יששכר או ישכר

[ברסלב]

לישוב משפחת הישבי, ובפרשת ויגש נקרא יוב ע"ש, וכבר כתבו התוס' שיששכר נתן שין אחד משמו עבור יוב כי היה שם של ע"ז והוחלף שמו יוב בשם ישוב ולכן ג"כ יששכר נקרא ישכר ולא יששכר. מי שיש לו להוסיף בנידון, האם קוראים בתורה ישכר או יששכר ודעת החזון איש בזה.

[חיס]

.

[ברסלב]

חזון איש, אם כבודו יוכל להעלותו אודה לו מאוד, נחוץ לי ביותר. ולא מצאתיו לע"ע

[נהנה מהאוצר]

במעשה איש ח"א עמ' קלה כתוב שהחזו"א אמר לבעל קורא שלו לקרוא פעם ראשונה שמוזכר בתורה יששכר
ובשאר הפעמים לקרא ישכר על פי המדרש שהובא כאן שנתן אות משמו לישוב
ולא מוזכר שם כלל שעד פרשת פנחס אלא רק פעם ראשונה

[ברסלב]

יישר כוחך, ומה באמת הפשט מדוע דווקא פעם ראשונה שמוזכר בתורה, דומני שגם על זה יש איזה הסבר מהחזו"א ועל הגיליון שלי רשום, ששאלתי כמה מתלמידי החזו"א איך קראו אצלו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, אני מאמין שכבר מישהו עסק בזה.

[הבונה]

יש בזה מנהגים שונים:

1.JPG (19.26 KiB) נצפה 14264 פעמים

2.JPG (45.31 KiB) נצפה 14264 פעמים

[ברסלב]

לישוב משפחת הישבי, ובפרשת ויגש נקרא יוב ע"ש, וכבר כתבו התוס' שיששכר נתן שין אחד משמו עבור יוב כי היה שם של ע"ז והוחלף שמו יוב בשם ישוב ולכן ג"כ יששכר נקרא ישכר ולא יששכר. מי שיש לו להוסיף בנידון, האם קוראים בתורה ישכר או יששכר ודעת החזון איש בזה.

מקורו בחיד"א בחתם סופר, או בתוס'?
ואפשר שהתחלף לי תוס' במקום חת"ס אך בדקתי שוב, ורשום אצלי כתבו התוס' אך איני זוכר כעת היכן הם דברי התוס', ואם התחלף לי דברי בטלים.

[הבונה]

בד"ז עה"ת כתבו שיוב אינו שם הגון לכן הוסיף לו אביו אות משמו, אך לא ביארו מדוע אינו הגון, ההסבר שזה שם ע"ז מובא בחיד"א בשם הדבק טוב

[חיס]

הנה כבר מצאתי בספר "קרבן העני" פרשת פנחס בשם הרה"ק מזדיטשוב זי"ע

[חיימקה]

[quote="ברסלב"[/quote]

מקורו בחיד"א בחתם סופר, או בתוס'?
ואפשר שהתחלף לי תוס' במקום חת"ס אך בדקתי שוב, ורשום אצלי כתבו התוס' אך איני זוכר כעת היכן הם דברי התוס', ואם התחלף לי דברי בטלים.[/quote]

התוס' זהו דעת זקנים מבעה"ת פ' ויצא ועע"ש בחזקוני ומשמע קצת שחולק

וע' אבן עזרא[שמות א ג] ורד"ק [דה"י א טו כד] שדעתם לקרוא בשין אחת.

נ.ב. בספר לוח ארש המוהדר מחדש ע"י הרב יצחקי שליט"א בסופו [קצירת האומר ג] מאמר מלא וגדוש על נושא זה

[ברסלב]

נ.ב. בספר לוח ארש המוהדר מחדש ע"י הרב יצחקי שליט"א בסופו [קצירת האומר ג] מאמר מלא וגדוש על נושא זה

ישנו באויצר?

[בראנסוויל]

עיין מנחת שי בראשית ל' י"ח. מה שכתב בשם הרמ"ה האב"ע והרד"ק.

[שבטיישראל]

הנה צילום ממש"כ הרה"ג מסוואליאווע זצ"ל מח"ס בית יצחק [ששימש כדומ"ץ בעיר מונקאטש יצ"ו] בענין המנהג הנהוג רבות בשנים בביהמ"ד הגדול בעיר מונקאטש ע"פ מנהג מהרצ"ה מזידיטשויב זיע"א שקורין בכל התורה יששכ"ר בב' שיני"ן - וכן נהג הגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע

[חיס]

דבר המלך
בס"ד. חלק מרשימת דברי כ"ק אדמו"ר שליט"א
בעת ביקור כ"ק האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא שליט"א
יום ג', ד' אדר שני, ה'תשמ"א* בלתי מוגה
בענין השם ישכר
כ"ק אדמו"ר שליט"א: בהזדמנות זו 1 ברצוני לברר כיצד נהוג אצלכם לענין כתיבת שמכם "ישכר" – בשני שיני"ן או בשי"ן אחד 2 ?
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: זקני - הרה"צ ר' ישכר דוב זצוק"ל - אשר הנני נקרא על שמו, נהג בכתיבת שי"ן אחד.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: האם נהג כך גם בחתימת שמו ? וכן בהברה – בשעה שהיה מבטא את שמו בפיו – גם אז נהג לבטא בשי"ן אחד ?
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: בשניהם – נהג בשי"ן אחד.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: האם אמר פעם ביאור על כך ?
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: גם בקריאת התורה נהוג אצלינו לקרוא בשי"ן אחד.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: זה אכן ראי' שכן צריך לנהוג גם בכתיבה. אך זה גופא דורש ביאור!
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: בספרים הובא טעם לדבר.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אכן ישנם טעמים – לב' צורות הקריאה לכאן ולכאן 4.
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: כיצד מנהג המקום כאן בביהכנ"ס של כ"ק אדמו"ר –בקריאת התורה – בשני שיני"ן ?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: איני מתערב בכיוצא-בזה 5, וממילא הדבר תלוי בבעל קורא 6.
– שאלתי 7 פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר לגבי הנהגת הבעל קורא בליובאוויטש באופן מסויים – והשיבני, שאביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע
לא התערב בעניני מנהגי בית הכנסת השייכים לגבאים וכיו"ב 8.
כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א: הרה"צ מקאמארנא אמר פעם כי "ישכר" (בשי"ן אחד) הוא "פי דוברי שקר", בכך שהשתמש במליצה זו על משקל לשון הפסוק 9 "יסכר פי דוברי שקר ביקש לבטא את דעתו שיש לקרוא בשני שיני"ן.


1 . כ"ק אדמו"ר ציין שהדברים הינם בתור "מאמר המוסגר" – המו"ל.
2 . שקו"ט עד"ז בפוסקים - ראה לענין כתיבת גט בית שמואל אה"ע שמות אנשים אות יו"ד: יששכר בשני שי"ן.
ובשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע סי' קז [הובא בקיצור בשו"ת שארית יהודה סל"ב פה, ב במוסגר]. ושם: "..כל בער במדינות פולין ששם הקודש שלהם יששכר חותמין עצמם ישכר בשי"ן אחת וכן עולים לתורה בשי"ן אחת ומעולם לא ראיתי בפולין יששכר בשני שיני"ן בחתימת שום אדם וגם לא שמעתי לקרות לס"ת יששכר רק ישכר.." משא"כ המנהג במדינת הונגריה וראה במקומות שצויינו להלן הע' 4.
3. מאדמו"רי בעלזא
4 . השיטות בענין קריאת התורה וטעמיהם נקבצו בתורה שלמה לפרשת ויצא ל, יח (ס"ק סד). פסקי תשובות אה"ק תשס"ב( או"ח סקמ"ב )
ע' קעא. ובארוכה – בספר פרדס יוסף החדש עה"ת במדבר ב' אה"ק תשנ"ו פ' פנחס אות עח ע' א'סד- א'סו. וש"נ.
5 . ראה גם התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 308 בנוגע לענינים נוספים – שמזה מובן שמכך שאין מעירים על הדבר אין להוכיח לגבי נכונות ההנהגה.
6 . הערת המו"ל: ראה תורת מנחם-התוועדויות ח"ד ע' 156 שבש"פ ויצא תשי"ב קרא הבעל קורא בשני שיני"ן– ובשעת מעשה לא העיר כ"ק אדמו"ר מאומה. אלא שבשעת דיבוריו הק' אחרי תפילת מנחה תמה: מה ראה הבעל קורא לדייק בהקרי דתיבת "יששכר" כמו הכתיב בב' השיני"ן ולא בשי"ן אחד? והוסיף ואמר: "האמת היא שישנם כמה דעות בדבר..." – ולאחר שפירטם סיים: "ונמצא שבכל אופן ע"פ הלכה יוצאים
י"ח לדעה אחת עכ"פ".
7 . בהבא להלן – ראה גם אגרות קודש חי"ג ע' קנד. תורת מנחם–התוועדויות ח"ח ע' 194 . שיחת יו"ד שבט תשכ"ג. המלך במסיבו ח"ב ע' רנז. התוועדויות שם הע' 5.
8 . אף שהיו כמה מנהגים בביהמ"ד שאינם מתאימים – אג"ק שם. וכמו כן כמה מנהגים שהש"ץ וכו' – הנהיגום - תו"מ ח"ח שם.
9 . תהלים סג, יב.
** בתורת מנחם התוועדויות ח"ד ע' 156 משיחת ש"פ ויצא ט' כסלו תשי"ב – בביאור הטעם דעפ"י פנימיות הענינים צריכים לבטא "ישכר" בשי"ן אחד:
שמעתי מאאמו"ר ז"ל בביאור טעם ב' השיני"ן שביששכר – שענינו של ישכר הוא תורה, וכיון שבתורה יש גליא דתורה ונסתר דתורה, לכן נרמז הדבר בשמו של ישכר, שנכתב בב' שיני"ן. ועפ"ז צריכים לבטא "ישכר" בשי"ן אחד – כי, השי"ן השני שהוא כנגד נסתר דתורה, צריך להיות באופן נסתר, שלא יתגלה בהקרי.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: הרי גם לשון הכתוב הוא "יש שכר" לפעולתך – ענין הקשור עם הגלות והגאולה.

[בראנסוויל]

הכל חסיד'ישע מעשיות, והמסורה לא ישתנה - שנקרא ישכר בשי"ן אחת וכמו שכתבה הרמ"ה, ואם לחסידות הלא אף בעל היכל הברכה כתב בהקדמתו כי בשמים פסקו שההלכה בעניני מסורה כמותו.

[בגולה]

הנה צילום ממש"כ הרה"ג מסוואליאווע זצ"ל מח"ס בית יצחק [ששימש כדומ"ץ בעיר מונקאטש יצ"ו] בענין המנהג הנהוג רבות בשנים בביהמ"ד הגדול בעיר מונקאטש ע"פ מנהג מהרצ"ה מזידיטשויב זיע"א שקורין בכל התורה יששכ"ר בב' שיני"ן - וכן נהג הגה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע

והנה כאן דברי אא"ז זצוק"ל במילואם, במכתב לאחיו:

[ברסלב]

לא הבנתי מה זה פלוגתא בין בן אשר לבן נפלתי?, רצונך לומר? שיש כתבי יד כאלו ויש כתבי יד כאלו, ובעצם אנו דנים כאן, לא על עניין הקריאה, אלא על ספר תורה פסול חלילה.
גם לא מובן לי איך יתכן לקרות יששכר, אם כתוב בתורה ישכר, שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בעל פה, בשלמא על קרי וכתיב כבר אמרו שאין בזה בעיה, אך על עניין של יששכר וישכר לא יתכן שכל אחד יעשה שבת לעצמו, כאשר יש בזה גם שאלה של ספר פסול, וגם איסור לקרות בו משום שאין אתה רשאי. וכמו שאסור לקרות בספר תורה פסול בשבת ומאי שנא.

ברסלב

[כרם]

לא הבנתי ...
ברסלב

בוא ואסביר לך!
אין ספק שבכל מקום בספר התורה כותבים יששכר בשני שי"ן, לא נפל בדבר זה מחלוקת מעולם.
השאלה היא איך קוראים, אם קוראים כאילו כתוב רק שי"ן אחד, והוא דעת בן אשר, דהיינו שהניקוד בספרו הוא קמץ תחת שי"ן הראשונה, והשי"ן השנית אינה מנוקדת כלל. ולדעת בן נפתלי קוראים השי"ן השנית בשו"א, וכך היא מנוקדת בספרו.
מה זה שייך לפסול ספרי תורה?

[איש_ספר]

על ישכר ויששכר ראיתי בעבר מאמר יפה של החכם מדקדק ר' דויד יצחקי בצפונות.

[ברסלב]

הרב איש ספר מכובדי, אם אפשר לבקש לו להעלותו לכאן לתועלת הרבים ממש, כאשר הוא נוגע לפרשה שלנו, אודה לו מאוד.
בברכה ברסלב

[ברסלב]

לא הבנתי ...
ברסלב

בוא ואסביר לך!
אין ספק שבכל מקום בספר התורה כותבים יששכר בשני שי"ן, לא נפל בדבר זה מחלוקת מעולם.
השאלה היא איך קוראים, אם קוראים כאילו כתוב רק שי"ן אחד, והוא דעת בן אשר, דהיינו שהניקוד בספרו הוא קמץ תחת שי"ן הראשונה, והשי"ן השנית אינה מנוקדת כלל. ולדעת בן נפתלי קוראים השי"ן השנית בשו"א, וכך היא מנוקדת בספרו.
מה זה שייך לפסול ספרי תורה?

דבריך הם דברי טעם, ביקשתי לחדד את הנקודה, האם חלוקים רק בניקוד, או שמא היה כתוב אצל אחד מהם ישכר. ויישר כוחך, שפירשת.

וראה מה שכתב הרב בראנסוויל.
אם כי טרם עיינתי בזה, אם המנחת שי מדבר על הניקוד או על הכתיבה.

עיין מנחת שי בראשית ל' י"ח. מה שכתב בשם הרמ"ה האב"ע והרד"ק.

[שי אבי דוד]

שמעתי השבוע בשיעורו של הרב אליהו דיסקין מםי בעל קורא: כי ישנה מסורת שעד פרשת פנחס לקרוא יששכר ומכאן ישכר. כמדומני.

[חיס]

שמעתי השבוע בשיעורו של הרב אליהו דיסקין מםי בעל קורא: כי ישנה מסורת שעד פרשת פנחס לקרוא יששכר ומכאן ישכר. כמדומני.

המנהג כבר כתבתי למעלה בשם הרה"ק מזדיטשוב זי"ע

וכעת ראיתי בספר "שערי תפילה" עמוד מ"ג אות שכ"ג: "וועתה חדשים מקרוב באו המעוותים הקריאה הנכונה וקוראים מלת יששכר בשתי שינין עד פ' (פרשת) פנחס, ומפ' פנחס קוראים רק שי"ן אחת כמ"ש (=כמו שכתב) בעל נחלת יעקב".

למי הכוונה "נחלת יעקב" ?

[חיס]

ומצאתי ב"ה בספרנחלת יעקב עמוד כ"א ע"ב (מאת רבי יעקב קופל בן אהרן זאסבלר זצ"ל נדפס בזולצבך בשנת תמ"ו)
וראה בצילום

[בראנסוויל]

הרב חיס, ישר כוחכם על הנחלת יעקב הנ"ל כי חפשתי אחריו מכבר, על השערי תפילה לא אגיב כי איני רוצה לבשל טשולנט כאן, ואם תרצה תדרשנו מן הלוח ארש החדש.

[למאי_נמ?]

כמדומה שרבי הרשל שכטר בא' מספריו על הגריד"ס מביא הנהגה מיוחדת מישיבת וולוז'ין (כעין מה שהוזכר כבר), ואינו תח"י. מישהו יכול להביא?

[בראנסוויל]

נ.ב. בספר לוח ארש המוהדר מחדש ע"י הרב יצחקי שליט"א בסופו [קצירת האומר ג] מאמר מלא וגדוש על נושא זה

הנה [חלק מ]המאמר:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=58

[שיף]

מענין שהיה גאון אחד בשם הג"ר שמואל ישכר שטארק שחיבר ספרים רבים והקפיד לכתוב שמו בשי"ן אחת וכן בכל מכתבי הרבנים המסכימים לספריו.

viewtopic.php?f=7&t=12728

[מעט מים]

יש עוד מאמר בזה בקובץ אור ישראל חוברת מ"ד דף רכ"ד בעיקר אודות הסתירות שיש בזה במנהג זידוטשוב עיי"ש

[ר_חיים_הקטן]

בד"ז עה"ת כתבו שיוב אינו שם הגון לכן הוסיף לו אביו אות משמו, אך לא ביארו מדוע אינו הגון, ההסבר שזה שם ע"ז מובא בחיד"א בשם הדבק טוב

האם ידוע לנו שם עבודה זרה "יוב" בשום מקום?

[בקרו טלה]

יש עוד מאמר בזה בקובץ אור ישראל חוברת מ"ד דף רכ"ד בעיקר אודות הסתירות שיש בזה במנהג זידוטשוב עיי"ש

אור ישראל

הנה [חלק מ]המאמר:

מצורף תחילת המאמר שחסר שם

[מיכאל1]

באבן עזרא שמות א ג מבאר מטעם הדקדוק למה נקרא רק בשי"ן אחת.
הובא במנחת שי שצויין לעיל.

[כדכד]

הכל חסיד'ישע מעשיות, והמסורה לא ישתנה - שנקרא ישכר בשי"ן אחת וכמו שכתבה הרמ"ה, ואם לחסידות הלא אף בעל היכל הברכה כתב בהקדמתו כי בשמים פסקו שההלכה בעניני מסורה כמותו.

זה קצת מוזר להסתמך על בעל היכל הברכה כאשר הוא כותב במפורש בענין השם יששכר שיש לקרותו בשני שינים עד פרשת פינחס וכמ"ש מקודם בשם דודו הרה"ק מזידיטשוב.
באשר למנהג מונקאטש שהובא פה לקרוא בשני שינים תמיד - כנראה המנהג תמיד הוא ע"פ מהרצ"א מדינוב כי לפי מנהג זידיטשוב מפ' פינחס ואילך לא קוראים בשני שינים

[איש גלילי]

למנהג ויז'ניץ, קוראים תמיד בשי"ן אחת, מלבד בפרשת ויצא בסיפור לידת יששכר - שקוראים בשני שיני"ם. הידוע מקור למנהג זה?

[כדכד]

מנהג החת"ס הוזכר למעלה באשכול זה.
בשו"ת בצל החכמה חלק ו' סימן ד' דן בזה והביא מספר מנהגי החת"ס שבפעם הראשונה יש לקרוא בשני שינים כדי להודיע שכך נקרא שמו ובשאר הפעמים יש לקוא בשין אחד בשביל להצניע הטעם השני.
(אם הבנתי נכון הוא מפרש ששני השינים הם על שני שכרים, הא' על שם "כי שכור שכרתיך בדודאי בני" והשני הוא המפורש בתורה "נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי" ואת הטעם של "כי שכור שכרתיך" ראוי להצניע ולכן לא קוראים שין אחד בד,כ חוץ מבפעם הראשונה שאז מודיעים איך נקרא שמו)

[אחד מעיר]

אינני מוסיף, אני רק מציין מה שנכתב בהיבטים לשוניים ויצא סז
ל יח יִשָּׂשכָר זה כתיב המילה הזו. שני שיני"ן השי"ן השנייה איננה נקראת. כלל גדול בידינו: אות בתוך המילה שאינה מנוקדת כאילו לא קיימת. כאן ברוב הספרים אין אפילו סימן לשי"ן ימנית או שמאלית.
זו לשון הרוו"ה (היידנהיים): בראשית ל', י"ח כתב הראב"ע ריש פ' שמות וז"ל יששכר בעבור התחברות שני סינין חסרו האחד מן המכתב כדרך מחצצרים ד"ה ב, ו', ז' ואין סין כמוה במקרא.
וכ"כ רד"ק במכ' ובשרשים וכל ספרי החומשים סין השניה בלא נקודה כלל ובמדוייקים ראיתי קו ישר כדמות פתח על הסין השניה כזה שֿ והוא לסימן שאינה נקראת כלל.
ובספר נחלת יעקב כתב מפ' ויצא עד פ' פינחס קורין יששכר בשני סינין ומשם ואילך בסין אחד ונתן טעם על זה ע"פ מה שכתב החזקוני בפ' פינחס לישוב משפחת הישוב במדבר כ""ד, כ"ו יעויין שם. וטעמו הוא כטעם ריר חַלָּמוּת (לשה"כ איוב ו', ו') ויש קורין כל יששכר שבתורה בסין אחד מלבד יששכר ראשון, שבפרשה זו קורין בשני סינין וגם זה שבוש כי מה שכתבנו לעיל הוא העיקר.
ל, יח. ישֹשכר, כבר הורו החכמים המובהקים כי השי"ן השני נכתב ואיננו נקרא כלל וכלל כמבואר במנחת שי לכן אל תשעה אל דברי חלומות של בעל נחלת יעקב והסומכים עליו האומרים כי רק בפעם הראשון קורין ב' השיני"ן, ויש שאמרו עד פ' פנחס, וכולם ישא רוח, וכבר בטל דבריהם המדקדק רז"ה בסוף חבורו שערי תפלה סי' שכ"ג גם החכם ר"א מווילנא בספרו מכתב מאלי', והאמת כי המחבר נחלת יעקב לא ידע מענין הקריאה הנכונה כל מאומה, וכהנה שיבושים רבים בספרו להמעיין בו: (שום שכל).
עוד קטע מהרוו"ה בהאזינו: שלא מצאנו בכל המקרא שום אות בלי ניקוד שצריכה להיות נעה באחת מהנקודות. כי עיקר הניקוד איננו כי אם להורות על הקריאה, לכן מצאנו בכמה מקומות נקודות מבלי אותיות כגון כל קריין ולא כתיבן שהזכירו בעלי מסורה בריש ספר דברים ובמס' נדרים ל"ז: וסופרים פרק ו' ה"ח ופ"ז ה"א ובכולהו נרשם הנקודות להודיע הקריאה אע"פ שאין שם שום אות, והיפך זה הכתיבן ולא קריין הנזכרין במס"ג בספר רות סימן ג' ובנדרים שם ובסוף פ"ו דסופרים שאותיותיהם כתובים מבלי שום ניקוד תחתיהם להודיע שאינן נקראים כלל.
ומכל זה נתברר כי כל אות הכתובה מבלי ניקוד היא בלתי מתנועעת כלל וכמאן דליתא דמיא ולכן שין השני של יששכר וצדי השני של מחצצרים {(ד"ה א, טו, כד) ע"ש ברד"ק ומ"ש} בלי ניקוד כלל לפי שאינן נקראות כלל. ע"כ מהרוו"ה.
למדנו מכאן שעד לנחלת יעקב (אחד המהדירים של רש"י, וכמדומה ההערות שנמצאות בדפוסים הרגילים של רש"י, רובן ככולן הערות סרק, הן ממנו) לא עלה על דעת איש לבטא את השי"ן השנייה. לא באשכנז וכל שכן לא בקהילות ספרד.
אם כנים הדברים הרי לא מדובר כאן רק בשיבוש אלא בפגיעה בעיקרי האמונה. וזו לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קמא סעיף ח: כל תיבה שהיא קרי וכתיב, הלכה למשה מסיני שתהא נכתבה כמו שהיא בתורה ונקרית בענין אחר; ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה, בפני גדולי הדור: ה"ר יצחק אבוהב והר"ר אברהם ואלאנסי והר"ר שמואל ואלאנסי בנו ז"ל, והתרו בו שיקרא כפי המסורה, ולא רצה, ונידוהו והורידוהו מהתיבה. ע"כ.
מי הוא זה ואיזה הוא אשר יערוב ליבו לבלע את הקודש.
די היה בדברים אלה לעקור מנהג קלוקל זה. ב"קובץ בית אהרן וישראל" גליון נח פורסם מאמר שמציג את ה"דעה" של קריאת יִשָּׂשְׂכָר כאילו יש לה מקום. על זה באה תגובת מיודענו הרב יצחקי נר"ו. אני מביא בזה קטעים מדבריו ב'קצירת האומר' בסוף מהדורתו של הספר לוח ארש. מכאן ואילך דברי הרב יצחקי.
הנה בחילופי בן אשר ובן נפתלי בפרשת ויצא יששכר נקראת בסין אחד לבן אשר וכן העיד בשו"ת רב האי גאון שכן הקריאה לבן אשר. ואפילו בן נפתלי אינו חולק (על בן אשר) לענין הקריאה אלא שמנקד השין הראשונה בשוא והשנייה בקמץ.
א"ה: אביא בכאן את לשון רב האי גאון, ואשר שאלתם מה טעם יכתב יששכר בשני שינין [הערה: מעצם השאלה מוכח שתלמוד ערוך בידם לקרוא בשין אחת] דע כי שני פנים קוראין אותו יש שקוראין יששכר, אחד שין ואחד סמך [יִשְׁשָׂכָר] ויש שקורין יששכר סמך בלבד. ויש מנקדין אותה שני דרכים [יש מנ]קדין את שניהם כתורת סמך כך יִשְׂשָׂכָר, אע"פ שאין מוציאין בפה אלא אחד [א"ה: מכאן שהמסתמכים על בן נפתלי טועים, כי גם לפיו קוראים יִשָּׂכָר], וזה בן נפתלי וסיעתו. ויש שמנקדין על הראשון כתורת סמך וסימן הקמץ תחת הראשון, והשני כאילו אין מנקדין אותו לא מלמעלה ולא מלמטה וזהו מעשה בן אשר וסיעתו. ע"כ. ונמשיך בדברי הרב יצחקי.
וכן העיד במחברת התיגאן... וכן העיד הרד"ק בספר המכלול שכן הקריאה לבן אשר גם ר' משה בוטרול בשם ר"ה גאון וראב"ע בשמות א ג ובספרו מאזנים והרמ"ה ב"מסורת סייג לתורה" שלו והמאירי בקרית ספר שלו..... כולם מעידים שהסי"ן השנייה בלתי נקראת בכל מקום.
בהמשך מביא הרב יצחקי מקורות רבים נוספים אשר יתנו עדיהם ויצדיקו את מנהג ישראל צדיקים המקורי: יִשָּׂכָר קרי. ונלאיתי להעתיק את הכל.
כשהתפרסם המאמר בקובץ בית אהרן וישראל באה על זה תגובת הרב יצחקי, ב"תגובה" לדבריו הכותב הראשון החזיק בטענה שלקוראים בשני שינין יש על מי לסמוך כי עושים כדברי בן נפתלי. הכנתי מכתב שגם אם פירוש בן-נפתלי כדבריו הרי הוא רק כיוון אליו כסומא בארובה, נגד מנהג ישראל בארצותם בפזוריהם. מה גם שאפשר להראות בקלות שאין זו דעת בן-נפתלי. גם טענתי שאחרי הקמץ צריך לבוא שוא נע והיו צריכים להוסיף געיא (מתג) בשי"ן הראשון, ואין מתג בשום דפוס או כ"י.
העורך ענה לי בעל פה שאין הם מזדקקים עוד לנושא.
סיכום בקצרה:
ברוב עדות ישראל קוראים יששכר לפי הקרי יִשָּׂכָר.
בקהילות הלא-אשכנזיות לא עלה על דעת איש מעולם לשנות מקריאה זו.
בעלי הדקדוק והמסורה כולם מעידים על קריאה זו.
גם לדעת בן-נפתלי [שבכל מקום נקטינן דלא כוותיה אלא כבן-אשר] אין קוראים את השי"ן השנייה בשוא, אלא קוראים את השי"ן הראשונה בשוא נח, והיא נבלעת בקמץ של השין השנייה .
אחרי שנשתרבב המנהג על ידי מי שאין לו יד ורגל בדקדוק ובמסורה, יצאו גדולי המדקדקים נגדו וביטלו את דבריו.