המעיין כתב:מכובד הוא היודע לומר...
לענ"ד לא ראוי לערבב בין "חכם" לבין "מכובד": אלו שני דברים שונים. התכונה שציין כת"ר, היא אחת מתכונות ה"חכם" (אבות ה ז), אבל התכונה של ה"מכובד" - היא אחרת (כמובא שם בתחילת הפרק הקודם).
ותיתי לי, שלמדתי מה אמרו חז"ל על איזהו מכובד, ושמעולם לא רמזתי שפלוני מדבר בעזות רוח, כי אני יודע שדיבור כזה פוגע בכבודו של אדם. כה יעזרני ד' שגם להבא לא אכשל בזה.
המעיין כתב:היודע לומר נעניתי לכם ושגיתי.
אכן, אם הוא יודע ששגה, אז ראוי שיודה על כך. אבל כל עוד שלא יודע ששגה - בין אם בגלל שאינו מספיק חכם כדי לדעת זאת - ובין אם בגלל שבפועל הוא בכלל לא שגה, אז אין שום סיבה לצפות ממנו שיכריז על דברים שבהם הוא אינו מאמין. תורה - אמת כתיב בה, "אמת ואמונה כל זאת".
שמא תשאל: מה עושים כשאף צד לא יודע ששגה? ובכן לענ"ד בכה"ג יש רק מוצא אחד: כל אחד מוזמן להציג את דעתו, ישוטטו בה רבים - ותרבה הדעת, הבוחר יבחר ויקרב, וכך כל אחד יכריע לעצמו - איזו דיעה יותר צודקת בביאור הפשט. אבל אין שום סיבה לצפות שצד אחד יסתיר את האמת שבה הוא מאמין - רק כי אחרים חושבים שהוא טועה, עוד בטרם הוא עצמו השתכנע בזה.
המעיין כתב:כיוון שאני משער שאתה נוהג ככל היהודים לומר אברהם אבינו ויצחק אבינו ויעקב אבינו אני משער שאתה לא נמצא בסיכוי של אחד למי יודע כמה של אדם שיש לו ארבעה אבות אלא שאתה יודע שבלשון הקודש בני בנים הרי הם כבנים.
לא הרי לשון "ושכבתי עם
אבותי", כהרי לשון "
בן/בת פלוני". כמה פסוקים בתנ"ך אתה מכיר, שבהם כתוב "
בן/בת פלוני", ושכוונתם (לפי הפשט כלומר מבלי להזדקק לדברי חז"ל) היא אל
נכד/ה של פלוני? אני לא מכיר אפילו פסוק אחד כזה. אבל אני כן מכיר, שכאשר כוונת התורה היא לנכד, אז היא מציינת במפורש "את בת-בנה ואת בת-בתה לא תקח", ודוק.
המעיין כתב:זו הבנת רש"י שם.
כמובן שזו הבנת רש"י, אבל הרי הדיון של האשכול הזה איננו על הבנת רש"י, אלא על הפשט - והרי הפשט לא יופשט.
ואמנם, רש"י הוא אחד מגדולי הפשטנים, אבל רש"י עצמו מודה שלעיתים הוא אינו מפרש לפי הפשט (למשל בפירושו למילה הראשונה של התורה ועוד כמה פעמים בפירושו לתורה), וכידוע - נכדו של רש"י (ולא בנו אגב) היה פשטן יותר מסבו.
המעיין כתב:ואם רש"י מפרש אחרת, הרי שאפשר לחלוק ולטעון שפשוטו של המקרא אחרת לדעתך
אמנם אפשר לנהל דיון בשאלה, האם לומר (כדעתך) שגם כאן פירש רש"י לפי הפשט, או לומר (כדעתי) שהוא לא עשה כך (אלא נהג כפי שנהג במקומות אחרים בפירושו לתורה), אבל לענ"ד אי אפשר להביא את רש"י כתנא דמסייע לכך שזה הפשט. לענ"ד, הפשט הוא - שֶׁהַבַּת של האדם - היא מי שנולדה לו, וזיל קרי בי רב. להגיד "בנות של בנים הרי הן כבנות", זו לענ"ד חריגה מהפשט - לפחות ככל שמדובר בפשט של פסוקי התורה. אילו זה היה פשט, לא היתה התורה מאריכה לכתוב "את בת-בנה ואת בת-בתה לא תקח", אלא היתה מקצרת: "את בתה לא תקח", ודוק.
המעיין כתב:ואם רש"י מפרש אחרת הרי ש...לומר משה רבינו אמר אחרת, אינו ראוי ושגגה יצאה מלפניך.
כנראה כת"ר לא ירד לסוף דעתי. לא התכוונתי לטעון, שמתוך דברי משה רבנו מוכח שרש"י לא ביאר נכון ח"ו, אלא התכוונתי לטעון כי,
אם מקבלים את דעתי - שהפשט של "בת של האדם" הוא "מי שנולדה לאדם", אז מתוך מה שמסר לנו משה רבנו (בתורה שקיבל מאת ד') יוצא באופן מוחלט וברור: א. ש"ענה" היה אשה; ב. שרש"י לא פירש לפי הפשט. וכמובן בזה אין כוונתי לרמוז ח"ו שאסור לפרש כרש"י: אפשר ומותר ואפילו מצווה - ככל לימוד של כל חלקי פרדס התוה"ק, אבל יש לזכור, שדברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע, כפטיש המתחלק לכמה ניצוצות, ולא כל ניצוץ הוא פשט; יש עוד חלקים בפרדס.