הב"ח בהל' תפילין (או"ח סי' כ"ו) כתב, וז"ל :
"כתב האגור נמצאו שלשה דינים בספר הזוהר בענין ציצית ותפילין מה שאינו נמצא בכל הפוסקים הנמצאים בינינו. האחד שכתוב שם (במדבר קכ ב) שאיסור גדול הוא מי שמניח תפילין קודם לבישת הציצית. השני (שם) שצריך שילבש תפילין של יד מיושב ושל ראש מעומד. והשלישי (פנחס רלו ב) שצריך שיקרב היו"ד שברצועה של יד אצל הבית של יד בקשירתו ומי שמרחקו ירחקו חייו ממנו ולשלשתן יש טעם גדול מצד הקבלה וכו' עכ"ל בסימן פ"ד. ומה שכתב שצריך שיקרב היו"ד וכו' כתבו ב"י בסימן כ"ז (עמ' עח ד"ה בספר) דאיתא בזוהר פרשת פנחס. ועוד דין רביעי נמצא לשם דמי שמניח תפילין בתפילת מוסף חייב מיתה:
האם למאן דהו ידוע איפה מקור דברים אלו בזוה"ק ?
(בטור מהדו' שירת דבורה ומהדו' הדרת קודש לא ציינו מקור בזוה"ק לדין רביעי זו שבדברי הב"ח)
לפלא שאף אחד מהפוסקים אינם מביאים דברי הב"ח ודברי הזוה"ק אלו, כולל חתנו הט"ז שמאריך בביאור מנהג אשכנז לחלוץ התפילין למרות שאומרים נקדש ולא כתר ואינו מציין לדברי חמיו שלדעת הזוה"ק מי שמניח תפילין במוסף חייב מיתה, וללא קשר לאמירת כתר למנהג ספרד, וכן לא מצינו לדברים אלו בדברי המלקטים המאוחרים, וכן במשנ"ב לא הביא דברי הב"ח.
וה"ה בדברי המקובלים והפוסקים המביאים דעת המקובליםבכולם מבואר טעם חליצת התפילין קודם מוסף בגלל קדושת כתר שבחזרת הש"ץ, ולא מצאתי מי שיבאר טעמא דהוא ע"פ דברי הזוה"ק שהביא הב"ח שמי שמניח תפילין במוסף חייב מיתה, דמה"ט צריך לחלוץ התפילךין קודם תפילת הלחש דמוסף.
והוא פלאי.