקום. ומראה בטלפיו סימני טהרה דבעיקרו גם הוא מודה דצריך לעבוד את הבורא רק באופנים אחרים שיאמר הוא, וכאשר נמצאים עתה כמה מהמינים הבודים מלבם היאך לעבוד את ה' ובאופנים שמסדרים לפי גסות שכלם. וזהו שבפסוק אחר אמירת הרשע מה העבודה הזאת לכם כתיב ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי ב"י בנגפו את מצרים, ואין זה התשובה להרשע דהרי התשובה לרשע הוא בעבור זה כו', רק התורה ציותה כאשר האדם שומע דברי מינות כאלה יחזק לבו באמונה כדי שלא יכנסו הדברים בלבו, וע"כ ציוה תיכף אחר שמעו דברי הרשע ואמרתם זבח כו' לא כתיב ואמרתם להם דזו האמירה היא לעצמו ולחזק לבו שלא יפעלו דברי הרשע מאומה בלבו:
ועל דבריו אלו באה התשובה ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. ויש בדברים אלו תשובה וסתירה גדולה לכל דברי האפיקורסות שלו. והוא דאע"ג דטעם זה אמת דפסח שעשו ישראל במצרים בשעת מעשה היתה הוראה לביטול ע"ז שלהם, מ"מ עוד חידש להרשע חידוש דברים שלא ידע מהם, והוא דגם בהמצות שאנו יודעין בהם הטעם וכמו במצה שאמרו בה טעם על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שגאלם, וכן מרור שבא לזכר שמררו המצריים חייהם, ופסח על שפסח על בתי אבותינו, מ"מ בודאי דאין זה עיקר יסודה של המצוה ולא מטעם זה נתחדשה המצוה, והטעם אינו רק דבשביל זה מוטל עלינו החוב לקיים ולעשות מצוה זו ולא נהיה כפויי טובה, וכן דקדקו רבותינו ואמרו מצה זו שאנו אוכלין כו' על שום שלא הספיק בצקם כו' דהוא רק טעם דמש"ה אנחנו מקיימים מצוה זו, אבל עיקר יסודה של המצוה למה כך היא המצוה איננו בשביל זה מה שהיה במצרים דהרי התורה קדמה לעולם וגם קודם העולם היתה התורה והיה כתיב בה מצות מצה, וגם אברהם אבינו וכל האבות קיימו התורה כולה עד שלא ניתנה וא"כ הוא בליל ט"ו בניסן אכל אברהם מצה ומרור אע"ג דאז היה קודם גלות מצרים. ועל כרחך מצות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים רק הוא להיפוך דמזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזאת נצמחה גאולתן ממצרים בלילה זו, וזהו דמשיב להרשע על חקירותיו והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לא אמר לו בעבור שיצאתי ממצרים אני עושה המצוה רק להיפוך בעבור מצות אלו נתחדש לנו יצ"מ, וזהו בכלל בכל טעמי המצות דלא בשביל הטעם נעשה המצוה רק להיפוך דבעבור המצוה בא הטעם, וכמו דראינו דבזכות פסח ומצה ומרור שיש בלילה זו זכו להגאל ושלא הספיק בצקם להחמיץ, וכן זכינו לבטל ע"ז של המצריים בפומבי לעין כל ולא יחרץ כלב לשונו וכן הוא בכל המצות, ובזה נסתרו כל חקירותיו של הרשע דאין לו מקום לערער לומר דבהבטל הטעם בטל המצוה חלילה, ונמצא דהמצוה בעצמה בעצם יסודה היא חוקה לא נודע לנו עיקר טעמה והיא קיימת לעולמים בלא הפסק:
ויעבר אלוקים רוח על הארץ. ובפירש"י שם רוח תנחומין והנחה עברה לפניו, על הארץ, על עסקי הארץ ע"כ. ולכאו' אינו מובן לפי"ז הלשון דויעבר דהוא לשון פעולה. והנראה בזה עפ"י מה ששמעתי מאאמו"ר הגאון החסיד זצוקלללה"ה על הפיוט דר"ה לפועל רחמיו בדין, ואמר הוא ז"ל הביאור בזה, דהנה באמת לא שייך אצל הקב"ה ענין רחמים כלל כאשר ביאר הרמב"ם פ"א מהלכות יסודי התורה יעו"ש, שכל אלו המדות מצויות רק בגופים אבל הוא ית"ש מרומם מכל זה, רק בשעה שהקב"ה שופט את עולמו ורואה שנקקין לרחמים אז הוא פועל רחמיו ומרחם עליהם, וזהו לפועל רחמיו בדין, דבשעת הדין הרחמים נפעלים מאתו ית"ש עכ"ד. וזהו ג"כ הביאור דויעבר וגו' רוח על הארץ, דהרוח תנחומין והנחה שעברה לפניו על עסקי הארץ, נעשה זה אז מאתו ית"ש ע"י פעולתו, והיינו ויעבר לשון פעולה, שהרחמים היו נפעלמים אז מאתו על ידי פעולתו בעת ההיא והבן. עכ"ל.
אוצר החכמה כתב:זו היתממות גדולה מצדך לומר שזה מה שהוא אמר. מה שהוא אמר הוא שמוסריות אמיתית דורשת התעלמות מן ההלכה, וההלכה היא המקלקלת את המוסריות, ועוד גרוע מזה התעלמות ממקומו של הקב"ה כמצווה. (תוך התפלפלות מוזרה בעיני, על הקב"ה הנמצא כאן ושם).
לדבר כזה לא הובא שום מקור כמובן, והראשונים לא העלו בדעתם רעיון זר כזה.
עניין נוסף, ההגדרה שהחפץ חיים נכשל במפעלו כמובן שאינה נכונה, החפץ חיים הצליח בצורה לא רגילה להביא את הרעיון, הרעיון המוסרי ולא רק ההלכה, של לשון הרע לתשומת הלב. כמובן שהח"ח לא פתר את כל הבעיות ואנשים עדיין חוטאים בחטאים שונים כולל בלשון הרע וגם מתרצים את עצמם שהם נוהגים כדין, אילו היה החפץ חיים מצליח למנוע גם את זה ומחזיר את ישראל בתשובה שלימה, היה מצליח להביא את משיח צדקנו מן הסתם.
בכל מקרה גם ברור שהחפץ חיים עמד בקוטב השני למחבר המאמר, ודי מוזר לנסות לסובב את זה באופן שונה, הרבה יותר הוגן אינטלקטואלית היה לבוא ולומר אני חולק על הח"ח.
לומד_בישיבה כתב:כמו כן ראה מה שכותב הגרי"ז ז"ל בפרשת נח.ויעבר אלוקים רוח על הארץ. ובפירש"י שם רוח תנחומין והנחה עברה לפניו, על הארץ, על עסקי הארץ ע"כ. ולכאו' אינו מובן לפי"ז הלשון דויעבר דהוא לשון פעולה. והנראה בזה עפ"י מה ששמעתי מאאמו"ר הגאון החסיד זצוקלללה"ה על הפיוט דר"ה לפועל רחמיו בדין, ואמר הוא ז"ל הביאור בזה, דהנה באמת לא שייך אצל הקב"ה ענין רחמים כלל כאשר ביאר הרמב"ם פ"א מהלכות יסודי התורה יעו"ש, שכל אלו המדות מצויות רק בגופים אבל הוא ית"ש מרומם מכל זה, רק בשעה שהקב"ה שופט את עולמו ורואה שנקקין לרחמים אז הוא פועל רחמיו ומרחם עליהם, וזהו לפועל רחמיו בדין, דבשעת הדין הרחמים נפעלים מאתו ית"ש עכ"ד. וזהו ג"כ הביאור דויעבר וגו' רוח על הארץ, דהרוח תנחומין והנחה שעברה לפניו על עסקי הארץ, נעשה זה אז מאתו ית"ש ע"י פעולתו, והיינו ויעבר לשון פעולה, שהרחמים היו נפעלמים אז מאתו על ידי פעולתו בעת ההיא והבן. עכ"ל.
שטייגעניסט כתב:אוצר החכמה כתב:זו היתממות גדולה מצדך לומר שזה מה שהוא אמר. מה שהוא אמר הוא שמוסריות אמיתית דורשת התעלמות מן ההלכה, וההלכה היא המקלקלת את המוסריות, ועוד גרוע מזה התעלמות ממקומו של הקב"ה כמצווה. (תוך התפלפלות מוזרה בעיני, על הקב"ה הנמצא כאן ושם).
לדבר כזה לא הובא שום מקור כמובן, והראשונים לא העלו בדעתם רעיון זר כזה.
חבל שעלנו להתווכח מה הוא אמר, למי זה משנה? אולם בכל אופן אני לא מסכים איתך שזה מה שהוא אמר. הוא אומר שהבין אדם לחבירו הוא ציווי לשמוע את הזולת בחושים שעשויים לכך, דהיינו להקשיב לרגש הרחמני היכן שיש לרחם, להקשיב לרגש הדורש הגינות היכן שצריך [הוא מתנסח בלשון פיוטית על ההד והאופקיות אולם זוהו בערך כוונתו]. ולדבר זה בהחלט הובאו כאן מקורות נכבדים ביותר.עניין נוסף, ההגדרה שהחפץ חיים נכשל במפעלו כמובן שאינה נכונה, החפץ חיים הצליח בצורה לא רגילה להביא את הרעיון, הרעיון המוסרי ולא רק ההלכה, של לשון הרע לתשומת הלב. כמובן שהח"ח לא פתר את כל הבעיות ואנשים עדיין חוטאים בחטאים שונים כולל בלשון הרע וגם מתרצים את עצמם שהם נוהגים כדין, אילו היה החפץ חיים מצליח למנוע גם את זה ומחזיר את ישראל בתשובה שלימה, היה מצליח להביא את משיח צדקנו מן הסתם.
בכל מקרה גם ברור שהחפץ חיים עמד בקוטב השני למחבר המאמר, ודי מוזר לנסות לסובב את זה באופן שונה, הרבה יותר הוגן אינטלקטואלית היה לבוא ולומר אני חולק על הח"ח.
כל מה שהוא אמר הוא שהח"ח בספרו נתן מסגרת הלכתית מדויקת מידי לדבר שלא אמור להיות כן, וכפי שמוכיח מזה שהרמב"ם לא פינה מספרו הענקי יותר ממספר זניח של הלכות לנושא הזה, ומדבר זה נתהוה במרוצת הדורות מערכת שלמה של חומרות והידורים בהלכות בין אדם לחבירו המוכחים בעליל שהיהודים לא הבינו על מה דביר הנביא.
לסיום: בש"ק שעברה שמעתי חידוש עצום לדינא. שמצווים להזהיר ולמנוע מילדים קטנים לדבר לשה"ר מדין חינוך ומדין קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו, ואפילו לתועלת אסור, שהרי הח"ח מונה באחד מתנאי ההיתר של לתועלת שייתכון רק לתועלת, ואילו קטן אין לו מחשבה!!!!!!!!!!!!!
אוצר החכמה כתב:איני יודע מי הוא מנחם צמח ולמה אלי כהן קורא לו נבאת.
שטייגעניסט כתב:בכך, לדעתי נכשל כישלון חרוץ מפעלו של ה'חפץ חיים' בספרו 'שמירת הלשון' ו'חפץ חיים'. הוא ניסה להפוך את הלכות לשון הרע לסיסתמטיים, לפרטי דינים, להוראות טכניות. החפץ חיים שהיה כה רגיש ללשון הרע לא הצליח לראות -מאהבתו שקלקלה את השורה-, דורות של למדנים שיתפלפלו בכל סעיף וסעיף בכדי 'לברר' מתי 'על פי הלכה' מותר לדבר לשון הרע ומתי אסור. הוא לא הצליח לדמיין את המרחק הרגשי והמנטלי מהמושג של 'בין אדם לחברו' שעלול דווקא ספרו, -באופן אירוני-, להביא, אצל 'פרומערס' ומחמירים למיניהם.
שינדלהיים כתב:שטייגעניסט כתב:בכך, לדעתי נכשל כישלון חרוץ מפעלו של ה'חפץ חיים' בספרו 'שמירת הלשון' ו'חפץ חיים'. הוא ניסה להפוך את הלכות לשון הרע לסיסתמטיים, לפרטי דינים, להוראות טכניות. החפץ חיים שהיה כה רגיש ללשון הרע לא הצליח לראות -מאהבתו שקלקלה את השורה-, דורות של למדנים שיתפלפלו בכל סעיף וסעיף בכדי 'לברר' מתי 'על פי הלכה' מותר לדבר לשון הרע ומתי אסור. הוא לא הצליח לדמיין את המרחק הרגשי והמנטלי מהמושג של 'בין אדם לחברו' שעלול דווקא ספרו, -באופן אירוני-, להביא, אצל 'פרומערס' ומחמירים למיניהם.
כבודו כותב להקשות (בתרגום חפשי) שהרי החפץ חיים החטיא את המטרה, ואני תוהה לדעת איזה מטרה החטיא, ומנין לכבודו מה הייתה מטרתו, עד שכבודו החליט להתקיפו שהחטיא את מטרתו.
הוא ניסה להפוך את הלכות לשון הרע לסיסתמטיים, לפרטי דינים, להוראות טכניות.
וירטואלי כתב: כגון דברי החזו"א בעניין החקירה במידות גדולי הדור
כתב החזו"א (אגרות ב,קלג) דעתי כי ראוי למחזיקים בתורת השם לדעת את גודליה באופיים האמיתי ואם מותר לדבר לשה"ר על אומן באומנתו לאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אמונתו לא כ"ש שצריך להודיע למחזיקים בתורה וצריכים לדעת כי הידיעה של חכמי הדור ליבם ומידתם הן הן גופי תורה עכ"ל.זיסע יונגאלע כתב:וירטואלי כתב: כגון דברי החזו"א בעניין החקירה במידות גדולי הדור
ימחל כת"ר להחכים הדיוט כמוני, מה אמר/כתב החזו"א.
מקור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 493 אורחים