הודעהעל ידי אב בבינה » ה' ספטמבר 18, 2014 9:28 pm
הנה בענין אמירה לנכרי בשביעית, יצא לאור לאחרונה ספר של מראה מקומות בנידון זה הנקרא "שמיטה כמצותה". לא כתוב שם המחבר, אבל כתב בתוך הספר בכמה מקומות שזהו חלק ב' מספרו הראשון שג''כ נקרא "שמיטה כמצותה" שיסודו להפריך את היתר המכירה מכל וכל.
ספרו על היתר מכירה נמצא באוצר, [ובטעות כתב שהוא באילום שם, שבאמת שמו נכתב בפנים אצל הכתובת],והספר מתחיל עם העתקות של כמה מיני גילוים מהגדולים הנקראים שם "דעת תורה".
אחד מהם מתאריך תמוז ס"ה כתוב שאחרי בירור בכל ספרי המתירים של היתר המכירה כו' נתברר שבמצב של היום לכו"ע אסור כו', וחתום שם הגרש''ו, הגרנ''ק, הגרח''ק, הגרמ''י לפקביץ, הגר''י יוסף, והגרא''ל שטיינמן, וגם מצורף חתימת הגרז''ן גולדברג מתאריך תשס"ז.
בעמוד אחר זה, יש גילוי דעת אחרת מתאריך אייר ס"ה שכתוב שאסור למכור לגוי משום לא תחנם. חתום שם הגראי''ל שטיינמן הגרח''ק הגרנ''ק הגרמי''ל, והגרז''ן.
עוד יש שם מכתב [בלי תאריך] שעיקר הגירסא ברמב''ם שאסור משום לא תחנם למכור לישמעאלי כו'. נחתם ע''י הגרש''ו, הגריש''א והגר''י יוסף.
אחר זה יש עוד קול קורא מחודש אב ס"ה לומר שהמכירה חוכא ואיטלולא כו'. ונחתם ע''י הגריש''א, הגרש''ו הגרח''ק, הגרנ''ק, הגרמי''ל, והגרא''ל שטיינמן.
מי שעושה דימוי חתימות בין כל מכתבים אלו, יראה בעליל שכל הצילומים של החתימות של גאונים אלו הם צילום אחת, וכולו נעתק זה מזה. ודבר זה ניכר בקל. וא''כ צ''ב איך הגרז''ן חתם בתשס''ז [שיש צילום] באותו חתימה שכבר חתם בתשס''ה בענין לא תחנם.
עכ''פ עם גילוי זה, בדקתי בספרו על אמירה לנכרי בשביעית, ושם יש "דעת תורה" משנת תש"ע שאמירה לנכרי אסור בשביעית, ומה שנעשה לצורך ישראל אסור בהנאה. והחתימות של הגרנ''ק והגרש''ו והגרח''ק והגרא''ל שטיינמן הם אותו צילום של כל המכתבים בספרו על היתר מכירה. וזה גילוי גדול.
גם שם באותו מכתב "חתם" הגרמ''מ קארפ שדעת הגריש''א ג''כ כמו שכתוב במכתב הנ''ל שאסור בהנאה, ואמנם לאחר שנדפס קובץ מראה מקומות הנ''ל יצא לאור [לאחר ר''ח אלול] מהדורה חדשה של משמרת השביעית, ושם כתב הגרממ''ק בפירוש שדעת הגריש''א שאין לאסור הפירות בהנאה, וכתב שם שכן פשוט ביותר.
גם יצא לאור ספר שיח השמיטה, ובסופו יש מכתב מהגאון ר' שבח רוזנבלט, ונחתם ע''ז הגראי''ל והגרנ''ק והגרח''ק שמה שנעשה באמירה לנכרי בשביעית פשוט וברור שלא נאסר בהנאה, וכמו שפסק בדרך אמונה ובחוט שני כו'. בהערה שם כתב המו"ל שמה שנתפרסם בשם "דעת תורה" משנת תש''ע נחתם בלא ידיעת כל הפרטים ושלא בדקדוק וגו'. צ''ע מהו הכוונה שלא ידע הגרח''ק כל הפרטים, שאי''ז שאלה במציאות אלא שאלה בהלכה, שכבר כתב הכרעה בדרך אמונה, ואילו במכתב דעת תורה כתב כאילו פשוט ביותר שאסור לכו''ע. אבל יש לנו תירוץ יותר פשוט, והוא שהגרנ''ק והגרח''ק מעולם לא חתמו על מכתב הראשון, ואינו אלא מעשה ידי המחבר הנזכר.
ומכל אלה יש לנו אומדנא דמוכח שהמחבר של ספר זה הוא זייפן שמזייף במילתא דעבידי לגלויי, וכן לא יעשה.
