הגמ' בב"מ ס"ט: מספרת על רמי בר חמא שנהג להשכיר את מעותיו בדמים, ובכך בעצם "לעקוף" את איסור רבית בהלוואת מעות. ומספרת הגמרא, שבעקבות כך נכסיו של רמב"ח התמוטטו, משום שכך הוא ענשו של מלוה ברבית, ומכך מסיקה הגמרא שרמב"ח לא צדק בהתירו. והגמרא ממשיכה לבאר במה טעה רמב"ח.
ואני הקטן שואל, הרי כאשר רמב"ח הורה לעצמו להיתר, מן הסתם היה זה לפי כללי הפסיקה על פיהם צריך לפסוק, וא"כ למה נענש רמב"ח על כך, וכי כל מורה הוראה שטועה בפסיקתו הוא יענש על כך? [לדוגמא בעלמא: האם לשיטת הגריש"א, ייענש הגרשז"א חלילה אם יפתח בקבוקים בשבת?]