עליה להר הבית

[אלי כהן]

כתב ידו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאוסר עליה להר הבית בזמן הזה:

והנה כתי"ק של הגרי"מ אליהו זצ"ל שבו כותב, שפרט "למקום הקודש והמקדש" (אשר הכניסה אליו אסורה לכולם), יש "עוד מקומות", אשר למרות ש"הכניסה" אליהם "אסורה" על "העכו"ם" שעליהם "גזרו" חז"ל להיחשב "כזבים" (אלמא מיירי במקומות על הר הבית), מ"מ למקומות אלו "מותר לישראל טהור להכנס ואפ' בזמן הזה".

[משולש]

הוא לא כותב שאנחנו יודעים איפה המקומות האלו שמותר לישראל להכנס.
(כולם מודים שיש מקומות שמבחינה עקרונית מותר לישראל להכנס, רק שאוסרים בגלל שלא יודעים איפה הם).

[אלי כהן]

הוא לא כותב שאנחנו יודעים איפה המקומות האלו שמותר לישראל להכנס.
(כולם מודים שיש מקומות שמבחינה עקרונית מותר לישראל להכנס, רק שאוסרים בגלל שלא יודעים איפה הם).

סיעת המתירים יטענו כנגדך: "לא יודעים" מאן דכר שמיה? אין לזה שום רמז בדברי הגרמ"א. כשלומדים את מסכת מידות אז יודעים, ומי שעדין לא יודע - אז שיישב וילמד - עד שיידע, שהרי בדיוק בשביל זה ניתנה לנו מצוות תלמוד תורה - ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ובמיוחד לא משמע ש"לא יודעים" - ממה שטרח הגרמ"א להוסיף את המילים "שמותר לישראל טהור [ר"ל שנטהר ע"י טבילה] להכנס ואפ' בזמן הזה", דמשמע שדן מבחינה אקטואלית (ולא רק "מבחינה עקרונית" כלשונך), כי אחרת, למה טרח להוסיף "בזמן הזה".

וראה עוד בפירוט את ההצעה האקטואלית שכתב הגרמ"א במכתבו לרב דוד אלבוים המצ"ב:

"ואולם מצד אחד אנו חייבים לטהר את המקום, ששום זר [ר"ל הנהלת הואקף] לא יקרב ולא ינהל את המקום, ומצד שני אנו צריכים לשמור שגם בני ישראל יכנסו למקום שמותר להכנס [ר"ל המקומות בהר הבית שנמצאים מחוץ לחיל] בקדושה ובטהרה לפי ההלכה [ר"ל רק אחרי טבילה כדין]. ועל כן יש לתחום תחומין [בין המקומות בהר הבית החיצוניים לחיל שמותרים אחרי טבילה לבין החיל האסור גם על הטובלים] ולהגביל את העם וקדשתו [לבל יהין להיכנס למקומות בהר הבית שחיצוניים לחיל בלי טבילה או להיכנס לחיל כלל ועיקר]. וזאת תהא תפקידה של האגודה [ר"ל "אגודת חילוץ הר הבית" בראשות הרב דוד אלבוים], לבנות מקום מקדש מעט במקום שהכניסה אליו תהא מחוץ לחומת הר הבית, ויהא המקום אטום וסתום ולא תהא יציאה ממנו למקומות האסורים [ר"ל לחיל]".

ולגבי מה שדרש שהכניסה לבית הכנסת [הנמצא על הר הבית מחוץ לחיל] תהיה מחוץ לחומת הר הבית, בפשטות נראה שהוא חשש, שאם פתח הכניסה של בית הכנסת יהיה בתוך הר הבית עצמו, ממילא - מרגע ההגעה להר הבית ועד רגע ההגעה אל הכניסה של בית הכנסת - יהיו העוברים עלולים לעבור גם דרך החיל או הספק-חיל, ואת זה ניתן למנוע ע"י הצעת הגרמ"א.
ואמנם לכאו' יכול היה הגרמ"א לבקש לוודא שדרך-הביניים העוברת - מחומת הר הבית - אל מפתן בית הכנסת [הנמצא על הר הבית מחוץ לחיל], תהיה אף היא (על הר הבית) במקום הנמצא מחוץ לחיל בוודאות; אלא שכנראה הגרמ"א חשש פן זה יפתח פתח לעוברים שם - שיהיו עלולים שלא מדעת להיכשל בפריצה מאותה דרך-ביניים אל החיל (או אל הספק-חיל) - במקום לעבור אל כניסת בית הכנסת עצמו [הנמצא על הר הבית מחוץ לחיל], ולכן ההצעה הנ"ל של הגרמ"א תוכל לסלק חשש זה.
ואמנם לכאו' יכול היה הגרמ"א לבקש, שאם כניסת בית הכנסת תהיה בהר הבית עצמו, אז אותה דרך-ביניים שעל הר-הבית - אף אם תהיה במקום הנמצא מחוץ לחיל בוודאות - תהיה מקורה מכל צדדיה באופן שהמסלול האפשרי היחיד מאותה דרך-ביניים יהיה אך ורק אל כניסת בית הכנסת [הנמצא בהר הבית מחוץ לחיל]; אלא דמסתמא סבר הגרמ"א שאם כבר מפקיעים מתוך שטח הר הבית את אותה דרך-ביניים מקורה המיועדת לצורך מעבר היהודים אל בית הכנסת, אז כבר ראוי להפקיעה גם לכך שתהיה חלק מבית הכנסת עצמו, דמסתמא רצה הגרמ"א שאותו בית כנסת יהיה כמה שיותר גדול, ע"מ שיוכל להכיל כמה שיותר מתפללים - אשר מסתמא ירצו ברבבותיהם לזכות להתפלל בבית כנסת מיוחד כזה הנעשה על טהרת הקודש.

[בברכה המשולשת]

סיפר לי פעם אחד מותיקי חברי מועצת הרבנות הראשית שליט"א שמרן הגרמ"א העלה את הצעתו בפני המועצה כהצעה מעשית (כמדומני שכבר ציינתי זאת באשכול אחר)

[משולש]

צודק, נראה מהמכתב שהוא התיר.
אבל המכתב שאני הבאתי הוא עשרות שנים אחר כך והוא אוסר לעלות בכלל להר הבית בזמן הזה. ואם כן חזר בו מדבריו הראשונים.

[המעיין]

אולי לא חזר בו, אלא במכתב הראשון הגביל שיעשו תחומין למקומות המותרין וכיוון שלא נעשה כן והשואל שאלו בסתמא על כניסה להר הבית כתב שאסור.

[אלי כהן]

אם תראה את התשובה זה לא נראה ששאלו אם לעלות למעשה. זה נראה שהשואל עצמו דן בנושא ועל סברא זו שאל אותו. על סברות אחרות לא שאל או לא בהזדמנות זו.

הנה השאלה והתשובה.



מה ששאל מע"כ דנראה לו דלענין כניסה להר הבית
אחרי טבילה במקוה דלא יהני בזה"ז
כיון שגזרו חז"ל על ע"ה שיהיו כזבים לכל דבריהם
וא"כ צריך לספור ז' נקיים וטבילה במים חיים דוקא

לדעתי אין לחוש לזה דעי' ר"ש פ"א דכלים מ"ח שכתב
לגבי עכו"ם שגזרו עליהם שיהיו כזבים לכל דבריהם
דמ"מ לענין שילו מחנות לא גזרו עליהם וא"כ בודאי
גם לגבי ע"ה שלא גזרו עליהם שיהיו כזבים ממש דהרי
מבואר במס' טהרוח פ"א מ"ה דבע"ה לא גזרו שיטמא
בהיסט כזב וכן אינו עושה משכב ומושב כזב ועכו"ם
גזרו ועשאוהו כזב גמור דמטמא בהיסט ומטמא משכב
ומושב וא"כ אם לגבי עכו"ם לא גזרו על שלוח מחנות
כש"כ לגבי ע"ה לא גזרו דין זב לגבי שלוח מחנות
עוד נראה דלכתחילה לא גזרו על ע"ה להיות כזבים
אלא בזמן שהחברים נהגו בדיני טומאה וטהרה
לא כן בזה"ז שגם החברים אינם נזהרים לכתתילה לא גזרו
על ע"ה שיהיו כזבים על זמן שגם החברים אינם נזהרים
נאם ישראל יעקב פישר

תמהני איך אפשר לומר שהשואל לא מיירי בעלייה להר הבית הלכה למעשה, אחרי שהוא במפורש דן על "כניסה להר הבית אחרי טבילה במקוה דלא יהני בזה"ז", ואחרי שהגר"י פישר זצוק"ל עצמו טרח לצטט לשון זו.

מסתימת לשון "בזמן הזה" משמע לכאורה שמתכוון לדון בסוגיה אקטואלית, כי אילו הדיון היה תיאורטי אז לא היה נוקט בלשון "בזמן הזה".

והנה אחרי לשון די-ברורה זו של השואל - אשר (כאמור) אף צוטטה ע"י המשיב, השיב הגר"י פישר זצוק"ל - בלשון די ברורה - "דאין לחוש" (לחששו הלכאורה-אקטואלי של השואל), מבלי להזכיר חששות אקטואליים אחרים (אם לדעתו יש כאלה). וראה שוב את המשל שנתתי, על שאלה אקטואלית שנשאלה אודות בהמה טמאה שנשחטה ע"י סכין שנמצא בה ריעותא קלה: האמנם יעלה על דעתך שהפוסק ישיב אך ורק ש"אין לחוש" לריעותא זו כי היא קלה - מבלי שהפוסק יזדעק לנוכח האיסור העיקרי דאכתי רביע על הבשר עצמו?

[אוצר החכמה]

לא נראה לי שיש מה להמשיך ולהתווכח שכן רק נחזור עמדותינו.
אני הסברתי שלפי הנראה השואל לא שאלו אם מותר לעלות בזמן הזה אלא כתב שלדעתו אסור לעלות בזמן הזה מהסיבה הזאת ושאל האם הסיבה הזאת נכונה, ועל זה השיב לו שהסיבה הזאת אינה נכונה, לא היתה לו סיבה לדון בטעמים אחרים שכן לא מדובר בשואל שהתכוון לעלות להר הבית.

אם יש בידך דברים אחרים מהרב פישר או שיודע אתה מי השואל ומה רצה זה עניין אחר.

[אלי כהן]

אני הסברתי שלפי הנראה השואל לא שאלו אם מותר לעלות בזמן הזה אלא כתב שלדעתו אסור לעלות בזמן הזה מהסיבה הזאת ושאל האם הסיבה הזאת נכונה, ועל זה השיב לו שהסיבה הזאת אינה נכונה, לא היתה לו סיבה לדון בטעמים אחרים שכן לא מדובר בשואל שהתכוון לעלות להר הבית.

אכן לא מוכח שהשואל התכוון לעלות להר הבית, אבל כן מוכח שהשואל התכוון לדון מבחינה אקטואלית, שהרי כתב "בזמן הזה", ובפרט שמילים אלו צוטטו ע"י הגר"י פישר זצוק"ל עצמו.

לא נראה לי שיש מה להמשיך ולהתווכח שכן רק נחזור עמדותינו.

לא צריך לחזור על עמדותינו: מספיק שאקבל את תשובתך הברורה לשאלה הבאה (והפעם בלי קשר לדברי הגר"י פישר זצוק"ל): פלוני טוען שגם בזמן הזה אסור לאכול בהמה טמאה - אם נשחטה ע"י סכין שנמצא בה ריעותא - הגם שהיא ריעותא קלה: האמנם יעלה על דעתך שפוסק רציני ישיב אך ורק ש"אין לחוש" לריעותא זו כי היא קלה - מבלי שהפוסק יזדעק לנוכח האיסור העיקרי דאכתי רביע על הבשר עצמו? בשלמא אילו היה משיב "אי מהא לא איריא", ניחא, אבל הלשון "אין לחוש" היא די פסוקה לענ"ד.

[אוצר החכמה]

זה מגוחך לדמות את זה לבהמה טמאה.

אשאל אני אותך שאלה. מישהו כותב ספר על היתר מכירה, ופונה לרב פישר ושואל שנראה לו שיש להתנגד להיתר מכירה מצד שיש בזה איסור של לא תשים תועבה בביתך, והרב עונה לו שנראה לו שבישמעאלים כיוון שאינם שמים בשדה ע"ז, אין את האיסור הזה. האם אפשר להסיק מזה שהרב מתיר היתר מכירה ואינו חושש לסברת הרב אלשיב שאין המכירה מכירה אמיתית.

[אלי כהן]

זה מגוחך לדמות את זה לבהמה טמאה.

אשאל אני אותך שאלה. מישהו כותב ספר על היתר מכירה, ופונה לרב פישר ושואל שנראה לו שיש להתנגד להיתר מכירה מצד שיש בזה איסור של לא תשים תועבה בביתך, והרב עונה לו שנראה לו שבישמעאלים כיוון שאינם שמים בשדה ע"ז, אין את האיסור הזה. האם אפשר להסיק מזה שהרב מתיר היתר מכירה ואינו חושש לסברת הרב אלשיב שאין המכירה מכירה אמיתית.

תלוי האם השיב בלשון (החד-משמעית למדי לענ"ד) - "אין לחוש" לבעייה שהעלה השואל, או השיב בלשון יותר מסוייגת - כגון "אי מהא לא איריא" וכדומה.

הבט, אין סימטריה בין שיטתי לבין שיטתך, כי רק לשיטתך (אבל לא לשיטתי) יוצא, שכל תשובה שיתן מי שדעתו להתיר בכל מקרה - ושתתייחס רק לשאלת השואל (מבלי להיסחף לנושאים אחרים) - תהיה בבחינת עדות שאין אתה יכול להזימה.
רק כדי לשבר את האוזן להבהרת כוונתי: הבה נניח שהנשאל היה הגרע"י זצוק"ל (אשר כידוע חושב שזו מכירה כשרה), אז לשיטתך, כיצד היית מצפה ממנו שיענה לשאלתך על החשש של לא תשים תועבה בביתך, אם לא ע"י שהגרע"י זצוק"ל ישתמש בביטוי "אין לחוש" (לחשש הנ"ל)? לשיטתך, לכאורה לעולם לא נדע מתשובתו האם לדעתו המכירה כשרה, אלא אם כן יתחיל להיסחף ולהתייחס לעצם כשרותו של התר המכירה - למרות שלא זו הייתה שאלתו של השואל. מה שאין כן, אם למשל הגרי"ש אלישיב זצוק"ל היה נשאל האם יש לחשוש מצד לא תשים תועבה בביתך, אז לשיטתי - הייתי מצפה שיענה בלשון יותר מסוייגת, כגון "אי מהא לא איריא" וכדומה, ולכן לשיטתי - אם למרות זאת היה מפתיע ומשיב רק ש"אין לחוש" (לחשש הנ"ל) - אז תשובתו הזו כבר לא הייתה בבחינת עדות אשר אין אתה יכול להזימה (כי אני סובר שהיינו יכולים להזימה ע"י שנטען, שאילו דעתו היתה לאסור את התר המכירה בגלל חששות אחרים אז - כלפי החשש של לא תשים תועבה בביתך - היה עונה בלשון מסוייגת "אי מהא לא איריא" וכדומה).

[אוצר החכמה]

דרכי הכתיבה של הפוסקים וכותבי התשובות קצת יותר מורכבים מאשר שיטתי ושיטתך כפי שאתה מציג זאת.
ולכן לענ"ד קשה להסיק מסקנות מתשובה כזאת. והדברים ק"ו ממה שאמרו חז"ל שאין למדים הלכה מפי תלמוד עד שיאמר לו הלכה למעשה וכאן מכלל תלמוד לא יצא. וכיוון שהדברים לא ברורים ממש כתבתי בלשון ספק.

[אלי כהן]

דרכי הכתיבה של הפוסקים וכותבי התשובות קצת יותר מורכבים מאשר שיטתי ושיטתך כפי שאתה מציג זאת.
ולכן לענ"ד קשה להסיק מסקנות מתשובה כזאת. והדברים ק"ו ממה שאמרו חז"ל שאין למדים הלכה מפי תלמוד עד שיאמר לו הלכה למעשה וכאן מכלל תלמוד לא יצא. וכיוון שהדברים לא ברורים ממש כתבתי בלשון ספק.

גם אני מודה שעדין לא יצא הדבר מכלל ספק - ולכן (בתגובתי הקודמת) הקפדתי לכתוב "לכאורה".
ורק בזה אנחנו כנראה חלוקים: שלענ"ד, ה"ספק" שעליו אתה מדבר - איננו ספק שקול - למרות שהוא כמובן קיים, ולכן גם בתגובתי הראשונה שלך (שבאשכול זה) נזהרתי להתנסח כך: "מפשטות דברי הגר"י פישר זצוק"ל נראה יותר לומר שדעתו היתה קרובה - יותר אל דעתו של הגר"מ אליהו זצוק"ל (שאיתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי) - מאשר אל דעתו של הגר"י וייס זצוק"ל (שאף איתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי), וכל החושב אחרת, מוזמן להציג את ראיותיו (כפי שהציע גם כת"ר), ומיניה ומינן תסתיים שמעתתא".

[אוצר החכמה]

האם לדעתך לא נכונה מסקנתם של משולש ומעיין דלעיל שהרב אליהו חזר בו (כדעת משולש) או שלא רצה להתיר אם את ההגבלות שהטיל (כדעת המעיין) ? ומכל מקום לא התיר היום למעשה

[אלי כהן]

האם לדעתך לא נכונה מסקנתם של משולש...שהרב אליהו חזר בו (כדעת משולש)

אמנם אינני טוען שכל רב הוא מלאך, ולכן לענ"ד אין מניעה שרב פלוני - גדול ככל שיהיה - יחזור בו; אבל כדי להוכיח שפוסק כל כך מובהק יחזור בו - צריך הוכחה מוחצת, כגון הודאה מפורשת "חזרתי בי", או לפחות איזו לשון מוחצת אחרת (כגון הלשון "למרות שכתבתי בעבר כך וכך הרי שדעתי כעת היא לא כך"), אבל הוכחה כזו איננה כרגע בנמצא.

האם לדעתך לא נכונה מסקנתם של...המעיין דלעיל שלא רצה להתיר את ההגבלות שהטיל (כדעת המעיין) ?

אכן, זה כבר הרבה יותר מסתבר (גם אם לא האפשרות היחידה).
ומ"מ לענ"ד, גם אם נניח (כמסתבר) שלא רצה לבטל את ההגבלות שהטיל, עדין דבר אחד בטוח: שאם אכן לא שינה את דעתו המקורית המתירה - אז דעתו הייתה ונותרה: להתיר בכפוף לאותן הגבלות (שאותן לא רצה לבטל); ובזה דעתו של הגר"מ אליהו זצוק"ל הייתה שונה מדעתו של (למשל) הגר"י וייס זצוק"ל, שדעתו הייתה לאסור בכל מקרה - ולא הסכים לשום התר - גם לכזה הכפוף לאי-אילו הגבלות; וזו גם דעתה של הרבנות הראשית לישראל כידוע.

ומכל מקום לא התיר היום למעשה

מהמכתב לרב דוד אלבוים - עולה, שלא רק שהתיר למעשה, אלא אפילו עודד למעשה, לבנות על הר הבית (במקומות המותרים) בית כנסת שפיתחו יהיה מחוץ לחומת הר הבית, אחרי שיתחמו תחומין (כגון תמרורי אזהרה וכדומה) להורות לעם את הגבול שבין החיל לבין מה שחוצה ממנו.
יתר על כן: לך נא וראה מה שכתב במכתב לרב זלמן קורן (מופיע באשכול זה), שפרט אל "מקום הקודש והמקדש" (אשר אליו הכניסה אסורה לכולם), יש "עוד מקומות", אשר למרות ש"הכניסה" אליהם "אסורה" על "העכו"ם" שעליהם "גזרו" חז"ל להיחשב "כזבים" (אלמא מיירי במקומות על הר הבית), מ"מ למקומות אלו "מותר לישראל טהור להכנס ואפ' בזמן הזה". לענ"ד, לשון "מותר...בזמן הזה" - היא לשון די פסוקה ודי חד-משמעית, וכל החושב אחרת - עליו יש להטיל את מלאכת הבאת הראייה (ולא הפוך: להטיל את מלאכת הבאת הראייה על אלו הסוברים, שהגר"מ אליהו זצוק"ל התיר בזמן הזה כי כתב להדיא "מותר...בזמן הזה").

[אוצר החכמה]

"מותר...בזמן הזה" - היא לשון די פסוקה ודי חד-משמעית, וכל החושב אחרת - עליו יש להטיל את מלאכת הבאת הראייה (ולא הפוך: להטיל את מלאכת הבאת הראייה על אלו הסוברים, שהגר"מ אליהו זצוק"ל התיר בזמן הזה כי כתב להדיא "מותר...בזמן הזה").

לא הבנתי. הלשון שכתב במכתבו המאוחר שהביא משולש אינה לשון פסוקה וחד משמעית?

אזכיר שוב את לשונו

נפסק להלכה שאסור מדאורייתא לעלות בזמן הזה

[משולש]

ורק בזה אנחנו כנראה חלוקים: שלענ"ד, ה"ספק" שעליו אתה מדבר - איננו ספק שקול - למרות שהוא כמובן קיים, ולכן גם בתגובתי הראשונה שלך (שבאשכול זה) נזהרתי להתנסח כך: "מפשטות דברי הגר"י פישר זצוק"ל נראה יותר לומר שדעתו היתה קרובה - יותר אל דעתו של הגר"מ אליהו זצוק"ל (שאיתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי) - מאשר אל דעתו של הגר"י וייס זצוק"ל (שאף איתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי), וכל החושב אחרת, מוזמן להציג את ראיותיו (כפי שהציע גם כת"ר), ומיניה ומינן תסתיים שמעתתא".

בשו"ת יחוה דעת כתב שרוב ככל הפוסקים אוסרים להכנס להר הבית. אולי לא הכיר את כל "עשרות הפוסקים" שקטנם עבה ממתניך.

[אלי כהן]

"מותר...בזמן הזה" - היא לשון די פסוקה ודי חד-משמעית, וכל החושב אחרת - עליו יש להטיל את מלאכת הבאת הראייה (ולא הפוך: להטיל את מלאכת הבאת הראייה על אלו הסוברים, שהגר"מ אליהו זצוק"ל התיר בזמן הזה כי כתב להדיא "מותר...בזמן הזה").

לא הבנתי. הלשון שכתב במכתבו המאוחר שהביא משולש אינה לשון פסוקה וחד משמעית?

היא בהחלט לשון פסוקה וחד משמעית, אבל היא לא לשון פסוקה וחד משמעית להוכיח שהוא חזר בו מן ההתר המקורי הכפוף לאותן מגבלות שהטיל, דדילמא יש לתרץ את הסתירה כדברי המעיין.

[אספקלריא]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

[אוצר החכמה]

איך שיהיה המסקנה המעשית היא שכיוון שהמגבלות שהטיל לא מבוצעות למעשה, לדעתו אסור כעת לעלות להר הבית.

[אלי כהן]

ורק בזה אנחנו כנראה חלוקים: שלענ"ד, ה"ספק" שעליו אתה מדבר - איננו ספק שקול - למרות שהוא כמובן קיים, ולכן גם בתגובתי הראשונה שלך (שבאשכול זה) נזהרתי להתנסח כך: "מפשטות דברי הגר"י פישר זצוק"ל נראה יותר לומר שדעתו היתה קרובה - יותר אל דעתו של הגר"מ אליהו זצוק"ל (שאיתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי) - מאשר אל דעתו של הגר"י וייס זצוק"ל (שאף איתו עשרות פוסקים שקטנם עבה ממותניי), וכל החושב אחרת, מוזמן להציג את ראיותיו (כפי שהציע גם כת"ר), ומיניה ומינן תסתיים שמעתתא".

בשו"ת יחוה דעת כתב שרוב ככל הפוסקים אוסרים להכנס להר הבית. אולי לא הכיר את כל "עשרות הפוסקים" שקטנם עבה ממתניך.

הגרע"י לא הזכיר שם אפילו לא פוסק אחד בן זמננו שהתיר (למרות שאני מכיר עשרות פוסקים בני זמננו שהתירו ושקטנם עבה ממותניי).

[משולש]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

זה עוד טעם למה אי אפשר להסתמך על שו"ת אבן ישראל להתיר למעשה. כיון שבאמת אחרי החורבן עדיין ידעו את הגבולות, והיום שלא יודעים אין נ"מ.

[אלי כהן]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

נכון, וכידוע התורה לא משתנית (ר"ל דלא כדעת הרפורמים החושבים שאפשר לחדש הלכות).

[משולש]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

נכון, וכידוע התורה לא משתנית (ר"ל דלא כדעת הרפורמים החושבים שאפשר לחדש הלכות).

ההבדל בין זמן החורבן להיום שאז ידעו הגבולות והיום לא.

[אלי כהן]

זה עוד טעם למה אי אפשר להסתמך על שו"ת אבן ישראל להתיר למעשה. כיון שבאמת אחרי החורבן עדיין ידעו את הגבולות, והיום שלא יודעים אין נ"מ.

ההבדל בין זמן החורבן להיום שאז ידעו הגבולות והיום לא.

זה גוף המחלוקת, האם יודעים את הגבולות: הרי המתירים טוענים שהצליחו לברר את הגבולות, בעוד שהאוסרים טוענים שלא הצליחו לברר את הגבולות. האם כת"ר יכול להביא ראייה מדברי הגר"י פישר זצוק"ל שלדעתו אנו לא יודעים את הגבולות?

[אלי כהן]

איך שיהיה המסקנה המעשית היא שכיוון שהמגבלות שהטיל לא מבוצעות למעשה, לדעתו אסור כעת לעלות להר הבית.

המסקנה המעשית היא: שראוי כיום - הלכה למעשה - לבנות בית כנסת על הר הבית בכפוף למגבלות שהטיל, ושכל עוד שלא פועלים לפי מגבלה זו, אין להתיר לבנות את בית הכנסת הזה.

[משולש]

זה עוד טעם למה אי אפשר להסתמך על שו"ת אבן ישראל להתיר למעשה. כיון שבאמת אחרי החורבן עדיין ידעו את הגבולות, והיום שלא יודעים אין נ"מ.

ההבדל בין זמן החורבן להיום שאז ידעו הגבולות והיום לא.

זה גוף המחלוקת, האם יודעים את הגבולות: הרי המתירים טוענים שהצליחו לברר את הגבולות, בעוד שהאוסרים טוענים שלא הצליחו לברר את הגבולות.

משא"כ בזמן החורבן לא היה שום מחלוקת וספק.
ובזמננו האוסרים טוענים שגם המתירים לא יודעים באמת את המקום.

[משולש]

איך שיהיה המסקנה המעשית היא שכיוון שהמגבלות שהטיל לא מבוצעות למעשה, לדעתו אסור כעת לעלות להר הבית.

ויש עוד מסקנה מעשית: שראוי כיום - הלכה למעשה - לבנות בית כנסת על הר הבית בכפוף למגבלות שהטיל.

וכל עוד שלא נבנה בית הכנסת אז כל מי שעולה זה נגד דעתו.

[ממרומי היער]

מסגד אל אקצה זה חלק מה'חיל?
(שאלה למעשה עבור חייל שנצרך מטעם פקודיו להיכנס לתוך המסגד)'

[אספקלריא]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

ולפי זה אי אפשר לדייק מהלשון "בזמן הזה" הנזכר ב"אבן ישראל" שהדיון הוא הלכה למעשה להיום, וכל מה שנקטו "בזמן הזה" כוונתם בזמן שאין לנו "אפר פרה".

[אלי כהן]

זה עוד טעם למה אי אפשר להסתמך על שו"ת אבן ישראל להתיר למעשה. כיון שבאמת אחרי החורבן עדיין ידעו את הגבולות, והיום שלא יודעים אין נ"מ.

ההבדל בין זמן החורבן להיום שאז ידעו הגבולות והיום לא.

זה גוף המחלוקת, האם יודעים את הגבולות: הרי המתירים טוענים שהצליחו לברר את הגבולות, בעוד שהאוסרים טוענים שלא הצליחו לברר את הגבולות.

משא"כ בזמן החורבן לא היה שום מחלוקת וספק.
ובזמננו האוסרים טוענים שגם המתירים לא יודעים באמת את המקום.

אינני מכיר פוסק, אשר אוסר - כי איננו יודע, ואשר גם אומר - שאלו המעידים על עצמם שיודעים - אינם יודעים. זה גם לא יתכן, דהא קי"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי.
תאר לעצמך, שאדם חילוני שאיננו יודע האם מקוה פלונית כשרה לפי ההלכה, ושאפילו לא טרח להציץ בנימוקיהם ובשירטוטיהם של האחרים המעידים על עצמם שיודעים שמקוה פלונית כשרה, יעיד שהם אינם יודעים. לדעתי הוא לא יוכל להעיד כך, דהא קי"ל אין ספק מוציא מידי ודאי. אבל ההפך כן נכון: מי שכבר יודע, כן יכול להעיד - שהאחרים המעידים על עצמם שאינם יודעים - יוכלו לדעת אם יישבו וילמדו.

[אוצר החכמה]

דהא קי"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי

איפה מצאת את העקרון הזה שאם רב אחד אומר שהדבר מותר, והשני אומר שהדבר ספק, אומרים על זה אין ספק מוציא מידי וודאי ופסקינן לקולא.

אל תביא דוגמאות שהשתמשו בזה המתירים למליצה בעלמא אלא כעיקרון הלכתי

[אלי כהן]

איך שיהיה המסקנה המעשית היא שכיוון שהמגבלות שהטיל לא מבוצעות למעשה, לדעתו אסור כעת לעלות להר הבית.

המסקנה המעשית היא: שראוי כיום - הלכה למעשה - לבנות בית כנסת על הר הבית בכפוף למגבלות שהטיל, ושכל עוד שלא פועלים לפי מגבלה זו, אין להתיר לבנות את בית הכנסת הזה.

וכל עוד שלא נבנה בית הכנסת אז כל מי שעולה זה נגד דעתו.

מדברי הגרמ"א זצוק"ל אין שום בדל של ראייה לכך שהמגבלה היא על עצם "ההתר בזמן הזה". המגבלה היא על בניית בית הכנסת עצמו, אשר יוכל להיבנות רק בכפוף למגבלה שפתחו יהיה מחוץ לחומת הר הבית.

[אוצר החכמה]

אז אם אין את התנאי הזה למה אסר מדאורייתא במכתבו המאוחר?

[אלי כהן]

דהא קי"ל שאין ספק מוציא מידי ודאי

איפה מצאת את העקרון הזה שאם רב אחד אומר שהדבר מותר, והשני אומר שהדבר ספק, אומרים על זה אין ספק מוציא מידי וודאי ופסקינן לקולא.

אל תביא דוגמאות שהשתמשו בזה המתירים למליצה בעלמא אלא כעיקרון הלכתי

לא אמרתי "ופסקינן לקולא", שהרי מעולם לא עלה על דעתי להתיר את העלייה להר הבית, רק כתבתי שספקו של הזולת לא יכול לאסור לך את מה שודאי לך שמותר. אלא: מי שמסופק - שלא יכנס, ומי שיודע - שיסתמך על ודאוֹ.

[אלי כהן]

אז אם אין את התנאי הזה למה אסר מדאורייתא במכתבו המאוחר?

באותה מידה ניתן לשאול גם מהכיוון ההפוך: אם חשב שאיננו יודעים היכן הגבול שבין החיל לבין מה שחוצה ממנו, למה עודד הקמת בית כנסת על הר הבית - במכתבו המוקדם?

[אלי כהן]

"בזמן הזה" פירושו אחרי חורבן בית המקדש, ותו לא.

ולפי זה אי אפשר לדייק מהלשון "בזמן הזה" הנזכר ב"אבן ישראל" שהדיון הוא הלכה למעשה להיום, וכל מה שנקטו "בזמן הזה" כוונתם בזמן שאין לנו "אפר פרה".

כוונת הגר"י פישר זצוק"ל היא, שאפילו "בזמן הזה", שבו אין לנו אפר פרה, "אין לחוש" לחששו של השואל. ואילו סבר שעדין יש לחוש בגלל שאין לנו אפר פרה, אז מסתמא לא היה כותב בלשון פסוקה "אין לחוש", אלא היה כותב על החשש של השואל בלשון יותר מסוייגת, כגון: "אי מהא לא איריא".

[אוצר החכמה]

אז אם אין את התנאי הזה למה אסר מדאורייתא במכתבו המאוחר?

באותה מידה ניתן גם לשאול גם מהכיוון ההפוך: אם חשב שאיננו יודעים היכן הגבול שבין מחנה לוייה למחנה שכינה, למה עודד הקמת בית כנסת על הר הבית - במכתבו המוקדם?

אבל הרי הסביר את כוונתו בפירוש. הוא סבר שאנחנו כן יודעים על שטח מסויים שבו מותר להכנס. רק סבר שיש לחשוש שמא ייצאו ממנו ולכן לדעתו אסור להכנס לכל הר הבית שמא יפגע באיסור. ואם יבנו לפי דרכו אין חשש והרי זה מותר.

[אלי כהן]

אז אם אין את התנאי הזה למה אסר מדאורייתא במכתבו המאוחר?

באותה מידה ניתן גם לשאול גם מהכיוון ההפוך: אם חשב שאיננו יודעים היכן הגבול שבין החיל לבין מה שחוצה ממנו, למה עודד הקמת בית כנסת על הר הבית - במכתבו המוקדם?

אבל הרי הסביר את כוונתו בפירוש. הוא סבר שאנחנו כן יודעים על שטח מסויים שבו מותר להכנס. רק סבר שיש לחשוש שמא ייצאו ממנו ולכן לדעתו אסור להכנס לכל הר הבית שמא יפגע באיסור. ואם יבנו לפי דרכו אין חשש והרי זה מותר.

כלומר, לדעתו (אליבא דהסברך כעת) - לא מדובר ב"איסור דאוריתא" (כפי שעולה ממכתבו המאוחר), אלא לדעתו (אליבא דהסברך כעת) מדובר רק בחשש של: "שמא ייצאו" מהשטח המותר (כפי שעולה ממכתבו המוקדם).
יוצא אפוא (ממכתבו המוקדם), שאותם העולים רק לאותו שטח מסויים אשר עליו כתבת: "הוא סבר שאנחנו כן יודעים על שטח מסויים שבו מותר להכנס", אינם עוברים על שום איסור דאורייתא; אלא לכל היותר ניתן לומר עליהם, שהם הסתכנו באותו "חשש" שמפניו חשש הגרמ"א זצוק"ל, למרות שבדיעבד התברר שזה היה חשש-שוא - לפחות לגביהם אישית - שהרי הם יודעים שלא סטו מאותו שטח מסויים אשר עליו כתבת: "הוא סבר שאנחנו כן יודעים על שטח מסויים שבו מותר להכנס".

[אוצר החכמה]

באמת התקשיתי איך כתב שהוא איסור דאורייתא, ותירצתי לעצמי שכוונתו שעלול לפגוע באיסור דאורייתא.
אם אינך מקבל הסבר זה אולי תצטרך לסבור כדעת משולש שחזר בו.

לא הבנתי את הפלפול של חשש שוא וכולי. מי שכבר עלה אולי עבר ואולי לא, זה לכולי עלמא אינו וודאי איסור כי כולם מסופקים בדבר. אבל למעשה הרב אליהו סבר שבמציאות הקיימת אסור לעלות וכן כתב במכתבו המאוחר. כך שכשמונים את הדעות המתירות והאוסרות הוא נמנה על עשרות הפוסקים האוסרים.