איפה כתוב שלעתיד לבוא התינוקות שנפטרו בגיל פחות משנה יבואו

[אהבת התורה]

שיבואו להורים להגיג ישר כוח שבזכותכם אנו נמצאים במקום חשוב בגן עדן

[נוטר הכרמים]

שיבואו להורים להגיג ישר כוח שבזכותכם אנו נמצאים במקום חשוב בגן עדן

.

עד שאתה שואל: איפה כתוב, שאל נא: האם כתוב?

[חכם באשי]

שיבואו להורים להגיג ישר כוח שבזכותכם אנו נמצאים במקום חשוב בגן עדן

.
עד שאתה שואל: איפה כתוב, שאל נא: האם כתוב?

לא הבנתי בדיוק על מה שניכם "חולקים". בארו נא.

[יאיר]

באמת לא הבנת?

"אהבת התורה" טוען שכתוב איפשהוא את מה שכתב אך לא יודע היכן

ונוטר סובר שכנראה לא כתוב בשום מקום

[חכם באשי]

לא הבנתי מהו בדיוק ה"לעתיד לבוא" שבפי השואל הראשון?
האם הוא עולם הגמול? עולם תחיית המתים? ימות משיח?
מתי בדיוק.
בענין שהתינוקות (לא: תינוקים!) זוכים לעולם הגמול ולמדים תורה מפי מט"ט, איתא בפרק חלק בסנהדרין ובריש מסכת ע"ז.
אך את ענין ה"יישר כוח" לאבותיהם לא הבנתי. מדוע הם בדיוק אמורים לזכות ל"יישר כוח"?

[אהבת התורה]

כיון שהם נפטרו בגיל פחות משנה אז יש להם נשמה מאוד גבוהה, אז הם אומרים להורים תודה רבה ע"ז שנתתם לנו להיות בכזה דרגה גבוהה.
זה כל הוורט!!!
ושמעתי שזה כתוב בחז"ל ואני אשמח לדעת איפה זה כתוב?!

[חכם באשי]

מדוע מגיע ייש"כ להורים? האם מדובר בהורים שהרגו, ח"ו, את ילדיהם קודם שהגיעו לגיל שנה?
על פטירת התינוקות קודם מלאות להם שנה - לא מגיע להוריהם ייש"כ!
ואם כבר, ר' יהודה החסיד סובר (והדבר נרמז במקורות חז"ל), שפטירת תינוקות הוא עונש להורים.
בין כך ובין כך, לא מגיע להורים ייש"כ.

[מרחביה]

תמהני על חכמי חרשים דכאן, אשר פרצו על השואל פרץ, ודומה כביכול אבדה חכמתם מלהבין מבוקשו.

אחד המכאובים הגדולים של מי ששכל תינוק, הינה אותה ההרגשה שעליה אנו מתפללים: "לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" (כלשון הרוקח בפירושו: "נוליד בנים ולא ימותו", וכן המפרשים בישעיה סה כג). כי עתה כביכול היה הכל לשווא, כל ההשקעה, ולעיתים המכאובים והסבל, לחינם ולתוהו.
על כך שמע השואל מימרה מנחמת, כי עתידים אותם הפעוטים לבוא ולנחם את הוריהם, להראותם כי לא שב עמלם ריקם, ויש שכר לפעולתם. ואת מקורה הוא מבקש.
סביר אמנם שאין לה מקור. מן הסתם בדה אותה איזה דרשן לשם תנחומים. אבל מה לכם בקנטורים על השואל?! השיבוהו עניינית ודי בזה.

ולך השואל, אם אכן לשם מצוות ניחום אבלים אתה מבקש, דע כי עיתים יפה השתיקה מן הדיבור, ולא כל אחד מתנחם בכגון דא. וכלשונו של גדול אחד, שבעצמו שכל בת קטנה:

אין התנחומים של השארת הנפש ותחיית המתים מרפאים את פצע המות, אשר פצע בלב נפשות דבקות בקרבת בשר ורוח.

[יחזקאל]

בענין שהתינוקות (לא: תינוקים!) זוכים לעולם הגמול ולמדים תורה מפי מט"ט, איתא בפרק חלק בסנהדרין ובריש מסכת ע"ז.

אני שמעתי פעם בשם מדרש, שהם לומדים במתיבתא דרקיע מפומא דמשה רבינו, האם יש מקור לכך ?

[חכם באשי]

לא מוכר לי כזה מדרש. (אך מצאנו הרבה בספרי קבלה זהות בין תפקידי מט"ט לתפקידי משה רבינו. ואין זה המקום לדון בכך).

[מתעמק]

אם הכוונה לנחם, למה לחפש וורטים. מוטב להשתש במעין החיים, דברי חז"ל בסוף כתובות (קיא.) על פסוק (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, ש'נבלתי' קאי על נפלים, שגם הם יחיו בתחיית המתים. (ולצרף לכאן דברי רבי בסנהדרין צא: שנשמה ניתנה באדם משעת פקידה, כך שהסברא נותנת שכיון שכבר ניתן בו נשמה, חוזר לחיותו בתחיית המתים).
אגב, בגמרא עבודה זרה מבואר שהקב"ה בעצמו מלמד תורה לתינוקות שמתו בקטנותן (ותפקידו של מט"ט בזה היה רק לפני חורבן בית המקדש, ולאיבעית אימא אף אז למד עמהן הקב"ה בעצמו).

[אליהוא]

ספר כחלום יעוף
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?15 ... 7%EC%E5%ED

[יאיר]

כבר חשבתי שמצאת את המקור (שכנראה באמת לא קיים) אליהוא..

[אמרתי אחכמה]

במס' סוטה מח:-מט. איתא:
מאי דכתיב מי בז ליום קטנות וכו',
רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא,
אומרים לפניו, רבש"ע מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן - למה הקהיתה שיניהם בם.

פירש רש"י:
שמבזבזין דין אביהם - קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים לפניו וכו'.
הקהיתה שיניהם - למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם.

נורא נוראות!

[אמרתי אחכמה]

וכלשונו של גדול אחד, שבעצמו שכל בת קטנה:

אין התנחומים של השארת הנפש ותחיית המתים מרפאים את פצע המות, אשר פצע בלב נפשות דבקות בקרבת בשר ורוח.

גדול אחד, זה הראי"ה קוק.

[חכם באשי]

במס' סוטה מח:-מט. איתא:
מאי דכתיב מי בז ליום קטנות וכו',
רבא אמר אלו קטני בני רשעי ישראל שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא,
אומרים לפניו, רבש"ע מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן - למה הקהיתה שיניהם בם.
פירש רש"י:
שמבזבזין דין אביהם - קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים לפניו וכו'.
הקהיתה שיניהם - למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם.
נורא נוראות!

משמע להפך משאלת השואל הראשון, שח"ו, ההורים צריכים לומר 'יישר כוח' לבניהם!