בד_קודש כתב:ברם, המעיין היטב בדברי הר"ן שם ובדברי רבותינו הפוסקים ומפרשי הש"ס הראשונים והאחרונים יראה נכוחה שאין הדבר כן.
והנה עמד בדברי הר"ן הללו אחד ומיוחד מגדולי ראשי הישיבות הגר"ש שקאפ בחידושיו על מסכת קידושין סימן א' ובספר שערי יושר שער ז' פי"ב.
ושם חקר אחר מהות הקידושין בסוגיות הש"ס בבלי וירושלמי ובראשונים והגיע למסקנה שצריך קנין מצד האשה לביטול דעתה ורצונה, ואין די בביטוי פאסיבי של הפקר והסכמה מצד האשה למעשה הקידושין של הבעל אלא יש כאן מעשה קנין בו היא מבטלת דעתה ורצונה לבעל.
ולחיבת דבריו הקולעים בהגדרת מעשה הקידושין נצטט מסיום דבריו "שעניין ביטול דעתה היא סיבה מוקדמת שיוכל המקדש לקדשה, משא"כ בשאר הפקר שאין ההפקר מועיל כלום לקנין של הזוכה. ומשום הכי כל דאיכא מעשה אצל האשה לענין ביטול דעתה, דבר זה בעצמו הוא סיבה למקדש שיוכל עי"ז לקדשה, דהמעשה שלה והביטול דעת שלה הכל ביחד הוא הזמנה וסיבה להכין למקדש סיבות מוכנות לעניין הקידושין שלו" ע"כ. וראה שם שדייק כן גם מדברי הר"ן בהמשך דבריו.
נמצינו למדים שגם אליבא דהר"ן יש צורך במעשה קנין של האשה המתבטאת בביטול רצונה ודעתה למעשה הקידושין, מעשה זה של קניין מצד האשה אינו נופל בחשיבותו ממעשה האיש בקידושין מאחר שהוא הסיבה להחלת מעשה הקידושין של הבעל באשה.
האם כבר עשה מישהו שימוש עם חידושו של הגאון ר"ש שקאפ ז"ל.
א. עד כמה שזכור לי האבני מילואים בתשובותיו חולק על הגרש"ש בזה.
ב. האם כאשר האשה תישן ומישהו יזרוק לה כסף קידושין לחצירה האם לא תהיה מקודשת היות והיא צריכה לעשות מעשה קניין. (כמובן במידה והאישה הסכימה מראש להתקדש).
בד_קודש כתב:ל
פשוט התחלף להם.
ואשמח אם מישהו יעמידני על טעותי.
הצעתי להם שיסלקו את פסק דינם תיכף מהאתר.
ר"ן מסכת נדרים דף ל עמוד א
ואשה נמי כפדאוה אחרים דמיא - לפי שמיד שנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה ואין קידושין חלין עליה וק"ל אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא שכשם שנטיעות הללו לפי שאינן יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדושינהו לאחר שיפדו כך אשה זו כיון שאינה יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש וניחא לי דאי מציא אשה לקדש עצמה לאיש ה"נ דהויא היא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומש"ה אמרי' בפ"ק דקידושין (דף ה) דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקדושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כפדאוה אחרים דמיא דבקידושין הראשונים היא ברשותו ולאחר גרושין יוצאה מרשותו ומש"ה לא מצינן למיפשט גבי קדושין דחיילו מפדאן הוא דלא דמיין וכדכתיבנא ומפדאום אחרים נמי לא מצינן למפשט דלא חיילי משום דלא דמי נמי לגמרי דהא הכא האשה ג"כ מכנסת עצמה לרשותו במקצת ואיכא לדמויי לפדאן הוא והיינו דליכא למפשטא מהא כלל כנ"ל והרשב"א ז"ל כתב דנהי דבעיין לא איפשיטא הכא אפ"ה איכא
אמנם בעיקר הדבר מש"כ הא"מ לחדש על פי דברי הר"ן, שמה שהאשה מסייעת בקדושין, אינו נחשב כדבר שבערוה, ואי"צ עדים לקיום הדבר, צריך ביאור דברים. וראשונה צריך לבאר מה ענין זה שהאשה מחדשת ע"י הסכמתה, אם זה רק כרצון המצטרף וניחותא בעלמא, או הוא ענין הפועל ומחדש ענין חדש, וענין זה נפ"מ לכמה דינים בהלכות קדושין, והוא דאם גלתה אשה דעתה שמתרצה להתקדש לאיש פלוני, ואחר כך יזרוק האיש ההוא בפני עדים הקדושין בחצרה של האשה, דאם נימא דמצד האשה לא בעינן רק התרצות בעלמא הי' מהני בכה"ג שיחולו הקידושין אף שנעשה שלא מדעתה, דהיכא שהדבר זכות אי"צ ידיעה בפועל....
אבל אם נימא דהאשה מחדשת ע"י רצונה איזה דבר חדש, בודאי בעינן מחשבה בפועל .. עיין שם כל העניין.
תוכן כתב:זו דוגמא למקח טעות, ואין ענינה לאשכול זה כלל.
בד_קודש כתב:להרב סכינא - אף אחד אינו מבטל את פסק דינם במחי יד, יש בדבריהם תמיה גדולה, כאילו שרק לפי חידושו של השערי ישר ניתן למקודשת להעלות טענת מקח טעות בשעה שגם האבני מילואים וכן הוא פשטות דברי הר"ן בנדרים כולם סוברים שצריך הסכמה של המקודשת והסכמה בטעות לאו הסכמה היא ולשם מה והאיך נכנס לכאן דברי השערי ישר. ובפרט אני תמה שאפילו לא טרחו להזכיר שהאבני מילואים חולק על חידושו של השערי ישר.
אוצר החכמה כתב:אני לא הבנתי להיפך. מה עלה על דעתו שכיוון שהיא לא עושה את המעשה אינה יכולה לטעון מיקח טעות, אם יש לו ראייה על סברא כזו צריך לדון, אבל מהסברא הפשוטה מקח טעות תלוי בדעת וכיוון שאין האשה מתקדשת אלא לדעתה אם היה מקח טעות ראוי שיתבטל, אא"כ מצד טב למיתב שזה דיון אחר.
הנזיר כתב:
שש ושמח כתב:אדרבא, הרב הנ"ל מביע דעתו בנושא הלכתי בניגוד למקובל ובניגוד לגדולים ממנו באופן שקשה מאד להניח שלבו לשמים,
ואילו בג"צ, לפי המובא לעיל, לא דן כלל בשאלה ההלכתית אלא בשאלה האם לפני תקנות בתי הדין הרבניים יש זכות לדון בנושא שוב. ובזה ודאי יש להם זכות לדון לפי חוקי המדינה.
אוצר החכמה כתב:מצד שני מוזכר בגמרא ריש גיטין שהבעל מערער. רק אולי זה לא מחמת שיש לו זכות ערעור אלא מחמת שכך הוא אורח ארעא ?
שש ושמח כתב:ואילו בג"צ, לפי המובא לעיל, לא דן כלל בשאלה ההלכתית אלא בשאלה האם לפני תקנות בתי הדין הרבניים יש לבי"ד זכות לדון בנושא שוב. ובזה ודאי שלפי חוקי המדינה יש לבג"ץ זכות להכריע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 142 אורחים