נתבקשתי לברר:
איתא באבות דרבי נתן סוף פרק רביעי:
"בשלשה דברים שינה הקדוש ברוך הוא את בני אדם זה מזה, אלו הן, בקול, בנעימה, ובמראה... בנעימה כיצד, מלמד ששינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה, שאלמלא ששינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה היו מתקנאין זה בזה, לפיכך שינה הקדוש ברוך הוא נעימות בני אדם זה מזה, נעימה של זה אינו דומה לזה ושל זה אינו דומה לזה".
בפירוש ר' יהושע פלק "בנין יהושע" שם (על פי דפוס ראשון דיהנפורט תקמ"ח):
"ובנעימה. נראה שכוונתו גם כן כמו דאיתא במסכת סנהדרין פרק ד' דף ל"ח ע"א בקול ובמראה ובדעת. וקרוי לה הכא הדעת בשם נעימה, כי באמת דבר נעימה ומתוקה, ומבלעדי הדעת לא ירים איש את ידו ורגלו. משום הכי נקבע גם כן בברכה ראשונה של אמצעיות בשמונה עשרה אתה חונן לאדם דעת ברוך חונן וכו'. וכאשר האריך בזה חובות הלבבות שער הבחינה, עיין שם: מתקנאין זה בזה. שם בסנהדרין איתא: בדעת מפני הגזלנין והחמסנין. ופירש רש"י: אם יודע מה שבלב חבירו יחפש מצפוניו וידע היכן ממונו, עד כאן. אף על פי שזה יודע גם כן שחבירו עושה לו ויטמר עצמו, אף על פי כן אולי יהיה חבירו אלים ולו יהיה הכח והממשלה על של חבירו. גם ק' להוציא ק' מכולם".
מה הוא פתרון דבריו "גם ק' להוציא ק' מכולם"?
ב"בנין יהושע" דפוס זיטאמיר תרי"ט, ודפוס ווארשא תרכ"ב, ודפוס ווילנא תרמ"ג, ובדפוסים המצויים: "גם קשה להוציא קשה מכולם". ואין לזה פשר.
תודה לכל עזרה