שלח כתב:יש שרוצים מאוד לדייק ומסתכלים בלוח לראות מתי הנץ ומסתכלים בשעון על השניה האם זו מידת חסידות? ויש שאומרים שהלוחות לא מדויקים אז בהפרש של עד אולי 10 דקות להתחלת התפילה אין הבדל,ויש שאומרים שצריך לצאת החוצה ולראות בעינים מצב השמש,מה הדרך המומלצת והמהודרת לקיים התחלת התפילה עם הנץ?וגם שמעתי שיש מתקיפים את השיטה שצריך בדיוק על השניות ,מה דרך ההוראה של גדולי ישראל בסוגיה זאת?
עשוי לנחת כתב:החזו"א אמר שמי שמסתכל על השעון כל הזמן לכוון לפיו את הנץ נכשל ב'עושה תפילתו קבע'. אך מ"מ אף בני תורה 'מקילים' בזה. ואולי עכ"פ הציבור שסומכים על הש"ץ בכיוון השעה אינם נכשלים במה שחשש החזו"א.
עזריאל ברגר כתב:פעם היו משתחווים ומתפללים לשמש ולירח.
היום משתחווים ומתפללים לפלאפון (שמראה את השעה ה"מדוייקת")...
אחד מעיר כתב:ר' מ"א בלויא טוען שהאדמו"ר הזקן מעולם לא הדפיס סידור!
המעיין כתב:בכל מקרה אני לא ידעתי ולא התייחסתי לנושא. רק רציתי להראות את הגיחוך בטענת עזריאל.
המעיין כתב:ממש לא לזה התכוונתי. (אוי וויי אמרתי בדיחה ואף אחד לא הבין)
אני התייחסתי למשפט שלך שפעם השתחוו לשמש ועכשיו משתחווים לפלאפון (כשמכוונים את התפילה לפיו כדי לקיים מצוות התורה)
על אותו משקל אפשר לומר פעם שמעו לבעל (עבודה זרה ששמה בעל כידוע) ועכשיו שומעים לסידור הבעל התניא (כשנוהגים ע"פ פסיקותיו)
לייבעדיג יענקל כתב:הדברים הפוכים לגמרי. הרי החסידים 'אומרים לעץ ואבן אלה אלהיך ישראל', כידוע. ואילו היחיד שהזהיר בזמנינו מפני עבו"ז היה מבקש האמת הרי"ש זילברמן, שאף ביטל את אמירת ונתנה תוקף מחשש אביזרייהו דעכו"ם.
נ"ב, 'חוסיד' זוהי שגיאה לשונית חמורה מאוד. לא יאה לך להשתמש בביטוי וולגארי שכזה (ובכלל, הול"ל 'א' מבני הכת הידועה'). לנקרן כמוך היה גם מתאים לכתוב 'לימונית' ולא 'לואיזה'.
בחלם נתקלקלו השעונים, ומכאן ואילך לא ידעו החלמאים לדייק בזמנים כהלכה. נמלכו ושלחו שליח מיוחד שיצא ויכוון את השעות לפי מהלך החמה. עם חשיכה יצא השליח והיה מהלך כל הלילה, וכשהגיע לתחומה של זאמושץ זרחה לה השמש. נתן שבח והודיה למקום, שהצליח את דרכו והראה לו שעת-זריחה, ומיד פנה לחזור לחלם. היה מהלך כל היום ועם חשיכה הגיע לשערה של חלם ומצא: טובי-העיר עומדים ומצפים לו. שמח שמחה גדולה וקרא אליהם: התבשרו רבותי: בזאמושץ האיר עתה היום...
שאף ביטל את אמירת ונתנה תוקף מחשש אביזרייהו דעכו"ם.
אוצר החכמה כתב:שאף ביטל את אמירת ונתנה תוקף מחשש אביזרייהו דעכו"ם.
מה הבעייה בונתנה תוקף?
אוצר החכמה כתב:זה פשוט. אבל אם כך אפשר לאמרם שלא בתוך התפילה לכו"ע. אני שאלתי על דברי יענקל טעמם ומקורם.
בתור אחד מהמנהלים אנילייבעדיג יענקל כתב:הרב אוצה"ח
הכל קשור לסוד המתקלא הידוע ליודעי ח"ן (ומובן שא"א לגלות רזין כאלו בפורום כזה)
שאלה. ותורינו הדרתו תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה - מי שהקדים והתפלל קודם אותו הזמן לכתחילה בציבור שלא בשעת הדחק היצא ידי חובתו אם לאו? וסימננו להנץ החמה בישוב על דרך הקירוב מהו? והיש לנו דבר שנוכל לסמוך עליו בזה או הדבר בנוי על מה שנאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר יצאו ואפילו לכתחלה ושלא בשעת הדחק, יורינו אדונינו.
התשובה. מי שמתפלל ללא צורך קודם הנץ החמה שגה, אבל יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור, ודיוק הזמן אינו מחוייב אלא הוא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל שהוא הוא הזמן, משה.
שיטת החזו"א היתה שלא לדקדק בזה כלל אלא בקירוב הזמן כדכתב בתשובת הרמב"ם: "ודיוק הזמן אינו מחוייב אלא הוא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל שהוא הוא הזמן" ולכן החזו"א לא התערב בקביעת הזמן במנין שלו, והאחראי קבע מעצמו את התפילה לפי הנץ המישורי
פי' דברי הרמב"ם הם ע"פ הירושלמי ברכות פ"א ה"ו שהנץ החמה הוא משעה שהשמש מטפטפת בראשי ההרים עכ"ל וכ"כ רבינו יונה ברכות פ"א משנה שניה בזה הלשון והנץ החמה הוא מלשון הנצו הרימונים כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים עכ"ל והוא מעט זמן קודם שנראה עליית השמש לאדם העומד על הארץ, ובספר מבוא השמש כתב שבמקומות הגבוהים בירושלים נראה שם אור השמש קודם שנראה לאדם העומד על הארץ בכדי שבעה או ששה מינוטין עכ"ד שהוא עישור שעה בקירוב והרמב"ם ז"ל הודיעונו דין הירושלמי הנ"ל ושיעור זאת לפי הזמן ולכן כתב ושיעור זה פי' זמן הנץ שהוא לשון הנצו שיעורו כמו עישור שעה קודם עלות השמש לעיני האדם הקורא את הק"ש העומד על הארץ.
יואל שילה כתב:ומ"מ לגוף הנושא כתבתי חוברת שלענ"ד מוכיחה שלזמן הנראה אין שום ביסוס, ועיקר הזמן הוא המישורי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 406 אורחים