הודעהעל ידי גביר » ג' מרץ 05, 2024 11:56 pm
משום מה נזכרתי היום בסיפור שסיפר לי בשעתו הרב אהרן וייס, מוותיקי רחובות, תלמיד חכם, מורה ומחנך -
על מתפללי בית הכנסת הגדול נמנו גם איכרים, ממשפחות המייסדים.
אחד מהם, איש תקיף ועשיר, ציווה פעם בשבת על החזן להתפלל מעל הבימה, ולא מעל העמוד.
רב העיר דאז, הרב צבי יהודה מלצר, לא ראה בעין יפה את הסטייה מהמנהג המקובל והורה לחזן לגשת לעמוד.
האיכר, ששלח את החזן לעמוד ליד הבימה, הגיב על כך בעזות ובחוצפה [אאל"ט כך היה מעשה, מכל מקום התחצף לרב].
עוד באותה שבת החלו פרותיו של אותו עשיר למות בזו אחר זו, הואיל והתבייש לפנות לרצ"י מלצר עצמו, פנה לר"א וייס וביקש התר לשחטן בשבת, בטרם ימותו, ויגרם לו נזק כספי ניכר,
אלא שהרב, כמובן, לא יכל להתיר את האסור.
המאורע פורש אז כעונש משמים על הפגיעה ברב.
[ אגב כך - שמעתי בזמנו, מאנשים שהשתייכו באותה תקופה לגורמי הרווחה, לאו דווקא שומרי תורה ומצוות, שרצ"י מלצר שימש להם ככתובת כאשר התעוררו בקרב האנשים שבהם טיפלו בעיות של ממזרות, הידוע על פסקים ותשובות שלו בכתב בנדון?]
עתה ראיתי שכבר הביא דברים בשם אומרם הרב עמיחי כינרתי שליט"א במחברתו רבי צבי יהודה מלצר זצ"ל עמ' 28, ויעוין גם ב'בעלי חיים בספרות ישראל' מאת אריה שושן עמ' 119, שם מסופר על מותן של פרות מאכילת הרדוף ברחובות בשנת תשי'א וכנראה הוא המעשה דנן [לפי המסופר שם חמש פרות מתו ושבע עשרה נשחטו 'שחיטת אונס' כנראה החזיקו מעמד עד אחר השבת]