ב' (ה) בספרו זה השלחן ח"א לסי' ר"צ כותב וז"ל: ואם רגיל בשינת צהריים וכו'. נראה דאסור להיות ער כל ליל שבת קדש אפילו לעסוק בתורה והוא מכ"ש ממה דכתב כאן דהרגיל בשינת צהרים אל יבטלנו וכ"ש שאין לבטל שינת הלילה. אח"כ מצאתי בכה"ח סי' ר"פ סק"ה שכ"כ בשם פתה"ד. ועיין רש"י כתובות ס"ב ע"ב ד"ה מע"ש וכו' שכתב שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף עכ"ל.
...
מכל האמור מתבאר לנו בפשיטות דלא כדברי כת"ר, אלא דאין כל איסור להיות ער בליל שבת וללמוד ולחדש חידושין דאורייתא טבין כל שאינו מצטער מזה והשינה אינה אונסתו, ומה גם כשזה עוד עונג לו, והוא מותר גמור.
הא אם מצטער אסור מדין חובת עונג יו''ט ואיסור צער ביו''ט.
ויש להיזהר בזה בליל שבועות...
ויעויין עוד באורך בחזון עובדיה שבת ב' עמ' רט''ז-רי''ז הערה ח' באורך.