תחכמוני כתב:קבלתי מידיד אשר משויך לחוג הלאומי, את השאלות האלו, - וע"כ אשמח עם חברי הפורום יתגיסו למערכה לענות שאלות אשר יעזרו לי לענות לו - ולא לפתוח דיונים מיותרים, ותקיפות השקפתיות.
אוצר החכמה כתב:בסופו של דבר לא הבנתי
האם אתה רוצה שחברי הפורום יכתבו התייחסויות לשאלות שהעלית או לאחת מהן איש איש לפי דרכו ומחשבותיו
או שאתה רק רוצה שמי שיודע יציין ספר המתייחס לנושא
תחכמוני כתב:קבלתי מידיד אשר משויך לחוג הלאומי, את השאלות האלו, - וע"כ אשמח עם חברי הפורום יתגיסו למערכה לענות שאלות אשר יעזרו לי לענות לו - ולא לפתוח דיונים מיותרים, ותקיפות השקפתיות.
האם יש ספר או כמה ספרים שמנתחים ומסבירים את התפתחות ההלכה במהלך השנים
למשל איך בדורות מסויימים יכולים לקבוע על דורות קודמים לפי מי פוסקים
מכח איזה סמכות רבי למשל קבע כללים לגבי משניות שסידר ( סתם משנה וכו) וכן לגבי רב ושמואל שזה נקבע אחריהם
ושאר הכללים (אביי ורבא וכו)
לגבי חז"ל התשובה נמצאת כפי שהזכרת ברמבם בהקדמה ויש ע"ז דיון מעניין בין רא"ו לחזו"א בספר של ר' אלחנן בקובץ עניינים
כאן http://www.otzar.org/WOTZAR/Book.asp?142303&+%E5%F1%F8%EE%EF&page=203
בעיקר חשוב להבין את המהלכים שלאחר חתימת התלמוד שמאז רבו הדעות והמחלוקות בין ראשונים עד שהיגיע השולחן ערוך אבל גם כאן הוחלט שפוסקים כמותו ולא כמו הרמב"ם (למעט התימנים) למשל והרמ"א פסק שלא כמו השולחן ערוך וכאן חלק מהעם (אשכנז) הלכו כמותו ונוצרו שתי סדרות של הלכות לעדות שונות - על סמך מה, מכח איזה סמכות ומי החליט ומתי?
זה נראה מאד פשוט הציבור נמשכים אחר הרב הפוסק בימיהם ואם בא הב"י וקובע שיטת פסיקה ומכריע על פיה בכל מקום (או בהרבה מקומות) ובנוסף לזה מפרסם ספר הכוללל את כל העניינים נמשכים הציבור אחריו וזה גורם למנהג של קבלת כללי הפסיקה שלו (נ"ל פשוט שכללי הפסיקה המסורים בידינו היום הגדרתם היא שקבלנו עלינו פוסק מסויים ודרכו) כמובן שככל מנהג הדבר תלוי גם במקומות
האם נשקל השיקול של לא תגודדו? ואם כן מי פסק שזה לא רלוונטי?
כיוון שמדובר במקומות שונים וב"ד שונים אין בזה לא תתגודדו.
כמו כן מעניין להבין מה קורה בדורות האחרונים? האם מכח ירידת הדורות פוסקים תמיד לפי המחמיר למרות שכח דהיתרא עדיף (אני יודע שזה מתייחס למסורת אבל ניתן ללמוד מיזה שצריך אומץ ועמידה על מנת לפסוק להיתר) בכמה סוגייות בש"ס (ראה גם פולמוס מסביב לשמירת שבת כהלכתה) ?
זה נראה כמו טענה פוליטית צריך להוכיח מקרה כדי לדון עליו מבחינה תורנית.
איך נכנס בכל הדורות "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה? מי קובע הגדרת הציבור ומי קובע מתי לא יכולים לעמוד בה?
מדובר דווקא בגזירות ולא בפסיקות ויש בזה שני אופנים אחד שלא גוזרים מראש אם יודעים שאותו ציבור שגוזרים עליהם לא יעמדו בזה והשני שאם לא פשט בציבור הגזירה לא תופסת וכל זה הוא מדינא דגמרא
ואם זה לפי רוב, מי "סופר" את החכמים המרכיבים את הרוב (ראה מחלוקת הראשונים בעיניין התנאים הנדרשים לקביעת רשות הרבים בשבת)? האם הרוב "חוצה, דורות או רק באותו דור (ראה מחלוקות בית שמאי ובית הלל "נמנו וגמרו בעליית בית....") וכדו?
באופן כללי דין רוב באמת הוא רק כשעומדים למניין דהיינו שדנים על הדבר ביניהם ועומדים למניין. וזה מה שמדובר בב"ש וב"ה
מעין הרחבה של העניין הוא שכשנראה שרוב הפוסקים נוקטים עמדה אחת ראוי ללכת אחריה כי זה מעין הליכה אחר הרוב כלומר שהעובדה שרבים חושבים כך יש לה חשיבות אבל אין כאן דבר המחייב וכפי שרואים בפוסקים שהרבה פעמים נוטים מזה.
איך אחרונים פוסקים או מתנהגים בניגוד לשולחן ערוך, למשל בנושא של יציאת נשים לעבודה.
מה זה דבר הזה של יציאת נשים לעבודה? לאיזה סעיף בשו"ע כוונתך?
החפץ חיים עצמו, במשנה ברורה הוא למעשה בהסבריו פוסק כדעתו שלא ברור שזה תימד דעתו של השולחן ערוך
למה שיפסוק דווקא כשו"ע הוא פוסק לפי הכרעתו אחר ראיית גדולי האחרונים ועיונו בסוגיות
האם יש סדר? ואם כן מהו? ועוד כהנה וכהנה
אני יודע שהרמב"ם בהקדמה למשנה כותב הסברים אבל השאלה אם יש מישהוא בדורות האחרונים התייחס לכלל הנושאים עד ימינו אנו. ראה היום גם כל הרבה מחלוקות בנושאי השקפה מדינית ופוליטית, איך אלו נכנסים לנושא דלעיל.
חכם באשי כתב:לנאמר כאן
viewtopic.php?f=7&t=2639#p18924
שקיבל את אישור רבינו 'אוצר החכמה' (עי' בהודעה שלאחריה).
דינו של אשכול זה להמחק ולאלתר!
תחכמוני כתב:כמו כן מעניין להבין מה קורה בדורות האחרונים? האם מכח ירידת הדורות פוסקים תמיד לפי המחמיר למרות שכח דהיתרא עדיף (אני יודע שזה מתייחס למסורת אבל ניתן ללמוד מיזה שצריך אומץ ועמידה על מנת לפסוק להיתר) בכמה סוגייות בש"ס (ראה גם פולמוס מסביב לשמירת שבת כהלכתה) ?
טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר.
אוצר החכמה כתב:כדאי להעיר כאן שגם הביטוי לנהוג כבית הלל במובן של לחפש להקל זר מקומו ולא יכירנו אצל תופסי התורה כי וודאי שלא חיפשו בית הלל להקל או בית שמאי להחמיר.
אפרקסתא דעניא כתב:אוצר החכמה כתב:כדאי להעיר כאן שגם הביטוי לנהוג כבית הלל במובן של לחפש להקל זר מקומו ולא יכירנו אצל תופסי התורה כי וודאי שלא חיפשו בית הלל להקל או בית שמאי להחמיר.
ואף על פי כן, המשנה בעדויות בעצמה מתייחסת לבית הלל כמקילים בדר"כ ולב"ש כמחמירים.
חיים כתב:אפרקסתא דעניא כתב:אוצר החכמה כתב:כדאי להעיר כאן שגם הביטוי לנהוג כבית הלל במובן של לחפש להקל זר מקומו ולא יכירנו אצל תופסי התורה כי וודאי שלא חיפשו בית הלל להקל או בית שמאי להחמיר.
ואף על פי כן, המשנה בעדויות בעצמה מתייחסת לבית הלל כמקילים בדר"כ ולב"ש כמחמירים.
הרב זוין כתב מאמר להוכיח שב"ש וב"ה הם לשיטתם בהרבה מחלוקות.
גם ידוע מה שאמרו שההבדל ביניהם נובע משורש נשמתם, חסד ודין.
עכ"פ ברור שהם לא חיפשו מלכתחילה את החומרא או את הקולא.
[וכמובן שאפרקסא לא חולק על כך.]
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 256 אורחים