הרב יהושע מונדשיין

[חקר]

ברוך דיין האמת: הבוקר הלך לעולמו החוקר והסופר החסידי, מהדיר ומחבר ספרי מנהג וחסידות, הרה"ח הרב יהושע מונדשיין ע"ה מירושלים, לאחר מחלה קשה.

מקור:http://shturem.net/index.php?section=news&id=77245

חבר ותיק בפורום

[עשוי לנחת]

ברוך דיין האמת!
מלבד כל הנ"ל היה אדם מיוחד בעזרתו לזולת. נתן ממאמריו לכל דורש גם ללא בקשת זכויות. חיפש תמיד איך לעזור מאוצרות ידענותו.
יהי זכרו ברוך.

[לבב]

אכן, איש טוב ומטיב לכל.
פיקח ורב תבונות.
גם ההגונים מהחולקים עליו מציינים את היותו מבקש אמת ורודף צדק.

[משולש]

הוא קשור לר' גדליה אקסלרוד מחיפה?

[איש_ספר]

קשה מאד לכתוב על אישיות רבגונית כזו, גם משום היקפה ובעיקר משום שהיא מעוררת ביקורת והערצה כאחד.

היה לי הק' במשך השנים התכתבויות רבות איתו, חלקם הגיעו לנוסחאות חריפות ובוטות, ולא היה צריך הרבה כדי להגיע לשם..., אבל הם לא פגעו במאום ביחסים האישיים ואדרבה. לא הייתי מפריז לומר שהיה בזה מחלוקת לשם שמים, אבל בכל זאת הפולמוסים הכי חריפים, שיקפו אצלו אמת פנימית נוקבת, ביטאו להט של אמונה לא מתפשרת ולא מתחנפת, ודווקא משום כך הם מעולם לא העיבו.

בנקודה הזו היה אפשר לחוש חיבור איתו, הרבה יותר מאשר עם אנשים מחוג יותר קרוב ודומה, ששום דבר לא יוציא אותם משלוותם (חוץ מפגיעה בכבודם שלהם כמובן), שאין שום דבר קדוש ומקודש בעיניהם שפגיעה בו תסעיר את רוחם, (חוץ מערכים הומניים ואוניברסליים כמובן), ואילו ר' יהושע, על האמת שלו, על הערכים שהוא התחנך עליהם - שסוף כל סוף, הגם שאני מצוי במקום אחר לגמרי, יש להודות שרובם ככולם כלולים תחת ההגדרה של אידשקייט - לא היה נושא פנים, ולא היה מקל ראש, ואפילו אם צריך לשלם ע"כ מחיר כבד. וידועים דברי הח"ח, שהעולם לא מתחלק בין חסידים למתנגדים אלא בין יהודים חמים ליהודים פושרים ליהודים קרים רח"ל. ר' יהושע היה איפוא מהחמים שבהם...
כשמדברים על אישיותו ובוחנים את הישגיו, יש לזכור גם את מוצאו: הוא לא הגיע ממשפחת אפרתים, אביו היה איש פשוט, ואילולי כמה אנשים והוא עצמו בנפשו ובשאיפתו, גורלו היה כשאר ילדי תל אביב. (אמנם מצאתי שכתב לי פעם משהו אודות אביו: "אבי היה איש מזרחי ("פועל מזרחי") מובהק וחסר אמצעים לחלוטין, ואעפ"כ לא שלח את בניו לבי"ס בילו הקרוב, אלא לכתחילה לבי"ס יסודי התורה (שהיינו צריכים לנסוע לשם באוטובוס) ואח"כ לבי"ס מוריה שלא היה חינמי מוחלט").

אמת שחטא גדול חטא, בכתיבותיו הבזויות על הגר"א, והלוואי ותהי מיתתו כפרתו, אבל דוקא החלק הזה, אין בו כ"כ אשם. שהרי זה ממקור יניקתו, הוא כתב בגלוי מה שהם חושבים בשקט, ברהיטות מה שהם כותבים בעילגות. (אמנם כשפעם הזכרתי לו בביקורת את שתיקתו של הרבי הרמ"מ על כתיבתו בכרם חב"ד, הוא טרח לכתוב לי שאבדוק בבקשה מה היה מצבו הרפואי של הרבי כשהגליון ההוא הופיע, לאמור: הוא לא הרגיש בנוח מייחוס כתיבתו לרבי) זה מחד, ומאידך איש לא יקח ממנו את היותו הראשון שעמד בפרץ נגד "המשיחיות" שהפכה את חב"ד לכת, וכידוע מדובר על הזמנים שבהם הנגע פשה בכולם, (ויותר מכך, אע"פ שהיו יותר מרמזים מעודדים מצד האדמו"ר עצמו, ולא מדובר על תקופת חוליו של האדמו"ר).

כמו"כ יש להזכיר את היותו נמנה על חוג מצומצם בחב"ד שראה בעין רעה את ההתבדלות המכוונת של חלקים שבה מהחברה החרדית, אם בהצבעות למפלגות חילוניות ימניות, ואם בלבוש רחובי, הוא היה מדבר על כל מיני בעת"ש שהפכו למשפיעים ומתבלים את דבריהם בשפה גסה, בתירוץ הידוע של נוסח רוסיא ומציב מולם את רבותיו אצילי הנפש שמהם קבל חסידות. זכורני שראיתי פעם קובץ מאמרי הערכה על הרבי הרמ"מ, לא זכור לי מה היה המכנה המשותף לכל הכותבים, עכ"פ רוב ככל המאמרים היו בסגנון הילדותי הידוע על מופתים בנוסח פרימשלאן, או התפארות באמצעות מספרים מוגזמים של הספרים שהרבי חיבר (אחד מהדברים שהיה מלעיג עליהם), אבל המאמר שלו היה אוסף עובדות והנהגות, שראה בעצמו, סביב ערכים שכל יהודי ירא"ש מתחבר ומתרגש מהם: מידות, ירא"ש, צדקות וקדושה, דברים שגם מתנגד מתקשה להישאר אדיש מולם... זה המעט בנוגע לאישיותו הצנועה, לפי התרשמותי הדלה.

חלק אחר הראוי להרחבה גדולה יותר הוא כישרונותיו הברוכים, ופירותיהם. ר' יהושע אמנם לא הגיע לזקנה, אבל הספקיו מדהימים ברוחבם ובהיקפם. אין ספק שאין בציבור החרדי לכל מפלגותיו, דומה לו בתחום זה: שילוב של אוצר ידיעות כביר, עם סגנון כתיבה חד כתער. הוא היה מן הראשונים שעשה שימוש באוצרות האדירים המצויים בארכיונים הרוסיים, כל פרסום שיצא מתחת ידו היה בו חתירה לשלימות מירבית, (שהגיעה לידי הפרזה למשל בספרו המסע האחרון, שנראה כמו פרסום רשמי של משפחת הצאר...). בקיצור, פרפקציוניסט במלא מובן המילה. ומעין הפתיחה, אישיות נדירה ורבת פנים. יש עוד הרבה מה לציין ולכתוב, וכתבתי כ"ז בשטף תחת הרושם המדאיב של בשורת פטירתו. ועוד חזל"מ להוסיף ולהרחיב.

[גוראריה]

וי להאי שופרא.
אין הרבה מה להוסיף על דברי הרב אי"ס.
ר' יהושע ז"ל, למרות חריפותו וחריפות תגובותיו, היה טוב ומיטיב ונהנה לסייע לכל אדם ובפרט לכל חוקר.
גם מה שחטפנו ממנו - פצעי אוהב היו.
וי וי.

[לומד_בישיבה]

מתוך ויקיפדיה.

נולד במשפחה חרדית מתל אביב. אביו היה מרדכי מונדשיין. למד בישיבת היישוב החדש. בעקבות קשר מכתבים שניהל עם הרבי מליובאוויטש, נחשף לחסידות חב"ד ועבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, שם היה לתלמידו של הרב שלמה חיים קסלמן. עמד בקשר עם האדמו"ר מאוז'רוב ועוד. הוא נישא לרחל, בתו של דוד ברוורמן, יו"ר ועד כפר חב"ד (בשנת תשס"ו נפטרה רחל והוא נישא לחנה קווין-אלטהויז). לאחר תקופת מגורים קצרה בכפר חב"ד עבר לירושלים והחל לעבוד כספרן בספריה הלאומית.

כתיבתו

מונדשיין עסק בהוצאה לאור של ספרי חסידות עתיקים ושל כתבי יד. בין השאר ההדיר את הספר "שבחי הבעש"ט". בשנים תשמ"ז-תשנ"ב ערך והוציא לאור ארבעה כרכים של "כרם חב"ד" - סדרה שהוקדשה לעיון ולחקר משנת חב"ד ותולדות החסידות.

הוא היה שותף בעריכתם של עשרות מכתבי אדמו"רי חב"ד, בייחוד כתבי הרב דובער שניאורי האדמו"ר האמצעי מחב"ד, בנו מנחם מנדל שניאורסון האדמו"ר הצמח צדק ורבי הלל מפריטש.

במשך למעלה משלושים שנה עסק מונדשיין בחקר מנהגי חב"ד, רישום המנהגים המיוחדים לחסידות זו והשוואתם לשאר החסידויות והעדות. את מחקריו בתחום זה פירסם בכתבי עת ובשנת ה'תשנ"ה כינס וערך אותם מחדש בשני כרכי "אוצר מנהגי חב"ד". כמה ממחקריו עוסקים באמיתותם של סיפורי חסידים. הוא פירסם סדרה בת עשרות פרקים באינטרנט בשם "סיפורים וגלגוליהם". למונדשיין למעלה ממאה פרסומים ומאמרים. חלקם בכתבי עת מדעיים (כדוגמת "תרביץ", "ציון", "קתדרה", "בקורת ופרשנות" ו"עלי ספר") וחלקם בקבצים תורניים (כדוגמת "מוריה", "בית אהרן וישראל", "אור ישראל" ו"היכל הבעש"ט"). על אחדים ממאמריו חתם בשם העט יהושע ד' לבנון‏[1].

בתשס"ח ובתשע"ג יצאו לאור לרגל בר המצווה של נכדיו ספרי 'תשורה' שבהם קובצו עשרות מכתבים שהחליף עם הרבי מלובביץ', משנת 1960 ואילך‏[2]‏[3].

דעותיו

מונדשיין החזיק בדעות בלתי מקובלות בקרב החסידים, שלעתים קוממו עליו חסידים אחרים. כך למשל, לדעתו סיפורי חסידים רבים הם "צ'יזבטים גמורים", כלשונו, ולא יכלו להתרחש מבחינה כרונולוגית או גאוגרפית. לשיטתו, גם חסידים, כמו חוגים אחרים, משמיטים ממכתבי רבותיהם דברים שאינם "לכבודם" וכדומה. הוא לעג לנוהג שהשתרש בקרב חסידי חב"ד "לשלוח" פתקאות שאלה לרבי מלובביץ' על ידי הכנסתם לאוסף מכתביו "אגרות קודש" והתייחסות לכתוב שם כתשובה מאת הרבי. הוא טען שרוב מכתבי הרבי נפתחים במילים "מאשר קבלת מכתבכם", והצביע על כך שחסידים רבים מקבלים זאת כאישור למה ששאלו בפתקה שהכניסו לספר האגרות. כמו כן הוא חלק בחריפות על הפלג המשיחיסטי בחב"ד.

מונדשיין קבל על כך שכל השקפה ימנית נקלטת בחוגים החב"דיים ללא ביקורת. לדוגמה הוא הביא את האמונה שהופצה בחוגי הימין ערב תוכנית ההתנתקות לפיה התוכנית לא תבוצע, כיוון שמשמיים ימנעו את מימושה. לטענתו אנשים רבים בחב"ד האמינו בכך, למרות שאין מקור לאמונות מסוג זה בתורת היהדות בכלל ובתורת חב"ד בפרט. מאותה סיבה התנגד מונדשיין לסיסמה "לא נשכח לא נסלח" שנופפו בה לאחר ביצוע תוכנית זו וראה בה התרסה כלפי האמונה בהשגחתו הפרטית של הבורא‏[4].

פטירתו

בגיל 67 ולאחר כמה שנות מחלה נפטר ביום ב' טבת "זאת חנוכה" ה'תשע"ה.
--
על מאמרו של הרב איש ספר שפתיים ישק, מה שהפריע לי קצת זה ההתפעלות מההספקים שלו, וכלשונו, אבל הספקיו מדהימים ברוחבם ובהיקפם. לדעתי קצת נסחף בזה, כבר ראינו הספקים כאלו בגיל 67.

[כולל יונגערמאן]

מה הן "כתיבותיו הבזויות" על הגר"א? אני לא חושב שהוא כיבד את הגר"א פחות ממה שה'אלטער רבי, ובוודאי לא עבר על הציווי של האלטער רבי לא לבזות או לדבר נגד הגר"א.

אולי חטאו הגדול מסתכם בזה שהוא עשה לסיפורי המתנגדים אותו דבר שהוא עשה לסיפורי החסידים - העמידם על דיוקם, ובכך פחות או יותר הוציא את האויר מכל הסיפורים הטובים והיפים.

אך טבעי שחסידי הגר"א יהיו נעלבים, בדיוק כמו חסידי חב"ד שלא אהבו את דרכו בסיפורי החסידים. והאמת אגיד, אגב, מקריאת כמה מאמרים וכמה וויכוחים שהיו לו עם אחרים אפשר לומר עליו שהיה לו אובססיה בזה להפריך סיפורים, אף בלי ראיות מכריחות רק סתם תלויים בשיקול הדעת.

בכל אופן אם כתיבותיו הבזויות על הגר"א מצויים ברשת נא ליתן לינק, בין כך ובין כך כבר עשו לו "טובה" שהזכירו את זה.

ומה הולך כאן עם הגוגל? אם פתיחת הפורום לגוגל יגרום לניקים כאן להימנע מלכתוב, אז יצא שכרה בהפסדה

[לבב]

--
על מאמרו של הרב איש ספר שפתיים ישק, מה שהפריע לי קצת זה ההתפעלות מההספקים שלו, וכלשונו, אבל הספקיו מדהימים ברוחבם ובהיקפם. לדעתי קצת נסחף בזה, כבר ראינו הספקים כאלו בגיל 67.

אדרבה, תן פירוט...

[פרץ מוצקין]

מודעה.jpg (122.1 KiB) נצפה 30406 פעמים

מונדשיין עסק במחלוקת חסו"מ, והציג את התנגדות הגר"א באופן לא ראוי (בלשון של קודם הקבורה). אין שום ענין לתת לזה לינק, ואין לזה שום קשר להפרכות סיפורי מתנגדים או סיפורי חסידים.

[כולל יונגערמאן]

אז מי כן הציג את התנגדות הגר"א באופן הראוי? אליאך?

[פרץ מוצקין]

יש הבדל בין להצדיק את ההתנגדות של הגר"א, שזה עשה אליאך, ואפשר לחלוק עליו ואפשר להסכים איתו. לבין להציג את המניעים של הגר"א שזה עשה מונדשיין וע"ז אסור להסכים.

[ציבור]

דומה שקודם הקבורה אין את חרם הקדמונים. הלוא כן?

הרב מונדשיין היה איש האשכולות.
וראוי שיעלו היודעים את צדדיו הנסתרים: היותו חסיד המתחסד, גומל חסדים טובים, ירא שמים מובהק, ועוד מעלות טובות ומוזהבות.

[זלמניו]

יש הבדל בין להצדיק את ההתנגדות של הגר"א, שזה עשה אליאך.

שכנראה לא היה משוכנע במאה אחוז בצדקת דרכו, שאל"כ לא היה צריך לשקר, לעוות ולהשמיט.

[שימען]

אולי עכשיו כבר יואילו בעלי האוצה"ח בטובם להעלות את מאמרו באור ישראל הסכמות שותקות מוילנא ומואלוזין שהושמט עד עתה

[לומד_בישיבה]

לעילוי נשמתו, כאשר עתה הוא רואה את האמת, לו היה בכוחי הייתי גם מסיר כמה וכמה מאמרים שכתב באתר, ובטוחני שזהו רצונו עתה, איני רוצה לתת דוגמאות, אך אני מכיר היטב את מאמריו והיה נתפס על קוצו של יו"ד לעשות איחוכא ואיטלולא מסיפורים שונים אשר באמת התרחשו. בזמנו כתבתי לו כמה וכמה פעמים להעמידו על טעותו אך הוא עמד בשלו.
וידוע שהסטייפלער זי"ע היה מספר לבנו הגר"ח שליט"א בשבת אחר הצהרים סיפורי צדיקים, כאשר היה מקדים ואומר איני בטוח שזה נכון אך הם מביאים ליראת שמים.
יש עניין בסיפורי צדיקים גם אם אינם ממש אמיתיים, וראו יומן טולנא מה שאמר הפני מנחם ז"ל על הסיפורי צדיקים שהתפרסמו בהמודיע והם נמצאים באוצר.

[זלמניו]

לעילוי נשמתו, כאשר עתה הוא רואה את האמת, לו היה בכוחי הייתי גם מסיר כמה וכמה מאמרים שכתב באתר, ובטוחני שזהו רצונו עתה, איני רוצה לתת דוגמאות, אך אני מכיר היטב את מאמריו והיה נתפס על קוצו של יו"ד לעשות איחוכא ואיטלולא מסיפורים שונים אשר באמת התרחשו. בזמנו כתבתי לו כמה וכמה פעמים להעמידו על טעותו אך הוא עמד בשלו.

אבל מי אמר לך מה האמת? את זה תוכל לדעת רק כשתגיע לשם...

וידוע שהסטייפלער זי"ע היה מספר לבנו הגר"ח שליט"א בשבת אחר הצהרים סיפורי צדיקים, כאשר היה מקדים ואומר איני בטוח שזה נכון אך הם מביאים ליראת שמים.

הוא סיפר לו מסדרת ירושלים שלמעלה?

יש עניין בסיפורי צדיקים גם אם אינם ממש אמיתיים, וראו יומן טולנא מה שאמר הפני מנחם ז"ל על הסיפורי צדיקים שהתפרסמו בהמודיע והם נמצאים באוצר.

ועצם האמונה בי"ט בעצם גם מתבססת על ההנחה הנ"ל...

[בן ראובן]

"כתיבותיו הבזויות" על הגר"א מסתכמות בכך שלדבריו הגר"א בתמימותו נגרר אחרי בעלי מחלוקת שהציגו בפניו מצג שוא.

בעל התניא זי"ע כותב בדיוק את אותו הדבר.

[צולניק]

"כתיבותיו הבזויות" על הגר"א מסתכמות בכך שלדבריו הגר"א בתמימותו נגרר אחרי בעלי מחלוקת שהציגו בפניו מצג שוא.

בעל התניא זי"ע כותב בדיוק את אותו הדבר.

אם היה מסתכם בזה אולי החרשנו, אך כתיבתו הבזויה על הגר"א היא שהגר"א קיבל מדי חודש מקופת הקהילה סכום עצום, ומשום כך היה מחויב להסכים עם העסקנים בכל מאבקיהם [עפ"ל].

[צמחיוסיפון]

"כתיבותיו הבזויות" על הגר"א מסתכמות בכך שלדבריו הגר"א בתמימותו נגרר אחרי בעלי מחלוקת שהציגו בפניו מצג שוא.

בעל התניא זי"ע כותב בדיוק את אותו הדבר.

אם היה מסתכם בזה אולי החרשנו, אך כתיבתו הבזויה על הגר"א היא שהגר"א קיבל מדי חודש מקופת הקהילה סכום עצום, ומשום כך היה מחויב להסכים עם העסקנים בכל מאבקיהם [עפ"ל].

הוא גם הוכיח את דבריו... ויש לו חבר, בדמות האדמו"ר מסאטמר שנטילת מעות מהשלטון מסמא עיני חכמים.

[שברי לוחות]

הוא גם הוכיח את דבריו... ויש לו חבר, בדמות האדמו"ר מסאטמר שנטילת מעות מהשלטון מסמא עיני חכמים.

ורק אתה אינך משוחד ועיניך מאירות כשמש וכירח, הס כי לא להזכיר ולדבר כדברים האלה על קדוש עליון הגר"א
ואני כותב דברים אלו כחסיד וכמוקיר זכרו הבהיר של ידיד בית אבא ר' יהושע ז"ל

[חובב_ספרים]

הוא היחיד מהחוג שלו שהראה איזה ביקוש לאמת. עכ"ז למרות גילויו הרבים שצדקו בהם, האמת שלו בהרבה מקרים לא היה אלא תחושת הבטן ופרשנות שלו כשבקל אפשר לפרשן באופן אחר. לדוגמא.

[סכינא חריפא]

הוא גם הוכיח את דבריו... ויש לו חבר, בדמות האדמו"ר מסאטמר שנטילת מעות מהשלטון מסמא עיני חכמים.

רק ה' יראה ללבב, אבל מונדשיין המנוח טוען שהגר"א ביודעין עיוות הדין מחמת שוחד, עפ"ל.

[לבב]

עוד אבקש לציין, שמרן בעל הבית ישראל זי"ע היה בקי בספרי ירושלים של מעלה, וכאשר היה מתעורר אצלו ספק היה שולח לקרוא למחבר לדעת מהו מקורו, ופעמים רבות שהיה פוסל סיפורים שונים וקבע שלא לפרסמם, כמו, הסיפור שתמונתו של רב יהודה אסאד ז"ל צוייר לאחר פטירתו. ודי בזה.

אם רצית לציין את אמינותו של הספר, דבריך הם שטר מזוייף מתוכו.
עם כל ייחוס החשיבות לספר הנ"ל, עדיין הב"י הגדיר חלק מהסיפורים האלה כפסולים.

האם הוא התייחס לסיפורים שפורסמו שם?
אולי באמת הסיפור הנ"ל לא מופיע שם?

[יעקב כהן]

בד"ה

רק דבר אחד אציין שכשכן לשעבר אני יכול להעיד שמדובר בהחלט על אדם נעים הליכות במיוחד, ו"אדם" טוב במלא מובן המילה ואכמ"ל

[ישבב הסופר]

חבל חבל מאוד על דאבדין. חוקר עצום ואיש אמת ללא כחל ושרק. לא הכרתיו אישית, ועל דא ודאי קא בכינא.
לא ראיתי שיציינו שהוציא לאור מחדש את שו"ת שערי דעה להגרח"ל ליטווין זצ"ל.

[סכינא חריפא]

יהושע1-416x277.jpg (30.7 KiB) נצפה 30363 פעמים

[סכינא חריפא]

מדרכי החסידות הוא שלא לנטות מדרך ההלכה ימין ושמאל, להזהר עד קצה האחרון אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, לבטל את השכל אל ההלכה ורצון ה` שאינו משתנה - בקיצור: מ`דארף זיין פרום. מאידך גיסא הכל יודעים כי החסידים לא גרסו את ה"פרומקייט", וה"פרומער מתנגד" הי` לגנאי. מה פשר הדבר?
מובן שהחילוק בין חסידישע פרומקייט ומתנגדישע, מתבטא בגמישותו ופקחותו של החסיד, לעומת המתנגד הנוהג בטמטום מרובע והולך עם הראש בקיר - מתוך הרגשה שהוא עושה בדיוק מה שנצטווה לעשות, ללא התחכמויות חסידיות.
ולכן לא יעלה בדעתו של המתנגד לאחר את זמן התפלה כפי שלא יעלה בדעתו לאכול מצה בסוכות. הוא יקום ויעמוד להתפלל מיד בקומו משנתו, ח"ו לא ילמד קודם התפלה כדי שתהא סמוכה למטתו, ולא יבטל תפלה בציבור אפילו אם לשם כך יצטרך לוותר על טבילת עזרא. ואם מן המהדרין הוא המשכימים ל"ותיקין", הרי שתפלתו תהי` בתכלית השלימות ההלכתית כשיעמוד לשמו"ע ושעון בידו לקבוע מתי בדיוק יתחיל בתפלה.
באים החסידים והופכים את הקערה על פיה: לומדים וטובלים קודם התפלה - אפילו אם יאלצו בשל כך להתפלל אח"כ ביחידות, אוכלים קודם התפלה אפילו אם ה"תענית" הקלה לא תזיק לבריאותם, ולבסוף אפילו מאחרים תפלתם אחר הזמן שנקבע בדברי חז"ל והשו"ע וברצונו וחכמתו של הקב"ה שאינו משתנה!
וכל כך למה? כדי לקיים את רצונו של הקב"ה! אמנם כל צעדיו של המתנגד ספורים ומדודים ומכוונים לדברי הש"ס והפוסקים ולדברי הבורא ית` עצמו, אבל החסידים שואפים לקיים את רצונו של הקב"ה ולא את דבריו. ובלשון משפטית: קיום רוחו של החוק עדיפה על קיום לשונו. החסידים משוכנעים כי רצונו הפנימי של הקב"ה הוא שהתפלה תהי` ע"ד ואשפוך את נפשי וכד`, וכדי להגיע לכך הם מוכנים לעבור אפילו על הלכות מפורשות, ללמוד, להאריך בהכנות, לאכול - והעיקר שתהא זו תפלה אמיתית, גם אם אינה בזמן וגם אם לשון החוק מעדיפה את התפלה המיכנית והמדוקדקת על תפלה שאינה עומדת בקריטריונים הברורים של ההלכה.
זו דוגמה אחת מני רבות שבה החסיד שופט בשכלו כי עליו לנטות מן ההלכה הפסוקה כדי לקיים את רצון בוראו. אותו חסיד גם יתן צדקה יותר מאשר מותר לו ע"פ לשון ההלכה, יהי` מוכן לעבור על שבות דרבנן כדי לזכות במצוה (כידוע מר"ז ווילענקיס - מחסידי אדמוה"ז - שנסע בסוסו ועגלתו אחר התקדש ליל ראש-השנה כדי שיגיע למקום ישוב וישמע קול שופר), ומאידך גיסא יוכל לבטל תלמוד-תורה ומצוה כדי שלא יראוהו עוסק בהן ויכבדוהו (או שרצונו שיזלזלוהו), ויוכל לעבור איסור דאורייתא למען כבוד שמו - ככל הני עבירות לשמן שבדברי חז"ל, וכאותו א` מאנ"ש שהרים מהקרקע בש"ק דף סידור וטלטלו אמות רבות ברשות הרבים דאורייתא, כדי ששמו הק` לא יהא מונח בבזיון

[מרן המשגיח]

סכינא, זה באמת לא ראוי להביא כאלו ציטוטים מאדם שנפטר כעת.

גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אז למה?

[איש_ספר]

אומרים בשם האדמו"ר האמצעי, שפעם בא אליו איש שבא על הערווה והוליד ממנה ממזרים, ועשה תשובה, וכ"כ בכה מעמקי נפשו, עד שתשובתו הגיע לדרגה של תשובה עילאה ומתו כל הממזרים.
איזו תשובה צריך לעשות על הפצת דברי מינות כאלו, שאין שום אפשרות בדרך הטבע לבער אותם מהעולם. רחמנות.

[מה שנכון נכון]

אומרים בשם האדמו"ר האמצעי, שפעם בא אליו איש שבא על הערווה והוליד ממנה ממזרים, ועשה תשובה, וכ"כ בכה מעמקי נפשו, עד שתשובתו הגיע לדרגה של תשובה עילאה ומתו כל הממזרים.

ראה בחובות הלבבות שער התשובה פ"י.

[איש_ספר]

לא ידעתי. יפה.
הנה הדברים

כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה, אשר בכחו ויכלתו מהם, הבורא מקל עליו תשובתו, ועובר לו על מה שנעלם ממנו ונמנע עליו, וישים לו מוצא קרוב מחטאו וירחיב אמתלאתו בו. ואם יהיה משער העריות, אשר זכרנו במי שהוליד מאסורה, יכרית הבורא את זרעו,

[ס''ט]

לכל המלעיזים, דברים הנ"ל יסודתם בהררי קודש בתלמודנו הקדוש!

חגיגה ט"ו ע"א: "מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה ר"מ מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו". מסתמא אחר ביקש לקיים את רוחו של החוק... והוא כבר ייסד את השיטה.

[פלתי]

אני דוקא מצאתי דבר דומה לדברי המנוח, בדברי ר"ת בתוס' יומא:

[אדג]

אני יכול להעיד שכאשר העליתי בפורום הסמוך מאמר שלו שחשב שלא יועיל לירא"ש של הקוראים, גער בי בחריפות חביבה כדרכו.

אגב, מעשה וביקש שאתן לו איזה מסמכים שהיו ברשותי, שרצה שיהיו לו. אני סרבתי, וכעבור זמן לא כביר אבדו מן העולם בשל חוסר אחריות. עד היום אני מצטער שלא שעיתי לעצתו.

[סגי נהור]

באם "איש ספר" לא יחזור בו ממה שכתב, הריני פורש בזאת מן הדיונים באתר זה, שכך מתבטאים מנהליו (ונמצאו נכשלים באותו הדבר שכנגדו באו למחות).

[יגאל10]

בד"ה. חסיד, תלמיד חכם וירא שמיים. איש רציני (פשוט א ערנסטער) בכל נימי נפשו.

את הציטוט שהביא סכינא אין מן הראוי להביא בשעה שכזו.
ורק כדי שלא להותיר על כנו את הוצאת הלעז-לעג לרבותינו הקדושים (וכמה תשובה צריך לעשות מי שטופל בהם מיני דברים שכאלו, וזאת מיד לאחר שמוחה על כבודו של הגר"א ז"ל?), אעיר שדברים כאלו לא נאמרו על ידם לא ברמז ולא בגלוי ולא הייתה מצידם שום נתינת מקום להנהגה שכזו. וכלשונו הק' של אדמו"ר: "טפשות לומר שאמרתי לעשות היפך שו"ע". וכידוע מהצ"צ שהתבטא בחריפות נגד תפילה אחר חצות בקוצק. לא זכור לי מעולם שהזכירו רבותינו את המימרא של 'גדולה עבירה לשמה' וכיו"ב. [ואם היו עובדות או הנהגות שכאלו בקרב חסידים, כמו שהזכיר - פירוש-סיפורם אחר לגמרי ומובן לכל הרגיל ברוחה של חסידות].

ובאזני שמעתי מהגה"ח ר' יואל קאהן שי' כמה פעמים ביקורת מרומזת אך חריפה כנגד רוחה של פיסקא זו. ומסתבר לי שהיא נאמרה בעקבות אותה פיסקא אומללה.

[שיבר]

לנוכח המחרפים והמגדפים על הציטוט המובא לעיל מהמנוח ז"ל:

פשוט וברור לכל הקורא את הדברים על פרטיהם וידוע לכל המכיר דרכי החסידות מאז ומעולם (ועוד לפני הבעש"ט), שכל המדובר הוא בפרטי דינים שאינם לעיכובא עכ"פ בדיעבד או שיש שיטות ברורות בפוסקים המאפשרות לנהוג אחרת - שאז פעולות שונות הנעשות במגמה לעשות את המצוה לשמה ולשם פעלה וביתר רעותא דליבא וכו', בפרט ובעיקר הדברים אמורים ונעשים בתפילה שהכוונה היא נשמתה ואף מעיקר הדין הכוונה בה מעכבת ובלעדיה אינה תפילה לאמיתו של דבר - יש בהם כדי לדחות פרטי דינים שאינם לעיכובא אך מונעות או מקשות במקרה זה להוציא המטרה אל הפועל. זה דבר מוסכם בעיקרון על כל גדולי ישראל באשר הם, רק במידת היישום שלו בפועל לאו כולי אנפי שווים, והחסידים נהגו כך לעיתים במודגש.

בקטע האחרון אכן יש דוגמאות קיצוניות שקשה יותר ליישבן, אך נניח להם עתה כדי להבהיר את עצם הרעיון. אפשר גם הניסוח של הסיסמה "רוחו של החוק ולא לשונו" נראה מעוות, אבל התוכן שלו אמת לגבי הפרטים האמורים לעיל, ולזה היתה כוונתו בלא כל ספק.

[שברי לוחות]

סתם שאלת תם לכל אלו המנפנפים תמיד בדגל שמירת החוק ככתבו וכלשונו. לבדיקה עצמית, האם אתה קם בכל יום קודם עלות השחר, האם אתה מכוון להתחנן לפני הבורא בשעות המשמרות משתנים, (האם אתה מיצר ודואג על החורבן), האם אתה אומר כל יום פרשת העקידה, פרשת המן, עשרת הדברות, פרשת עולה מנחה אשם חטאת ושלמים, פרשת מזבח מקטר קטורת וכו'. כל אלו הם הלכות מפורשות רק בסימן הראשון בשו"ע. אכן, על כל דבר יש תירוץ נפרד, אבל עדיין חומר למחשבה יש כאן. יובהר בזה שאין הכוונה ח"ו לזלזל כלל בשום דין והלכה. רק לעורר שבמסגרת ההלכה המסורה יש כמה דרכים למקום.

[איש_ספר]

כשכתבתי שהאשם ברבותיו לא התכוונתי לאדמורי"ם, אלא על רבותיו מהם קיבל תורה וחסידות. הרי ברור שזה לא נוסח שהוא שמע בבית אביו, וגם לא מר' יודל קולדצקי בישוב או מר' דוד חדש... ואף לא מעובדי המחלקה לכת"י שבספה"ל. את כל האידשקייט שלו הוא ינק בחב"ד, וכנראה שאחד ממשפיעיו השקה אותו מים מאררים אלו.

ולשאלת העיתוי, חסר הטעם והנימוס.

ובכן לא אני בחרתי בו, אלא מאי, ויקץ הפיגול, סכינא חריפא, ויעל קטע שהוא כנראה החמור ביותר שכתב ר' יהושע בכל כתיבותיו המרובות. לאור הכרותי אני יכול לקבוע בלי שום חשש, כי סכינא לא מתקרב לקרסולי יראת השמים שהיתה בר' יהושע, באופן שהעלאת הקטע לא נעשתה מתוך ירא"ש טהורה. ואני הק' שדרשתי למעלה בשבחו, הרגשתי עצמי מוכרח להגיב על הדברים החמורים.

ובכן, חבל על האשכול שהיה יכול להיות מלא ענין. ויקו לעשות ענבים ויאש באושים. החל מהודעות ההזויות של הלומד בישיבה ועד הפרובוקציות הזולות של סכינא.

----
שיבר, הדוגמאות הן הן הבעיה. ומכאן תשובה לגם לשברי, ההלכות שהבאת שאמורות להיות דומות לדוגמאות, פשוט לא דומות.