הוציא חמה מנרתיקה וכו'.
ראה שמצטער, לפיכך שלח לו וכו'
קשיא לי תרי:
הרי ידע שיצטער ללא אורחים, אז מדוע מראש להוציא?
והלא שלח את המלאכים לא רק 'לשמח' אותו באורחים אלא לבשר ולרפא וכו', א"כ לא שלח אותם לשמחו באורחים?
אוצר החכמה כתב:(המשך לתשובתך שלשני הדברים שלחם)
דאילו שלחם רק לבשר לרפא היה שולחם כמלאכים ולא כאורחים.
איש גלילי כתב:על הקושיא הראשונה, נראה לי שהוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח יותר מדאי, ושלח את המלאכים כדי שיהיה לו לפחות קצת אורחים.
אוהב אוצר כתב:אוצר החכמה כתב:(המשך לתשובתך שלשני הדברים שלחם)
דאילו שלחם רק לבשר לרפא היה שולחם כמלאכים ולא כאורחים.
לכאורה, בסוף ידע שהם מלאכים, אז למה ל'בעס' את אברהם אבינו שסתם 'עבדו' עליו כאילו אכלו?איש גלילי כתב:על הקושיא הראשונה, נראה לי שהוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח יותר מדאי, ושלח את המלאכים כדי שיהיה לו לפחות קצת אורחים.
אבל מראש הקב"ה לא רצה שיהיה לו כלל, רק אחרי שראה שהצטער, שלח אותם, א"כ קשיא תרי, לא הבנתי איך אתם מתרצים לי.
לאותו רוח שהשמש באה משם. פירוש: לאותה פאה שמשם השמש באה להשקע, והיא הפאה המערבית, שלפנות ערב מתחילה השמש להשקע. וזהו שכתב אחר זה: "שלפנות ערב חמה במערב", רצה לומר לפאת מערב. ובבראשית רבה (בראשית רבה יט, ח): "משום זבדי בן לוי אמרו: לרוח מערבית דנו, דכתיב: 'לרוח היום' לרוח שהיא שוקעת עם היום". פירוש: שהחמה שוקעת יחד עם היום, שמאז מתחיל להשקע גם היום. וזהו שתרגם אנקלוס: "מינח יומא" בעת שהיום קרוב לבית מנוחו. אבל התרגום הירושלמי שתרגם: "לרוח היום - לתוקפיה דיומא", הוא אליבא דרב דאמר: "לרוח מזרחית שהיא עולה עם היום". פירוש: בעת שהחמה זורחת ועולה יחד עם היום, שהיא הפאה המזרחית, שכשהיא עולה וזורחת עולה וזורח גם היום:
אוצר החכמה כתב:עיין ברכות כז א וברש"י ד"ה כשהוא אומר כחום היום
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 107 אורחים