ואלו דבריו.
קבלתי דבריו, שבדקו ומצאו קרוב לששה חדשי הריון, שהעובר מת וצריכים להוציאו, ויש שני דרכים לעשות זאת, או שיצא שלם כלידה רגילה, ולדבריו זה גורם סבל רב מאד לאשה, או שמרדימים אותה ומוציאים את העובר כשהוא חתוך (ונקרא גרידה), ולדבריו, כל הנשים כיום אפילו החרדיות בחרו בדרך השניה, והרופא ממליץ ע"ז מאד, ושואל אותי מה דין התורה בזה.
והנה, בעיקר הדין, אם יש בנפל מ"ע דקבורה מה"ת, נחלקו הפוסקים בזה. שהבית יוסף סימן תקכ"ו מביא דעת הגה"מ, שאין מ"ע דקבורה בנפלים, וכן פסקו הרמ"א ובביאור הגר"א שם, ובבינה לעיתים (לרבי יונתן אייבשיץ) ועוד אחרונים. אבל המ"א מוכיח בכמה ראיות, שיש מ"ע דקבורה בנפלים, וכן דעת עוד אחרונים, ובשו"ת חת"ס (א"ח קמ"ד) נוטה ג"כ לזה. ונראה שתלוי הדין בזה, דאם יש בנפל מצות קבורה, מסתבר דה"ה שאסור לנתחו כמו בכל ניתוחי מתים דאסרינן משום איסור דאורייתא דניוול המת, ואף אם נאמר שאין בנפל מצות קבורה, יתכן דמ"מ ניוול המת אסור גם בנפל. [וב"כל בו אבילות" מביא תשובה מכת"י חת"ס, שמתיר לפתוח קבר (דאיסורו בעלמא משום ניוול) של נפל שנולד בחודש השמיני כדי למולו, וטעמו, דנפל אינו חייב בקבורה, ואין בו בזיון וחרדת הדין. ואולי בניוול גדול כנד"ד שחותכים הנפל לחתיכות, מודה דאסור, וצ"ב].
ועיין בשו"ת נוב"י תנינא (קס"ד) שכתב, שיש איסור פתיחת קבר של נפל משום ניוול. מיהו טעמו שם, משום שזהו ניוול לחיים שרואין כי זה כל האדם, ובנד"ד לא שייך דבר זה. (ואולי הנוב"י קאי לשיטתיה, דלא ברירא ליה אם יש דין קבורה בנפל, עי' מהדו"ק או"ח סימן ט"ז). ועוד, דאולי בניוול גדול כנד"ד שחותכים הנפל לחתיכות, לכו"ע אסור משום ניוול הנפל עצמו. וע"ע בשו"ת "יהודה יעלה" (יו"ד שנ"ט) למהר"י אסאד, שדן לענין פינוי עצמות נפל, ופשיטא ליה שיש איסור ניוול בנפל.
ובמדרש, אמר רבי מאיר, קשה דין חיבוט הקבר מדינה של גיהנם, שאף צדיקים גמורים ויונקי שדים ונפלים נדונין בו, ומוכח שמרגיש צער חיבוט הקבר, וכ"ש מה שנחתך צער הוא ואין להתירו, ומיהו יש לומר, דנפלים המוזכרים שם היינו בבאו לעולם ומתו תוך שלשים, אבל במת בבטן אמו, אולי אין חיבוט הקבר
ואמינא עוד, דלפי מש"כ החת"ס שם מה"בינה לעיתים", דגם לדעתו שאין חיוב קבורה בנפל, מ"מ בהנאה אסור. והנה, יסוד איסור הנאה ממת, היא משום קדושה, דגוף המת שהיה נרתיק לנשמה יש בו לחלוחית קדושה, וא"כ כיון דחזינן שנפל אסור בהנאה כמת, הרי דמוכח שיש גם בנפל קדושה [והטעם, כיון שניתנה בו נשמה משעת יצירתו], ומטעם זה גופא, אסור לזלזל בנפל ולחותכו לחתיכות, דהוה כמו בזיון קדשים.
וכן בש"ע יו"ד (רס"ג ס"ק ה') איתא שנפלים קמים בתחית המתים, ובביאור הגר"א מביא מסנהדרין ק"י: דאיתא דקטן בא לעוה"ב משעה שנזדרע ופי' שם רש"י משעה שנקלט בזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה, יש לו חלק לעתיד, דכתיב "זרע יעבדנו" והכי אמר בכתובות "נביליך יקומו" לרבות נפלים וכו' ע"ש. ומבואר, שיש בו נשמה שעתידה לחיות בתחית המתים, ולכך אסור מדינא לבזותו.
[ואף דאיתא בגמ' פסחים ט: שמשליכים נפלים לבור וחולדה וברדלס גוררתו, י"ל דאף שהוא קודש ואין לבזותו, מ"מ אין עליו חיוב שמירה לדאוג שלא יבזוהו אחרים, וכיון שהטילוהו לבור די בכך, וע"ע בדברינו בחלק ב' סימן תר"ב, שצידדנו דנראה שהיום שאין הדרך לזרוק נפלים לבור, הוי בזיון כשלא קוברים נפל בביה"ק ואסור].
והנה, ב"משמרת שלום" מביא שדעת ה"שואל ומשיב" דהא דס"ל למג"א ודעימיה, דאית בנפל מ"ע דקבורה, היינו בנפל מה' חודשים ואילך. ובתשובות מהרש"ם כתב, שבג' חודשים שאינה מרגשת בעובר, פטור לכו"ע מלקברו, ולדבריו נראה ששיעור הזמן דס"ל למג"א דאית ביה מ"ע דקבורה היינו מד' חודשים ומחצה, שאז מרגשת בעובר. ולענ"ד מסברא נראה דמשעה שנשלם בו מלא צורת אדם, נקרא אדם וחייב בקבורה. והשיעור מאימתי חשבינן ליה שנתהוה לצורת אדם לא ברירא לי, ונראה לי לחשוש להחמיר שהוא מזמן שניכר העובר והיינו מג' חודשים שכיון שנוצר בשיעור שכבר ניכר לאחרים ה"ה חשוב להיקרא אדם וע"ע ח"ב סי' תר"ב. [וראיתי בספר אחד, שמביא שמועה בשם החזון איש, שנפל ממ' יום (שאינו כמיא בעלמא), חייב בקבורה, ואין בידי לברר אמיתת שמועה זו].
ונראה שאף אם הוא נפל מחודש שעדיין אין בו חיוב קבורה, מ"מ קדוש הוא משעה שנוצר שכבר יש בו נשמה, ואסור לזורקו לאשפה כמנהגם. ואולי אם עוטפו באיזה דבר אין בזה בזיון, וכמו שנוהגים היום לזרוק תרו"מ לאשפה כרוכים באיזה דבר. מיהו נראה דכשמתהוה לצורת אדם, שמא זה הוי גוף שהוא מלבוש לנשמה שהוא חלק אלוק ממעל, נעשה ככלי שרת וקדושתו חמורה יותר מתרו"מ. ולכן אף אם נימא דבנפל בן ג"ח עדיין אין בו מ"ע דקבורה, מ"מ נלע"ד דחשבינן ליה שכבר נתהוה לצורת אדם וכמ"ש לעיל, וא"כ קדושתו חמורה מתרו"מ ואסור לזורקו לאשפה אפי' אם עטוף בנייר וצריך לגונזו דוקא. אבל בפחות מכך יכול לזורקו לאשפה עטוף בנייר אבל לזורקו כמות שהוא אסור, כיון שהנשמה ניתנה בו משעת יצירה. (ועוד י"ל דמפחות מג"ח שאין ניכר לבנ"א שיש כאן עובר שהוא קודש, קיל איסור בזיונו, ומותר לזורקו לאשפה עטוף בנייר כתרו"מ, אבל מג"ח שכבר ניכר העובר, חמיר איסור בזיונו, ואסור לזורקו לאשפה כלל).
נחזור לענינינו, האם מותר לחתוך עובר במעי אמו כנ"ל משום איסור ניוול או בזיון קודש. נראה שיש להשתדל שיצא כמו בלידה רגילה כדי שיהא שלם, ומיהו במקום שסובלת מזה הרבה, לא מצינו לחייב אותה לסבול צער לידה קשה בגלל החששות שהבאנו. ודבר זה צ"ב, [ומצינו בגמ' (ב"ב קנד) שמותר לפתוח את קבר המת משום הפסד ממון, אף על פי שיש בזה ניוול למת. וא"כ כ"ש כאן במקום צער רב כנד"ד, שרי. (ועיין "דבר שאול" להגרי"ש נתנזון זצ"ל שהוכיח מהגמ' הנ"ל דאיסור ניוול המת הוא דוקא כשמכוון לנוולו, אבל כל שאינו מכוון לנוול רק לאיזה צורך לא מקרי ניוול). מיהו י"ל דבניוול גדול כי האי שחותכים את המת לחתיכות, אפשר שאסור אף בכה"ג]. (ומ"מ צריך לסדר ולדאוג שכל האברים ילכו לקבורה. ועליה לדעת, שהביאה נשמה לעולם שיחזירו לה אותה לעתיד לבוא).