דברי החוו"ד באיסור להחמיר בספיקי קריאת שמע

[סגן אלוף]

כתב בחוו"ד [יורה דעה סימן ק"י קונטרס בית הספק בס"ק כ'] כלפי להחמיר בספיקא דרבנן במקום חזקת איסור וז"ל

ואף דבספק קרא קריאת שמע אינו חוזר וקורא למ"ד ק"ש דרבנן בברכות דף כ"א ע"ש הוא מטעם דק"ש אדעתא דחוב איסורא אית ביה כמו בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל וכ' הרא"ש הטעם אף דמתפלל אדם כל היום כולו בתורת נדבה מ"מ בספק התפלל אינו חוזר ומתפלל דתפילה אדעתא דחוב איסורא אית ביה וכ"ה בק"ש אף דמותר לקרוא ק"ש כל היום בתורת נדבה מ"מ בספק אסור כמו בספק התפלל וכו'

והדברים תמוהים דדוקא תפילה שלא בתורת נדבה הרי היא נכנסת בגדר תפילת חובה ושוב אם אינו מחויב בה יש כאן ברכות גמורות לבטלה, אבל בק"ש ל"ש סברא זו כמובן דסו"ס בין אם בתורת ק"ש בין אם בתורת דברי תורה פסוקים בעלמא הם.

והנה בשו"ת משיב דבר להנצי"ב [יו"ד סימן ל' סק"ג] קיים את דברי החוו"ד מכח דברי הגמ' גבי קריאת פרשת ביכורים מספק בקנה ב' אילנות בבבא בתרא דף פ"ב א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא ופי' הרשב"ם וז"ל משום דמיחזי כשיקרא - שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלו גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא.
וצ"ע דהנה לא דמי כלל, דגבי מקרא ביכורים הרי אומר וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' ואם באמת האדמה אינה שלו ה"ז שקר, אלא שהקשתה הגמ' שיתנה בדיבורו שאם האדמה אינה שלו הרי הוא כקורא הפסוק בבית הכנסת ואינו מתכוון למעשה הבאת הביכורים הלזה, וע"ז תירצה הגמ' דסו"ס יש כאן שקר 'שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע של גדלו', אבל בקריאת פסוקי קריאת שמע אין שום דבר שקר בין אם מחויב בהם בין אם לא.
וצע"ג.

[מה שנכון נכון]

ראה קצת כעי"ז בסימן קפח ס"ז ברמ"א ובבה"ל ד"ה ואין בשם הבגדי ישע. ואף דנקטו הלשון ברכה לבטלה, באמת אי"ז ממש ברכה. [וראה עוד בבה"ל שם ס"ו ד"ה אומר]. וי"ל.

[נצחנות בעלמא?]

קושיית החכם סג"א קשה כברזל, וזה מכבר שעמדתי בזה והקשיתי כן לפני מקצת חכמים והמה ראו כן תמהו, וארוכה לא העלו.
ואמנם אי"ז ענין לדברי מה שנכון, דהתם חידש הבגדי ישע דבבא לצאת יד"ח ברכת יעו"י (וכמו שהביא מהבה"ל בריש הסימן) חשיב כעין ברכה לבטלה ואין לאמרו, (הגם שאת הרמ"א צ"ע האיך מיישב דאיהו נקט חשש הזכרת שמות דאית ביה), עכ"פ אין זה נוגע לקרי"ש לבטלה דבזה אין שום ברכה ורק כקורא בתורה, והדברים מרפסן איגרי.

[אוצר החכמה]

אתה מבין שתורת נדבה בתפילה הוא סוג של מתיר היינו שהותר להתפלל בנדבה וממילא כשעושהו בתורת חובה אין את המתיר הזה וממילא יש לא תשא, אבל בק"ש אין צריך למתיר כי הווה כקורא בתורה.
אבל החוו"ד עצמו (נדמה לי שזה בסוף הלכות שחיטה) היה בעצם קשה לו מדוע בכלל יש מושג של ברכה לבטלה, הלא מותר לאדם לשבח את הקב"ה ולומר ברוך ה' העושה שמים וארץ ולמה לא יהיה מותר לו לומר ברוך אתה ה' וכולי שהכל נהיה בדברו, איזה לא תשא את שם ה"א יש בזה. וע"ז תירץ כי אה"נ מותר לאדם לומר בדרך שבח כל ברכה וברכה רק כיוון שעושהו בתורת חובה עובר בלא תשא.
והיינו שהבין שאין תפילת נדבה שדימה שם כל ברכה אליה סוג של מתיר, אלא שאין כאן שם שמים לבטלה כי אם מבקש או משבח אין זה לבטלה.
וכנראה שהלך עם הסברא הזאת עד הסוף דהיינו שבעצם על זה יש להקשות ג"כ כמו שאתה מקשה על ק"ש שהווה כקורא בתורה, גם שם למה הווה לא תשא סוף סוף הווה כמשבח את הקב"ה בעלמא, ועל כרחין שכל דבר, אע"פ שבפני עצמו יכול להיאמר ואין בו לא תשא, עצם עשייתו בתורת חובה היא ההופכתו ללא תשא וא"כ אפשר לומר גם גבי ק"ש כן.
כמובן שלפי הבנת השאג"א בק"ש אפשר לחלק אבל בזה הרי אין החוו"ד מחוייב.

[נצחנות בעלמא?]

ר' אוצה"ח לא הועלתם במה שהבאתם משם, כי זה באמת שאלת רבים מהאחרונים אמאי לא תותר ברכה לבטלה דהוי כמשבח את ד', ותירצו בכמה סגנונות שעולים לדרך אחת, שהעושה כן בתורת ברכה שתקחז"ל הרי הוא כנושאו לבטלה, עי' חזו"א ר"ה ועוד.
מה שאין כן בקרי"ש, מה אכפת לי שעושה בתורת חובה, אך האם יצר כאן ברכה שלא נתחייב? רק קרא בתורה הפסוקים הללו ומתורת מה נחייבו?

[אוצר החכמה]

ר' אוצה"ח לא הועלתם במה שהבאתם משם, כי זה באמת שאלת רבים מהאחרונים אמאי לא תותר ברכה לבטלה דהוי כמשבח את ד', ותירצו בכמה סגנונות שעולים לדרך אחת, שהעושה כן בתורת ברכה שתקחז"ל הרי הוא כנושאו לבטלה, עי' חזו"א ר"ה ועוד.
מה שאין כן בקרי"ש, מה אכפת לי שעושה בתורת חובה, אך האם יצר כאן ברכה שלא נתחייב? רק קרא בתורה הפסוקים הללו ומתורת מה נחייבו?

אני הסברתי את מה שסובר לעניות דעתי החוו"ד, ולכן לא הבנתי מה אתה שואל, על השאלה הזאת בדיוק עניתי, כמובן אפשר לא לקבל את זה. וגם לא הבנתי מה הקשר לזה שעוד אחרונים שואלים את השאלה הזאת.

אולי אסביר שוב . לענ"ד אין לדעת החוו"ד מושג שנקרא ברכה לבטלה שהוא איסור מחודש שלומר דווקא נוסח זה אסור, אלא האיסור הוא לומר את שם ה' בתורת חובה במקום שאין חובה לאמרו, והסברתי שהסיבה שהביאתו להבנה הזאת היא שהוא לא ראה הבדל בין ברכות לשאר דברים אלא שמצד איסור לא תשא יש רק שתי הבחנות (מלבד שבועה כמובן) האחת שהיא המוציא שם שמים בדרך של בטלה היינו למשל האומר סתם את שם ה'. אבל אם אומר בדרך ראויה היינו של שבח או שאומר פסוקים שני הדברים האלה שוים לטובה שאין בהם בכלל לשוא כי אינו לשוא. והשנייה אמירה המותרת בדרך שאינה ראויה. כי לשאלה למה אסרו ברכה לבטלה, על זה השיב החוו"ד שאינו משום שבאופן הזה של ברכה זה נוסח שאותו אסרו חכמים אלא שהטעם הוא שכל האומר בתורת חובה ואינו חייב בזה זה הוא לבטלה (ואולי יש לומר שזה קצת דומה מבחינה זו לשבועה או לקללה שהגמרא בתמורה מבארת שיש בזה משום לא תשא ואע"פ שאין זה בדרך בטלה אלא כיוון שהוא איסור הווה לבטלה וקצת מעין זה הוא העושה בתורת חובה מה שלא חייבוהו) ואע"פ שאין בזה צד בטלה כלל וה"ה לפסוקים לפי זה. ברור שאפשר לחלוק על סברא זו מכמה טעמים אבל אני מציע את זה כהסבר בדעתו.

[נצחנות בעלמא?]

הבנתי את דבריך ולא היה עליך לשנותם.
כיונתי שגם אם יש איסור לקבוע ש"ש בנוסח שעושהו חובה עדיין אין זה נוגע לקריאת שמע ולשאר פסוקים שלעולם נחשב כקורא בתורה, ולו יהא כקורא מטעם עוד חיובים עדיין הזכרת הש"ש אינה לבטלה, מה שא"א להגיד בברכות וכל כיו"ב.

[דרך אגב, החוו"ד שהזכרת גם הוא במקום ההוא, לא? או שיש בעוד מקום?]

[אוצר החכמה]

על זה בדיוק אני התווכחתי והסברתי שזה לא כך ואינו תלוי בנוסח ושאין הבדל בין פסוקים לסתם שבח, אבל כנראה שבעניין זה דעותינו חלוקות.

לי היה זכור שהוא בסוף הלכות שחיטה אבל כנראה שטעיתי ומדובר באותו חוו"ד.

[זרע הארץ]

איך זה שלא מתפתח כאן דיון עצום על מה שלפי החוו"ד מותר לומר סתם סתם סתם ברכה בשם ומלכות לשם שבח ותהילה.
והוא פלא.
רק על קצה המזלג אעיר ממה שבטל הרא"ש את הברכה על פדיון הבן ומפני שלא נזכרה בש"ס, ומה בכך, והלא חדשו שבח דרך ברכה ולד' החוו"ד הוא מותר לכתחילה.
אגב, מעניין לציין, כי בתפלת הרמב"ן שחבר בעלותו לארץ ישראל מופיע שם באמצע 'בא"י בונה ירושלים' 'בא"י שומע תפילה' ומבואר דסבר כהחוו"ד שבדרך רשות אפשר לומר ברכות.

[סגן אלוף]

על זה בדיוק אני התווכחתי והסברתי שזה לא כך ואינו תלוי בנוסח ושאין הבדל בין פסוקים לסתם שבח, אבל כנראה שבעניין זה דעותינו חלוקות.

לי היה זכור שהוא בסוף הלכות שחיטה אבל כנראה שטעיתי ומדובר באותו חוו"ד.

לכאורה דברי החוו"ד נסתרים מדברי הגמ' בב"ב פ"ב שהבאתי בשם הנצי"ב דמעיקר הדין היה אפשר לקרוא מקרא ביכורים על הספק אי לאו דמחזי כשקרא.
והנראה בזה דכוונת החוו"ד היא שגדר קריאת שמע אינו קריאת פרשת התורה של ק"ש וכמו שמצינו בפוסקים שאפשר לקרוא לפני ברכת התורה, ולכך כיון שאם קורא בתורת קר"ש אינו מתכוין ללימוד הפסוקים יש בזה הזכרת ש"ש לבטלה, וגרע גם כן משבח בעלמא כיון שאמר הק"ש בתורת מחויב, ומשא"כ גבי קריאת פרשת ביכורים שגדרה היא קריאת הפרשה שבתורה וכמו שמצינו בהג"מ שדורשים את כל הפרשה כבהגדה של פסח, ולכך לעולם גם אם יקרא בתורת מחויב אין בזה גריעותא [אכן לכאורה דוקא קריאת 'ארמי עובד אבי' יש לה גדר קריאת פסוקי התורה ולא המקרא 'ועתה הנה הבאתי' שזהו סיפור דברים בעלמא דומיא ד'לא חפצתי לקחתה' של חליצה וצ"ע]

[אוצר החכמה]

לענ"ד אתה צודק . ולכן כתבתי למעלה שהחוו"ד יחלוק על השאג"א שהוא כתב מפורש שעיקר עניין ק"ש הוא לקרא ד"ת.

[סגן אלוף]

ואולי י"ל אלא בדברי החוו"ד דאף הוא מודה שאם יתנה שאם אינו מחויב לקרוא יעלו דבריו בתורת קריאת פסוקי דעלמא רשאי, אלא שא"א לחייבו בזה מהל' ספיקא דרבנן, ודוקא אם יכול לקיים מעשה המצוה כצורתו חייב, וצל"ע.

[הכהן]

החוו"ד עצמו אומר שם, שברכה לבטלה אינה משום ש"ש לבטלה, שברכה לבטלה אסורה גם כשאומר באופן שאין בה כלל שם שמים (בריך רחמנא)!

[סגן אלוף]

החוו"ד עצמו אומר שם, שברכה לבטלה אינה משום ש"ש לבטלה, שברכה לבטלה אסורה גם כשאומר באופן שאין בה כלל שם שמים (בריך רחמנא)!

מכל מקום היא מתייחסת כלפי הקב"ה, שהרי מברכים אותו.

[עושה חדשות]

כעין הנ"ל כ' ר"מ אריק באמרי יושר לגבי שירת הלוויים.

[זיז שדי]

דעת הרבה גאונים דבברכה לבטלה עובר משום "לא תשא" למרות שבהזכרתו סתם לבטלה וודאי אינו עובר.
וצ"ב אמאי כן הוא? דלכאורה אפכא מסתברא שהמוציאו סתם לבטלה לכאורה יותר מבזה מאשר משבחו במקום שאין צורך.
ועצ"ב מה שייך ברכה לבטלה ל"לא תשא" שהוא איסור שבועה לשוא?
ונראה לומר דלמדו שעיקר האיסור הוא לא 'תשא' כלומר תעלה ותשבח לשוא, ועיקר יסוד האיסור והביזוי בנשבע לשוא הוא כפי גודל הכבוד ותפארת בנשבע בשמו באמת, כן גדל הביזוי כשעושה מעשה עילוי ושבח לשוא ולשקר, וסמכו לזה המברך לבטלה דהוא נמי עושה מעשה עילוי ושבח לשוא, משא"כ במוציאו סתם ללא צורך שמעולם לא כיוון למעשה עילוי ונשיאה לשוא.
וא"כ א"ש דברי החוו"ד דאין לך נשיאה ועילוי לשמו יתברך יותר מק"ש שהוא קבלת מלכותו, והמקבל מלכותו לשוא וודאי נכלל בעניין איסור לאו דלא תשא ודו"ק

[עושה חדשות]

שאלה פשוטה,
אם החוו"ד מתיר לקרוא 'אדעתא דנדבה' ואוסר רק 'אדעתא דחוב', אז למה שלא יקרא שוב על תנאי?
לא סבירא ליה דמהני תנאי במצוות?

[עושה חדשות]

מצאתי את ההערה ב'יד יהודה'. ועדיין צריך תירוץ...

יד יהודה סימן קי.png (38.98 KiB) נצפה 669 פעמים