גיליון ל' של ספרני היהדות עלה למרשתת

[ספריית הרמבם]

בע"ה


תוכן גיליון ל':

א. הרב יעקב מדן. הרפורמציה של לותר ומהפכת השו"ע של הר"י קארו.

ב. ד"ר בנימין ריצ'לר. חיבור אבוד שנתגלה.

ג. יעקב יצחק הכהן מיללער. "על קישוטי שערים בדפוסי קראקא" ועוד.

לצפיה גלשו נא בכתובת הבאה: http://safranim.com/

קריאה נעימה

אבישי אלבוים
מנהל ספריית הרמב"ם,
עורך.

[נוטר הכרמים]

נא להעלות כאן לטובת החסומים.
[דון מינה ואוקי באתרא לשאר המפנים].

[עשוי לנחת]

נא להעלות כאן לטובת החסומים.
[דון מינה ואוקי באתרא לשאר המפנים].

בשביל מה אנחנו חסומים אם לא לכאלו דברים, בין היתר...?!
[בהומור, אם צריך להסביר..]

[אדג]

ספר "מעונות אריה" על שולחן ערוך, חלק חשן משפט, מאת הרב אשר, אביו של בעל ה"שאגת אריה"
חיבור אבוד שנתגלה

ד"ר בנימין ריצ'לר
לשעבר מנהל מכון לתצלומי כתבי יד בספריה הלאומית

במקורות שונים במזרח אירופה, מאמצע המאה הי"ט עד סוף המאה, מוזכר ספר "מעונות אריות", פירושו של ר' אשר, אביו של הרב אריה ליב, בעל ס' שאגת אריה, לשלחן ערוך, חלק חושן משפט. תלמידי חכמים רבים בווילנא ומקומות אחרים עיינו בספר,אבל לקראת סוף המאה הי"ט הספר נעלם ונחשב אבוד. להלן אני מביא את המקורות שמצאתי בהם מוזכר ס' "מעונות אריות" הנ"ל.

1.
בס' עיר ווילנא, מאת הלל נח מגיד, חלק א' (ווילנא תר"ס) עמ' 245-246, בערך על הר"ר גרשון אמשטרדם נכתב שהוא "השיג את כתבי הגאון האדיר בעל "שאגת אריה" וגם נסע בעצמו לעיר קרלסרוא במדינת אשכנז, מקום מושב הגאון ר' אשר בן הגאון ש"א [שאגת אריה] הנ"ל ומידו קנה את כל הכ"י, ובהם גם את הס' "מעונות אריות", חבור נפלא על חשן משפט מאביו הגאון ר' אשר אבד"ק וויזון, פינסק, דייקא ונחית לעומקא דדינא כאחד הגאונים הראשונים". הרב אשר בן הש"א נפטר בשנת תקצ"ז, ולכן כתב-היד נרכש לפני שנה זו.

2.
ההכנה לדפוס של ספר "גבורות ארי" מאת בעל ס' שאגת אריה התחילה כבר בשנת ת"ר אך הספר נדפס ע"י גרשון אמשטרדם רק כעבור שני עשורים בשנת תרכ"ב, עם ההסכמות מהשנים תקצ"ט-ת"ר. בס' "קהלת משה", קטלוג של הספרים שבאוסף משה פרידלנד בסט' פטרבורג, מס' A1840 מתואר עותק של הספר שבו מצורף קונטרס של 4 דפים ובו מודעה משנת ת"ר שנשלחה למנויים (פרינומרטים) על ספר "גבורות ארי" הנ"ל ומוזכר בו "ס' מעונות אריות, קובץ גדול על ש"ע חו"מ מהר' אשר אביו של הש"א, נמצא כעת כ"י בידי מ"ס בווארשא".

3.
במבוא לס' "גבורות ארי" (ווילנא, תרכ"ב) כתב המביא לבית הדפוס גרשון אמשטרדם שרכש מבנו של בעל ס' שאגת אריה כתבים שונים וביניהם "מאת אבי אביו הגאון הגדול החסיד רבינו אשר ז"ל חיבור גדול ונפלא על חו"מ, דרכו בקודש, כאחד מן הגאונים הראשונים, דייק ונחית לעומקא דדינא, בגמרא וסברא, ומביא לפעמים גם דברי בנו בעל שאגת אריה ז"ל ובשם מעונות ארייה ז"ל קרא אותו".

4.
בספר "תולדות משפחת גינצבורג" מאת דוד מגיד (סנקט פטרבורג תרנ"ט), עמ 31, נכתב על הרב אשר, אב"ד מינסק שהוא חיבר "חידושי תורה אשר מהם עוד נמצאים בכ"י, כמו ס' "מעונות אריות" על חשן המשפט, אשר יביא בו גם דברי בנו הגאון ר' אריה [בעל שאגת אריה] … ודרכו שם בקדש כאחד הגאונים הראשונים דייקא ונחית לעומקא דדינא (חבל על ספרים כאלה דאבדין)" ובהערה מס' 6 הוסיף: "הספר הזה אשר היה למראה עיני א"א נ"י [הלל נח מגיד], ולמראה רבים מגדולינו בווילנא כמו הרה"ג ר' יצחק שירווינטער ועוד, היה בתחלה בידי הרה"ג ר' גרשון אמשטרדם מווילנא; וממנו בא לידי הר"ר שמואל חיים איישטיין מו"ס בעיר הנ"ל אשר הדפיס ס' שאגת אריה ח"ב, ואחרי מות האחרון אבד הכ"י ולא נודע אנה הוא בא".

שם, עמ' 53, הערה 5, בערך על הרב יצחק גראדענסקי (שירווינטער) כתב מגיד: "באותו הזמן נתן לו הרב ר' גרשון אמשטרדם ספר כתב יד על שו"ע חשן משפט, הנקרא בשם "מעונות אריות" ללמוד ממנו, והוא חבור מהגאון ר' אשר אבד"ק פינסק ובק"ק וויזון והגליל (אבי הגאון בעל "שאגת אריה")". בעמ' 89, הערה 2, כתב על "הר"ר שמואל חיים איישטיין מו"ס עברים דפה"ק [וילנא] אשר הדפיס ספר "שאגת אריה" חלק שני (ווילנא תרל"ד) ובידו נשארו כתבי הגאון ש"א הנ"ל ואחרי מותו ערירי ביום ך"ג שבט תרמ"ב נשארו הכתבים ביד יורשיו ונאבדו".

לסיכום: כתב-היד של ס' "מעונות ארייות" נשאר בידי משפחת המחבר עד סמוך לשנת תקצ"ז כאשר נרכש ע"י גרשון אמשטרדם. הנ"ל מכר את הספר למו"ס שמואל חיים איישטיין מווילנא ואחר מותו בשנת תרמ"ב נאבד.

בשנים האחרונות צולם בצילום דיגיטלי והועלה למרשתת כתבי-היד העבריים שבאוסף 182 בספריית המדינה במוסקבה. באוסף 182 מרוכזים מעל 400 כתבי-יד שמקורם איננו אוסף גינצבורג המפורסם, אלא כתבי-יד מאוספים שונים שהגיעו לספרייה במאה העשרים. חלק גדול מהאוסף צולם בעבר במיקרופילם עבור המכון לתצלומי כתבי-היד העבריים בספריה הלאומית. חלק זה של האוסף מכונה במכון "אוסף שניאורסון", אך מקורם של כתבי-יד רבים מאד בו אינו מספריית הרבי מלובביץ. בינתיים, כל כתבי-היד הועברו לאוסף 182 (fond 182) וכל הסיגנטורות הישנות הוחלפו. רוב כתבי-היד באוסף 182 נכתבו במאות הי"ח-כ. בשבועות האחרונים התחלנו לקטלג את כתבי-היד שלא צולמו בעבר ולשנות את הסיגנטורות של אלו שנכללו ב"אוסף שניאורסון".

אחד מכתבי-יד אלו Fond 182 no. 360, רשום באתר של הספריה במוסקבה כספר "דברי אשר". באחד הדפים בראשו נמצאת רשימה קצרה, מאת ספרן בספריה אחת, אולי ספריית שטרשון בווילנא ובה נכתב "הכ"י הזה (ערך ת"ר דפים) עם העתק כמה הסכמות (המונחות בתוכו) מסר ה’ גרשון דאבולער מפה לבית הספרים של העדה 26 מארט 1902, כרשום בספר הזכרון של בית הספרים ואמר שהוא להרב אשר אבד"ק מיץ (אביו של השאגת אריה) ושמו דברי אשר, אבל בכל ההסכמות המונחות בתוכו אין זכר לשם פרטי זה או אחר".

ספריית שטרשון בווילנא נחנכה בשנת 1902, ולכן העליתי השערה שכה"י הגיע לספריה הנ"ל. אינני יודע מי הוא אותו גרשון דאבולער שהחזיק את כה"י. בדיקת כה"י הוכיחה, לפי עניית דעתי, שכ"י זה הוא הוא העתק של ס' "מעונות האריות". כה"י הוא מקיף וכולל למעלה מ-600 דפים (כ-1200 עמודים) שנעתקו ע"י שלשה מעתיקים לפחות. לפי הכתיבה –הנאה והברורה – אפשר לקבוע שההעתקה נעשתה באמצע המאה הי"ח או במחציתה השנייה. אותו גרשון דאבולער מעיד שהמחבר הוא ר' אשר, אבי בעל ס' שאגת אריה, ואין סיבה לפקפק בכך. באמצע כה"י מונחים דפים אחדים ובהם העתקה נקיה של ההסכמות לס' גבורות ארי של השאגת אריה שנדפס בווילנא בשנת תרכ"ב. ההסכמות כולן אכן נדפסו בראש הספר הנ"ל. נראה, שהמדפיס החזיר את ההעתקה של ההסכמות לבעל הספר והוא הניח אותה בתוך ספר זה.

כפי שכתבתי, כה"י כולו נמצא במרשתת, ופתוח לכל המעוניין לקרוא אותו. הדרך הפשוטה ביותר כדי לגשת לכה"י היא להכנס לקטלוג של כתבי-יד באתר של הספרייה הלאומית ולחפש בכותר: "מעונות האריות". לחיצה על For online version, click here יוביל לאתר של הספריה במוסקבה. בסוף העמוד ברוסית יש ללחוץ על הכפתור ותקבל צילום איכותי של כתב היד (קישור: http://dlib.rsl.ru/viewer/01006581410#?page=15).

[אדג]

א. הרפורמציה של לותר ומהפכת השו"ע של הר"י קארו

את סף הרגישות של הרב מדן, לקדשי ישראל כבר הכרנו ממאמרים אחרים, ('...אינו אלא טועה'), מילא מי שקהו רגשותיו ומסוגל לקרוא את דבריו, שיעשה זאת על אחריותו, אבל למה לזכות בזה את כלל באי מקום קדוש זה? א"ס.

[עשוי לנחת]

א. הרפורמציה של לותר ומהפכת השו"ע של הר"י קארו

קבלתי באישי

ועוד בסדרה: המשותף והמבדיל בין הדלאי למה והחפץ חיים, המשותף והמבדיל בין האפיפיור קרלוס ה98 והגאון מוילנא ופעלם הרב של שניהם איש איש בתחומו, הזהה והשונה בין מצות תקיעת שופר ומנהג בני האינקה להריע לאלוהיהם כדי להוריד גשם, המשותף והמבדיל בין אדולף היטלר והאדמו"ר מליובאוויטש אודות קירוב בני אדם בני דת אחרת ו/או ריחוקם.
ועכשיו שאלה:
שמור עמי באמתחתי מאמר יסודי מאוד שבוחן את אמונת ישראל באלהים והקוים המשותפים שבינה ובין אמונת הבודהיסטים בבודהא, ובפרט השינויים וההתפתחויות שעברו שתי האמונות הנ"ל לאור המודרנה והרפורמציה, וההשלכות שלה אל האדם המודרני בן המאה ה21. ואני שואל האם אפשר לפרסם זאת תחת השם של איגוד ספרני היהדות? אני חושב שהמאמר מאד חשוב, הן לנו והן לבודהיסטים.

בדור הבא נספר לכם על המשותף והמבדיל בין הרב מדן למיסטר בין והמסתעף.

אח"כ יבקשו להעלות ל'טובת' החסומים...

[מה שנכון נכון]

וכבר 'מצאו החוקרים הקבלות [ואולי אף השפעות]' הן לדרך לימוד הפשט של רש"י ור"י קרא ורשב"ם וכו', והן לדרך השקו"ט של בעלי התוספות, מהנהוג בין גויי צרפת בימיהם. ראה בספרו ה'כשר' של א"א אורבך בעלי התוספות עמוד 20 ומעמוד 744 והלאה, ובשאר ספריהם.

[המתקיף]

לא קראתי את המאמר של הרב מדן, אך בכל זאת אבקש לשטוח שאלה פשוטה בפני יושבי הקרנות המלהגים את עצמם לדעת:
פלוני משתמש בשכלו שהעניק לו הקב"ה ולומד את המקורות מתוך כוונה רצויה, והנה שלא בכוונת זדון הוא שם לבו לקווים מקבילים בין שתי תופעות של אותה תקופה ואותו מקום (נניח בעלי התוספות והסכולאסטיקנים הצרפתים), מיד הוא נבעת כמובן והוא מחדד מבטו ומעיין במאפייני התופעות כדי לעמוד על טיבן ומתברר לו שאכן הקווים מקבילים והתופעות דומות באופן שלא ניתן להתעלם מן הדמיון ולבטלו במחי יד ואין זה יד המקרה (מבלי להיכנס לשאלה המטופשת מי השפיע על מי). מה עליו לעשות? האם עליו לשקר לעצמו? לשפוך על עצמו נפט?
ובקיצור, מה בדיוק אתם רוצים? ומה רע בהצבעה על דמיון של תופעות, שהוא בעצם משקף את אופי התקופה? האם יש בכך כדי להשוות חו"ח בין התופעות באופן מהותי?

[עשוי לנחת]

שוב קבלתי במייל..

'המתקיף' הזה חצוף מחוצף! אנשים מחו על כבודו של קודש הקדשים הבית יוסף, והוא קורא להם 'יושבי קרנות המלהגים עצמם לדעת'!

מישהו סיפר לי, שפעם איש אחד תמים [שהשתמש בשכל שהעניק לו הקב"ה] אמר למתקיף הזה, שיש קוי דמיון במראה הפנים בין אמא שלו [של המתקיף] לכלבה של השכן, 'באופן שאי אפשר לבטלו', ו'זו תופעה מעניינת שראוי לעמוד עליה', ומעידה על יחס גומלין בין הברואים בני אותו דור באקלים אחד וכו' וכו'; לפי דברי המספר אלי - מאז אותה שיחה המתקיף אינו מדבר עם האיש הזה, וברגע שהלה נראה בקצה הרחוב, הוא עובר למדרכה ממול, מרוב גועל.
למה כבוד המתקיף הזה לא מרגיש כך ביחס לקודש הקדשים הבית יוסף כשנערכה השוואה בינו ללותר - כי הבית יוסף לא אמא שלו! הוא באמת שקול בעיניו כמו הכלבה של השכן!

[המתקיף]

שוב קבלתי במייל..

'המתקיף' הזה חצוף מחוצף! אנשים מחו על כבודו של קודש הקדשים הבית יוסף, והוא קורא להם 'יושבי קרנות המלהגים עצמם לדעת'!

מישהו סיפר לי, שפעם איש אחד תמים [שהשתמש בשכל שהעניק לו הקב"ה] אמר למתקיף הזה, שיש קוי דמיון במראה הפנים בין אמא שלו [של המתקיף] לכלבה של השכן, 'באופן שאי אפשר לבטלו', ו'זו תופעה מעניינת שראוי לעמוד עליה', ומעידה על יחס גומלין בין הברואים בני אותו דור באקלים אחד וכו' וכו'; לפי דברי המספר אלי - מאז אותה שיחה המתקיף אינו מדבר עם האיש הזה, וברגע שהלה נראה בקצה הרחוב, הוא עובר למדרכה ממול, מרוב גועל.
למה כבוד המתקיף הזה לא מרגיש כך ביחס לקודש הקדשים הבית יוסף כשנערכה השוואה בינו ללותר - כי הבית יוסף לא אמא שלו! הוא באמת שקול בעיניו כמו הכלבה של השכן!

[אוצר החכמה]

לא קראתי את המאמר של הרב מדן, אך בכל זאת אבקש לשטוח שאלה פשוטה בפני יושבי הקרנות המלהגים את עצמם לדעת:
פלוני משתמש בשכלו שהעניק לו הקב"ה ולומד את המקורות מתוך כוונה רצויה, והנה שלא בכוונת זדון הוא שם לבו לקווים מקבילים בין שתי תופעות של אותה תקופה ואותו מקום (נניח בעלי התוספות והסכולאסטיקנים הצרפתים), מיד הוא נבעת כמובן והוא מחדד מבטו ומעיין במאפייני התופעות כדי לעמוד על טיבן ומתברר לו שאכן הקווים מקבילים והתופעות דומות באופן שלא ניתן להתעלם מן הדמיון ולבטלו במחי יד ואין זה יד המקרה (מבלי להיכנס לשאלה המטופשת מי השפיע על מי). מה עליו לעשות? האם עליו לשקר לעצמו? לשפוך על עצמו נפט?
ובקיצור, מה בדיוק אתם רוצים? ומה רע בהצבעה על דמיון של תופעות, שהוא בעצם משקף את אופי התקופה? האם יש בכך כדי להשוות חו"ח בין התופעות באופן מהותי?

ובקיצור מה בדיוק אתה רוצה?
הרי לא קראת את המאמר אולי אם היית קורא את המאמר היית חושב שהם צודקים.

בלי להכנס לשאלה מה באמת תוכן המאמר.

[המתקיף]

ובקיצור מה בדיוק אתה רוצה?
הרי לא קראת את המאמר אולי אם היית קורא את המאמר היית חושב שהם צודקים.

בלי להכנס לשאלה מה באמת תוכן המאמר.

אכן כך, "בלי להכנס לשאלה מה באמת תוכן המאמר", אלא באופן עקרוני לגמרי: האם יש פגם בעצם ההשוואה של תופעות שונות? סהדי במרומים, לא הצלחתי להבין מה פחיתות כבוד יש בזה. אשמח להסבר.

[מה שנכון נכון]

הנה דוגמא: בעמוד 749 מביא אורבך מקבילות בין הסגנון וא"ת וי"ל, קשה ועוד קשה ועוד קשה, ואין להקשות, לסגנון דומה אצל הגויים. עוד דוגמא: ריב"א בתוספות הוא לפעמים רבי יצחק בן אשר ולפעמים ר"י בן אברהם, הר"מ הוא לפעמים ר"מ מאיברא ולפעמים ר"מ מקוצי. והנה מצאנו כזאת אצל העמים שG יכול להיות גריגור מלונדון ויכול להיות גריגור אחר. וכן SI יכול להיות סיימון מאפוליה או סיימון אחר. עוד דוגמא: לפעמים נמסרים הדברים בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי, ממש כמו בתוספות. ועוד כה"ג.

[אוצר החכמה]

ובקיצור מה בדיוק אתה רוצה?
הרי לא קראת את המאמר אולי אם היית קורא את המאמר היית חושב שהם צודקים.

בלי להכנס לשאלה מה באמת תוכן המאמר.

אכן כך, "בלי להכנס לשאלה מה באמת תוכן המאמר", אלא באופן עקרוני לגמרי: האם יש פגם בעצם ההשוואה של תופעות שונות? סהדי במרומים, לא הצלחתי להבין מה פחיתות כבוד יש בזה. אשמח להסבר.

תלוי איך משווים ומה אומרים. ואם לא קוראים איך אפשר לדעת אם יש פגם בעניין או לא?

[עשוי לנחת]

הנה דוגמא: בעמוד 749 מביא אורבך מקבילות בין הסגנון וא"ת וי"ל, קשה ועוד קשה ועוד קשה, ואין להקשות, לסגנון דומה אצל הגויים. עוד דוגמא: ריב"א בתוספות הוא לפעמים רבי יצחק בן אשר ולפעמים ר"י בן אברהם, הר"מ הוא לפעמים ר"מ מאיברא ולפעמים ר"מ מקוצי. והנה מצאנו כזאת אצל העמים שG יכול להיות גריגור מלונדון ויכול להיות גריגור אחר. וכן SI יכול להיות סיימון מאפוליה או סיימון אחר. עוד דוגמא: לפעמים נמסרים הדברים בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי, ממש כמו בתוספות. ועוד כה"ג.

מקבילה חשובה שנעלמה מאורבך היא העובדה המדהימה שהן בעלי התוס' והן מלומדי גויי צרפת כתבו בעפרון תוצרת פריז(!)

[אוצר החכמה]

הנה דוגמא: בעמוד 749 מביא אורבך מקבילות בין הסגנון וא"ת וי"ל, קשה ועוד קשה ועוד קשה, ואין להקשות, לסגנון דומה אצל הגויים. עוד דוגמא: ריב"א בתוספות הוא לפעמים רבי יצחק בן אשר ולפעמים ר"י בן אברהם, הר"מ הוא לפעמים ר"מ מאיברא ולפעמים ר"מ מקוצי. והנה מצאנו כזאת אצל העמים שG יכול להיות גריגור מלונדון ויכול להיות גריגור אחר. וכן SI יכול להיות סיימון מאפוליה או סיימון אחר. עוד דוגמא: לפעמים נמסרים הדברים בגוף ראשון ולפעמים בגוף שלישי, ממש כמו בתוספות. ועוד כה"ג.

אין לי את הספר. באמת כתוב שם מה שאתה אומר?

[המתקיף]

תלוי איך משווים ומה אומרים. ואם לא קוראים איך אפשר לדעת אם יש פגם בעניין או לא?

נפלא. הנה קיבלתי את הסכמתך שבאופן עקרוני אין בעיה בעצם ההשוואה, אלא כמו בכל עניין - הדבר תלוי באופני האמירה (או ההשוואה). עכשיו ניתן לגשת לקרוא.

אין לי את הספר. באמת כתוב שם מה שאתה אומר?

ונניח שכתוב, האם זה מצביע על פחיתות כבוד כלשהו?

[אוצר החכמה]

אין בעייה בעצם השוואה של תופעות שונות אבל תלוי איך משווים ומה אומרים. דרך משל אין בעייה בלהשוות את היקף הראש של הרמב"ם וליצן החצר בתקופתו, יש בעייה בלהסיק שאם ההיקף שווה זה אומר שיש להם אותו שכל.


אתה לא רואה פחיתות כבוד בלמצוא את המקבילות שהביא מה שנכון ולקבעם בספר?

למשל זה: ריב"א בתוספות הוא לפעמים רבי יצחק בן אשר ולפעמים ר"י בן אברהם, הר"מ הוא לפעמים ר"מ מאיברא ולפעמים ר"מ מקוצי. והנה מצאנו כזאת אצל העמים שG יכול להיות גריגור מלונדון ויכול להיות גריגור אחר. וכן SI יכול להיות סיימון מאפוליה או סיימון אחר.

[המתקיף]

אין בעייה בעצם השוואה של תופעות שונות אבל תלוי איך משווים ומה אומרים. דרך משל אין בעייה בלהשוות את היקף הראש של הרמב"ם וליצן החצר בתקופתו, יש בעייה בלהסיק שאם ההיקף שווה זה אומר שיש להם שכל דומה.

אנו מסכימים לגמרי, וכדלעיל.

אתה לא רואה פחיתות כבוד בלמצוא את המקבילות שהביא מה שנכון ולקבעם בספר?

לעניין זה (בתקווה שלא אהפוך לסנגור-קבוע של אורבך), מש"נ בחר את הדוגמאות השוליות מתוך פרק שלם של אורבך, שכמובן כשהן עומדות לבד הן ממש מצחיקות. אבל כשהן משתלבות בתמונה הגדולה הן בהחלט נראות אחרת. [ואם יש בכך פחיתות כבוד - היינו לכותב ולא לנשואי ההשוואה! לא כך?]
יתר על כן, המחקר התקדם מעט ומאמרו של י"מ תא שמע בעניין הרבה יותר משמעותי, ובשנים האחרונות נכתב על כך ספר שלם בלועזית.

[אוצר החכמה]

אם אנחנו מסכימים מה רצית מהמתקיפים את המאמר הלא הם קראו את המאמר ואת אופני ההשוואה שבו והדרך בה הוא מסיק מסקנות ולכן הם התקיפו אותו.

כאמור אין לי את הספר של אורבך ולכן שאלתי אם הוא באמת הביא את זה, אם אתה טוען שמה שנכון "הוציא דברים מהקשרם" זו טענה,רק כמובן יכולה להבחן. לעניין פחיתות הכבוד ברור שכוונתו של מה שנכון היתה ללעוג לכותב ולא לרבותינו בעלי התוספות כך שאיני מבין כוונתך.

[מה שנכון נכון]

והנה דוגמאות שהביא אורבך מעניני תוכן ומיתודה:
האפיפיור פאביאן אסר קבלת עדות או האשמה של כהני דת מפיהם של אנשים שאינם שיכים למעמדם, וכן שאסור לקבל עדות אשה או תביעתה. והקשה גרטינוס דהלא מאידך קיי"ל בחוק דכל שראוי לדון ראוי להיות תובע, ומקרא מלא בספר שופטים שנשים דנו. ותירץ דהיו דברים בחוק הישן שהותרו מכוח החסד, אולם כיום הוטל על נשים להיות כפופות לגבר בגלל חטאן, וע"כ אסור להן להיות תובעות בדין. עכ"ד. [ועדיין צ"ע].
והנה, מעיר אורבך, גרטינוס לא ידע שאותה סתירה העסיקה את בעלי התוספות בנדה נ. ד"ה כל הכשר לדון כשר להעיד - וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה את ישראל בעת ההיא ובשלהי פ"ק דב"ק (דף טו.) דרשינן אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנדונין מיירי נמי בדיינין כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח:) לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמר בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל.) וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור אי נמי לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו שני אנשים שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה. עכ"ל תוספות.

ועוד דוגמא: נמצאת גלוסה שבה דן הכותב בענין האיסור על נוצרים לאכול מצות של היהודים. ויש להסתפק אם גם במקום רעב הדברים אמורים. התשובה: לא נאסר לאכול משלהם אלא יחד אתם כי ההתחברות אתם אסורה. ועוד ראיה דהא קי"ל שמותר לחולה שיב"ס להשתמש בתרופה שהוכנה ע"י יהודי אם א"א באופ"א. עכ"ד. [ויש לחלק ואכמ"ל].
דברי גלוסא זו מזכירים לאורבך את דברי התוספות בע"ז לח. ד"ה אלא וז"ל אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא - פרש"י דרבנן גזור משום דחייש שמא יאכילנו דברים טמאים ויותר היה נראה לפרש הטעם משום חתנות וכן פ"ה במתני' אומר הר"ר אברהם ב"ר דוד דודאי שלקות אסרו חכמים כשהעובד כוכבים מבשלם בביתו אבל כשהוא מבשל בביתו של ישראל אין לחוש לא לחתנות ולא לשמא יאכילנו דברים טמאים ולא הודה לו ר"ת דודאי כיון שהעובד כוכבים מבשל לא חלקו כלל חכמים בין רשות הישראל לרשות העובד כוכבים כי לעולם יש לחוש שמא לא יזהר גם בביתו של ישראל כמו בביתו של עובד כוכבים.
וכן את דברי התוספות בע"ז כז: ד"ה כל מכה וז"ל וכל מה שאמרנו שאסור בבריא וחולה שיש בו סכנה היינו ברופא שאינו מומחה אבל במומחה מותר כדאמר ר' יוחנן לעיל אם היה מומחה לרבים מותר ועל זה אנו סומכין להקיז דם מן העובדי כוכבים דלגבי הקזה כל המקיזים מומחים הם. עכ"ל תוספות.
להבדיל אלף אלפי הבדלות בין קדשי קדשים לטמאי טמאים, ובין דברי רוח והבל לדברי אמת.

[מה שנכון נכון]

דוגמא נוספת השיכת לענין הסגנון: לפעמים בגלוסות נמסר דבר בחתימת Y כלומר משל Irnerius, ולפעמים בחתימה M כלומר מארטינוס, בדומה לר"ת שלפעמים נכתב בשמו רבי יעקב ולפעמים בכינוי רבנו תם.
מלבד מה שהבאתי כאן אין עוד דוגמאות פרטניות באותו פרק של אורבך, לא בעניני לשון ולא בעניני תוכן. יש כמה אמירות כלליות שלא הצלחתי להחליט אם הן מגוחכות יותר מהדוגמאות.

בהודעה לעיל צריך לתקן במקום ר"מ מקוצי - ר מאיר מרוטנבורג.

[אדג]

כדי שלא יחשדוני: לא קראתי את מאמרו של הרב מדן, ולא בי לתלות האשמה. אני מצטער אם גרמתי עגמ"נ למאן-דהו.

[המתקיף]

אם אנחנו מסכימים מה רצית מהמתקיפים את המאמר הלא הם קראו את המאמר ואת אופני ההשוואה שבו והדרך בה הוא מסיק מסקנות ולכן הם התקיפו אותו.

ואילו אני התרשמתי שהם ("החסומים") לא קראו והטענות היו עקרוניות, היינו על עצם ההשוואה, ועל כך לעגתי. כי אינני רואה כל פחיתות כבוד בהשוואה בעלמא של שתי תופעות, גם אם אחת קדשי קדשים והשנייה טמאי טמאים.

[נוטר הכרמים]

על אותו משקל:
כדי שלא יחשדוני, אני בקשתי להעלות לטובת החסומים מחמת התענינותי במאמרים הבאים

ב. ד"ר בנימין ריצ'לר. חיבור אבוד שנתגלה. ג. יעקב יצחק הכהן מיללער. "על קישוטי שערים בדפוסי קראקא" ועוד.

[חכם באשי]

ועל אותו משקל:
כדי שלא יחשדוני, אני בכלל לא ביקשתי.

[המתקיף]

על אותו משקל:
כדי שלא יחשדוני, לא אני מטריד אתכם במייל או באישי.

[ישבב הסופר]

ג. על קישוטי שערים בדפוסי קראקא [ועוד]
הערות זוטריות בעניני ביבליוגרפיה וחקר ספרים / חלק שני

יעקב יצחק הכהן מיללער

מכון פליטת סופרים

ספר תורת החטאת להרמ"א

clip_image002
תורת החטאת. קראקא של"ז (1577)
א. שם הספר

ראשית, על שם הספר. בדפוסים הקדמונים כתוב בשער זאת תורת החטאת, ראה בצילום דפוס של"ז, וכן באמת רשום אצל המרשימים תחת השם תורת החטאת, אמנם הוא טעות שאין זה שם הספר, שהרי כן כתב הרמ"א בהקדמתו להספר "וראיתי לקרא שם חיבור הקטן הזה תורת החטאת", ולכן לא ידעתי למה כתב המדפיס זאת באותו גודל האותיות כמו המילים תורת החטאת.

ב. האם היה דפוס ראשון לפני שנת ש"ל ?

שנית, על דפוסי תורת חטאת להרמ"א ראיתי קצת בלבול: באוצר הספרים של בן יעקב רשם 1. קראקא חש"ד. 2. שם ש"ל. 3. שם של"ז. 4. עוד עם תוס' הגהות מהמחבר שנ"א. 5. האנווא שפ"ח.

ובעקד הספרים של פרידברג רשם על דפוס ראשון קראקא ובסוגריים [שכ"ט], ודפוס שניה שם ש"ל (127 דף) ודפוס שלישי של"ז (84, 20 דף). ודפוס רביעי שנ"א (84, 19 דף) ועם הגהות הר' פתחיה מפפא"מ. ודפוס חמישי הענא שפ"ח.

אמנם באמת אין הדברים נרשמים כהוגן, הנה לא מסתבר כלל שהיה דפוס לפני ש"ל שהרי בהקדמת הרמ"א כתב "וכמו שהוא מבואר בספר תורת העולה" והרי הספר תורת העולה נדפס בפראג ש"ל ולא מסתבר שיציין בהקדמתו מה שעדיין לא נדפס. וגם שבדפוס של"ז רשום בשער "ועתה נדפס שנית ונוסף על הרשוני' שנדפס מתוך ספר הגיה הגאון מהר"ר משה איסרליס ז"ל קודם שנתבקש בישי' של מעלה", הנה רואין שדפוס של"ז הוא דפוס שניה.

וגם על מה שנרשם דפוס רביעי שנ"א "עם תוס' הגהות מהמחבר" הנה מה שהוטעו הוא משער דפוס שנ"א שכתוב "ועתה נדפס שלישית ונוסף על הראשונים שנדפס מתוך ספר הגיה הגאון מהר"ר משה איסרליס ז"ל קודם שנתבקש בישי' של מעלה", אך באמת כבר הבאנו שכבר רשום בדפוס שני של"ז שנדפס מתוך ספר של הרמ"א.

ג. דפוס ללא שנת ההדפסה גרם לבלבול

אך האמת היא שהטעות היא שיש דפוס ללא זמן הדפסה, אלא רשום קראקא, גם חסר שם בשער שנדפס על פי הספר שהגיה הרמ"א קודם פטירתו, ותיאורה היא ס"ז דף שהוא כל הלכות איסור והיתר, ואח"כ שער חדש להלכות נדה וחלק זו הוא י"ד דף, ואח"כ 35 עמודים לא מוספרים שהוא המפתחות, גם ההקדמה וכל הספר בדפוס זו הוא באותיות רש"י לעומת השניים האחרים שהם באותיות מרובעות,וגם במקומות שהוא בשאר דפוסים ישנים בההקדמה בסוגריים שם נדפס ללא סוגריים, גם יש לו סיום אחר בסוף הספר, וכתוב שם בסופו: תם ונשלם בעזרת בורא עולם יתעלה ויתרומם מן העולם ועד העולם אמן על ידי השותפים יהודה בר יוסף שליט, שמואל בר מרדכי ז"ל, משה בר משה ז"ל. [שמות אלו השותפים הוזכר (הובא בתולדות הדפוס העברי עמ' 14) בספר דרש משה שנת ש"נ]

ולכן כנראה בטעות רשמו המרשימים שנדפס לפני ש"ל, משום שלא כתוב עליו שנדפס על פי הספר שהוגה ע"י הרמ"א חשבו שהוא דפוס קדום, אך באמת בדפוס זו כתוב על הרמ"א מהר"ר משה ז"ל, ועל השער כתוב "תחת ממשלת אדונינו המלך זיגמונדי השלישי" והרי הוא נעשה מלך בשנת שמ"ז (1587) לאחר מיתת המלך סטעפן בעטארי שמת בשנת שמ"ו (1586 למספרם).

וכנראה שהיא הדפוס שרשום בקטלוג צדנר עמ' 576 כדפוס שלישית קראקא ובסוגריים [Cracow 1590?]ודפוס רביעית שנ"א, אך לא ידעתי מאיפא לקוח שהיה באותו שנה, ואולי לקח הדברים על סמך מה שכתוב בקטלוג אופנהיימר מס' qu 557, 558 שהוא דפוס קראקא של"ז ומס' qu 559 הוא דפוס קרקא ש"נ, ומס' qu 560 הוא דפוס קרקא שנ"א ובמס' qu 561 רשום שהוא דפוס קראקא בלי שום שנה, וכנראה מכאן לקח שיש דפוס ש"נ,

אך באמת בקטלוג שטיינשניידר עמ' 1830-31 רשום קראקא ש"ל, וקרקא של"ז, וקראקא שנ"א, וקראקא ובסוגריים רשם [1592-1612], וכנראה מכל דבריו שם שהביא ממספרי קטלוג אופנהיימר שליכא דפוס ש"נ ורק הוא דפוס אחד לאחר שנת שנ"א. גם לא מסתבר כלל שיהא שני דפוסי תורת החטאת תוך שנתיים. אמנם לא ידעתי מאיפה לקח הדברים שהוא לאחר שנ"א וקודם שע"ב, והרי אפשר להיות קודם שנת שנ"א, ועדיין הדברים צריכים בירור אם נדפס קודם שנ"א, בין שמ"ז לשנ"א, או לאחריו.

———————————————————————————————-

[על קישוטי שערים בדפוסי קראקא]

ד. זיהוי השנה לפי קישוט השער

אך לדעתי היה נראה שנדפס לפני שנ"א דכך נראה בצורת השער שדפוס קראקא ללא זמן הוא באותו הציור של של"ז רק שהוא יותר כהה, והציור הוא פרחים מסובבים העמוד, ואילו דפוס שנ"א הוא ציור אחר שהם שני צורות האוחזים בפרחים, וכשער זה כן הוא שער שאר הספרים משנת שנ"א ואילך, וכן הוא שער ספר אפי רברבי שנדפס אז, וכן ראיתי בתולדות הדפוס העברי בפולין עמ' 15 שבסוף שנת ש"נ שינה המדפיס השער והכתב, ולכן יותר נראה שהוא מתקופה קדומה. אך עדיין צריך בירור לאיזה שנה וגם קשה למה בתוך ארבע שנים הדפיסו שני פעמים התורת חטאת. וגם בכל אופן קשה למה לא רשום בשער שהדפיסוהו על פי הספר שהגיה הרמ"א.

ופה הנני מעתיק צילומי השערים של דפוס של"ז ושנ"א ודפוס שחסר בו זמן הדפסה: (1). של"ז, (2) שנ"א,(3) קראקא [חסרה שנת הדפסה],(4) שער הלכות נדה של קראקא [חסרה שנת הדפסה].

תורת החטאת. קראקא של"ז (1577)
תורת החטאת. קראקא שנ"א (1591)
תורת החטאת. קראקא [ חסר שנה]
הלכות נדה. קראקא [חסר שנה]
ה. משנה זהירות בתיארוך שנת הדפסת הספר לפי קישוטי השערים
שוב שבתי והתבוננתי שאין דברינו עומדים בפני הביקורת הנכונה, ובכלל יש לדון על הסתמכותנו על הקישוטים, ולכן דברי פרידברג הנ"ל צריכים הסתייגות, ועדיין הדברים תלויים ועומדים בפני הבקיאים בזה.

דהנה כתבתי לגבי הספר תורת חטאת דלאחר שנת ש"נ נעשה שינוי בשערי הספרים, ומזה דנתי על זמן הדפוס תורת חטאת אמנם לאחר שעיינתי עוד, בהרבה ספרי דפוס קראקא הנ”ל נוכחתי שבעיקר הדבר לסמוך על שערים וכדומה לא נראה כלל, וכמו שנוכיח בזה. דכד נשוה יחד דפוס קראקא של ספר (6) דרך חיים למהר"ל דפוס שמ"ט,(7) וטור דפוס שצ"א, (8) ולבוש דפוס שנ"ח, (9) ותנ"ך דפוס שנ"ה, וכן ספר (10) פרדס רמונים דפוס שנ"ב כולם הם באותו ציור של השער.

דרך חיים למהר"ל. קראקא, שמ"ט (1589)
clip_image014
לבוש. קראקא שנ"ח (1598)
תנ"ך. קראקא שנ"ה (1595)
פרדס רימונים. קראקא שנ"ב (1592)
והרי רואים שאין לדון על זמן ההדפסה מציורי השערים, שהרי במשך זמן כל כך ארוך השתמשו באותו שער, ובכל זאת באמצע הזמן זה השתמשו בשערים אחרים. ראה בשער תורת חטאת שנ"א שהוא באמצע זמן הנ"ל ובכל זאת יש לו שער אחר, וכן הוא השער של ספר (11) מטה משה דפוס שנ"א, וכן בספר (12) פני יצחק אפי רברבי דפוס שנ"א וכן בספר (13) חסדי ה' דפוס שנ"א.

clip_image022
מטה משה. קראקא שנ"א (1591)
clip_image024
פני יצחק אפי רברבי. קראקא שנ"א (1591)
חסדי ה'. קראקא שנ"א (1591)
אולם כנראה מזה שבאמצע זמן הנ"ל שדפוסי שנ"א נעשו בצביון הנ"ל כנראה שזה היה דוקא בשנת שנ"א שהשתמשו בצביון אחד, אבל בשנים אחרות אין השוואה בין השערים.

וכן רואים דשער דפוס תורת חטאת דפוס של"ז וכן ספר (14) מנחה חדשה דפוס של"ו הוא אותו שער שער ספר (15) פירוש המלות דפוס ש"מ, וכן הוא בספר (16) אמרי נועם דפוס שנ"ח [זאת אומרת באותו שנה של דפוס הלבוש בציון 8].clip_image028

פרקי אבות – מנחה חדשה. קראקא של"ו (1576)

clip_image030
פירוש המלות. קראקא ש"מ (1580)
clip_image032
אמרי נועם. קראקא שנ"ח (1588)
וכן אנו מוצאים שהשתמשו עם השער של התורת חטאת ללא זמן לאורך הרבה שנים. ראה בספר (17) המוסר דפוס של"ז, ובספר (18) שערי אורה דפוס ש"ס[1], וכן הוא בספר (19) שערי תשובה דפוס שמ"א, וספר (20) תולעת יעקב דפוס שמ"א, וספר (21) שו"ת שארית יוסף דפוס ש"נ, וספר (22) אהל יעקב שנ"ט.

clip_image038
ספר המוסר. קראקא של"ז (1577)
clip_image040
שערי אורה. קראקא ש"ס (1600)
clip_image042
שערי תשובה. קראק שמ"א (1681)
תולעת יעקב. קראקא שמ"א (1581)
clip_image046
שארית יוסף. קראקא ש"נ (1590)
clip_image048
אהל יעקב. קראקא שנ"א (1591)
ועכ"פ צריכים משנה זהירות לקבוע הזמנים, וגם שאף באמצע זמנים אלו יש שרואים פתאום באותו התקופה שער משונה שלא השתמשו עוד, ראה בספר (23) דרש משה דפוס שמ"ט, שהוא שער שלא השתמשו אז, והוא השער של ספר באר מים חיים דפוס שע"ו.

דרש משה. קראקא שמ"ט (1589)
ו. קישוטי שערים בדפוסים מאוחרים מחקים את המהדורה הראשונה

עוד יש לעורר בענין זה הוא שקצת תמוה מה דלפעמים הדפיסו ספרים ללא ציור על השער לדוגמא בסמ"ק דפוס שנ"ו, וספר עבודת הקודש של"ז.

אולם לבי אומר לי שלפעמים עשו הספר באיזה שער כדי לדמות לדפוס ראשון ראה בשער זהר דפוס מנטובא ושוה לו דפוס לובלין (שפ"ג), וגם שערי אורה דפוס קראקא דומה לדפוס מנטובא אך בשינוי של הפרחים וגג השער, ולכן הספרים שבדפוס הקודם היה ללא שער הדפיסו בדפוס שלאחריו ג"כ ללא שער, וכן באגרת התשובה דפוס קראקא שמ"ה ללא שער ודומה לו דפוס פראג שנ"ו, ולכן בסמ"ק נעשה בדמיון לדפוס קרימונא וכן ספר עבודת הקודש בדמיון דפוס וויניציאה שכ"ז, וכן בפרדס רמונים דפוס קארעץ תק"מ דומה לדפוס שנ"ב.

ובכלל נראה שהשערים של קראקא (תורת חטאת ללא זמן והדומה לו) הוא לקוח מדמיון של מנטובא, ודפוסי וויניציאה לקחו שערים אלו של קראקא, ראה בספר מדרש שמואל בדפוסי וויניציאה, וספר אגדת שמואל דפוס הנ"ל.

והנני מחכה לתשובת הבקיאים על בירור ספר תורת חטאת.

כך רשום בכל דורשי רשומות על פי העולה מהרשום בשער ושמ"חו בה' ומספר ושמחו הוא ש"ס, אולם לענ"ד הוא דפוס שמ"ה, לפי שכד נעיין היטב יראה שעל תיבת ושמחו יש שני קוים לאחר ה"מם" וגם על ה"הא" של ה' יש שני קוים, ולכן נראה שהפתרון הוא שמ"ה וכן ראיתי בקטלוג הספריה הלאומית מרשימת גרשום שלום על פי רשימת סותבי 1926 (מס’ 286) שנמכר טופס של ס’ שערי אורה שנדפס בקראקא 1585, וכתב "שנבדל שם בפירוש מהוצאה זו", אמנם לדעתי נראה שזה הוא אותו דפוס אלא שברשימת סותבי פתרו כהוגן הקוים על המילים שרשום בשער.

——————————————————————————————————–

ב. דפוסי ספר איסור והיתר הארוך

ראיתי מבוכה על דבר דפוסי ספר איסור והיתר הארוך, שחברו ר' יונה אשכנזי, ובטעות יוחס לר' יונה גירונדי.

clip_image050
שער איסור והיתר הארוך. מאוספי ספריית הרמב"ם (בית אריאלה) בתל אביב
בבית עקד של פרידברג כתוב בסוגריים שדפוס שלישי הוא אוסטרהא תקפ"ה ויש בו 8, 18,80 דף. אך דפוס זו לא נרשם באוצר הספרים של בן יעקב אלא כתוב דפוס שלישי הוא חמ"ד (רוסיא) תקע"ח (אך לא נרשם כלל אצל שטיינשניידר וצדנר וראזנטל). האם זהו אותו הדפוס ?

וראיתי בקטלוג בית מדרש לרבנים באמריקא שכתוב שם: (אוסטרהא ?) תקס"ח, 8 18,80 דף, ורשום כן על פי מה שכתוב בשער ד'י'ני' ב'ש'ר' ב'ח'ל'ב' לפ"ק. והיינו תקס"ח בלי הנון של דיני שלא רשום עליו קו, אך לא ברור מהו הספק עם המקום..

והנה נודעתי מהספריה הנ"ל, שכשרכשו הספר בשנת תרע"ט רשם הספרן שהוא דפוס שקלאב תקע"ה. אולם כל זה אין לו שום בסיס, והתימה על הספרן שהיה אז אלכסנדר מארכס ע"ה שהיה מומחה בביבליוגרפיה ?

אך בקטלוג הספריה הלאומית כתוב [סדילקוב? : חמו"ל], ד’י’נ’י’ ב’ש’ר’ ב’ח’ל’ב’ [תקס"ח צ"ל תקפ"ה בערך] 8, 18,80 דף, והנה רשום בטעות קו על הנון של דיני, אך גם הם מסכימים שהוא תקס"ח, ולא ידעתי למה צריך לומר תקפ"ה ?

וראה באוצר הספר העברי של ווינגרד בדפוסי סדיקלוב מספר 127, שרשם דפוס הנ"ל שיש לו 8, 18,80 דף עם ראשי תיבות במספר השנה: ד'י'ני' ב'ש'ר' ב'ח'ל'ב' לפ"ק שהוא תקס"ח, וכתב שהמדפיס היה פנחס אליעזר בילטש, אך לא רשום בטופס הנ"ל, גם רשם ווינגרוד שהדפוס הוא משנת תק"ץ.

אך יש לעיין במה שכתוב על השער של הספר "תחת ממשלת אדונינו הקיסר … אלכסנדר פאוולאויטש", והרי אלכסנדר היה מלך רוסיא משנת תקס"א עד תקפ"ה, וא"כ יש לברר אם נעשה קודם מותו או לא ?

וראה בקטלוג אגודת חסידי חב"ד שרשום שם ג' דפוסים: א. חמ"ד תקסח ב. סלאוויטא תקסד ג. חמ"ד תקפו, אך אי אפשר לברר שם שספרים אלו הם חלק הספריה שנשאר ברוסיא,

גם בקטלוג הספריה הציבורית בעיר נוא יארק כתוב אוסטרהא תקס"ח.

בקטלוג של ספריית רמב"ם בתל אביב רשום על דפוס הנ"ל (ח, פ, יח, ד) [קפוסט] : יפה, [תקס"ח], אולם כנראה אין לזה שום בסיס.

[אבי עזרי]

קראתי את המאמר של הרב מדן, ואני באופן אישי פשוט הרגשתי קרירות ביחס למרן הב"י, ה' ישמור ויציל.
אנקדוטה קטנה שצרמה לי בנוסף, זה מה שבסוף הוא כותב מה כן ההבדלים בין אדוננו הב"י לבין אותו גוי טמא.

[אוצר החכמה]

איני מבין מה קרירות חשת ביחס לבית יוסף. במחילת כבודו של הרב מדן המאמר נראה הזוי לחלוטין.

ההקבלות לא הקבלות ובכל שני אנשים שיהיו הן באותה תקופה והן בתקופה אחרת אפשר ליצור את ההקבלות האלה או דומותיהן. לדוגמה ההקבלה שעשה על חיבור ספר לכלל ודעותיו של מרטין לותר, בעצם יכלה להיעשות על הרמב"ם הרבה יותר מאשר על הב"י, רק מה לעשות שהרמב"ם נולד הרבה לפני מרטין לותר?

ההשוואה בין עניין הסנהדרין ומחלוקת מהר"י בי רב ומהרלב"ח למאבק מרטין לותר באפיפיור היא כל כך מופרכת עד שגם הוא עמד על כך, רק קרא לזה השוואה והבדלים.

באופן כזה אפשר למצוא הקבלה מסויימת בין כל שני דברים בעולם, אולי זה טוב כדי להגיש עבודה אקדמית...

אין לי בכלל מושג איך עלה בדעתו שחידוש הסנהדרין הוא רעיון של ביטוי לרצון העם ועל כל פנים לא הוכיח טענה זו. בפשטות המצב הפוך המהר"י בי רב רצה לחדש את הסנהדרין, והעובדה שהדבר יכול להעשות ע"י הסכמת החכמים הוא הפתרון ולא הסיבה לדבר.

כתבתי את הדברים על סמך המאמר שהוזכר כאן, לא קראתי את העבודה כולה מתוך הנחה שהמחבר מיצה את עיקרי הדברים במאמר אותו פרסם.

[המתקיף]

קראתי את המאמר של הרב מדן, ואני באופן אישי פשוט הרגשתי קרירות ביחס למרן הב"י, ה' ישמור ויציל.

איני מבין מה קרירות חשת ביחס לבית יוסף.

לאחרונה נוצרה תופעה תמוהה שכל מי שמבקש להכריז ברבים על יראת השמים המופלגת שלו (שהיא עצמה תופעה הדורשת הרמת גבה), עליו לנצל את ההזדמנות כאשר הוא נתקל בסגנון שאינו מוכר לו ולהזדעק בכל עת מצוא ולהודיע קבל עם ועדה שהדבר הצליח לקרר את יראת השמים השברירית שלו וכדי תשובת המשקל עליו להכביר מלים על קדושתם של הפוסקים, כאילו רק הוא יודע על קדושה זו ורק הוא יכול לכתוב עליהם לשונות "קודש הקדשים" וכהנה. לפסיכולוגים פתרונים.

[אוצר החכמה]

לא הבנתי האם אתה מסכים אתי או מתקיף אותי או משיב לי?

אבל אתה מעלה נקודה מעניינת למחשבה על סגנון השיח האישי שאולי נעשה נפוץ יותר , כלומר במקום להביע דעה לגופו של עניין אנשים מביעים את תחושותיהם ביחס לנושא ואת ההשפעה האישית שהם חווים.

[מה שנכון נכון]

ומיוסף ועד יוסף. לותר אז לותר היום.

צבי זוהר סבור כי הרב יוסף נקט באותה גישה ציונית של כור היתוך, בכך שביקש לאחד את המנהגים השונים של כל העדות בארץ ישראל - ספרדים ואשכנזים כאחד, שעליהם ביקש הרב יוסף להחיל את פסקי רבי יוסף קארו. בכך, לדברי זוהר, ביטא הרב יוסף גישה אנטי-גלותית ואנטי-קולוניאליסטית‏. זוהר משווה בין הרב יוסף ובין רפורמטורים כגון יאן הוס, מרטין לותר ומוחמד עבד אל-והאב, וטוען כי השקפת עולמו של הרב יוסף היא השקפה דתית רסטורטיבית-רפורמיסטית. לטענתו של זוהר, יש בהשקפת עולמו של הרב יוסף היבט אסכטולוגי בכך שהוא מתייחס ל"החזרת עטרה ליושנה" כדרך הבלעדית למימושה של "אחדות ישראל" באחרית הימים, כפי שניבא הנביא יחזקאל. זוהר מצביע על כך שהרב יוסף היה קרוב מחד לגישת החרדים האשכנזים, המעדיפים את המילה הכתובה (במקרה שלו, השולחן ערוך והרב יוסף קארו) על פני המנהגים השונים שהביאו איתם העולים מארצות האסלאם.

מויקיפדיה ערך הרב עובדיה יוסף.

[הכהן מקולוניא]

לעניין זה (בתקווה שלא אהפוך לסנגור-קבוע של אורבך), מש"נ בחר את הדוגמאות השוליות מתוך פרק שלם של אורבך, שכמובן כשהן עומדות לבד הן ממש מצחיקות. אבל כשהן משתלבות בתמונה הגדולה הן בהחלט נראות אחרת. [ואם יש בכך פחיתות כבוד - היינו לכותב ולא לנשואי ההשוואה! לא כך?]
יתר על כן, המחקר התקדם מעט ומאמרו של י"מ תא שמע בעניין הרבה יותר משמעותי, ובשנים האחרונות נכתב על כך ספר שלם בלועזית.

אפשר בבקשה לדעת שם הספר?

[מה שנכון נכון]

אבל אתה מעלה נקודה מעניינת למחשבה על סגנון השיח האישי שאולי נעשה נפוץ יותר , כלומר במקום להביע דעה לגופו של עניין אנשים מביעים את תחושותיהם ביחס לנושא ואת ההשפעה האישית שהם חווים.

מה כ"כ מענין?

רוב חברי הפורום חשים מאי נוחות מסוימת ועד זעזוע עמוק כששומעים שאיש שנקרא ראש ישיבה מפרסם מאמר ובו השואות [גם לכאורה] בין תיאולוג נוצרי למרן הבית יוסף. אם בגלל התיעוב שהם חשים כלפי הנצרות, ואם בגלל חרדת הקודש שיש להם כלפי הב"י, ואם בגלל שתי הסבות יחד. כמובן שיתכן שהדבר נובע מסגירות מחשבתם ומצמצום המוחין, ומכך שלא אורו עיניהם לטעום מיערת הדבש של חוקרי האקדמיה, והם עדיין חניכי בית המדרש הישן על כל המשתמע בכך. ויתכן גם שהדבר נובע מכך שהם בזים לאלו החכמים בעיניהם הרחוקים עד מאוד מנשואי מחקריהם, ואינם רוקדים מה יפית לפני כל הגיג אקדמי. [ואולי הם צודקים בזה, ראה בדוגמאות מאורבך לעיל].

בין כך ובין כך מה לעשות שזהו רוב קהל היעד של הפורום, וכך הם חשים לשמע דברים אלו, ואם תנסה לבקשם לקרוא את המאמר בעיון, ולבדוק את ההשואות אם יש בהם ממש, יותרו על התענוג המפוקפק. אולי בגלל שבת קול פנימית אומרת להם שהדברים כ"כ מופרכים שחבל על הזמן, ואולי בגלל סלידה ותיעוב. אולם כשבאים כמה כותבים ומביעים את רגשותיהם הכ"כ צפויים וברורים, מן הראוי שגם מי שמשום מה אינו חש כמותם יתחשב בהם קצת יותר בהבנה. ואין תחושותיהם דברים שאינם לגופו של ענין, אלא זהו לב הענין.

באם תבוא השאילה מנין לי שזו דעת רוב חברי הפורום, אני מציע לעשות משאל, ואולי אפשר גם לברר אצל המנהלים.

[חושבני שבטויים כמו יושבי קרנות שמלהגים את עצמם לדעת, או המלצה לשליחה לפסיכולג, ויתר ההתקפות האישיות החוזרות בפראות לשון, הם אינם נחשבים להבעת דיעה לגופו של ענין. ומשום מה סגנון זה לא היה בגדר נקודה מענינת דיה].

[אוצר החכמה]

לא לזה היתה כוונתי בכלל.
אני התכוונתי להעלות תחושה, שאני לא בטוח שהיא נכונה, שיש היום יותר נטייה מפעם לשיח אישי מאשר שיח כללי, או יותר שיח חושף מאשר שיח כולל. לדוגמה אם פעם כששמעו אודות צרה אמרו מי לא יזדעזע או אפילו הזדעזעתי מאד, היום אנשים מתבטאים באופן יותר אישי כגון הרגשתי שאני חייב להתחזק ולהוסיף עוד תפילה וכדומה. וכן כאן במקום לומר הדברים הם פגיעה בכבוד הבית יוסף או אפילו הם מתועבים בעיני או איזה לשון שתבחר (אינני נכנס לעניין) אומרים אני הרגשתי קרירות ביחס לבית יוסף. ברור שגם פעם היו דרכי ביטוי כאלה ותמצא לשונות דומות בקדמונים לנו, אבל התעוררתי לשאלה אם אין היום איזו נטייה (שיש לה סיבות חברתיות כלליות) לדבר יותר בלשון כזו. בעיני זה שינוי מעניין אם הוא נכון.

דיבור בלשון מתקיפה והמלצה ללכת לפסיכולוג אינם עניין מעניין בעיני במובן זה.

[איש_ספר]

תחילה יש לומר ל"זכותו" של המתקיף (שאין לי מושג מי הוא ואני מגיב לגופם של דברים), שהוא עקבי בתגובותיו. בכל מקום שמישהו מחברי בית המדרש כאן, מביע את סלידתו מדברי איש אקדמיה, מיד הוא זוכה לכינוי, בור, יושב קרנות, ושהותו כאן מוגדרת כמשהו מפעל ר.ב.ץ, או ש. ר. צ. וזאת מבלי שיש לו איזה מושג בטיבם של הכותבים כאן, שרבים מהם הם ת"ח מופלגים, אנשי מעלה, אשר נטועים בבית המדרש יומם וליל ולכאן מגיעים רק ביני ביני.

בניגוד לכמה כותבים כאן אשר כנראה השתלמו בפסיכואנליזה, אני הק' אין לי את הכלים לשפוט מאין מגיעה השפיטה הלקויה הזו: שנאה עצמית, נחיתות מובנית, מאי אהנו ליה רבנן, והיודע יודע.

לגופו של ענין, הפורום הזה, אינו מקום רב תרבותי, אינו מקום "ליברלי" בו מותר להשמיע כל דעה, אינו מקום בו מותר להתבטא בכל סגנון שהוא, הפורום הזה הוא חצר של בית המדרש, מקום המיועד לשיחת חולין של ת"ח, לדברי תורה חכמה ומוסר, ולעוד כמה עניניים הרשומים בכותרות הפורומים השונים כאן, והכל בסגנון ובשפה של תלמידי חכמים יושבי בית המדרש.

יושבי בית המדרש ואני הצב"י בכללם, מרגישים תיעוב וסלידה משורה שבה מוצג מרן הקדוש (כך הוא מכונה אצל רבים מחכמי ישראל, באקדמיה הוא מן הסתם נזכר: יוסף קארו תתפו -תתקו) לצדו של מרטין לותר הטמא, הם אינם מחויבים להסביר, לנמק ולהתפתל בניסוחים מלוטשים, מה עוול יש בשורה כזו, רק בגלל שיש כאן מישהו שהשחית את דרכו כ"כ באופן שנמחו רגשותיו, כעוור אשר לא יראה אור רח"ל. והם גם ממש לא מעוניינים לשמוע את נימוקיו, המטמאים את נפשם הטהורה בחלאת המינות.

המתקיף שאל מה יעשה אדם שחש בדמיון ואינו מוצא מקום לחלק, ובכן קטונתי מעש ואיך אוחיל, אבל נראה איפוא שכדאי שיקרא קצת מדברי רבותינו ז"ל על סגולת ישראל, ואח"כ מדברי קדשם על מעלת חכמי ישראל, ועוד מדברי רבותינו על קדושת ר' יוסף קארו, ואז אולי לב טהור יברא לו האלקים ורוח נכון יחדש בקרבו.

[אוצר החכמה]

המתקיף שאל מה יעשה אדם שחש בדמיון ואינו מוצא מקום לחלק, ובכן קטונתי מעש ואיך אוחיל, אבל נראה איפוא שכדאי שיקרא קצת מדברי רבותינו ז"ל על סגולת ישראל, ואח"כ מדברי קדשם על מעלת חכמי ישראל, ועוד מדברי רבותינו על קדושת ר' יוסף קארו, ואז אולי לב טהור יברא לו האלקים ורוח נכון יחדש בקרבו.

עצות טובות אבל כאמור אין שום צורך בהן. אין שום דמיון ולא צל צילו של דמיון וכל מה שצריך זה לפתוח את העינים ולהקשיב לשכל הישר. מה יעשה אדם שלא רוצה לפתוח את עיניו ולהקשיב לשכל הישר? אולי שילך לרופא.

[אוצר החכמה]

אגב לעצם העניין. המאמר היה יכול להכתב בלי להשוות בכלל בין מרטין לותר לבית יוסף באופן אישי. וכוונת המאמר היתה לשאול האם הרעיון של כתיבת ספר לכלל ישראל או הסמיכה נובע משינויים היסטוריים מסויימים (כמו גילוי אמריקה וכדומה) (התשובה הפשוטה היא כמובן לא) אבל הדרך שבה הוא בחר לעשות את זה מרגיזה ומקוממת. ועוד יותר, שאם בתחילה המאמר יותר נוטה להתייחסות כללית דווקא כשהוא בא לציין את ההבדלים הוא גולש להשוואה בין ה"מפעלים" של שני האישים.

אני באופן אישי חושב שהנסיון המתמיד של אנשי האקדמיה לתלות כל דבר בסיבות חיצוניות הוא עצמו דבר שטות. ואם כי אי אפשר לשלול שיתכנו לעתים השפעות חיצונית על פעולות ומפעלים הנחת היסוד השמה דבר זה לעיקר ואת עומק ענייני התורה כטפלים היא שורש פורה ראש ולענה.

[עשוי לנחת]

אני באופן אישי חושב שהנסיון המתמיד של אנשי האקדמיה לתלות כל דבר בסיבות חיצוניות הוא עצמו דבר שטות. ואם כי אי אפשר לשלול שיתכנו לעתים השפעות חיצונית על פעולות ומפעלים הנחת היסוד השמה דבר זה לעיקר ואת עומק ענייני התורה כטפלים היא שורש פורה ראש ולענה.

נכון מאוד. ולעתים גם תולים מעשי גדולים בשטויות, וכבר ידוע שאנשים שפלים מפרשים מעשים של אחרים עפ"י תחלואיהם עצמם, כאנשי קורח שהתריסו בעניו הגדול שלוקה בהתנשאות. ועל זה המליצו 'כל הנגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו'. [כמובן בניד"ד אי"ז מעשים שפלים, אבל לפרש את הב"י כמו חבר שלך וכמי שמבין היטב את מניעיו, אין לך שפלות גדולה מזו!]