לגבי חשמל אין זה כל כך שאלה, מפני שהמשנה ברורה מיעט מאד להביא מעניינים שנתחדשו בדורו שלו ממש וטרם נכתבו בספרים או נידונו כדי צרכם (ולא אבין כוונתך באמירה "אמנם הדעות היו דכמו אש ממש הוא", כי באותו דור היו הרבה דעות לגבי חשמל). והרי ידוע שגם כשהוא מדבר על מנהגים, בד"כ העניין מועתק מן הספרים. אבל על מצות מכונה זו יותר שאלה, מפני שהפולמוס עלה בדור שלפני כתיבת המשנ"ב. אבל על כל פנים ודאי שמשתיקתו אי אפשר להסיק כלום.
נ.ב. איפה הזכיר את תעלת סואץ?..
_________
כדי להשלים הדברים, אציין כבר דנו בזה לכאן ולכאן (אך לא עד כדי מיצוי) באשכול נפלא ב'אותו פורום ימח שמו', ואצטט בקיצור לטובת בעלי הנתיבים:
י_לבנוני:
היכן מצינו שהמשנ"ב הכריע במחלוקות של הדורות האחרונים, שלא בא זכרן בספרי הפוסקים שעליהם בנה ויסד את פסקיו במשנ"ב?
לענין שרויה, אולי היתה לו "בעיה" אישית, שהגר"א אכל שרויה אבל בעל המשנ"ב לא אכל.
צורף_כסף:
הנה עלה בחכתי שתיים בהלכות שבת. א. בביאור הלכה סימן שט"ו סעיף ח' ד"ה טפח-בענין מטריה בשבת...
ב.בענין לצאת לרה"ר בשעון כיס, מובא גם בבה"ל (איני זוכר כעת איה מקומו), דמביא מגדול אחד שהתיר (מצאתי כשלמדתי זאת שהכוונה להגרי"ש נטנזאטון ב' שו"ת שואל ומשיב), והוא מאריך לאסור.
אלייעזר:
צורף. הביאור הלכה המבוקש על ידך הוא בסימן שא ד"ה "בזה להתיר"
עכ"פ לשאלת הקיסר יר"ה, וודאי שהח"ח לא ראה עצמו מוכרח לפסוק בשאלות אקטואליות אלא לאסוף ולהכריע בשאלות הידועות והמצויות. ועד שאתה דן על המצה הנעשית במכונה תדון על שאלת האלקטר"י בכלל שהדהדה כבר בזמן חיבור המשנ"ב והיא שאלה אקוטית הרבה יותר. ולא עברה את מפתן ספרו.
מוישה_גרוס:
מסתבר שהח"ח אחז שאפילו אם יש מקום להמנע מאכילת שרויה (ש'חסידי עולם' אכלוה, כלשון היעב"ץ ) אי"ז אלא חומרא ופרישות גדולה ולפיכך לא הביא זאת בספרו.
וממקום שבאת ללמוד שלא אכל, שם מסופר שכשהתארח באיזה מקום אכל כדי שלא יפגע במארח (ולא ראה צורך לעשות התרת נדרים או שהתנה בתחילה כמ"ש בשע"ת שם או שאחז שא"צ התרה כמו שביאר סיפור זה בציץ אליעזר באיזה מקום).
סיפור כזה לא יתכן על מי מצדיקי החסידים שנמנעו מאכילת שרויה, וכיון שאין לחשוד שהח"ח ידע יותר מהם על חשיבות וחומר מצוות שבין אדם לחבירו, עכצ"ל שאחז שאין כאן אלא סלסול וחומרא מופלגת.
ולכל אלפי השואלים, וכי המ"ב לא מביא חומרות וזהירויות בספרו, אשיב שעדין לא מצאתי את כלי המדידה להבחין עד איזה חומרות ראה המ"ב לנכון להביא ומה כבר בגדר חומרא יתירה שלא כלל בספרו אף שאולי נהג בהם בעצמו.
צלצח:
א. מסופר על ר' שלום בלזר, כי אמו התישבה לאכול עמו תבשיל בקערה אחת ושרתה מצתה בקערה, והמשיך לאכול עמה מן הקערה.
ב. איני יודע מי ידע יותר, או מי גדול ממי, אך ברור שאין להשוות הזהירות הדקדקנית של הח"ח בעניני בין אדם לחברו לזהירותם של כל השאר, חסידים וליטאים כאחד.
אליהוא:
מוישה_גרוס כתב: "וממקום שבאת ללמוד שלא אכל, שם מסופר שכשהתארח באיזה מקום אכל כדי שלא יפגע במארח (ולא ראה צורך לעשות התרת נדרים או שהתנה בתחילה כמ"ש בשע"ת שם או שאחז שא"צ התרה כמו שביאר סיפור זה בציץ אליעזר באיזה מקום)."
בספר "שיחות החפץ חיים - דוגמא מדרכי אבי" מאת בנו של הח"ח [המהדורה שבידי ת"א תשכ"ח] עמ' ל' אות ח' "מקרה קרה בהיותי עוד נער התארח אצלנו אורח נכבד וזקן דוד אמי ליום אחרון של פסח ועשו לכבוד חרעמזלאך, וטעם גם הוא בשביל כבודו". ומעתה יש לומר כי רק באחרון של פסח התיר לעצמו. [ולכן אין ראיה ממה שלא עשה התרת נדרים], אך ממוצא הדברים אנו למדים כי ב"ב אכלו שרויה וע"כ דלא היה אלא חומרא בעלמא.
ומ"מ כידוע מנכדיו הרבה מנהגים נהג אחרת ממש"כ בספרו, רובם ע"פ הגר"א וכמנהג בית אביו, וכמו רבים מגדולי ליטא וכמש"כ בספר הצדיק ר' שלמה (לתלמידו ר"ש בלוך ירושלם תש"ן ע' מ"ד) כי החפץ חיים "החשיב עצמו כתלמיד בית מדרשו של הגאון ז"ל והתנהג בכל מנהגי הגר"א ז"ל עכ"פ שלא ברבים".
ויתכן שהתחיל לנהוג בחומרא זו קודם שידע דעת הגר"א בזה ואח"כ היה קשה לו להפסיק, וכמו שאירע להגאון האדר"ת לענין תפילין דרבינו תם כמש"כ בספרו.
כמדומני שבספר זה מתייחס גם למה שלא התעסק בשאלות החדשות אך אינני מוצא כעת וכנראה המהדורה שבידי מקוצרת.
ובכל אופן שאילת המטריה [ה"ה הפאראס"ל או פאראפליי"ע דבני אשכנז או האומבריל"ה דבני ספרד] איננה נידון חדש אלא נידון באחרונים מזמן הנוב"י המכתם לדוד (פארדו) והמאמר מרדכי והחת"ס כמו שמובא בביאור הלכה שם ועוד רבים.
אלייעזר:
ספר תולדות הח"ח הנ"ל [עמ' כד] מספר ר' לייב כי אביו נמנע מלהכניס מילי דחסידותא בספרו וסמך על הבאה"ט והשע"ת שהביאום.