הודעהעל ידי ברוך ברגר » א' נובמבר 23, 2014 1:56 pm
כתבה נרחבת על הגאון זצ"ל
אבל כבד ירד עם צאת השבת על עולם
התורה והישיבות בהגיע הבשורה המרה על
הסתלקותו של הגאון רבי יצחק ברנשטיין
זצ"ל, מראשי ישיבת 'כנסת חזקיהו' כפר
חסידים ומגדולי מרביצי התורה בצפון
הארץ, שנפטר לאחר ייסורים ומכאובים
קשים שקיבל באהבה בתקופה האחרונה.
בהסתלקותו נפער חלל גדול בעולם
הישיבות, שכן הגר"י זצ"ל נודע כגאון אדיר
בכל מכמני התורה, ועובד ה' שיראתו קודמת
לחכמתו, ולצד זאת כאחד מטובי מרביצי
תורה שהעמיד לגיונות של תלמידים בקרן
אורה, מהם מכהנים פאר כראשי ישיבות
ור"מים בכותל המזרח של הישיבות הק'
בארץ ישראל ומחוצה לה.
הגר"י זצ"ל נולד ביום ו' טבת תרצ"ו לא־
ביו הרה"ג ר' חיים ברנשטיין זצ"ל. בתחילה
למד בישיבת כפר הרואה, וכבר באותם
ימים התנכר הנער שעתידו לפניו. התמדתו
הגדולה היתה לשם דבר, והכל הועידו אותו
לגדלות ונצורות.
נפשו השוקקת לא ידעה שובע, ובהיותו
נער בן 16 עבר ללמוד בישיבת 'כנסת חזקיהו'
ששכנה באותן שנים ביישוב זכרון יעקב, שם
נקשר למורו ורבו ראש הישיבה הגאון רבי
נח שימנוביץ זצ"ל, והמשגיח הגאון הצדיק
רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בעל 'לב אליהו',
שקרבו אותו ביותר ורכש מהם מלא הטנא
תורה ומוסר. במשך כל ימיו היה מתרפק
בזכרונות הוד מהליכותיהם והנהגותיהם,
והיה מעביר ברטט דברי תורה ושיחות מוסר
שזכה לשמוע מפיהם באותן שנים.
בר"ח אייר תשט"ו עברה הישיבה למ־
שכנה הקבוע ביישוב כפר חסידים, ומאז
ועד תקופת מחלתו לא מש מהיכל הישיבה,
כשהוא עומד על משמרתו כנער צעיר בה־
גיעו עם שחר קודם התפילה בבוקר להתחיל
התפילה במתינות, ואינו מוותר על סדרי
הישיבה הקבועים תמידין כסדרם בוקר
צהריים וערב, כשרק בסדר הלילה היה צולל
במעמקי התלמוד בביתו בסמיכות לישיבה.
עוד בתקופת בחרותו, לצד היותו עילוי
מופלג ושקדן מופלא, נודע ביראת שמים
וגינוני קדושה שניכרו בו מגיל צעיר, סיבה זו
הביאה את ראשי הישיבה לבחור בו כשליח
ציבור לעיתים קרובות במועדי קודש ואף
בימים הנוראים, היה זה לפי הוראת הגר"א
לופיאן זצ"ל, שאמר שרבי יצחק הוא קדוש
וטהור, ואין ראוי ממנו לעבור לפני התיבה.
בהגיע לפרקו נלקח כחתנו של הגאון
רבי שלמה מישקובסקי זצ"ל, בנו של הרב
חזקיהו יוסף זצ"ל על שמו נקראת הישיבה
'כנסת חזקיהו'.
תור הזהב במסכת חייו החלה כשה־
חל להרביץ תורה בהיכל הישיבה בכפר
חסידים. שיעוריו הפכו לשם דבר בעולם
התורה והישיבות. לימים אף החל למסור
'שיעור כללי' בהיכל הישיבה לצד שאר
ראשי הישיבה בראשם הגאון רבי דוד יצחק
מן זצ"ל.
מסירותו עבור תלמידיו לא ידעה גבול,
ניחן בחוש מיוחד לפתור סוגיות סבוכות
ולהסביר אותם בבהירות עד שהיו הדברים
מאירים כשמש. על כל שאלה שהיה נשאל
היה עונה בבהירות ובשכל ישר, וכל הסבר
שלו נתפס היטב במילות התוספות או רש''י.
יחסו אל כל בחור היה כיחס אב אל בנו. היה
יכול לחזור על תשובתו כמה פעמים עד
שבחור היה מבין את הסוגיה כראוי. באהבה
ללא סוף עמד על גידולו של כל בחור ובחור
באופן אישי וצמוד ונשא אותו על לוח לבו
בכל עת.
עצם אישיותו ודמותו עשה רושם עז
על כל הבחורים והיה מודל לחיקוי. במשך
שעות רבות היה יושב על מקומו וקולו
הערב בלימוד הש"ס היה מהדהד בהיכל
הישיבה, ומכניס את הבחורים כולם לאוירה
המתאימה.
לצד הרבצת תורה בישיבת 'כנסת
חזקיהו', קנה את מקומו בכותל המזרח
של הקהילה החרדית ברכסים והיה נחשב
מגדולי המשפיעים בה ושותף
להכרעה בכל שאלה ציבורית
העומדת על הפרק.
למעלה מיובל שנים שימש
בעל התפילה הקבוע בימים
הנוראים בהיכל הישיבה, וב־
קולו מעורר הלבבות היורד
לחדרי בטן עורר את לבות
קהל המתפללים. במשך שנים
רבות שימש בעל תפילה בכל
תפילות הימים הנוראים למן
ה'אשרי' ביום א' דסליחות, ועד
לתפילת נעילה של יום כיפור.
תפילותיו המעוררות עשו רושם
כביר, ובוגרים רבים היו נוסעים
להתפלל בהיכל הישיבה בימים
הנוראים, כדי לשמוע את תפי־
לותיו המעוררות שיצאו מלב
טהור. השנה עוד ניגש לפני
העמוד לתפילת ראש השנה
ביום הראשון, לאחר מכן נחלש,
ולאחר יום הכיפורים כרע על
משמרתו בעבודת הקודש.
בתקופה האחרונה חלה
במחלה קשה תלמידיו הרבים
קרעו שמים בתפילות ובתחנו־
נים, גדולי ישראל הורו בקריאה
מיוחדת להתפלל לרפואתו, ואף
הוסיפו לו את השם יחיאל. אך
מן השמים נגזרה הגזרה, ושעה
קלה קודם יציאת השבת החזיר
את נשמתו הטהורה ליוצרה
בבית החולים רמב"ם בחיפה שם
היה מאושפז בתקופה האחרונה,
כשבחירי תלמידיו ובני מש־
פחתו עומדים סביב למיטתו
וקוראים פסוקי קר"ש וייחוד
הבורא.
עם צאת השבת התפשטה
הבשורה הקשה בהיכל הישיבה
וביישוב התורני ברכסים, ובקרב
המוני תלמידיו בכל אתר ואתר
שביכו על האבידה הגדולה
בסילוקו של רבם ומאורם.
הותיר אחריו את זוג' הרבנית
החשובה תחי' שעמדה לימינו
כל השנים במסירות נפש למען
יוכל להרביץ תורה כשאיפתו,
וכן דורות ישרים מבורכים בנין
וחתנין רבנן, כולם מרביצי תורה,
נכדים ונינים, ההולכים כולם
בדרכו ומורשתו שהותיר אחריו
ברכה.