רוב פוסקים לאיסור לגבי חיוב מיתה

[סגן אלוף]

יש לחקור בפלו' דרבבותא בדיני איסור והיתר הנוגעים לחיוב מיתה כגון איסורי שבת, האם העובר על איסורם מחויב מיתה ונסקל בבית דין, דאפ"ל דלא גרע מד"מ דיכול הנידון למימר קים לי [לפי"ד התו' בסנהדרין ג' ב' דודאי ד"נ חמורים מד"מ לענין רוב]. או דלמא אדרבה לא גרע מרוב במכה אביו שהורגין על פיו.

[אוצר החכמה]

בפשטות כיוון שסובר שמותר בלאו הכי אי אפשר להרגו שהרי לא קיבל התראה

ראה בשד"ח כאן (בטור השמאלי) מה שהביא בזה.

[סכינא חריפא]

בפשטות כיוון שסובר שמותר בלאו הכי אי אפשר להרגו שהרי לא קיבל התראה

מהיכי תיתי שסובר שמותר, אם לא מדובר שהגיע להוראה [כפי שמשמע מהשאלה] , פטומי מילי בעלמא הוא, גם זקן ממרא סובר שמותר.

ולגוף הדברים יש להעיר לדבר חדש שכ' הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה, שמחללים שבת להציל מעיוורון, מדינא דחלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, כיון דאיכא מאן דס"ל שסומא פטור מן המצוות, ואע"פ שיחידאה הוא אין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב.