תיבות דו ותלת משמעיות

[זקן ששכח]

עצב: ייצור / דאגה

היואיל מר ויבאר דבריו?

[מסעוד מימראן]

והטף מזמרין או מדקלמין:
אשה נעלה נעלה נעלה נעלה את הדלת בפני בעלה.

[ישבב הסופר]

מלשון יצירה ועריכה, וכלשון חכמינו ז"ל מעצבין את הולד, ולפי רוב המפרשים גם פירוש "בכל עצב יהיה מותר" ו'וכל עצביכם תנגושו' שבירמיה.

[זקן ששכח]

מלשון יצירה ועריכה, וכלשון חכמינו ז"ל מעצבין את הולד, ולפי רוב המפרשים גם פירוש "בכל עצב יהיה מותר" ו'וכל עצביכם תנגושו' שבירמיה.

תודה רבה על שעצבת במדעי ביאור נוסף.

[ישבב הסופר]

אהה, חשבתי שמרוב ימיך שכחת...

[ישבב הסופר]

גל: נחשול שבים או ערימת אבנים / ציווי לגלות
סעיף: שן סלע / מחשבה
דמים: תרתי משמע

[נוטר הכרמים]

דבר מעניין שקשור גם לפרשה.

בראשית לא, לט: אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה.

ובאונקלוס: נטרית ביממא ונטרית בליליא. וצ"ב היאך פירש אונקלוס את המילה גניבה כהיפוכה דהיינו נטירא. וביארו זאת לפי המבואר במחברתו של מנחם בן סרוק בשם הפותרים הקדמונים שהמלה גנב יש לה שני מובנים. האחד, גניבה כפשוטו כמ"ש לא תגנוב, והשני לשון שמירה כההיא דהכא, וראה זכריה ה,ג.

הרי לנו כאן פירושים הפוכים לאותה מלה, מצינו עוד כיו"ב: שרש, דשן, ראה רש"י שמות כז,ג.

ואגב, משמעות נוספת למלה גניבה מצויה בפרשתינו.

(לא,כ) ויגנב יעקב את לב לבן הארמי. ובאונקלוס: וכסי. גניבה מלשון הסתרה וכיסוי, (ולא נראה כי האונקלוס מפרש כי הגניבה היינו גניבת דעת כמו שפירש תרגום המיוחס ליוב"ע). לפי פירוש זה בלשון גניבה מתבאר היטב שהחילוק היסודי בין גניבה לגזילה הוא שגניבה זה בהסתר שלא מידיעת הבעלים, בשונה מגזילה. ועוד מצינו שגניבה זה אפילו ע"מ למיקט או ע"מ לשלם תשלומי כפל וכיו"ב, הרי שאין כאן לקיחה בעצם, אלא העלמה והסתרה מן הבעלים. ועי' מלבי"ם ויקרא יט אות כג. (ע"פ מעט צרי כאן בשינוי קצת).

[נוטר הכרמים]

מתוך חיבור בכת"י בשם 'לשון חכמים' בו ליקטתי על נפלאות לשון הקודש ועוד, מצו"ב לעיון החבירים על הנושא הנ"ל. תקוותי כי איני שונה מה שאמור לעיל, ואיני מייגע באריכות ההודעה.

אד.
בראשית ב,ו: ואד יעלה מן הארץ. ובאב"ע: ואד כמו עשן וכמוהו יום אידם שהיום הרע יקרא יום ענן וערפל, עכ"ל. ועי' דברים לב,לה: כי קרוב יום אידם. ובמשלי א,כז.

(ובפשטות, איד הוא לשון שבר, וכמו שמתרגם אונקלוס בפר' האזינו שם: יום תברהון, וראה איוב יח: ואד נכון לצלעו. ואולם גם ביחס לענן ישנה התיחסות של שבר, ראה ירושלמי תענית ג,ג: תניא, למה נקרא שמו של ענן אד, מפני ששובר למפקיעי שערים, ובדומה לזה בירושלמי שם ב,א והובא בבעל הטורים: למה נקרא שמו אד, שהבריות משברים לבם כדי שיתן להם הקב"ה מטר).

ומה שנקט האב"ע שיום רע יקרא יום ענן, ראה עוד רש"י במשלי א,כז בביאור מלת שואה.


דפיקה.
דפיקה זוהי נקישה בדלת, ראה שה"ש ה: קול דודי דופק. אבל בלשון העם יש לזה משמעות נוספת של דחיקה ודחיפה, והמקור לזה מבראשית לג,יג: אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו, ובת"א: ודחוקינון.



חק.
במשמעות של חק ומשפט היינו גזירה, וכן במשמעות של חלק, ושניהם בפרשה אחת בתורה, כי חק לכהנים מאת פרעה (בראשית מז,כב). ופירש"י: חק כך וכך לחם ליום. ובתרגום אונקלוס: חלקא. ולהלן מז,כו: וישם אתה יוסף לחוק, ופירש"י: ולא יעבור. ואונקלוס: לגזירא.

ונראה שיסוד הענין הוא שחק זה קביעות, וגזירה ענינה שזה כיתד קבוע בל ימוט, ואינה נתונה לטעמים וסיבות, שבהעדר הטעם נפל הענין, וכן חלק קבוע של מזון וכיו"ב נקרא חק, וכמ"ש הטריפני לחם חקי.


כבוד.
מלבד גדולה ויקר ישנה משמעות נוספת ל'כבוד'-ממון, ראה בראשית לא,א: ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, ובתרגומים: נכסיא, וברשב"ם: עוצם ממון כמו ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, וראה רש"י דה"י א כט,יב.


מאבק.
ראה בראשית לב,כה: ויאבק איש עמו, ובמפרשים שם, ולסיכום ישנם כמה משמעויות.

א) מגזירת אבק שנלחמו עד שהעלו אבק ברגליהם (רש"י בשם מנחם: אב"ע).

ב) מלשון התקשרות ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה, ואבק ליה מיבק לשון עניבה שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו (רש"י), וברמב"ן שזה לשון חביקה, ואל"ף וחי"ת מתחלפים.

ג) בתרגום אונקלוס: ואשתדל, ועי' רמב"ן שמסתפק בכונתו אם הוא השתדלות במובן החיובי ומלשון קירבה ופיתוי, או שהוא מענין תחבולה.

אמנם נראה לפרש מהו הדגש במלחמה ששתי הצדדים מעלים אבק, שהמושג של קירבה ודביקות הוא להדבק באבק הרגלים כמו שאמרו בתחילת מסכת אבות והוי מתאבק בעפר רגליהם, ואילו הנלחמים המה מעלים את האבק בפירודם, ועיין.


עטיפה.
מלבד המשמעות הפשוטה במובן של לבוש וכסות ישנה משמעות נוספת ל'עטיפה' מלשון איחור ועיכוב, ראה רש"י בראשית ל,מא: רש"י דברים יא,יד: רש"י יבמות סג,ב. ועוד במשמעות של כחש וחולשה, ראה רמב"ן ואב"ע שם


עשיה.
בראשית א,ז: ויעש אלקים את הרקיע, וברש"י: תקנו על עמדו והיא עשייתו כמו ועשתה את ציפרניה. (ועי' רש"י בראשית כה,כה: ויקראו שמו עשו-הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו וכו', וראה עוד שמואל ב יט, : ולא עשה שפמו וביבמות מח,א).

ועי' יבמות מח,א שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא בביאור ועשתה את ציפרניה, אם היינו העברה וקציצה או גדילה וניוול. והנה בדברים כא,יג פירש"י כר"ע, וכמפורש בספרי שם שתגדלם כדי שתתנוול, וראה רמב"ן שם דלפירוש זה ועשתה כמו ועשת את התבואה מל' צמיחה, (ולכאורה גם בההיא דעשו שהיה נעשה ונגמר בשערו יש מקום לפרש שהוא מל' צמיחה וגידול, וכ"כ בספר 'אמת ליעקב' להגר"י קמינצקי שם). אולם בדבריו כאן מוכרח שפירש כר"א דועשתה היינו קציצה ותיקון הציפרנים, כן נראה בפשטות ודלא כשפתי חכמים בראשית שם.

משמעות נוספת לעשיה מלשון קניה וכניסת נכסים, ראה רש"י בראשית יב,ה ובראשית לא,א.


פרץ.
בראשית כח,יד: והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וגו', ופירש"י: וחזקת כמו וכן יפרץ (שמות א,יב). (וראה עוד בראשית לח,כט: ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקראא שמו פרץ, ופירש"י: פרץ-חזקת עליך חוזק. וכן רש"י איוב א,יד, וכן בבראשית ל, מג: ויפרץ האיש מאד מאד, ואונקלוס: ותקיף, וע"ע רש"י שבת יג,א, ותרגום תהילים פ,יג).

ובשפתי חכמים שם דבא לאפוקי דלא כמו פן יפרץ בם (שמות יט,כה) שהוא לשון הריסה. וראה שם כג: פן יפרץ בהם ה', ופירש"י: לשון פירצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פירצה.

נראה מדברי רש"י דל'פרץ' ישנם שני משמעויות שונות, א' חוזק ב' הריסה. וכן נראה מדברי תרגום אונקלוס שבכל המובאות הראשונים תרגם ותקוף, ואילו כאן תרגם יקטול. וכן מבואר ברש"י באיוב שם ששני פירושים ישנם ל'פרץ בארץ' האחד לפי פשוטו לשון חוזק, והשני לפי מדרשו לשון הריסה שפרץ גדרו של עולם.

מאידך גיסא, באב"ע בראשית כח,יד: ופרצת-כמו ורבית וכן ויפרץ האיש. וראה איוב א,י: ומקנהו פרץ בארץ, ובמצו"ד: בעבור רוב המקנה ידמו כאילו פרצו גדרם ר"ל כאילו לא יכילם מקום נגדר כי מלאו פני תבל. וכיו"ב ראה בספורנו בראשית ל,מג: ויפרץ האיש-פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן.

ולפי"ז יש מקום גדול לומר שאין כאן שני משמעויות שונות למלת פרץ, אלא פרץ ענינו הריסה ופריצת הגבול, וזה נלקח כמשל לענין ריבוי גדול שפורץ גבולות. וראה רמב"ן בראשית לח,כט: וענין פרץ בכל מקום נתיצת הגדר ועברו, מן פרוץ גדרו (ישעיה ה,ה), למה פרצת גדריה (תהילים פ,יג), ובלשונם (סוכה כו,א) פרצה קוראת לגנב, אבל יאמר בלשון הקודש על כל עובר גבול הדבר, ופרצת ימה וקדמה, ויפרוץ האיש מאד מאד וכו', יעו"ש.


קריאה.
בתפארת ישראל על המשניות ריש מס' ברכות כתב שלמלת קריאה ישנן ארבעה משמעויות. א) קריאת שם-כמו ולחשך קרא לילה, (אגב, שם לפי ביאור ביאור הגמ' בריש פסחים נראה שהפירוש הוא כפי המשמעות השניה דלהלן, עי' היטב). ב) קריאה להרחוק שיבוא אליו, כמו ויקרא לבנו ליוסף. ג) קריאה בספר-כמו וקרא בו כל ימי חייו. ד) קריאה בקול לפרסום-כמו וקראתם דרור, מקרא קודש, ויקרא לפניו ככה.

והנה בק"ש שני המשמעויות הראשונות ודאי לא יתכנו בפי' המלה קריאה, וגם המשמעות השלישית אינה נכונה כי הרי מותר לקרותה בע"פ. וע"כ דהיינו במשמעות הרביעית שזהו קריאה בקול רם וכעין הכרזה, ויעו"ש מה שביאר עוד בזה.

שעה.
לעיתים יתפרש כשיעור זמן קצר ביותר, כמו בברכת אשר יצר: א"א להתקיים אפילו שעה אחת, וכן בברכות ז,א על הקב"ה: וכמה זעמו רגע, ואין אדם יכול לכוין אותה שעה, ועוד כיו"ב.

ולעיתים יתפרש על שעה כמו בלשונינו שהוא שעה שלימה, כמו בע"ז ג,ב: י"ב שעות הוי היום, ובברכות ט,ב: שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, וכן בברכות לב,ב שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ופריך וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום תורתן היאך משתמרת, ושם בהכרח זה מתפרש על שעה כפשוטו.

ולעיתים זה מתפרש כ'זמן' באופן כללי, כמו בברכות ז,ב: רשע שהשעה משחקת לו, וכן בברכות ח,א בשעה שהציבור מתפללין.

[מלכיאל גרינוולד]

שעה.
לעיתים יתפרש כשיעור זמן קצר ביותר, כמו בברכת אשר יצר: א"א להתקיים אפילו שעה אחת, וכן בברכות ז,א על הקב"ה: וכמה זעמו רגע, ואין אדם יכול לכוין אותה שעה, ועוד כיו"ב.

ולעיתים יתפרש על שעה כמו בלשונינו שהוא שעה שלימה, כמו בע"ז ג,ב: י"ב שעות הוי היום, ובברכות ט,ב: שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, וכן בברכות לב,ב שחסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ופריך וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום תורתן היאך משתמרת, ושם בהכרח זה מתפרש על שעה כפשוטו.

ולעיתים זה מתפרש כ'זמן' באופן כללי, כמו בברכות ז,ב: רשע שהשעה משחקת לו, וכן בברכות ח,א בשעה שהציבור מתפללין.

דוגמא מוצלחת למלת שעה במשמעות של זמן הינה "כסעודת שלמה בשעתו" או "הגיעה שעתו". אבל יש לה מובן אחר לגמרי, דהיינו "פנה", כמו "ואל קין ואל מנחתו לא שעה", או "שעה מעליו ויחדל" באיוב י"ד ו'.

[זקן ששכח]

דבר מעניין שקשור גם לפרשה.

בראשית לא, לט: אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה.

ובאונקלוס: נטרית ביממא ונטרית בליליא. וצ"ב היאך פירש אונקלוס את המילה גניבה כהיפוכה דהיינו נטירא. וביארו זאת לפי המבואר במחברתו של מנחם בן סרוק בשם הפותרים הקדמונים שהמלה גנב יש לה שני מובנים. האחד, גניבה כפשוטו כמ"ש לא תגנוב, והשני לשון שמירה כההיא דהכא, וראה זכריה ה,ג.

תודה נוטר, פירות כרמיך מתוקים.
ולגבי ביאורים מנוגדים באותה תיבה, אולי יהיה כדאי לפתוח אשכול מיוחד לענין זה.
ואגב, כאן לענין הגניבה אינו מוכח כי הוא דבר והיפוכו, שהרי טען יעקב - בין נגנב ביום, בין נגנב בלילה אנכי אחטנה, משמע שמשמעותה גניבה כפשוטה, אלא שביאר אונקלוס כמשמעות הענין ששמר על הצאן הן ביום הן בלילה.

[נוטר הכרמים]

דבר מעניין שקשור גם לפרשה.

בראשית לא, לט: אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה.

ובאונקלוס: נטרית ביממא ונטרית בליליא. וצ"ב היאך פירש אונקלוס את המילה גניבה כהיפוכה דהיינו נטירא. וביארו זאת לפי המבואר במחברתו של מנחם בן סרוק בשם הפותרים הקדמונים שהמלה גנב יש לה שני מובנים. האחד, גניבה כפשוטו כמ"ש לא תגנוב, והשני לשון שמירה כההיא דהכא, וראה זכריה ה,ג.

תודה נוטר, פירות כרמיך מתוקים.
ולגבי ביאורים מנוגדים באותה תיבה, אולי יהיה כדאי לפתוח אשכול מיוחד לענין זה.
ואגב, כאן לענין הגניבה אינו מוכח כי הוא דבר והיפוכו, שהרי טען יעקב - בין נגנב ביום, בין נגנב בלילה אנכי אחטנה, משמע שמשמעותה גניבה כפשוטה, אלא שביאר אונקלוס כמשמעות הענין ששמר על הצאן הן ביום הן בלילה.

נכון מאוד, הרי כן הוא לפעמים דרכו של אונקלוס שמפרש לפי הענין. אבל כאשר מנחם בן סרוק מביא כבר כן, אין סיבה שלא לפרש ברווחא את דברי האונקלוס. אגב, בדברי הרמב"ם בהל' שכירות נראה כי פירושו כי קיבל ע"ע את הגניבות ביום והגניבות בלילה.

[יאיר]

מתוך אתר מסורת http://www.masoret.co.il/Site/FAQ-detil ... pBarCode=3:
8. חסד, לשון נדיבות ורחמים ולשון תועבה

נזכר לעיל, ובדעתי ששתיהן ממקור אחד יינקו כפי שהזכרתי.

מה לגבי המושג "חוט של חסד" שהיה משוך על אסתר?
לכאורה כאן חסד=חן.

[בן פקועה]

כהמשך לדיון של פנה-שעה. מסתבר שהמלה פנאי מיוסדת על הבנה שפנייה מתקיימת בזמן פנוי, ומכאן ששעה במובן של פנה הוא בשעה במובן של עיתוי.
ודא"ג. פירוש מעניין קיים ברש"י ויקרא יז, י: "ונתתי פני - פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו". ע"פ תו"כ לדברי רא"ם.

[ישבב הסופר]

מתוך אתר מסורת http://www.masoret.co.il/Site/FAQ-detil ... pBarCode=3:
8. חסד, לשון נדיבות ורחמים ולשון תועבה

נזכר לעיל, ובדעתי ששתיהן ממקור אחד יינקו כפי שהזכרתי.

מה לגבי המושג "חוט של חסד" שהיה משוך על אסתר?
לכאורה כאן חסד=חן.

גם החן תשמש באותם הפעלים, למצוא חן ולחונן דל. חנינה וחסד נעשים מחמת העובדא שהמקבל מצא חינא וחסדא בעיני הנותן.

[זקן ששכח]

כמה משמעויות ל'כופרא'? כרגע זכורים לי שתים: זפת, תמרים שלא הגיעו לשלב הבשלתם.
יש עוד ביאורים לתיבה זו?

[ישבב הסופר]

אם כופר יושת עליו מתרגמינן כופרא, וכדברי הגמרא מכות ב: כופרא כפרה.

[בן פקועה]

רש"י בבא מציעא ע ע"א: ונהגו בני כופרא - בעלי ספינה קרי בני כופרא, לפי שזופתין אותם בזפת.

רש"י פסחים נו ע"א: רב אחא בריה דרבא אמר - לאו היינו מרכיבין דמתניתין, אלא מנחי כופרא דוכרא לנוקבתא, מניחין ותוחבין גמזיות רכה בת שנתה שניתוספה באילן בשנה שעברה, וקרי ליה כופרא דיכרא - על שם שמכניסין אותו בענף האילן, שקוצץ ענף גדול וסודקו ומשים את זה בתוכו, לשון אחר: כופרא דיכרא - ענף רך של דקל זכר, ומרכיבו בסדק של דקל נקיבה, מפני שדקל נקיבה אינה עושה פירות, והזכרים עושין פירות.

[חכם באשי]

"גולם".
עי' viewtopic.php?f=7&t=2622#p21050

[ישבב הסופר]

ספק: היינו די מחסור מכסת הנפשות כמו מספקין מים מזון וסיפק צרכינו, או אפילו בפנאי וזמן כ'סיפק בידו לעשות' 'אין מספיקין בידו לעשות תשובה'.
או אי ידיעה מחמת צדדי הפכיים.

[ישבב הסופר]

אחד המילים שמשמשים דבר והפוכו הוא 'תקע'
הכנסה ונעיצה כ'ותקעהו במקום נאמן'
הוצאה ותלישה כ'ותקע כף ירך יעקב'

[חכם באשי]

סרח - א, חטא; ב, מלשון 'סרח העודף'
אוּר - א, אש; ב, מלשון 'אורים ותומים'
חלוֹת - א, נרדף ל'לחם'; ב, מלשון מחלה.
נצבות - א, ידיות של סכינים; ב, עומדות.
בד - א, אריג; ב, מלשון 'בד בבד' שבפיטום הקטורת

(מתוך: ש' אליצור, שארית יוסף וכו', ירושלים תשנד, מבוא, עמ' 38)

[ישבב הסופר]

אור גם משמש בלשון חור, כ'מאורת צפעוני' שפירושו חור פתן. גם הראב"ע פי' אור כשדים ככה.

[אדג]

האם הכוונה למילים בעלות צורת כתיבה זהה או למילים שהם בעלי צליל זהה או גם וגם?

[ישבב הסופר]

סרח - א, חטא; ב, מלשון 'סרח העודף'
אוּר - א, אש; ב, מלשון 'אורים ותומים'
חלוֹת - א, נרדף ל'לחם'; ב, מלשון מחלה.
נצבות - א, ידיות של סכינים; ב, עומדות.
בד - א, אריג; ב, מלשון 'בד בבד' שבפיטום הקטורת

(מתוך: ש' אליצור, שארית יוסף וכו', ירושלים תשנד, מבוא, עמ' 38)

הפתרונות שלמעלה שגויים.
סרח - א, לכלוך סחי ומיאוס, ובכלל זה החטא. ב, דבר הנמשך ונגרר.
אור - זהר ודבר הנוצץ ובכלל זה אש ואורים ותומים שמאירים דבריהם. או פי' חור כ'מאורת צפעוני' ו'באורים כבדו ה' '
חלה - לשון חררה או ככר לחם. ובקמצות החית לשון חולי. ובחיריק לשון בקשה.

[חכם באשי]

הפתרונות שלמעלה לא שגויים, שכן מה שכתבתי הוא מחידושי הפייטנים, עי' במקור שציינתי.

[בן פקועה]

מתוך אנציקלופדיה של ווינט: השאלה (מטפורה), בלשון, בספרות ובתחומי אמנות אחרים - שימוש במלה כדי להצביע על דבר אחר. סוג של יחסי משמעות (מַעֲתָק סמנטי) שעניינו שינוי המשמעות של אותו סימן - מתן משמעות חדשה לסימן קיים, בשל דמיון כלשהו בין המסומן הקודם למסומן החדש (לדוגמה, "רגל השולחן").

[זקן ששכח]

סלתא: -
1.סולת.
2.סל.
3.עצים דקים.
4.בקעת גסה.

[נוטר הכרמים]

מאומה.

נזכר פעמיים בפרשתנו, וראה זה פלא:

לט,ו ולא ידע אתו מאומה כי אם את הלחם אשר הוא אוכל.

ראה ברש"י שלא נתן לבו לכלום. ובתרגום אונקלוס 'מדעם', כלומר, דבר כל שהוא.

לט,כג אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו.

ובתרגום: כל 'סרחן'. וראה בספר הכתב והקבלה דאונקלוס מפרש מאומה מלשון מום וחסרון, כמו 'אשר אין בהם כל מאום' (דניאל א,ד.

ועוד ביאר לפי"ז האמור בפרשת העקדה: ואל תעש לו מאומה (כב,ב), דהציווי היה שלא יעשה בו מום, שאברהם אבינו רצה לעשות בו חבלה, כמבואר ברש"י שם.

[זקן ששכח]

מאומה.

לט,ו ולא ידע אתו מאומה כי אם את הלחם אשר הוא אוכל.
ראה ברש"י שלא נתן לבו לכלום. ובתרגום אונקלוס 'מדעם', כלומר, דבר כל שהוא.
לט,כג אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו.
ובתרגום: כל 'סרחן'. וראה בספר הכתב והקבלה דאונקלוס מפרש מאומה מלשון מום וחסרון, כמו 'אשר אין בהם כל מאום' (דניאל א,ד.

דומה שבפסוק הראשון דלעיל כתב רש"י ביאור הענין ולא ביאור התיבה. שהרי גם לפי רש"י תהיה כוונת הכתוב שלא החסיר ממנו שום דבר, אם כן מאומה היינו דבר חסר, ובכל מקום לפי משמעותו.

[נוטר הכרמים]

והנה עוד מהפרשה.

מ,יא ואשחט. ופירש"י: כתרגומו ועצרית, והרבה יש בלשון משנה. (ובאמת הרי יקב בארמית היינו מעצרתא). הרי עצירה מלשון סחיטה.

עצירה מתפרשת ג"כ כאסיפה והתכנסות כמו 'עצרת תהיה לכם'.

כן מלשון מניעה כמו 'אשה עצורה לנו' .

[ישבב הסופר]

והנה עוד מהפרשה.

מ,יא ואשחט. ופירש"י: כתרגומו ועצרית, והרבה יש בלשון משנה. (ובאמת הרי יקב בארמית היינו מעצרתא). הרי עצירה מלשון סחיטה.

עצירה מתפרשת ג"כ כאסיפה והתכנסות כמו 'עצרת תהיה לכם'.

כן מלשון מניעה כמו 'אשה עצורה לנו' .

המניעה וההתכנסות כולם משרש עצר שפירושה 'עיכוב' כ'ועצר את השמים' ו'עצרני ה' מלדת'
גם ה'עצרת' בעבור שהנוכחים נעכבים שם, או לגבי יו"ט שנעכבים ונמנעים מלעשות מלאכתם.
גם יורש 'עצר' שכל דברי המלכות נחתכין על פיו ובלתיו לא ירים איש את ידו!
הללו דברי הרד"ק.
ואני העלוב הייתי מוסיף שיקב עוצר היין מלצאת החוצה ואמנם הוא רחוק.

[בר אוריין תנינא]

גל: נחשול שבים או ערימת אבנים / ציווי לגלות

יש גם גל מלשון הסרת המכסה כמו: "גל עיני ואביטה..."

[בר אוריין תנינא]

ספק: היינו די מחסור מכסת הנפשות כמו מספקין מים מזון וסיפק צרכינו, או אפילו בפנאי וזמן כ'סיפק בידו לעשות' 'אין מספיקין בידו לעשות תשובה'.
או אי ידיעה מחמת צדדי הפכיים.

אפשר שלפי הבאור הראשון לא אומרים ספק אלא סיפוק. השורש אמנם זהה אך הנטיה שונה.

[בר אוריין תנינא]

סרח - א, חטא; ב, מלשון 'סרח העודף'

(מתוך: ש' אליצור, שארית יוסף וכו', ירושלים תשנד, מבוא, עמ' 38)

וכבר מזמן אביתי לפרש לשון דירה סרוחה שבגמ' סוכה ד' ע"א, שלרוב המפרשים היא מלשון סרוחה - שאינה ראויה לדירה, ואולם עלה בידי שלדעת חלק מן הראשונים דירה סרוחה הכוונה שהסכך יורד לתוך השעור של הסוכה והוא מלשון יהיה סרוח על צידי המשכן.
ועדיין לא מצאתי לי חבר בדרך זו, אך הדברים מתבארים היטב בלשונות הראשונים, ואכמ"ל.

[נוטר הכרמים]

הא לכם ידידים כמה פנינים מהפרשה.

מלה אחת הן בלה"ק והן בארמית?

מתגולל

מג, יח להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו וגו'. רש"י פירש מלשון גלגול, להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף. אונקלוס תרגם: לאתרברבא, והיינו לא לשון גלגול אלא מלשון מלכות מלשון גלת הזהב (כך פירש רש"י בשיטתו, ועי' רמב"ן שזה מלשון התנשאות שיתנשא כשוא הים לגליו).

מג,ל וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו. ובתרגום: ארי אתגוללו רחמוהי. והיינו מלשון המיה כמו בברכות ז,ב 'ויגולו רחמיך על מידותיך', ובזמר הק' קה אכסוף: ויהיו רחמיך מתגוללים. אולם רש"י ועוד פירשו נכמרו לשון חימום, יעויין בדבריהם.


מלה בת שני משמעויות בלשון הקודש?

כהן

נחלקו בפירוש כהן און (מה,מא). באונקלוס מבואר שזה שר שתרגם רבא דאון. (ולא תרגם 'כומרא' כמו להלן סוף ויגש גבי כהני מצרים). וכן מבואר גם בדברי רש"י להלן מז,כב שכתב שכל לשון כהן משרת לאלהות הוא חוץ מאותן שהן לשון גדולה כמו כהן מדין, כהן און.

אולם ראה רמב"ן כאן שפירש שמתחילה היה פוטיפר שר לפרעה (שר הטבחים), וכאשר נסתרס בגופו והכירו בו וקראוהו פוטיפרע נתבייש בדבר, פירש משררתו והכניס עצמו בבית עבודת כוכבים, ונעשה כומר לע"כ כי כן מנהג הנכבדים, ואפשר שהיה און שם לאלהיו, וכן כהן מדין, כומר, כמו שאמרו ביתרו שהיה מפטם עגלים לע"כ. (הרי שלדבריו כהן משמש תמיד כינוי לשירות, ויעו"ש עוד). וראה באב"ע.

[נוטר הכרמים]

והנה פנינה נפלאה לחנוכה מכבוד הגרא"ד אויערבאך שליט"א, אב"ד טבריה (קובץ מוריה גליון רסה-רסו, כסלו תש"ס).

לבאר חילוק בעצם מטבע הלשון בין דין הידור מצוה בכל התורה כולה לדין מהדרין האמור בנר חנוכה. דדין הידור מצוה דעלמא נגזר מלשון 'הדר' האמור באתרוג, פרי עץ הדר, שהוא בלשון הקודש לשון נוי והדר. אולם דין מהדרין האמור כאן הוא לשון ארמי כמ"ש רש"י בשבת כא,ב דהיינו 'המהדרין אחר המצוות', כלומר, לשון של חיזור וסיבוב אחר המצוה, ודמי ל'הדרן עלך'.

[שמח תשמח]

דוק.
ב. דיוק, כמו 'דוק מינה ואוקי אבתרה'.

מעולם לא ראיתי את המשפט דוק מינה ואוקי באתרה. רק ראיתי דון מינה וכו'.

[זקן ששכח]

והנה פנינה נפלאה לחנוכה מכבוד הגרא"ד אויערבאך שליט"א, אב"ד טבריה (קובץ מוריה גליון רסה-רסו, כסלו תש"ס).

לבאר חילוק בעצם מטבע הלשון בין דין הידור מצוה בכל התורה כולה לדין מהדרין האמור בנר חנוכה. דדין הידור מצוה דעלמא נגזר מלשון 'הדר' האמור באתרוג, פרי עץ הדר, שהוא בלשון הקודש לשון נוי והדר. אולם דין מהדרין האמור כאן הוא לשון ארמי כמ"ש רש"י בשבת כא,ב דהיינו 'המהדרין אחר המצוות', כלומר, לשון של חיזור וסיבוב אחר המצוה, ודמי ל'הדרן עלך'.

בגליון דאצ'ה דאשתקד כתב יעקב לויפר מאמר נפלא אודות משמעות 'מהדרין'.

[זקן ששכח]

דוק.
ב. דיוק, כמו 'דוק מינה ואוקי אבתרה'.

מעולם לא ראיתי את המשפט דוק מינה ואוקי באתרה. רק ראיתי דון מינה וכו'.

צדקת. צטטתי בטעות ועתה אתקן (גיטין לט ע"ב): אמר ליה אדרבה דוק מינה לאידך גיסא.
עכשיו בסדר? ובכל מקרה דומני שבמשמעות לא טעיתי וזה מה שחשוב.

[שמח תשמח]

עכשיו בסדר? ובכל מקרה דומני שבמשמעות לא טעיתי וזה מה שחשוב.

זקן, האם אני שומע טון של כעס בדבריך?