אהרן קדוש ה' – מקוה בכל יום

[לומד_בישיבה]

אכן כך, אין לי בעיה לפרסם את שמו הבעיה היא, כי ביקש שלא יפרסמו זאת.
וכך היה מעשה, זכיתי ופעם התארחתי אצל האדמו"ר לסעודת שבת בבוקר, והוא פנה ואמר לי שהוא הצטנן והוא אינו יודע ממה, עניתי לו אפשר שזה קרה בגלל המקווה, ואז הוא אמר איזה מקווה מה מקווה, בפעם האחרונה שהייתי צריך ללכת למקווה היה זה לפני חמש שנים!!!
וראיתי אח"כ שהצטער על כך שסיפר לי את זה, וכעבור כמה דקות פנה ואמר לי, אני מזהירך שלא תפרסם את הדבר.

[חשבה לטובה]

מסופר על הגרמ''ש שפירא זצ''ל ראש ישיבת באר יעקב שהיה בישיבה בחור חסידי שנהג ללכת כל יום למקוה העירוני, לאחר תקופה שם לב הגרמ''ש שהנ''ל הפסיק ממנהגו, קרא אליו את אותו בחור ושאל אותו מדוע הפסיק ממנהגו, ענה הבחור שלמועצה אין כסף וע''כ המים קרים ואינו יכול לטבול במים קרים, קרא הגרמ''ש להנהלת הישיבה וציוה עליהם שהישיבה תשלם מכספה את חימום המים באמרו שלא יתכן שבחור ירד ברוחניותו בישיבה, זאת בעוד שהגרמ''ש עצמו היה סמל הליטאיות נכד הגר''ח מוואלוזי'ן

[לומד_בישיבה]

הסיפור מצוץ מן האצבע
רבי משה שמואל ז"ל היה מגדולי הגרי"ז ז"ל. והנהגתיו היו נר לרגליו.
וביררתי עד כמה שידי מגעת ולא ידוע למשפחה באיזה מקווה טבל הגרי"ז ז"ל.

[סכינא חריפא]

ומאיפה מגיעים הסיפורים שלך?

[לומד_בישיבה]

ממקור ראשון (לא העיתון).
אין לי כל אפשרות לשכנע אותי שכך אמר לי, רצונך האמן לי ואם לאו גם זה לא איכפת לי.

[ח''ל קאליסק]

הסיפור מצוץ מן האצבע
רבי משה שמואל ז"ל היה מגדולי הגרי"ז ז"ל. והנהגתיו היו נר לרגליו.
וביררתי עד כמה שידי מגעת ולא ידוע למשפחה באיזה מקווה טבל הגרי"ז ז"ל.

הסיפור ידוע גם ידוע והפורום כאן לא מיועד להשתלחויות אישיות בסגנון של מע''כ,

[לומד_בישיבה]

אפשר שלא הבנת אותי.
לא ביקשתי לומר שכבודו המציאו, אלא מי שכתב את הסיפור וחלילה חלילה להשתלח האחד בחבירו.

[בקרו טלה]

יותר מזה. החסידים שהם טובלים כוננתי לעמך כמובן, לא רק שאינם מכוונים ועושים אותו לשם שמים אלא גם מכוונים להתרחץ וזוהוי מטרתם שהולכים למקווה,

אמרי פנחס - שער ז - ענינים שונים
מהבעש"ט ג' דברים טובים אפילו שלא לשמה. אחד, נתינת הצדקה, דממ"נ העני נהנה. ב', מקוה, דממ"נ מטהר, והראיה מאשה שמטהר איסור כרת, אף שוודאי מכוונת לד"א. ג', הלומד בן חבירו, מ"מ נעשה למדן. אני שמעתי תענית הוא הג', אפילו שלא לשמה מ"מ משבר הגוף:

[לומד_בישיבה]

א. זה שטבילה מטהר גם בעל כרחו אין זה חידושו של הבעש"ט והדברים ידועים שלא צריך לשמה כדי להיטר.
ב. בעל היושר דברי אמת שהוא לעיל נחשב לאחד שכולם סמכו עליו את ידיו ואצל החסידים הבעל התניא ובעל היושר נחשבים למקורות הכי מוסמכים כדי לדעת מה תיקן הבעש"ט זיע.
ג. מניין לך שאין כוונתו להיטהר מן הטומאה במקום הצורך.

[בין הזמנים]

הסיפור מצוץ מן האצבע
רבי משה שמואל ז"ל היה מגדולי הגרי"ז ז"ל. והנהגתיו היו נר לרגליו.
וביררתי עד כמה שידי מגעת ולא ידוע למשפחה באיזה מקווה טבל הגרי"ז ז"ל.

הסיפור ידוע גם ידוע והפורום כאן לא מיועד להשתלחויות אישיות בסגנון של מע''כ,

שמחמתם אפרוש מהדיון לאחר הודעה זו.
ולסיום אבהיר שוב את דעתי בבירור. פשוט וברור שאין אף אחד מחוייב להאמין לסיפורי צדיקים [אם כי אין הכרח להגדירם כהזיות], אך אי אפשר לומר על הנוהג בהנהגה מסויימת, לאחר שהוא שמע מאנשים הנאמנים עליו שמנהיגי העדה אליו הוא משתייך, שאכן על אף שאין מקור בכתובים הרי יש לו לנהוג בכך מחמת מנהג ישראל [לנידונינו הסיפור המקובל שהוזכר לעיל ממרן מהרי"ד], ומאותו מקור ממנו שמע לא הבין וגם לא נתנו לו להבין שיש קשר בין אופן עשיית ההנהגה לבין עצם ההנהגה [לנידונינו כונות הבעש"ט במקוה], שהכל הוא המצאה של הדור האחרון והם הבלים...
וכמובן שיש מקורות שאין לנהוג כלל במקוה כל יום, ויש גם מקורות שבלא כונות אינו כלום, ויש גם מקורות שתיקון הכללי הוא עדיף ממקוה, אך כל זה אינו נוגע לנידונינו שהוא – האם החסידים הנוהגים בטבילה כל יום יש להם על מה לסמוך.
פשוט שהיושבים בבעלזא שהיו בקיאים בתורה בחסידות בנגלה ובנסתר, וכעידות מרן מהר"א עליהם שהיו ראויים להיות רבי'ס היו יודעים את כונות הבעש"ט במקוה, אך גם פשוט שההנהגה לטבול במקוה כל יום לא היתה שייכת דוקא ליושבים אלא לכלל החסידים ביניהם הרבה שלא זכו להגיע לידי כך.
כמובן שההשמצה שמטרת הטבילה במקוה שהוא לצורך התרחצות אינה ראויה להתייחסות, פשוט וברור שבכל קהילה ועידה יש אנשים בכל מיני רמות רוחניות, אך ב"ה לא אלמן ישראל, ויש די אנשים אשר אינם מתרחצים כלל לפני התפילה, ויש גם אנשים אשר מקפידים על טבילה אף שהדבר עולה להם בקושי, אשר מחמת התרחצות בלבד לא היו עושים כן.
ולכן אם כונת תשבי באמרו שכל מנהג הטבילה הוא המצאה של הדור האחרון קאי על מנהג ה'המונים' שאינם מתכונים כלל לתוספת קדושה, אכן בזה הוא צודק במאת האחוזים, אך בכל זאת דבריו הראשונים לא כך משמעם הפשוט...

[לומד_בישיבה]

היכן ראית שלא האמנתי לך.
ביקשתי סה"כ מקור שזה תקנת הבעש"ט זי"ע או אפשר תקנת הגרי"ד מבעלז ותו לא.

[תשבי]

אם מותר לי לסכם עד עתה. הרי כמה וכמה ספרים החל מהישמח משה וכלה ביושר דברי אמת וממה שכתוב בהקדמת התיקון כללי, (ובברסלב יש בזה מחלוקת עד עצם היום הזה מיהו זה שכתב את ההקדמה. ושם מבואר להדיא רק לשעת הצורך) שכותבים להדיא נגד ההליכה למקווה וכל אחד מטעמו שלו הוא, אך אין כל ספק שמי שאינו שומר על העיניים חייב ללכת כל יום. ויודע כל צדיק נפש בהמתו.

[הפלא ופלא]

אם מותר לי לסכם עד עתה. הרי כמה וכמה ספרים החל מהישמח משה וכלה ביושר דברי אמת וממה שכתוב בהקדמת התיקון כללי, (ובברסלב יש בזה מחלוקת עד עצם היום הזה מיהו זה שכתב את ההקדמה. ושם מבואר להדיא רק לשעת הצורך) שכותבים להדיא נגד ההליכה למקווה וכל אחד מטעמו שלו הוא, אך אין כל ספק שמי שאינו שומר על העיניים חייב ללכת כל יום. ויודע כל צדיק נפש בהמתו.

משום מה אתה מתעלם משבחי הבעש"ט שם מובא על הבעש"ט ועל ר"נ מהורודנקא שהלכו למקוה בכל יום.
וכאמור, בזמננו לא דורשים כוונות מהמון העם כמו שדרשו מהבעש"ט
ומה לנו יותר מזה שרוב הרבי'ס בזמננו סבורים שכן ללכת בכל יום, ואין לך אלא כהן שבימיך, גם אם אין מקורות קדומים. ודי בזה.

[דוד4]

גם מוהר"ן מברסלב זי"ע מסתייג מן המקווה, ולדעתו המקווה מועלת רק בטרם ייעשה מעשה, ולדעתו, עדיף אמירת תיקון הכללי וגם הוא מדבר רק על עת הצורך.

וכך מובא בהקדמה לתיקון הכללי.
ואיתא בשיחות הר"ן סימן קס"א בזו הלשון. דע אחי, כי בתחלה אמר הוא, זכרונו לברכה התורה הנ"ל המתחלת "תקון למקרה לילה", ובתחילה בעת שהתחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז.
ובהמשך שם, רק מי שיקרה לו, חס ושלום, מחמת הרהורים, מזה נבראים ממש הקליפות חס ושלום.
עוד שם. ומי שיכול לילך למקוה ואחר כך יאמרם, בודאי מה טוב. אך אפילו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבול וכו' אעפ"כ אם יאמרם אשרי לו כי הם תיקון גדול מאוד.

מתחילה היה נראה לי שאין מן הצורך כלל לשלול את הדברים הנ"ל שהוצגו בשם רבינו הק' מברסלב, כאשר הדברים ידועים להיפך אצל כל מי שנגע בספריו הקדושים. אך ראיתי שכמה מן המגיבים החרו החזיקו אחרי הדברים כאילו הם נתונים מסיני, על כן מחויב אני למחות ולהודיע כי הדברים בדויים ואין בהם שום ממש.

איך אפשר לכתוב "גם מוהר"ן מברסלב זי"ע מסתייג מן המקווה", כשכל ספריו וספרי תלמידיו הקדושים מלאים בדיבורים הפוכים לגמרי!!

ולעניין מ"ש מהקדמת התיקון הכללי, ממליץ אנכי לכל אחד ואחד לפתוח ההקדמה ולראות בעיניו איך שהדברים הוצאו מהקשרם לגמרי. וכתוב שם דייקא להיפך, כי רבינו הקדוש אמר "ערשט איז מקווה" (הדבר הראשון הוא מקווה).

לעצם העניין, חסידי ברסלב היו הולכים מקדמת דנא למקווה בכל יום ויום (לאו דוקא לפני התפילה, אא"כ הוא יום שא"א בו תחנון). וכבר נודע שמוהרנ"ת זיע"א היה הולך במשך תקופה ארוכה פעמיים בכל יום (פעם בקימתו בחצות, ופעם לפני התפילה), וכן נהגו הרבה מן החסידים, אפילו יותר מזה. ודי בזה לע"ע.

[איש רגיל]

אמרי פנחס - שער ז - ענינים שונים
מהבעש"ט ג' דברים טובים אפילו שלא לשמה. אחד, נתינת הצדקה, דממ"נ העני נהנה. ב', מקוה, דממ"נ מטהר, והראיה מאשה שמטהר איסור כרת, אף שוודאי מכוונת לד"א. ג', הלומד בן חבירו, מ"מ נעשה למדן. אני שמעתי תענית הוא הג', אפילו שלא לשמה מ"מ משבר הגוף:

מעודי תמהתי על וורט זה.

נתינת הצדקה אינה טובה שלא לשמה. כמבואר בתוס' שהא דנותן ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור זה רק אם מכוון גם למצוה. ועיין רמ"א יו"ד (סימן רמט סי"ג): ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן. ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר, אלא אפילו מענישין אותו עליה (סמ"ג מביאו ב"י סי' רמ"ז).

הלומד בן חבירו, מה אכפת לן אם נעשה למדן. הא הלומד שלא לשמה מוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו.

[בקרו טלה]

נתינת הצדקה אינה טובה שלא לשמה. כמבואר בתוס' שהא דנותן ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור זה רק אם מכוון גם למצוה.

תוספות סוטה כב:
נראה לתרץ עוסק שלא לשמה כגון מיראת היסורין כי הכא ומאהבת קיבול פרס שאינו מתכוין להשלים רצון יוצרו שציוהו על כך אלא להנאתו כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יט.) במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכי הא דאמר בפ' עגלה ערופה (לקמן מז.) ואיתא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (דף כג:) ובפרק בתרא דהוריות (דף י:) לעולם יעסוק אדם וכו' שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות גם הוא נתכוין להנאתו שהעלה קרבן לשם להשלים חפציו בשכרו ולא לשם שמים וכדאמרי' פ"ק דר"ה (דף ד.) האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צדיק גמור.

[איש רגיל]

היה זכור לי התוספות בע"ז יט. ד"ה ע"מ: בתוהא אם לא תבא שאילתו כמו שעושין עובדי כוכבים אבל אם אינו תוהא דמי להא דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף י:) ובפ"ק דפסחים (דף ח.) ובר"ה (דף ד.) דתניא סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור. ע"כ.
אמנם כעת אני רואה שלא מפורש שם שצריך לכוון גם לשם שמים, אך עדיין ראיה גם מתוס' זה וגם מהתוס' שהבאתם (מהמשך דבריו שלא ציטטתם) ששיך שלא לשמה בנתינת הצדקה, וזה אסור. ולכאו', הרי סו"ס נהנה העני.

[איש גלילי]

גם מוהר"ן מברסלב זי"ע מסתייג מן המקווה, ולדעתו המקווה מועלת רק בטרם ייעשה מעשה, ולדעתו, עדיף אמירת תיקון הכללי

במחילת כבודך, די מפורסמת האמירה של מוהר"ן בענין התיקון הכללי: "דאס ערשטע איז מקוה"

[משך חכמה]

המקור שיש ענין בטבילה בכל אינו המצאה חסידית אלא כבר נזכר בספר קבלה קדום ולא משום תשובה.
אגב יש מי שטוען שמה שהיה נראה שאצל הליטאים לא הקפידו על טב"ע הוא מפני שעשו זאת בצניעות.
גם המקור לטבילה בגיל ילדות הוא ממדרש, אבל ודאי שכל דור לגופו ואכהמ"ל בזה.

[לומד_בישיבה]

צר לראות שכותבים מבלי לעיין בפנים

וזה לשונו.

ואיתא בשיחות הר"ן סימן קמ"א בזו הלשון: דע אחי, כי בתחלה אמר הוא, זכרונו לברכה, התורה הנ"ל המתחלת: "תקון למקרה לילה" ובתחלה, בעת שהחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז, אך ה' יתברך זיכני ובאתי אצלו סמוך מאוד לאותה העת שהתחיל לגלותה, וסיפר לי אחד בשמו התורה הנ"ל, כפי אשר שמעה מפיו הקדוש, ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל, בתוך כך סיבב ה' יתברך שדיברתי עמו מזה וחזרה ואמרה בקיצור כנ"ל.

ובאותה העת שגילה התורה הנ"ל לא גילה אז איזה קפיטל לומר, רק אמר סתם: לומר עשרה קפיטל תהלים לתיקון הנ"ל יעוי"ש.

ואז בעת שגילה התורה הנ"ל אמר בתחלה, שתיקון הראשון הוא המקוה, (ואמר בזה הלשון: דאס ערשטע איז מקוה) ואחר כך גילה התקון הנ"ל, לומר עשרה קפיטליך תהלים כנ"ל.

גם פעם אחת אמר, שצריכים ליזהר מאוד לטבול באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור, ואפילו אם לא יוכל לטבול בבוקר, על כל פנים יטבול באותו היום אפילו לפנות ערב, כי צריכין לזהר מאוד לטבול באותו היום דיקא. (ועיין בסוף סיפורי מעשיות שאמר, שטוב מאוד לטבול תיכף ומיד וכו' עיין שם).

ואז גילה דעתו שרצונו לגלות "בפרטיות" איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום וכו' יעוין שם.

הרי להדיא מפורש א. שכל עניין המקווה הינו רק לשעת הצורך, ב. כמו כן עולה מדבריו שכל עניין המקווה מועלת רק אם הוא טובל תיכף ומיד טרם ייעשה מן הקליפה מעשה. ג. מה שאמר "דאס ערשטע איז המקוה" היה זה לפני שגילה את הפרקים של תיקון הכללי ורק אמר שכל עשרה קאפיטלאך הנו תיקון.

והבוחר יבחר. וכדאי מאוד לעיין במובאות וההפניות שצוין בסוגרים.
יתכן בהחלט שאני טועה בכוונת דבריו ולא אמרתי קבלו דעתי, עסקתי בזה לפני שנים רבות.

[אמסטרדם]

הערה בעלמא: הכותרת הוא אהרן קדוש ה' ונתגלגלה לבירור מעמיק בשיטת ברסלב. שתי עולמות.

[לומד_בישיבה]

זהו דרכו של אשכול.

וראה היטב לעיל שדנו לעומק גם בשיטת בעלז והמהרי"ד ז"ל וגם בשיטתו של הישמח משה, ובשיטתו של בעל היושר דברי אמת, המטרה היא אחת, לדעת מה תיקן הבעש"ט זי"ע

[ח''ל קאליסק]

הערה בעלמא: הכותרת הוא אהרן קדוש ה' ונתגלגלה לבירור מעמיק בשיטת ברסלב. שתי עולמות.

זה יותר משני עולמןת למי שידוע דעתו החריפה של הרה''ק מבעלז על ספרי ברסלב

[אמסטרדם]

הערה בעלמא: הכותרת הוא אהרן קדוש ה' ונתגלגלה לבירור מעמיק בשיטת ברסלב. שתי עולמות.

זה יותר משני עולמןת למי שידוע דעתו החריפה של הרה''ק מבעלז על ספרי ברסלב

אני לא רוצה להסיט האשכול. אך זה לא מילתא דפסיקא.

[לומד_בישיבה]

ידוע שהרה"ק מבעלז זי"ע ציווה להכניסו לבית המדרש אך לכרוך אותו משתי צידי הספר.

[אמסטרדם]

ידוע שהרה"ק מבעלז זי"ע ציווה להכניסו לבית המדרש אך לכרוך אותו משתי צידי הספר.

לא כל מה שידוע אמת. וזה אני יכול להבטיח לך שהגירסא שכתבת לא אמת. מהר"א ז"ל הזהיר כורכי ספרים שיזהרו מאוד מאוד מלפגום אפי' אות אחת של ספר וידוע גודל זהירותו בכל זה. וזה ודאי שלא אחזו מהעקרונות של ברסלב אך לומר שהספרים הם בבל יראה ובל ימצא זה צריך בירור.

[לומד_בישיבה]

כך סיפר לי הרב אינדורסקי חסיד בעלז.

[אמסטרדם]

כך סיפר לי הרב אינדורסקי חסיד בעלז.

לא כל מה שהרב אינדורסקי חסיד בעלז מספר אמת.
אמנם ניכרים דברי אמת שבפועל היו החסידים הצעירים מסוגלים לעשות כן אך זה לא אומר שהיו נחשבים פסולים בעיני האדמו"רים. ושוב: השיטות אמנם שונות מאוד.

[דוד4]

צר לראות שכותבים מבלי לעיין בפנים

וזה לשונו.

ואיתא בשיחות הר"ן סימן קמ"א בזו הלשון: דע אחי, כי בתחלה אמר הוא, זכרונו לברכה, התורה הנ"ל המתחלת: "תקון למקרה לילה" ובתחלה, בעת שהחיל לגלותה לא הייתי לפניו אז, אך ה' יתברך זיכני ובאתי אצלו סמוך מאוד לאותה העת שהתחיל לגלותה, וסיפר לי אחד בשמו התורה הנ"ל, כפי אשר שמעה מפיו הקדוש, ובתוך כך, באותה השעה ששמעתי מפי אחר בשמו התורה הנ"ל, בתוך כך סיבב ה' יתברך שדיברתי עמו מזה וחזרה ואמרה בקיצור כנ"ל.

ובאותה העת שגילה התורה הנ"ל לא גילה אז איזה קפיטל לומר, רק אמר סתם: לומר עשרה קפיטל תהלים לתיקון הנ"ל יעוי"ש.

ואז בעת שגילה התורה הנ"ל אמר בתחלה, שתיקון הראשון הוא המקוה, (ואמר בזה הלשון: דאס ערשטע איז מקוה) ואחר כך גילה התקון הנ"ל, לומר עשרה קפיטליך תהלים כנ"ל.

גם פעם אחת אמר, שצריכים ליזהר מאוד לטבול באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור, ואפילו אם לא יוכל לטבול בבוקר, על כל פנים יטבול באותו היום אפילו לפנות ערב, כי צריכין לזהר מאוד לטבול באותו היום דיקא. (ועיין בסוף סיפורי מעשיות שאמר, שטוב מאוד לטבול תיכף ומיד וכו' עיין שם).

ואז גילה דעתו שרצונו לגלות "בפרטיות" איזו הם העשרה קפיטל תהלים שצריכים לומר באותו היום וכו' יעוין שם.

הרי להדיא מפורש א. שכל עניין המקווה הינו רק לשעת הצורך, ב. כמו כן עולה מדבריו שכל עניין המקווה מועלת רק אם הוא טובל תיכף ומיד טרם ייעשה מן הקליפה מעשה. ג. מה שאמר "דאס ערשטע איז המקוה" היה זה לפני שגילה את הפרקים של תיקון הכללי ורק אמר שכל עשרה קאפיטלאך הנו תיקון.

והבוחר יבחר. וכדאי מאוד לעיין במובאות וההפניות שצוין בסוגרים.
יתכן בהחלט שאני טועה בכוונת דבריו ולא אמרתי קבלו דעתי, עסקתי בזה לפני שנים רבות.

ללומד בישיבה,
אכן, צר מאד כשכותבים מבלי לעיין בפנים, אך צר עוד יותר כשמביאים מה שכתוב בפנים, ומהפכים דברי אלוקים חיים מן הקצה אל הקצה.

הבאת את לשון השיחה, והוצאת ג' מסקנות מופרכות שאין ביניהן ובין מה שנכתב בפנים שום קשר, כפי שמובן לכל לומד, אפילו מי שאינו בקי בחדרי דבריו.

לא נראה לי צורך להרחיב בזה יותר לע"ע, כי הדברים ברורים (וזמני קצר). אך אכתוב כמה דברים פשוטים שידועים לכל הלומד בספריו קצת:

רבינו הק' הזהיר מאד שאחרי מקרה ח"ו צריך לילך תכף ומיד (עדיף מה שיותר מהר, כמבואר בסוף סיפורי מעשיות) למקווה. ואם אינו יכול לילך תיכף ומיד, יילך על כל פנים באותו היום שאירע לו, אפילו לפנות ערב.

א. האם יש בכך שלילה של מקוה שלא אחר מקרה ח"ו?? האם כשמישהו מזהיר לילך אחר מקרה ח"ו למקוה, הוא מתכוון לשלול מקווה שלא אחר מקרה ח"ו??? אתמהה!!

ב. האם כשרבינו הק' מחדש ומזהיר שיש עניין לטבול מה שיותר מהר, לפני שנעשה מה שנעשה ע"י המקרה ח"ו, האם בזה הוא מתכוון לשלול טבילה בזמן שאחר כך??? אתמהה!!! פשוט לכל בר דעת שככל שמקדימין עדיף, ובוודאי מי שהיה אנוס ולא הצליח להקדים, יטבול בהזדמנות הראשונה שיהיה לו. והוא דבר פשוט.

ג. שיחת רבינו הק' "דאס ערשטי איז מקוה" אכן נאמרה בעת שגילה התורה בליקו"א סימן צ"ב. אך מניין מוציאים מכאן מסקנה שאחר שגילה בפרטיות העשרה מזמורים ביטל דבריו הקודמים??? ובשיחות שאחרי הסיפורי מעשיות כתוב להדיא "הזהיר לאנשיו שכשיקרה להם מקרה בלתי טהור ח"ו, שילכו תיכף ומיד למקוה לטבול", וזאת כתב מוהרנ"ת זיע"א אחר שכבר נתגלו העשרה מזמורים. וכן בהמשך השיחה בשיחות הר"נ כתב בפירוש לאמר: "ומי שיוכל לילך למקוה ואח"כ יאמרם, בוודאי מה טוב, אך אפילו אם הוא אנוס וכו'".

ד. אכן זאת יש להדגיש שרבינו הק' אמר שאפילו מי שאינו יכול לילך למקווה מסיבה כלשהי, אם יאמר את העשרה מזמורים שגילה, יהיה לו תיקון גמור לגמרי, גם אם לא יילך למקוה. וכפי שמובא בהמשך השיחה שם, וזה לשונו: "אך אפילו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבול, כגון שהוא חולה או שהוא בדרך, אף על פי כן, אם יאמרם - אשרי לו, כי הם תקון גדול ונורא מאד".

במחשבה שניה אני חושב שכנראה מקטע זה שבשיחה, נבעה טעותך. אך פשוט וברור לכל אחד שאין הכוונה לשלול את ההליכה למקווה למי שיכול. אלא לומר שהתיקון של העשרה מזמורים איננו תלוי במקווה! כי גם אם אם לך יילך למקווה, יהיה לו תיקון גמור לגמרי על ידי אמירת העשרה מזמורים בלבד.

[לומד_בישיבה]

יישר כוחך רב דוד4
השכלת לכותבו באופן הברור ביותר, כל המשא ומתן שכבודו כותב, בזמנו ישבתי עם חשובי חסידי ברסלב והיינו דנים בכל מה שכבודו כותב.
--
היו כאלו שטענו שלאחר שיש לנו את תיקון הכללי עדיף תיקון הכללי ממקווה, והיו שטענו ההיפך, יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן, וכפי שכתבת כל זה.
--
אבקש רק להוסיף שאלו שטענו שתיקון הכללי עדיף שהרי צריך לתקן בטרם ייעשה מעשה, ואין איתנו היודע כמה זמן לוקח עד שתחפץ, ולכן עדיף תיקון הכללי, ולא אמר מקווה, אלא כאשר לא גילה בפרוטרוט את המזמורים.
ולאחר שגילה אין כל צורך במקווה.
עוד אבקש לציין במאמר המוסגר, שיש שם קאפיטל אחד שאינו בנמנצא בתיקון הכללי.

[דוד4]

יישר כוחך רב דוד4
השכלת לכותבו באופן הברור ביותר, כל המשא ומתן שכבודו כותב, בזמנו ישבתי עם חשובי חסידי ברסלב והיינו דנים בכל מה שכבודו כותב.
--
היו כאלו שטענו שלאחר שיש לנו את תיקון הכללי עדיף תיקון הכללי ממקווה, והיו שטענו ההיפך, יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן, וכפי שכתבת כל זה.

לא הבנתי מה זה "עדיף תיקון הכללי ממקווה". אם אפשר לקיים שתיהם - מה טוב. ואם לאו, הרי דברי רבינו מפורשים שאין התיקון הכללי תלוי במקווה כלל. וגם אם אחד אינו הולך למקווה, יש לו תיקון גמור על ידי העשרה מזמורים.

אם נחזור רגע לעצם העניין,
על מה יצא עיקר קצפי?
על כך שכתבת שרבינו מוהר"ן מברסלב כביכול שלל ח"ו את הטבילה במקווה.
והוא כמובן דבר שאין לו שחר.
מה שכן, אחר שגילה רבינו העשרה מזמורים - הרי שגם מי שלא יילך למקווה, יהיה לו תיקון גמור על ידי העשרה מזמורים.

וכבר מילתי האמורה, שלעצם השאלה של האשכול אם לילך למקווה בכל יום, חסידי ברסלב היו נזהרים בזה מאד מקדמת דנא (גם בזמנים שהמקוואות היו קפואים), והיו מרבים בטבילות אפילו כמה וכמה פעמים ביום, כידוע.

ואגב, על פי דברי רבינו הק', מקווה הוא לא רק להיטהרות מטומאה, אלא לעוד כמה עניינים חשובים, כמובא בכ"מ בספר המידות. כגון:

עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה נִתְבַּטֵּל הַצָּרוֹת וִישׁוּעָה בָּאָה.
עַל-יְדֵי יְשִׁיבָה בַּמִּקְוֶה תַּחַת הַמַּיִם, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַחֲזִיק בְּעַצְמוֹ הָרוּחַ וְהַנְּשִׁימָה, נִמְתָּק הַדִּין
הַמִּקְוֶה מַמְתִּיק הַדִּין.
עַל-יְדֵי טְבִילַת מִקְוֶה מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת.
לְיִרְאָה - תֵּלֵךְ לַמִּקְוֶה.

ועיין עוד הרבה מאד בכל ספרי רבינו הק', ובספרי ליקוטי הלכות, מה שהרבו מאד מאד לדבר בעוצם גדולת קדושת הטבילה במקווה בכל עת מצוא. ואכמ"ל.

[לומד_בישיבה]

אין כל ספק שאם ניתן לקיים שניהם ברור שצריך מקווה, השאלה היא אם ישנו היכי תימצי שיכול לקיים שניהם, שהרי טבילה מועלת רק בטרם ייעשה מעשה, ואין אתנו היודע כמה זמן לוקח עד שייעשה מעשה. - כמו כן לאחר שיש לנו תיקון הכללי לצורך מה יש עניין בטבילה, ואם משום טבילת עזרא הרי אין צריך לזה מקווה כשירה.
ובנוגע לאלו שטובלים כמה וכמה פעמים ואני לא מדבר על הכת של נ. נח. וכו'. אלא מחשובי החסידים הם יודעים היטב קבלה ומכוונים את כוונת הבעש"ט זי"ע וכל המבקש לעשות כמוהם שוטה בעלמא הוא.

[דוד4]

אין כל ספק שאם ניתן לקיים שניהם ברור שצריך מקווה, השאלה היא אם ישנו היכי תימצי שיכול לקיים שניהם, שהרי טבילה מועלת רק בטרם ייעשה מעשה, ואין אתנו היודע כמה זמן לוקח עד שייעשה מעשה. - כמו כן לאחר שיש לנו תיקון הכללי לצורך מה יש עניין בטבילה, ואם משום טבילת עזרא הרי אין צריך לזה מקווה כשירה.
ובנוגע לאלו שטובלים כמה וכמה פעמים ואני לא מדבר על הכת של נ. נח. וכו'. אלא מחשובי החסידים הם יודעים היטב קבלה ומכוונים את כוונת הבעש"ט זי"ע וכל המבקש לעשות כמוהם שוטה בעלמא הוא.

1. שוב, כנראה לא קראת הודעתי הראשונה, מניין שרק בטרם ייעשה מעשה מועיל מקווה? רבינו הק' רק אמר שעדיף לטבול מה שיותר מהר כדי שלא ייעשה מעשה. איך אתה מוציא מזה שאם נעשה מעשה אין מועיל מקווה??

2. ומה ששאלת לצורך מה יש עניין בטבילה? אין אני יודע! אבל כך אמר רבינו בפירוש, שאם יכול לילך למקוה ולומר העשרה מזמורים אחר כך, יעשה כן. והפה שאמר שהעשרה מזמורים הם תיקון גמור, הוא הפה שאמר שאם אפשר לילך למקוה קודם, יילך למקווה קודם ואח"כ יאמר את העשרה מזמורים.

3. לגבי טבילה כמה פעמים וכו'. חסידי ברסלב הוותיקין שהיו הולכים כמה פעמים ביום, לא היו מהמכוונים (אף אמנם אם ידעו היטב כל הכוונות, עיין ליקו"א סימן ק"כ, והבן).

[לומד_בישיבה]

א. הוא כותב להדיא שילכו למקווה תיכף ומיד בטרם ייעשה מעשה.
ב. לאחר התיקון שגילה אין כל סיבה בעולם מדוע יצטרך למקווה שהרי נשמתו צח כשלג. - וכל עניין המקווה לאחר שגילה את התיקון אינו אלא לתוספת קדושה.
ג. איני יודע על מי אתה מתכוון ואיני רוצה לנקוב בשמות, אוכל רק לומר לך שרבי יעקב מאיר שליט"א היה התלמיד החזק ביותר בישיבת שער השמים.
-
הרב קרמר הוא מכוון וכך היו כל אנשי ברסלב בפולין החל מרבי יצחק ברייטער הי"ד עד האחרון שבחבורה והיו לומדים את סיפורי מעשיות על פי הכוונות של האר"י ז"ל ואינו צריך לפנים.

[בקרו טלה]

א. זה שטבילה מטהר גם בעל כרחו אין זה חידושו של הבעש"ט והדברים ידועים שלא צריך לשמה כדי להיטהר.

אלא מחשובי החסידים הם יודעים היטב קבלה ומכוונים את כוונת הבעש"ט זי"ע וכל המבקש לעשות כמוהם שוטה בעלמא הוא.

[לומד_בישיבה]

אין ביניהם כל קשר, אשה טמאה הנופלת לתוך מקוה הרי היא נטהרת.
הבעש"ט זי"ע גילה שגם איש טהור יכול לקבל השגות על ידי טבילות במקווה, ועל טבילה זו, כותב היושר דברי אמת שזה מועיל רק אם מכוונים ולעיל הבאתי את לשונו של היושר דברי אמת.
דוק היטב.

[בקרו טלה]

הבעש"ט זי"ע גילה ...

ואותו בעש"ט אמר כמובא באמרי פנחס דלא בעי לשמה וכ"ש כוונות מאן דכר שמי'.

[לומד_בישיבה]

כפי שכתבתי לך אתמול אם כוונתו של רבי פנחס קוריצער זי"ע לטבילות שגילה הבעש"ט זי"ע אכן יש סתירה בינו לבין מה שכתב בעל היושר. - והדברים בהחלט צריכים יישוב.

[תשבי]

לא יתכן שחסידי ברסלב תפסו כדעתו של רבי פנחס קוריצער ז"ל שהרי לחם מלחמת חורמה עם חסידי ברסלב.
וידוע שרבי מאיר שפירא ז"ל שנטה לברסלב והיה נכדו של רבי פנחס קוריצער זי"ע היה מפרש כמה וכמה פירושים במקומות שם הוא כותב נגד ברסלב.

[תשבי]

ואם אין זכרוני בוגד בי הרב מלובלין טען שיש לו את כתבי היד של רבי פנחס קוריצער זי"ע ולדעתו המדפיסים זייפו בדפוס.