אוצר החכמה כתב:שאלה כללית בעניין.
מנין לקח הרב מעט צרי את כללי הניקוד לתרגום ארמי שלפיהן הוא מעיר את הערותיו (לדוגמא רמתא) האם הסיק אותם מן הכתובים בדניאל?
הערות הרב 'מעט צרי' אינן מסברא [לא הגיה בשום מקום אפילו אות אחת מסברא], ולא ע"פ הכתובים בדניאל, אלא כל הנידון כאן הוא השוואת הנוסחאות,
ע"פ השוואת התרגום עצמו.
וממילא, כדי להבין זאת אין צורך גם להיות בקי גדול בלשון הארמית.
ואבאר:
אנו מוצאים בנוסחאות מדוייקות שלשון יחיד בכל מקום מתרגם
'רָמְתָא' (שמות יז, ט; יז י; במדבר כא, כ; כג, יד; כג, כח; דברים ג, כז; לד, א)ואילו לשון רבים בכל מקום
'רָמָתָא' (במדבר כא, יט כ; כג, ט; דברים ג, יז; ד, מט).לעומת זו, בנוסחאות המצויות חילוק זה אינו עקבי, וכמו בפרשתנו
(ג, כז) שמתורגם
'רָמָתָא' על לשון יחיד (וכמו שכתבתי ברשימה דלעיל).
כיוצא בזה בעוד מלים.
כגון במלה
'תורתא', שבנוסחאות מדוייקות החילוק הוא עקבי; לשון יחיד -
'תּוֹרְתָא' (ויקרא כב, כח; במדבר יט, ב ה ו ט י)ולשון רבים
'תּוֹרָתָא' (בראשית לב, טו; מא, ג ד כ כו כז).'מֵינִקְתָּא' לשון יחיד
(שמות ב, ז)'מֵינְקָתָא' לשון רבים
(בראשית לב, טו; לג, יג).'לְחֵינְתָא' לשון יחיד
(בראשית לה, כב; לו, יב)'לְחֵינָתָא' לשון רבים
(בראשית לא, לג; לג, א ב ו).ובכל מלים אלו [ועוד כיוצא בהן] בנוסח המצוי אין כלל עקביות - פעם כך, ופעם כך, וניכר שהמדפיסים לא דקדקו בכך, למיעוט ידיעתם בלשון ארמית.
ואם הנושא היה רק מלים אלו - אולי אין זה מספיק הוכחה.
אך כיון שמצינו לאורך כל התרגום, שבנוסחאות מדוייקות יש עקביות בחילוק בין הוה - עתיד - עבר, זכר - נקבה, יחיד - רבים, ואילו בנוסחאות המצויות אין עקביות כלל, ואותה מלה עצמה יכולה להתרגם פעם כך ופעם כך, ללא כל סיבה נראית לעין [ראה דוגמאות שהבאתי לעיל - וכולן רק מפרשה אחת בלבד !], ופעמים רבות ניכר ש'השוו' את לשון התרגום ללשון המקרא
[אביא עוד דוגמא - בפסוק "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה) כתב הרמב"ן שאונקלוס תרגם "יְדוּר וְיִתּוֹתַב וִיחֵי עִמָּךְ" ומפרש 'גֵּר וְתוֹשָׁב' שהכונה 'יגור ויתיישב'. וכן הנוסח בנוסחאות מדוייקות שלפנינו. אבל בנוסחאות המצויות הנוסח הוא "דַּיָּר וְתוֹתָב וִיחֵי עִמָּךְ", וניכר שהשוו את לשון התרגום ללשון המקרא] - ואחרי שגם בנוסחאות המצויות יש הבדלים בין חומש אחד לחבירו, מדוע לא נעדיף את הנוסחאות המדוייקות.
וכבר כתב היעב"ץ
(לוּחַ אֶרֶשׁ ח"א סימן רנג) "כי באמת אין לבנות יסוד על נקוד תרגומי המקרא לקחת מהם מופת בהחלט, אחר שעברו תחת ידי מעתיקים בורים ורקים, נעשה בהם כרצון איש ואיש בזדון ובשגגה שיוצא מתחת יד הסופר בהעתק שולט, ושמרים קולט, מבלי משים - לנצח. כי לא נגדרו בסייג מסורה הָאֵם למקרא".ועיי"ש עוד
(א, נג) "וכי מסורת יש לנו על תרגום אונקלוס".
אוצר החכמה כתב:שהרי נודע דברי ר' אליהו בחור שאין בידינו מסורת על דקדוק ארמי ויש להוציאו מדניאל?
אמת שכן כתב ר' אליהו בחור בהקדמת ספר 'מתורגמן', וז"ל:
"והנה רבים שאלוני האם אפשר לעשות דקדוק על התרגומים האלה, אמרתי לפי דעתי כי אפשרי רחוק הוא (=אפשרות רחוקה) וזה
מפני השתנות הנוסחאות במלות ובאותיות ועל כולם בנקודות הם מתחלפות מאד וזה שבלי ספק המתרגמים כתבו תרגומם בלי נקוד... והראיה עוד כי הנוסחאות הישנות מאד כולם בלתי נקוד... אלא אחר כך זמן רב ננקדו על יד יחיד או רבים, אנשים בלי שם, כל אחד כרצונו, על כן יצא משפטן מעוקל, ואין להביא מהן ראיה לעשות עליהם דקדוק... אבל בתרגום לא היה מי שהשגיח בו ומתקן המעוות, וכולם השליכו אותו אחרי גיום, ויצא העקל הזה... על כן אמרתי שיש דרך ישר לפני איש לעשות דקדוק לשון התרגום, וזה
שיעשה יסודות מן תרגום של דניאל ועזרא, ועליו יבנה בניניו, ולא על זולתו מהתרגומים, ויוצא ממנו דיני הדקדוק, אם לא כולו - מקצתו, כי קטן הוא... והנה הסכמתי בלבי אם יגדור הקל בחיי אעשה לוח אחד בדקדוק לשון התרגום כמו שעשיתי הלוח של לשון עברי, 'פקד', 'פקדתי' וכולי".
אך הוא עצמו כתב שם קודם לכן בהקדמה:
"ודע, שאין הפרש בלשון של תרגום אונקלוס ולשון של תרגום יונתן, כי שניהם לשון בבלי הם, וכן התרגום של דניאל ועזרה, אבל הוא (=דניאל ועזרא) יותר צח לשון מאוד ומוגה משאר התרגומים, כמו שאבאר אחר כך (היינו הקטע דלעיל שציטטתי)".ונראה מדבריו, שכונתו רק כמו שכתב
"שיעשה יסודות מן תרגום של דניאל ועזרא, ועליו יבנה בניניו" לא שהתרגום הוא ממש אותו לשון של דניאל, אלא אפשר לקחת ממנו את היסודות, ועליו לבנות. אף שבצורות מסויימות יש שינויים.
אוצר החכמה כתב:לי נראה שגם יש איזה קושי להוציאו מדניאל כי התחושה מצורת המילים אפילו ללא הניקוד שהארמית של דניאל היא ניב שונה במקצת מהארמית של התרגום או הגמרא אבל איני מתמצא בנושא. ושאלתי פעם את הגר"ש דבליצקי בקשר לאיך לומר ובבא לציון את המילה ושמעית אם לאמרו בשווא קמץ וחיריק או בחיריק שווא וצירי כצורה בדניאל ולא השיב לי תשובה ברורה בעניין.
באמת המלה
'ושמעית' בתרגום היא דוגמא מצויינת. כי בה עצמה התחבט היעב"ץ
(לוח אֶרֶשׁ א, רנג) אם ללכת אחרי ניקוד דניאל שיש לנו מסורת ברורה עליו, ושם הניקוד במלה זו הוא '
וְשִׁמְעֵית' (דניאל ה, יד טז ועוד), וכן במלים דומות כגון 'קִרְבֵת'
(דניאל ה, טז), או לסמוך על הניקוד שבתרגום אונקלוס, שבו הצורה
'וּשְׁמָעִית', וכלשונו על ר' זלמן הענא המדקדק:
"מדוע לא יסמוך על תרגום אונקלוס
'ואני שמעתי עליך' (בראשית מא, טז) 'שְׁמָעִית' מנוקד בקמ"ץ המ"ם, כקריאת ההמון (=בתרגום 'ובא לציון'), ויניחם על חזקתם במה ששגור על פיהם, שעדיו רבים בתרגום תורה בכל הגזרות נוהג כך, כמו 'אָמַרְתִּי' -
'אֲמָרִית', 'אָכַלְתִּי' -
'אֲכָלִית''. ועל כן נשאתי פניו לדבר הזה, להציגו כך בבית תפלתי (=סידור היעב"ץ) דפוס ראשון, שקשה לשנות המורגל, ודיו אם נמצא לו עדים כל שהם.
ומכל מקום כבר העירותי מאז על הנקוד הנכון (=היינו
'וְשִׁמְעֵית'), כי באמת אין לבנות יסוד על נקוד תרגומי המקרא לקחת מהם מופת בהחלט, אחר שעברו תחת ידי מעתיקים בורים ורקים, נעשה בהם כרצון איש ואיש בזדון ובשגגה שיוצא מתחת יד הסופר בהעתק שולט, ושמרים קולט, מבלי משים - לנצח. כי לא נגדרו בסייג מסורה הָאֵם למקרא... ובאמת תרגום אונקלוס מוחזק אצלי יותר מוגה מתרגום יונתן, לפי שהכל בקיאין בו, שקוראין אותו בכל שבוע, ולא ימלטו שגיאותיו העקרים מעבור תחת שבט מגיהים מבינים, מה שאין כן תרגום יונתן שאחד מאלף מביט בו, על כן הונח למקרי המעתיקים, נעזב משולח, ועלה שמיר התמורה ושית בחלוף הנקוד, מאין משגיח מוצלח.
אכן עתה אני גוזר אומר ומצוה להסיר נקוד הראשון ממלת
'ושמעת' ולהמירו בטוב ממנו (=היינו לנקד
'וְשִׁמְעֵית' כדניאל, ולא
'וּשְׁמָעִית' שמצינו באונקלוס), כן נראה לי העיקרי, שהוא בא בטענת ברי".
סכינא חריפא כתב:כידוע שלתימנים יש מסורת
אמת, ידוע שכתבי יד תימניים מצטיינים בדיוקם (ראה בהקדמה לרמב"ם פרנקל), ובפרט בנוסח התרגום, הרי עד הדור האחרון ממש המשיכו בני תימן לתרגם בשעת קריאת התורה, דבר שבעדות אחרות התבטל כבר בזמן הראשונים (כדאיתא בטוש"ע סימן קמה), וממילא נשאר אצלם נוסח מדוייק ועקבי בתרגום.
מצינו גם את נוסח התרגום בחומש סביוניטה שי"ז, שדומה בנוסחאותיו לנוסח תימן, וגם הוא עקבי מאד ומדוייק.
באופן כללי יש להעיר, כי גם אלו שידעו דקדוק לא שינו כ"כ בנוסח התרגום מסברא
(וגם היעב"ץ דלעיל לא כתב אלא ש"לא ימלטו שגיאותיו העקרים מעבור תחת שבט מגיהים מבינים"; והיעב"ץ עצמו יש כת"י ממנו בספריה הלאומית גליונות על התרגום, שבו הגיה את התרגום ע"פ דניאל וכיוצא), אלא שלעתים השוו הנוסחאות, ובחרו הנוסח שנראה להם יותר מדוייק. אבל לא עשו הגהה כללית על התרגום ע"פ נוסחאות מדוייקות, מהסיבה הפשוטה, שלא היה להם כמעט נוסחאות כאלו. וממילא אין טעם לומר למשל שהנצי"ב הגיה את נוסח התרגום בחומש 'העמק דבר' שלו, ולכן הוא מדוייק - כי הרי לא היה בידו נוסחאות מדוייקות, ורק יכל להעדיף דפוס אחד על חבירו ותו לא.
וכבר כתבו על זה באשכול אחר
ראה כאןאוצר החכמה כתב:כי התחושה מצורת המילים אפילו ללא הניקוד שהארמית של דניאל היא ניב שונה במקצת מהארמית של התרגום או הגמרא
כבר כתבו בתוספות
(בבא קמא שם ד"ה לשון, ובבבא בתרא צ: ד"ה לסוריא) "נראה דלשון סורסי הוא לשון ארמי... והא דנקט הכא בארץ ישראל לשון סורסי ובבבל נקט לשון ארמי, אומר רבנו תם
לפי שמעט משתנה, כעין לשון לעז שמדברים אותו לשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת, כי אונקלוס הגר תירגם 'עֵד הגל הזה'
(בראשית לא, נב) 'סָהִיד דְּגוֹרָא הָדֵין', ולבן קרא ליה 'יְגַר שָׂהֲדוּתָא'
(שם שם, מז). ונ"ל לשון שדיבר לבן הוא לשון סורסי, ועל שם סוריא נקרא סורסי
(כמו 'יון' -'יוני', פרס - 'פרסי' - ערוך ערך סרס ב) דסוריא היא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד
(שמואל ב ח, ג-ח) ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך".
וברש"י
(סוטה מט:) "לשון סורסי קרוב הוא ללשון ארמי, ואומר אני שזה לשון גמרת ירושלמי".
ואמנם לא כתבו שהתרגום שונה מדניאל ועזרא, ומצינו שהיעב"ץ השוה ביניהם [כמ"ש לעיל; וכן הוא במקום אחר
(לוּחַ אֶרֶשׁ א, קכג) "כי דבר פשוט הוא, כמו שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד
(עבודה זרה נח:) כנודע, כן הוא הדבר בארמי,
שתרגום של מקרא ושל יונתן ואונקלוס נדונים כשל תורה, ולא דרכם דרך לשון ארמי תלמודי, ושל ספר הזוהר כיוצא בו, שהם נחשבים לעצמם, שלשון חכמים בהם לחוד, כמו בעברי"], אך ר' אליהו בחור דלעיל כתב שהם דומים אמנם, אך דניאל
"יותר צח לשון".