'נא' לשון בקשה או עתה

[תולדות אדם]

נתחיל עם פסוק מהפרשה "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה", מקובל לפרש תיבת נא בלשון בקשה, ושאלתי האכן זה כך.

אונקלוס מתרגם ברוב המקומות "כען" ובכמה מקומות "בבעו" (א-ל נא רפא נא לה - הראשון מתורגם בבעו והשני כען), ויש שאף מתרגם שניהם יחדיו (כמו "ויאמר לוט אליהם אל נא אדנ').
ברש"י יש כמה מקומות שמפרש אין נא אלא לשון בקשה, אבל מפרשי רש"י מדגישים שמדובר רק על נא האמור כאן.

שאלתי ובקשתי מחכמי אתרא (קדישא?) הדין מי שיש לו בירור בענין איך צריך לפרש את המקראות [בעיקר ע"פ רש"י], או שיודע להפנותינו למקור כלשהו, שיעשה עמנו חסד זה.

[איש_ספר]

בגמ' איתא [ברכות ט ע"א סוטה י ע"ב סנהדרין מ"ג ע"ב]. אין נא אלא לשון בקשה וכן פירש"י המקרא בכמה מקומות [במדבר יב' ו' 'שמעו נא דברי' דברים ג' כה' 'אעברה נא'] אבל אבן עזרא מפרש בכל מקום [בראשית כ"ז ב, שמות ד' יג, שם יא ב, שם יב' ט , במדבר י' לא יב' ו' ועוד רבים]. נא מלשון עכשיו וכותב דכן הוא לשון נא שבכל המקרא [ראה מש"כ בשמות ד' יג ].

[תולדות אדם]

כנראה לא שמת לב לקטע זה:

ברש"י יש כמה מקומות שמפרש אין נא אלא לשון בקשה, אבל מפרשי רש"י מדגישים שמדובר רק על נא האמור כאן.

ראה לדוגמא מזרחי על הרש"י קח 'נא' את בנך.

[גוראריה]

ברור מעל כל ספק שדעת רש"י ש'נא' זה ל' עכשיו.
וכל כך למה?
רש"י על הפסוק 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את', מבאר עפ"י ד' חז"ל: ועד עכשיו לא הכיר בה וכו', ולפי פשוטו הנה הגיעה השעה לדאוג על יפייך וכו' וכו' איני זוכר לשונו כעת בדיוק.
עכ"פ חזינן מדברי רש"י שלפי שני הפירושים בא לבאר את המילה נא, כלומר עכשיו, וע"ז פירש ב' פירושים.
ובא הרמב"ן ומוסיף על דברי רש"י שא"צ לזה כי אפשר לבאר תמיד ידעתי וגם עכשיו עיי"ש.
עכ"פ גם לרש"י וגם לרמב"ן נא זה עכשיו. ולפי"ז כוונת חז"ל אין נא אלא ל' בקשה כלומר שכאן בפסוק זה אין נא אלא ל' בקשה ושלא כבכל מקום.

[גוראריה]

"אסורה נא ואראה" בבקשה ממי?
"הלעיטני נא" עשיו נהיה מנומס?
אע"כ שבדר"כ הכונה לעכשיו.

ולהוסיף שי"מ לגבי הלעיטני נא שהכוונה 'נא' חצי מבושל שבזה מבואר למה נזיד העדשים עוד היה אדום ושלא כאחר הבישול שמראהו חום.
אבל לעומת זה י"מ, אולי באברברנאל, להיפך ש'נא' אין שם עצם לחצי מבושל אלא שם מושאל ואל תאכלו ממנו 'נא', עכשיו, קודם גמר צלייתו. וממילא תבשיל חצי מבושל קיבל בהשאלה את השם 'נא'.

[גלילי]

התרגום ברוב מקומות מתרגם "כען" שעניינו כעת.
זכורני שראיתי מקומות שמתרגם עניין בבקשה.

[גוראריה]

כמדומה לי שרק במקומות שמופיע פעמיים נא [הנה נא אדני סורו נא וכד'] מתרגם א' בבעו והשני כען או להיפך.
ואם איני טועה הת"י גם בכה"ג מתרגם שניהם 'כדון' כלומר עכשיו

[סמ''ק]

הנה:

[סמ''ק]

המשך:

[סמ''ק]

המשך:

[סמ''ק]

וזהו:

[סמ''ק]

עוד:

[תולדות אדם]

א גרויסן ייש"כ הגרסמ"ק.

אודה לך מאוד אם תוכל להעלות את הדפים ב-PDF, זה יועיל לי מאוד אם תעשה כך.

[אלי בנאי]

אלי בנאי - קיבוץ להב
בפרשת וירא יש את המספר הרב ביותר של המילה נא
יוקח נא, ארדה נא, וכמובן 'קח נא', ועוד הרבה מאוד.
מתוך עניין רדפתי אחרי הפרושים הרבים ובין היתר
מצאתי את מאמרו המלומד והמעמיק של אדון בר מגן, באכסניה המכובדת ביותר
'בית מקרא', הדבקתי את כל המאמר, אך אם זה לא יכנס
אפשר למצוא - המילה נא במקרא - בית מקרא פא בר מגן
אשמח לקבל תגובה
אלי בנאי




המלה "נא" במקרא
מאת
מ. בר-מגן
מלית בת הברה אחת ושתי אותיות, נ א , מופיעה במקרא כמלת עזר כארבע מאות
פעמי. היא מתבארת ברוב המקרים כלשון בקשה. בחלקם - כמלה שאין בה תוכן
מיוהד. דוגמת איפוא, אכן. מנדלקרןנ מגדיר: אין נא אלא לשון בקשה וזרוז. כמוהו
בשפת כוש ואם אל אנא ואנה. ולפעמים בא בהוראת עתה, איפוא, הפעם. ואילו
בתלמוד אנו מוצאים קביעה זאת - אין נא אלא לשון בקשה - א ר ב ע פעמים
בפירושם של פסוקים במקרא.
על הפסוקים: קח נא את בנך 3. הכר נא למי החתמתי. דבר נא באזני העם 5. שים נא
כבה". שהתלמוד דן בהם, באה ההנחה "אין נא אלא לשון בקשה" 7. מסתבר, שכוונת
חז"ל היתה שאותה "נא", הבאה אחרי פועל בצווי, לשון בקשה היא.
וודאי שלא התכוונו לביטוי "הנה נא" 8, שאין הפירוש הזה בו סביר כלל. ובוודאי
גם לא התכוונו לביטוי "אם נא" 9 וכנגדם מסתבר שחז"ל לא הוציאו מכלל הנחה זו
את הביטוי "אל נא" כבקשה לשלילה 0!. אמנם ביטוי זה גרם לשני שינויים. האחד:
שהוא מקדים את הפועל. השני: שהפועל בא בעתיד )כדרך כל "אל" במקרא ובלשון(.
והיינו רשאים לקבל הנחה - קביעה זאת )של חז"ל( כהסבר נכון ומקובל על
הכולת.
1 להוציא את "אל תאכלו ממנו נא" - שמות יב, ט הנדרשת לעצמה,
. 2 קונקורדנציה "היכל הקדש" עמ' 708
3 בראשית כ"כ, ב. 4 שם ל"ח, כה.
5 שמות י"א, ב. 6 יהושע ז', יט.
7 לפי הסדר - סנהדרין פ"ט, ע"ב; סוטה י', ע"ב; ברכות ט', ע"א, סנהדרין מ"ג, ע"ב.
8 מופיע 24 פעם במקרא. יוצא מהכלל אותו משפט: הנה נא אדני סורו נא - בראשית י"ס, ב,
שהניקוד מציין אותו הנה - נ' סגולה, נא - אדני מצורפות במקף, לא כפי המקובל ב 23- הפעמים
ש"הנה נא" מצורמות כמקף והנ' הראשונה צרויה.
9 לוגוס המופיע תשע פעמים במקרא בתוספת "מצאתי".
10 מתוך 20 הפעמים, שבה מופיע הביטם "אל נא", רק שנים אין להם המשך של פועל. והם: אל
נא אדני - בראשית י"ט, יח. אל נא אם נא מצאתי - שם ל"ג, ט.
11 להוציא את 41 הפעמים, שהמלה "נא" סוגרת מלה סתם ולא פועל.
163
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
ש[ מ. ב ר - מ ג ן
ותה הפתעה. אתקלש מתרגם את המלה "נא" בכל מקום במקרא =: כ ע ן
)עתהץ 1. הנה נא ידעתי... הא כען... אמרי נא אחתי... אמרי כעף'. אל נא
תהי מריבה.. . לא כעדתהי מצותא". אם מ מצאתי. .. אל נא. . . יקח נא מעט
מים . . . אם כען אשכחית. . . לא כען. . . יסבל כען". וכמעט בכל המקומות, היה
נאמן לתרגומו. וגם במקומות, שברפרוף ראשון נראה כאילו סטה מדרכו זו, מתגלה
מייד שאין הדבר כן.
הנה נא-אדני סורו נא 16 - מתרגם אונקלוס: בבעו כען רבוני זורו כען. המלה
"בבעו" )בבקשה( באה כתרגום למלה ייהנה" ואילו "כען" ) 2( למלות "נא" 8. וכן: אל
נא אחי תרעץ - תרגומו: בבעו אחי לא תבאישון. המלה "בבעו" באה כתרגום
. . . למלה "אל" וממילא הוסיף '"לא" לאחר המלה "אחי". ובפסוק: אל נא אדנ 14
בבעו כען רבוני. שוב לא המלה חנא" קבלה את התרגום "בבעו". מכל מקום אונקלוס
הרגיש שכאן נדרשת ב ק ש ה , אך לא כוונה ל"נא".
רק בפסוק: אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך 19, אנו מוצאים: בבעו אם כען . . .
כלומר, לביטוי "אל נא" נתן את התרגום "בבעו" ואין הכרע לאיזו משתיהן התכוון.
לפי ההמשך אפשר להניח, שהתעלם בבלל מהמלה "נא" ותרגומו מכוון ל"אל".
ורגליים לדבר שאצלו המלה "אל" קובעת. בתרגום הפסוק: אל אחי אל תרעו נא 20
ת"י מתרגם: בבעו אחי לא תבאשון.
ואתה תמיה. גם באותם המקומות שהתלמוד הכריז "אין נא אלא לשון בקשה"
מתעלמים אונקלוס ויונתן וממשיכים בשיטתם: כ ע ן - ע ת ה . וכשאתה קורא
בתלמח* 2: תרגום של תורה, אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע. תרגום
של נביאים יונתן בן עזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי". אתה נבוך ביותר. כלום
שמעו פירוש זה מפי נביאים וחכמים אלה, והוא כנגד דברי חז"ל, או שמא מכוחם
ומרצונם - הבנתם עשו זאת. ואעפ"כ נראה שרוב חכמינו הבינו פירושה של "נא"
כלשון בקשה. אפשר שהמלה " א נ א " הקרובה לה פונטית וגרפית נם יחד גרמה
לכך.
עד שבא ר' סעדיה גאון והכריזם: כ ל נא כמקרא - בלי יוצא מן הכלל - מובנו
ע ת ה . כמו בערבית אל-אן :~ע , בחילוף אותיות. וגם הוא לא התחשב בדברי
. התלמוד באותם ארבעה מקומות 7
12 מלבד מקום בודד בפסוק: אל נא רפא נא לה - במדבר י"ב, יג - שתרגם, אלהא, בבעו אסי
כען יתה.
13 בראשית י"ב, יא.
14 שם י"ג, יח. 17 שם, שם ז 20 שסטים י"ג, בג.
15 שם י"ח ג-ד. 18 שם, שם יח. 21 מגילה ג', ע"א.
16 שם י"ס, ב. 19 שם, ל"ג, י.
. 22 "האגרון" - האקדמיה ללשנן העברית -נחמיה אלוני - תשכ"ו, עמוד 318
164
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
המלה "נא" בם ק ר א 1ט
מה שיטתם של פרשן המסיתחם?
pw~ רש"י -- פרעעדתא --- הוא קטל והחדיר בלב כל לומדי מקרא "אץ נא אלא
בקשה". הוא חוזר על כך כמה וכמה פעמים בפירושו. ובאותם ארבעת המקומות הוא
מביא את המובאה שבמדרש: בבקשה ממך עשה לי . . . סביר להניח, שרש"י גרם
לכך, שרבים מטובי הסופרים והחכמים ראו במלה " נ א " מלת בקשה.
ידעותאי"ע 3פ 1" ככ ובתפבס ורקשי"ם י שלופניי םה נמודטרהש :ג םע דה ועאכ שליפור שלא נ האכ י=ר עב הכ משת יו 1 ך :צ נהיפעסוותק ש"בהשננהי הנאם
ועכשיו הכיר בה . . . ופשוטו של מקרא, הנה נא הגיעה השעה, שיש לדאוג . . .
ודומה לו: הנה נא אדני סורו נאה. ובפסוק "תהי נא אלה בינותינו" 23 הוא כותב:
תהי גם עתה בינינו וביניך. משמע, שגם רש"י, שקיבל דברי חז"ל, סטה
מדבריהם במקומות שנראו לו סבירים לכך. ואילו רס"ג לא נסוג מהנחתו כמלוא
נימא.
ומה שיטת מפרשינו האחרים?
ר' אברהם אבן עזרא נקט שיטת רס"ג. עם הופעתה הראשונה של "נא" במקרא
)הנה נא ידעתי 24(, מכריז ראב"ע: ומלת "נא" כמו עתה. וכן הנה נא זקנתי 25, אוי נא
מה היה לנף 2. והיא הפוכה בלשון ישמעאל )אלאן(. והיינו יכולים לחשוב, שהוא
מתכוון רק למקרים מעין הדוגמאות שהזכיר, כלומר "נא" אחר מלות ולא פעלים. אך
בהמשיכנו לעקוב אחרי פירושו, אנחנו מוצאים: ש ל ח נ א ביד תשלח 27 - כבר
פירשתי כי כ ל נ א במקרא כמו עתה וככה: ד ב ר נ א באזני העם 5 ]הזכירו בדרך
הפגנתית, להורות על התנגדותו לפירוש דבי רבי ינאי, שאין נא אלא לשון כקשה -
. ברכות ט 1[, ש מ ע נא יהושע 28, יומת נא את האיש הזה 29
שמענו, איפוא, שאין בעיניו שום חשיבות למקומה של נ א במשפט. הוא הביא
דואופגימלאוו תא חגרםי מעמתקידו שבתב,א ןש זסוב יבל א)ה שמאתחגף ו בצכוולוםי א ץפ נוא עאלל,א אעחתהף. והבנבוהא,נאו הארל יה פסאווקי:
אל נא תעזב אתנחי - הוא מזכיר שוב: כמו ע ת ה . וכז כל נא שבמקרא. כאילו
רוצה הוא להתנגד לפירוש רש"י שם. והגדיל לעשות כשהגיע אל הפסוק: אל נא תשת
עלעו . . . אל נא תהי כמת . . . א ל נ א רפא נא להוק הוא אית מרפה ומוסיף
בכל מקום "עתה" במקום "נא". ואפי* במלה א ל נ א , שאתקלש תיתר ותרגמו
"אלהא, ב ב ע 1 ", מפאר ראב"ע בדעתו := עתה. ואנחנו תמהים מה הביאו לכך?
ספרתי ומצאתי שבתורה לבדה חזר על דבריו ש ב ע פעמים הותר. ובנ"ך עוד
שמונה פעמים. כלום אין הופעה זאת אומרת: דורשני?
23 בראשית כ"ו, כח. 26 איכה ה', טז. 29 ירמיה ל"ת, ד.
24 שם, י"ב, יא. 27 שמות ד', יג. 30 במדבר ", לא.
25 שם, כ"ז, ב. 28 זכריה ב', ח. 31 שם י"ב, יא-יג.
165
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
~[ , מ. ב ר - מ ג ן
ופחתי לפרשתנו האחרים: ר 1טב"ם אעומתעכב במשחד על פירשה של "נא".
אולם מדברת על "הלעישינא מן האדם" . . 321 -- תה שהיה רעב הרי הם נאומר
תן לי מהר לאכול. מכאן אפשר להפח סמוא -ראה ב"נא" -- עתה. רמב" ן
מתעכב על דברי חט"י בפסוק "הנה נא ידעתי" ואומר: אבל אידצורך לכל הדברים
האלה, שאין מלת נא מורה על דבר שיתחדש בעת ההיא בלבדיאבל על כל דבר הווה
ואעשוהמ ד י.פ .ת . מ וראאמהר ו חכתן מכיא זה וועא דר ועמתזה .ע לו כהןע נהיניהן נלאו מערצ רשנהיו הא' עמתלה דכתכ ה.- המננהע ונראי יעדדע תהיי וכםי
הוה. ובן הנה נא לי שתי בנות - כי לא נולדו ע ת ה . יש להבין שגם רמב"ן רואה
ב"נא" - עתה. אמנם הוא הביא דוגמאות מביטויי "הנה נא-. ואכן בפסוק "הנה
נ א אדני סורו נא" כותב רמב"ן: והנכון בעיני שהוא לשון תחינה. אדוני! הנה נא
בית עבדכם, סורו נא אלי. מבאן משמע שרמב"ן מקבל דעת חז"ל, שאין נא אלא
לשון בקשה. אבל נראה, שהוא מבחין בין נא אחרי פועל ובין אחרי מלה איזו שהיא.
גם "אור החיים" נוקט קוו ברור ומפורש ובששה מקומות בספר כראשית הוא
אומר: אין נא אלא פירושה עתה 33. ובספר במדבר )י, ל"א( הוא חוזר ומסביר: נא
עתה הוא,
גם ר' שבתי בס בעל "שפתי חכמים" )הפירוש על רש"י בתורה( מביע דעתו ואומר
- בהערתו על דברי רש"י אעברה נא ואראה 34 , אין נא אלא לשון בקשה - כלומר:
נא האמור כ א ן , אבל בשאר נא שבתורה פירושו ע ת ה . ממי הושפע הואט
ובבואנו לנ"ך אנחנו רואים גם את ר' דוד קמחי ובעלי המצודות מצטרפים לדעתו של
ראב"ע וקובעים ש"מלת נ א פירושה ע ת ה ".
בד"ה: הנה נא ידעתי כי איש אל' קדוש הוא 35 - אומר רד"ק כי היה ידוע אלישע
בישראל, כי איש אלקים הוא וקדוש ואעפ"י שאמרה "נא", אינו אומר כי ע ת ה
ידעה ולא קודם זה, אלא מלת "נא" ר"ל עתה צריך לנו לעשות לו דבר, כיוון שהוא
רגיל אצלנו . . . וכמוהו הנה נא העיר הזאת קרבה 36 - אינו אומר כי ע ת ה תהיה
קרובה ולא קודם זה, אלא עתה צריך אני להמלט . . . ורז"ל דקדקו מלת נ א ר"ל
שעתה ידעה כי קדוש הוא, ולא קודם.
מכל מקום אפשר להניח שרד"ק קיבל שיטת חו"ל בהסתייגות, שהוכרנו לעיל.
גם ח ז ק 1 נ י )ר' אברהם בר' חזקיה( המכריז בפסוק "לך נא ראה את שלום
אחיך" 37. שאין נא אלא לשון בקשה, אינו עקבי בכך. ודווקא בפסוק הידוע "דבר נא
באזני העם" 5 הוא כותב: דבר ע כ ש י 1 באוני העם. ובפסוק השני הידוע "אל נא
רפא נא לה" 31 הוא אומר: הראשון לשון בקשה והשני לשון עכשיו. ג ם מלבי"ס,
32 כראשית כ"ה, ל. 35 מלכים כ ד', ט.
33 שם ל"ג, י; מ"ז, כס; נ', ב. 36 כראשית י"ס, כ.
34 דברים ג', כה. 37 שם ל"ז, יד.
166
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
המלה "נא" בס ק ר א ]ט
שמסה שתים --- קלוש פעמים לפר ם "נא" לקק בקשה, כשהוא בא לפסוק "ישבו
נא עבדיך בארץ גשן" 38 הוא אומר: שישבו ע ת ה , לפי שעה, עד שיפסק הרעב. וכן
בפסוק "אלכה נא ואשובה אל אהי" 39 הוא כותב: היא הליכה ל פ י ש ע ה ע"מ
לשוב למדין. ואפילו על הפסוק הקלסי "דבר נא באזני העם" 5 הוא מוציא את "נא"
ממשמעו וכותב: ולכן תדבר באזניהם שיתחילו לשאול תיכף, כי אחר כך לא יהא זמן.
ואשר על כן לא נרחק מן האמת, אם נניח, ש כ ל מפרשי המקרא )ורש"י בתוכם(,
ידעו שיש "נא", שפירושו ע ת ה , אלא שרבים מהם סברו וקבלו את גישתם של
אונקלוס - יונתן ורס"ג - ראב"ע ולא השאירו מקום ללשון בקשה. ואילו חלקם
נשארו נאמנים לדברי חז"ל ומצאו שיש "נא" בלשון בקשה וגם בלשון ע כ ש י 1
ואולי סתם מלת עזר, ומכאן נבין יפה את קביעתו והגדרתו של "היכל הקדש".
נעבור עתה לפיוטי התפלה השונים, שבהם מופיעה המלה נא. ה ו ש ע נ א -
ה ו ש י ע ה נ א מובן לנו יפה. ולא ישנה אם נקבלו כלשון בקשה או כלשון עתה.
מסבכת אותנו תפילת "אבינו מלכנו" בה מופיע פסוק " נ א אל תשיבנו ריקם
מלפניך", או בברהמ"ז " ו נ א אל תצריכנו לידי . . . " הנוכל לפרש גם כאן "עתה"
או אולי רק לשון בקשה. ואם כן תתעורר השאלה הרי בכל המקרא אין נא באה לפני
" א ל " . תמיד "אל נא". והיה זה מרשים יותר. מדוע מצאו מחברים אלה עניין
בשינוי זה? ועוד תימה: צורת ההפעיל עם נטייה בשתיהן גתשליכנו - תצריכנו( אינו
מצוי במקרא כלל.
רק פעם אחת מצאנו "אל נא תקברני במצרים" 40 נטייה בקל. ולא יותר.
ושוב מצאנו בפיוט: נ א גבור דורשי יחודך )אנא בכח(. שם וודאי לשון בקשה. אך
כאן מתעוררות שתי שאלות. היכן מצאנו במקרא "נא" פותחת משפט?י 4 והיכן
מצאנו שהפועל - הבקשה )פה: שמרם( יהא מרוחק %נא"?
ממילא נמצאנו למדים, שכבר אז - בימי חז"ל - לא הקפידו על מקומה וערכה
של "נא", והשתמשו בה בחופשיות יתר. אין אנחנו צריכים, איפוא, לתמוה אם אצל
משוררי ימי הבינים וגם במשוררי דורנו אנו מוצאים צורות חורגות.
. ר"י הלוי משתמש עפ"ר במלה "נא" כשיבוץ. "ראה נא גם ראה" )דבריך במור( 42
אל נא תרפה ידך )זה רוחך(. אעברה נא בחלומותיך )מה לך צביה(. אך לא נמנע
מלקרא "נא גדלו לאל" )קול חתן ט(. כאילו נהג כלשון הפסוק: נא רפא נא לה. וזו
כבר פירצה. אך באמת ראה את "אנא בכח" בפניו.
גם רשב"ג משבץ את "נא" בחרוזיו, עפ"ר כלשון המקרא אולם גם הוא לא נרתע
38 שם מ"ז, ד. 39 שמות ד', יח. 40 בראשית ש"ז, כס.
41 גם בפסוק "אל נא רפא נא לה", שאפשר לראות את המלה "נא" פותחת את המשפט, גם שם
היא באה אחרי המלה א ל . כלומר: אין כאן פתיחת משפט מושלמת.
42 לסי הוצאת מ. ל. - כל שירי ריה"ל - בעריכת ישראל זמורה.
167
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
נ 6[ מ. בר-מגן
מלשיר " נ א א ל תבזה ענות עני )שחר קמתי(. וודאי לשון חז"ל השפיעה, שהקדים
"נא" למלה "אל". הוא נהג עדיין בזהירות - מה, ולא נתן את הפועל בנטייה ולא
בהפעיל.
ומשוררינו בעת החדשה - רבים מהם פרקו מעליהם כל רסן:
מ י כ " ל שר 43 : וצעיף הסתר נא קרעו מעליכם )אל הכוכבים(. קול עלם נא שמעו
)שם(. ועוד שתים - שלוש פעמים בדרך זאת.
י"ל גורדון נהג כדין. הוא שר: רפא נא נפשי מפצעיה. )שרש נשמתי(. עטי, עט
זהב, קום נא ופצה פיך )אתם עדי(.
אף ח"נ ביאליק נמשך לרוח הרחוב והוא שר: אל החלון נא גשי )עם דמדומי
החמה(. זלמן שניאור שר ב"תפלה" "חזקני ואמצני נא הפעם )וזה בסדר גמור( אך
ממשיך "בידך נא אפלה" )זאת בוודאי סטייה(.
יש לציין לשבח חלק מאותם משוררים )פיכמן, קצנלסון, מייטוס, ופישקין(,
שהביאו את המלה "נא", בהתאם לכללי המקרא.
בתפלות ובפיוטים, שעל חלק מהם לא נדע בבירור שם מחברם, אנחנו מוצאים
עפ"ר העתקים מלשונות המקרא. אך נמצא: נא! אל שלח נושא הוד ראשנו )עמ'
44 . נא, אל תיבש ) 379 (. שרשיו נא אל תקמל ) 595 (. בניך נא תפדם ) 596 (. נא, )320
.) הדם לאות )שם(. אל נא לעולם תערץ ) 667
לאחר שראינו השתלשלות כזאת בקביעת המלה "נא" במשפט - אף כי כל אלה
הניחו, סברו וקבלו, שפירושה בקשה - אין איפוא להתפלא על המילונים שלנו,
שהגדירו הגדרות בנות זמננו ולאו דווקא לפי רוח המקרא. אנו קוראים במילון 45: נא
- מלת קריאה לבקשה או לזירוז הבאה במקרא אחרי פועל או אחרי מלת שלילה או
אחרי מלת יחס . . . ולשימוש ימינו: נא לדייק! נא להשיב בהקדם. יצחק אבנרי 46
כותב: נא ובבקשה שניהם כאחד נכונים. בטוי ראשון - לשון תורה. שני - לשון
חכמים 47 . והתקבלה הדעה אצל הלשונאים, שאכן אין נא אלא לשון בקשה. והותרה
הרצועה. כל המרחיב והמוסיף הרי זה משובח.
ואני חוזר למקרא וארצה ללמוד ממנו את תוכנה של "נא". וכשאני מתבונן והוזר
ומתבונן בהופעותיה השונות של המלה נבוא לידי ממקנא אחרת לחלוטין: גם אם לא
43 לפי "מבחר השירה העברית החדשה" הוצאת שוקן תחר"ץ - אשר ברש.
44 העמודים מסומנים לפי "סדר עבודת ישראל" - מחובר ע"י ר' יצחק בן אריה יוסף דוב הוצאת
שוקן, תרצ"ז.
. 45 מלון אבן שושן, ערך "נא" עמ' 959
46 "יד הלשון" יצחק אבזרי. הוצאת "יזרעאל" ת"א. תשכ"ד, עמוד 377 . ערך נא.
47 ומגיע למסקנא מעשית, המחרת שימוש "נא" לסגור הדלת", הואיל ובלשון חז"ל מותר לנמר
בבקשה לסגור הדלת - אעפ"י שלא מצאנו כזאת.
168
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
המלה "נא" במקרא 1
נקבל את שיטת אתקלוס והנחתם של רס"ג וראב"ע ~טבכל מקום "נא" איש אלא
לשון ע ת ה (, נצטרך להבחין בין הביטויים הנה נא - אם נא - נגדה נא - אוי נא
- איה נא, ובין הצורות אמרי נא - שא נא. כלומר חייבים אנו להרגיש, שיש הבדל
בין "נא" אחר פועל בצווי ובין "נא" אחרי מלה איזו שהיא. במקרה הראשון אנחנו
רשאים לטעום במלה "נא" לשון בקשה ויהא הדבר סביר מאד, ואילו במקרה השני
נרגיש שאין זאת אלא תוספת סתמית, הגובלת עם טעמה של עתה - כען.
בעיה לפני עצמה תהא "נא", הבאה אחרי פועל בזמן עתיד )או עבר מהופך(
בגופים שונים, כגון: יקח נא מעט מים. אעברה נא ואראה . . . נלכה נא . . . יקומו
נא . . . יומת נא את האיש הוה . . . מה צריכה נא זו להוסיף? אנחנו נוטים לראות
בה לשון בקשה, אך נאלצים להודות, שאין בה שום אחיזה לאיזה פירוש שהוא.
ונתפוס לשון עתה - זירוז - הדגשה.
והנה נתעוררה תשומת לבי לפסוק במקרא, שבו מופיעה נא בכתיב ולא בקרי. "יסלח
)נ א ( ה' לעבדך בדבר הזה" 48 ועל פסוק זה נאמר בתלמוד 49; אמר ר' יצחק: מקרא
סופרים . . . וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני. הראשון ברשימה שם נ א
ד י ס ל ח . ומובאים עוד ארבעה פסוקים. רש=י )שם( - וטעמייהו לא מפרש ליה.
משמע שיש במלה זו משום מסורת עתיקה. והיא מעניינת אותנו. מה צריך דבר זה
ללמדנו? אם חשובה היא ו נ ח 1 צ ה , למה לא תיקרא, ואם אפשר לוותר עליה לשם
מה נכתבה? מעלה אני השערה הנראית לי מסתברת מאד: אני מניח שהמלית הקטנה
הזאת אינה אלא התנווין הידוע והמוכר לנו מהארכת הפעלים בעתיד בגופים נוכחים
תסתרים תוכחת ת ד ע ו ן . . . י סו מ ר ו ן . . . תחמקץ זאת סמרת הברה פתוחה
בסטם אפי )מלט. אפשר ,טהתנתי ן נטעה בפועל מתוך רצת וכותה 50 -- להדמעו או
להתנגד. כן גם "נא" זאת.
נעבור על כל הצורות השונות שמלית זאת באה בכתובים:
נפתח בביטוי הנה נ א . ביטוי המופיע 24 פעם במקרא. 11 פעם מלווה פועל
בעבר. )הנה נא ידעתי(, 13 פעם מלווה משפט מצב )הנה נא העיר הזאת(, ואפשר
לשכגלםו לה מבשנפשיטמיהם האפחעתל יעיםם מיתשבפאטריום ,כ מששבפהטםי ממוצפבי.ע הה לל"ונ אמ"י יצאגחירם פחוטעילב צהו וליע. צכמןם ,ה בשיאטיוןי
"אם נא מצאתי", שאינו מכוון להכניס כאן לשון בקשה. אנחנו ניעלץ לראות בו
המבשיטפוטיי םמ עהונרזרכר ים- א מלז רנזש,כ ח,ה משפהנצהל יאל ת" נהאש"ו מבעא סלמשויך םל אלובות אלפדיבתר י)םנז להיבת(אי נם, ו-ב שמנ .י
ומסתבר שכאשר הפליט המדבר את המלה "הנה" או "אם" ניסה להמשיך בצליל
האפי והוסיף "נא". ומותר לנו להניח שאין כל ערך ל"נא" זאת. גם לא עתה.
48 מלכים ב ה', יח. 49 נדרים ל"ז, ע"ב.
50 ראה מאמרי "על החריגים בסיומת "ן" במקרא" בבית מקרא ג )עד( תשל"ח.
169
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
מ[ מ. ב ר - מ ג ן
צליל עזר גרס". ואמנם אץ טעם למצוא בכל "נא" ביאי עתה, עשן לא-פעם
היא באה סמוכה ל"עתה". תעתה יטא נא סהך 51 ועתה יגדל נא כח", ועתה 'סבו נא
בזל 5, צא נא עתה והלחם". או מה טעם בהכפלת "נא" או ממלהטה בכמה מקומות
במקרא. ]הנה נא אדף סמו נא". אם נא מצאתי . . . אל נא תעבר . . . יקח נא מעט
מים 56. אל נא אם נא . . . קח נא את ברכת"ק
ואץ אנו יכלים לבאר כ ל "נא" בלשץ בקעת, וסק מצאנם לא-פעם סמוכה
ל"אנא", שהיא מלת בקשה לכל הדעות. ]אנא שא נא פשע עבדי 58, או שהיא סמוכה
]. לעתיד מוארך גוף ראשון. ]ארדה נא ואראה 59 , אוציאה נא אתהף 6
וחוזר אני ואומר: מסתבר ש ב כ ל ע ת , שהמדבר רצה להאריך בלשונו למען
השפע על שומעו ולהביאו להטות אזנו ולשים לבו אליו, החל מנגן ומשמיע צלילים
אפיים - נזליים )"נא"( ממילא יכול היה השומע להרגיש בהם כעין בקשה או זירוז
או סתם צליל עזר כפי הנדרש. חז"ל יכלו לשמוע בארבע הדוגמאות, שהבאנו לעיל,
מלת בקשה )ולאו דווקא תנווין גרידא(. ומשום כך יכלו גם מפרשינו - רש"י וסיעתו
- לשמוע בכל ביטוי דומה כגון אלה )ציווי סמוך ל"נא"( לא סתם תנווין אלא כעין
הצעה ובקשה וזירוז. ואילו האחרים רשאים היו לשמוע ב"נא" צ ל י ל גרידא,
שאינו מוסיף דבר וציינו זאת בביאור: ע ת ה - ע כ ש י 1 - כ ע ן .
הביטוי "אל נא", הבא 21 פעם במקרא מלווה 19 פעם פועל בעתיר, מסתבר יותר
כבקשה בשלילה. ואמנם, כפי שראינו, אונקלוס סטה גם הוא מנוקשותו ותרגם
"בבעו" בשנים שלשה מקומות.
וסבורני, ששלטו פה כעין כללי לשון:
א( ציווי בעל הברה פתוחה בסופו "משך" את סגירתו ב"נא". ]אמרי נא. שא נא.
סורו נא.[ תנווין מובהק, כדרך שראינו ב"ון", שההברה הפתוחה "משכה" אותה.
ב( ציווי הבא בהברה סגורה בסיומו, וזו אחת מאותיות ח - ע, גם הוא בין
הגורמים להמשכת הצליל "נא" - הצליל האפי - נזלי. ]קח נא. שמע נא.[
השגו(ט פכיםא,ש רנ דהרמשלהה "הנסאת"י ילמבהוא ב עאיחצרוירהי.ם ]לאל נ-א . מש א-ל ננ א. -ה ור,א ל שנהאן. אאוםת ינואת. שהיאםף נא.-
קהם נא. יאמן נא. הכר נא. ידבר נא.[
ד( ויש לשער שאותם גורמים - גרוניות ואותיות למנ"ר - שהביאו להארכת
התנווין "נא", הם שגרמו להוספת "נא", אם המלה ה ב א ה פתחה באחת מהן. כגון:
51 בראשית כ"ז, ג. 53 שם כ"כ, יט. 55 בראשית י"ס, ב.
52 במדבר י"ר, יז. 54 שפטים ט', לח. 56 שם י"ח, ג-ד.
5578 ששםם גל',"ג ,א .יא. 6590 ששםם יי""טח,, ככ.א.
170
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח
המלה "נא" במקרא %
המם נא השמימן י מ אל הצאף 6, עמד נא עלם מגד נא לי מה עשית". הפרד
ה קה י קאל"ת .כ לל ךה מנקאו מרואת הב האםת בשאלה םה 7מ)לית "נא". מלב ד שמתת WD ש כמלעילם" אקל הת שאבמ ומת ם ( ל
המשפטים הבאים, שלא מצאתי להם מסגרת, אלא אם נרחיב ונאמר, שהיו מקרים
מיוחדים, בהם המדבר התנגן בצורה זו, של תנווין מוארך, מתוך דחף פנימי. יעמד נא
דוד לפני 68. שוט נא בכל שבטי ישראל 69. דרש נא כיום 70 )פעמיים(. שב נא פה כי ה'
. שלחני ) 3 פעמימו 7(. דרש נא בעדנו את ה' 77 , שב נא וקראנה באזנינף 7
61 שם ט"ו, ה. 66 מלכים א י"ז, כא. 70 מלכים א כ"ב, ה.
62 שם כ"ז, ט, 67 בראשית ל"ז, יד. דבה"י ב י"ח, ד.
. 63 שמואל ב א', ח. 68 שמואל א ט"ז, כב. 71 מלכים ב ב', ד, 1
64 יהושע ז', יט. 69 שמואל ב כ"ד, נ. 72 ירמיה כ"א, כ.
65 בראשית י"ג, ט. 73 שם ל"ו סו.
171
בית מקרא (פא) טבת-אדר תש"ם
www.daat.ac.il * דעת - אתר לימודי יהדות ורוח

[יאיר]

קודם כל אומר ש"גנבת" לי את הרעיון..גם אני חשבתי לפתוח ע"כ אשכול..

שנית..אוסיף כאן עוד דבר מעניין שעדיין לא הוזכר..דהנה אנו אומרים כל חודש בהלל "אנא ה' הושיעה נא" ולכאורה קשה..

דאם הזכרנו "אנא"-[ל' בקשה] מדוע תו לומר "נא"?..

אלא ע"כ כמו שהוזכר ש"נא" הוא לשון עכשיו..[איני יודע מי מקשה ומתרץ כך..אפשר לעשות חיפוש].

ומעניין שכששמעתי זאת לפני שנים חברי הביא ראיה מהתרגום שתרגם נא-כען..(לא ידענו זאת לפניכן ש"נא"-ל' כעת/עכשיו)..

[תולדות אדם]

זה היה ברור שיש מקומות שחייבים לפרש לשון עתה ואי אפשר לפרש אחת, ולעומת זאת יש מקומות שחיבים לפרש לשון בקשה, עיקר השאלה היתה על המקומות הסובלים ב' פירושים (שבספרי העברי טייטש שבהם לימדו את אבותינו ורבותינו, מתורגם "איך בעט דיך" או "ביטע", ושבשתא...).

[תולדות אדם]

המאמר של בר מגן

[סליחות]

מה פירוש המילה "נא" במקומות הבאים?

(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ (בראשית יב, יד)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי י״י בִּגְלָלֶךָ (בראשית ל, כז)
נְדָרַי לַי״י אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּוֹ (תהלים קטז, טז)
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם. (שם קטו, ב)

מצ"ב גם הערך (המעורפל לענ"ד) ממילון העברית המקראית (מ"צ קדרי)

נא

אוצר.png (106.11 KiB) נצפה 9683 פעמים

[יאיר]

נא = עתה /כעת

בשני הפס' הראשונים התרגום הוא 'כען' = כעת

גם בפס' הרביעי התרגום 'השתא'

וגם בפס' השלישי ("אֲתַנֵי כְדוֹן נִסוֹי לְכָל עַמֵיהּ") פירשו המפרשים:

ראב"ע תהלים פירוש א:
נדרי. ה"א נגדה - נוסף. ומלת נא - עתה , ככל 'נא' במקרא. ונכנסה למ"ד עם לכל עמו , כמו "מימין לבית" (יח' י , ג).

רד"ק:
נדרי ליי' אשלם - הנדרים שנדרתי כשהייתי בורח וגולה , אם ישיבני האל לביתי , אותם הנדרים אשלם עתה נגד כל עמו. וטעם נא דבק עם אשלם , לא עם נגדה , וכמהו רבים. וה"א נגדה - נוסף , או היא במקום למ"ד השמוש , כי תבא זאת המלה עם למ"ד: "כי הכעיסו לנגד הבונים" (נחמ' ג , לז). ולמ"ד לכל עמו נופלת על העצם , ויספיק הענין בלתה; וכן למ"ד "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ל); ו"השלישי לאבשלום" (דה"א ג , ב).

ר' מנחם המאירי:
וכן הנדרים שהייתי נודר בעת צרותי , אשלם. ונגדה - הה"א נוספת; או היא במקום למ"ד בתחלת המלה. ומלת נא הפוכה , ראויה להתחבר עם אשלם , ולמ"ד שבמלת לכל - נוספת , כמו "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ל); והענין: נדרי ליי' אשלם נא - רוצה לומר: עתה , נגד כל עמו , כי יקרה נפשי בעיניו לשמרה מן המות , כאשר יקר בעיניו מהמית את חסידיו. והמותה - בתוספת ה"א , כמו 'המות'; וכן אנא (ראה פירושו לעיל , ד) - גם כן כתוב בה"א. ואחר שזכר היות נפשו אצל השם כשאר החסידים , הוא מזכיר מות החסידים יקר בעיניו , וכן , שֶיְקָרה , כדברי הוראתם (ראה ברכות כח , ב) , תפלה בקצור.
ר' ישעיה מטראני:

ונדריי שנדרתי ליי' בעת צרתי , עכשיו אשלם אותם לנגד כל עמו , כדי לפרסם גדולתו ושבחו.


וכן בפס' "אנא ה' הושיעא נא"

כען.JPG (10.75 KiB) נצפה 9669 פעמים

[סליחות]

יישר כוח!

ברכות דף ט.

דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זה...

תמוה שבמילון הנ"ל לא הזכיר מהדברים הפשוטים שצוינו בדבריך ונקט לחלוטין כפי' הגמ'.

[יאיר]

אכן. אך באונקלוס תרגם (כמעט) בכל המקרים 'כען'

[סליחות]

החכמתי. יישר כוח!

[יאיר]

"אֲתַנֵי כְדוֹן נִסוֹי לְכָל עַמֵיהּ" כדון = עתה

[ידידיה]

אנא ה הושיעה נא


מצודות:



אבקש את ה' הושיעה עתה והצליחה עתה

[אTKH]

ברכות דף ט.

דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זה...

תמוה שבמילון הנ"ל לא הזכיר מהדברים הפשוטים שצוינו בדבריך ונקט לחלוטין כפי' הגמ'.

גם בגמ' הכונה שבאותו מקום ספציפי זה לשון בקשה (וגם שם יתכן שזה רק דרוש ולא פשט).
אבל ברור ש(כמעט) כל ה'נא'ים האחרים אינו לשון בקשה אלא לשון עתה.

[לבי במערב]

גם בגמ' הכונה שבאותו מקום ספציפי זה לשון בקשה (וגם שם יתכן שזה רק דרוש ולא פשט).
אבל ברור ש(כמעט) כל ה'נא'ים האחרים אינו לשון בקשה אלא לשון עתה.

"אין נא אלא לשון בקשה" היינו שזהו הפי' היחיד.
אכן ודאי אפ"ל שהוא בדרך הדרש, ולא בפשט המקרא.

[יאיר אתמר]

ראה בצרופה.
וכאן. (בסוף האשכול קישור למאמר בעניין.)

[עושה חיל]

עיין ספר חשק שלמה (הרב שלמה פפנהיים) ערך 'נא'.

חשק שלמה שורש נא.png (267.24 KiB) נצפה 9600 פעמים

צילמתי מסך מאתר מכון שלמה אומן:
https://www.machonso.org/publications/item.asp?id=1452

[סליחות]

ראה בצרופה.
וכאן. (בסוף האשכול קישור למאמר בעניין.)

יישר כוח! מדובר במקור עשיר מאוד במידע בנוגע לשאלתי.

[יאיר אתמר]

שכחתי לצרף מאמר נוסף בעניין, והנני מצרפו כאן.
וע"ע פרשגן בראשית יב-יג.

[עזריאל ברגר]

גם בגמ' הכונה שבאותו מקום ספציפי זה לשון בקשה (וגם שם יתכן שזה רק דרוש ולא פשט).
אבל ברור ש(כמעט) כל ה'נא'ים האחרים אינו לשון בקשה אלא לשון עתה.

"אין נא אלא לשון בקשה" היינו שזהו הפי' היחיד.
אכן ודאי אפ"ל שהוא בדרך הדרש, ולא בפשט המקרא.

ומה תאמר על "אין ישיבה אלא לשון עכבה"? האם גם זה אומר שבכל התורה כך פירושו?!

[עזריאל ברגר]

אפשר לומר שכמעט תמיד בתנ"ך המילה "נא" פירושה "עכשיו" (ואולי ממנה - בהגיה פולנית - השתלשלה מילת הזירוז "נו").

ובמקומות חריגים העירו הפרשנים (וחז"ל) ש"אין נא (במקרא זה מתפרש כפשוטו הרגיל) אלא לשון בקשה (כמו אנא)" (הסוגריים - תוספת שלא נאמרה בדברי רש"י ודומיו, אלא היא פרשנות בת-דורנו לדבריהם).

אם כי מהעיון נראה שהמילה "נא" גם כשהיא באה בלשון "עתה" - יש בה ריכוך מסוים של הדיבור ונטיה ללשון בקשה.

[מעט דבש]

רא"ם בראשית כב, ב

[קח נא] אין נא אלא לשון בקשה (לשון רש"י). אינו רוצה לומר אין "נא" בכל מקום אלא לשון בקשה, שהרי מצינו בכמה מקומות "נא" שאינו לשון בקשה. אלא הכי פירושא אין "נא" האמור פה אלא לשון בקשה, דאם לא כן "נא" למה לי.

[צופה_ומביט]

מהעיון נראה שהמילה "נא" גם כשהיא באה בלשון "עתה" - יש בה ריכוך מסוים של הדיבור ונטיה ללשון בקשה.

בעיניי זה ההסבר הכי טוב ללשון חז"ל "אין נא אלא לשון בקשה".
כוונתם י"ל שבכל נא=עכשיו יש גם נימת בקשה, וגם כוונה זו נכללת במילה זו, שעל כן לא נאמר בתורה בכל המקרים הללו "עתה" אלא "נא".

[לבי במערב]

ומה תאמר על "אין ישיבה אלא לשון עכבה"? האם גם זה אומר שבכל התורה כך פירושו?!

אינני זוכר כעת מה סברתי בשעתו (הרי בכ"ז חלפו כארבע שנים...), אך אכן נראה עתה ברור לפענ"ד (גם ממה שעיינתי בנושא במשך הזמן) שבודאי יש 'נא' המתפרש בלשון 'עכשיו' [ולשון הגמרא והמפרשים יתפרש כלפי אותו מקום ספציפי], וכפי שכבר הובאו הראיות לאורך האשכול.