"פתחא דקרתא" או מסגד נבי עכאשה

תוך כדי אכילת פרס

בעיתון הארץ פורסמה לפני שלוש שנים כתבה, בה נסקר אתר שנקרא בפי הירושלמים "פתחא דקרתא" ומיוחסות לו סגולות מיוחדות. להלן נוסח הכתבה. האם ישנן סימוכין ליחוסים אלה?

ההתקפה נגד מסגד נבי עכאשה שברחוב הנביאים בירושלים לא היתה ההתקפה היהודית הראשונה על המקום. לפני 82 שנים, בתגובה למאורעות 1929, התנפלו יהודים על המסגד שכבר אז שכן בלבה של שכונה יהודית והציתו אותו. ספרי קוראן ופרוכת בד ירוקה עלו באש. המפגעים חזרו למסגד הקטן שוב לפני כמה שנים באינתיפאדת אל-אקצא, אז רוססו כתובות נאצה על קירות המסגד.

זו כנראה חוכמה קטנה לתקוף דווקא את המסגד הזה, ששוכן בלב שכונה חרדית ונטוש כבר עשרות שנים. כיום זה שטח פתוח קטן בלב השכונה החרדית הצפופה. בין המסגד למבנה הקבר הקדום שבמקום נבנה גן משחקים קטן. במקום מתפללים, מתקבצים בו סיפורים ומסורות יהודיות ואיסלאמיות.

על פי מסורת הקבלה היהודית הירושלמית, הגבעה שעליה עומד המסגד היא לא פחות מאשר פתח מעבר בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה. המסורת הזו מחשיבה את הגבעה לאחד מאתרי "פתחא דקרתא" - פתח העיר - ועל גבעה זו יופיע ביום מן הימים משיח בן יוסף, מי שיבשר את בואו של משיח בן דוד. "זוהי מעין מעטפת מיסטית סביב ירושלים שמכוונת נגד הפתח של ירושלים של מעלה", מסביר ד"ר ראובן גפני ממכון יד יצחק בן צבי. הסופר חיים באר כתב במאמר בשם "עיר לא מושגת" כי במקום התכנסו ראשוני הפרושים בירושלים, תלמידיו של הגאון מווילנה, ובאוהל שנטו היו מקיימים משמרות ללימוד הזוהר ותורת האר"י. לדבריו, בזמן המצור ב-1948 התכנסו במקום מקובלים וקיימו תפילות לבקשת ישועה, "שאחריהן הוקל, כמובן, המצב הקלה רבה".

במסורת הערבית מייחסים לגבעה לא פחות מאשר את מקום קבורתם של שלושת נביאי הדתות המונותיאיסטיות - משה, ישו ומוחמד. מסורת זו השפיעה על הנציב הבריטי ג'ון צ'נסלור להעניק את השם "הנביאים" לרחוב הסמוך. המבנה הקדום, שבו נכתבה אתמול הכתובת "ערבי טוב הוא ערבי מת", הוא מבנה קבר מפואר מהתקופה האיובית - סוף המאה ה-12 לספירה - ולדברי חוקר המקום מטעם רשות העתיקות, תאופיק דעאדלה, מדובר במבנה הקבר המפואר ביותר מחוץ לחומות מאותה תקופה. "על פי המסורת, קברו שם אנשים, וכשחזרו אחרי שנים ראו שהגופות לא נרקבו", הוסיף. הקבר נבנה בעבור לוחמים ממשפחת אל קמריה, שהגיעו לארץ כחלק מצבאו של כובש ירושלים צאלח א-דין, ונצריה עדיין מתגוררים בעיר.

מאוחר יותר הוקם בסמוך מבנה ממלוכי ובמאה ה-19 נוסף אליו גם צריח מסגד. תארוך בוטני של שני עצי זית הנטועים במקום קובע כי הם נשתלו שם לפני 800 שנה. שמו של המסגד, נבי עכאשה, נובע ממסורת איסלאמית נוספת שלפיה זהו מקום קברו של חברו של הנביא מוחמד ואחד מראשוני הלוחמים למען האיסלאם. עכאשה היה האדם שכשנשברה חרבו, נתן מוחמד בידו ענף של עץ ששימש כחרב לכל דבר.

עד למלחמת השחרור היתה משפחה ערבית שגרה בסמוך ותחזקה את הקבר והמסגד. במלחמה ננטש המסגד ונותר בשיממונו מאז. מכל הסיפורים והאגדות שנקשרו במקום, המדהים ביותר הוא כנראה זה שמספר ד"ר גפני על מה ששמע מאחד מוותיקי השכונה. "סיפר לי אחד התושבים שאבא שלו היה הולך לבני עקיבא והנער הערבי, בנה של המשפחה שתחזקה את המסגד, היה מגיע לפעולות בסניף בני עקיבא כי החברים שלו היו יהודים. המציאות היתה אחרת".

תוך כדי אכילת פרס

בויקיפדיה נאמר כך:

הגבעה נחשבה על ידי מקובלים כ"פתחא דקרתא" (פתח העיר) ומקום מושבו של משיח בן יוסף, שיכשיר את הקרקע לבוא המשיח. לאחר הקמת הכנסייה האוונגלית הבינלאומית בשנת 1908 עבר מהמגרש עליו הוקמה לאתר זה "אוהל משיח בן יוסף" בו התפללו מקובלים מתלמידי הגר"א לביאת המשיח‏.

המקור לדברים - מאמרו של הסופר הירושלמי חיים באר:

הפלאי שבמיתוסים הירושלמיים הוא האגדה על מקום מושבו של המשיח. בספרות הסוד היהודית הוא יושב ב"פתחא דקרתא" - בשער העיר - בין עניים מוכי חלאים, הם מתירים וקושרים בבת-אחת והוא מתיר וקושר אחת ואומר לעצמו אולי אידרש ואל אתעכב. צאצאיו של יוסף יושעה ריבלין, מחלוצי היציאה מבין החומות, מספרים כי עלה בידי אבי משפחתם לזהות את המקום. בפזמונו הקבלי "בשעריך ירושלים" מתאר ריבלין את קדושתה של העיר כעשויה טבעות-טבעות, טבעת לפנים מטבעת, הסובבות כולן את אבן-השתיה. העיר עצמה, "שטח החומות" כלשונו, הוא באיפרכיה של משיח בן-דוד בנה של לאה. ואילו המרחבים שמן השערים ולחוץ הם בתחום שלטונו של משיח בן-יוסף בנה של רחל. ומקום מושבו של בן-יוסף הוא על קו-הביניים שבין התחומים, בפתחא דקרתא, המכונה גם "ראש הגבעה", מקום שאליו הועברה קדושת ראש הגבעה המקראית שעמד עליה משה בעת המלחמה עם עמלק. ומקום זה, הם מוסרים בלחישה, הוא בגן הציבורי הקטן, החבוי בגבו של רחוב ישעיהו, בין המינארט של מסגד נבי עוכאשה הנטוש, הקרוי על שמו של אחד מראשוני הלוחמים למען האיסלם, מי שענף עץ שנתן לו ידידו הנביא הפך בידיו בשעת קרב לחרב ובין הקימריה - אולם הקבורה המקומר בו מצאו את מנוחתם הקדושים שנפלו בקרב עם הצלבנים. שם, בחלקת-השדה הזנוחה, שריח מעורב של טחב, מים מעלים ירוקה וצואת כלבים עולה ממנה - היו ראשוני הפרושים בירושלים, תלמידיו של הגאון מוילנא, נוטים אוהל גדול - אוהל משיח בן-יוסף - ומקיימים בו משמרות של מקובלים ללימוד הזוהר ותורת האר"י, ובערבי שבתות וחגים עורכים תיקוני "צפנת פענח" ותפילות "עוד יוסף חי" לחיי המשיח. אין למצוא סמוכין לדברים אלה, אלא בספרים שהוציאו לאור בני משפחה ותיקה זו, אך מספרי המעשה עומדים בעקשנות על דעתם ומוסיפים כי בימי המצור על ירושלים, ב-1948, כשגברה הסכנה, נערכו כאן בחשאי ובאישון-לילה תפילות של מקובלים, שאחריהן, הוקל, כמובן, המצב הקלה רבה.

זרע הארץ · הודעהעל ידי **זרע הארץ** » ו' יוני 27, 2014 12:44 am

הדברים עתיקים וידועים לבעלי המסתורין.
עיין פירוט בספר 'קול התור' המלוקט מגדוליה של משפחת ריבלין, מארי דרזא 'טוריא דמב"י'.
ידועים לי כיום חכמים אשר כשעוברים שם מתפללים הם את תפילת 'עוד יוסף חי'.

אם פתיח זה יהווה בסיס לאשכול אודות ספר קול התור - והיה זה שכרך ופרי מעשיך.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ו' יוני 27, 2014 12:46 am

שמעתי שר"ג רפפורט-רבינוביץ טוען שזה קברו של 'עקשיא' אביו של חנניא בן עקשיא...

מה שנכון נכון

מוסר היסוד.PDF: (648.41 KiB) הורד 567 פעמים

מחולת המחנים

viewtopic.php?p=163894#p163894
ובהודעות הקודמות.

למעשה, המסגד ננטש על ידי הערבים לאחר פרעות תרפ"ט.

הוגה ומעיין · הודעהעל ידי **הוגה ומעיין** » ו' יוני 27, 2014 7:15 am

א־נבי עכאשה
מבנה קבר ועליו צריח מן התקופה הממלוכית, בין הרחובות שטראוס וישעיהו, מדרום לבניין ההסתדרות. המבנה סגור היום. עכאשה, שבלא הצדקה צורף לשמו התואר נבי, הוא עכאשה אבן מחצן, מן ה״צחאבה״ - חבורת מקורביו של הנביא מחמד ומן הלוחמים הראשונים למען האסלאם. מיוחסים לו מעשי פלא רבים; באחד הסיפורים מתואר כיצד נשברה חרבו באחד הקרבות, והנביא מחמד נתן לו ענף עץ במקומה, שהפך בידו לחרב. זהו מתחם קבורה מן התקופה הממלוכית. אפשר לזהותו עם הקימריה, הנזכרת בספרות בת אותה תקופה, שתחילתה כקבר לחללי ג׳יהאד, ולימים הפכה לנחלת עולם לבני משפחת אלקימרי ולאחרים (מדריך ישראל החדש, 12, עמ' 51).

תוך כדי אכילת פרס

תודה לרב מש"נ על המקור במוסד היסוד. הנה דבריו:

: מוסד היסוד.png (59.19 KiB) נצפה 14487 פעמים

אך -
מקור זה מהגמרא מעורר תמיהה גדולה. שהרי הגר"א (!) הגיה שם בגמרא: "פתחא דרומי"! נפל הפתח ונתמוטטה הקרתא...

בברכה המשולשת

יעויין בהרחבה בספר ברית אבות בסערת אליהו פזמוני ר' יוסף (יושעה) ריבלין, במהדורה החדשה

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ו' יוני 27, 2014 8:34 am

סיפורי משפחת ריבלין...

צופר הנעמתי · הודעהעל ידי **צופר הנעמתי** » ו' יוני 27, 2014 9:29 am

תוך כדי אכילת פרס כתב:תודה לרב מש"נ על המקור במוסד היסוד. הנה דבריו:
מוסד היסוד.png

אך -
מקור זה מהגמרא מעורר תמיהה גדולה. שהרי הגר"א (!) הגיה שם בגמרא: "פתחא דרומי"! נפל הפתח ונתמוטטה הקרתא...

מה מתמיה בזה שתלמידי הגר"א לא הכירו את כל הגהותיו בגמרא?

מכל מקום, ברור שהגירסא "רומי" היא הגירסא המקורית בגמרא ו"קרתא" היא "גירסת" הצנזורה.

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ו' יוני 27, 2014 1:43 pm

צופר הנעמתי כתב:מה מתמיה בזה שתלמידי הגר"א לא הכירו את כל הגהותיו בגמרא?

שאלעזר הורביץ לא טרח לעיין במהדורת וילנא של הבבלי.

יגל · הודעהעל ידי **יגל** » ב' יוני 30, 2014 9:12 am

החוזר כתב:
צופר הנעמתי כתב:מה מתמיה בזה שתלמידי הגר"א לא הכירו את כל הגהותיו בגמרא?

שאלעזר הורביץ לא טרח לעיין במהדורת וילנא של הבבלי.

ענין פתחא דקרתא נזכר כבר בגוף קול התור, בין קנ"ו בחינות.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ב' יוני 30, 2014 12:00 pm

יגל כתב:
החוזר כתב:
צופר הנעמתי כתב:מה מתמיה בזה שתלמידי הגר"א לא הכירו את כל הגהותיו בגמרא?

שאלעזר הורביץ לא טרח לעיין במהדורת וילנא של הבבלי.

ענין פתחא דקרתא נזכר כבר בגוף קול התור, בין קנ"ו בחינות.

ערבך ערבא צריך

מי נהר · הודעהעל ידי **מי נהר** » ב' יוני 30, 2014 3:05 pm

אם זכרוני אינו מטעה אותי, כמדומני ששמעתי, שתלמידי ישיבת 'אדרת אליהו' [שאי אפשר להגדירם 'מיסטיקנים' במובן הסטנדרטי של המילה] נוהגים להתפלל במקום, על פי המסורת מהגר"א.

בדיעבד · הודעהעל ידי **בדיעבד** » ג' יולי 01, 2014 10:44 pm

יגל כתב:
ענין פתחא דקרתא נזכר כבר בגוף קול התור, בין קנ"ו בחינות.

איש-אחד כתב:ערבך ערבא צריך

עוד הוכחה נגד ייחוסו של "קול התור" לפרי עטו של הגר"א!

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ג' יולי 01, 2014 11:26 pm

כיוון שיש ביהל אור להגר"א פרשת שלח שמב"ד בתוך ירושלים ומב"י מחוץ לירושלים אין מכאן ראייה לעניין שכן אפשר שהבחינה מתייחסת לעניין זה ולאו דווקא לגמרא בסנהדרין ועיין גם במהרש"א שם בסנהדרין.

אגב אין מי שאומר שקול התור הוא "פרי עטו" של הגר"א שכן המו"ל הראשון כתב במפורש שליקט וערך וניסח את הדברים ורק הם על בסיס דברים שהיה בידו מתלמידי הגר"א.

זרע הארץ · הודעהעל ידי **זרע הארץ** » ד' יולי 02, 2014 1:43 am

ראשית, הקול התור עצמו מציין ל'פיתחא דקרתא שבחז"ל', וכוונתו לאותו שבסנהדרין צ"ח. וכמו שהוא בהדיא בכל כתבי הריבלינים (מוסד היסוד, המגיד דורש ציון, מדרש שלמה), ולא כמו שרוצה כת"ר להפריד בין היהל אור לבין הגמ' בסנהדרין, אלא אדרבה את ההשראה שאבו מהגמ' - ויחד עם הזוהר הנ"ל התקבל הענין נשוא האשכול, והדק"ל.

המושג שלפנינו - 'פיתחא דקרתא' הוא דוגמא נפלאה לכל מה שמתחולל בין קרביו של קול התור. מושגים שמימיים וטמירים שהגר"א לא רמז עליהם בשום מקום מכתביו האחרים בשעה שאצל קול התור הם יסוד תורתו, וכמו 'טוריא דיוסף' 'מצות הרחבה' וכיו"ב.
נכון שאף אחד לא אמר שקול התור נכתב ע"י הגר"א אבל הקדמת הספר טוענת כי הוא נכתב ע"י ר' הלל ריבלין במטרה לסכם את עיקרי היסודות שמסר הגר"א לתלמידיו המובהקים (ורק להם ! 'באזני יהושע' כלשונו, ובזה יבואר למה אף תלמיד אחר לא שמע ע"ז), ולכן לא ניתן לומר שהספר שוכתב על בסיס דברים מתלמידי הגר"א, שכן בהחלט הספר מעיד על עצמו פעמים רבות כי הוא מפרט את השליחות שהוטלה ע"י הגר"א לתלמידו המובהק ר' הלל.
וממילא, מכיון שכל היסודות הנ"ל (ורבות אחרות, קנ"ו הבחינות ועוד ועוד) לא הוזכרו אפי' פעם אחת בכתבי תלמידי הגר"א המשיחיים ביותר מובן בי בקש המחבר להתלות באילן גדול, אם כי מטרה קדושה היתה לו - גאולת ירושלים, ועליה יזכר שמו הטוב לעד.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' יולי 02, 2014 6:17 am

בכתבי תלמידי הגר"א המשיחיים ביותר

???

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' יולי 02, 2014 7:26 am

ספר קול התור 'מיוחס' לר' הלל ריבלין לא רק בשער הספר ובהקדמה, אלא לכל אורך הספר טוען ה'מחבר' שהוא הוא ר' הלל בעצמו!
ממקורות היסטוריים ומתעודות רשמיות אנו יודעים שכמה וכמה נקודות שר' הלל כביכול מספר עצמו בקה"ת, הם שקר. ר' הלל עלה לאר"י רק בתרצ"ב, וכלל לא רצה לעלות ולא היה מראשי קהילת הפרושים וכו'. ספר קה"ת מזויף מתוכו!

בברכה המשולשת

א. ר' הלל נפטר הרבה לפני תרצ"ב. אולי כת"ר התכוון לומר תקצ"ב.
ב. מי שהעיר על אי ההתאמות בעניין רבינו הלל ריבלין היה ר' אריה מורגנשטרן, אך הוא עצמו מאריך להראות שכל הנאמר בקול התור מתאים לדברי תלמידי הגר"א בדור הראשון (ויעויין עוד בהרחבה בספרו של ר' שוח"ט)

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' יולי 02, 2014 7:57 am

בברכה המשולשת כתב:א. ר' הלל נפטר הרבה לפני תרצ"ב. אולי כת"ר התכוון לומר תקצ"ב.
ב. מי שהעיר על אי ההתאמות בעניין רבינו הלל ריבלין היה ר' אריה מורגנשטרן, אך הוא עצמו מאריך להראות שכל הנאמר בקול התור מתאים לדברי תלמידי הגר"א בדור הראשון (ויעויין עוד בהרחבה בספרו של ר' שוח"ט)

התכוונתי לתקצ"ב כמובן.
מכיון שקה"ת אינו אמין מהסיבות ההיסטוריות וכו', הוא אינו יכול להיות מקור לשום דבר. אם ברצוננו לדעת את דעת הגר"א, עלינו ללמוד את כתביו וכתבי תלמידיו.
מורגנשטרן מאוד בעייתי, אצלו מי שמזכיר את המילה משיח וכדומה, מתוייג מיד כמשיחי וכמי שמאמין בהכרח בגאולה בדרך הטבע. מה גם שהוא מסתמך בעיקר על כתבים של כאלו שאמנם היו ת"ח גדולים מאוד, אבל לא היו ממש תלמידי הגר"א אף שהיו מקהילת הפרושים.
אבל בעיקר, הציטוטים שמביא מורגנשטרן מתלמידי הגר"א ברובם מוצאים מהקשרם. מה ש"חידשו" תלמידי הגר"א, הוא לעורר הציפיה לגאולה ה"דרישה לציון", וזה באמצעות כמה וכמה דרכים סגוליים בעיקר, ולזה הם התכוונו כשאמרו דבהתערותא דלתתא תליא מילתא, ולא למימוש הגאולה בפועל כמו קיבוץ גלויות והפרחת השממות ושאר תפיסות ציוניות מאוחרות.

מחולת המחנים

כדאי כאן להדגיש את המקובל בעולם הישיבות, שמרנא רבי חיים מוולאזין הוא מעתיק השמועה המקורי בכל עניני אדונינו הגר"א, והוא נמנה ראש וראשון לתלמידי הגר"א הנזכרים בהקדמת הבנים לביאור הגר"א.
ואולי זהו סלע המחלוקת בנידון.
ויתרה מכך, בהקדמה הנ"ל נמנו עוד מתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל רבי סעדיה ורבי מנחם מענדל משקלוב, ואילו רבי הלל רבלין וחבורתו כלל לא נזכרו בה, ואפילו מי שנחשב למקור הכתוב האותנטי בהלכות הגר"א - הגאון בעל פאת השלחן, גם הוא לא נזכר בה.

ובפרט שבמסורת הדורות מתלמידי הגר"א ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, נותרה לנו רק מתורת הגר"ח מוולאזין, באשר הוא העמיד תלמידים בישיבה הק' דוולאזין, והקבלה תוכיח.

בברכה המשולשת

א. למיטב הבנתי, מורגנשטרן זהיר מאוד ומראה שיטות שונות בנושאים אלו, וכל דבריו מתבססים על המקורות אותם הוא מצטט. ניתן, כמובן, לומר כי הוא טעה בהבנת מקורות רבים (ואכן יש לו טעויות, כמו לכל אדם) אך צריך להראות במה ואיך- ואין די בטענה כללית.
ב. במהדורת תשנ"ד של קול התור מובאות מקבילות רבות וקרובות מכתבי אדוננו הגר"א עצמו, ובספריהם של מורגנשטרן ושוח"ט מובאים גם מקורות מקבילים ומפורשים רבים מתורת תלמידיו הקרובים שעלו לא"י, גם אם מדובר בנימה שונה במעט בין שיטות שונות במעט.
ג. לגבי מרנא הגר"ח מוולוז'ין- הרי שמורגנשטרן (ואחריו שוח"ט) טוענים, על בסיס מקורות, שזו גם היתה שיטתו. שוב, ניתן להתווכח בהבנה ובפירוש, אך לא לשלול ללא פירוט.

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ד' יולי 02, 2014 8:49 am

דיון מפותח בפורום ספרים וסופרים:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ד' יולי 02, 2014 9:25 am

מן האשכול הנ"ל אלקט את עיקרי הדברים:

בראשית הדברים הגיע העתק מאמרו הארוך של אלי אשד, המיסתורין של "קול התור". כאן הלינק:

http://no666.wordpress.com/2008/08/01/% ... %95%D7%A8/

אחריו התפתח הדיון.

menashe99 כתב:הערות שוליים למאמר הנכבד מאוד

1. בספר היחס מאת אליעזר ריבלין (תרצ"ה/ת"ש) בדרל כלל מציין ספרים שכתבו האנשים. והנה מס' 94 הרב הלל ריבלין (בעמ' 16 לספר) אינו מזכיר שום ספר. מס' 52 - הרב בנימין ריבלין מציין שחבר ס' גביעי גביע הכסף, ומוסיף הערה: " הוא אבי כל בית ריבלין הפרושים שנטו אחר הגר"א ובכללם הריבלינים הירושלמים רבי הלל ריבלין שנזכר להלן (94). נפטר קרוב לשנת תק"ע. " - מה רצה, אם רצה, להגיד בזה, איני יודע.

2. בספר ה"המשך" - ר' משה רבקש מחבר באר הגולה וצאצאיו. בנימין ריבלין, ירושלים תשל"א, מוקדשים כמה עמודים לרבי הלל ואגודת חזון ציון. בעמ' 60 בסיום כתב: "לפני שנים אחדות פורסם ספר קול התור המיוחס לר' הלל ריבלין ותוכנו חזון הגר"א על שאלת אתחלתא דגאולה ודרכי הגאולה". הוא גם מספר על קול קורא בשם "קול מהיכל" שנשלח ליהודי חו"ל המבשר על ייסוד הישוב בהצלחה. (קול מהיכל - קול התור, יש קשר?)

הקדיש גם כמה עמודים לרבי בנימין, בעמ' 32 מתאר את האסיפה הגדולה למען העלייה לא"י: "והזמן הגיע. בחודש סיוון שנת תקס"ו, היא שנת "משיח בן יוסף" או "עקבי משיח ד'" או עצו"ת - ראשי תיבות "עורי צפון ובואי תימן" או "ועצת מלאכיו ישלים" או "ישרון" או "והביאנו לציון עירך" לפ"ק...".

אליהוא כתב:בחומש הגר"א של הר"ד אליאך בפרשת ויושב עה"פ וכל אשר הוא עושה מביא שמועה בשם הגר"א שסייעתא דשמיא חלה רק על עשייה של אדם ולא כשאינו עושה כלום. [יש לזה מקור בחז"ל ואכ"מ].

כמקור נכתב רק (שמועה) וזאת בניגוד לכל הספר בו לא מובא שום דבר בלא מקור. כמו"כ ב"המאור הגדול" לא מובאת שמועה זו.
כפי העומד בזכרוני שמועה זו מובאת באחד מכתבי קול התור ובית מדרשו. וכאן הבן שואל ממ"נ אם המקור אמין למה לא לציינו ואי לאו מדוע להביאו?

לא עוד אלא כתב:קראתי לפני שנים רבות באחד מאמר או בהמודיע או בדגלנו המבקר את קול התור ובין הדברים מציין לדברי הורביץ המספר כי מורו רש"ז ריבלין היה סומא בסוף ימיו והוא הורביץ היה כותב מתוך זכרונו של ריבלין. (יתכן שאני טועה בזכרוני וסימן לדבר יהיה אם אכן רש"ז רבלין היה סומא בסוף ימיו, עובדה שלא אמורה להיות ידועה לי מכל מקום אחר, וניתן לבררה על נקלה).

יעקב 135 כתב:לא רש"ז היה סומא אלא רי"צ, ורש"ז כתב מפיו של רי"צ (שנלב"ע תרצ"ד), וכל הדפים הידועים של קול התור בידי משפחת ריבלין הם מכתיבות אלעזר הורביץ המאוחרות הרבה (ומהן באו התוספות במהדורת פרידלנדר). קול התור נדפס בתש"ו, כאשר אלעזר הורביץ היה ילד כבן 11-12, והדפסתו לא נשלמה.

(שמו של הורביץ מתנוסס באופן רשמי רק על מוסד היסוד, שהוא ספר ההיסטוריוגרפיה הריבלינאית הרשמית של עליית הפרושים והוועד הכללי שי"ל בתשי"ח, והנלע"ד שעל שנים אלו (ולא על ימי ילדותו המוקדמים) בא המעשה הנודע של הורביץ שלא היה בביתו לחם לאכול ובגד ללבוש והשכיר עצמו לסופרו של רש"ז ואף סידר מחדש את פנקסיו מהם באו התוספות אצל פרידלנדר).
שו"ר ששמו של הורביץ כבר מתנוסס בין חברי הוועד להוצאת דרשות הרשז"ר 'מדרש שלמה' (המצוי באוה"ח) בתשי"ג.

מלח הארץ כתב:אין אחד שמייחס את 'קול התור' לגר"א עצמו, אלא לדברים שנאמרו בבית מדרשו. הלא ברי לכל, שלו היה הספר נכתב ע"י הגר"א עצמו, כולם היו מתייחסים אליו בצורה יותר עמוקה.
מ"מ, משמע מהכתוב לעיל, שבין כך ובין כך, הדברים באו מבית מדרשו של הגר"א (במובן הרחב של המילה).

ברי ושמא כתב:קטונתי, בור אני בכתבי הגר"א ומחוסר דעת אשאל:
האם יכול מישהו להצביע על רעיון אחד בקול התור שכמותו נמצא בכתבי הגר"א?
כלומר לא הרעיון שיבוא הגואל ויקבץ את נדחי ישראל, שכידוע כבר אמרוהו לפני הגר"א ולפני קול התור, אלא
משפט מובהק של הגר"א שנמצא כמותו בקול התור?
והאם מישהו יכול להראות היכן כתב הגר"א גימטריאות מופלאות כדרך שעשה בעל קול התור?
כמה בחינות מתוך קנ"ו הבחינות שבקול התור נמצאות בכתבי הגר"א?
היכן כתב הגר"א על יעודים מועדים ומיועדים?
היכן כתב הגר"א על אחד משבעת תיקוני צפנת פענח?

הרב גורן כתב:אין אלא לשאול את פי ד"ר מורגנשטרן עצמו, שהוא מאיר ומסביר פנים לכל אחד ושמח לעסוק בענין זה. אבל כמדומני שהכוונה לגאולה בדרך הטבע, אקטיבית, אידאולוגיה משיחית הדוגלת ביישוב הארץ בשל הרצון לזרז את פעמי הגאולה, "לגרור את משיח בזקן" כפי שניסח זאת עמוס עוז.

ברי ושמא כתב:קראתי תשובתו של הרב גורן, והלא בדיוק לכך נתכוונתי. עד כמה שידיעותי מגיעות לא כתב הגר"א
על 'אידיאולוגיה משיחית' וגם לא כתב על 'גאולה אקטיבית'.
יתר על כן, דומני שמעולם לא נכתבו מלים נכבדות אלו בכתב רש"י,
אותו כתב שהשתמשו בו המדפיסים כדי להדפיס את כתבי הגר"א.

ננח1 כתב:קישור למאמר מעניין בעניין הויכוחים על תורת הגאולה של הגר"א
http://www.yeshiva.org.il/midrash/pdf/p ... ash_av.pdf

מתוך הירחון 'אור חדש', המאמר נקרא 'לדמותו של הגר"א'. בין השאר מובאים שם דברי של הרב חיים שרגא פייבל פראנק זצ"ל, שהוא קיבל במסורת איש מפי איש את העניין שר' הלל ריבלין קיבל את תורת הגאולה מפי הגר"א, והיא היסוד לספר 'קול התור'.

אליהוא כתב:לעיון נרחב בנושא יש לעיין
א. במהדורה החדשה של קול התור (כמדומה תשנ"ד) בו מובא בהערות ציונים והשוואות לכתבי הגר"א.
ב. בניגוד להאמור לעיל לפי מיטב ידיעתי ד"ר מורגנשטרן בקי בעיקר בעובדות וסיפורים ולא בכתבי הגר"א, עבודה רצינית בענין זה עשה ר. שוח"ט בספרו המצויין לעיל.
ג. תרגיל נאה עשה יהודי מירושלים המקורב לחוגי הרב זילברמן שהוציא ספר בשם "אחרית כראשית" בו מבוארים כמעט כל הרעיונות העיקריים בספר קול התור מתוך כתבי הגר"א עצמם בלא להזכיר כלל את הספר קול התור, המחבר בהיותו מהמשפחות המיוחסות שבציבור הליטאי קיבל אף הסכמות משני דודיו הגרמ"ש שפירא והגר"ש אויערבאך, ונמכר באלפי עותקים. אם כי לא ברור אם הקונים ואולי גם המסכימים עמדו על העוקץ שבספר.

גימטריאות נמצאות הרבה בכתבי הגר"א בקבלה [ומכנהו בשם חכמת סופרים תסרח" ואכמ"ל], והרחיב את הענין עוד להפליא בכתבי הגרמ"מ משקלוב תלמידו.
מועד הגאולה בכתבי הגר"א מספרא דצניעותא ידוע, וישנם המצביעים אף על תאריך מדוייק יותר שנמצא בכתביו ואכ"מ.

העובדה שכמעט כל תלמידי הגר"א עלו לאה"ק [בימים ההם] אומרת דרשיני ללא ספק, ומורה שהיתה כאן איזה גישה חדשה.

menashe99 כתב:באמת, יש לבדוק את הגר"א ויחסו החיובי לעלייה לארץ בפועל - כנגד הגישה החסידית שאולי דברה יותר אבל עשתה פחות בפועל ואין לי ספק מקו אידיאולוגי ברור שהמשיח יטפל גם בזה (ואל תביא ראייה מחב"ד בחברון).

אני ער לדעה שהאגרת המיוחסת לרש"ס בדבר סיבת עליית הגר"א - כדי לייסד סנהדרין - מזוייפת. זה שהגר"א רצה לעלות ותמך בעולים לא שנויה במחלוקת. לדעתי הוא ראה בהקמת גוף רבני כלשהו כאן בא"י - כמי שיכול לבלום את התפשטות מנהגי החסידות הלא-הלכתיים. אם אכן הוא עשה סיבוב קהילות מקודם כדי לגרוף אחריו תמיכה רבנית, הוא יכול היה להתאכזב. גם אם האגרת מזוייפת - זה לא שולל, לדעתי, את האפשרות לעיל. אכן זו תחושת בטן - חזקה - שלי.

ברי ושמא כתב:כתב אליהוא כי הגר"א הביא גימטריאות וקרא להן חכמת סופרים תסרח.
מה מקור הדברים? כנראה קול התור. וכך כתוב בספר זה:

א.
חכמת סופרים (תיקוני זהר, תקונא שבעין, ביאור הגר"א שם) - אחד מהדברים שמנו חז"ל בעקבות משיחא, חכמת סופרים תסרח. ורבנו מבאר בתקוני זהר (דף קלט) כי זה מכוון לחכמת רמזים גימטריאות, וכן למעשה וחשבון (ביאור הגר"א תקוז"ח דף ה) המתגלים ע"י משיח בן יוסף. אלה הם ביעודו של רבנו הגר"א שהוא נהורא דמשיח בן יוסף, ולכך נחית משמיא לגלות רמזי התורה בעקבתא דמשיחא, וכנודע סבל רבות מזלזולים בענין זה. (קול התור, פרק ב, אות נ [התקופה הגדולה, מהד' תשל"ב, עמ' תפו, ומהד' תשס"א, עמ' 569]

ב.
וככל אשר מתקרבין עקבות משיחא, מתגלין יותר רמזי הגימטריאות שבהם צפונים סודות היעודים הכלליים והפרטיים, ועלה איתמר "כל גיא ינשא" וכו' ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה כמובא בזוה"ק (תיקונא שבעין), וע"ז אמרו חז"ל חכמת סופרים וכו' כביאור רבנו שם. (קול התור, פרק ג, אות ג [התקופה הגדולה, מהד' תשל"ב, עמ' תקט, ומהד' תשס"א, עמ' 593]

ג.
בעקבתא דמשיחא מתגבר הסט"א בכל, ביחוד לגבי פנימיות התורה ונגד גילוי הסודות של חשבונות הגמטריאות הנוגעים לעקבות משיחא, אשר ע"ז כוונת חז"ל חכמת סופרים תסרח, כביאור רבנו הגר"א. ועל זה נאמר "אשר חרפו עקבות משיחך". אך בהגיע הקץ האחרון, קץ הימים, יקוים הנאמר "כל גיא ינשא" - אינון גימטריאות וכו', כאמור בזהר הקדוש וביאור רבנו שם (תקוני זהר דף קלט), חכמת סופרים תסרח, "והוא מחולל מפשעינו" (ישעיהו נג), שנאמר על משיח בן יוסף. (קול התור, פרק ג, אות ו [התקופה הגדולה, מהד' תשל"ב, עמ' תקיא, ומהד' תשס"א, עמ' 595]

בדקתי את שני המקומות בכתבי הגר"א שקול התור מזכיר.

א. ביאור תיקוני הזוהר דף קלט. המעיין שם יראה שהגר"א מאריך להסביר את דברי התיקונים על גיא ינשא.
א"ב הם כתר וחכמה, ג"י הם בינה. ומשה רבינו, רעיא מהימנא, שנקבר בגיא, עליו נאמר חכמת סופרים תסרח,
אבל לאחר מכן כל גיא ינשא - הוא ינשא בבינה, ו'כל גיא שהיה שפל מאד ינשא'. אחר כך ממשיך הגר"א
ומסביר את המשפט הבא של תיקוני זוהר 'ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה' והגר"א כותב כי 'גימטריאות
הוא ג"כ ג' של השם זה וכ"ז הוא לפרש שהיא ג''. כלומר זהו פירוש שני של האות ג - גימטריאות שהן
פרפראות לחכמה.
כלומר אלו שני פירושים שונים לאות ג: גיא ינשא, גימטריאות. על הפירוש הראשון, גיא ינשא, כתב הגר"א
כי תחילה חכמת סופרים תסרח ואחר היא תינשא. על הפירוש השני, גימטריאות, לא הזכיר הגר"א כלל את הפסוק
חכמת סופרים תסרח.

ב. ביאור תיקוני זוהר חדש דף ה. המעיין שם יראה שהגר"א הזכיר גימטריאות פרפראות לחכמה, הזכיר
מעשה וחשבון, אבל לא הזכיר את משיח בן יוסף כלל וכלל.

ג. בכל אלה לא הזכיר הגר"א את עקבתא דמשיחא כלל וכלל וכלל וכלל.

כלומר קול התור נטל מלים מכתבי הגר"א ורקח מהם כרצונו. העביר מהכא להתם והוסיף מדיליה. כך עלתה חכמת
סופרים תסרח לעניין הגימטריאות עם עקבתא דמשיחא ומשיח בן יוסף שיגאלנו מהרה.
ועתה הולכים ומצטטים את הגר"א שכביכול כתב על עקבתא דמשיחא ומשיח בן יוסף וגימטריאות והפלא ופלא.

זו רק דוגמה קטנה, קטנטנה, מכל המעשה פלא ששוב ושוב מביאים עדויות ושמועות בעל פה אבל אין טורחים
לבדוק את הציטוטים בדיוק - ברחל בתך הקטנה.

ודומני שלא לחינם אמר שלמה המלך בחכמתו: וקול התור נשמע בארצנו. לומר לך כי אכן קול התור נשמע בארצנו,
ארץ ישראל, ולא שם, בארץ ליטא.

הספר אחרית כראשית אינו תחת ידי, ועל כן אינני יכול לומר דבר.

אליהוא כתב:
הרב ברי.

כמובן שאין כאן המקום לדון בעומק כוונת רבינו הגר"א, רק פטור בלא כלום א"א.

דברי הגר"א בדף קל"ט ע"ב סובבים ע"ד התקו"ז שם שמפרש את שם אב"ג ית"ץ ומפרש את האות ג' ד"איהו תליתאה ודא שכינתא עילאה ועלה איתמר כל גיא ינשא ואיהו גימטריא[ות] פרפראות לחכמה", וע"ז מביא הגר"א את מאמר התז"ח דף ע"ה ע"ב "ובהון כל גיא ינשא ההוא דכולא כלילא ביה ודא רעיא מהימנא דאתמר ויקבור אותו בגיא א"ב לי"ג מכילין כו'" ומפרש: "ור"ל דנאמר ביה והוא מחולל כו' חכמת סופרים תסרח ונאמר ירום ונשא וגבה מאוד וזה כל גיא שהיה שפל מאוד ינשא והוא שעליו נאמר ויקבור אותו בגיא וכו' ".

ברור שהגר"א הביא כאן את דברי התז"ח לא משום שמפרש באופן אחר [כדבריך] אלא דעפי"ז מתפרשים הדברים כאן.

[וביאור הדברים בקצרה ע"פ מש"כ רבינו בהיכלות פקודי רנ"ב ע"ב "כי סוד משה הוא תורתו הלכה למשה מסיני שהוא הסוד והוא גנוז ברמז וכו' וזהו מחולל מפשעינו שנעשה חול דברים של חול" עי"ש היטב וע"ע בתקו"ז דף נ"ב ע"ב ד"ה דא קולמוס ובכ"מ, ועיקר הרמז הוא בגימטריאות, ועי' בליקוטים שבריש תקו"ז שם כתב רבינו דכיום תורת הנסתר אין משיגים אלא בשולי הכרם דהיינו גימטריאות, והיינו שזה עיקר תורת הסוד הנגלית בזמנינו. וממילא מבואר היטב דזה חכמת סופרים תסרח דעקבתא דמשיחא, והכל עולה בקנה אחד אמת צדקו יחדיו וכמו כל דברי רבינו, ודו"ק].

רק אוסיף זאת שגם הגר"מ שפירא שליט"א [שאינו ידוע כאחד מחסידי קול התור] בהקדמתו לספר 'כתבי הגרמ"מ משקלוב' מביא את דברי הגר"א מהתקו"ז הנ"ל ע"ד האמור שחכמת סופרים תסרח היינו חכמת הגימטריאות, [וכמובן גם ממשמעות המילה 'סופרים' לפי"ז לשון מספר] ועי"ש עוד מש"כ בענין זה.

אך תמיהני האיך אתה מתעלם מעשרות מקומות בכתבי הגר"א בהם מבואר מרכזיות תורת הגימטריאות בכתבי הגר"א, וכמבואר לכל מעיין בתקו"ז ובאדרת אליהו ע"ד הרמז ובביאורי אגדות הש"ס, וכמו שפירשוהו מבאריו ובפרט הגרי"א חבר באופן נפלא.

וע"ע מש"כ הגרמ"מ משקלוב תלמיד רבינו הגר"א [ראה בהקדמת ביאור הגר"א לאורח חיים] בהקדמת ספר דרך הקודש (ירושלים תשנ"ט) [הובא גם בהקדמה שם וגם בפתח השער לספר יצירה הנד"מ עמ' י"ט] שכתב בשם ספר קדמון שחכמת המספר היא יסוד כל החכמות וחכמי התלמוד גילו לנו שבזו החכמה היחל הקב"ה עולמו ובה חתמו וכו' וכן קבלתי מאדמ"ו הקדוש החסיד רשכבה"ג רבינו אליהו זצוק"ל, וע"ז העמיד ספריו! אך צריך שיהא החשבון מושכל בשכל נגלה ונעלם וע"כ הסתירוהו קדמונינו עכל"ק.

ומעתה השאלה שנשאלה לעיל על מקומם של הגימטריאות בכתבי רבינו הגר"א אינה במקומה.

ושוב.
האם קראת את הספר קול התור? או רק את המפתחות?

לו קראת, היית רואה כי על רבים מקנ"ו הבחינות מובא על אתר מקורם בכתבי הגר"א [או במק"א כמו כתבי האריז"ל וכדומה].

היית רואה את הציונים לכתבי הגר"א בענין גאולה בדרך הטבע כמו בימי כורש ברשיון האומות בבחינת משיח בן יוסף. ודברי הגר"א בכ"מ שמשיח בן יוסף היינו הסתלקות משיעבוד מלכויות בלבד.

אמנם אני מבין את הרתיעה שלך מספר קול התור והדברים המוזרים שבו.

אכתוב רק את השערתי בענין הסבוך הלזה.

בניגוד להאמור בהקדמת הספר [שי"ל אגב בשנת תשכ"ט ע"י הועד להוצאת קול התור שהם הגר"ח פרידלנדר משגיח דישיבת פוניבז' והגר"י ספינר ואחרים לאו דוקא ציונים ידועים], הספר לא קוצר ע"י המהדירים ממשפחת ריבלין, אלא אדרבא להפך הוא הורחב על ידם. היה בידם כמה דפים שנשתיירו מתלמידי הגר"א שעלו לאה"ק, [להשערתי אולי מהגרמ"מ משקלוב שהיה מיסד הישוב אך וודאי לא ר' הלל משקלוב שכפי שהוכיח מורגנשטרן עלה רק מאוחר יותר בשנת תקצ"ה], ואולי הגיע לידי ר' משה מגיד "דורש לציון" [מכונה כך בביאור פרקי דר"א להרד"ל], בנו של ר' הלל ריבלין שהיה מראשי הישוב האשכנזי אחרי ת"ר, כפה"נ בדפים אלו היו רק רשימות קצרות וסתומות כמו הפסוקים של קכ"ו הבחינות [בלי הביאורים] ורשימת שבע הכללים שנקרא אח"כ? "צפנת פענ"ח", ור' יושע ריבלין או מישהו אחר הרחיבום והוסיפו סיפורים שונים שחלקם ממסורת משפחתם וחלקם ממוחם הקודח, וכך נוצר הספר שלפנינו, שכמובן אין לקבל את הכתוב בו בלא בחינה אבל אין סק שיסודו נמצא בכתבי הגר"א כמש"כ לעיל.

יש לציין כי אפילו הגר"מ שטרנבוך גאב"ד העדה החרדית בספרו תשובות והנהגות אינו משוכנע בזיוף הספר ואדרבא נוטה לאמת לפחות את חלקו, אלא שטוען בצדק שהציבור הלאומי נוטה להתעלם מחלקים גדולים בספר [שגם הם יסודם בכתבי הגר"א] על המלחמה בערב רב בדור עקבתא דמשיחא, ואכמ"ל בזה.

ברי ושמא כתב:הרב אליהוא, קראתי את דבריך המאלפים והמחכימים, והערות אחדות לי.

א. ביאור הגר"א על תיקוני זוהר דף קלט ע"ב. הגר"א הביא את עניין חכמת סופרים תסרח על דברי התיקונים 'כל גיא ינשא'. בדיבור המתחיל הזה לא הזכיר את הגימטריאות כלל. רק בדיבור המתחיל הבא 'פרפראות לחכמה' כתב על הגימטריאות, ושם כתב במפורש שמדובר בשני עניינים: 'וגימטריאות הוא ג"כ ג' של השם זה, וכ"ז לפרש שהיא ג''. המלה 'ג"כ' באה לומר כי אלו שני עניינים שונים.

ב. הפנית לדברי הגר"א על פקודי רנב ע"ב, ונתכוונת בוודאי לפקודי רנד ע"ב. קראתי שוב ושוב את דברי הגר"א שם, והגימטריאות אינן נזכרות שם כלל וכלל. הוא מדבר על 'רמז', ולא על גימטריאות. ייתכן כי רמז הוא גימטריאות, אבל הגר"א אינו כותב זאת.

ג. הפנית לדברי הגר"א על תיקוני הזוהר נב ע"ב, שנמצאים בדפוס דף מג ע"ב. ראיתי דברי הגר"א הן בד"ה דא קולמוס, שציינת, והן בד"ה בגין דעליה אתגליא, הבא אחריו, ואין מאומה על גימטריאות. הגר"א כותב על הלכה ועל אגדה, אבל לא על גימטריאות.

ד. הפנית לדברי הגר"א בליקוטים שבראש תיקוני הזוהר. אכן, כאן כותב הגר"א על גימטריאות, אבל דבריו מוסבים על הגלות כולה ולא על עקבתא דמשיחא. הוא מדבר על 'זמן הבית', שהיו 'קוצרים בכל יום וזורעין מחדש', אבל 'בזמן הזה אין העולם ניזון אלא מספיחים... ולומדין בגמטריאות שהן בסוף הכרם'. עניין הספיחים ידוע, וברור שמדובר על זמן הגלות כולו ולאו דווקא על עקבתא דמשיחא שמגיע בסוף הגלות וכו'.

ה. אינני מתעלם ממקומן של הגימטריאות בדברי הגר"א. אבל, כך דומני, רב המרחק בין הגימטריאות הפשוטות והקצרות של הגר"א ובין הגימטריאות הארוכות של פסוקים שלמים של קול התור. גם דומני שאין הגר"א מייסד דבריו על גימטריאות, הן רק אסמכתא נאה לדבריו. ויכול אתה ליטול את הגימטריאות ודבריו נשארים על עומדם. לעומת זאת הגימטריאות של קול התור הן הבסיס לרעיונות שלו, ואם אתה נוטל את הגימטריאות נופל הבנין עמן.

ו. קראתי גם קראתי את קול התור כולו, החיבור עצמו ולא המפתחות. דווקא בגלל קריאה זו שאלתי את שאלותי.

ז. כתבת כי לקנ"ו הבחינות יש מקורות 'על אתר' בדברי הגר"א ובדברי האר"י. בוודאי יש מקורות 'על אתר'. אבל מה אעשה, ואינני יכול לפטור את השמא המבקש שנבדוק את הציונים הללו כדי שיהיו ברי. הנה בחינה מח: 'חזה ציון קרית מועדנו... הוא משיח בן יוסף, והאריה"ק ראה בפסוק זה רמז לשמו כמשיח בן יוסף. (כמובא בשער הגלגולים ובשער הכוונות, בפרי עץ חיים על תפלת וכסא דוד עבדך)'. עד כאן דברי קול התור אות באות. בדקתי בשער הגלגולים. אכן כותב האר"י על 'חזה ציון קרית מועדנו'. אבל אין מאומה על משיח בן יוסף!

כך דברי האר"י בשער הגלגולים: 'גם בענין אביי ורב ביבי בנו, א"ל מורי ז"ל, כי הנה הכתוב אומר, חז"ה ציו"ן קרי"ת מועדנו וגו', ואם תחליף מ' של מועדנו ביו"ד בא"ת ב"ש, יהיו ר"ת יצחק. וכבר ביאר לי מורי ז"ל, מי הוא ענין שם זה של יצחק הרמוז כאן. נחזור למקומנו, גם ר"ת חזה ציון קרית מועדנו, הם חצק"מ, בגימטריא רח"ל, לרמוז כי הוא בחי' רחל נוקבא דז"א. וגם היא ציון קרית מועדנו היוצאת מן החזה של ז"א כנודע, ולזה אמר חזה ציון, בלשון תרגום, ולא אמר ראה בלשון הקדש, לרמוז אל הנז"ל. גם אביי נרמז בר"ת א"הל ב"ל יצען "יסע. גם רב ביבי בנו, נרמז בר"ת ב"ל י"צען "בל "יסע, ולא רצה מורי ז"ל לגלות לי עוד, תכלית עירוב אלו הדברים בפסוק זה מה עניינם'. עד כאן דברי האר"י אות באות, ומאומה על משיח בן יוסף!

בדקתי גם בשער הכוונות ובפרי עץ חיים, וכך כתוב בספרים אלה: 'ובאומרו וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין צריך לכוין כונה זו אשר פי' שמעי' ואבטליון למוז"ל יום א' אשר הלכנו לגוש חלב להשתטח על קבריה' ושם א"ל הם עצמם שצריך לכוין במלות אלו בג' תפלות שבכל יום ויום לכוין להתפלל לשי"ת על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא כמ"ש רז"ל על פסוק חיים שאל ממך נתת לו כו' ונודע מספר הזוהר בר"מ פ' תצא דרע"ו ע"ב דמשה סביל כמה מכתשין בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף כו' ועליו אנו מתפללין וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין'. עד כאן דברי האר"י אות באות, ואכן כאן כתוב על משיח בן יוסף אבל מאומה על חזה ציון קרית מועדנו וראשי התבות חצק"מ.

כלומר האר"י דיבר במקום אחד על חזה ציון ועל חצק"מ, ובמקום אחד על משיח בן יוסף, וקול התור לקח שני מקומות אלו וחיבר אותם יחד לבחינה אחת, וכמובן – ציין מקורות 'על אתר' לדבריו!

וניצח כאן השמא את הברי, ונפלו מקורותיו של קול התור.

ח. דומני שזה יהיה גורלם של רעיונותיו ומקורותיו של קול התור. צריך לבדוק כל דבר בדיוק נמרץ, מניין ולאן. כמו הגימטריאות: יש מרחק עצום בין הגימטריאות של הגר"א ובין הגימטריאות של קול התור.

ט. משום מה גימטריאותיו של קול התור מזכירות לי את הגימטריאות של ר' יושעה ריבלין בפזמונים שלו. יש איזה דמיון... איזה צליל דומה...

י. אשר לכורש. דברי הגר"א על כורש בתיקוני זוהר דף כז ע"א ידועים גם ידועים, ודומני שכל מי שכתב על הגר"א ועל דרכו בדרכי הגאולה כתב על דבריו בתיקוני זוהר הנ"ל. אבל, במחילה, האם כתב הגר"א שם על משיח בן יוסף? עיינתי עתה שוב בדברי הגר"א – כורש נמצא, משיח בן יוסף אינו נמצא.

וכמה בניינים נבנו על דברי הגר"א הללו. משורות אלו צמחה אתחלתא דגאולה ומשיחיות אקטיבית ועוד ועוד. הכרזתו של כורש – פסוק אחד - היתה לספרים שלמים בדורנו...

יא. כתבת שספר קול התור נדפס על ידי רבנים ידועים 'לאו דוקא ציונים ידועים'. מעולם לא שפטתי ספר על פי מדפיסיו ועל פי נטייתם המחשבית-השקפתית-אמונית (כל חוג יבחר את מלתו שלו). ציונים ולא ציונים, ידועים או לא ידועים, אינם משנים מאומה את תוכן הספר. אוסיף עוד ואומר כי אינני שופט ספר גם על פי ההקדמות שכתבו לו בראשו, יהיו המקדימים גדולים וחשובים וכו'. תוכן הספר ודברי המחבר כמות שהם – עירומים כביום חיבורם – מדברים בעד עצמם בהתבוננות נאותה ובבחינה מעמיקה.

לומד מכל אדם כתב:הרב שטרנבוך על קול התור

http://www.UpFile4u.Net/Files/1i2e5u.PDF

האם נכונה השמועה שר"ח פרידלנדר הוריד פרופיל לאחר ההדפסה בתשכ"ט, בגלל התנגדותו של הרב שך?

ברי ושמא כתב:הרב אליהוא המליץ לקרוא את הספר אחרית כראשית.
ובא אחריו הרב יעקב135 ובטובו ובחסדו הניח את הספר לפנינו כדי שנוכל לקרוא אותו מראשיתו לאחריתו. יישר כוחם וברוכים יהיו!

קראתי את הספר פעמיים, וכך מצאתי:

א.
צדקה גדולה עשה המחבר הנכבד שאסף תחילה את דברי הגר"א, בפרק לעצמם, ורק אחר כך העמיק בהם והוסיף עליהם מחכמתו הגדולה. כך יכולים אנו לבחון היטב את הדברים שכתב הגר"א – הם לבדם, לעצמם.

ב.
כורכים הדנים במשנתו של הגר"א את דבריו עם דברי רמח"ל, ומניחים ששיטה אחת להם. לא נדון כאן במכלול דבריהם, אבל בסוגיית הגאולה שלפנינו ניתי ספר ונחזה. הרב ר' אריה שפירא מביא בראשית ספרו את דברי רמח"ל הידועים על הזכירה ועל הפקידה אשר בגאולה. סמוך ונראה הוא מביא דברי הגר"א על הפקידה אשר בגאולה. וכך עשו גם מחברים נוספים שלא נפרט כאן ספריהם.
אבל יבדקו הלומדים בעצמם: בכל דבריו לא הזכיר הגר"א את הזכירה כלל וכלל. רק את הפקידה זכר, ורק בה דיבר. ואם כן, מנין לנו שסבר הגר"א ששני שלבים בגאולה – זכירה ופקידה? מנין לנו שהלך הגר"א אחרי רמח"ל? אולי דיבר על הפקידה לבדה, שנאמר פקוד יפקוד וכו', והפקידה היא הגאולה כולה (על כל שלביה)?

ג.
לא כתב הגר"א מאומה על חובתו של היהודי לעלות לארץ ישראל או לבנות בתיה או לטעת נטיעותיה כדי לקרב את הגאולה וכדי לזרז ביאתו של משיח צדקנו. ודאי כתב הגר"א על כורש, וודאי כתב שגם הגאולה לעתיד תהיה ככורש וכו', אבל כורש אינו מבני ישראל ואין הוא חייב בתרי"ג. כורש הכריז, אבל הוא מבני האומות, ולא כרך הגר"א את הכרזתו עם מעשה שעשו ישראל.

ד.
אכן כתב הגר"א שצריכים אנו ויכולים אנו לקרב את הגאולה. הכיצד? בתשובה (עמ' נח, עמ' סא), בלימוד תורה (עמ' סג, עמ' סה), בלימוד הקבלה (עמ' סג, עמ' סה, עמ' סו), בתפילה (עמ' סט, עמ' ע), בתקווה לגאולה (עמ' עג), באמונה שהקב"ה יגאל את ישראל (עמ' עז). האם בכל אלה יש מעשה ציוני? האם רשימה זאת מצביעה על אידיאולוגיה משיחית? האם יש בתורה ובתפילה זירוז אקטיבי של הגאולה? ואין לך 'מעשה' גדול יותר מהבקשה שנקווה לגאולה! ואין לך 'אקטיביות' גדולה יותר מהמשפט 'והם מאמינים שאני עתיד לגאלם'!! הגר"א, במקום אחד בלבד (שאר הציטוטים הם מדברי רמח"ל!), כותב: 'כן יקוו באותו זמן לגאולה מהרה'. האם אין משפט זה תואם לכל אשר כתבו גדולי ישראל בכל דור ודור? 'תקווה' אינה 'גאולה אקטיבית', אין בה מעשה כלשהו, אדרבא – עומד היהודי בגלותו, שם בחוץ לארץ, ומייחל ומקווה לגאולה שתבוא מהרה! במה משפט זה מוסיף על 'ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא'? הבעת תקווה באמונה שלמה היא ציונות? יש בה אידיאולוגיה משיחית אקטיבית?

ה.
בעמ' עח הגיע המחבר אל העיקר הגדול והחשוב: 'קומו ונעלה ציון אל ה' אלוקינו', והוא הולך ומבאר את עניין קיבוץ גלויות ואת החובה לקום ולעלות ציונה. וראה זה פלא: אין ולו ציטוט אחד מדברי הגר"א שחובה על ישראל לקום ולעלות לציון! בפירוש שיר השירים כותב הגר"א: 'ועשה הקב"ה גם כן והוציא אותם בפועל'. במפורש כתב הגר"א כי הקב"ה מוציא את ישראל מן הגלות, ולא ישראל קמים ועולים בעצמם לציון.
בעמ' פח כותב המחבר כי 'החובה על ישראל לקום ולעלות ציון אל ה' אלקינו'. זה משפט נכון וצודק מאין כמוהו, אך הוא משפטו של המחבר ולא של הגר"א!

ו.
בעמ' פו-פט כותב המחבר על 'קומי שבי ירושלים'. ושוב אותה תופעה: אין ולו ציטוט אחד מדברי הגר"א שיקרא לישראל לבנות את ירושלים! אמנם הוא מביא מקום אחד מכתבי הגר"א על ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש, אבל מאומה על חובה ועל צורך לבנות וליישב את ירושלים.

ז.
אמת, רבים מתלמידי הגר"א עלו ארצה. האם שמעו מרבם 'קומו ועלו לציון'? אינני יודע. בספר 'אחרית כראשית' לא נכתב על כך מאומה, ולא הובאה קריאה כזאת או אף רמז לה. חזקה על המחבר, שיודע כתבי הגר"א על בורים, שהיה מצטט קריאה כזאת לו היתה ולו מצאה בכתובים. עד כמה שידיעתי מגעת גם בספרים הרבים הנוספים שנכתבו בנושא זה לא הובאה קריאה כזאת מדברי הגר"א.

ח.
אמת, הגר"א עצמו יצא מווילנה לעלות ארצה. וחזר. באמצע מסעו חזר לביתו. כל אלה הן עובדות ברורות. יתר עליהן – איננו יודעים מאומה. לא כלום. השערות – רבות כגרעיניו של רימון. אך כאן דומני לא נתקיים 'תוכו אכל קליפתו זרק'. השערות הופרחו לחלל העולם, והתפתח מרוץ בין המשערים והפליאו אלה את אלה בזריקת הכדור למרחוק. ויותר עשו אלה שהרכיבו שתיים ושלוש השערות ועשו מהן עובדות היסטוריות אחוזות זו בזו, ואף קבעו לכל אחת מהן זמן ומקום, כמעט כז'ול וורן שהקיף את העולם בשמונים יום. (לא כתבתי זאת בחרי אף, אלא בחיוך מר ועצוב על המושכים בקולמוס ובודים להם מעשים ומסעות ומצפים שקוראיהם לא ישגיחו בריתוך המקרים והקורות אלה עם אלה בקורים שנקרעים בקריאה ראשונה ובוודאי בשנייה).

ט.
ציטוטים רבים, רבים מאוד, מדברי הגר"א על הגאולה הביא הרב ר' אריה שפירא בספרו אחרית כראשית. גם בפרק הראשון, בו הם עומדים לבדם, וגם בפרקים הבאים, בהם הם שזורים עם דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, כיד ה' הטובה על המחבר. קראתי את כולם, ובכל אלה לא מצאתי ולו פסוק אחד שנלמד בגימטריה! רק במקום אחד, עמ' מה, הביא המחבר דברי הגר"א ששזורה בהם גימטריה קצרה ופשוטה של שם אדנות. אף גימטריה זו אינה יסוד הלימוד, ואינה אלא אסמכתא, כסייעתא שמובאת דרך אגב, לשבר האוזן ולהוות בית יד לאחוז בה את הכלי שעומד לעצמו. בכל הספר אחרית כראשית אין ולו פסוק אחד שנדרש בדרך הגימטריה כדרך שעושה וחוזר ועושה מחבר קול התור! והיאך נאמר שהגימטריאות הן מרכזיות בשיטת הגר"א?

י.
שיטתו של הגר"א בעניין הגאולה צריכה בירור אמיתי מראשיתה. היא צריכה להתברר על פי דברי הגר"א עצמו, לבדם, לעצמם. היא צריכה להתברר לעצמה בלא לסמוך אליה את דברי רמח"ל (אלא אם כן נמצאו דברי הגר"א מתאימים במלואם ובפשוטם כמות שהם לדברי רמח"ל), בלא לצרף אליה את דברי הרב קוק (שיאים ונאים וצהירים ובהירים וקדושים ונפלאים לעצמם), ובוודאי ובוודאי בלא לקשר אליה מאומה מדברי קול התור (שעדיין איננו יודעים להם מקור, ועדיין צריכים הם בדיקה עד כמה שידו של אדם מגעת – ומגעת היא אם רק יחפוץ לחקור ולדרוש אחריהם באמת ובפרוטרוט).

כל אלו אינם באים להוציא מעניינה של הגאולה שהתחילה לנגד עינינו בחסדיו המרובים של הקב"ה, שקיבץ גלויות ישראל והעלה אותם לארצם והפריח שממות הארץ וזיכנו לקץ המגולה של 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו'. כן יזכנו ה' ית' בקיבוץ כל הגלויות, בהשבת שופטינו כבראשונה, בבניינה השלם של הארץ ושל ירושלים ובצמיחת מלכות דוד בישועה שלמה וקרובה.

אליהוא כתב:כוחם של הברי והשמא הוא בגבול שביניהם, כאשר ברור לאדם מה ברי ומה שמא אזי ישנם גם ברי וגם שמא, אך כאשר מטשטשים הגבולות וכל ברי הופך שמא לשמא, אזי הברי אמנם אינו ברי אך גם השמא כלל איננו שמא.

הרב בריושמא מצפה כי יוגש לו הכל בקנה, וכי נמצא בכתבי הגר"א דברי נבואה אשר ברור ימללו כי שיבת ישראל לארצו בתקופתינו היא היא שיבת ציון המיועדת בדברי הנביאים וכולי, וכאשר לא מצא כן קם והכריז כי אכן אין בדברי הגר"א מעניני הגאולה בדרך הטבע וכו'.

אמנם הרגיל בכתבי הגר"א הרי יודע את דרכו להיות נאמן רוח ולא הולך רכיל [עי' ביאורו משלי י"א י"ג], לגלות טפח ולהסתיר אלפיים, ופעמים הרבה שאנו מעיינים בכתבי הגר"א במק"א ומוצאים אותם סתומים וחתומים באלף עזקאין, ואך כאשר נגלים לעינינו דבריו במקומות נוספים בענינים אלו והמקושרים להם רק אז הדברים מתבהרים ומנהירים ואומר חמותי ראיתי אור, ופעמים מוצאים אנו בענין אחד מדברי רבינו בעשרה מקומות שונים ואף יותר וכולם משלימים זה את זה ומלמדים זה על זה, מאירים ושמחים כנתינתם מסיני.

וזהו ההבדל בין החכם והנבון. החכם מתחכם לחלק בחילוקים שאינם ומתאמץ שלא להבין את אשר רואות עיניו. ואילו הנבון המבין מדעתו ומבין דבר מתוך דבר, איננו מזדקק רק להדברים המפורשים כרחל בתך הקטנה, אלא אף למד ובונה על היסודות הניתנים לו בנינים גדולים ועמוקים, כדרכה של תורה.

(א) ולכן כאשר כותב רבינו הגר"א [ובעצם התקו"ז] שהאות ג' מתפרשת על גיא ינשא דמשה רעיא מהימנא ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה, הרי דאמנם הם ב' משמעויות של האות ג' באבגית"ץ, אך לא ב' משמעויות סותרות וחולקות אלא אדרבא ב' משמעויות המשלימות ומבארות אחת את השניה.

(ב)וכך כשאר כותב כאן שהוא מחולל מפשעינו היינו כל גיא ינשא, ובהיכלות מבאר כי מחולל מפשעינו היינו הסתרת התורה ברמז הרי שודאי מן הנראה לבאר כי הרמז היינו בגימטריאות והדברים מתאימים זל"ז. ולזה לא יעזור לקרוא שוב ושוב, כי לא בעיני בשר יראו הדברים כי אם בעיני השכל.

(ג) ציינתי לביאורו בתיקון כ"א [דף נ"ב ב', מ"ג ב' בדפי הת"ז עם ביאור הגר"א] כי שם מבואר עוד להשלמת התמונה מה שהוא מחולל מפשעינו דהיינו ע"י שבירת הלוחות וחטא עץ הדעת ועירוב הע"ר וכו' וכן קבורתו של משה [שכד' הזוהר היינו תורת הקבלה] באגדה, [שבו היא כתובה רק ברמז] ולעת"ל ירום ונשא וגבה מאוד, [שזה הפסוק שמביא הגר"א כאן בדף קל"ט ותואמים יחדיו].

(ד) הבאתי את דברי הגר"א ריש תקו"ז לתרתי. חדא דבזה"ז מארי דראזין לומדים בגימטריאות, והב' שממילא מסתבר שזהו הכונה גם במקומות האחרים כאשר הגר"א מדבר על הסתרת התורה, ואכן גם קבורת משה איננה רק בעקבתא דמשיחא רק כמובן שהדברים הולכים ונסוגים עד עקבתא דמשיחא שחה לעפר נפשינו [וכמ"ש בהגר"א סוף ספד"צ הידוע] ומאידך אז גם התנוצצות הגאולה התנערי מעפר קומי.

ובאמת שלא כתוב שחכמת הסופרים היא בעקבתא דמשיחא אלא ה'תסרח' דהיינו זלזול ההמון בחכמת הסופרים וד"ל.

[(ה) אני חלוק עליך גם בעצם היחס לגימטריאות בכתבי הגר"א וכבר כתבתי מזה ואין כאן המקום להאריך עוד].

(ז) וכך גם בענין חצק"מ מחבר קול התור מביא את דברי האריז"ל שחצק"מ מרמז על שמו של האר"י עצמו, ומבאר בעל קול התור מדנפשיה! שהיינו משום שבמקום אחר האריז"ל מרמז על עצמו שהוא בבחינת מב"י בן רחל שגם היא רמוזה בחצק"מ, וודאי לא כיון מעולם לומר שדרוש זה כתוב מפורש בדברי האר"י.

(ח) אינני חולק על הדברים שספר קול התור שלפנינו טעון בדיקה וא"א לקבל את כל דבריו רמזיו וגימטריאותיו כמו שהן, אך כמובן אין לשלול אותם על הסף רק משום שאינם נראים בהשקפה ראשונה או שניה.

(ט) גם הצליל ודאי יהא דומה לאלו שערכו אותו גם אם הבסיס היה לפניהם כמשנ"ת.

(י) ושוב אנו חוזרים לאותה הנקודה. כותב רבינו הגר"א בתיקו"ז שהגאולה תתחיל מסיטרא דשמאלה ברשיון האומות כמו ע"י כורש. וכותב רבינו הגר"א עוד [בביאורי אגדות ברכות ובאריכות באמרי נועם] כי הגאולה תתחיל בסילוק שיעבוד מלכויות ע"י משיח בן יוסף מסיטרא דשמאלה. האם הדברים מתאימים או סותרים? ודאי שעלינו לבאר וליישב את הדברים כך שאינם סותרים אלא אדרבא יבואו וילמדו זה על זה, וסוף סוף נבין היכן אנו נמצאים ומה תפקידינו בשעה הלזו.

וכמובן הרבה גופי תורה תלויים בפסוקים אחדים גם לו יהי שאכן היה רק פסוק אחד. [וראה בהקדמת הגרמ"מ משקלוב לספרו שער הצימצום (הובא בכ"מ) "ופתח הוא (הגר"א) לי מפתח החכמה ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים, גם מה שאמר לפני אחרים שמעה אזני ותבן, ובניתי על זה בנינים גדולים ועמוקים והן הן וכו' שעמדו לי להביאני לארץ הקדושה וכו'].

(יא) ולסיום סבורני שמדרכי החכמה כי לא יחשוב האדם כי רק לו נגלו שערי חכמה וממילא דעתם של אחרים לפניו כקליפת השום. ולכן יש להוכיח מדעתם של רבים וכן שלמים [אשר אין לפניהם דעות מוקדמות בזה] לפחות כדי להצריך מחשבה שניה, וע"ז באו דברי הנ"ל.

[לצערי לא הספקתי למסור את דברי במועדם וכעת נוכחתי כי הוספת דברים בזה, ועוד לאלוה מילין].

ברי ושמא כתב:קראתי את דבריו המלאים חכמה ובינה של הרב אליהוא, ושמחתי מאוד שמצאתי לי תנא דמסייע.
כי אליהוא מסכים לכל אשר כתבתי – כי דברים רבים שיוחסו להגר"א אכן אינם כתובים במפורש בכתביו, אלא שטוען אליהוא כי אין להסתפק בכתוב אלא יש להבין דבר מתוך דבר בעומק ההתבוננות והעיון. גם לזאת אני מסכים, אבל סבורני שאת קומת ההתבוננות יש לבנות בזהירות רבה, צעד אחר צעד, וחשוב מכל: להודיע עליה במפורש. רבים נוהגים אחרת: סומכים הם על עומק בינתם וכורכים יחד את דברי הגר"א עצמו – מעטים מאוד, כפי שאליהוא מסכים, עם דברי עצמם שהסיקו בבינתם דבר מתוך דבר. כך נבנים בניינים מפוארים, יפים ונהדרים, אבל השמא אכן מנקר ושואל: מה מהם ברי הוא – דברי הגר"א עצמו, ומה מהם שמא – דברי המתבונן בעומק דעתו וברוחב תלמודו.

חשיבות עצומה יש לבירור שיטתו של הגר"א, שכתב הרבה אבל בקיצור לשון, ודווקא משום כך צריכים אנו להשתמש במדת הזהירות וללכת עקב בצד אגודל, ולהודיע במפורש לכל קורא ולכל מעיין – אלו דבריו של הגר"א, שנכתבו במפורש, ואלו דברי שלי, שהסקתי בהתבוננות מעמיקה כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ודברי הגר"א עמוקים מארץ מדה, ואני זיכני הקב"ה בהבנתם ובחריזתם יחד וכו' וכו'.

הערה קטנה לסיום. כתב אליהוא: 'ולסיום סבורני שמדרכי החכמה כי לא יחשוב האדם כי רק לו נגלו שערי חכמה וממילא דעתם של אחרים לפניו כקליפת השום. ולכן יש להוכיח מדעתם של רבים וכן שלמים [אשר אין לפניהם דעות מוקדמות בזה] לפחות כדי להצריך מחשבה שניה'. הבנתי וגם הסכמתי לכל דבריו של אליהוא, אך את השורות הללו לא הבנתי. היכן מצא בדברי מחשבה, או אפילו רמז למחשבה, שרק לי נגלו שערי חכמה וממילא דעתם של אחרים לפני היא כקליפת השום? אתמהא. אילו חשבתי כך לא הייתי עונה לדבריו המאלפים של אליהוא ולא הייתי מתייחס אליהם. קראתי את כל דבריו, והתייחסתי אליהם סעיף אחרי סעיף, פרט אחרי פרט. כל שכתבתי הוא כי אינני סומך על דברי מקדימים לספרים כי דבריהם נכתבים באופן כללי על גדולתו ועל צדקתו של המחבר ועל חשיבות דבריו ואין הם מתייחסים לתוכן הספר בפרטים ובפרטי פרטים. לזאת נתכוונתי, וכאשר מקדים לספר יכתוב על תוכנו ועל פרטיו – אקרא ואתייחס לכל דבריו בכובד ראש ובתשומת לב, כפי שעשיתי עם דבריו המחכימים והמפורטים של אליהוא.

כי החכמה וההתבוננות מושגות – הן הברי הן השמא – רק מתוך עיון מדוקדק בתוכן, בפרטים, במלים. ואלה מונחות לפני הכול, וכל הרוצה יבוא ויטול, ויניח פירותיו לפני כל צמאי דעת ומבקשי תורת אמת.

אליהוא כתב:שמח אני על הסכמת להבנתי בדברי רבינו הגר"א, ובכך הצטרפת לרוב מנין ובנין של ההוגים בכתבי הגר"א.

אני מסכים עם טענתך על החלוקה בין ציטוט לפרשנות כדי לתת לבע"ד מקום לחלוק, [ואכן בעל אחרית כראשית מצטיין בכך], אך חלוקה זו לא היתה נהוגה בעבר, כנראה משום שכלל שהזדהות הכותב עם פרשנותו מתעצמת, מטשטש ההבדל בין המקור לפרשנות.
בהערותיך בספר אחרית כראשית אדון בעת הפנאי.
ולסיום. האם בספר המדובר אודות בעל ה"הסתכלות הרזית" עמדת על ההשפעה הידועה של כתבי 'קול התור' [עוד בטרם נדפסו!] על הגותו?

ברי ושמא כתב:על משמרתי אעמודה ואצפה להערותיך על הערותי על אחרית כראשית.
עד עתה לא מצאתי השפעה של כתבי קול התור בכתבי הראי"ה. האם תוכל להחכימני ולהראות
מקומות כאלו? אשמח מאוד.

אליהוא כתב:.

לענין השפעת קול התור על הראי"ה זכורני שראיתי מזמן מי שכתב כן, ואינני זוכר כעת היכן ראיתי, גם אינני בקי כל הצורך בכתביו כדי לבחון זאת, אך כמדומה שההגדרה של הציונות כמשהו ששייך למשיח בן יוסף [וראיתי עתה שהוזכר באשכול אחר], הוא די מצוי בכתבי הראי"ה.

ועתה מספר הערות להערות על ספר אחרית כראשית.

כאמור היחס לכתבי הגר"א איננו כמשהו העומד בפני עצמו, אלא כמי שגילה חלקי תורה המבוססים ומשולבים בכל התורה כולה.

לכן אין לי בעיה עם שילוב דברי הגר"א עם דברי הרמח"ל ואלו ואלו דא"ח, בא זה ולימד על זה.

ולכן גם אם כותב רבינו הגר"א שהגאולה תתחיל ברשיון האומות כמו בזמן כורש, הרי שיש להשליך ע"ז את מאמרי חז"ל הידועים שמביא בעל אחרית כראשית על התביעה לעליה בזמן כורש, ותלית חוסר השלמות שבשיבת ציון בכך שלא עלו כולם. ולהסיק מכך מסקנות בנוגע לזמנינו.

וודאי וודאי שדברים אלו [ואחרים בכתבי הגר"א המפורשים], נוגדים את השקפת סאטמר וחלק מהציבור החרדי אשר נגרר אחריהם ואין כאן המקום להאריך בזה.

העובדה שתוך עשר שנים עלו כמעט כל תלמידי הגר"א לארץ ישראל תוך מסירות נפש וקשיים מרובים עד מאוד, ודאי מורה ללא שום ספק שהיתה כאן איזה מגמה ברורה, ולא משהו ספונטאני. [אם כי יש מקום לדחוק ולומר כי זה חלק מההצמדות להלכה בלא להתחשב במנהג ולא משהו 'גאולי' ואכמ"ל].

כנראה שמחבר' אחרית כראשית' נמנע מן הגימטריות מפני אותם אשר חכמת סופרים סרוחה בעיניהם וכמו שלא הזכיר את כתבי קול התור [למעט איזכור ברמז בהקדמה[.

בענין ההשערות והדמיונות בקשר לעלית הגר"א אני וודאי מסכים אתך.

ולסיום מצאתי רמז להשערתי בדבר מקור החומר הראשוני של קול התור בכתבי הגרמ"מ משקלוב, בשיר שחיבר הגרמ"מ כאשר הצליח לפדות את ה'חורבה', ראה בשורה האחרונה של השיר.

להשלמת היריעה כדאי שתעיין גם בקונטרס 'והאמת נעדרת' שהביא אלייעזר באשכול אודות הרב זילברמן, אשר עומד על נקודה עיקרית ויסודית והיא המושג 'עקבתא דמשיחא' שכיום מקובל לראותו כמבשר על ביאת המשיח הקרבה, ואילו בכתבי הגר"א מבואר שהוא תחילת ימות המשיח [דהיינו עקבו של משיח], דהיינו זמן משיח בן יוסף.

לענ"ד הדברים כבר מבוארים גם בכתבי האריז"ל וודאי אתה יודע זאת.

אלייעזר כתב:מי שהספיק להוריד בשעתו את שיחת הרב זילברמן בעניין קול התור ישמע שם (סביב הדקה 25 ו29) את בטחונו של הרב זילברמן בכך שהרב קוק הושפע מקול התור (אם כי יש לציין שאינו נותן סימוכין לכך, ואדרבה הראיה שהוא מביא שם מהדרשה בפתיחת אוניברסיטה. צריכה עיון.)

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' יולי 02, 2014 10:58 am

בברכה המשולשת כתב:א. למיטב הבנתי, מורגנשטרן זהיר מאוד ומראה שיטות שונות בנושאים אלו, וכל דבריו מתבססים על המקורות אותם הוא מצטט. ניתן, כמובן, לומר כי הוא טעה בהבנת מקורות רבים (ואכן יש לו טעויות, כמו לכל אדם) אך צריך להראות במה ואיך- ואין די בטענה כללית.
ב. במהדורת תשנ"ד של קול התור מובאות מקבילות רבות וקרובות מכתבי אדוננו הגר"א עצמו, ובספריהם של מורגנשטרן ושוח"ט מובאים גם מקורות מקבילים ומפורשים רבים מתורת תלמידיו הקרובים שעלו לא"י, גם אם מדובר בנימה שונה במעט בין שיטות שונות במעט.
ג. לגבי מרנא הגר"ח מוולוז'ין- הרי שמורגנשטרן (ואחריו שוח"ט) טוענים, על בסיס מקורות, שזו גם היתה שיטתו. שוב, ניתן להתווכח בהבנה ובפירוש, אך לא לשלול ללא פירוט.

מורגנשטרן כהיסטוריון זהיר ביחס לשאלות היסטוריות, ביחס לשאלות השקפתיות הוא לגמרי לא זהיר, אולי בגלל דעותיו האישיות (ואולי לא).
בהחלט אין די בטענה כללית, אך כדי לדון בזה כדבעי יהיה צורך להאריך בזה מאוד. אבל אביא דוגמה לדברים, מורגשטרן (גאולה בדרך הטבע) טוען שהגר"א בכוחו השמימי ביטל את שלש השבועות - טענה שאין צורך אפילו להשיב עליה. אבל יותר מכך הוא מביא טענה נוספת לפיה מכיון שהגוים עברו על השבועה שלא לשעבד את ישראל יותר מדי התבטלו השבועות החלות על עמ"י. 'מקור' לזה הוא מביא מאגרת ר"י משקלוב לעשרת השבטים. שם ר"י אמנם אומר שהגוים שעבדו את ישראל יותר מדי, אבל לא אומר שהשבועות בטלות בשל כך, להיפך הוא כותב שהשבועות קיימות ולכן אסור לעלות מהגלות באופן המוני, כפי שהוא בעצמו פוסק בפאת השולחן שאסור לעלות באופן המוני בגלל תוקף השבועות - היפך תפיסת קה"ת.

זה ברור שלחלק מהדברים בקה"ת ישנם מקבילות בכתבי הגר"א ותלמידיו, אבל לא לנקודות ה'ציוניות' שבספר, כמו הטענה שכשלא זכו אז הפקידה כבבית שני (מה שהגר"א כן אומר ביהל אור) הוא בבחינת משיח בן יוסף - טענה שנועדה להכשיר מרידה באומות. למעשה מה שכתב הגר"א הוא שבזכו בא משיח ב"י קודם משיח ב"ד, אבל בלא זכו קודם הגאולה תהיה פקידה כבבית שני שהיה ברשיון כורש ולא במרידה באומות, אבל משיח ב"י יבא יחד אם משיח ב"ד בגאולה השלימה.

הפרושים תלמידי הגר"א (עכ"פ ב-40 שנה הראשונות מעלייתם) מעולם לא עודדו עליה לאר"י. חלקם כרמ"מ משקלוב עלו לאר"י מעצמם וחשבו להצטרף לקהילה האשכנזית בטבריה ולאחר מכן בצפת. רק לאחר שרמ"מ, שהיה 'מתנגד' גדול לחסידים, לא הסתדר עם החסידים, יזם הגר"ח מוולוז'ין הקמת קהילה עצמאית - קהילת הפרושים יחד עם רוזני וילנא, אבל לא מסיבות 'משיחיות'.
ניתן כמובן להאריך בדברים בראיות ברורות, אבל בקצרה אלו הם הדברים.

בכלל כשבאים להבין את דעת הגר"א האמיתית, צריך 'לשכוח' מכל מה שכתוב בקה"ת ודומיו, ובלי דעות קדומות ללמוד את דברי הגר"א ולבינם כראוי. רק לאחר מכן יש להשוות המסקנות לקה"ת, ולראות את הדומה והשונה.

בברכה המשולשת

איש-אחד כתב:
בברכה המשולשת כתב:א. למיטב הבנתי, מורגנשטרן זהיר מאוד ומראה שיטות שונות בנושאים אלו, וכל דבריו מתבססים על המקורות אותם הוא מצטט. ניתן, כמובן, לומר כי הוא טעה בהבנת מקורות רבים (ואכן יש לו טעויות, כמו לכל אדם) אך צריך להראות במה ואיך- ואין די בטענה כללית.
ב. במהדורת תשנ"ד של קול התור מובאות מקבילות רבות וקרובות מכתבי אדוננו הגר"א עצמו, ובספריהם של מורגנשטרן ושוח"ט מובאים גם מקורות מקבילים ומפורשים רבים מתורת תלמידיו הקרובים שעלו לא"י, גם אם מדובר בנימה שונה במעט בין שיטות שונות במעט.
ג. לגבי מרנא הגר"ח מוולוז'ין- הרי שמורגנשטרן (ואחריו שוח"ט) טוענים, על בסיס מקורות, שזו גם היתה שיטתו. שוב, ניתן להתווכח בהבנה ובפירוש, אך לא לשלול ללא פירוט.

מורגנשטרן כהיסטוריון זהיר ביחס לשאלות היסטוריות, ביחס לשאלות השקפתיות הוא לגמרי לא זהיר, אולי בגלל דעותיו האישיות (ואולי לא).
בהחלט אין די בטענה כללית, אך כדי לדון בזה כדבעי יהיה צורך להאריך בזה מאוד. אבל אביא דוגמה לדברים, מורגשטרן (גאולה בדרך הטבע) טוען שהגר"א בכוחו השמימי ביטל את שלש השבועות - טענה שאין צורך אפילו להשיב עליה. אבל יותר מכך הוא מביא טענה נוספת לפיה מכיון שהגוים עברו על השבועה שלא לשעבד את ישראל יותר מדי התבטלו השבועות החלות על עמ"י. 'מקור' לזה הוא מביא מאגרת ר"י משקלוב לעשרת השבטים. שם ר"י אמנם אומר שהגוים שעבדו את ישראל יותר מדי, אבל לא אומר שהשבועות בטלות בשל כך, להיפך הוא כותב שהשבועות קיימות ולכן אסור לעלות מהגלות באופן המוני, כפי שהוא בעצמו פוסק בפאת השולחן שאסור לעלות באופן המוני בגלל תוקף השבועות - היפך תפיסת קה"ת.

זה ברור שלחלק מהדברים בקה"ת ישנם מקבילות בכתבי הגר"א ותלמידיו, אבל לא לנקודות ה'ציוניות' שבספר, כמו הטענה שכשלא זכו אז הפקידה כבבית שני (מה שהגר"א כן אומר ביהל אור) הוא בבחינת משיח בן יוסף - טענה שנועדה להכשיר מרידה באומות. למעשה מה שכתב הגר"א הוא שבזכו בא משיח ב"י קודם משיח ב"ד, אבל בלא זכו קודם הגאולה תהיה פקידה כבבית שני שהיה ברשיון כורש ולא במרידה באומות, אבל משיח ב"י יבא יחד אם משיח ב"ד בגאולה השלימה.

הפרושים תלמידי הגר"א (עכ"פ ב-40 שנה הראשונות מעלייתם) מעולם לא עודדו עליה לאר"י. חלקם כרמ"מ משקלוב עלו לאר"י מעצמם וחשבו להצטרף לקהילה האשכנזית בטבריה ולאחר מכן בצפת. רק לאחר שרמ"מ, שהיה 'מתנגד' גדול לחסידים, לא הסתדר עם החסידים, יזם הגר"ח מוולוז'ין הקמת קהילה עצמאית - קהילת הפרושים יחד עם רוזני וילנא, אבל לא מסיבות 'משיחיות'.
ניתן כמובן להאריך בדברים בראיות ברורות, אבל בקצרה אלו הם הדברים.

בכלל כשבאים להבין את דעת הגר"א האמיתית, צריך 'לשכוח' מכל מה שכתוב בקה"ת ודומיו, ובלי דעות קדומות ללמוד את דברי הגר"א ולבינם כראוי. רק לאחר מכן יש להשוות המסקנות לקה"ת, ולראות את הדומה והשונה.

א. ביטול השבועות בגלל רשעות הגויים מופיע במקורות נוספים (יעויין בהרחבה בקונטרס נפש עדה).
ב. מורגנשטרן עצמו העיר על חילוקי הדעות המסויימים שהיו בעניין זה בין רבינו ישראל בעל פאת השולחן לבין רבינו מנחם מנד משקלוב.
ג. רשיון האומות מופיע כמה פעמים בקול התור, ואני לא מצאתי בו כל רמז לכך שבשלבים ההם מדובר בהיתר למרידה (בצעירותי כתבתי על זה מאמר- לגבי מתי לפי קול התור השתנה הדבר, ואח"כ ראיתי שזכיתי לכוון לדברי מרן הגרי"מ חרל"פ)
ד. הפרושים תלמידי הגר"א עלו הם ומשפחותיהם במסי"נ עצומה לא"י (בשביל זה לא צריך את קול התור) ובאגרותיהם (שאין עליהן מחלוקת) עוסקים בצדדים של תחיית הארץ והקמת השכינה מעפרה. אפשר לומר שזה לא "משיחי", אך באותה מידה אפשר לומר שזה כן.
ה. כפי שכבר ציינתי לעיל, כדאי לעיין בספר של ר' שוח"ט ולראות את המקורות שהוא מביא

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' יולי 02, 2014 5:32 pm

מחולת המחנים כתב:כדאי כאן להדגיש את המקובל בעולם הישיבות, שמרנא רבי חיים מוולאזין הוא מעתיק השמועה המקורי בכל עניני אדונינו הגר"א, והוא נמנה ראש וראשון לתלמידי הגר"א הנזכרים בהקדמת הבנים לביאור הגר"א.
ואולי זהו סלע המחלוקת בנידון.
ויתרה מכך, בהקדמה הנ"ל נמנו עוד מתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל רבי סעדיה ורבי מנחם מענדל משקלוב, ואילו רבי הלל רבלין וחבורתו כלל לא נזכרו בה, ואפילו מי שנחשב למקור הכתוב האותנטי בהלכות הגר"א - הגאון בעל פאת השלחן, גם הוא לא נזכר בה.

ובפרט שבמסורת הדורות מתלמידי הגר"א ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, נותרה לנו רק מתורת הגר"ח מוולאזין, באשר הוא העמיד תלמידים בישיבה הק' דוולאזין, והקבלה תוכיח.

ר' חיים היה המנהיג של הציבור בליטא וכן הנחיל את השינוי בדרכי הלימוד והחינוך על פי דרך הגר"א וגישתו. אבל מבחינת העברה מעשית של תורתו של הגר"א? הוא הסכים על הוצאת ספרים אבל לא כתב כמעט מאומה לא בהלכה (רק תשובות בודדות יש לנו) ולא באגדה (רק ספר נפש החיים שאם כי הוא ספר יסודי אבל אי אפשר לומר שהוא מביא את דברי הגר"א בענייני קבלה). לעומת זאת הוציאו אחרים את כתבי הגר"א עצמו הן בהלכה (חלקם נערכו ע"י השקלובערס) ובקבלה ר' מנדל ותלמידו רי"א חבר הרבו כתבים ובהם ביאורים ויסודות לפי מה שקבלו מהגר"א. כך שכמעט כל מה שיש לנו על תורת הגר"א זה לא מהגר"ח,

מחולת המחנים

אוצר החכמה כתב:
מחולת המחנים כתב:כדאי כאן להדגיש את המקובל בעולם הישיבות, שמרנא רבי חיים מוולאזין הוא מעתיק השמועה המקורי בכל עניני אדונינו הגר"א, והוא נמנה ראש וראשון לתלמידי הגר"א הנזכרים בהקדמת הבנים לביאור הגר"א.
ואולי זהו סלע המחלוקת בנידון.
ויתרה מכך, בהקדמה הנ"ל נמנו עוד מתלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל רבי סעדיה ורבי מנחם מענדל משקלוב, ואילו רבי הלל רבלין וחבורתו כלל לא נזכרו בה, ואפילו מי שנחשב למקור הכתוב האותנטי בהלכות הגר"א - הגאון בעל פאת השלחן, גם הוא לא נזכר בה.

ובפרט שבמסורת הדורות מתלמידי הגר"א ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, נותרה לנו רק מתורת הגר"ח מוולאזין, באשר הוא העמיד תלמידים בישיבה הק' דוולאזין, והקבלה תוכיח.

ר' חיים היה המנהיג של הציבור בליטא וכן הנחיל את השינוי בדרכי הלימוד והחינוך על פי דרך הגר"א וגישתו. אבל מבחינת העברה מעשית של תורתו של הגר"א? הוא הסכים על הוצאת ספרים אבל לא כתב כמעט מאומה לא בהלכה (רק תשובות בודדות יש לנו) ולא באגדה (רק ספר נפש החיים שאם כי הוא ספר יסודי אבל אי אפשר לומר שהוא מביא את דברי הגר"א בענייני קבלה). לעומת זאת הוציאו אחרים את כתבי הגר"א עצמו הן בהלכה (חלקם נערכו ע"י השקלובערס) ובקבלה ר' מנדל ותלמידו רי"א חבר הרבו כתבים ובהם ביאורים ויסודות לפי מה שקבלו מהגר"א. כך שכמעט כל מה שיש לנו על תורת הגר"א זה לא מהגר"ח,

אומר מראש שאינני מן הבקאים בתורת הגר"א ותלמידיו אך כפי הזכור לי את רוב תורת הגר"א הוציאו בניו ונכדיו בחו"ל ובארץ ישראל, כאשר הגר"ח היה המנצח על המלאכה וכל הדבר הקשה יביאון אליו.

עצם הדבר שמכל תלמידי הגר"א - מלבד הגר"ח - אנו מוצאים את רי"א חבר (ואולי גם הרד"ל) כתלמידו של רמ"מ משקלוב, דבר זה מוכיח יותר ויותר כי הגר"ח הוא זה שהנחיל לדורות את תורת הגר"א, בדרך המקובלת ע"י רב לתלמיד ומסורה מדור דור.
ומשכך, אי אפשר לבוא ולקבוע מסמרות בתורת הגר"א ובדעתו על פי מסורת מעומעמת בשם רבי הלל רבלין, שכאמור גם לא נמנה בין תלמידי הגר"א בהקדמת בניו לביאור הגר"א.

עוד מעניין לחקור מדוע התמהמהו תלמידי הגר"א לעלות לארץ ישראל עד שנת תקס"ט, אחת עשרה שנה לאחר פטירת רבם הגר"א, ואולי יש למורגנשטרן איזה בירורי דברים בנושא.

בברכה המשולשת

א. הגרמ"מ הוציא רבות מתורת אדוננו הגר"א.
ב. בכל מקרה, לא הבנתי מה זה נוגע לענייננו, כאשר כבר כתבתי שלא מצאנו בדברי מרנא הגר"ח מוולוז'ין שום אמירה אחרת בזה (ואדרבה הגר"מ גימפל יפה יוכיח)

מחולת המחנים

אינני יודע אם יש דברים מפורשים מהגר"ח מוולאזין המנוגדים לשיטת קול התור, אך הדרך בה נוקטים תלמידיו וצאצאיו ההולכים לאורו, מנוגדת באופן כללי לדברים היוצאים מקול התור.
ועוד הפעם, לא ירדתי לעוקמן של דברים לברר מקחו של צדיק אדוננו הגר"א, אך להעמיד את הספר קול התור בתור מקור מוסמך לשיטת הגר"א אין זה מן הנכון.
ראשית כל שעדיין לא הוברר מקורו ויחוסו של הספר עצמו, על ידי מי נתחבר ומי כתבו, ואפילו אם נאמר שהדברים הללו יצאו מפיו של רבי הלל רבלין, עדיין הוא לא המסורת המכרעת בקבלת דרך הגר"א, באשר הדברים לא יצאו משמונת תלמידיו הגדולים, ואף לא מגדול תלמידיו הגר"ח זצ"ל, שממנו בעיקר נמשכה תורת הגר"א בהיכלי הישיבות.

כוונתך שאביו של רבי מרדכי גימפל - רבי דוב יפה מאוטיאן - היה מגדולי תלמידיו של הגר"ח מוולאזין.

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ד' יולי 02, 2014 7:12 pm

מחולת המחנים כתב:אומר מראש שאינני מן הבקאים בתורת הגר"א ותלמידיו.

כמדומני שטענה זו הצלחת להוכיח באופן יוצא מן הכלל. עתה תוכיח את האמירה הבאה:

מחולת המחנים כתב:אינני יודע אם יש דברים מפורשים מהגר"ח מוולאזין המנוגדים לשיטת קול התור, אך הדרך בה נוקטים תלמידיו וצאצאיו ההולכים לאורו, מנוגדת באופן כללי לדברים היוצאים מקול התור.

מחולת המחנים

החוזר כתב:כמדומני שטענה זו הצלחת להוכיח באופן יוצא מן הכלל. עתה תוכיח את האמירה הבאה:
מחולת המחנים כתב:אינני יודע אם יש דברים מפורשים מהגר"ח מוולאזין המנוגדים לשיטת קול התור, אך הדרך בה נוקטים תלמידיו וצאצאיו ההולכים לאורו, מנוגדת באופן כללי לדברים היוצאים מקול התור.

היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק והגרז"ס שפירא, וההתנגדותם לרעיון הציוני, ד"ז אינו צריך לפנים.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ד' יולי 02, 2014 9:13 pm

בברכה המשולשת כתב:
איש-אחד כתב:מורגנשטרן כהיסטוריון זהיר ביחס לשאלות היסטוריות, ביחס לשאלות השקפתיות הוא לגמרי לא זהיר, אולי בגלל דעותיו האישיות (ואולי לא).
בהחלט אין די בטענה כללית, אך כדי לדון בזה כדבעי יהיה צורך להאריך בזה מאוד. אבל אביא דוגמה לדברים, מורגשטרן (גאולה בדרך הטבע) טוען שהגר"א בכוחו השמימי ביטל את שלש השבועות - טענה שאין צורך אפילו להשיב עליה. אבל יותר מכך הוא מביא טענה נוספת לפיה מכיון שהגוים עברו על השבועה שלא לשעבד את ישראל יותר מדי התבטלו השבועות החלות על עמ"י. 'מקור' לזה הוא מביא מאגרת ר"י משקלוב לעשרת השבטים. שם ר"י אמנם אומר שהגוים שעבדו את ישראל יותר מדי, אבל לא אומר שהשבועות בטלות בשל כך, להיפך הוא כותב שהשבועות קיימות ולכן אסור לעלות מהגלות באופן המוני, כפי שהוא בעצמו פוסק בפאת השולחן שאסור לעלות באופן המוני בגלל תוקף השבועות - היפך תפיסת קה"ת.

זה ברור שלחלק מהדברים בקה"ת ישנם מקבילות בכתבי הגר"א ותלמידיו, אבל לא לנקודות ה'ציוניות' שבספר, כמו הטענה שכשלא זכו אז הפקידה כבבית שני (מה שהגר"א כן אומר ביהל אור) הוא בבחינת משיח בן יוסף - טענה שנועדה להכשיר מרידה באומות. למעשה מה שכתב הגר"א הוא שבזכו בא משיח ב"י קודם משיח ב"ד, אבל בלא זכו קודם הגאולה תהיה פקידה כבבית שני שהיה ברשיון כורש ולא במרידה באומות, אבל משיח ב"י יבא יחד אם משיח ב"ד בגאולה השלימה.

הפרושים תלמידי הגר"א (עכ"פ ב-40 שנה הראשונות מעלייתם) מעולם לא עודדו עליה לאר"י. חלקם כרמ"מ משקלוב עלו לאר"י מעצמם וחשבו להצטרף לקהילה האשכנזית בטבריה ולאחר מכן בצפת. רק לאחר שרמ"מ, שהיה 'מתנגד' גדול לחסידים, לא הסתדר עם החסידים, יזם הגר"ח מוולוז'ין הקמת קהילה עצמאית - קהילת הפרושים יחד עם רוזני וילנא, אבל לא מסיבות 'משיחיות'.
ניתן כמובן להאריך בדברים בראיות ברורות, אבל בקצרה אלו הם הדברים.

בכלל כשבאים להבין את דעת הגר"א האמיתית, צריך 'לשכוח' מכל מה שכתוב בקה"ת ודומיו, ובלי דעות קדומות ללמוד את דברי הגר"א ולבינם כראוי. רק לאחר מכן יש להשוות המסקנות לקה"ת, ולראות את הדומה והשונה.

א. ביטול השבועות בגלל רשעות הגויים מופיע במקורות נוספים (יעויין בהרחבה בקונטרס נפש עדה).
ב. מורגנשטרן עצמו העיר על חילוקי הדעות המסויימים שהיו בעניין זה בין רבינו ישראל בעל פאת השולחן לבין רבינו מנחם מנד משקלוב.
ג. רשיון האומות מופיע כמה פעמים בקול התור, ואני לא מצאתי בו כל רמז לכך שבשלבים ההם מדובר בהיתר למרידה (בצעירותי כתבתי על זה מאמר- לגבי מתי לפי קול התור השתנה הדבר, ואח"כ ראיתי שזכיתי לכוון לדברי מרן הגרי"מ חרל"פ)
ד. הפרושים תלמידי הגר"א עלו הם ומשפחותיהם במסי"נ עצומה לא"י (בשביל זה לא צריך את קול התור) ובאגרותיהם (שאין עליהן מחלוקת) עוסקים בצדדים של תחיית הארץ והקמת השכינה מעפרה. אפשר לומר שזה לא "משיחי", אך באותה מידה אפשר לומר שזה כן.
ה. כפי שכבר ציינתי לעיל, כדאי לעיין בספר של ר' שוח"ט ולראות את המקורות שהוא מביא

א) הטענה שלי אינה נגד הסברא שהשבועות בטלות בגלל שהגוים עברו על שבועתם, אלא על כך שמורגנשטרן טוען שכך סבר ר"י משקלוב, היפך מה שכתב באגרת לעשרת השבטים ובפאת השולחן.
ב) ייתכן שהיו חילוקי דעות בין הפרושים, אבל מורגנשטרן לא מביא דברים ברורים בענין, אלא הוא סתם זורק ספקולציות וסברות באוויר ללא ציטוטים של משש.
ג) בקה"ת (פ"א ג) כותב שהפדיון שיהיה כבבית שני "הוא כולו ע"י משיח בן יוסף, פדיון משעבוד הגוף ושעבוד הנפש". בכתבי הגר"א אמנם כתוב שמב"י גואל משעבוד מלכויות, אבל כותב שמב"י בא לבדו רק ב"זכו", אבל ב"לא זכו" בא "בעתה" יחד עם משיח ב"ד. בהמשך גם (שם ט) מדבר על חזקה וכיבוש כיהושע וכו'.
ד) הפרושים עלו לארץ בתקופה שבה היתה עלייה, והם לא היו חריגים או מיוחדים בענין זה. כל מה שהם מדברים על כך שהארץ מתעוררת וכו' אינו חורג מגדר מה שהיה מקובל מדורי דורות על גאולה שלא כדרך הטבע, שכן כל מה שהם אומרים הוא שצריך לעורר ה"דרישה לציון" והציפייה לגאולה, שזוהי ההתערותתא דלתתא לעורר התערותא דלתתא לגאולה השלימה.
ה) אני מכיר היטב את ספרו של שוח"ט, את החידושים העיקריים של קה"ת הוא אינו מוכיח כולל כל הבחינות של מב"י ועוד.

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ד' יולי 02, 2014 9:26 pm

מחולת המחנים כתב:היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק והגרז"ס שפירא, וההתנגדותם לרעיון הציוני, ד"ז אינו צריך לפנים.

היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק וכל כיו"ב, הולכים לאורו של הגאון בכל דבר ועניין ואינם נוטים ממנו אלא ביחס לרעיון הציוני, או שבשאר עניינים אין מעשיהם ראיה לדעתו?

מחולת המחנים

החוזר כתב:
מחולת המחנים כתב:היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק והגרז"ס שפירא, וההתנגדותם לרעיון הציוני, ד"ז אינו צריך לפנים.

היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק וכל כיו"ב, הולכים לאורו של הגאון בכל דבר ועניין ואינם נוטים ממנו אלא ביחס לרעיון הציוני, או שבשאר עניינים אין מעשיהם ראיה לדעתו?

מכיון שכאמור אינני בקיא בתורת הגר"א, אני רק שואל היכן אכן צעדו לאורו של אדונינו הגר"א בלי שום שינוי, במשך מאתים השנים האחרונות?
אולי בת"ת וישיבת עץ חיים נהגו בשיטת הלימוד של הגר"א?

החוזר · הודעהעל ידי **החוזר** » ה' יולי 03, 2014 12:42 am

מחולת המחנים כתב:מכיון שכאמור אינני בקיא בתורת הגר"א, אני רק שואל היכן אכן צעדו לאורו של אדונינו הגר"א בלי שום שינוי, במשך מאתים השנים האחרונות?
אולי בת"ת וישיבת עץ חיים נהגו בשיטת הלימוד של הגר"א?

לא ראיתי ולא שמעתי שמישהו טען שבמקום מסוים צעדו לאורו של הגאון בלא שום שינוי במשך מאתים השנים האחרונות (או אפילו במשך חלק מהתקופה), ואינני יודע כלפי מה הגבת.
לעומת זאת, אתה קבעת שהנהגתם והשקפתם של היכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק והגרז"ס שפירא, מוכיחות (או מבטאות) את דעתו של הגאון בעניינים מסוימים (באופן שלא ניתן לחשוב שהגאון סבר אחרת מהם), ועליך להצדיק ולנמק קביעה זו שאינה מובנת מאליה. [דרך משל, האם דרך הלימוד בהיכלי הישיבות בליטא, המהרי"ל דיסקין, צאצאיו לבית בריסק והגרז"ס שפירא תואמת ונאמנה לדרך הלימוד של הגאון?]

זרע הארץ · הודעהעל ידי **זרע הארץ** » ה' יולי 03, 2014 2:03 am

מצ"ב מו"מ בבירור מקוריותו של הספר קול התור.
עריכת הקובץ נעצרה מפני חששו של הכותב כי שמא ח"ו יווצר איזשהו זלזול ברעיונות הנפלאים והקדושים של בנין הארץ.
צריך להפריד הדברים, ולדעת כי בין אם הספר מזויף או לא, מצות בנין ירושלים קיימת ופועמת ומתחדשת בחיות רעננה.
לשיפוטכם.
כל הזכויות שמורות.

בברכה המשולשת

עיינתי, ומלבד הלשון הבוטה- לא ראיתי שום טענה חדשה. כמו שנאמר לעיל, במהדורת תשנ"ד של קול התור (שלא ראיתי שהובאה שם) ובמהדורה חדשה של ספר הפזמונים, הובאו מקורות רבים מדברי אדוננו הגר"א בהקבלה לכמעט כל משפט בקול התור.
(ומעניין שהכותב ראה את מאמרו של שרייבער בבד"ד אך לא את מאמרו של ר' ישראל שפירא כמה קבצים אחריו שהאריך בזה הרבה יותר עם הרבה יותר מקורות)
רק אציין עוד שהכותב התחיל את המאמר בפיסקא שכוללת את המשפט הבא: "רק ניתן כדוגמא לדבר שתי פנינות נאות מה שכתב ?? כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א..."

פורום אוצר החכמה

מי מחובר