'קריית ספר' - סקירות ספרים קצרות

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' מרץ 18, 2014 8:44 am

התשובה הפשוטה לשאלת הרב קטן היא שיש איסור להוציא ספר תורה בחינם ולקרוא בו בלא ברכה, אבל אין איסור לקרוא שוב בהברה אחרת בספר שכבר קראו בו.

אפרקסתא דעניא

השחזור של כא"צ כולל גם את השאלה הגדולה של ויהי / ויהיו בפרשת נח?

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' מרץ 18, 2014 4:37 pm

א. כן, השיחזור כולל את ויהי\ויהיו, וגם בזה התימנים קרוב לוודאי צודקים שצ"ל ויהיו ימי נח. המקום היחיד שהם השתבשו כנראה הוא בשירת האזינו, שב'גם בחור וגם בתולה' אצלם השורה החדשה היא ב'גם בחור' כאשר בכא"צ הוא ב'גם בתולה'. מקום נוסף הוא ההפסקות הנ"ל בפרשת צו, שהנכון כנראה ששתי הפרשות הנ"ל פתוחות, ולא הראשונה בלבד כמו אצל התימנים ולא השניה בלבד כמו אצל שאר העדות.
ב. הסברא אומרת שיש הידור בדין ה'ספר' שבקריאת פרשת זכור (וגם פרשת פרה לראשונים הרבים שגם קריאתה מדאורייתא) אם יש בו ספק-טעות אחת או תריסר ספק-טעויות. ובוודאי שמדובר במישור ההידור בלבד, כמו שגם הקריאה בכמה הגיות ומנגינות זהו הידור בלבד לכו"ע.
ג. מהיכן האיסור להוציא ס"ת לצורך, כדי לקרוא בו, אפילו קריאה שאינה חובה? חוץ מזה - בכל שכונה יש ביכ"נ תימני שאפשר להרוויח בו גם ס"ת תימני וגם הגייה תימנית, ושוב - למי שרוצה להדר בזה; כל מה שהערתי הוא שאם להדר בקריאת 'זכור' - לכאורה ההידור בנוסח הספר אינו פחות מההידורים הידועים האחרים.

בברכה המשולשת

הקיק כתב:חוץ מזה - בכל שכונה יש ביכ"נ תימני שאפשר להרוויח בו גם ס"ת תימני וגם הגייה תימנית, .

הערת אגב, מצד המציאות- אצלנו אין

החזן · הודעהעל ידי **החזן** » ג' מרץ 18, 2014 5:53 pm

הקיק כתב: (וגם פרשת פרה לראשונים הרבים שגם קריאתה מדאורייתא)

מי הם אותם רבים?

הקיק כתב: ג. מהיכן האיסור להוציא ס"ת לצורך, כדי לקרוא בו, אפילו קריאה שאינה חובה?

עי' בארוכה בשו"ת משיב דבר חלק א סימן טז.

משה גרוס · הודעהעל ידי **משה גרוס** » ג' מרץ 18, 2014 6:10 pm

אם ברמב"ם עסקינן יש להעיר כי בניגוד לר"ח במגילה שלמד 'זכור - בספר' הרמב"ם בהלכות מלכים כתב 'זכור - בפה', ולשיטתו אין שום חובת קריאה בספר מן התורה אלא הכל מתקנת חכמים [אעיר כי כשהביאו לפני הרב רבינוביץ תשובה שבה כתבו שיש הסוברים שקריאת זכור היא מדאורייתא הוא גער בכותב ואמר לו שיש למחוק ואין להעלות אפילו בדעת יחיד סברה כזו].

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' מרץ 18, 2014 6:49 pm

דף על הדף מגילה דף יז עמוד ב: בשו"ע או"ח (סי' תרפ"ה ס"ז) איתא: "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותה מדאורייתא". ובביאור הגר"א שם: "ופרשת פרה. בתוספות שלפנינו ליתא לא בברכות ולא במגילה י"ז ב' וכן באשר"י פ"ו דברכות ליתא אלא זכור ונסחא משובשת נזדמנה לו" עכ"ל. והנה בב"י (שם) הביא מקור הדברים דקריאת פרשת פרה היא מה"ת מהתוס' ברכות י"ג ע"ש. והגר"א השיג על זה וכנ"ל. ויש להעיר שבתוס' ר"י החסיד (לברכות שם, [[הוא תו' ר"י שירליאון שהוא המקור לתוס' שלנו על מס' ברכות כידוע]]) וכן בתוס' הרא"ש ותוס' הרשב"א שם איתא להדיא גם פרה, וצ"ע אמאי בתוס' הושמט. ושוב מצאתי בקובץ בית אהרן וישראל (שנה ה גליון ד עמ' צ"ג) שהביא ידי"נ הגאון ר' דוד מצגר שליט"א שבתוס' בברכות שבדפוס הראשון של הש"ס (ויניציה ר"פ) מפורש גם פר' פרה (וכמו שהביא הב"י בשמם) ע"ש. וכיון שבכל הראשונים הנ"ל בברכות איתא להדיא גם פרה י"ל דדברי הב"י אמת ויציב וכן צריך להיות הגירסא בתוס' ג"כ ודו"ק. ועי' גם בריטב"א למגילה כאן שכתב להדיא דקריאת פרשת פרה היא דאורייתא, וכ"כ בתוס' שאנץ סוטה (ל"ג א) וע"ש בהערה. וראה עוד בספר בירור הלכה להגר"י זילבר שליט"א (מהדו"ת או"ח סי' קמו) שהאריך בזה, ובתרומת הדשן סי' קח [הביאו במג"א] העיר שבתוס' בברכות [יג ע"א] איתא גם פר' פרה. וכן העיר בדברי חמודות ברכות (פ"ז ס"כ סקנ"ב) ובברכי יוסף (סי' תרפ"ה סק"ה) וכ"כ בלקט יושר לתלמיד בעל תרומת הדשן בשם תוס' שאנץ וכו' וכו'. ע"כ מ'דף על הדף'. ועי' במהדורתנו בלקט יושר או"ח הלכות פורים עמ' שמח הע' 19. ועי' בלק"י שם בעמוד הקודם 'וזכורני שאמר [=מהרא"י בעל תרוה"ד] שצריך ליקח ספר תורה לפרשת זכור שהוא מוחזקת שהיא מדוייקת', וכנ"ל.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' מרץ 18, 2014 7:22 pm

משה גרוס כתב:אם ברמב"ם עסקינן יש להעיר כי בניגוד לר"ח במגילה שלמד 'זכור - בספר' הרמב"ם בהלכות מלכים כתב 'זכור - בפה', ולשיטתו אין שום חובת קריאה בספר מן התורה אלא הכל מתקנת חכמים [אעיר כי כשהביאו לפני הרב רבינוביץ תשובה שבה כתבו שיש הסוברים שקריאת זכור היא מדאורייתא הוא גער בכותב ואמר לו שיש למחוק ואין להעלות אפילו בדעת יחיד סברה כזו].

מה הכוונה שאין דעת יחיד? דעת יחיד בדעת הרמב"ם??

הרי וודאי אין כוונתו דאין בכלל דעה כזאת כמו שהביא בהודעה שלפני הרב הקיק מן השו"ע והראשונים.

מרן המשגיח · הודעהעל ידי **מרן המשגיח** » ג' מרץ 18, 2014 8:44 pm

הקיק כתב:בס"ד. לא מדויק. הקריאה בהטעמה ובהגייה שונה אינה מעכבת בדיעבד, צורת הכתב השונה לא מעכבת בדיעבד, אולם ספר תורה החסר או יתר אות אחת פסול גם בזה"ז. אלא שלמעשה ספר תורה שכתוב לפי אחת השיטות המקובלות אין פוסלים אותו בדיעבד, מפני שמאי חזית, הרי כבר חז"ל לא היו בקיאים וחסרות ויתירות, והרבה מחלוקות היו במשך הדורות שלא כולן הוכרעו, ומי שנוהג על פי אחת השיטות המקובלות אין מזחיחין אותו. אולם היום כאשר כל המומחים בנושא מסכימים שהנוסח של כא"צ שהוא 'הספר הידוע במצרים' שסמך עליו הרמב"ם הוא הנוסח הטוב ביותר, וספרי התורה התימנים הם הקרובים ביותר אליו [כא"צ חסר ברוב התורה, אבל כבר שיחזרו את נוסחו, ואכמ"ל]- פשוט לכאורה שראוי להדר לקרוא את פרשת זכור בס"ת שנוסחו הוא הקרוב ביותר למה שכנראה הוא הנוסח שקיבלנו בסיני. ולזה התכוונתי. לכן אני תמה שלא שמעתי שהמהדרים מהדרים לקרוא את פרשת זכור בספר תורה תימני, למרות שהם מהדרים לשמוע את פרשת זכור בהגייה תימנית למשל ובעוד הגיות אחרות. הק' יואל

אם אין זו טרחה לפני כבודו יואיל נא רבינו יואל לפתוח משנ"ב סי' קמ"ג וימצא מפורש כדברי דבדיעבד נוהגים שלא לחזור לראש הסדרא אם נמצא טעות בס"ת. כמו"כ השינוי בין דכא לדכה פשוט שאין לחזור עליו ככל חסירות ויתירות.
האם יש שינוי הפוסל בין ס"ת שלנו לשל התימנים בחומש דברים? כי הלא פסק הרמ"א דבשעת הדחק שאין ס"ת אחר מותר אף לכתחילה לקרוא בחומש שלא בו הטעות.

אמנם פשוט שהצדק עם כבודו שגם אין עניין לקרוא בכל מיני הברות ומה שכתבתי הוא ללמד זכות על כל התימנים השומעים קריאת זכור בבתי כנסת ספרדים או אשכנזים ואינם מעלים על דעתם לילך לשמוע במניין תימני אך לעניין מ"ש כבודו שהיום כל המומחים מסכימים וכו' אני איני מומחה ואיני מסכים כלל לרעיון שעלינו לעזוב את מסורתינו בשביל סברות המומחים ואף כתר אר"צ לא נכתב ע"י משה רבינו ע"ה וכבר דשו בנושא רבים ואף כי בפורומינו...

מרן המשגיח · הודעהעל ידי **מרן המשגיח** » ג' מרץ 18, 2014 10:48 pm

הקיק כתב:. כן, השיחזור כולל את ויהי\ויהיו, וגם בזה התימנים קרוב לוודאי צודקים שצ"ל ויהיו ימי נח. המקום היחיד שהם השתבשו כנראה הוא בשירת האזינו, שב'גם בחור וגם בתולה' אצלם השורה החדשה היא ב'גם בחור' כאשר בכא"צ הוא ב'גם בתולה'. מקום נוסף הוא ההפסקות הנ"ל בפרשת צו, שהנכון כנראה ששתי הפרשות הנ"ל פתוחות, ולא הראשונה בלבד כמו אצל התימנים ולא השניה בלבד כמו אצל שאר העדות.

כאמור אינני מומחה אבל ראיתי שברויאר עשה פוטי פרע שתי מילים ולא מילה אחת כהתימנים.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ו' אפריל 11, 2014 1:22 pm

סקירות הספרים ב'המעין' האחרון - ניסן תשע"ד גיליון 209

שמואל בקוראי שמו. מתורתו ומדרכיו של הגאון הצדיק, איש האשכולות, רבי שמואל הירש זצ"ל מהולנד, במלאת שבעים שנה להסתלקותו. מהדורה מורחבת ומתוקנת. מודיעין עילית, תשע"ג. 88 עמ'. (050-4166947)
רבי שמואל יהודה הירש זצ"ל היה רבה של העיר זוולה (Zwolle) שבצפון הולנד במשך כארבעים שנה. הוא נולד בשנת תרל"ג באמסטרדם, למד ב'תלמוד תורה' שבעיר ובסמינר הרבנים בראשות הגרי"צ דינר זצ"ל, ובשנת תרס"ב, עוד לפני שנשא אשה, מונה לרבה של העיר זוולה, בה שירת עד סוף ימיו. הוא מילא את תפקידו במרץ רב, הפיץ תורה לגדולים ולקטנים, והעמיד את הדת על תילה בעיר ובכל הסביבה. אחד הדברים הראשונים להם דאג היה לקבוע מחיצה ראויה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים, אך במקביל הנהיג שבקיפול ה'ווימפל' (הבד הארוך שבו עטפו באשכנז את ספר התורה, מתחת ל'מעיל') לצורך גלילת ספר התורה תכובד אחת הילדות בעזרת נשים... הוא היה בין מייסדי תנועת 'אגודת ישראל', ופעל הרבה בצורכי הכלל והפרט בקהילתו ומחוצה לה. נהג להשכים קום כל יום ולעסוק בתורה, ונחשב לתלמיד חכם מופלג. נפטר בשנת תש"א, לאחר הכיבוש הנאצי אבל לפני הגירושים למחנות, וזכה לקבורה מכובדת. אלמנתו ורוב צאצאיו נהרגו בשואה, ורק שתי בנות שרדו, ושתיהן בנו בתים של תורה. [[תיקנו אותי שגם בן אחד שרד]]. החוברת המוקדשת לזכרו, שהוכנה ע"י כמה מנכדיו, מביאה כמה מאמרים מפרי עטו, ודברים על תולדותיו ותולדות משפחתו.

מוריה. קובץ תורני לחידושי תורה והלכה, גנוזות ראשונים ואחרונים ופרקי עיון ומחקר. שנה לב, תשרי תשע"ד (גליון ט-יב [שפא-שפד]). העורך: הרב אריה בוקסבוים. בהוצאת מכון ירושלים. שג עמ'. (02-6510627)
שוב חוברת מלאה וגדושה ב'גנוזות' מכתבי גאונים וראשונים, חידושי תורה והלכה מאת חכמי דורנו זצ"ל ושליט"א, ענייני הלכה ומנהג שונים, 'הערות והארות', ו'בשדה ספר' – סקירת ספרים חדשים: ספריו של רבי יהושע לבית בועז בעל 'שלטי הגיבורים' – 'ספר המחלוקות' ו'ספר הפשוטים' – שיצאו לאור לראשונה מכתבי יד, ומהדורה חדשה ומתוקנת של הספר 'נחלת יעקב', ביאורים על התורה לרבי יעקב מליסא בעל 'חוות דעת' על יו"ד ו'נתיבות המשפט' על חו"מ ושאר ספרים. בין הדברים הדפיס הרב אב"י גולדמינץ, חוקר ב'מכון שלמה אומן' וחבר מערכת 'מוריה', את חידושי ופירושי המהרי"ק על הסמ"ג הלכות סוכה על פי כתבי יד, חומר המהווה חלק מהכנת כרכי הסמ"ג הבאים ע"י 'מכון שלמה אומן'. בהמשך מובא מאמר קצר מעטו של הרב בצלאל זו'לטי זצ"ל בעניין הדלקת נר ביום הכיפורים שחל בשבת; שיעורים מאת ראשי הישיבות הגאונים רבי דב ברל שוורצמן, רבי יחיאל מיכל פיינשטיין ורבי דוד פוברסקי זצ"ל; הערות ומאמרים בענייני מועדים מאת תלמידי חכמים בני דורנו, ועוד ועוד. קובץ מלא וגדוש כבר אמרנו?...

עלי ספר. מחקרים ביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי. גיליון כג. בעריכת דב שוורץ וגילה פריבור. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 188+XIII עמ'. (03-5318575)
שבעה מאמרים ועוד שתי 'הערות' בחוברת מרתקת זו. הרב ד"ר רבין שושטרי מנתח את גרסאותיו של כת"י מינכן הידוע, כתה"י היחיד השלם של התלמוד הבבלי, ומגיע למסקנה - על פי בדיקת עדי נוסח שונים של מסכת סוכה - שהוא מכיל שילוב של גירסאות אשכנזיות עתיקות עם גירסאות שהגיעו מן המזרח, וכנראה שלפני סופר כתה"י (או סופר כתה"י ממנו העתיק סופר כת"י מינכן) היו כתבי יד ממקורות שונים שהוא עיבד אותם לנוסח שלו, ולעיתים השאיר שני נוסחים זה לצד זה. ד"ר אבישי בר אשר דן בזיהויו ובמקומו של השער הרביעי בספר 'שערי קדושה' מאת ר"ח ויטל, שער שלא נדפס ברוב המהדורות; הוא מתאר את כתבי היד שלו, ואת מעשי המדפיסים בדורנו שהכניסו אותו שוב לספר באופנים שונים. פרופ' שאול רגב דן על המהדורות השונות של ספר הדרשות 'דברי שלום' לרבי יצחק אדרבי מסלוניקי בעל שו"ת 'דברי ריבות', והוא מוכיח שמדפיסי ורשה שינו מדעתם בתוכני הספר, כנראה מתוך רשלנות גרידא. בהמשך ישנם מאמרים על השימוש ב'ספר הזיקוק', ספר עזר לצנזורים מטעם הכנסייה הנוצרית ובו הנחיות ורשימות של ספרים דורשי צנזורה, לצורך מציאת ספרים אבודים והשלמת רשימת הביבליוגרפיה העברית (הכוללת עד שנת תש"ך כ-115 אלף ספר)! מאמר נוסף עוסק בקובץ מנהגי תפילה מאיטליה, תולדות ראשית גילויה של הגניזה הקהירית (קיים ספק אם הראשון שהשתמש באוצרותיה, הרבה לפני שכטר, היה הנזיר הרוסי-ירושלמי אנטונין - או להבדיל הרב שלמה אהרן ורטהיימר ממאה שערים...), על 'הקורפוס הספרותי החב"די', על פירוש יוסף אבן כספי על משלי שיצא לאור בשנת תרפ"ו ושכנראה התיר לעצמו מהדירו להוסיף פירושים עצמאיים משלו במקומות שהפירוש היה חסר, וביקורת על המהדורה החדשה והמתוקנת של הספר 'תניא רבתי', ספר הלכה איטלקי מתקופת הראשונים, שיצאה לאור ע"י מוסד הרב קוק בשנת תשע"א. יישר כוחם של המחברים והעורכים.

ממעיינות ספר אלימה לר' משה קורדובירו ומחקרים בקבלתו. מאת ברכה זק. באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשע"ד. 262 עמ'. (www.bialik-publishing.co.il)
רמ"ק היה מגדולי המקובלים בכל הדורות, תלמיד תלמידיו של האר"י. הוא כתב ספרים עצומים בכמותם ואיכותם, בהם הספר הידוע 'פרדס רימונים', הפירוש 'אור יקר' על ספר הזוהר, וספרו האחרון 'אילימה' המחולק למעיינות, תמרים ופרקים. פרופ' זק מפרסמת בחלקו הראשון של ספר זה מחקרים שלה על קבלת הרמ"ק, ובחלקו השני מהדורה מדעית מוערת של שני 'תמרים' מתוך הספר הגדול 'אילימה'.

שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית. מגניזת קהיר ומכתבי יד שבאוספי הספריות שבאוניברסיטת קמברידג'. שמואל גליק. ירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה והיחידה לחקר הגניזה ע"ש טיילור-שכטר אוניברסיטת קמברידג', תשע"ג. שני כרכים. (02-5631288)
הגניזה המפורסמת בבית הכנסת בן-עזרא בעיר העתיקה של קהיר ידועה בעיקר על שם האוצרות הקדומים שנמצאו בה, מהעתקים חלקיים של 'הספרים החיצוניים', דרך תשובות ופסקי גאונים ועד לשירים של ריה"ל וכתבים של הרמב"ם כתובים בעצם כתב-יד קודשם (בלשון החוקרים מכונה התקופה הזו, מהמאה העשירית ועד הי"ג, 'תקופת הגניזה הקלאסית'). אולם חלק מאוצרותיה כוללים תשובות מגדולי חכמי ישראל שחיו ברחבי האימפריה העות'מאנית בתקופת ה'אחרונים', בהם חכמים מפורסמים מראשית אותה תקופה - הרבנים ממשפחת בירב (שלוש דורות), רבי יוסף קארו, רבי שלמה אלקבץ, רבי שלמה סיריליו (הרש"ס), רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), רבי משה אלאשקר, רבי יעקב קשטרו (מהריק"ש), רבי מאיר גאוויזון, רבי דוד קונפורטי (בעל 'קורא הדורות'), רבי שמואל בן חביב, רבי אברהם הלוי (בעל 'גנת ורדים') ועוד. פרופ' שמואל גליק יגע עם צוות של עוזרים במשך השנים תשס"ז-תשע"ב וליקט עשרות תשובות בכתב-יד (ובהן גם אוטוגרפים) מאת חכמי ישראל בתקופה הנ"ל, כאשר חלק מן התשובות אנונימיות - אבל ניכר שגם אותן או חלקן כתב אחד המשיבים הגדולים; כל אלו תשובות להלכה שרובן מעולם לא נדפס. כידוע - רוב תכולת הגניזה הועבר ע"י שכטר לספריית קמברידג', חלק נכבד ממנה נרכש ע"י האספן אלקן אדלר והועבר לסמינר לרבנים בניו יורק, וחלקים קטנים נמצאים בכמה עשרות ספריות ציבוריות ופרטיות ברחבי העולם. כמה עשרות כתבי יד השתמרו עד השואה באוספי קהילות ברלין, ורשה ופרנקפורט ונעלמו במהלכה. בשני הכרכים שלפנינו נכללו תשובות שנמצאו באוספי הספריות שבאוניברסיטת קמברידג'.
בהקדמתו המרתקת מספר פרופ' גליק שהראשון שגילה את הגניזה והראשון שפרסם ממנה תשובות (בשנת תרנ"ט) היה החכם הירושלמי רבי שלמה אהרן ורטהיימר, אחריו רכש כמות נכבדה של כתבים ישירות מהגניזה האספן אדלר הנ"ל, ורק אחריהם הגיע אליה פרופ' שכטר ורוקן אותה לחלוטין. הוא מסביר שכתבי היד המאוחרים-יותר לא זכו לטיפול כה נמרץ ומתלהב, היסטוריונים השתמשו בעיקר במסמכים ובאגרות והתשובות להלכה מתקופה זו נותרו 'בצד', עד שאפילו ברשימות וקטלוגים לא טרחו לכתוב את תוכנן ומחברן, וכתבו רק 'תשובה' ללא כל פירוט. את זה בדיוק הוא בא לתקן בסדרת הספרים הזו. הוא מוכיח שהאוצרות שבגניזה אינם מתוחָמים בשנים, ויש הרבה מה ללמוד מהם גם לגבי ספרים ומחברים שכבר חיו בעידן הדפוס. כ-90 תשובות מובאות בכרכים א-ב (כרך ג יכלול 26 תשובות נוספות), מוהדרות בדקדוק, כולל מבואות וצילומי כתבי היד, במהדורה אלבומית. הכרך הראשון עוסק בחכמי ארץ ישראל, השני בחכמי מצרים, והשלישי יכלול תשובות של חכמי טורקיה, תשובות אנונימיות ומפתחות מפורטים.
בהקדמה לספר ובמבואות המוקדשים לכל תשובה עומד העורך על תרומתן של התשובות למחקר ההלכתי וההיסטורי, ועל החידושים והגילויים הנחשפים אגב אורחא מבין השיטין, ומאירים סוגיות כגון תולדות 'בית הוועד' שבצפת ודרכי התנהלותו, שיטות חינוך והכשרת תלמידים בישיבות ארץ ישראל, פרטים ביוגרפיים של משיבים, פולמוסים שנשכחו, מאורעות היסטוריים והשפעתן על היישוב היהודי בארץ ישראל ומצרים, דרכי התנהלותו של בית הדין של החכם באשי של ירושלים במאה הי"ט, גניבות ספרותיות, התנהלות מניפולטיבית של כמה שואלים, פרטים על חיי המשפחה והקהילה בדורות ההם, נתונים על המסחר הבינלאומי באותה תקופה, ועוד. המחבר נתן דעתו גם לניתוח הצדדים הפליאוגרפיים של כתבי היד, ואף מנה וביאר מטבעות לשון וניבים שאפיינו משיבים מסוימים בתקופה זו.
בחלק מכתבי היד נמצאות טיוטות של תשובות, חלקן מוכרות. המהדיר עומד על ההבדלים שבין הטיוטה ובין הנוסח הסופי, ועל שלבי החשיבה הראשוניים של המשיב על פי מה שגיבש בטיוטתו הראשונה מול דעתו בגרסה הסופית. בטיוטות אלו נמצאות כמה דוגמאות מעניינות של צנזורה עצמית של משיבים, או של שינוי דעתם בעקבות מידע חדש שלא היה ידוע להם כשכתבו את נוסח הראשוני. לעיתים הטיוטה מציגה שלבים חדשים בהתפתחותן של פרשיות הידועות מספרות השו"ת המודפסת, שלבים הנחשפים לראשונה מתוך התשובות שבגניזה.
מטבע הדברים, חלקן של התשובות שהתגלו בגניזה הן במצב פיסי ירוד. לעיתים קרובות הכתב דהוי וקהוי, הגיליונות מנוקבים וקרועים לאורכן או לרוחבן והפרוץ מרובה על העומד. אחת התשובות המעניינות בספר היא תשובתו של ר' שלום לחמי, הכלולה בקונטרס המחזיק י"ד דפים. דא עקא, שחלקו הפנימי של הקונטרס פולח במכשיר חד, כנראה כדי להשתמש בו להטמנת כסף וכדומה. במאמץ רב של המהדיר ועוזריו הושלמו מרבית המשפטים הקטועים שבכל דף (בתוך סוגריים מסולסלים) והקורא יכול לקרוא את הטקסט כמעט מבלי לחוש בחיסרון או מגרעת כלשהם. משפטים שנותרו בטקסט עמומים הוערו והוארו ע"י המהדירים בהסברים ופירושים מאירי עיניים, המפזרים את הערפל ומפיגים את אי הבהירות.
חלק מן השאלות היה מוכר מכתבי משיבים אחרים, אולם התוספות שנדפסו עתה על פי כתבי היד של הגניזה מוסיפות לתשובות נדבך שלם. כך למשל בתשובתו של ר' אברהם סכנדרי, מחכמי מצרים במאה הט"ז, בעניין פולמוס על עזבונו של יהודי עשיר בין היורשים לבין גבאי הקדש, מתברר ששתי תשובות בנושא כבר נדפסו ע"י חכם אחר מחכמי התקופה הזו, רבי חיים כפוסי (שו"ת ר"ח כפוסי יצא לאור מכת"י ע"י מכון שלמה אומן בשנת תשע"א) ותשובה נוספת בשו"ת מהר"ם גאוויזון, כאשר התשובה החדשה מוסיפה פרטים רבים החשובים להבנת המציאות המתוארת בשאלה ובירור הנתונים ההלכתיים שהיו במרכזו של פולמוס הלכתי גדול. פרופ' גליק מנתח באופן נפלא את הגישות השונות של המשיבים שעסקו בנושא, ומוצא הבדלי נוסח בשאלות שיתכן שגרמו להצגת נתונים שונים לפני כל משיב, והם עצמם עוררו חלק מהפולמוס...
יישר כוחם של פרופ' גליק ושל צוותו על העבודה המקצועית והמושלמת, יש רק להמתין להופעתו של הכרך השלישי המשלים את הסדרה.

מטוב נהורך. פרקי הגות ומחשבה שהושמעו במקהלות עם בפני חברים מקשיבים – תלמידי הישיבה. אברהם יצחק גרינבוים. מבוא חורון, ישיבת נהורא, תשע"ד. 302 עמ'. (08-9266987)
מדובר למעשה בחלק מספר – תדפיס מתוך 'מטוב נהורך' השלם שעדיין לא יצא לאור. גם ספר חלקִי זה הוא 'חתיכה הראויה להתכבד', שזכו בו משתתפי ערב ההוקרה שנערך בסוכת ישיבת 'נהורא' במלאת לה י"ח שנה בחוהמ"ס שעבר. כרך זה מכיל ל"ג שיחות בשישה שערים, והוא מוקדש לרב אוריה שטיין זצ"ל, חתן המחבר ראש ישיבת נהורא שליט"א, ששימש כר"מ בישיבה ונפטר לאחר שנים של מחלה קשה וקבלת ייסורים באהבה, ולמורה דרכו של הרב גרינבוים בעסקי תורה וחסד הנדיב הידוע ר' זאב וולפסון זצ"ל שנפטר לפני כשנה. ואכן השיחות שבספר עוסקות בתורה ובחסד, אך גם בחינוך ובאדם ובקשר בינו לבין אלוקיו, ומציגות פנים שונות של חטא ותשובה, של קדושה וקידוש השם, של מעלת אבות האומה ומעלת עם ישראל, ושל מידותיהם וסגולותיהם של לומדי התורה. למשל בפרק ל משווה ראש הישיבה בין בגדי הכהונה שמיועדים לקדש ולכהן את בני אהרן, לבין לבושם של בני התורה - שצריך להיות כזה שיבטא את רוחניותם ועוצמתם הפנימית, ושגם יזכיר להם בכל רגע את עבודתם ומעמדם; בדרך מוזכרות הלכות והנהגות הקשורות ללבישת בגדי שבת, הסבר מהות בגדיהם של אדם וחוה, מטרת כתונת הפסים של יוסף וחמש חליפות השמלות של בנימין והגישות השונות של שם ויפת לשימוש בבגד, והדברים בהירים ומאירים. הכרך הזה אינו רק 'תדפיס' מהספר השלם – אלא גם מתאבֵן...

שבעה רקיעים. שיח חב"די. אסופת מאמרים מבית 'שיח יצחק'. עורך: ישראל אורי מייטליס. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ג. 251 עמ'. ([email protected])
ישיבת 'שיח יצחק' שבאפרת שבגוש עציון, שייסדהּ ועמד בראשה הרב שג"ר זצ"ל, דמות מיוחדת וחריגה שאיחדה פנים וגוונים שונים וסותרים, מיוחדת ברבניה ובתלמידיה, בגישתם הלמדנית-חסידית-מחשבתית-אקדמאית, וגם בכח יצירתם. הפעם מדובר על שבעה מאמרים שעוסקים בתורת חב"ד ובגדולי אישיה וביחסים ביניהם מנקודת המבט המורכבת הנ"ל. העורך אורי מייטליס עוסק בנקודת החינוך המרכזית של חב"ד – שילוב העולמות העליונים בעולם הזה בפועל, בחיי היום-יום; מאמרו של ראש הישיבה הרב שג"ר זצ"ל עוסק בתורת האדמו"ר הזקן, ומאמרו של ראש הישיבה הנוכחי הרב דרייפוס שליט"א מנתח את הזיכרונות השווים והשונים של הרבי הראשון והאחרון של חב"ד והקשר שביניהם לבין יישום תורת חב"ד בישיבות 'שלנו'. הרב אלחנן ניר מנתח את ההשפעה החב"דית על תורת הרב דוד כהן 'הנזיר', ומאמרים אחרים עוסקים בניתוח מכיוון מבט חב"די של חווייתו הדתית של הרמב"ם, באינסוף המספרי במשנת חב"ד, בתורת הנגינה החב"דית, במשיחיות וביחס לגאולה אצל הרבי האחרון זצ"ל, כולל ניתוח רמזיו שלו על עצמו כאל מי שראוי להיות משיח. בסך הכל מדובר בסדרת מאמרים מקיפה בעלת גוון מיוחד – חסידי-למדני-מחקרי – מאנשים שאינם באים מחוג חסידי חב"ד ה'רשמי' אבל מעמיקים שנים רבות בתורת חב"ד, והתוצאה מרשימה.

חבל נחלתו. מאמרים ותשובות בדיני תורה. חלק ארבעה עשר. מאת יעקב הלוי אפשטיין. שומריה, תשע"ד. ([email protected])
'הספר השנתי' של הרב אפשטיין שליט"א, תלמיד חכם מופלג ומראשי החוקרים של מכון התורה והארץ (לשעבר בכפר דרום יבנה ויכונן, ועתה באשקלון) שמתגורר עם חבריו מגורשי עצמונה ביישוב שומריה שבצפון הנגב, יצא לאור בעיתו ובזמנו. מדובר על קובץ מאמרי הלכה למדניים העוסקים בשאלות אקטואליות מכל חלקי השו"ע, כאשר מאז יצא לאור הכרך הראשון בשנת תש"ס אנו זוכים לכרך חדש כל שנה. הקובץ נקרא על-שם אביו של המחבר, חיים בן לוי, חבר קיבוץ סעד, בנו ותלמידו של פרופ' יעקב נחום הלוי אפשטיין חוקר התלמוד הידוע, איש תורה ועבודה במלוא מובנן של המילים האלו, שנלקח לבית עולמו לפני חודשים ספורים אחרי שזכה לחבוק במשך י"ג שנים, שנה אחר שנה, את הכרך הנוסף בסדרה שיצא לאור לכבודו – 'יידישע נחת' אמיתית (בסוף הכרך מובאים דברים מרגשים לזכרו). כרך זה, הראשון אחר פטירת האב, מכיל ס"ז סימנים על ארבעת חלקי השו"ע ובדיני קודשים, רובם שאלות שנשאל המחבר שליט"א הלכה למעשה. דרכו של הרב אפשטיין לצטט את לשונות מקורותיו לכל אורכן, ולמרות שזה מגדיל את נפח התשובות - יש בשיטה זו תועלת גדולה: הקורא הלמדן משתתף בתהליך הלימוד והפסיקה עם המחבר, רואה בעיניו את דיוקיו, השוואותיו וחילוקיו, ויכול להעריך את הדברים ממקורם הראשון. כך בסימן כט עוסק הרב אפשטיין בשאלת מעמדם הכשרותי של אוכלין ומשקין ששהו מתחת למיטה במצבים שונים, ואחרי שהוא מביא את מקור הדין בחז"ל ואת פירושי הראשונים והאחרונים, ודן בהשמטת הדין הזה אצל כמה מגדולי הפוסקים, הוא מציג ארבע שיטות עיקריות בסוגיא ואת דעות פוסקי הדורות האחרונים בפרטי הנושא; למשל רבי יעקב חיים סופר בעל 'כף החיים' מכריע שלכתחילה אין לאכול בליל הסדר מצת מצוה שהונחה מתחת למיטה, ורק בלית ברירה – כאשר אין מצה אחרת – הדבר מותר. תשובה מקיפה, מפורטת ובהירה. בסימן סד כותב המחבר תגובה למאמר של הרב ישראל אריאל ראש 'מכון המקדש' בכתב העת 'מעלין בקודש', שבו קבע שכשמהרה ייבנה המקדש יהיו כשרים לעבודתו כל 'כהני החזקה' של ימינו; מסקנת הרב אפשטיין שאהבת המקדש קלקלה אצל הרב אריאל את השורה, ובניגוד לדעתו - לאחר שנות גלות כה ארוכות לדעת רוב הפוסקים אי אפשר לסמוך בדיני המקדש על כהנים שאינם מיוחסים ואי אפשר לוותר על ייחוס על פי נביא כפי שכתב הרמב"ם בסוף ספר 'משנה תורה', 'ואין לנו אלא להמתין שיתגלו הדברים משמים לפי התקדמת גאולתנו'. הוא מסיים בדברי מרן הרב קוק זצ"ל באחת מאיגרותיו, שלעיתים יש להודות לקב"ה על כך שמניעות 'חיצוניות' מסייעות לנו למעשה שלא להיכשל בקיום הלכות באופן שאינו מתאים... ברכות לרב אפשטיין שליט"א לספרו החדש, נחמות לפטירת אביו ז"ל, ותפילה שימשיך להפיץ מעיינותיו חוצה.

תפילות לטבילה. יעל לוין. ירושלים, תשע"ד. 29 עמ'. ([email protected])
קונטרס ובו תפילה לנשים לפני טבילת המצוה ותפילה לאחריה, עם הסברים ומקורות. הנוסח המחודש של המחברת מבוסס על תפילות לזמנים אלו שנתחברו במאות השנים האחרונות ומובאות במקורות שונים, כמו למשל בספר הידוע 'חופת חתנים' לרבי רפאל מילדולה שחי לפני מאתיים שנה באיטליה. בנוסח החדש מודגשת יותר הטהרה ופחות הטומאה, הטובלת מבקשת מהקב"ה שתזכה לשלום בביתה ומחוצה לו, ומוזכרת התקווה לזכות לטבול במימי בארהּ של מרים העתידה לעלות ולנבוע בירושלים כפי שמפורש באחד המדרשים. אין שום בעיה הלכתית לתקן תפילות רשות בנוסח פרטי ומחודש כשהכוונה והתוכן ראויים, ויש לקוות שהלשון התקנית והעכשווית והניסוח הקצר והממצה יסייעו לנשים טובלות מכל המגזרים להפנים בעזרת תפילות אלו את הערך ההלכתי והרוחני של מצוה יקרה וחשובה זו. בנקודה מסוימת המחברת תפסה קצת מרובה, לטעמי: בתפילה שאחרי הטבילה היא מוסיפה בקשות שונות, ובהן שהקב"ה יבטל מעלינו את כל מקרי האלימות במשפחה; לדעתי ניתן היה להסתפק בבקשה כללית שיהיה שלום בביתם של כל אחינו ואחיותינו בית ישראל. אמנם הכוונה בוודאי רצויה, ויש לצפות שתפילות אלו יוסיפו טהרה וקדושה בישראל.

חמשה חומשי תורה ברכת אשר. הערות והארות על סדר הפסוקים ובעיקר על פירוש רש"י לתורה. ספר דברים. מאת ר' אשר וסרטיל זצ"ל. ירושלים, תשע"ד. 17+תכז+כב+נב+67 עמ'. (054-5405618)
הכרך האחרון בסדרת חומשי 'ברכת אשר' עם הערותיו ודקדוקיו של המחנך ואיש הספר ר' אשר וסרטיל ז"ל, עליהם עמל כל חייו. בני המשפחה, ובעיקר בנו ר' שלום ונכדו הרב רפאל, עמלו וטרחו וזכו לעמוד בדיבורם (מה שאינו מובן מאליו כלל במקרים כאלו) ולהוציא לאור כל שנה, מאז פטירת המחבר בשנת תשס"ט, כרך מתוך הסדרה, עד להשלמתה. מדובר על חכמה ומלאכה, לקט שיטתי של הערות וקושיות ותירוצים והבהרות והשוואות ונקודות למחשבה סביב פסוקי התורה ופירושי רש"י, רבים מהם פרי עיונו של המחבר עצמו, עם גוון אישי מיוחד – אחרי כל הערה רשום מקום ותאריך כתיבתה, מצוינות בשם אומרן התגובות שקיבל המחבר מבני משפחתו ומאחרים וכן אנקדוטות מיוחדות הקשורות להערה זו או אחרת.
כך למשל בפרשת שופטים, פרק יז פס' יח, מדובר על המצוה המוטלת על המלך לכתוב לו 'את משנה התורה הזאת על ספר'. המחבר לא משאיר תיבה אחת שאינה מתבררת: ראשית דן המחבר בדברי התרגום המובאים ברש"י ש'משנֵה' הוא 'פתשגן', ורש"י מסביר שהוא 'לשון שינון ודיבור', והמחבר מעיר: "בדרך כלל מבינים 'פתשגן' במשמע העתק, ולא כרש"י כאן" (וכרגיל מצויין כאן המקום והזמן שבו נכתבה הערה זו: 'פרשת שופטים תשמ"ז באד-הופגנשטיין שבאוסטריה'...). דרך אגב, בנוסח התרגום שבחומש זה עצמו הגירסה של התרגום אינה 'פתשגן' אלא 'פרשגן', בניגוד לגירסתו של רש"י; חבל שהמהדיר לא עמד על נקודה זו (הרב רפאל בנימין פוזן, בעל ספרי 'פרשגן' על תרגום אונקלוס, גם הוא מידידי המחבר ז"ל, מסר לי שאכן קיימים חילופי נוסחאות בתיבה זו בתרגום, יש הגורסים 'פרשגן' ויש 'פתשגן'; ונראה ש'פרשגן' היא הגירסה הנכונה, שכן אונקלוס מקפיד לתרגם 'משנֵה' בצירה - כמו 'משנה התורה' כאן - כשם עצם שמשמעותו העתקה או פירוש, כפי שמשמע גם במדרש [ספרי אות קס] ובמפרשים רבים, ואילו 'משנֶה' בסגול הוא אצלו תמיד שם תואר שמשמעותו 'פי שניים'; ורש"י שפירש בגירסת 'פתשגן' שהכוונה לשינון ודיבור - כבר העיר רשב"ם על הקושי שבדברי זקנו. הרב פוזן גם היפנה אותי לדברי הגרי"ז סולוביצ'יק המחודדים בספרו הקטן על התנ"ך בהוספותיו על פרשת שופטים, ששתי הגירסאות תלויות במחלוקת חז"ל אם התורה חתומה ניתנה או מגילה מגילה ניתנה, יעויין שם). אח"כ דן המחבר בהמשך דברי רש"י, שהם דברי חז"ל, שספר התורה של המלך 'נכנס ויוצא עמו', ומנגיד את זה עם ההלכה שאין מטלטלים ספר תורה ללא הכרח; ועל כך נוספה הערה של הגר"א נבנצל שליט"א, שכנו לשעבר של המחבר ברובע היהודי בירושלים, שכאן מדובר על חיוב מיוחד שאכן המלך ישא עמו במשך כל הזמן ספר תורה, שלא כספר תורה 'רגיל' שאכן אין לטלטלו ללא צורך. המחבר מביא דעות שלא מדובר בספר תורה שלם אלא בקלף ובו עשרת הדברות, ומפנה לשו"ת יביע אומר שדן בנושא. בהמשך מעיר המחבר על כך שרש"י כותב 'שתי ספרי תורה' בלשון נקבה למרות שבכמה מקומות הוא מדגיש ש'ספר' הוא לשון זכר, והוא מציין לדפו"ר של רש"י ששם אכן כתוב כראוי 'שני ספרי תורה', ושזו כנראה הגירסה הנכונה. לבסוף הוא מעיר על הסיפא של הפסוק 'וכתב לו... לפני הכהנים הלויים' - 'לא ידעתי מה פירושו', מה בדיוק נעשה לפני 'הכהנים הלויים'? והוא מביא את דברי ר' אהרן מירסקי, מפרש 'דעת מקרא' על ספר דברים, שיש למלך להעתיק את ספר התורה שלו דווקא מתוך הספר המיוחד של הכהנים, כנראה מפני שוודאי לנו שספר זה מדויק משאר ספרים (ובסוגריים מצויין שהדברים נכתבו בפרשת שופטים תשס"ו...). ועל כך מוסיף הרב איתן שנדורפי, רבו של הנכד-העורך וידיד המשפחה, שלפי הרמב"ם מצוה שיהיו בבית הדין הגדול כהנים ולויים, וזה מה שנרמז בפסוקנו. עד כאן ההערות ב'בברכת אשר' לפס' יח, ראו עד כמה הדברים שלמים ונעימים, מרחיבי לב ומאירי עיניים. וזה רק בפסוק אחד.
הספר פותח במבוא קצר, שכולל למעשה דברי סיום של עורך הסדרה, ומסתיים בלקט הערות של ר' אשר ז"ל על הנ"ך, ובמאמר נספח בכותרת 'מיהו תלמיד חכם' מאת נכד אחר, הרב יאיר וסרטיל המשמש כר"מ בישיבת בית אל - בירור שלם המבוסס על לקט מקורות שהכין לעצמו הסבא ר' אשר ז"ל בנושא. בהמשך מובאת טבלה ובה הפנייה לכל המקומות בכרך בהם מוצא המחבר 'שיטה' – בכתוב, ברש"י, אונקלוס ועוד, מצוינים תולדות חייהם של ראשונים ואחרונים המוזכרים בכרך, ונוסף מפתח של כל הרבנים, הידידים והאישים הנוספים המוזכרים ב'ברכת אשר'. עבודה נקייה ומושלמת. חמרא למריה וטיבותא לצוות המשקים על כל הסדרה המיוחדת הזו, 'חמישה חומשי תורה ברכת אשר', המכבדת את המחבר ז"ל ואת בני משפחתו שיח'.

ייעודה של אוניברסיטה דתית. עורכים: יעקב עירם, יהודה פרידלנדר, ושמעון אוחיון. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ג. 160+152 עמ'.
קיים מתח מתמיד ומובנֶה בין אוניברסיטה, שבבסיסה חופש מחקר וחופש דעה, ובין עולם של תורה והלכה, שבאופן טבעי מתנגד לדעות חריגות, ואינו מתלהב ממחקר 'אובייקטיבי' שעלול לפגוע בכל הקדוש והיקר. בשתי אוניברסיטאות שבאופן רשמי הן דתיות-אורתודוקסיות, הישיבה-אוניברסיטה בניו יורק ואוניברסיטת בר אילן ברמת גן, מתחבטים כבר שנים בשאלת העקרונות והגבולות, ומדי פעם הנושא עולה שוב לכותרות, ומאבקים גלויים וסמויים מתחוללים בין ה'מיימינים' ל'משמאילים'. קובץ זה עוסק בעניינים אלו ובאחרים בתקופה שבה אוניברסיטת בר אילן עומדת לחגוג את שנת השישים להיווסדה; הישגיה וגם כישלונותיה נבחנים ע"י כותבי המאמרים כל אחד לפי נקודת מבטו, בעקבות כנס ודיונים שנערכו בזמנו סביב שנת היובל לאוניברסיטה. פרופ' דב שוורץ עוסק בדעות 'ליברליות' של ראשי האוניברסיטה שהסעירו את הציבור הדתי בארץ בכמה הזדמנויות ובשינוי המהותי של רמת הצניעות בקמפוס בשנים האחרונות ובמכנה המשותף בין העובדות האלו, כאשר במקביל הרוב הדתי שהיה פעם מובן מאליו בין התלמידים מצטמק והולך, וגם ה'דתיים' של היום אינם הדתיים של פעם... לדעתו האבות המייסדים של האוניברסיטה חשבו על מוסד חינוכי-דתי-מדעי שייעצב ויבסס את דמותו של הצעיר הדתי כאדם מאמין ומשכיל כתשובה למשבר שבו היה נתון הציבור הדתי בראשית ימיה של המדינה, אך ספק גדול אם האוניברסיטה כפי שהיא נראית ומתנהלת היום מתקרבת לתקוות האלו. לעומתו פרופ' ידידיה שטרן רואה בחיוב את תפקידה של האוניברסיטה הדתית כמחברת בין הדור הצעיר הדתי לבין המדינה ואזרחיה, בדור שבו רבים הם אלו שמנסים לנתק בין היהדות והמסורת לבין המדינה. אחריהם ד"ר מנחם קליין מתאר בצבעים עזים את המאבק הקשה שהתחולל בין פרופ' בן ציון דינור, שר החינוך בתקופת הקמת בר אילן והמתנגד הראשי להקמתה, לבין פרופ' ברוך קורצווייל, איש רוח ידוע וממקימי האוניברסיטה (מעניין שדעותיו הפוליטיות של ד"ר קליין, שנמצאות בקצה השמאלי של המפה, באות לידי ביטוי גם במאמר 'אובייקטיבי' לחלוטין: הוא מכנה את מלחמת ששת הימים 'הכיבוש של שנת 67', ואף תולה את התאבדותו של קורצווייל בעקיפין ב'כיבוש' זה [עמ' 76])... פרופ' אוריאל סימון, ששנים רבות היה ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטה, מספר על חיפוש הגבולות הקיים בבר אילן בין חופש המחקר לבין המחויבות למסורת היהודית. הוא מבכה את סילוקם ע"י הנהלת האוניברסיטה, בשנים הראשונות לפעילותה של המחלקה שלו, של כמה מרצים שהביעו דעות לא אורתודוקסיות, ובין השאר הוא משיח לפי תומו שידידו פרופ' יהודה אליצור ז"ל התנגד בזמנו לכל פגיעה בערכים תורניים-מסורתיים בלימוד ובהוראה במחלקה לתנ"ך, ושוויכוחים רבים התנהלו ביניהם בנושא זה. הפשרה ה'מכוערת' לפי דבריו שקיבלה על עצמה המחלקה, לעסוק בביקורת נוסח המקרא רק בנ"ך אבל לא בתורה, היא לדעתו פשרה שהייתה הכרחית בזמנו למרות שהיא מנוגדת לדעתו, והוא רומז שאם זה היה תלוי בו הוא היה פותח את נושא ביקורת המקרא למחקר והוראה באוניברסיטה בלי שום הסתייגות! עוד מאמרים בקובץ עוסקים בלימודי ה'מגדר' בבר אילן, בהיבטים חינוכיים שלהם מחויבת האוניברסיטה ובזהותה המיוחדת, באוניברסיטאות 'דתיות' אחרות בעולם ביניהן אוניברסיטת אל אלאזהר בקהיר ומכללת אל קאסימי בבאקה אל גרבייה שליד חדרה, וכן מאמרים באנגלית על סוגים שונים של אוניברסיטאות נוצריות ועוד. קובץ מרתק, שמצביע על האתגר הגדול והקשה שיש בתפיסת החבל בשני הקצוות בנושא שיש בו צדדים מדעים וחינוכיים וערכיים והלכתיים שקשה לרבע בעניינם את העיגולים... לענ"ד המטרה העיקרית שצריכה להדריך את ראשי האוניברסיטה בעשור הבא היא לחזק את האווירה הדתית לפחות סביב הסטודנטים הדתיים באוניברסיטה, להרחיב את האפשרויות ללימודי תורה ולאווירה תורנית בתוך קמפוס שרוב הסטודנטים שבו וחלק משמעותי מהמרצים אינם מחויבים לשמירת מצוות ולאורח חיים דתי, כדי שיציאתם מהאוניברסיטה של הצעירים והצעירות הדתיים לא תבייש את כניסתם אליה...

אמונת עתיך 102. כתב עת למאמרים המשלבים מחקר תורני ויישום הלכתי בארץ ישראל. העורך: הרב יואל פרידמן. אשקלון – כפר דרום, מכון התורה והארץ, שבט תשע"ד. 159 עמ'. (08-6847325)
גיליון נוסף של 'אמונת עתיך' במתכונתו החדשה, ככתב העת המייצג את מכון פוע"ה, מכון צומת, מכון כת"ר (כלכלה על פי התורה), מכון משפטי ארץ, מכון משפט שלום, מכון 'כושרות' לייעוץ והכוונה בענייני כשרות, מכון המקדש, מכון שלזינגר לרפואה והלכה ופורום 'חותם' לחברה ומדע, נוסף כמובן לבעלים ולמייסד – מכון התורה והארץ. הגיליון פותח בהספד על הרב עובדיה זצ"ל מאת הרב אחיטוב ממכון התורה והארץ, ממשיך בכ"ו תשובות קצרות בנושאים מגוונים שהשיבו לשואליהם המכונים השונים, משאלה בגדרי ספק ברכה בהפרשת מעשר - ועד השאלה אם קיים איסור לסדר תכשיט עם אבנים יקרות כעין החושן של הכהן הגדול. בהמשך החוברת קיימת חלוקה למדורים: מדור 'הארץ ומצוותיה', הכולל בין השאר מאמר מקיף בשיטת הרמב"ם בעניין הגבול הדרומי של ארץ ישראל לעניין שמיטה מאת ראש ישיבת מעלה אדומים הרב רבינוביץ שליט"א, ומדור 'רפואה והלכה' ובו כללי חובת הדיווח של משודכים על בעיות רפואיות שהם סובלים מהם ודיון במצבים מיוחדים בטבילה – שני הנושאים מהווים פרקים מתוך 'ספר פועה' שחלקו הראשון עומד לצאת לאור. בהמשך במדור 'טכנולוגיה והלכה' מאמר נוסף של הרב ישראל רוזן בעניין חיישנים אלקטרוניים בשבת, בו הוא דוחה פעם נוספת את שיטתם של הרב רבינוביץ שליט"א ותלמידו הרב ד"ר פיקסלר שקבעו שהאיסור היחיד על הפעלת מכשירי חשמל חסרי חוט להט בשבת נובע מדין 'עובדין דחול', בניגוד לדעה המקובלת שמדובר על איסור דרבנן 'כבד' יותר ובעל גבולות מוגדרים יותר כמו איסור 'נולד' (אם לא למעלה מזה – בונה, מכה בפטיש וכו'); הרב רוזן מסיק שגם הפעלת מכשיר חשמלי ללא פעולה מיוחדת, תוך מודעות שהוא מופעל ע"י חיישנים, היא איסור גמור ואינה 'מתעסק', אלא אם כן אין לאדם שום עניין וצורך בפעולתו של אותו מכשיר. במדור 'כלכלה והלכה' מגביל הרב שלמה אישון את הזכות לפיטורי עובדים למינימום הנדרש לצורך קיומו של המפעל, אחרת לדעתו מדין כפייה על הצדקה חייבים הבעלים להעסיק גם עובדים שאינם רווחיים לעסק; אולם לענ"ד המסקנה אינה פשוטה כלל, 'לא שבקת חיי לכל בריה' ולכל בעל עסק, בעיקר שלא תמיד פיטורים הוגנים עם כל הזכויות הם 'אסון' כאילו נזרקו העובד ומשפחתו לרחוב – להיפך, לפעמים הם חלק מתהליך צמיחה של העובד עצמו ושל הציבור כולו. במדור 'משפט התורה' נידון עניין 'מחוסרי אמנה' בעסקאות בימינו, מושווה דין 'מסדרין לבעל חוב' לחוק ההוצאה לפועל הנוהג היום (המסקנה: ההלכה מחמירה עם החייב הרבה יותר מאשר חוק ההוצל"פ, ולכן בדרך כלל אין מניעה על פי ההלכה מלהיעזר בהוצל"פ לצורך גביית חובות שמותר לגבותם על פי הדין) ומתבררים כללי פדיון שבויים, ובמדור הכשרות מאמר מקיף על חלב גויים לסוגיו בימינו, כשיש יש בו חידוש מעשי חשוב: גם המקילים באבקת חלב נוכרי ספק אם הם יכולים לסמוך היום על הכיתוב 'מכיל אבקת חלב נוכרי', מפני שחומרים רבים מופקים היום מהחלב כאשר לחלקם יש דין גבינה שחמור יותר מדין חלב, והם אינם מיוצרים ע"י ייבוש באופן ש'פנים חדשות באו לכאן', שזה בסיס ההיתר המפורסם של הרב פרנק זצ"ל לשימוש באבקת חלב נוכרי. במדור 'מקדש והלכה' מתקיים ויכוח בעניין ההיתר לנכה להיכנס להר הבית בכיסא גלגלים, כאשר ספק תלוי בשאלה אם לכיסא הזה יש הגדרה של 'מנעל' לנכה היושב עליו, ובהמשך מובאות תריסר תגובות על מאמרים בגיליונות הקודמים, ומידע יישומי על רמות כשרות בעופות, על אמצעי מניעה מומלצים בתקופת ההנקה, ועוד ועוד. מלא, גדוש ומגוון. לסיום הערה טכנית: ראוי ששמות המדורים יופיעו גם בתוך החוברת במקומות המתאימים, ולא רק בתוכן. יישר כוחם של המכון ה'מארח' – מכון התורה והארץ, של העורך הרב פרידמן, ושל כל המכונים המשתתפים בכתב העת החשוב הזה – כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם.

בדד. כתב עת לענייני תורה ומדע. גיליון 28. העורך: פרופ' עלי מרצבך. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, כסלו תשע"ד. 171+51 עמ'. ([email protected])
עוד גיליון מלא וגדוש של כתב העת המיוחד הזה, שיש בו שילוב אמיתי ואיכותי של עיון בהיבטים יהודיים ותורניים של נושאים מדעיים שונים. המאמר הפותח מצביע על צדדים פחות-מוכרים במשנתו ובהשקפותיו של פרופ' שאול ליברמן, הפעם בקשר למאמציו להקים את המכון הגבוה לתורה ('הכולל') שע"י אוניברסיטת בר אילן על יסוד למדני-ישיבתי ומחויבות להלכה; כך למשל כחבר הנהלה עמד על כך שהבניינים של אגף הבנים ואגף הבנות של 'המכון הגבוה' יהיו נפרדים לגמרי, למרות ההוצאה הכספית הנוספת שזה דרש, ובניגוד לדעת חלק גדול מחברי ההנהלה! הסתירה בין אורח חייו ודעותיו האורתודוכסיות-למשעי מכאן, ועמידתו בראש בית המדרש לרבנים הקונסרבטיבי בניו יורק מאידך, גרמה לחשדנות מוצדקת כלפיו מצד תלמידי חכמים וגופים תורניים - בצד ההערכה העצומה לגאונותו התורנית והמחקרית; זוהי הטרגדיה של אדם שעשוי היה להיחשב כאחד מגדולי התורה שבדור אם לא היה בוחר לעצמו דרכים עקלקלות, וההפסד כולו של כולנו. בהמשך מתוארת מערכת משוואות מתמטיות, שעשויה להוות חלק מתוכנית לחלוקה מסודרת ומדורגת של נחלות בקרקע ארץ ישראל לקראת שנת היובל שתגיע בעיתה ובזמנה, כך שלא יהיה יהודי שלא תהיה בבעלותו קרקע בארץ, ללא צורך שמוסדות השלטון יפקיעו קרקעות ויתערבו במהלך. במאמר שאחריו נידונה שיטת רבי אליעזר הקליר בעניין חישוב מידת העולם, ולאחריה מאמר מרתק דן בסדרת פיבונאצ'י, המכונה 'מספר הזהב' או 'חתך הזהב' או 'הפרופורציה האלוקית', יחס (הקרוב ל-1 מול 1.6) השומר על הרמוניה ואסטטיקה מיוחדים, שהוא מוכר וידוע כבר למעלה מאלפיים שנה; במאמר מראה המחבר שיחס זה כבר נמצא בתיבת נח, ברבים מכלי המשכן, בבית המקדש של שלמה ועוד, מה שמחזק את מקורו ה'אלוקי'... פרופ' זהר עמר מוכיח שהיין של חז"ל לא היה שונה מהותית מהיין שלנו, והיות ואפשר היה למזוג אותו בכמות גדולה של מים - נראה שמספיק שיחס האלכוהול ביין יהיה של 4% כדי שהיין ייחשב יין כשר לכל דבר ועניין, ופרופ' כסלו מצביע על כך שקרוב לוודאי שבין סוגי עצי השיטים שמהם נבנה המשכן – הכלים נבנו מעצי שיטת היאור הכבדים והמוצקים והעמודים מגזעי השיטה המלבינה הקלה והגבוהה. כמה מאמרים עוסקים בענייני הלוח העברי, אחד מהם (באנגלית) מתאר את חשבון שנת 689,472 לבריאת העולם (כן, עוד קצת יותר מ-680 אלף שנים...) שבה יסתיים מעגל מושלם של הלוח ויתחיל חשבון חדש זהה לחלוטין למעגל הראשון. וזה עוד לא הכל. יישר כוחו של העורך החרוץ והמוכשר, שעריכת חוברות 'בדד' היא רק חלק קטן מעיסוקיו התורניים, המדעיים, החינוכיים והציבוריים.

Pninei Halakha – Laws of Pesah. Rabbi Eliezer Melamed. Jerusalem, Yeshivat Har Bracha & Magid Books, 2014. xx+313 PP. (www.korenpub.com)
לאחר ההצלחה האדירה שזכתה לה הסדרה 'פניני הלכה' על כרכיה הרבים מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א, ראש ישיבת 'הר ברכה' ורב היישוב, בלשון הקודש, זה היה רק עניין של זמן עד שיחפצו ליהנות ממנה גם אחינו שבתפוצות - וגם הרבים שבארץ שלא זכו שלשון הקודש תהיה שפת אימם. הרב ויינרב, סגן הנשיא של ארגון הגג של הקהילות האורתודוקסיות באמריקה (OU), כותב במכתב הפתיחה שלו שהספר 'פניני הלכה' זכה להפוך ל-guidebook, ל'ספר הדרכה' לקיום נכון ומדויק של תורה ומצוות אצל רבים מבני דורנו בארץ ובעולם, ושהגיע הזמן שגם דוברי האנגלית יהנו ממנו לחיזוק יהדותם. בין שאר מעלותיו של הספר בולט המינון הנכון והמדויק של הלכה פסוקה ליד טעמי מצוות והסברי מנהגים, של הפתיחה ביסודות ובעקרונות ההלכה והירידה המושכלת לפרטים, עם התייחסות לשאלות עכשוויות ומודרניות ובסגנון קריא וברור. ניתן לקוות שאחרי הפתיחה בכרך על הלכות פסח ימשיכו המתרגמים והעורכים להכין ולהדפיס זה אחר זה את כרכי 'פניני הלכה' באנגלית (הבא בתור הוא הכרך על הלכות ברכות), ובהמשך ניתן להניח שגם שפות אחרות 'יעמדו בתור'...

דרך נשר. על ספר המצוות לרמב"ם והשגות הרמב"ן. כרך ב, שורש ד-ה. מאת משה אריה לייב לאקס. [ישראל, תשע"ג]. שמו עמ'. ([email protected])
ספר המצוות לרמב"ם מוּכָּר, י"ד שורשיו-עיקריו ידועים, והם כבר נתפרשו ונתבררו בעשרות ספרים. הספר 'דרך נשר' כרך שני (שיוצא לאור ראשון בסדרה) מאת הרב לאקס, תלמיד חכם ואיש עסקים מארה"ב, אינו ביאור על חלק מסוים מעיקרי ספר המצוות – אלא למעשה מדובר על בירור מעמיק ויסודי של שני נושאים הלכתיים-מחשבתיים-אמוניים בעלי חשיבות עליונה, כאשר בסיס הדיון נמצא בדברי הרמב"ם בספר המצוות: בירור המושג קדוּשה מכאן – ועניין טעמי המצוות מאידך. הנושא הראשון מתחיל ומתרחב מתוך השורש הרביעי העוסק במניין המצוות הכוללות, אלו שאינן מורות על עשיית מעשה מסוים, כאשר במרכז הדיון נמצאת מצוות 'קדושים תהיו' על כל משמעויותיה והסתעפויותיה, הדין ולפנים משורת הדין, מהות הטומאה ויחסה אל הקדושה מהפן ההלכתי והמחשבתי, האם הקדושה והטומאה הם דינים או מציאויות, המעגלים השונים שמקיפים שני מושגים הלכתיים-רוחניים אלו, על קדושת האדם וקדושת לשון הקודש והמקדש, על כוהנים ונזירים וקדושתם, על הטהרה ביחסה לקדושה, על קדושת הארץ, ועוד ועוד; והנושא השני נפתח בדיון בשורש החמישי העוסק במשמעות טעמי המצוות וההתייחסות אליהם כחלק מן המצוה, וממנו נע הספר לכיוון ביאור מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במידת תלות המצוות בטעמיהן, בסוגי הטעמים השונים, על טעמים מוחלטים וטעמים חלקיים, טעמים כוללים מול טעמים פרטיים, דיון רחב בקשר שבין המצוה וטעמיה במצוות כמו שילוח הקן, הקרבנות, שמיטה, יבום ועוד, היחס בין החרטה לבין מצות התשובה, דבקות בה' ואהבת ה', ותוכן התפילה ומגמתה. הספר מסתיים בפרק העוסק בענייני העתיד לבוא ו'סוף העולם', ובו מוזכרות הדעות בסוגיות אלו של רב האי גאון, רבי יוסף טוב עלם, הרמב"ם, הרמב"ן, המקובל רבי יצחק דמן עכו, המאירי, החכם והמתרגם רבי משה אבן תיבון, ר' שלמה פרנקו ויריבו רבי אברהם אלטביב – שניהם מחכמי ספרד לקראת סוף תקופת הראשונים, רבי מנחם רקנטי, המהר"ל, הגרי"ז סולוביצ'יק ואחיינו הגרי"ד מבוסטון, ועוד ועוד. כל הנושאים האלו ועוד רבים אחרים מפורטים ומבוארים על כל צדדיהם, כאשר ידו של עורך הספר, תלמיד חכם מופלג וחוקר חרוץ וידען, הרב יהודה זייבלד, ניכרת בתרגומים מהשפה הערבית, בהפניות למחקרים מכל הגוונים, וגם בדיוק הסגנון ובחידוד העמדות והדעות ובהרחבת היריעה באופן מקיף ושלם. עוד שלושים וכמה הערות, שהיו כבר באמת מחוץ לתחומי הספר עצמו, מצאו את מקומן בנספח בסוף הספר. יש לציין שדווקא בספר מיוחד וגדוש כמו הספר הזה בולט היעדרו של מפתח מפורט, שהיה מטיב לכוון את דרכם של המעיינים בספר לנושא שבו הם חפצים מבין מאות הדיונים והבירורים שבו; אולם מדובר בינתיים בכרך אחד, וניתן להניח שכאשר תצא לאור הסדרה כולה היא תכלול מפתח מפורט לכל הכרכים.

ספר דרכי התשובה. על ענין התשובה. עם קונטרס בקשות ווידויים כפי הזמן. מאת רבי אליעזר נחמן פואה. ירושלים, מכון הוד והדר, תשע"ד. שפט עמ'. (054-8400053)
רבי אליעזר נחמן פואה זצ"ל, שהיה ידוע בכינויו ארנ"ן, היה תלמידו הקרוב של גדול מקובלי איטליה בזמנו רבי מנחם עזריה מפאנו. הוא הנהיג חבורה של מקובלים בעירו רג'יו, ובהמשך מונה לרב העיר והמחוז. נפטר בשנת תי"ט. הוא מוזכר בכבוד רב בספרי גדולי דורו, אך לא זכה להוציא לאור את חיבוריו הרבים, בהם הספר הגדול 'גורן ארנן' על התורה, מלבד את פירושו על הגדה של פסח 'מדרש בחידוש'. ספרו 'זכרון אבות' על מסכת אבות יצא לאור לפני שנתיים מכת"י ע"י מכון 'הוד והדר', ועתה יצא לאור הספר 'דרכי התשובה'. ההדרה הייתה סבוכה, מפני שקיימים מספר כתבי יד הכוללים מהדורות שונות של הספר שכולן יצאו מידי המחבר, והרבה עמל הוצרכו להשקיע העורך הרב ישראל זאב גוטמן וחבר עוזריו על מנת להוציא מהן נוסח מתוקן; נוספו גם הערות וציונים מחכימים. 'דרכי התשובה' כולל שישה עשר פרקים, הכוללים בין השאר דיון מקיף בדרכי פעולת היצר, תיאור הנזק הנגרם למאחֵר לשוב, תחבולות כדי להתמיד בתשובה, סוגי הווידוי השונים, ייסורין ככפרה ומתן שכרן של מצוות, סימני התקבלות התשובה, הנהגת בעל התשובה, ועוד ועוד. בנספח נוספו כמה עניינים הקשורים למעשה התשובה מתוך מהדורה שונה של 'דרכי התשובה' בכת"י ומתוך הספר 'גורן ארנן' (שגם הוא עומד לצאת לאור בקרוב בכמה כרכים ע"י הרב גוטמן הנ"ל), וכן צורפו מפתחות מפורטים ביותר (למעלה ממאה עמודים!) ו'קונטרס בקשות ווידויים כפי הזמן' שנדפס כבר בשנת ת"א – תפילות שונות שאת חלקן אסף הרב ארנ"ן פואה ממקורות שונים ואחרות שחיבר בעצמו. ספר חשוב בההדרה משובחת.

אוצר ירושלים והמקדש. הלכות ומנהגים, מקום וגבולות, בענין העיר ירושלים, הר הבית, העזרות ובית המקדש. ערוך ומעובד מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית, עם השלמות והוספות, כולל מפות ואיורים. עורכים: הרב פרופ' אברהם שטינברג, הרב שלמה רקובסקי ור' אשר גרוסברג. ירושלים, יד הרב הרצוג – האנציקלופדיה התלמודית, תשע"ג. 345 עמ' + מפות. (02-6423242)
אין ספק שגולת הכותרת של המפעלים התורניים-ספרותיים החוסים ב'יד הרב הרצוג' היא מפעל הענקים של האנציקלופדיה התלמודית. מאז הארגון-מחדש של השנים האחרונות, בראשות הרופא המומחה שהוא גם ת"ח מובהק הרב פרופ' אברהם שטינברג, יוצאים לאור כרך אחר כרך של האנציקלופדיה יוצאים לאור (שני כרכים בשנה האחרונה!), והזריזות אינה פוגמת כלל באיכות. במקביל יוצאות לאור יצירות נוספות שיש בהן קיצור והרחבה מהדגם האנציקלופדי הסטנדרטי, כמו הכרך הראשון של המיקרופדיה, עיבוד מקוצר ומעודכן של האנציקלופדיה, וכן ספרים שבהם נושאים שלמים מעובדים מתוך האנציקלופדיה בתוספת עדכונים והשלמות. הכרך 'אוצר התפילה' יצא לאור לפני שנתיים, ועתה הגיע לחנויות הספרים 'אוצר ירושלים והמקדש', שבנוסף לחומר שנלקח מכרכי האנציקלופדיה הקיימים (בעיקר מהערכים 'בית המקדש', 'הר הבית' ו'ירושלים') בתוספת השלמות ועידכונים – הוא מכיל כמה פרקים חדשים על גבולות ותחומי הר הבית ומיקום בית המקדש, כולל הצגת השיטות השונות של החוקרים העוסקים בנושא, ולעיתים קרובות הכרעה ביניהן בהתאם לכללים תורניים ומדעיים. לצילומים ולמפות שבסוף הספר נוספו הסברים והפניות מפורטים, כדי שהם לא יהוו תוספת קישוט בעלמא - אלא חלק מהותי מהעיון בנושאים הכבדים והיקרים הנידונים בכרך חשוב זה. יישר כוחו של כל צוות העורכים והחוקרים והכותבים והמעבדים והמבקרים והמגיהים שעשו בכרך זה עבודה מושלמת, ויהי רצון שבקרוב לא יהיו הדברים רק בגדר 'דרוש וקבל שכר' אלא הלכה למעשה.

לא בכל מחיר. מגוש קטיף ועד עמונה: הסיפור מאחורי המאבק על ארץ ישראל. ענת רוט. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ד. 631 עמ'. ([email protected])
הספר 'לא בכל מחיר' אינו ספר תורני, והוא לא מתיימר להיכנס ל'ארון הספרים היהודי'. אך יש בו תיאור כן, מעמיק, משכנע ומדהים של המהלכים הציבוריים, הפוליטיים והערכיים, לטוב ולרע, סביב ההתנתקות מחבל עזה והריסת היישובים בו ובצפון השומרון. המחברת, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ובעבר פעילה פוליטית בחוגי השמאל, השתתפה כחוקרת חיצונית ואובייקטיבית, ממעט אחרי 'נאום הרצליה' של שרון, כמעט בכל האירועים שהתקיימו במסגרת המאבק נגד ההתנתקות - ההפגנות והכנסים, ימי העיון והתדרוכים בשטח, הדיונים בוועדות הכנסת ובמועצת יש"ע ואף ברבות מהישיבות הפנימיות של מנהיגי המאבק. במקביל ראיינה עשרות רבות של בעלי תפקידים מכל הגוונים, עברה בעמקות על העיתונים שהתפרסמו באותה תקופה (כולל עלוני פרשת השבוע ודפי הסבר ושכנוע שחולקו לציבור בידי גורמים שונים) ועל מקורות תורניים שכיוונו את מובילי ההתנגדות, וגיבשה לעצמה הבנה מעמיקה של יחסי הכוחות ועוצמות הרוח של הציבור 'הכתום' לגווניו. להפתעתה התברר לה במהלך המחקר, ועם התקדמות האירועים, שבניגוד למה שחשבה ולמה שמקובל בציבור הרחב, ולמרות הפוטנציאל האדיר להתפרצות רחבת ממדים של אלימות מצד המיעוט המוכה והנרדף בידי מערכות השלטון השונות באותה תקופה, והערך העליון שהציבור הזה ראה בהתיישבות בארץ ישראל והאסון והפשע שהוא ייחס להריסת היישובים וגירוש היהודים – לא פרצה אלימות משמעותית בשום מקום ובשום זמן בכל מהלך ההתנתקות, וגם לא באירועי עמונה שהיו אירועים 'משלימים' לה (כפי שהוכח כבר מזמן - האלימות הקשה בעמונה נבעה ברובה הגדול מצידה של המשטרה דווקא). הפתעה נוספת חוותה המחברת כשנוכחה לדעת שבשיח הציבורי בימי ההתנתקות ואחריה, גם אחרי שהפער בין מה שציפו לו אנשי הממשל והתקשורת (קרי: אלימות קשה מצד המתנחלים נגד המפנים) לבין המציאות כבר היה עובדה קיימת וידועה – הנושא כמעט שלא נידון לא בפורומים ממשלתיים ולא בפורומים תקשורתיים. המחברת הגיעה למסקנה שהגורם המרכזי לאיפוק של המתנחלים ותומכיהם, שבראשו עמדו ועומדים אנשי הזרם התורני של הציונות הדתית, הוא האחריות והמחויבות הדתית שלהם לשלמות העם, וההתייחסות הערכית שלהם לממלכתיות היהודית בארץ ישראל בימינו. כך, ממקומה בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, הגיעה המחברת לתובנות מעניינות, מרגשות, המבוססות על נתונים ועל הוכחות שמפורטים בגוף הספר, ובהערות ובמקורות המפרנסים למעלה משמונים עמודים צפופים בסוף הספר (נוסף לעשרות עמודי ביבליוגרפיה). היא מציגה גם את העוולות ומעשי השחיתות הציבוריים וההונאה ורמיסת החוק של מערכות השלטון השונות, את מסירות הנפש של המתיישבים ושל תומכיהם, את ההנהגה האחראית והאמיצה של ראשי מועצת יש"ע והרבנים עמם הם התייעצו ובראשם מורנו ר' אברהם שפירא זצ"ל, כך שלמרות הכאב שגורמת קריאת הספר ברבים מפרקיו – ההרגשה הכללית עם סיום קריאתו היא שהציבור שלנו עבר את הניסיון הקשה הזה בכבוד. מרגשים בעיקר תיאורי ההתחבטות הקשה של מנהיגי הציבור בכפר מיימון, כאשר ראשי המתיישבים והרבנים הכריעו כמעט פה אחד, בכאב לב עצום, אחרי שקלול כל השיקולים הרלוונטיים, שלא 'לחתוך את הגדרות' ולא לנוע לכיוון גוש קטיף תוך עימות חזיתי עם הצבא והמשטרה, כאשר הם מודעים למחיר הציבורי והחברתי שהם ישלמו על החלטתם, שהפליאה אז את הרבים. כאמור - הקריאה בספר אינה תמיד קלה, אך הוא ממלא את תפקידו באמונה, ושָׂם מראָה כואבת אך מחמיאה מול פניו של הציבור שלנו על גווניו השונים. בוודאי שנעשו טעויות ציבוריות ופוליטיות, אכן היו מקרים שאפשר היה לנהוג בהם אחרת, אבל בסך הכל – הציבור שלנו ומנהיגיו עשו כל מה שיכלו כדי לעצור את המהלך הנורא והמכוער שנכפה עלינו, וגם ידעו לעצור במקום הנכון; למרות שאת ה'קרב' הזה הפסדנו – ניתן לצפות שבעזהי"ת בהמשך המלחמה הגדולה על כיבוש ארץ ישראל וההתיישבות בה עוד נעשה ונצליח.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים של רבני ותלמידי ישיבת "דרך חיים", הישיבה הקטנה בשעלבים. קובץ רביעי, מסכתות קידושין ובבא בתרא. שעלבים, תשע"ד. 299 עמ'. (08-9276744)
כשלושים מאמרים בחוברת, רובם בעיון והלכה בשתי המסכתות שנלמדו בישיבה בשנה שעברה ומיעוטם בתנ"ך ואמונה, מאת רבני ישיבת 'דרך חיים' המהווה חלק ממוסדות ישיבת שעלבים, ובחירי תלמידיה. רשת של יק"ל (ישיבות קטנות לאומיות), המשדרגות וגם מאתגרות את כלל החינוך הדתי-לאומי, הולכת ונפרסת, ובעז"ה רישומן ילך ויגבר במערכות החינוך בארץ.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ב' מאי 12, 2014 6:34 pm

שחור כחול-לבן. מסע אל תוך החברה החרדית בישראל. חיים זיכרמן. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד, תשע"ד. 360 עמ'. ([email protected])
בדרך כלל בסקירת ספרים קצרה הביוגרפיה של המחבר היא עניין זניח, אך לא כן בספר זה. חיים זיכרמן הוא עו"ד צעיר ונמרץ, מרצה למשפטים, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר ועדות ציבוריות שונות. אביו, הרב דוד זיכרמן, הוא ת"ח ואיש ציבור חרדי ידוע, בוגר ישיבת 'הסדר' שלחם במלחמות ישראל ועתה משמש כיד ימינו של הרב שמואל אוירבך שליט"א, מנהיג 'הפלג הירושלמי' של הציבור החרדי-ליטאי הקורא תגר על מנהיגותו המתונה-יחסית של הרב שטיינמן שליט"א. הבן בוגר מסלול חרדי-ליטאי קלאסי, אך שייך עתה לציבור החרדי-מודרני, שאחת מנקודות המחלוקת העיקריות בין הפלגים הליטאיים הנ"ל הוא היחס כלפיו, אם מתקרב ומחבק - או מסתייג ומתנגד. למרות הקירבה שלו למושא מחקרו מכניס המחבר את הקורא לתוך העולם החרדי המגוון והמרתק מתוך ידע רחב היקף – אך תוך 'שמירת מרחק' של חוקר אקדמאי. הציבור הישראלי מכיר את החרדים בעיקר דרך המסננת התקשורתית הלא-מפרגנת ובתיווך הפוליטיקאים החרדים מקציני-העמדות, ולעיתים דרך 'חלונות ראווה' מזדמנים אחרים – פעילות הירואית של צוות זק"א, סיוע של בית חב"ד בקצה העולם למציאת מטייל ישראלי שאבד או דיון בחרדִי התורן שלא עמד בצפירה; אולם זיכרמן מתחיל מא"ב: מיהו חרדי, הקהילות החרדיות העיקריות – הליטאים, החסידים והספרדים לגווניהם, התימנים שלהם מעמד נפרד, החוזרים בתשובה, ה'אנוסים', ובשנים האחרונות גם הציבור ההולך ומתרחב של החרדים המודרניים, שלטוב ולמוטב הם חלק מהחברה החרדית - אך בד בבד הם גם גורמים לטשטוש גבולותיה. הוא עוסק במאפייני החרדיות במעגל השנה ובמסלול החיים, מדגיש את המרכזיות של החינוך החרדי כליבה של החרדיות, מדבר בקצרה על הפוליטיקה החרדית המסובכת ועל הכלכלה החרדית ועל תרבות הפנאי, ומתעכב על השינוי הדרמתי שעומד עתה לפתחו של הציבור החרדי בעיקר בעקבות חדירת האינטרנט שהפיל מחיצות שנבנו במשך כמה דורות, לא רק מבחינת כללי הצניעות - אלא אף יותר בהכרת האחר והאחרים הקרובים והרחוקים ובנגישות הידע לסוגיו, ומול השינויים הציבוריים-פוליטיים של השנה האחרונה שאחריתם מי ישורם. המחבר מתאר בקווים כלליים את ההשקפה החרדית של דורנו, את המושג 'דעת תורה' ואת היחס לנשים (ההולך ומשתנה באיטיות אך בעקביות!), וכמובן שאינו שוכח את המאבק החרדי בציונות - לצד הקשר עם המדינה ומוסדותיה, ואת התמורות הדוריות שהביאו את הציבור החרדי עד למשבר שבו הוא נמצא היום, משבר שהוא יֵצא ממנו בעז"ה מחוזק - אך שונה. ככל מדריך קצר שמנסה 'לתפוס מרובה' הספר סובל מהכללות ומאי-דיוקים, והוא גם מתעלם כמעט לגמרי מהציבור הדתי-לאומי ואף החרד"לי, שאינם מעיקר עניינו. אך בס"ה הספר 'עושה את העבודה', ויישר כוחו של מחברו.

שבילי דירחא. ביאור פשוט והקדמה לסוגיות של קידוש החודש. מהדורה שניה מורחבת. אברהם יעקב גולדמינץ. ירושלים, תשע"ד. 191 עמ'. (0548-469655)
בעוד זמן קצר מתחילים בדף היומי העולמי ללמוד את מסכת ראש השנה, שבה נמצא בין השאר חלק ניכר מסוגיות קידוש החודש העוסקות בקביעת התאריך על פי ההלכה. הסוגיות האלו ידועות כסוגיות מורכבות ומסובכות, ובעיקר ככאלו שקשה מאוד להתקדם בהן ללא ידע מוקדם על תהלוכות גרמי השמים ועל המושגים ההלכתיים הקשורים לנושא. בכל דור היו תלמידי חכמים שלקחו על עצמם לבאר סוגיות אלו, דור דור וסגנונו. הרב אברהם יעקב גולדמינץ, שאחרי שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית בשעלבים המשיך ללמוד בישיבות שונות וכבר שנים עיקר לימודו בישיבת 'מיר' בירושלים, משמש במקביל כמהדיר מומחה של כתבי קדמונים במסגרת 'מכון שלמה אומן' ו'מכון ירושלים'. הרב גולדמינץ הוא גם מחבר ותיק, בעל גישה מיוחדת לפתרון בעיות הלכתיות מציאותיות ואקטואליות; בעבר כתב קונטרס בשם 'כנפי יונה' על בעיית הטיסות מעל בתי קברות וטומאת הכהנים כולל כמה הצעות לפתרונה, ערך ספר בשם 'הלכות הצלה' ובו לקט מפורט של הלכות בענייני הצלת נפשות בחיי היום-יום ובעיקר בשבתות ובמועדים, חיבר את הספר 'בדמיִך חיי' העוסק בכל ענייני ההלכה הקשורים לתרומת דם ואת הספר 'חן משה' בעניין טיפול רפואי בהורים, ועוד. הספר 'שבילי דירחא' נדפס לראשונה לפני כמה שנים, ומהדורה חדשה, מתוקנת ומורחבת יצאה לאור בימים אלו. הוא נפתח בפרקי מבוא העוסקים במציאות האסטרונומית, בכללי תנועת הכוכבים בשמים, מהלכי הלבנה והחמה והשילוב שבין תנועת השמש והירח, יסודות לוח השנה העברי ועוד, וחלקו השני כולל ביאור ל"ט סוגיות [מלבד הסוגיות שהתבארו בפרקי המבוא] רובן ממסכת ר"ה ומיעוטן ממסכתות אחרות. לספר צורפו שרטוטים והמחשות (חלקן צבעוניות) ועוד הוספות שונות.

אגדתא דפסחא - עדת קדושים. נוסח ק"ק תימן יע"א. כולל עשרות תמונות צבעוניות הלכה למעשה. נערך ונסדר ע"י הרב מאיר ליאור לוי. ירושלים, אור ההלכה, תשע"ד. קסז עמ'. (02-6420535)
ההתעוררות שהחלה בדורנו בין יהודי תימן לחזק את בדקם של מנהגי אבותיהם, מנהגים שיסודם בקדמוני-קדמונים ושנשמרו בדקדוק דורות רבים, מקבלת חיזוק נוסף בספר המיוחד הזה – הגדה של פסח כפי מנהגי תימן המקוריים, שנוסחהּ מוגה ומדויק ע"פ כתב ידו של רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) זצ"ל גדול רבני תימן לפני כשלוש מאות שנה, והדינים שבה ערוכים מחדש ומנוסחים בהקפדה ע"י אחד מגדולי רבני תימן בדורנו הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א, ראש מוסדות 'פעולת צדיק'. הרבה טרח העורך להוציא דבר מושלם מתחת ידו, כולל אפילו עיצוב ההגדה עם דפים צרים-יחסית כדי שהיא תתפוס פחות מקום על השולחן העמוס של ליל הסדר, אותיות גדולות לנוסח פנים ההגדה, תרגום בעברית שורה מול שורה לפסקאות בארמית ולפיוטים בערבית שמקובל לאומרם בליל הסדר על פי מנהגי תימן, ועוד ועוד. 'הדובדבן שבקצפת' הם עשרות תמונות שממחישות את דרך קיומם של המנהגים שכבר אינם מובנים מאליהם לצעירי העדה, כאשר התמונות אינן באות להמחשה בלבד – אלא מהוות כלי ממשי לדיוק בהלכה, וכל פרט שבהן לובן ואושר ע"י הגר"י רצאבי. אפילו המנהג העתיק לצרור בטלית את חצי המצה השמור לאפיקומן ולקושרה על השֶכֶם מתואר בהגדה זו בסדרה של תמונות, כך שאין איש מיוצאי תימן שיוכל לומר מעתה שאינו יודע כיצד בדיוק יש לו לקיים את מנהג אבותיו אפילו בעניין צדדי-יחסית זה. העורך הרב מאיר ליאור לוי עשה עבודה מדויקת ומושלמת, תאווה לעיניים ממש, כהמשך לסדרת ספרי ההלכה שלו 'אור ההלכה' המלאים בצילומים ובהמחשות, ויישר כוחו.

הגדה של פסח עם פירוש אמרי שפר מאת הנצי"ב. יוצאת לאור מחדש, מבוארת ומפורשת, עם מראי מקומות מדויקים, על ידי אריה קופרמן. ירושלים, תשע"א. 8+שיג עמ'. (052-7633578)
גדול הדור בדורו, הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל, יותר מאשר היה גדול בתורה, מחדֵש עצום, מהדיר ספרי גאונים, משיב ופוסק, מדברנא דאומתיה ועוד ועוד – היה מחנך בחסד, רבם של רבים מגדולי הדור שאחריו ובמידה מסוימת של הדור כולו. נוסף למעשי החינוך שלו בעל-פה ופנים-אל-פנים – הוא חינך בכתב, ועל מנת כן הוציא לאור את פירושו 'העמק דבר' על התורה, ובהמשך את פירושו על ההגדה 'אמרי שפר'. הוא היה נאה דורש ונאה מקיים, ובזיכרונות תלמידי וולוז'ין נזכר ליל הסדר על שולחנו של הנצי"ב כשיא החוויה הרוחנית והתורנית והיהודית שנשאו עמם תלמידים אלו בלבם במשך כל חייהם, ויפה עשה המהדיר שצירף כנספח לספר כמה מזיכרונות אלו שנדפסו בקבצים ובמאספים שונים. לדעת המהדיר הרב קופרמן מהווה הפירוש על ההגדה 'אמרי שפר' תמצית 'תורת הפסח' של רבנו הנצי"ב בחיבוריו הרבים בהלכה ובפרשנות, ולכן טרח להפנות במהדורתו מדבריו הקצרים ב'אמרי שפר' לדבריו המפורטים בשאר חיבוריו, וגילה את הלוט לפני המעיינים בדברים הקצרים שבפירוש זה, המשלב אגדה והלכה ומחשבה וחינוך-יהודי באופן מופלא ביותר.

הגדה של פסח עם באור נגיד ונפיק. חיברו הגאון המפורסם רבי בנימין גיטלסון. מאנסי ניו יורק, תשע"ד. כב+רנב עמ'. (1-845-356-6582)
הרב גיטלסון (גיטעלסאהן) שימש כרב בליטא, ובשנים שלמד ולימד בעיר פוניבז' הפך לידיד קרוב של האדר"ת, רבה של העיר, שהיה מעט מבוגר ממנו. הרב גיטלסון היה מהרבנים החשובים הראשונים שהגיעו לארה"ב ממזרח אירופה. בשנת תר"ן מונה לרב בעיר קליבלנד שבמדינת אוהיו שגרו בה רבבות יהודים, ולא מש מתפקיד זה במשך למעלה מארבעים שנה, עד לפטירתו בשנת תרצ"ב. חיבורו על ההגדה 'נגיד ונפיק' נדפס בחייו בירושלים תרס"ד, וידידו האדר"ת, אז רבה של ירושלים, הוא זה שהגיהו והביאו לדפוס. כעת יוצא לאור הספר מחדש עם הוספות ותיקונים שציין המחבר בגיליון העותק שהיה בידו וגם במחברת נפרדת, ועם הגהות והשלמות מאת המו"ל הרב שלום דז'ייקוב מהעיר מונסי, שידיו רב לו בהוצאה לאור מחודשת של כתבי קדמונים. הפירוש 'נגיד ונפיק' מגוון ביותר, והוא כולל פשט ורמז וגם דרש. כך למשל הוא שואל מדוע מכונה האפיקומן 'צפוּן' ולא למשל 'טמוּן'? והוא משיב: שבדרך כלל השורר 'צפ"ן' עוסק בדברים רוחניים, בעוד ש'טמ"ן' המקביל עוסק בעניינים חומרים וטכניים, לכן העדיף ר"י טוב עלם מחבר הפיוט 'קדש ורחץ' להשתמש עבור אכילת האפיקומן, שיאו של הסדר, בתיבה 'צפון'.

אבן זועקת · הודעהעל ידי **אבן זועקת** » ב' מאי 12, 2014 8:17 pm

הקיק כתב:ככל מדריך קצר שמנסה 'לתפוס מרובה' הספר סובל מהכללות ומאי-דיוקים, והוא גם מתעלם כמעט לגמרי מהציבור הדתי-לאומי ואף החרד"לי, שאינם מעיקר עניינו. אך בס"ה הספר 'עושה את העבודה', ויישר כוחו של מחברו.

יתקנני מר אם הנני טועה אבל נדמה לי שהוא מתאר את הציבור החרדי מנקודת מבט מאד מאד סובייקטיווית - אם יישר כוחו או לא אינני מוסמך לשפוט...

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' מאי 13, 2014 3:59 pm

הוא לא מתיימר להיות אובייקטיבי; הוא מדבר כחרדי שמנסה לתאר את המציאות בעולם החרדי כפי שהיא - אך מתוך מבט חיובי ואמפטי, ולענ"ד די מצליח בכך. הק' יואל

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ד' מאי 14, 2014 2:12 pm

הקיק כתב:וכמובן שאינו שוכח את המאבק החרדי בציונות - לצד הקשר עם המדינה ומוסדותיה, ואת התמורות הדוריות שהביאו את הציבור החרדי עד למשבר שבו הוא נמצא היום, משבר שהוא יֵצא ממנו בעז"ה מחוזק - אך שונה.

על איזה משבר כבודו מדבר?
וכדי להסביר את תמיהתי, אשמח אם יכתבו פה החברים לאיזה משבר הם סבורים שהיתה כוונת ידידינו הרה"ג ר' יואל שליט"א, ונראה כמה סוגי תגובות תהיינה.

אבן זועקת · הודעהעל ידי **אבן זועקת** » ד' מאי 14, 2014 2:58 pm

איש רגיל כתב:
הקיק כתב:וכמובן שאינו שוכח את המאבק החרדי בציונות - לצד הקשר עם המדינה ומוסדותיה, ואת התמורות הדוריות שהביאו את הציבור החרדי עד למשבר שבו הוא נמצא היום, משבר שהוא יֵצא ממנו בעז"ה מחוזק - אך שונה.

על איזה משבר כבודו מדבר?
וכדי להסביר את תמיהתי, אשמח אם יכתבו פה החברים לאיזה משבר הם סבורים שהיתה כוונת ידידינו הרה"ג ר' יואל שליט"א, ונראה כמה סוגי תגובות תהיינה.

אבן זועקת כתב:נדמה לי שהוא מתאר את הציבור החרדי מנקודת מבט מאד מאד סובייקטיווית - אם יישר כוחו או לא אינני מוסמך לשפוט...

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ו' יולי 18, 2014 1:05 pm

ואֵחר עד עתה... בשורות טובות לנו וכל עם ישראל. ש"ש, הק' יואל

שו"ת בדי הארון. תשובות בנושאי השעה. פיקוח נפש. הרב רא"ם הכהן. ירושלים, הוצאת 'גילוי' וספרי 'מגיד'-קורן, תשע"ג. טו+278 עמ'. (02-6330530)
הרב רא"ם הכהן שליט"א משמש כראש ישיבת ההסדר בישוב עתניאל שבדרום הר חברון וכרב היישוב. בעברו תקופה של שירות בצבא במסגרת ישיבת ההסדר 'הר עציון', ובין השאר עלה במדרגות הפיקוד ושימש שנים רבות כמפקד פלוגת טנקים במילואים. במקביל הוא עסק במשך השנים רבות בצדדים ההלכתיים של פיקוח נפש, וכבר פרסם מאמרים הלכתיים בנושא בבמות שונות. הכרך הזה מכיל תשעה סימנים הכוללים מבוא מקיף לדיני פיקוח נפש בשבת, דיני חזרה מהצלה לצורך פיקוח נפש, פיקוח נפש בציבור וגדריו השונים מפיקוח נפש של יחיד, ונושא חשוב ויסודי – גדרי פיקוח נפש נפשי, דהיינו מתי ואיך חשש לנזק נפשי מוגדר כפיקוח נפש. פרק נוסף דן בשאלה הכאובה של פינוי חללים בשבת, אחר בתפקידו של הרב הצבאי במערך הלוחם, עוד פרק עוסק בהיתר\בצורך לחלל שבת לצורך שמירה על הוראות הבטיחות [נושא קריטי ביותר!] ועוד. רוב השאלות שבספר נשאלו הלכה למעשה בשעת מעשה והרב המחבר השיב עליהן על אתר, ומאוחר יותר, כאשר ראה שהשאלות הכבדות האלו חוזרות בסיטואציות שונות ושיש בבירורן ההלכתי תועלת לרבים – הוא העלה את הבירורים ההלכתיים על הכתב בסיוע כמה מתלמידיו, תלמידי חכמים בזכות עצמם. הרב רא"ם קרוב לגדולי ירושלים כבר מצעירותו, ואחד מהם, הגאון רבי אביגדר נבנצל שליט"א, עבר על כל הספר והעיר את הערותיו, וגם כתב הסכמה חמה 'לאוהב התורה הגאון הרב רא"ם הכהן שליט"א'. עברו של הרב רא"ם כקצין קרבי במקביל לתפקידיו התורניים מחד, והפיגוע החבלני הקשה שאירע בישיבתו באחד מלילות השבת של חורף תשס"ג והשלכותיו מאידך, באים לידי ביטוי מדי פעם בספר חשוב ומיוחד זה. במקביל יצא לאור כרך נוסף - שו"ת בדי הארון בענייני אורח חיים ובו ל"ג סימנים. ברכת הצלחה לרב המחבר שליט"א, לישיבתו ולתלמידיו.

מַה שֶׁלִּבְּךָ חָפֵץ. מבט אל הנפש באגדה ובמדרש. רפי ועקנין. ירושלים, ספרית בית אל, תשע"ד. 382 עמ'. (02-6427117)
זהו ספרו החמישי של הפסיכולוג והמחנך ד"ר רפי ועקנין, מרצה בכיר במוסדות תורניים להכשרת מורים. הספר כולל קריאות 'פסיכולוגיות-חינוכיות' של עשרות מאגדות חז"ל, בעיקר כאלו העוסקות באדם, מעלותיו וחסרונותיו, תקוותיו ואכזבותיו, אמונותיו ויצריו ועוד ועוד. המחבר מדגיש את הסובייקטיביות של חלק מפירושיו והרחבותיו, סובייקטיבית לגיטימית למי שמנסה להדגיש פַּן אחד מתוך פניה המרובות של האגדה. כך למשל טוען ד"ר ועקנין שהמדרש שמתאר את ליל כלולותיו של בנו של רבי עקיבא, בו הוא ביקש מכלתו הטרייה להחזיק לו נר כדי לסייע לו ללמוד תורה במשך כל אותו לילה, בא כניגוד-משלים לפרישותו של רבי עקיבא עצמו, שהשאיר את אשתו בודדה שנים רבות (בהסכמתה ובשליחותה!) כדי לגדול בתורה. לדעת המחבר תיארו חז"ל את מעשי הבן וכלתו במשל רגיש ועדין ועמוק, כאשר החזקת הנר בידי הכלה לצורך לימוד התורה של בעלה בחדרם המשותף בליל הכלולות רומזת דווקא לשיתוף פעולה זוגי תמים ואידיאלי, שבו משתלבים באופן מושלם דרך הגבר בעלמה והקשר המיוחד בין החתן הלמדן לבין התורה הקדושה. בעקבות זאת יכול היה החתן להשיב לאביו בבוקר שלמחרת החתונה שהתקיים בו 'מצא אשה מצא טוב' – הוא מצא שלמות אנושית ורוחנית עם אשתו הטרייה, בניגוד לזוגיות העל-אנושית והחריגה שבה בחרו הוריו להתחיל את חייהם המשותפים... מעניין ומעורר מחשבה.

משפחת ישראלי. מאת יקהת רוזן. מרכז שפירא, אור עציון – ספרי איכות תורניים, תשע"ד. 184 עמ'. (08-8502822)
במשך שנים מפרסם הרב יקהת רוזן, מנהל המכון התורני של ישיבת 'אור עציון', פינת סיפור לילדים פופולארית בדף פרשת השבוע 'שבת בשבתו' שבהוצאת מכון צומ"ת שבראשות אביו, הרב ישראל רוזן. קבוצת סיפורים כזו, סיפורי איכות על משפחה 'נורמלית', 'משלנו', ברוכת ילדים, עם חבריה, מכריה, כְאביה, ניסיונותיה וערכיה, כונסו לספר ילדים מנוקד ומאוייר, חביב וחיובי, בן ל"ג פרקים.

משפט ערוך. ליקוטי הלכות וביאורים על שולחן ערוך חושן משפט מאת הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א. הלכות טוען ונטען, סימנים פז-צו. עורך ראשי: הרב ישראל בן שחר. קדומים, מכון 'משפט ערוך' שע"י ישיבת קדומים, תשע"ד. 656 עמ'. (09-7928155)
את הגאון הירושלמי רז"נ גולדברג שליט"א אין צורך להציג. כחמיו הגרש"ז אוירבך זצ"ל גם תורתו שלו מאירה בתוכנה וברוחה, ומשמחת את שומעיה ולומדיה בדרך שבה היא מועברת בכל מקום שבו היא נשמעת ונלמדת. עיקר זמנו של הרב מוקדש לתפקידו החשוב כעורך הראשי של האנציקלופדיה התלמודית, אבל הוא ממשיך להורות ולדון ולהרביץ תורה במסגרות שונות קבועות ומזדמנות. הגרז"ן (כפי שהוא מכונה בקיצור) בקיא כידוע בכל התורה כולה, אבל עיקר עיסוקו הלמדני הוא בחלק חו"מ ה'כבד' יותר, ובסוגיות התלמוד שסימני חלק זה מבוססים עליו. כבר לפני שנים רבות הכין הרב חיבור מקיף על שו"ע חו"מ שבו לקט של חידושי האחרונים על כל סעיף עם ביאור דבריהם, הכולל קושיות ותירוצים, הוכחות ודחיות, וסיכום כל נושא הלכתי במילים קצרות. החיבור הזה לא היה מוכן להדפסה והפצה מפני שהוא נכתב בקיצור ובתמצות כפי קצב מחשבותיו וחידושיו של מחברו, וחיכה לגואלו. לפני למעלה מעשור הוטלה משימת עריכת החיבור על הרב ישראל בן שחר, ר"מ בישיבת 'קדומים', בעקבות קשר מיוחד שנרקם בין הגרז"ן לישיבה זו: במשך שנים העביר הרב בקביעות שיעור שבועי בישיבה, ומתוך שיעוריו אלו הוציא לאור הרב בן שחר בזמנו את סדרת הספרים 'חזון קדומים' על כמה מסכתות, ודרך עריכתו מצאה מאוד חן בעיני הרב. בשנת תשס"ב לאחר עמל רב יצא לאור הכרך הראשון בסדרת 'משפט ערוך' ואחריו הכרכים הבאים, ועתה נדפס הכרך השישי. זוהי סדרה חשובה ביותר, אלפי עמודים של ביאורים וחידושים ועיונים והברקות על סדר שו"ע חו"מ, כולל קונטרסים רחבים בנושאים נקודתיים - נאמנות עד אחד, כללי מיגו ועוד, עם מפתח נושאים מפורט בסוף כל כרך. יישר כוחם של הרב המחבר ושל העורך וצוותו שזכו להקים בסדרה זו בניין של תורה לדורות, וברכת הצלחה לרב בן שחר שליט"א בהמשך מלאכת העריכה.

קדושה וטבע. אסופת מאמרים בשורשי הקיום. אורי שרקי. ירושלים, אורים, תשע"ד. 258 עמ'. (02-6797633)
הרב שרקי, מראשי הרבנים והמחנכים ב'מכון מאיר', רב קהילה בירושלים ומרצה מבוקש, דן בכ"א פרקי הספר בנושאים העומדים במרכז חייו של כל מי שקשור בתורה: באדם ובאמונתו, בתכלית החיים, ביצרים ובבחירה החופשית, בחוויה הדתית ובמלחמת הדעות, באמונה ב'תורה מן השמים' וביחס בין תורה למדע, בלימוד תנ"ך בקדושה ובביקורת המקרא, ביחס שבין הפילוסופיה לנבואה ובין האמת ליופי ולאסתטיקה, במקומם של האומנות והמוזיקה בחיי הרוח, בצמחונות ובאיכות הסביבה, בקדמה הטכנולוגית על סיבוכיה וסכנותיה, בערך הטיולים בארץ הקודש ועוד. השער הרביעי עוסק בגאולה ובהתקדמותה, בחילוניות של ימינו, בייסורי הגאולה וב'חוצפה' שבתשובה. בעמ' 246-247 בתוך הפרק הדן בקדושה ובטבע (שעל שמו נקרא הקובץ) מציין המחבר שלמרות שגדולי האמוראים חששו מאוד מימות המשיח וקשייהם – אנחנו כבר 'בפנים', ואין לנו את הפריבילגיה להתפלל כמותם 'ייתי ולא אחמיניה'; לא אנו דוחקים את הקץ - אלא הקץ דוחק אותנו, ואין לנו ברירה אלא להמשיך ולהתקדם בדרך הגאולה, לבקוע את הים כנחשון בן עמינדב... ובעזרת ה' נעשה ונצליח.

מֵחַיִל אֶל חָיִל. לימוד תורה יומי לחייל. עורך ראשי: אלמוג נח. שעלבים, ספריית משעול, תשע"ד. כארבע מאות עמודים. ([email protected])
'ספר כיס' לחייל, ובו עמוד לכל יום בשנה, מפורים תשע"ד ועד פורים תשע"ה. בכל עמוד נמצא בירור הלכתי או אמוני או רעיון חסידי או קיצורי הלכות או סיפור הקשור לפרשה, וכך שבעה ימים בשבוע וחודש אחר חודש, מיום הגיוס שעבר ועד ליום השחרור שיבוא על מחזור זה לטובה בעז"ה בעוד כחצי שנה. בכל שבוע מתחדש נושא – תפילה, אהבת ישראל, כשרות, כיבוד הורים וכו' וכו', כשכל נושא מקבל למעשה 'טיפול' משבעה כיווני מבט קבועים, כל יום וכיוונו. את הפינות חיברו, ואת הספרון ערכו והפיקו, חבריהם המבוגרים של המתגייסים הצעירים מישיבת ההסדר בשעלבים, והוא פותח ב'לשם יחוד' למתגייס לצה"ל שחיבר הראשל"צ מורנו הגר"מ אליהו זצ"ל, ומסתיים בזמני היום בהלכה בחלקי הארץ השונים, מקרית שמונה ועד אילת. זהו ספרון 'לשימוש חד פעמי', ומסתמא חלק גדול מעותקיו התמלא כבר בכתמי זעה ובוץ וגריז; אך הרעיון והתכנים הם בהחלט סימן טוב לדורות, המחזק את הקשר בין הישיבה שבעורף לתלמידיה שבשדות. ברכות למגויסים ולחבריהם שכל אחד מהם עסוק במלאכת הקודש שלו; בית המדרש מחכה להתאחדותכם בו בקרוב בלימוד משותף נמרץ ואיכותי.

גלאגוזים · הודעהעל ידי **גלאגוזים** » א' יולי 20, 2014 11:12 pm

הקיק כתב:סקירות הספרים ב'המעין' האחרון - ניסן תשע"ד גיליון 209

שמואל בקוראי שמו. מתורתו ומדרכיו של הגאון הצדיק, איש האשכולות, רבי שמואל הירש זצ"ל מהולנד, במלאת שבעים שנה להסתלקותו. מהדורה מורחבת ומתוקנת. מודיעין עילית, תשע"ג. 88 עמ'. (050-4166947)
רבי שמואל יהודה הירש זצ"ל היה רבה של העיר זוולה (Zwolle) שבצפון הולנד במשך כארבעים שנה. הוא נולד בשנת תרל"ג באמסטרדם, למד ב'תלמוד תורה' שבעיר ובסמינר הרבנים בראשות הגרי"צ דינר זצ"ל, ובשנת תרס"ב, עוד לפני שנשא אשה, מונה לרבה של העיר זוולה, בה שירת עד סוף ימיו. הוא מילא את תפקידו במרץ רב, הפיץ תורה לגדולים ולקטנים, והעמיד את הדת על תילה בעיר ובכל הסביבה. אחד הדברים הראשונים להם דאג היה לקבוע מחיצה ראויה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים, אך במקביל הנהיג שבקיפול ה'ווימפל' (הבד הארוך שבו עטפו באשכנז את ספר התורה, מתחת ל'מעיל') לצורך גלילת ספר התורה תכובד אחת הילדות בעזרת נשים... הוא היה בין מייסדי תנועת 'אגודת ישראל', ופעל הרבה בצורכי הכלל והפרט בקהילתו ומחוצה לה. נהג להשכים קום כל יום ולעסוק בתורה, ונחשב לתלמיד חכם מופלג. נפטר בשנת תש"א, לאחר הכיבוש הנאצי אבל לפני הגירושים למחנות, וזכה לקבורה מכובדת. אלמנתו ורוב צאצאיו נהרגו בשואה, ורק שתי בנות שרדו, ושתיהן בנו בתים של תורה. [[תיקנו אותי שגם בן אחד שרד]]. החוברת המוקדשת לזכרו, שהוכנה ע"י כמה מנכדיו, מביאה כמה מאמרים מפרי עטו, ודברים על תולדותיו ותולדות משפחתו.

ליתר דיוק, להרב המחבר נותרו אחר המלחמה בן ובת. הבן שנלב"ע בשיבה טובה לפני כמה שנים התגורר בפתח תקוה. וזכה לראות מבנו יחידו נכדים ונינים ההולכים כולם בדרך התורה והחסד.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' יולי 29, 2014 7:21 pm

מקדש בלהבות. סיפור הקרב האחרון. גרשון בר כוכבא ואהרן הורביץ. ירושלים, מגלי"ם ומגיד, תשע"ד. 119 עמ'. (02-6719453)
תשעה באב נקבע כיום תענית לדורות מכמה טעמים, ונראה שהבולט שבהם הוא חורבן הבית השני בו ביום לפני כמעט אלפיים שנה. חז"ל תיארו לנו בתלמודים ובמדרשים את אימי חודשי המצור והחורבן בצבעים טבעיים ובאופן מרגש, ויוספוס פלאוויוס, אחינו הבוגד וההיסטוריון הגאוני, האריך מצידו בספריו בתיאור המרד לפרטי פרטים. גם כמה סופרים רומאים תיארו את התקופה מנקודת מבטם, והארכיאולוגיה גם היא אמרה את דברה, אך למרות כל המחקרים שנכתבו על ימים אלו לא התפרסם מעולם תיאור שלם ומקצועי של המלחמה על ירושלים, מלחמה שהייתה קשה ועזה הרבה יותר ממה שניתן היה לשער. אהרן הורביץ מאפרת שבגוש עציון, מומחה לתולדות ירושלים וראש מכון מגלי"ם - המכון הגבוה ללימודי ירושלים שעל-יד עמותת עיר דוד, חָבָר לד"ר גרשון בר כוכבא מחברון, מחנך והיסטוריון צבאי ומרצה מחונן לענייני ארץ ישראל ותולדותיה שהתמחה בדיוק בנושא זה, ויחד הם חִברו ספר שמתאר לראשונה באופן ברור ומקצועי, שלב אחרי שלב, את הקרבות העזים בין המורדים היהודים לבין הצבא הגדול והמשוכלל בעולם העתיק, שרק במאמצים רבים ותוך אבידות כבדות הצליח לכבוש לבסוף את עיר הקודש, לשרוף את המקדש ולבזוז את כליו ולשפוך דם ישראל כמים. הספר מרתק, גדוש במפות וצילומים ותיאורי קרבות וכלי נשק, ומצליח להיות מדעי ונוגע ללב כאחד, מקצועי-היסטורי וגם אמוני-לאומי, קורע לב - אך ממלא את הקורא בגאווה ותקווה. בכמה מקרים מובאות בספר גישות המנוגדות למסורת, כמו למשל ההתייחסות אל הפרושים כאל 'קבוצה... שהיהדות המאוחרת השתלשלה ממנה', אל רבי יהושע בן גמלא כצדוקי ואל אספסיינוס 'שחיק טמיא' כקיסר ערכי וחיובי, ואפשר לצפות שהדברים יתוקנו במהדורות הבאות.

פסוק לי פסוקך. ביאור הפסוקים שבמסכת ברכות פרק ראשון, ביאור הדרשה, האסמכתא ושאר מידות שהתורה נדרשת בהן. מאת פנחס שמעון פרץ. ירושלים, נתיבות רמח"ל, תשע"ג. כשבעים עמ'. (02-5373137)
דרכי לימוד ההלכות מתוך הפסוקים, מתוך סיכומי שיעורים של הרב פרץ, ראש כולל בירושלים ומחבר חשוב, שניתן להאזין להם גם ב'קול הלשון'. בדרכי לימוד אלו מתקיים חיבור למדני-פשטני בין המקרא לבין התלמוד, שתועלת מרובה בצידו. לעיתים מדובר רק בתוספת הבהרה קצרה לפסוק או לסוגיא, ולעיתים מדובר במערכות למדניות של ממש. מפעל חשוב באמצע התהוותו.

עמודי הוד. פרקים מפרשת השבוע מנותחים בתבניות ספרותיות על פי צבעים. הרב עמיהוד גלזר. אלון שבות, תשע"ד. 330 עמ'. ([email protected])
התורה קוראת לעצמה 'שירה', והנצי"ב בפתיחה לפירושו 'העמק דבר' מאריך להסביר את ההבדלים בין שירה לבין פרוזה, ובהם שכתיבה שירית כוללת בתוכה גם אמצעים ספרותיים כמילים מנחות ותקבולות וכד'. המצוי בכתבי חז"ל ומפרשי הדורות מכאן, ובמחקרים התורניים-מודרניים מכאן, יגלה עומק תוכני-ספרותי בכל פרק ובכל פסוק. הרב גלזר הוא מחנך ומורה ותיק לתנ"ך מאלון שבות, שעל פי העיקרון 'תמונה אחת שווה אלף מילים' הוא פיתח שיטה שבה הוא מסמן על פסוקי הפרק הנלמד בהדגשות ובקווים בצבעים שונים את המבנה המיוחד של הכתוב, ומפנה את תשומת לב הלומד לרמזים הטמונים במבנה הפרק, בסגנון מיוחד החוזר על עצמו באופן עקבי, בתוכן העיקרי שנמצא בדרך כלל בפסוק המרכזי שבפסקה, ברמיזות הלשוניות החד והרב משמעיות, ועוד ועוד. בכל מיפתח נמצא משמאל עמוד של טקסט, בדרך כלל פרק אחד, הצבוע בהדגשות ובהפניות מאירות עיניים, ובצד ימין נמצא עמוד של הסברים ונקודות למחשבה, שאינם יכולים להשאיר את הקורא אדיש. כל פרק מופיע בכמה עמודים עוקבים, כשבראשון ההדגשה היא על חלוקת הפרק וסדר הפסוקים שבו, בשני על ביטויים מקבילים בחלקי הפרק השונים, ובשלישי הדגשת המילים המנחות. המיוחד הוא שאחרי העיון בשיטה הזו מתגלה פתאום שבמודע ובלא-מודע פירושים רבים של גדולי המפרשים מתבססים למעשה על נקודות אלו עצמן – החלוקה המיוחדת של הפרק, התקבולות, המילים המנחות וכו', ודרך הגשת הדברים בספר מגלה זאת באופן מוחשי לעיני המעיין. לא הכל מוגש ב'כפית' - המחבר משאיר מקום לכל אחד להוסיף לעצמו ולתלמידיו תובנות ואף חידושי תורה אמיתיים מתוך התבוננות בפרשה בגישה מיוחדת זו. בספר זה פּוּרָשׁ פרק אחד בכל פרשה, ויש לברך את הרב המחבר שיזכה להוציא כרכים נוספים שיקיפו בשיטה מיוחדת זו את התורה כולה.

סידרא. כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה. כז-כח. בעריכת דוד הנשקה. רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ג. 357+XIV עמ'. (03-5318575)
י"א מאמרים ושתי תגובות בכרך גדוש זה, היוצא לאור ע"י המחלקה לתלמוד של אוניברסיטת בר אילן. בניגוד לעקיצה הידועה על חשבון חוקרי התלמוד – המחברים בקובץ אינם דנים במאמריהם ב'מה לבשו האמוראים' וכד', אלא עוסקים בסוגיות כבדות ו'למדניות' בדרך לימוד תורנית-מדעית. העורך עצמו מקיף במאמר בין עשרות עמודים את תולדותיה של תקנת ברכת המצוות, ואחרי ניתוח של כמה סוגיות ובירור ברכתן של עשרות מצוות הוא מגיע למסקנה שברכה זו נתקנה מאוחר-יחסית לשאר הברכות – רק לקראת סוף תקופת התנאים, ומראה שבתקופת האמוראים, ואף אצל ראשונים ואחרונים, נמשכו הדיונים בשאלה איזה מהמצוות מברכים עליהן ובאיזה נוסח. הוא מגלה גם שהיו מן הראשונים והאחרונים שסברו שבניגוד למקובל יש לברך גם על מצוות עשה שבין אדם לחברו, כהשבת אבידה וכיבוד הורים וכד'! עוד נידונו בגיליון זה של 'סידרא' עניין הפקעת הקידושין לסוגיו, 'עדות מיוחדת' מול 'עדות מצטברת', מקורות שונים למדרשי לידת שמשון, מקורה ותולדותיה של ההכרעה כבית הלל, ועוד עוד.

שבתה של ירושלים. הרב חיים ישעיהו הדרי. ירושלים, הוצאת הספרים שע"י ישיבת הכותל, תשע"ד. 92 עמ'. (02-6288175)
שיחותיו הקבועות של הרב הדרי שליט"א, מייסדה וראשה של 'ישיבת הכותל' ו'יקיר ירושלים', מיד לאחר חזרתו עם בני הישיבה בריקודים מקבלת השבת בכותל המערבי, עסקו תמיד בקדושת הזמן והמקום - השבת וירושלים, בקשר הדוק עם פרשת השבוע ועם פרקי התהילים המיוחדים לתפילות השבת. ההיקף המדהים של 'חומר הגלם' שבו משתמש הרב הדרי בשיחותיו-שיעוריו, ומלאכת המחשבת של שיבוץ תכנים מפיהם ומפי כתבם של קדמוני-קדמונים ועד לגדולי דורנו ממקורות ההלכה והאגדה והנגלה והנסתר, מיוחדים במינם, ויחד עם ההעברה העדינה והעוצמתית כאחד קיבלו שיחות אלו את משקלן הראוי בעיני שומעיהן ואף נודעו למרחוק. כך למשל מנתח המחבר מעמ' 40 את שלושת החלקים של תפילת קבלת שבת - מזמורי התהילים, 'לכה דודי' ו'מזמור שיר ליום השבת', ומצטט בעניין זה את דברי בעל 'ערוך השולחן', בנו בעל 'ברוך שאמר', ר' יעקב עמדין, הבעש"ט, ר' צדוק הכהן, הגר"א, 'שם משמואל', 'ישמח משה', 'שפת אמת', הרב הירש ב'מתנה טובה' והרב יעקבסון ב'נתיב בינה', 'צלותא דאברהם' ו'חידושי הרי"מ' ועוד ועוד, בלי לדבר על הבבלי והירושלמי והמדרשים ומפרשיהם. הדברים הועלו על הכתב, ופרקים מתוכם כבר התפרסמו על גבי במות שונות. בשנה שעברה יצא לאור הקובץ 'מזמורה של הפרשה' – ביאור מזמורי תהילים המתאימים לפרשות השבוע כסדרן, וחוברת זו 'שבתה של ירושלים' יצאה לאור בחנוכה השנה לכבוד הגיעו של מחברה לגבורות.

יומנו של מוכתר בירושלים. קורות שכונת בית ישראל וסביבתה בכתביו של ר' משה יקותיאל אלפרט (תרצ"ח-תשי"ב). בעריכת פינחס אלפרט ודותן גורן. רמת גן, אוניברסיטת בר אילן, תשע"ד. 414 עמ'. (03-5318575)
זהו יומנו של מנהיג אמיתי, שעל כתפיו הוטלה אחריות כבדה לשגשוגה ופריחתה ובנייתה של אחת משכונות ירושלים בתקופה הרת גורל. בתבונה ובדעת, בפיקחות ובסבלנות, תוך יראת שמים וכבוד הבריות ואהבת העם והארץ ומסירות נפש, נשא על שכמו את משאן של אלפי משפחות בימים קשים, בעיקר בימי מלחמת השחרור בהם הייתה שכונת בית ישראל בקו המערכה. הוא כתב יומן יומי שבו רשם בדיוק ובאמינות כל דבר בעל משמעות שעשה או שחווה, והיומן הועתק כולו בתוספת תיקונים מעטים וביאורים קצרים, נוספו מבואות ומפות ותרשימים וצילומים והעתקי מסמכים ומפתחות מפורטים, עד שלפני הקורא והחוקר נמצאת כלולה בהדרה פיסת היסטוריה מרגשת.

מנחת אביב. חידושים ועיונים בש"ס. מאת הרב אהרן ליכטנשטיין. עורך: הרב אליקים קרומביין. ירושלים, ספרי מגיד וישיבת הר עציון, תשע"ד. 659 עמ'. (02-6330530)
כארבעים מאמרים מפרי עטו של ראש ישיבת הר עציון הגאון רבי אהרן ליכטנשטיין שליט"א קובצו ונערכו בכרך זה וסודרו על פי סדר התלמוד, כולם כבר נדפסו בעבר בכתבי עת או בקבצים תורניים. הרא"ל שליט"א מתבלט בעיקר בשיעוריו העמוקים והרחבים שבעל-פה, שנמסרים על ידו לאלפיהם מאז ראשית תקופת הוראתו בישיבת רבנו יצחק אלחנן שבניו-יורק וב'כולל' שעל ידה לפני כמעט שישים שנה, ובהמשך אחרי שנענה לבקשת הרב עמיטל זצ"ל לשמש לצידו כראש ישיבת 'הר עציון' שבגוש עציון (שחלקם קובצו בכמה כרכים), כשבמקביל העביר שיעורים קבועים ב'כולל גרוס' לבוגרי הישיבה-אוניברסיטה בירושלים ושיעור חודשי במרכז הקהילתי 'איחוד שיבת ציון' בת"א ועוד שיעורים מזדמנים רבים ושונים; אך גם מכתיבה לא משך את ידו. מאמרים למדניים רבים פרסם משנת תשי"ב ועד השנים האחרונות, רבים מהם ב'עלון שבות' של ישיבת הר עציון. מאמריו עוסקים בכל חלקי התורה – מ'פטור הפקר במתנות עניים', דרך 'קול בתפילה', 'חמץ של הקדש', 'דין לשמה בגט', 'אסמכתא במחילה' ועד 'מחשבה ודיבור בקדשים' ו'דין צחצוחי זיבה', ולהם נוספו גם כמה עיוני הלכה מקיפים שנכתבו כמענה לשאלות תלמידים – חיוב סוכה בטיול, הדלקת נרות חנוכה ע"י חיילים הלנים בשטח וחיוב מזוזה באוהלי צה"ל. לבקשת הרב המחבר חילקו העורכים את המאמרים הארוכים והמורכבים לפרקים ופסקאות והשלימו קישורים וכד', וכן הוסיפו מפתח מקיף למקורות ונושאים שצורף בסוף הספר, והתוצאה מרשימה. עוד ינוב הרא"ל שליט"א בשיבה בבריאות וברעננות בעזהי"ת.

הִלכּוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל מספר משנה תורה. מוגה ומדויק על פי כתבי יד תימניים, ומנוקד לפי מסורת תימן. מהדיר ועורך ראשי: יוחאי מקבילי. עורך סדרת נוסח תימן: דוד משה. יד בנימין, בית המדרש ובית הכנסת 'שערי ציון', תשע"ד. כג+119 עמ'. (050-5076190)
זהו תדפיס של הלכות שמיטה ויובל שבספר זרעים שבמשנה תורה מתוך המהדורה המשובחת של 'מפעל משנה תורה' עם הביאור הקצר, עם ייחוד: הניקוד מתאים להגייה לפי מסורת תימן, השונה במידה לא מעטה מאופן ההגייה המקובל (כגון הלכּות ולא הלכות, נוֹסח ולא נוּסח, סָפיחי שביעית ולא סְפיחי, ניקוד שוואים נעים בלבד – שוואים נחים אינם מסומנים כלל, ועוד שינויים רבים מאוד). כמו כן נוספו ליקוטים מספר המצוות של הרמב"ם בתרגומו של הרב קאפח ולקט רחב מחידושיו של ר"י קאפח על הלכות אלו בפירושו על הרמב"ם, חידושי רבי חיים כסאר על הל' שמיטה, לקט פירושים מבית מדרשו של הרמב"ם, ילקוט מדרשי תימן בענייני השמיטה ועוד. יש בעיון בספר זה משום הכנה למצות השמיטה היקרה שקיומה קרב ובא, ובד בבד גם חיזוק נוסח הקריאה והלימוד של בני תימן על פי מסורתם העתיקה, ותועלת לבני העדות האחרות בהכרת המסורת המיוחדת הזו.

עשוי לנחת · הודעהעל ידי **עשוי לנחת** » ג' יולי 29, 2014 8:36 pm

הקיק כתב:בכמה מקרים מובאות בספר גישות המנוגדות למסורת, כמו למשל ההתייחסות אל הפרושים כאל 'קבוצה... שהיהדות המאוחרת השתלשלה ממנה', אל רבי יהושע בן גמלא כצדוקי ואל אספסיינוס 'שחיק טמיא' כקיסר ערכי וחיובי, ואפשר לצפות שהדברים יתוקנו במהדורות הבאות.

במחילת כת"ר, האופטימיות התמוהה לא מתירה סקירת ספר מתועב שכזה.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ב' אוגוסט 18, 2014 9:30 pm

סידרא. כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה. כז-כח. בעריכת דוד הנשקה. רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ג. 357+XIV עמ'. (03-5318575)
[...] מקורה ותולדותיה של ההכרעה כבית הלל, ועוד עוד.

אני מאד חפץ לראות מאמר הנזכר אם יש למישהו בהישג יד.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ה' אוגוסט 28, 2014 7:40 pm

רפואה, הלכה וכוונות התורה. שבע סוגיות בענייני רפואה והלכה. מאת יצחק שילת. ירושלים, הוצאת שילת מעלה אדומים, תשע"ד. 278 עמ'.
הרב שילת הוא ת"ח רב-תחומי. כאברך צעיר הוא הקים עם ידידו הרב חיים סבתו את ישיבת ההסדר במעלה אדומים, והוא מלמד בה מזה שנים רבות. בד בבד עסק בעיון ובתרגום-מחדש של כתבי הרמב"ם, הריה"ל ועוד, הוציא לאור מהדורה מתוקנת של משנה תורה להרמב"ם על פי כתבי היד המדויקים ביותר, חיבר ספרי הלכה ולמדנות על כמה מסכתות שזכו לשבחים רבים - ובמקביל גם ספר בשם 'על הראשונים' ובו ביוגרפיות קצרות של גדולי המחברים התורניים בתקופת הראשונים, הוציא לאור את הספר 'שמונה קבצים' מאת הראי"ה זצ"ל מכת"י, גילה לעולם התורה את שיטתו הלמדנית והחינוכית המיוחדת של רבו הרב גדליה נדל זצ"ל תלמיד החזו"א, ועוד ידו נטויה. בספרו החדש הוא עוסק בשבע סוגיות יסוד בנושא רפואה והלכה, והם החיוב להתרפא וגבולותיו, פיקוח נפש וגדריו, הפסקת הריון, קביעת מוות והשתלת אברים, הזרעה מלאכותית, הפריה חוץ גופית ושיבוט גנטי. בכל אחת מהסוגיות האלו הוא מציג את הפן העובדתי-רפואי ואת הפן ההלכתי, ומכריע בין הדעות בין השאר על פי העיקרון של ירידה לעומק הרעיון של המִצוה, כשיטת הרב גדליה הנ"ל זצ"ל. כך למשל בסוגיית קביעת רגע המוות מכריע המחבר בראיות חותכות לטובת שיטת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והפוסקים שלצידו שהפסקה מוחלטת של פעולת הנשימה מגדירה את האדם כמת, והוא הדין לפגיעה בלתי-הפיכה בגזע המוח האחראי על הנשימה גם אם מכונת ההנשמה ממשיכה לקיים את מחזור הדם באופן מלאכותי עוד זמן מה; לדעתו מהות החיים היא פעילות המוח, וחדלון הנשימה העצמית הוא הקריטריון שקבעו חז"ל לאובדן תפקודו. הספר כתוב באופן ברור וישיר, ומציג תמונה שלימה של הנושאים הנידונים בו. עוד הרבה סוגיות רפואיות-הלכתיות ואחרות מצפות לעיונו המעמיק והמקורי ולכתיבתו הבהירה של הרב שילת שליט"א.

מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין. נוסח, מונחים, מקורות ועריכה. מאת ליאורה אליאס בר-לבב, בעריכת מנחם י' כהנא. ירושלים, מאגנס, תשע"ד. יד+392 עמ'. (02-6586659)
מכילתא דרשב"י היא מדרש תנאים לספר שמות שעמד לעיניהם של האמוראים ורבים מן הראשונים אך אבד במשך השנים, בניגוד למכילתא דר' ישמעאל שנשארה בכל הדורות חלק חיוני של התורה שבע"פ. בדורות האחרונים נתגלו שרידים ממנה בגניזת קהיר וכן בציטוטים בראשונים וב'מדרש הגדול' התימני והם אף נדפסו, אך נותר עדיין מקום לחקור את טיבה המיוחד, ואת ההבדלים בין דרשותיה לדרשות אחותה המכילתא דר"י ומדרשי ההלכה האחרים. משימה זו נטלה על עצמה בימי מחלתה ד"ר בר-לבב ז"ל מהחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, כשהיא מתמקדת בדרשות הקשורות לדיני נזיקין וגניבה שבפרשת משפטים. לאחר המחקר הפילולוגי (נוסח, סגנון ותוכן) המאומץ החלה לחקור את דרכי העריכה של המדרש הזה, ופירות מחקרה, עם השלמות ועריכה סופית של פרופ' כהנא לאחר פטירתה, מוצגים לפני ציבור החוקרים והלומדים. המחקר בדרכי העריכה כולל בירור דרכו של עורך המדרש הזה בהעברת דרשות ממקום למקום, הצמדת דרשות שונות ואף האחדתן וקיצורן, אופן הצגת מדרשים חולקים, דרך אמירת הדברים בשם אומרם ועוד, ויש בו ערך לדורות.

בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי. בנין כוחות הנפש ליוצא לדרך. קובץ מאמרים בנושא זהירות בדרכים. עורך ראשי: הרב דני סטיסקין. קרית ארבע, הוצאת מעמק חברון, תשע"ד. 286 עמ'. (02-9605631)
לפני שבע שנים נהרגו בני הזוג צביקי והדסה סטיסקין ז"ל כשמשאית ערבית פגעה במכוניתם סמוך לחברון, שבועות ספורים לאחר נישואיהם. המכה הזו לא הייתה יחידה – שנה מאוחר יותר עלה באש ביתה של משפחת סטיסקין בישוב מעון שבהר חברון, וכמה מבני המשפחה נפגעו קשות. אולם בכוח אמונתם קמו בני המשפחה ונתעודדו, והמשיכו לחיות וליצור וללמוד וללמד ולשמור ולעשות ולבנות בתים בישראל. אבי המשפחה, הרב דני שליט"א, רב היישוב מעון ור"מ בישיבת 'שבי חברון', החליט להקים מצבה לזכר בנו וכלתו שיהיה בה תוכן ותהיה בה תועלת לרבים, וכך נוצר ספר זה, המאחד כעשרים מאמרים מאת ט"ז רבנים ובהם דברי הגות והלכה, חינוך ומוסר, מידות ודרך ארץ, הקשורים כולם לתיקון דרכינו בדרכים. ההנחה היא שחלק מהתאונות והכמעט-תאונות, שקורות הרבה יותר מדי, הן תוצאה של מעין קלקול רוחני, שגורם לנהג, בעיקר לנהג הצעיר, להתנהג כשהוא ליד ההגה באופן שונה מאשר ביום-יום - בחוסר סבלנות ובאי-זהירות ותוך נטילת סיכונים מיותרים על עצמו ועל הנוסעים שעמו ועל עוברי האורח האחרים. הרבנים, איש איש בסגנונו - בשפה גבוהה או 'בלשון בני אדם', מדברים על המקרו ועל המיקרו, על רוח ונפש ועל כללי עשה ולא-תעשה, והדברים עשויים בעז"ה להישמע. ארבעה שערים בספר, 'שער הדרך', 'שער מידות הנפש', 'שער החיים', ו'שער דרך הזיכרון' המרגש - בו מתארים בני המשפחה את דמויותיהם של בנם-אחיהם ושל כלתו הטרייה, את האבלות ואת זקיפות הקומה, ואת הזיכרונות שאינם מביאים לדיכאון אלא להיפך – לתוספת חיים. כך למשל מספר אחד האחים שהוא לא הִרבה לבכות אחרי שאחיו נהרג; ודווקא בסיומו של תרגיל קשה ומתיש בצבא, כשהגיע סוף סוף לפסגה אליה חתר במאמץ רב במשך שעות רבות - פתאום ראה בעיני רוחו באופן כמעט מוחשי את אחיו הגדול עומד לידו, ומרוב געגוע פרץ בבכי מר...

גלות הכלים השבורים. יהודה גודמן. ת"א, ידיעות אחרונות וספרי חמד ואוניברסיטת חיפה, תשע"ג. 381 עמ'. ([email protected])
מדובר על ספר מיוחד העוסק בנושא רגיש, המוצנע בדרך כלל מרשות הרבים הציבורית – הטיפול בחולי הנפש במגזר החרדי. ההבדל העקרוני בין הטיפול בחולי המגזר הזה (על גווניו השונים) ובין הטיפול בחולי נפש 'רגילים' - הוא הרגישות המיוחדת הקיימת בטיפול נפשי-רוחני בציבור זה, כשמצד אחד במקרים רבים הטיפול הכרחי – ומצד שני אין מדובר על ריפוי 'טכני' בלבד, מפני שדרכי הטיפול קשורות קשר בל יינתק עם ערכיו של המטפֵל, שאינם תואמים תמיד את ערכיו של המטופל ושל בני משפחתו גם כאשר מדובר במטפל שבעצמו חרדי. הכותב, פסיכולוג ואנתרופולוג חילוני, כתב את הספר מנקודת הסתכלות חיצונית - אך מלאת אמפטיה, והוא מספר בו על ניסיונו כמטפל במשך שנים בחולי נפש מהציבור החרדי, על הקשר עם רבנים ובני משפחה, ועל דילמות מקצועיות ואישיות שלו ושל מטופליו. הספר משמיע את קולם המיוחד של המטפלים והמטופלים בתחום מיוחד ורגיש זה, ויש בו שילוב של ספר מחקרי-מקצועי עם סיפורים אנושיים ובירורים ערכיים וציבוריים בעלי ערך.

דמות אדם. חגים, סיפורים, חז"ל – ומה שביניהם. אגדות למבוגרים. אמיר דומָן. ישראל, 'אשיחה', תשע"ד. 415 עמ'. (052-3628881)
הרב דומָן מלמד אגדה ומדרש ומחשבה בישיבת תל אביב ובישיבת 'נועם שיח' שבכוכב השחר שבבנימין ובמקומות נוספים. הגישה המיוחדת שלו לסיפורים יהודיים שמקורותיהם מגוונים, גישה המשלבת פשט ורמז וסוד ורגש ופסיכולוגיה וניתוח ספרותי, גורמת לו לעבד את הסיפורים אותם ליקט באופן מיוחד במינו, ומביאה את קוראי סיפוריו למחוזות עליהם לא חלמו ולכיוונים שאותם לא שיערו. עתה הוציא מתחת ידיו ספר הכולל שלושים סיפורים הקשורים, באופן ישיר או עקיף, למועדי השנה. העיצוב המיוחד (גובה הספר הקטן מאורכו; הדפים הכתומים; האיורים ה'פראיים' ועוד) מתאים לאופי המיוחד של ה'סיפורים למבוגרים' שבספר. כך למשל הסיפור התמים והמרגש על הלל העני, שבעקבות חשקו הגדול בתורה כוסה בשלג על גג בית המדרש של שמעיה ואבטליון, ורק כאשר ראו החכמים 'דמות אדם בארובה' הם החליטו לחלל את השבת כדי להצילו (על שם סיפור זה נקרא כל הקובץ 'דמות אדם') – הפך לדיון מעמיק בין שומר בית המדרש שמונע את כניסתו של מי שאינו מוכן לשלם עבור תורתו - לבין הלל שדורש לפתוח את השערים לכל מאן דבעי, כשהשומר, הוא עצמו תלמיד לשעבר בבית המדרש, פועל על פי קו אידיאולוגי עצמאי ופותח במקביל בית מדרש אלטרנטיבי לכל אלו שאינם מוצאים את מקומם בבית המדרש ה'רשמי', והוא עצמו הופך להיות מרכז הסיפור... הסיפור הראשון בקובץ הוא עיבוד מקורי וקיצוני של הסיפור הידוע על הילד שלא ידע להתפלל ומרוב חיבת קודש שרק שריקה גדולה באמצע התפילה, ושִבחוהו צדיקי החסידות; כאן הוא קורא 'קו-קורי-קו', הקהל מתפוצץ מצחוק, הגבאי מתאדם, האב מתעלף, הרב מחייך מתחת לשפמו [כך!], ובליל 'כל נדרי' נעלם הרב ונמצא מאוחר יותר שומר על תינוק (צירוף הסיפור הידוע על רבי ישראל סלנטר לסיפור החסידי הנ"ל), כשהגבאי, שהספיק כבר לגרש את הנער הנ"ל מבית הכנסת, נותר לבדו באולם כי העז להתחיל את התפילה בלי לחכות לרב (ובלי הנער המקרקר, כמובן)... למעלה ממאה עמודים בסוף הספר מוקדשים למקורות, הסברים, הפניות וציטוטים לכל אחד מהסיפורים, למי שלא מסתפק בחוויה הספרותית ורוצה להיכנס לעומקם של דברים. מומלץ למי שרוצה להתנסות בחוויה תורנית-ספרותית בלתי קונבנציונלית, ואין לו לב חלש במיוחד...

סודו של קבר דוד. בירור וחקירה על פי המסורת שלא פסקה על מקום קברי מלכי בית דוד ועיר דוד. יעקב סיביליה. ירושלים שבין החומות, תשע"ד. קנד עמ'. (072-2828214)
בדיוק בימים אלו שבהם הנוצרים מנסים לנכס לעצמם את קבר דוד המלך שהמסורת היהודית מזהה אותו ב'הר ציון', הוציא לאור הרב סיביליה חוברת ובה מקורות והסברים המדגישים את נכונות הזיהוי ואת חוזק המסורת בנושא זה. יש בה שילוב של הצגת נתונים ארכיאולוגיים עם מקורות יהודיים, פסקי הלכה של תלמידי חכמים וחוות דעת של אדמו"רים ומקובלים, ותיאור הפעילות המרגשת שנערכת באתר כבר שנים רבות, פעילות שהתגברה מאוד בשנים האחרונות. חלק מהדיונים מיועד לשכנע ש'עיר דוד' האמיתית אינה נמצאת בשיפולי גבעת העופל מדרום להר הבית - אלא דווקא באזור הר ציון, ועדיין צ"ע.

מכריע בין הדעות בין השאר על פי העיקרון של ירידה לעומק הרעיון של המִצוה, כשיטת הרב גדליה הנ"ל זצ"ל.

אני לא מכיר את השיטה, אבל האם עניין זה אינו מחלוקת ר"ש ורבנן גבי אלמנה אם דרשינן טעמא דקרא והלכה כרבנן?

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ה' אוגוסט 28, 2014 8:19 pm

אוצר החכמה כתב:
מכריע בין הדעות בין השאר על פי העיקרון של ירידה לעומק הרעיון של המִצוה, כשיטת הרב גדליה הנ"ל זצ"ל.

אני לא מכיר את השיטה, אבל האם עניין זה אינו מחלוקת ר"ש ורבנן גבי אלמנה אם דרשינן טעמא דקרא והלכה כרבנן?

ראה כאן http://www.torahbase.org/?p=614 שיעורו של ר׳ אשר וייס שקיבץ כו״כ דוגמאות לנפק״מ הלכתיות מהגדרת מטרת המצוה וכדומה, ובאר מה בין זה לשיטת ר״ש, ועדיין הדברים אינם ברורים (לי) כה״צ

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ו' אוגוסט 29, 2014 7:22 am

ברזילי כתב:
אוצר החכמה כתב:
מכריע בין הדעות בין השאר על פי העיקרון של ירידה לעומק הרעיון של המִצוה, כשיטת הרב גדליה הנ"ל זצ"ל.

אני לא מכיר את השיטה, אבל האם עניין זה אינו מחלוקת ר"ש ורבנן גבי אלמנה אם דרשינן טעמא דקרא והלכה כרבנן?

ראה כאן http://www.torahbase.org/?p=614 שיעורו של ר׳ אשר וייס שקיבץ כו״כ דוגמאות לנפק״מ הלכתיות מהגדרת מטרת המצוה וכדומה, ובאר מה בין זה לשיטת ר״ש, ועדיין הדברים אינם ברורים (לי) כה״צ

ראה מש"כ לבאר על ההבדל בין 'הרעיון' של המצוה לטעמה, תלמידו של הג"ן, הר"י שילת:

http://asif.co.il/?wpfb_dl=677 (עמ' 378)

ברקים רב · הודעהעל ידי **ברקים רב** » ו' אוגוסט 29, 2014 9:14 am

האם תוכלו להעתיק הדברים לחסומים?

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ו' אוגוסט 29, 2014 9:55 am

מצורף מאמרו של הרב שילת, אם כי גם בדבריו עדיין אינני רואה חילוק ברור בין קביעת הלכה ע"פ הגדר\הרעיון וכל שום וחניכה דאית ליה, לבין דרשינן טעמא דקרא (כלומר, אין ספק שגם לר' יהודה דורשים ומחדשים הלכה גם מתוך הבנת גדר המצוה, אבל לא התברר בדיוק באיזה סוג דרשות נחלקו ר"י ור"ש)

ברקים רב · הודעהעל ידי **ברקים רב** » ו' אוגוסט 29, 2014 10:13 am

תודה רבה רבה,
וסליחה שאני מטריח, האם תוכל להעתיק גם את דברי הרב אשר וייס?

[זהו ענין שעסקתי בו בעבר כמ"פ, ולא ידעתי שכבר עמדו בו, וע"כ התעניינותי]

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ו' אוגוסט 29, 2014 10:29 am

מצורף ממנחת-אשר במדבר

ברקים רב · הודעהעל ידי **ברקים רב** » ו' אוגוסט 29, 2014 10:42 am

יישר כוחכם

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ה' אוקטובר 30, 2014 4:12 pm

שמואל ב'. מלכות דוד. אמנון בזק. ירושלים, קורן-מגיד וישיבת הר עציון, תשע"ד. 411 עמ'. (02-6330530)
למרות שהחלוקה של ספר שמואל לשני חלקים היא מלאכותית ונוכרית – אין ספק שהחלק השני עומד בפני עצמו כמתאר את מלכות דוד, מִיִיסודה בחברון - ועד קביעת מקומה, לעולם ועד, בירושלים. הרב בזק, ר"מ בישיבת הר עציון, צירף עתה לחיבורו "שמואל א' – מלך בישראל" שיצא לאור בשנה שעברה את הכרך השני, ושניהם יחד מהווים יצירה אחת שלמה שמתארת לפניי ולפנים את הדמויות הרבות והמיוחדות והמרתקות הממלאות את ספר שמואל, ואת הנושאים המרכזיים שגודשים אותו, המתייחסים לתורה ולמקדש ולעם ולארץ ולמלחמה ולשלטון, ולערכי מוסר ומשפחה ונאמנות ומערכות היחסים ביניהם. יסודו של הספר הוא שיעורים שנִתנו במסגרות שונות ובעיקר ב'מכללת הרצוג' שעל יד ישיבת הר עציון, המשכו בשיעורים שבועיים באתר בית המדרש הווירטואלי שמפעילה הישיבה - שהוא כלי הפצה תורני אדיר, וסופו בעריכתו המוקפדת בשני כרכים נאים, תוך הפרדה בין גוף הספר לבין הערות מרחיבות בסופו (כשמונים עמודים בכרך זה). שיטת המחבר היא לדון בפשוטו של מקרא תוך שימוש בכלים ספרותיים ישנים וחדשים, עמם ניתן לדעתו לחשוף את עומק כוונת הנביאים שדבריהם נאמרו לדורות. כך למשל נוגע-ללב הניתוח הכל-כך אנושי של תיאור הגעת הבשורה לדוד על מותו של אבשלום בפרק יח: דוד מעוניין כל כך להיתלות בתקווה שפקודתו לשמור על נפשו של אבשלום קוימה, ולכן הוא מנסה לפרש את הודעותיו של הצופה על הגג על הגעת שליחים באופן מעודד; ואחימעץ, השליח שהגיע הראשון, מבין תוך כדי דיבור שלא כדאי לו לספר בפירוש על מות אבשלום, ובאופן מתוחכם הוא משאיר את בשורת מות אבשלום לכושי שרץ אחריו... בהמשך דוד מתאבל וזועק ומקונן על מות אבשלום מעל ומעבר ל'סביר', בקושי משתכנע מדברי התוכחה של יואב לקבל את פני החיילים החוזרים מהקרב, ואח"כ מדיח את יואב מראשות הצבא - וזו בכייה לדורות... קושי רב קיים בדרך פרשנות זו להשאיר את התנ"ך וגיבוריו בגובה השמים כאשר מתבוננים בהם למעשה בגובה העיניים, אך בדרך כלל עומד הרב בזק במשימה קשה זו.

תורת הארץ והסביבה. מאמרי הלכה והגות. עריכה: הרב גבריאל קדוש. אשקלון – כפר דרום, מכון התורה והארץ, תשע"ד. 391 עמ'. (08-6847325)
בדורנו האחרונות עלתה קרנה של שמירת הסביבה, האקולוגיה, כערך ממדרגה ראשונה, לפעמים אפילו בצורה מוגזמת. קיימות נקודות מבט יהודיות למערכות הנושאים הכלולות במושג 'סביבה', בעולם כולו – ובארץ הקודש בעיקר. הרב קדוש אסף מאמרים חדשים וישנים העוסקים בנושאי יישוב הארץ ומצוותיה, חקיקה סביבתית, נוי ושמירת הסביבה, בעלי חיים וסביבה, מִחזור, מדע וסביבה, בל תשחית, יחסי שכנים ועוד, עשרות מאמרים ומחקרים שמבטאים את הנושא מכל צדדיו. כך למשל בפרק על החי והצומח דן הרב יעקב אפשטיין בשאלת היתר הנחת עציצים בבית הכנסת, הרב אחיטוב מברר את דין האכלת בעלי חיים לפי הסעודה ודין גידול כלבים ביישוב, הרב אביגדור לוינגר מציג את מצות שילוח הקן למעשה, ולסיום דן העורך בשאלת האקטואלית של קבורה בקומות גם מן הצד האקולוגי. ספר שהוא כלי מלא ברכת הארץ.

מסתר המגירה. אסופת מכתבים של משה צבי נריה ורחל גיטלסון. עריכה: צִלה בר-אלי. ת"א, ידיעות ספרים, תשע"ד. 158 עמ'. ([email protected])
הרב נריה זצ"ל מוּכָּר כמנהיג דור הכיפות הסרוגות, וזכויותיו גדולות ועצומות עד מאוד כידוע. אולם הוא לא היה מצליח להיות מה שהוא, ולהתמסר עד כְּלות לכל מפעליו הציבוריים והחינוכיים והספרותיים, בלי שיתוף הפעולה המלא שהיה לו עם העזר שכנגדו; וכפי שהוא עצמו מסביר באחד מהמכתבים לבת זוגו העתידית – המצב האידיאלי הוא שהאשה-העזר תעמוד כנגד בעלה, ותשמש כזרז וכדוחף שיגרום לו לעשות טוב, ורק טוב, ויותר טוב. העזר שהוא בחר בו בשנת תש"א הייתה סטודנטית ירושלמית בשם רחל, פעילה מרכזית בסניף 'בני עקיבא' בירושלים, שהייתה בס"ה בת 19 כאשר משה צבי היה בן 27, אחרי שהספיק כבר ללמוד תורה הרבה ולהיות תלמידו של הראי"ה ולייסד את ישיבת כפר הרא"ה ולשמש כאחד מראשי תנועת 'בני עקיבא' ולהיות פעיל תורה וציבור ידוע. אולם רחל היססה, ורצתה קודם להכיר מקרוב ומבפנים את האדם המיוחד הזה שהביע את רצונו לשאתה. בתנאֵי התחבורה והתקשורת של אז, ובלחץ התפקידים שלו והלימודים שלה, האמצעי העיקרי לכך היו המכתבים שהם החליפו ביניהם באופן סדיר, שרובם נשמרו במגירתה של הרבנית נריה עד סוף ימיה. חילופי המכתבים האלו מציגים באופן אותנטי את בניית הקשר בינה לבין הרב נריה בחודשי ההיכרות ביניהם, מתוך אינטימיות צנועה, והבעת רגשות מכובדת, ופתיחות-הדדית מאופקת, והם יועילו לצעירים בני ימינו לקבל פרופורציה-של-אמת על בניית יחסים נכונה וכשרה ופיתוח זוגיות יפה וחיובית לפני הנישואין - וגם אחריהם. הרבנית הביעה את דעתה בחייה שפרסום עשרות המכתבים האלו, שברקען קשיי תקופת 'המדינה שבדרך' מחד והידיעות המדאיגות המגיעות מאירופה מאידך, יהיה חשוב ומועיל, והם ניצבים עתה לפנינו בתוספת עריכה והשלמות מאת הבת הרבנית בר-אלי. זוהי פנינה ספרותית וחינוכית ותורנית, הכוללת תיאור של העליות והירידות בקשר שבין בני הזוג תוך הפריה רוחנית הדדית ובירורים זוגיים נוקבים, ותועלת מרובה יפיקו ממנה זוגות צעירים וגם ותיקים.

בנתיב ההלכה. עיון בסוגיות אקטואליות בהלכה. הרב מיכאל ימר. שִכתוב ועריכה: יהונתן אמת. שעלבים, 'משעול', תשע"ד. 534 עמ'. (08-9276570)
הרב יָמֵר הוא ר"מ ותיק בישיבת שעלבים, ומשמש עתה כסגן ראש ישיבת ההסדר. ספרו החדש כולל כעשרים שיעורים בחמישה שערים, והוא מקיף, בשפה ברורה ובנעימה, עולמות מלאים של שאלות הלכתיות ובירורים כבדי משקל בנושאים אקטואליים שונים - ענייני רפואה והלכה (השתלות איברים, הפלות, אם פונדקאית, ניתוחי מתים ועוד), חיים ומות (המתת יחיד לצורך הצלת רבים, קדימויות בטיפול רפואי ועוד), עם וארץ (שחרור מחבלים לצורך פדיון שבויים למשל), אישות ומשפחה (הסכמי קדם נישואין, סרבני גט, נישואין אזרחיים) וחברה ופרט (זכויות יוצרים, כבוד הבריות, לפני עיוור). את שיעוריו הפופולאריים בנושאים הנ"ל שהוא מעביר במשך שנים בישיבה העלה הרב ימר אל הכתב בעזרת העורך המוכשר הרב יונתן אמת, והספר יצא לאור לזכרו של אביו פרופ' משה ימר ז"ל, איש מדע ותורה, שדמותו המיוחדת מתוארת בקונטרס 'האיש משה' - פרקי זיכרון והערכה שנוספו בסוף הספר.

פירוש רש"י למסכת ראש השנה. מהדורה ביקורתית. ההדיר והוסיף מבוא והערות אהרן ארנד. ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ד. 370 עמ'. (02-6783554)
פירוש רש"י משמש כבר כמעט אלף שנים כפירוש המרכזי לתלמוד, והוא זה שפותח לפני גדולים וקטנים את שערי הסוגיות. החיד"א בשו"ת 'חיים שאל' (ח"א סי' עא) כתב שעל כל טיפת דיו בפירושיו ישב רש"י שבעה נקיים ודקדק בכל אות וכל אות בפירושו יסודה בהררי קודש וכו', ולמרות הלשון המליצית - זוהי בערך התייחסות הלומדים לפירוש הזה בכל הדורות. אולם כדי להפיק מפירוש רש"י את כל מה שטמון בו צריך שהנוסח הנלמד יהיה הקרוב ביותר לנוסח המקור, וחובה לוודא שמאות השנים שחלפו בין כתיבת הפירוש לבין העיון בו עתה לא הרחיקו אותנו מהנוסח המקורי, חשש שמתעצם ביותר בפירוש כזה שאינסוף ידיים משמשו בו לפני שנדפס - וגם לאחר מכן. לפני שש שנים הוציא לאור ד"ר משה ארנד, תלמיד חכם וחוקר דייקן, בנו של פרופ' משה ארנד המנוח שעסק גם הוא רבות ברש"י ובפירושיו, מהדורה מדעית של פירוש רש"י על מסכת מגילה, ועתה הגיע תורה של מסכת ראש השנה. ארבעה עדי-נוסח שלמים ועוד רבים חלקיים היוו את הבסיס לההדרת הנוסח, ועוד ציטוטים רבים לאין מספר בספרי המפרשים והפוסקים הקדומים, כך שהמלאכה לא הייתה פשוטה כלל. גוף הספר כולל נוסח מתוקן, מדור של שינויי נוסחאות והערות מעמיקות, ובהן בין השאר דיון בתוספות שנכנסו לתוך הפירוש במשך הדורות, רובן מאת תלמידיו של רש"י. ד"ר ארנד הקדים לעבודתו מבוא מקיף בן מאה עמודים, וצירף בסופה קונטרס בן עשרות עמודים ובו עיונים שנתחדשו לו בפירוש רש"י על המסכת, כולל בירור הגרסאות שאותן דוחה רש"י, בדרך כלל כאשר הוא פותח את דבריו בביטוי 'הכי גרסינן'. זוהי עבודה יוצאת מן הכלל באיכותה, בסיס ודוגמא להכנת נוסח מדויק של פירוש רש"י על כל המסכתות בקרוב בעז"ה.

לעבדך באמת. המדריך לעבודה עצמית, הכרת עצמך, קבלת החלטות, ניהול זמן, הרגלים ותאוות. מאת הרב ליאור רוזנבוים. באר שבע, תשע"ד. 230 עמ'. ([email protected])
הרב רוזנבוים, בעבר קצין קרבי ועתה רב ופוסק וגם מאמן אישי, משמש בין השאר כרבה של קהילה מיוחדת במינה – קהילת האסירים של בית המעצר 'אוהלי קידר'. בתפקידו הוא מרגיש אחריות חינוכית ותפקודית ורוחנית לאנשים שמקומם עתה בשולי החברה ובתחתית המעמד, ודווקא ממקום זה הוא מנסה להרימם מעלה מעלה. הוא כבר הוציא לאור את הספרים 'מושל ברוחו' - מדריך לשליטה במידת הכעס, ו'אמונתך בלילות' – מדריך לחשיבה חיובית, ועתה הוא מדפיס את 'לעבדך באמת', ספר שאמור להדריך את הלומד בו במסילה אישית-רוחנית שתקדם אותו להיות מה שהוא באמת ומה שהוא צריך להיות, ותסייע לו להתרחק מחסרונות אנושיים שעלולים להסיט את האדם מדרכו. מדהים לראות שעקרונות שנכונים לחינוכם העצמי של בני תורה נכונים גם לתיקון דרכם של עבריינים – הסקאלה שונה אך העקרונות שווים. הגישה החסידית-חב"דית של המחבר מוסיפה שובל של אופטימיות על הספר כולו, כשעל פי דברי הרבנים המסכימים גישתו החינוכית כבר הוכיחה את עצמה וסייעה לרבים.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ד' נובמבר 05, 2014 10:54 am

ישרי לב. שיעורים שניתנו בישיבת 'מרכז-הרב' על הספר מסילת ישרים. מאת הרב יאיר גזבר. עורך: עזריאל שפנגנטל. ירושלים, תשע"ד. 461 עמ'. (054-9796443)
הרב גזבר שליט"א, ר"מ ותיק בישיבת מרכז הרב, נוהג כבר שנים ללמוד עם תלמידי שיעור א' את הספר 'מסילת ישרים', שיש בו כידוע עולם מלא של חכמה ומוסר וחינוך אישי ויראת שמים ואהבת ה'. הדברים הוקלטו, נערכו והועלו על הכתב. הרב המחבר מדגיש בהקדמתו שאין כאן פירוש למסילת ישרים - אלא דברים סביב הספר, דברים שהתועלת מהם בוקעת ועולה מתוך קישורם לדברים הקדושים שבספר עצמו. הפתיחה עוסקת בספר ובשיטתו, בהדרגתיות שהיא ביסוד ההדרכה הרוחנית-מוסרית של הרמח"ל וכן במתיקות המיוחדת של דבריו. כך בדבריו בסוף מידת הנקיות מדגיש הרב גזבר שהרצינות שבעבודת ה' אינה סותרת כלל את השמחה שבה, ובראשית מידת הפרישות, שמתאימה לכאורה רק לאלו שהם כבר זהירים וזריזים ונקיים, מסביר הרב שגם מי שעדיין אינו ברמה ראויה להיות פרוש יכול 'לחטוף' הנהגות ומידות ודעות נכונות מפרקים בספר הראויים מעיקרם דווקא לאנשים ברמה גבוהה משלו. לאורך כל הספר, שהעורך המוכשר שִכתב אותו מתוך קלטות השיעורים, מפוזרות שאלות התלמידים ותשובות הרב עליהם, מה שמוסיף להתעניינותו ומעורבותו של הקורא בדברים. כך למשל ממש לקראת הסוף, בפרק על מידת הקדושה ודרך קנייתה, שואל אחד התלמידים: 'מה עושים עכשיו למעשה'? ומשיב לו הרב: 'מה שצריך לעשות הוא להתחיל מחדש'... הספר מסתיים בנספח מאת הרב העורך על תולדות הרמח"ל ועל משנתו, ובו גם תובנה מעניינת: המחלוקת שהתעוררה נגד הרמח"ל הטיבה לדעתו בדיעבד עם תורתו, בכך שהיא הכריחה את רמח"ל להרחיב ולהסביר את משנתו בכתבים רבים, שלמרות החרמות והנידויים שרדו והגיעו במשך הזמן (הרבה מהם רק בדורנו) לידיהם של הלומדים והמעיינים; כך שיתכן שמעז יצא מתוק...

ספר מסילת ישרים עם רשימות 'במסילה נעלה'. ביאורים, פנינים והערות. מאתי פנחס שמעון פרץ. מהדורה חמישית מתוקנת. ירושלים, תשע"ב. 18+שעט עמ'. (02-5373137)
ספר מסילת ישרים מנוקד, ולאחריו כמאתיים עמודים של הערות, קושיות ותירוצים, הבהרות והשלמות, הרחבות ותוספות מאת הרב פרץ שליט"א, רב וראש כולל בירושלים. גם הרב פרץ מדגיש שהערותיו אינן פירוש לספר, ולכן הדפיס במהדורה זו את 'מסילת ישרים' בנפרד בראש הספר ואת הערותיו בהמשכו. ההערות כוללות לעיתים גם בירורים הלכתיים, כמו למשל לגבי ההיתר לחולה במצבים מסוימים לאכול מאכלות אסורים, תוך התייחסות למשמעות דברי הרמח"ל שהעבירה היא זו שמטמטמת לבו של אדם, ולאו דווקא אכילת האיסור עצמו (עמ' רפג). בהמשך (עמ' שא) הוא מנגיד בין דברי הרמח"ל ש'ההתמדה בין השרים ואנשי הגדלות' מפסידה את הפרישות, 'כי בראותו את היקר ההוא והגדולה ההיא אי אפשר שלא תתעורר תאוותו בו לחמוד אותם' – לבין ההלכה בשו"ע שיש אף לטרוח כדי לראות מלך גוי ולברך עליו! ותשובתו: 'רבינו דקדק וכתב שיש להתרחק מההתמדה ביניהם', ואין דין ראייה חד פעמית כדין שקיעה בתוך חיי המלכות. מפתחות מפורטים מסיימים מהדורה חשובה זו של 'מסילת ישרים'. בנוסף חיבר הרב פרץ קונטרס קטן שבו הערות והארות נוספות, בשם 'רשימות במסילת ישרים'.

להרים את הדגל. דגל ישראל והדיבור בעברית במקורות היהדות. ארי שבט. ירושלים, המכללה האקדמית לחינוך 'אורות ישראל' אלקנה, תשע"ד. 326 עמ'. (02-9942205)
הרב שבט מכוכב השחר שבבנימין הוא מרצה ומחנך במכללת 'אורות ישראל' שבאלקנה. במשך השנים הוא פרסם מאמרים רבים בנושאים המחברים בין תורה ללאומיות-יהודית וליישוב הארץ, ובין השאר עסק רבות במשמעות הדגל בעם ישראל ובמדינת ישראל ובמעמדה התורני והלאומי של לשון הקודש ושל השימוש בה. מאמרים אלו, בתוספת נופך, קובצו עתה לספר 'להרים את הדגל'. השער הראשון עוסק בדגל במקורות היהדות ובחשיבות סמלי המדינה בכלל, מתאר את מעמד הדגל בהיסטוריה היהודית הקרובה והרחוקה, דן ביחסו השלילי-לכאורה של הרב פיינשטיין זצ"ל לדגל המדינה כפי שהדברים מתבטאים באחת מתשובותיו ומאיר את שיטתו, ועוסק במשמעות הדגל כסמל השלטון היהודי וכחלק מ'דינא דמלכותא'. שער זה מסתיים בדרשת הרב קוק על הדגל העברי שנשאו חיילי 'הגדוד העברי' של הצבא הבריטי, דגל שהופקד לאחר זמן ב'חורבת רבי יהודה החסיד' בעיר העתיקה ואבד עם חורבן הרובע היהודי במלחמת השחרור. השער השני עוסק בשפה העברית ובחשיבות הלימוד בה והשימוש בה, ביחס התורני לחיבור דברי תורה בשפה זרה ועוד. השער השלישי, 'הלאומיות הישראלית בעידן אוניברסלי', עוסק בסגולה היהודית וביחס לאנטישמיות, בתפקידי עם ישראל בדורנו מול האנושות כולה, ביחס בין הגלובליזציה לבין הפיזור היהודי היום בעולם וקיבוץ הגלויות המתרחש מול עינינו, ועוד ועוד. זהו אינו ספר קריאה - אלא ספר עיון, המבאר סוגיות ומציג נתונים ובעיקר מעורר נקודות רבות למחשבה.

ארפכשד · הודעהעל ידי **ארפכשד** » ד' נובמבר 05, 2014 9:30 pm

הקיק כתב:דוד מעוניין כל כך להיתלות בתקווה שפקודתו לשמור על נפשו של אבשלום קוימה, ולכן הוא מנסה לפרש את הודעותיו של הצופה על הגג על הגעת שליחים באופן מעודד;

מעולם לא עלה על דעתי העניה לפרש את דברי דוד שהשליח מבשר טוב על חיי אבשלום. וגם עתה אני אומר שעניה זו לא לשוא שימרה ודוד ידע שבשורה בפי השליחים בחכמתו כי רבה (וכאשר ביאר המצו"ד) ולא ח"ו בהבלי הפסיכולוגיה.

הקיק כתב:ואחימעץ, השליח שהגיע הראשון, מבין תוך כדי דיבור שלא כדאי לו לספר בפירוש על מות אבשלום, ובאופן מתוחכם הוא משאיר את בשורת מות אבשלום לכושי שרץ אחריו

אכן כ"כ הרלב"ג והוא פלא עצום שהרי אמר לו יואב כן בפירוש קודם שרץ לבשר, וצ"ע מאד.

הקיק כתב:ואח"כ מדיח את יואב מראשות הצבא - וזו בכייה לדורות...

[דרוש מקור]

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ד' דצמבר 03, 2014 9:13 am

לוח דבר בעתו. התשע"ה. כולל סדר היום, עתים לתורה, יבנה המקדש, דברי הימים, שבת הארץ ומעשה בראשית. מאת הרב מרדכי גנוט. 1711 עמ'. ([email protected])
יכלו הזמן והמקום אם אנסה אף להתחיל לתאר את כל העושר הנמצא בלוח השנתי הנפלא הזה. נוסף לאינסוף הפרטים בכל יום ויום נוספו לכרך רחב-ההיקף הזה שני נספחים מיוחדים: בעמ' 35-43 נמצא קובץ ובו מקורות בעניין מיוחדותה וחשיבותה של שנת השמיטה תשע"ה והאפשרות הקרובה שדווקא היא תהיה שנת הגאולה (וגם כמה רמזים על ייחודו של יום ה' באייר!), ובכ"ט באייר נוסף קונטרס ובו תיאור מצמרר ממקור ראשון של שואת יהודי העיירה הרומנית מיטל-וישו, עיר קברות אבותיו של העורך, בשנת תש"ד (עמ' 1107-1132). הלוח מתחיל בתזכורת לעשיית עירוב תבשילין בער"ה תשע"ה, ומסתיים בתיאור ליקוי החמה החלקי שיחול בער"ה תשע"ו הבעל"ט, עם הודעה שליקוי החמה שאחריו יארע בעזהי"ת בער"ה תשצ"ד... שנזכה ונחיה ונראה. יישר כוחו של הרב גנוט שממשיך במפעל כביר וכלל-ישראלי זה כבר למעלה מעשרים שנה, ומשתדל לצאת ידי בו ידי חובת כולם...

"מה נאכל בשנה השביעית" – היתר מכירה או אוצר בית דין. מהדורה מורחבת עם תוספות. הרב יהושע בן-מאיר. אפרת, המכון למחקר ולהלכה שע"י ישיבת שבות ישראל, תשע"ד. 347 עמ'. (www.ysi.org.il/shvihit.html)
החיובים והאיסורים של מצות השמיטה היו אמורים להיות חלק בלתי נפרד מקיום מצות יישוב הארץ שזכינו לה בדורות האחרונים. הקושי העצום בקיומם המלא, גם לצרכנים - אך בעיקר לחקלאים (ולמדינה כגוף-על), גורם לרוב הציבור 'לעקוף' אותם לפי כללים הלכתיים לגיטימיים מסוימים. למי שאינו רוצה להיות ניזון אך ורק ממוצרים של גויים במשך כמעט שנתיים - השאלה היא איזו דרך עדיפה. בשנת השמיטה הקודמת תשס"ח, בעקבות מאמר ומאמר שכנגד ופולמוסים בכתב ובעל-פה, הוציא לאור הרב בן מאיר שליט"א את המהדורה הראשונה של קונטרסו, ובו הוכחות חותכות ומשכנעות על הצורך להעדיף, במקרה שחקלאי אינו יכול לשמור שמיטה במלואה ולהוביר את שדותיו שנה שלמה, את 'הפטנט ההלכתי' של היתר המכירה על פני משנהו אוצר בית הדין שנחשב היום כמהודר יותר, שלא בצדק לדעת הרב בן מאיר. שני ההיתרים מבוססים על שיטות הלכתיות שונות, ושניהם מאפשרים להמשיך, לפחות באופן חלקי, את הטיפול בגידולים החקלאיים בשמיטה ואת שיווקם בלי לעבור על איסורים, כל דרך עם פרטיה וקשייה. רוב הציבור החרדי ורבניו בדורנו דוחים בשתי ידיים את היתר המכירה ומקבלים למחצה ולשליש ולרביע את גישת אוצר בית הדין, אך העניין לא פשוט כלל. צחוק הגורל הוא שהיתר המכירה הוותיק, שנוסד הרבה לפני שהרב קוק עלה ארצה, נקרא על שמו, בעוד ששיטת אוצר בית הדין קרויה על שמו של החזו"א - למרות שהראשון שכתב עליה והשתמש בה כשיטה מעשית לטיפול בפירות שביעית בימינו היה דווקא הראי"ה קוק בכבודו ובעצמו... גם החולקים על מסקנתו של הרב בן מאיר, מכל המחנות, לא יוכלו להתעלם מהנתונים העובדתיים, ההיסטוריים וההלכתיים שהוא פורס בספר זה לפני כל מעיין, ובעיקר מראיותיו שזו בדיוק הייתה גם דעתם של הרב קוק בזמנו, ובימינו של הר"ע יוסף והר"מ אליהו ועוד רבים אחרים. מהדורה חדשה זו כוללת השלמות והוספות ותיקונים למהדורת תשס"ח עם צילומי מכתבים מקוריים של גדולי ארץ ישראל סביב שמיטת תר"ע והשמיטות שאחריה, וכן מהדורה מתוקנת ומוערת של קונטרס בדיני פרוזבול מאת זקנו של המחבר הרב יהודה יודל רוזנברג זצ"ל, רב וסופר ידוע.

שמיטה. הלכה ממקורה. הרב יוסף צבי רימון. אלון שבות, מרכז הלכה והוראה בשיתוף ספרי מגיד, תשע"ד. 431 עמ'. (02-6330530)
הרב רימון שליט"א, ר"מ בישיבת הר עציון וראש המרכז להלכה והוראה שעל ידה (וגם המייסד והמנהל של 'תעסוקטיף', הארגון שמסייע למגורשי גוש קטיף בעיקר בחזרה לתעסוקה מלאה - אך גם בנושאים רבים אחרים שבהם הם 'נופלים בין הכיסאות', גם היום בשנה העשירית לגירוש!) מנסה לפתור סתירה מובנית בלימוד רציני של הלכה: מהו המינון הנכון בין הירידה לשורשים ולמקורות של נושא הלכתי כלשהו - לבין ההתפרסות בו על פני שטח וכמות רחבים ככל האפשר? כבר לפני שתי שמיטות, בשנת תשס"א, הוא הוציא לאור קונטרס ראשון בהלכות שמיטה שניסה לשלב את שתי המגמות הסותרות האלו, קונטרס שהפך לכרך מרשים בשמיטת תשס"ח, ולכרך מהודר ומשובח עתה בשמיטת תשע"ה – עשרים וכמה פרקים מפורטים, מאוירים ומלווים בצילומים מרהיבים ומסבירים, שמנתחים את הלכות שמיטה כלליהן ופרטיהן באופן בהיר ומובן וקצר ולעניין, החודר לעומקי ההלכה וגם מתפרס על שטח רחב בה. בסוף הספר צורפו הוספות ועיונים, ומפתח מפורט. תאווה לעיניים!

תחומין ל"ד. קובץ הלכתי. אלון שבות, מכון צומת, תשע"ד. 496 עמ'. (02-9931442)
השנתון ההלכתי החשוב ביותר היום, 'תחומין', יצא לאור גם השנה כלול בהדרו, ובו כשישים מאמרים הלכתיים מאת תלמידי חכמים מפורסמים כמו הרבנים הרב יעקב אריאל, הרב בקשי דורון, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב אשר וייס, הרב יצחק יוסף, הרב רצון ערוסי ועוד, ומאת רבנים ואברכים וגם סתם יהודים בני תורה ויודעי ספר, העוסקים בכל מקצועות התורה. במדור 'אישות ומשפחה' נידונה בין השאר השאלה האם 'הפטנט ההלכתי' של הרש"ז אוירבך זצ"ל, לעקוף את בעיית 'העקרות ההלכתית' באמצעות שפופרת, ישימה הלכתית ומעשית; להפתעתי המחברים נאחזים בטענה הלא-מוכחת שקיימים סיכונים בטיפול ההורמונאלי הפשוט והנגיש לבעיה זו, ונכנסים לדוחק ההלכתי והמעשי של פטנט השפופרת הנ"ל ללא הצדקה משכנעת. העורך הראשי הרב רוזן מקדיש מאמר ארוך נוסף לסוגיית המושג 'גרמא' ושימושיו, וצבי רייזמן – איש עסקים ת"ח, שגם מימן חלק מהוצאת הכרך הזה – דן בשאלה שעומדת להיות אקטואלית: מה דין בשר העשוי מתאי גזע לגבי דיני כשרות, האם הוא נחשב כצאצא של תאי האב ודינו כדיניהם - או שהוא חסר זהות וכעפרא בעלמא ואינו לא בשרי ולא טרף? וכל זה רק טיפה מן הים ההלכתי המונח לפני המעיין בקובץ ההלכתי השנתי המכובד הזה, שלהפתעתי רק שני מאמרים עוסקים בו בענייני שמיטה.

שו"ת אבני דרך. שאלות ותשובות שהזמן גרמן בארבעת חלקי שולחן ערוך. חלק ו. מאת אלחנן נפתלי פרינץ. ירושלים, תשע"ד. 579 עמ'. (02-9998679)
ר"ג תשובות, ועוד קונטרס ובו עשרות הערות על ספרי הלכה שנדפסו בדורנו, נמצאים בספר עב-כרס זה, שיש בו שאלות ובירורים בכל חלקי השולחן ערוך. הכרך הראשון של שו"ת אבני דרך יצא לאור בשנת תש"ע, ובזריזות מופלגת הצליח המחבר, רב ומרביץ תורה בבית שמש, להשיב תשובות מנומקות לשואליו הרבים ולהדפיסן בכרך נוסף זה, הכולל גם מפתח מפורט לששת חלקי הספר. המחבר מדגיש בהקדמתו שמצד אחד ראוי בימינו להורות הלכה בכוחא דהיתירא ולא להחמיר על השואלים מעבר לשורת הדין, אך מצד שני יש להיזהר מלפרסם תשובות מקילות שעלולות לגרום לתקלה, כמו למשל כאשר לא יהיה ברור לכל לומד שהמקרה הנדון חריג ושונה ממקרים דומים אחרים, ושרק בו ניתן היה להקל ולא בזולתו – גם אם הוא דומה לו בצד מהצדדים. בכרך זה התשובות קצרות בדרך כלל, כאשר המחבר שומר על מינון מאוד מדויק ומאוזן בין הצגת השאלה בלשונו באופן ברור וממצה, הפניה למקורות ההלכה העוסקים בנידון, ביאור קצר של השיטות השונות בפוסקים הראשונים והאחרונים (כולל רבני דורנו), והכרעה הגיונית ושקולה לפי נסיבות העניין. כך השאלה הראשונה מראשית חלק אורח חיים עוסקת בשאלה הנפוצה של רמת הצורך להקפיד על אי הליכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים בקימה מהשינה, והאם עדיף ליטול ידיים במקום מרוחק יחסית - או בחדר אמבטיה קרוב שיש בו גם שירותים (עדיף במקום קרוב אם האסלה מכוסה; נוספו הערה מאת הגר"י ליברמן בעל משנת יוסף והערת הגר"א נבנצל), והשאלה האחרונה מחלק חושן משפט: האם טעות גוי מותרת הלכה למעשה, כאשר מעסיק גוי טעה בחישוב המשכורת באופן שאין סיכוי שיתגלה ולכן ודאי שלא יגרם חילול השם (מסקנתו: גם בזה"ז נוהג למעשה דין 'טעותו מותרת'). הרבה 'תורה שבעל פה' מאת גדולי רבני דורנו מכל החוגים משוקעת בין דפי הספר.

מה שנכון נכון

הקיק כתב:"מה נאכל בשנה השביעית" – היתר מכירה או אוצר בית דין. מהדורה מורחבת עם תוספות. הרב יהושע בן-מאיר. אפרת, המכון למחקר ולהלכה שע"י ישיבת שבות ישראל, תשע"ד. 347 עמ'. (http://www.ysi.org.il/shvihit.html)

http://www.daat.ac.il/daat/vl/benmeir-s ... mita01.pdf
ושם 247 עמ'.

הוגה ומעיין

תודה על הקישור לספר.
לשאלת מנין העמודים - לפו"ר נראה שהספר ב"דעת" הוא גירסה לא מעומדת של הספר (הדפסה לפידיאף מוורד, ותו לא) ואולי גם לא סופית.

בברכה המשולשת

ייתכן הגירסא בדעת היא של מהד' תשס"ח

מה שנכון נכון

בברכה המשולשת כתב:ייתכן הגירסא בדעת היא של מהד' תשס"ח

מדובר במהדורה החדשה.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » א' ינואר 11, 2015 7:58 pm

ספר כתם פז. פירוש על זוהר בראשית. חיברו הגאון רבי שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' ומקים עולה של תורה בטריפולי. מהדורה מתוקנת ומבוארת. ירושלים, תשע"ד. שני כרכים ראשונים (בראשית-וירא). (052-7681350)
רבי שמעון לביא גורש מספרד כילד עם בני משפחתו, גדל במרוקו והיה לאחד מגדולי רבניה. בהיותו כבן שישים התכוון לעלות לארץ הקודש ולסיים בה את ימיו, אך בעוברו דרך העיר טריפולי שבלוב פגש קהילה יקרה שהיה צורך לחזק בה את בדקי התורה והמצוות. במסירות נפש אמיתית זנח את תוכניתו הראשונה, ובמאמץ של שנים הביא לפריחה תורנית כבירה בעיר טריפולי ובאזור כולו, והמשיך בזה עד לפטירתו כשהוא בן מאה שנה. הוא היה גדול בנגלה ובנסתר, ובין השאר חיבר חיבור מקיף על הזוהר בראשית ושמות, אך רק הפירוש על בראשית יצא לאור אחרי שנים (ליוורנו תקנ"ה) והפירוש על שמות אבד. רבי שמעון לא הכיר את פירושי האר"י ותלמידיו, אך מצטט הרבה מדברי גדולי ישראל בדורות שלפניו. צאצאיו שומרי-מורשתו דאגו להדפסה חדשה שלמה ומתוקנת של הספר החשוב הזה, והיא נערכה עם הערות והשלמות ע"י הרב מנחם מקובר וצוות של רבנים.

מדרש חמדת ימים על התורה. בצירוף פירושיו על ההפטרות. מאת רבי שלם שבזי משתא. ערוך מוגה ומואר עפ"י כתבי יד המחבר והעתקות אחרות ע"י ציון בר מעוז. ירושלים, קרן שבזי, תשע"ד. חמישה כרכים. (08-9266769)
המשורר התימני הידוע רבי שלום שבזי (רש"ש), ליתר דיוק - רבי שלֵם שבזי-משתא, חי בדרום תימן לפני כארבע מאות שנה. הוא ידוע בעיקר על שם שיריו ופיוטיו שמהווים עד היום חלק משמעותי מתרבותה ויהדותה של עדת תימן, אך הוא כתב גם ספרים רבים בנגלה ובנסתר, ובין השאר את הספר המדרשי 'חמדת ימים' שבו לקט נפלא של מדרשים ופירושים בפשט ורמז ודרש וסוד וגימטריות וראשי תיבות וכוונות ודברי מוסר והתעוררות ונחמות-גאולה ועוד ועוד, חלקם מקורם בדברי חז"ל שלא נמצאים בספרים אחרים (אין כמובן קשר בין ספר זה לבין ספר המנהגים הקבלי האנונימי הידוע 'חמדת ימים'). הספר הועתק פעמים רבות מאוד, עד שכמעט כל ספרייה של משפחה תורנית בתימן כללה בתוכה גם כתב-יד אחד לפחות של מדרש חמדת ימים, אך נדפס לראשונה ע"י הנוסע והחוקר התורני הידוע רבי יעקב ספיר רק בירושלים תרמ"ג. שנים רבות טרח רבי ציון בר מעוז ממבוא מודיעים לההדיר את הספר במדויק על פי המהדורה האחרונה שכתב המחבר, ולצורך זה אסף עשרות כתבי יד וצילומיהם, חיפש מקורות והדגיש חידושים והשווה נוסחאות. כבן למשפחת תעיזי, מיוצאי העיר תעֵז שבדרום תימן סביבה פעל רש"ש ובה מנוחתו כבוד, ראה המהדיר חובה לעצמו להנגיש לציבור את החיבור החשוב הזה, להתקין את ביאוריו וחידושיו ודרשותיו על פי סדר פסוקי התורה, ולהדפיסם סמוך ונראה לנוסח המקרא עם התרגום ורש"י, בתוספת פירושי רש"ש על ההפטרות; וכך בפעם הראשונה נמצא מדרש יקר זה מבואר ומתוקן בהישג ידו של כל אדם. המהדיר גם הקדים מבוא מקיף על הספר ועל המחבר ועל דרכו הפרשנית ותולדותיו (עד לרבי פרחיה עשר דורות לפני רש"ש הגיע!), והוסיף מפתחות ונספחים, מלאכה וחוכמה.

אורות הקודש. חכמת הקודש. סדרים א-ד. עם ביאורים מאת הרב זאב סולטונוביץ'. הר ברכה, תשע"ד. תמא עמ'. (02-9709588)
גם אחרי פרסומם של כרכים רבים מתורת מרן הרב זצ"ל מתוך פנקסיו המקוריים – עדיין לא נמר טעמם של כרכי 'אורות הקודש' הוותיקים שסודרו ונערכו ע"י תלמידו המובהק 'הרב הנזיר' רבי דוד כהן זצ"ל. עיקר הספר סובב סביב הקודש בגילוייו השונים, אך לא תמיד ניתן בקריאה חטופה לרדת לסופם של דברים, במיוחד כאשר הם מבטאים שיטה רוחנית שלמה. הרב סולטנוביץ' לומד כבר שנים רבות עם חברים מקשיבים בישיבת 'הר ברכה' ובמקומות נוספים את דברי קודשו של הרב זצ"ל, ותלמידיו ערכו את הדברים שבעל-פה בכתב, סידרו העירו והשלימו, וכך יצא לאור הכרך הראשון העוסק בחכמת הקודש כלול בהדרו, לאחר שלושה כרכים שביארו חלקים מספר 'אורות'. אחרי כל פיסקה מדברי מרן הרב מובאות הערות הרצי"ה והרד"ך, ואחריהם ביאוריו של הרב סולטנוביץ' עצמו בשפה ברורה ונעימה.

גמרא סדורה. מסכת מגילה. מהדורה מנוקדת, מפוסקת, מחולקת לסוגיות ולפסקאות עם פירוש רש"י. עתניאל, עמותת 'וכל בנייך', תשע"ב. 241 עמ' + לב דפים. (052-6071122)
הרב דניאל ברק ווינט מחנך את תלמידיו ללימוד מדוקדק והבנה מלאה של החומר הנלמד בגמרא, ומגיש לפניהם את דף הגמרא באופן שמגרה את הלומד בו להיכנס לעומקו של ים התלמוד. לפני הכניסה ל'ים' נראה התלמוד באמת כמו ים גדול, אפילו מרתיע – טקסטים ארוכים ורציפים, לא מפוסקים ולא מנוקדים, והים רועש וגועש... בעזרת מערכת שלמה של כלי עזר הרב ווינט מקל על הלומד-המתחיל לעבור את מכשולי הכניסה ל'ראש' התלמודי ולסגנון המיוחד של הגמרא, בין השאר בכך שהפרק מחולק לסוגיות (כל סוגיא מתחילה בעמוד חדש, כפי שהתכווין לעשות ר' יהושע בועז ב'נר מצוה' וספר חיקור דינים ולא עלה בידו) והסוגיות לפיסקאות, והכל מנוקד ומפוסק ומודגש. הרב ווינט עושה שימוש רב בהדגשות של שמות האומרים ושל הציטוטים שבתוך הטקסט התלמודי בצבעים שונים ובקיטוע מדויק לפי תוכן הפיסקה. הערות קצרות על כל דף ומילון מונחים על כל המסכת נוספו בסוף הכרך, כשכנספח נמצאת גם המסכת כפי שהיא בדפוסים הרגילים, כדי לתת לתלמיד להשוות ולנסות את כוחו בגמרא 'רגילה'. החומר כולו, שש מסכתות שלמות וכעשרה פרקים בודדים בינתיים, נגיש באינטרנט למורים המעוניינים בו כקובצי וורד לצורך הוספת הערות והפניות ושאלות וגופנים שונים כל מורה לפי דרכו בכיתתו, והכל נעשה לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה.

תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה ומסכת מועד קטן 'רינת שושנים'. עם הערות, הארות ומראי מקומות 'אעירה שחר'. נערך ונסדר ע"י חגי רוזנברג. פתח תקוה, תשע"ד. כמאתיים עמ'. ([email protected])
כרך נוסף ממפעלו של הרב חגי רוזנברג, תלמיד ישיבת ההסדר בשעלבים. פירושו על הירושלמי פסחים יצא לאור לפני כשנתיים. דרכו של הירושלמי לקצר בלשונו בעיקר במעברים שבין משפט למשפט, וכה חסר לצד העמוד פירושו של רש"י... גם היעדרה של מסורת פרשנית רצופה גורמת לעיתים קרובות להבדלים עצומים בין מפרש למפרש בהבנת פשט התלמוד הזה, וכל אלו מרחיקים את הלומדים מתלמודה של ארץ ישראל. ב"ה קמו בימינו גואלים לתלמוד זה, ואליהם מצטרף הרב חגי רוזנברג, שלמרות גילו הצעיר הוא מפלס לעצמו דרך משלו בפרשנות הירושלמי, דרך שיש בה פשטות ובהירות, נעימות וחדות, גם כאשר הוא פוסע בעקבות מפרשים אחרים (בענייני קודשים וטהרות בעיקר בעקבות פירושיו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א) וגם כאשר הוא בורר לו את דרכו ביניהם. תרגום הגמרא נמצא בחלק העליון של עמוד הביאורים שנוסף לצד עמוד התלמוד ה'קלאסי', וההערות וההשלמות 'אעירה שחר' נמצאות בחלקו התחתון, והדברים שלמים ומתוקנים. הרב חגי משתמש הרבה בפירושו הנפלא של הרב יששכר תמר זצ"ל לירושלמי.
בתחילת התלמוד למסכת חגיגה מובאת ברייתא שבה שואל רבי יהושע את תלמידיו 'מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום', והם משיבים לו בענווה 'הכל תלמידיך, ומימיך אנו שותים', ורק אחרי שעמד על דעתו הם מספרים לו מה חידש ר"א בן עזריה. להסבר הדו-שיח הזה מובאת פיסקה ב'ספר חסידים' שלא ראוי לתלמיד לכבד ולשבח את רבו בפני רב אחר, ובוודאי שאין לעשות כך כאשר הרב (ר"א ב"ע) הוא עצמו תלמיד הרב השני (ר' יהושע); ולכן, מסביר המחבר, התלמידים סִִפרו לר' יהושע את חידושי ראב"ע רק אחרי שעמד על כך שהם יאמרו לו אותם.

הפָכים במקרא ובלשון חכמים. אילן חיים-פור. הפכים בלשון הקודש לאור המקורות, לסדר פרשת השבוע, הנ"ך וספרות החכמים ז"ל. מורשת, תשע"ד. תנא עמ'. (04-9999190)
המחנך הרב אילן חיים-פור מצא בקעה וגדרהּ. לתיבות רבות בלשון הקודש משמעויות הופכיות-משלימות, וכמעט שאין פרק בתורה שלא תמצאנה בו מילים הראויות להתבוננות מן הפן הזה. כך למשל בפרשת שופטים 'לעבור ברית' פירושו להפר את הברית ('אשר יעשה הרע בעיני ה' אלוקיך לעבור בריתו') – אך אותו ביטוי בראש פרשת ניצבים 'לעוברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו' כוונתו דווקא להיכנס לברית! הלא דבר הוא? וכן הוא ב'חובר חבֵר' שהוא מכשף – מול המובן הרגיל של התיבה חָבֵר, שהיא אף כינוי לת"ח. ואין צריך לומר שהתיבה 'כי' בפסוק 'כי האדם עץ השדה' רוויה במשמעים הנוגדים זה את זה ובמחלוקת פירושה נחלקו קדמונים. וכך הוא לא רק בתנ"ך, אלא גם בחז"ל: תורף (=עיקר) ותורפה (מקום החולשה), גידור שהוא גדר והגנה על הקיים – וגם קציצת תמרים לצורך אכילתם, לסרב כמשמעו – וגם להפציר ולבקש, ועוד מילים רבות זהות שמשמעיהן הפוכים במעין היפוכים משלימים. ספר לעיתים עמוק ולעיתים אף משעשע, העוסק בפן אחד של נפלאות לשון הקודש.

הוֹרֵיתָ דֶרֶךְ תְּשׁוּבָה. מקורות ללימוד והרחבה לסוגיות מרכזיות בספר "אורות התשובה" לראי"ה. אלעד בֶּרֶנד. שעלבים, 'משעול', תשע"ד. 92 עמ'. (08-9276520)
כל מי שעיין אפילו פעם אחת בספר 'אורות התשובה' כבר חש והרגיש שהמושג 'תשובה' אצל הרב קוק זצ"ל אינו רק חזרה למוטב, אינו רק תיקון של קלקולים, אלא השלמה וחזרה למקור הקדום והשלם של כל המציאות, החומרית והרוחנית, הבחירית וזו שאינה ברשותנו ובאחריותנו. חוברת זו באה לסייע ללומד המעמיק להגיע לעומק הבנת דבריו של מרן הרב בעזרת מקורות ומבואות והדגשות ונספחים, מלאכה מושלמת של הרב ברנד שליט"א, איש תורה ואיש ספר המלמד בישיבת ההסדר בשעלבים.

קוצ'יק. רחמים מלמד-כהן. 104 עמ'. ([email protected])
ד"ר רחמים מלמד ידוע בעיקר כדמות פלא, שכבר שנים רבות מתקשרת עם העולם בעזרת עפעף של עין אחת, וחיה חיים שלמים ומלאים ופוריים בתוך גוף שהמר שד-י לו מאוד. לפני כעשרים שנה פגעה בו מחלת שיתוק, וכבר חמש עשרה שנה שהוא משותק בכל גופו. והנה זה פלא, בשנים קשות אלו הספיק להוציא לאור כחמישה עשר ספרים ואלבומים מסוגים שונים, להציג תערוכות ברחבי העולם, ולהיות בקשר דוא"לי עם אלפי חברים ומעריצים. בימים אלו יצא לאור ספרו החדש 'קוצ'יק' ('קטן' בפרסית), ובו תיאור דמותו המיוחדת של אביו הרב יעקב מלמד-כהן זצ"ל, מחנך וחלוץ, איש רוח ותלמיד חכם, המבוסס בעיקר על יומן שכתב אביו במשך כמה שנים כאשר היה בן עשרים פלוס, בשנים שלפני הקמת המדינה. בלשון עגנונית מתנגנת מספר רחמים על מאבקיו של אביו אותו הוא מעריץ ובצדק, על הצלחותיו ועל כישלונותיו, על ימי שמחה וימי צער, כולם ברקע האירועים העולמיים והיהודיים הסוערים של אותה תקופה. במקביל יצא לאור גם לוח שנה ובו ציורים ואיורים של רחמים מלמד עצמו ושל ציירים אחרים, מרגש ונוגע ללב. ברכה לעוד שנים רבות, פוריות ושמחות, לאיש הפלא רחמים מלמד-כהן, שיזכה עוד לשמוח ולשמח, ללמוד וללמד, לכתוב ולצייר ולפרסם כיד ה' הטובה עליו.

וְכָל-גֶּיא יִנָּשֵׁא. נובלה היסטורית בהשראת סיפור חייו של הרב יוסף גנאסיא זצ"ל. יוסף שרביט. אזור, ספרי צמרת, תשע"ד. 89 עמ'. (050-6816370)
הרב יוסף גנסיה זצ"ל נפטר בשנת תשכ"ב. הוא היה דמות מיוחדת במינה בין חכמי אלג'יריה, ששילב בתוכו תלמיד חכם מן הדור הישן - ומשכיל עברי, סופר ובלשן, מחנך ואיש רוח. הוא שימש כרב ודיין בעיר קונסטנטין, הספיק לחבר כמאה וארבעים [!] חיבורים, והיה נערץ על תלמידיו ובני קהילתו. ד"ר יוסף שרביט, מורה, חוקר ומרצה מקרית ארבע, החליט לתאר את דמותו על רקע התקופה, כאשר הספר כתוב בגוף ראשון כאילו הרב גנסיה כתבו בעצמו; גם התיאורים הביוגרפיים וההיסטוריים מעורב בהם קב חומטין של דמיון, המשלים את המציאות ומצייר אותה בצבעים טבעיים. התוצאה היא סיפור היסטורי-ספרותי-משפחתי מרתק, המעלה לפנינו מן השכחה דמות גדולה שמעשיה מרשימים וכוונותיה טהורות ושפעליה הטילו את חותמם על רבים.

עמודים בתולדות הספר העברי. בשערי הדפוס. יעקב שמואל שפיגל. ירושלים, תשע"ד. 502 עמ'. ([email protected])
זהו העמוד השלישי, וכנראה לא האחרון, של הסדרה המיוחדת 'עמודים בתולדות הספר העברי'. אחרי הכרכים שעסקו בכתיבה והעתקה ובהגהות ומגיהים, שכללו אוצר בלום של ידע על פרטים וכללים בתולדות המחברים והכותבים והמעתיקים והמגיהים והחיבורים והכתיבות וההעתקות וההגהות לכל סוגיהם ומיניהם כחלק מהתפתחות התורה שבע"פ והעברת המסורת מדור לדור, הגיע הזמן לעיסוק טכני-לכאורה בשערי הספרים. המכיר את המחבר ואת ספריו לא הופתע כלל שנושא זה עשוי לפרנס אצלו ספר בן חמש מאות עמודים, והוא כולל, חוץ מאשר תיאור התפתחותם של שערי הספר בדפוסים (בכתבי היד לא היו שערים), גם עשרות עמודים על דרך כתיבת שם המחבר, ומכאן על גיל המחבר – מחילוקי הדעות בחז"ל מאיזה חכם ראוי ללמוד ועד תקנת פראג בעניין הגיל המינימלי לפרסום דברי תורה, על תארי המחברים ועל המרבים והממעטים בהם, על היחס למחברים שיצאו לתרבות רעה, על שמות החיבורים - כולל שמות שאינם ראויים, שמות מטעים, ספרים בעלי שני שמות ועוד, על דרך כתיבת תאריך ההדפסה, על דרך כתיבת קיצורים וראשי תיבות ועל ההתנגדות לשימוש בהם, על אופן כתיבת המספרים בספרים, על צורות האותיות השונות, פרק חשוב על כללי ניקוד ופיסוק לאורך הדורות, על תבנית העמוד – 'חלונות' להגהות, 'דיבורים מתחילים', ספרים מְרובי פירושים, צירוף דברי כמה מחברים בספר אחד, הכותרות לסוגיהן, ועוד ועוד, כמות עצומה של ידע, עם מפתח מפורט למציאת כל נקודה דרושה. כל הברכות לפרופ' שפיגל על הסדרה הזו ועל שאר חיבוריו, יזכה להתחיל ספרים רבים ולסיימם.

אלי_ש · הודעהעל ידי **אלי_ש** » א' ינואר 11, 2015 8:59 pm

ייש"כ על הסקירה.

הקיק כתב:גמרא סדורה. מסכת מגילה. מהדורה מנוקדת, מפוסקת, מחולקת לסוגיות ולפסקאות עם פירוש רש"י. עתניאל, עמותת 'וכל בנייך', תשע"ב. 241 עמ' + לב דפים. (052-6071122)
הרב דניאל ברק ווינט מחנך את תלמידיו ללימוד מדוקדק והבנה מלאה של החומר הנלמד בגמרא, ומגיש לפניהם את דף הגמרא באופן שמגרה את הלומד בו להיכנס לעומקו של ים התלמוד. לפני הכניסה ל'ים' נראה התלמוד באמת כמו ים גדול, אפילו מרתיע – טקסטים ארוכים ורציפים, לא מפוסקים ולא מנוקדים, והים רועש וגועש... בעזרת מערכת שלמה של כלי עזר הרב ווינט מקל על הלומד-המתחיל לעבור את מכשולי הכניסה ל'ראש' התלמודי ולסגנון המיוחד של הגמרא, בין השאר בכך שהפרק מחולק לסוגיות (כל סוגיא מתחילה בעמוד חדש, כפי שהתכווין לעשות ר' יהושע בועז ב'נר מצוה' וספר חיקור דינים ולא עלה בידו) והסוגיות לפיסקאות, והכל מנוקד ומפוסק ומודגש. הרב ווינט עושה שימוש רב בהדגשות של שמות האומרים ושל הציטוטים שבתוך הטקסט התלמודי בצבעים שונים ובקיטוע מדויק לפי תוכן הפיסקה. הערות קצרות על כל דף ומילון מונחים על כל המסכת נוספו בסוף הכרך, כשכנספח נמצאת גם המסכת כפי שהיא בדפוסים הרגילים, כדי לתת לתלמיד להשוות ולנסות את כוחו בגמרא 'רגילה'. החומר כולו, שש מסכתות שלמות וכעשרה פרקים בודדים בינתיים, נגיש באינטרנט למורים המעוניינים בו כקובצי וורד לצורך הוספת הערות והפניות ושאלות וגופנים שונים כל מורה לפי דרכו בכיתתו, והכל נעשה לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה.
[/b]

כתובת האתר:
http://www.gemara.org.il/

פורום אוצר החכמה

מי מחובר